אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על המשיח של אחרית הימים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

שאלה 26: כמרים ובכירים דתיים דבקים בדבריו של פאולוס בספרי הקודש, "כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית" (טימותיאוס ב' ג' 16). מתוך אמונה שכל מה שנכתב בכתבי הקודש הוא דברי האל. אך אתם אומרים שכתבי הקודש לא כוללים רק את דברי האל, אז מה העניין בדיוק?

תשובה:

ראשית, עלינו להבין כיצד התפתחו ספרי הקודש ומתי חוברו. ספרי הקודש המקוריים מתייחסים לתנ"ך. בני ישראל, הם היהודים, קראו רק לתנ"ך כתבי הקודש. ואז, בעידן החסד, ישוע אדוננו ביצע שלב בעבודת הגאולה. יותר משלוש מאות שנים לאחר אדוננו, ראשי הכנסיות באותם ימים התאספו לכינוס ישיבה. באמונה שאחרית הימים מתקרבת, הם ביקשו לסכם את הדברים שאמר ישוע אדוננו ואת האגרות שכתבו תלמידיו, כדי ליצור ספר הדומה לתנ"ך ולהפיצו בין כנסיות העולם. בדרך זו יישמרו הכתבים כראוי וחיי הכנסיות יעלו על המסלול הנכון. על כן, הם מיינו וקיבצו יחדיו את כל הכתבים של שליחי ישוע אדוננו ותלמידיו, ובהמשך, משערכו מחקר מעמיק, הגדירו אוסף בן עשרים ושבעה חלקים, שיהווה הקאנון הרשמי של הברית החדשה. לאחר מכן הם שילבו את עשרים ושבע היצירות של הקאנון הרשמי בברית החדשה עם התנ"ך, כדי להשלים את תכני ספרי הקודש. זהו הבסיס לחיבור הספר השלם של הברית החדשה והתנ"ך. ישנם אנשים שמאמינים שכל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית; בפרט שאול, שאמר בזמנו: "כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית". ישנה עובדה בדבריו. בעת שבה דיבר, לא הייתה ברית חדשה – היא טרם הפכה לספר, והייתה מקבץ לא מגובש של מכתבים שהוחזקו על ידי הכנסיות. לאור הרקע לדבריו, למה התכוון שאול? לתנ"ך, כמובן. מכאן שהצהרתו באיגרת השנייה אל טימותאוס: "כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית" התייחסה לתנ"ך, לא לברית החדשה. זו עובדה. עם זאת, אנשי אחרית הימים פירשו את "כתבי הקודש" שעליהם דיבר שאול, ככתבי הקודש השלמים של התנ"ך והברית החדשה. זה סותר את עובדות התקופה ואת ההקשר שבו דיבר שאול. לאור זאת, אין זה מתיישב עם העובדות ומהווה פרשנות מוטה ושגויה. בנוסף, האם זה הגיוני לטעון שהתנ"ך נכתב בהשראה אלוהית? מה מייצגת "כתיבה בהשראה אלוהית"? מה פירוש "השראה"? בעידן החוק שבתנ"ך, משה היה מנהיג בני ישראל ושר שניצב בידי אלוהים; כלומר, אדם שהוביל את ישראל ממצרים ומסר את חוקי אלוהים. עבודת עידן החוק נעשתה על-ידי אלוהים באמצעות משה. בניגוד לאנשים אחרים, למשה הייתה הסמכות המרבית לפרש את התנ"ך. ובכן, בחמשת ספרי משה, האם הוא אמר שדבריו נכתבו בהשראה אלוהית? ראשית, משה מעולם לא אמר זאת; שנית, אף אחד מהנביאים שבהם השתמש אלוהים בעידן התנ"ך – ישעיהו, דניאל ויחזקאל – לא העיד כך. המשפט "כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית" נאמר רק מאוחר יותר, מפי שאול, ולכן לא נחשב להוכחה מוחלטת. אם אלוהים היה אומר שהתנ"ך נכתב בהשראה אלוהית, היה עליו לומר זאת באמצעות הנביאים, אך זה לא מופיע בדבריהם. אם משה היה דוגל בהשקפה זו, הוא ודאי היה מביע אותה, איך אין עדות לה בדבריו. זהו סוג ההבנה שעלינו לאמץ בכל הנוגע לחיבור ספרי הקודש והמבנה שלהם. ניתן לומר שזהו סיפור הרקע לספרי הקודש, שמאפשר לנו לדעת כיצד הם התפתחו, מי כתב אותם ומי תיעד אותם. לספרי הקודש היו עשרות סופרים שחלקו הבנה והשקפה משותפות. כמה מהם הצהירו שכל הדברים נכתבו בהשראה אלוהית? רק שאול. כיצד דברי שאול – לפיהם התנ"ך נכתב בהשראה אלוהית – התפרשו כמה מאות שנים מאוחר יותר? שכל כתבי התנ"ך והברית החדשה נכתבו בהשראה אלוהית. האין זו פרשנות מרחיקת לכת ולא משכנעת?

לאחר שילובה של הברית החדשה עם התנ"ך, אנשים שקראו את דברי שאול האמינו ש"כתבי הקודש", כלשונו, כללו את התנ"ך והברית החדשה. אם שאול היה עודנו בחיים ושומע את ההסבר של הדורות הבאים, הוא מיד היה מוחה ומצהיר: "מה שאמרתי בזמנו התייחס לתנ"ך, ולא כלל את הברית החדשה". בנוסף, מה הייתה עמדתו של שאול, וכן של פטרוס ואחרים שכתבו את אגרות הברית החדשה, לו היו רואים כיצד אנשים מהזרמים הדתיים באחרית הימים מתייחסים לאיגרותיהם כדבר אלוהים? האם הם היו מסוגלים לקבל עובדה זו? מה היה להם לומר? הם היו אומרים: "הו, זוהי סיבה לדאגה. עשיתם טעות גדולה וביצעתם כפירה. כולנו אחים שלכם, ומה שאמרנו לא מייצג את דברו של אלוהים. כיצד אתם יכולים להיות כה עיוורים, כיצד אתם רואים בדברינו את דבר אלוהים?" הם היו מופתעים, הלא כן? שאול ופטרוס לא כתבו את אגרותיהם מיד לאחר עלייתו השמימה של ישוע אדוננו. שלושים שנים חלפו מאז עלייתו של ישוע אדוננו, כשאגרותיהם החלו להופיע אחת אחרי השנייה, והם כתבו אותן רק לאחר עשרים או שלושים שנים של הטפה. לאחר שנכתבו המכתבים ונשלחו לכנסיות, כיצד קיבלו אותם האחים והאחיות בכנסיות? הייתכן שאמרו: "זהו קול אלוהים. זהו דבר אלוהים!"? האם היו אומרים זאת? הם קרוב לוודאי אמרו: "זהו מכתב מהאח פטרוס, הבט, הוא כותב דברי טעם. זה מאוד מעשיר", "זהו מכתב מהאח שאול", "זהו מכתב מהאח ברנבא", "זהו מכתב מהאח מתי"... באותה תקופה, האם אנשים ראו באגרותיהם של התלמידים דברי אלוהים? במאת האחוזים, לא. משום שפטרוס, מתי והאחרים מעולם לא טענו שהם אלוהים או התגלמותו כבשר ודם. כולם הכירו בכך שהם מאמינים של ישוע אדוננו, וראו בעצמם תלמידיו. לכן, גם אחי ואחיות הכנסיות דאז התייחסו לכותבי האיגרות כאחים, ראו במכתביהם ובדבריהם דברי האחים, שיתוף האחים ועדות האחים. זוהי השקפה נכונה שמתאימה לרקע ההיסטורי. עם זאת, אנשים בימינו מתייחסים לדברי התלמידים כדבר אלוהים, ובאותה נשימה מזכירים אותם כדבר אלוהים; האין זה סותר את העובדות ההיסטוריות של אותה העת? אנשים בימינו, בעיניים פקוחות לרווחה ומבלי לחוש שהם טועים, מעזים לצאת נגד העובדות ההיסטוריות ולראות בדברי האנשים הללו דברי אלוהים. לו מישהו היה חושף בפניהם עובדה זו, הם היו מגנים על עצמם ומצטטים פסוקים מספרי הקודש להגנתם. האם יש בסיס לדבריהם? למה הם מתייחסים? האם אתם מבינים אותם? ניתן לקבל רושם דומה במכתבי התלמידים: פטרוס הזכיר שהדברים שכתב האח שאול באגרותיו הכילו את נאורותה ועבודתה של רוח הקודש; אך פטרוס לא טען שדברי שאול היו דבר אלוהים. פטרוס לא אמר שכל דברי שאול נכתבו בהשראת רוח הקודש, ושיש להתייחס אליהם כדבר אלוהים, אמירה זו הינה טעות. גם שאול לא העז לומר שדבריו התגלו על-ידי אלוהים, ושנכתבו בהשראה אלוהית. מכאן שלא שאול ולא פטרוס התיימרו להעיד שהם עצמם אמרו את דבר אלוהים, לכן כיצד מאמינים באחרית הימים רואים בדבריהם דבר אלוהים? איזו טעות הם עושים? האם תאמרו שפרשני כתבי הקודש מכל העולם הדתי הבינו זאת כהלכה, או שלא? אומנם הם ניצבים בפני טעות כה גדולה ומגוחכת, אך אינם מודעים לה, אינם מבינים אותה ולא מסוגלים לראותה. אותם האנשים לא מחזיקים באמת ולא יכולים לראות מבעד לדברים; אולם, אנשים אחרים מעריצים אותם בעיוורון. אמונתם של אנשים באלוהים מבוססת על המגמה הרווחת, הם חסידי האדם ומאמינים באדם בעיוורון. הם יאמינו בכל דבר שבו נאמר להם להאמין. כשפרשני כתבי הקודש מספקים את ההסברים שלהם, הם עורכים אנלוגיות לא סבירות ודובקים בכללים נוקשים, וכתוצאה מכך מוליכים שולל את מאמיני אחרית הימים. הם לא מאפשרים לאיש לדבר בכנות או לומר את האמת. הם אפילו לא מכירים בעובדות ההיסטוריות שנחשפות. בשל הפרשנות השגויה שלהם אנשים מתחילים להחזיק באמונות תפלות לגבי ספרי הקודש – להעריץ את ספרי הקודש ולמקם אותם מעל אלוהים, במחשבה שספרי הקודש מייצגים את אלוהים, והכל צריך להיעשות על-פיהם. החזקה באמונות עיוורות לגבי ספרי הקודש והערצתם היא אבסורד, הלא כן? באיזה אופן הם מחזיקים באמונות עיוורות ביחס לכתבי הקודש? הם לא מתייחסים לספרי הקודש בהתאם לעובדות ההיסטוריות. הם לא באמת עוסקים בחיפוש האמת, או מתייחסים לספרי הקודש לפי נאורות רוח הקודש והארתה; אלא הם מעריצים אישים מפורסמים בעיוורון. הם מאשרים כל דבר שנאמר להם – לא חשוב מפי מי נאמר – מקבלים ומיישמים זאת ללא אבחנה. האם שאול היה נטול שגיאות? האם דבריו היו מדויקים? גם הוא היה אדם, כיצד אפשרי שאדם יהיה ללא טומאה? לכן, האין זו טעות שבמהלך עידן החסד אנשים צירפו את מכתבי התלמידים לדבר אלוהים, ושילבו את דברי התלמידים עם דברו? דברי אלוהים בספרי הקודש הם דבר אלוהים, בעוד מה שנאמר מפי האדם הוא דבר האדם. אילו דברים מספרי הקודש הם דברי אלוהים? עלינו להבחין בהם. כל שאמר יהוה אלוהים בעצמו – כל שיהוה הורה למשה לומר, כל שהורה לנביאים לומר וביקש מהם למסור, וכל שישוע אדוננו אמר בעצמו – רק אלה הם דברו האמיתי של אלוהים. האם ראיתם משהו בדברי הנביאים שהיה סמלי במיוחד? הם אומרים: "ויאמר יהוה", "זה דבר יהוה", ולא: "ויאמר אנוכי, דניאל (אני ישעיהו)". דברים אלה מבהירים שהנביאים מסרו את דבריו המקוריים של אלוהים. על כן, דברו האמיתי של אלוהים הוא כל דברי אלוהים המקוריים שמסרו הנביאים, כל הדברים שמיוחסים לדברי יהוה אלוהים בעצמו, וכל הדברים שרשמו התלמידים ומיוחסים לדברי ישוע אדוננו עצמו. רק חלק זה מספרי הקודש מהווה את דבר אלוהים, ומעבר לכך, כל שאמרו התלמידים ורשמו משרתיו של אלוהים הם עדויות בני האדם. ברגע שאנו מדברים על עדויות בני האדם, ישנה בעיה: לעתים הדברים שאנו אומרים אינם שלמים, אינם קונקרטיים וחלקיים; לכן, בעבודתו באחרית הימים, אלוהים מגלה עובדות מסוימות ביחס לאותה תקופה. לדוגמה, שנסיבותיו של שאול היו כאלה ואחרות, וכן שנסיבותיו של פטרוס היו כאלה ואחרות; אלוהים השלים אותן בעבודת אחרית הימים. לאור זאת, אנו רואים שכל מה שאמר האדם אינו תואם לחלוטין לרקע העובדתי. אלוהים חושף סוגיה זו בעבודתו באחרית הימים.

משיתופיהם של בכירים

היות שפאולוס כתב באגרותיו שכל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית, חוגים דתיים החלו לאחר מכן להגדיר את כל הכתוב בספרי הקודש כהשראה אלוהית, כדברי אלוהים. דבריו של פאולוס הם חסרי בסיס, משום שאלוהים מעולם לא נשא עדות לספרי הקודש בדרך זו, וגם ישוע אדוננו מעולם לא אמר שספרי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית או שהם דבר אלוהים במלואו. עדותו של פאולוס על ספרי הקודש התבססה לחלוטין על הידע האישי שלו בהם; הוא כלל לא דיבר בשם אלוהים. רק רוח הקודש ואלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יודעים את הסיפור המלא שמאחורי ספרי הקודש, והאנושות שנבראה לא מסוגלת להבין זאת לעומק. זוהי עובדה. ישוע אדוננו אך ורק אמר שספרי הקודש הם עדות לאלוהים. הוא לא אמר שהם כולם נכתבו בהשראה אלוהית ושהם דברי אלוהים. גם רוח הקודש מעולם לא נשאה עדות שכזו על ספרי הקודש בפני אף אדם. לכן מה שפאולוס אמר הוא חסר בסיס. הוא לא דיבר בשם אלוהים, ובטח שלא בשם רוח הקודש. כל תכני ספרי הקודש הם תיעוד לאירועים ממשיים ועדויות לחוויות הקשורות לעבודתו של אלוהים, שנכתבו על ידי אנשים בשירות האל. אף אחד מן הפרקים לא נכתב בידי אלוהים עצמו. מחברי ספרי הקודש פשוט מסרו את דברי אלוהים או תיארו את חוויותיהם והבנתם, בהיותם נאורים על ידי הארת רוח הקודש, כדי לשאת עדות לשם האל ולעבודתו. זוהי עובדה. למרות שהתיאורים והאגרות שכתבו השליחים הפכו לנאורים בידי רוח הקודש, הם אינם מייצגים את דברי אלוהים, היות שרוח הקודש מאירה, מעניקה נאורות ומכוונת כל אדם על פי מצבו האישי, כדי שיוכל להבין את האמת בכנות ולהכיר את אלוהים. זוהי תוצאת עבודתה של רוח הקודש. על כן, הנאורות וההארה הללו שמעניקה עבודת רוח הקודש אינן משתוות לדברי אלוהים. אמרותיו של אלוהים מייצגות את טבע חייו, וכולן אף נושאות את מהות האמת של טבע חייו. שום משפט שאמר אלוהים לא יכול להיחוות לחלוטין על ידי בני האדם, כיוון שאמרותיו מכילות יותר מדי ממהות האמת מאשר אנו מסוגלים להביא לידי ביטוי במסגרת החוויה המוגבלת של תקופת חיים אחת. לאור זאת, לא חשוב כמה אנשים מבינים את האמת או מכירים את אלוהים, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לבטא את דבריו. ככל הנראה, נאורות והארת רוח הקודש מספקות לאנושות רק מעט אור והכוונה, שבאמצעותן יכולים בני האדם להבין את האמת. לא משנה כמה מעמיקות הן חוויותיהם ועדויותיהם, אין אפילו להזכיר אותן בנשימה אחת עם אמרות אלוהים. היות שמהות בני האדם ומהות האל שונות כמו יום וליל, בני האדם לעולם לא יוכלו לבטא את דברי אלוהים; רק המשיח – שלו מהות אלוהית – יכול לעשות זאת. נביאים יכולים רק למסור את דברי אלוהים. אפילו אנשים שבהם משתמשת רוח הקודש יכולים לספר רק על חוויותיהם ועל כל אשר היו עדים לו. בני האדם יכולים לבטא במסגרת מהותם בלבד; הדברים שהם מביאים לידי ביטוי בחייהם קובעים בתורם את עדויותיהם. מהותו של אלוהים היא אלוהיות, על כן הוא מבטא באופן טבעי את דברי אלוהים. אנו בני האדם בעלי מהות אנושית, לכן הדברים שאנו מבטאים מתבססים באופן טבעי על חוויותינו ועל כל אשר היינו עדים לו. מכאן שמלבד החלקים שמסרו בני האדם אשר מהווים את דברי אלוהים, היתר הם ללא ספק תיאורים של חוויות והבנות אנושיות. אפילו אם דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמת, כלל לא ניתן להשוות אותם לדברי אלוהים, שכן מהות האנושות היא שונה לאין ערוך ממהות האל. לפיכך, בשעה שאנו קוראים בספרי הקודש, עלינו ליצור הבחנה ברורה בין החלקים המהווים את דברי אלוהים והחלקים שנאמרו בידי בני אדם. רק בדרך זו נוכל להתייחס לספרי הקודש באחריות ובאופן שהולם את רצון האל. נוסף לכך, כשהקהילה הדתית טוענת שכל הכתוב בספרי הקודש הוא דברי אלוהים, זה לא תואם את העובדות ההיסטוריות של אותה העת. למשל, בעידן החסד רוח הקודש מעולם לא העידה שאגרות ועדויות השליחים נכתבו בהשראה אלוהית. יתרה מזאת, גם השליחים מעולם לא טענו שדבריהם נכתבו בהשראה אלוהית, ואף לא העזו לטעון שמדובר בדברי אלוהים. באותם ימים, כל האגרות שנשלחו לכנסיות בזמנו נחשבו למכתבים שכתבו האחים השליחים; אף אחד לא אמר שהן דברי אלוהים שנכתבו בהשראתו. זו הייתה האמת דאז. האין היא עודנה האמת היום? כעת, באחרית הימים, אנשים המתעקשים שהאגרות מכילות את דברי אלוהים מתריסים נגד העובדות ההיסטוריות! בעידן החוק, גם משרתי אלוהים ונביאיו לא טענו שדבריהם נאמרו בהשראה אלוהית או שהם דברי אלוהים. בכל הנוגע לספרים שכתבו, בני ישראל דאז בוודאי ראו בספרים ככתבים של משרתי האל ונביאיו. מלבד דברי אלוהים שנמסרו בהם, שאר הדברים שנכתבו בספרים נתפסו כתיעוד עבודתו של אלוהים. אם בני ישראל מעולם לא העידו שכל הספרים שכתבו משרתי האל ונביאיו נכתבו בהשראת אלוהים או מהווים את אמרותיו, כיצד בני אדם שחיים אלפיים שנים לאחר מכן יכולים להתריס נגד העובדות ההיסטוריות של אותה העת? כיצד אנשים יכולים להתעקש בבוטות ולטעון שספרי הקודש, שנכתבו בידי בני אדם, הם למעשה דברי אלוהים? זה לא מתיישב עם העובדות ההיסטוריות! האמונות התפלות והעבודה הזרה שבהן מתייחסים בני האדם באחרית הימים לספרי הקודש נובעות לחלוטין מהשקפות ודמיונות אנושיים; אין לכך שום בסיס בדברי אלוהים. נוהג זה של הליכה עיוורת אחר ספרי הקודש בקרב הקהילה הדתית מטעה ומתריס נגד אלוהים. כך כוח צוררי המשיח מטעה אנשים ומבלבל אותם לכדי אמונות תפלות והערצה כוזבת של ספרי הקודש. דבר זה כבר הביא לגיבושם של המוני פלגים דתיים ולתוהו ובוהו בחיי הכנסייה ואנשיה, ואף גרם להשפעות שלילות רבות. אנשים צריכים להרהר על נקודה זו, לזהות מה קורה ולחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה ולהימנע מסטייה מדרך הישר.

משיתופיהם של בכירים

הכמרים והבכירים בעולם הדתי נשענו על דבריו של פאולוס שאמר, "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים" (טימותיאוס ב' ג' 16). וקבעו שכל מה שמופיע בכתבי הקודש הם דברי אלוהים, ושכל עוד אדם אוחז בכתבי הקודש הוא יילקח אל מלכות השמיים. במיוחד באחרית הימים, רוב המאמינים באלוהים עדיין מאמינים בזה. אבל האם נקודת המבט הזו תואמת את האמת והעובדות? האם ישוע אדוננו אמר מעולם "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים"? רוח הקודש העידה על כך פעם? הם לא אמרו זאת. מי שאמר זאת היה פאולוס. מאמינים רבים משתמשים בדברי פאולוס האמורים כיסוד לאמונתם שכל מילה בכתבי הקודש נכתבה ברוחו של אלוהים והיא דבר אלוהים. האין זו טעות גדולה? יש גם אנשים שמאמינים שגם כאשר אדם מדבר, זוהי מילה של אלוהים כל עוד היא בכתבי הקודש. האם נקודת מבט כזו אינה מופרכת ומגוחכת מאוד? על המאמינים באלוהים להבין שכתבי הקודש הם רק עדות לאלוהים ותיעוד של עבודתו. כתבי הקודש נוצרו על יסוד עבודתו של אלוהים להושיע את האנושות. כל שלב בעבודתו של אלוהים מלא בהתמודדות בין אלוהים לכוחות הרשע של השטן, לכן דבריו של אלוהים אינם הדבר היחידי שכתוב בכתבי הקודש, כיוון שישנם דברים שאמרו אנשים שונים ואפילו השטן. זוהי עובדה ברורה. האם יש תימוכין לטענה לפיה כל מילה בכתבי הקודש היא דבר האלוהים? זהו עיוות האמת, בלבול בין רע לטוב. כיצד אנשים יכולים עדיין לפתח אמונות כה שגויות? למה הם לא יכולים להיות נאמנים לעובדות? כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שכתבי הקודש מכילים שיחות בין אלוהים ומשה, בין אלוהים לאיוב, בין אלוהים לעמו הנבחר ובין אלוהים לשטן. לפיכך, האם המילים שאומר בן שיחו של אלוהים הופכות לדברי אלוהים? האין זה מגוחך? לכן, המשפט "כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים והוא דבר האלוהים" לא יכול להיות טיעון בר הגנה! זה כה מגוחך, ההתעקשות השרירותית שדבריו של אדם בכתבי הקודש הם דבריו של אלוהים. הדבר סותר לחלוטין את האמת. זה מכתים לחלוטין את אלוהים, מחלל את שמו של אלוהים ופוגע פגיעה חמורה בטבעו של אלוהים! דבריו של אלוהים הם דבריו של אלוהים, דבריו של אדם הם דבריו של אדם, ודבריו של השטן הם דבריו של השטן. למה אנשים מערבבים ביניהם? דברי האל יהיו תמיד אמת. דברי האדם אינם יכולים להיות אמת ולכל היותר יכולים לעלות בקנה אחד עם האמת. דברי השטן יהיו תמיד כזבים ושקרים. אפילו אם הוא יחזור עליהם עשרת אלפים פעמים, הם עדיין יהיו שקר וכזב! אנשים חכמים אמורים להכיר בעובדה הזאת. רק בורים יתעקשו על השקפות כוזבות.

בנוגע לשאלה הזו, הדברים יהיו ברורים יותר לאחר שנקרא קטע נוסף מִדִבְרֵי האל הכול יכול. האל הכול יכול אומר, "כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. הם גם מאמינים שכל מה שנכתב בכתבי הקודש הם דברים שאלוהים אמר, ושאלוהים אמר את כל מה שנכתב בהם. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שעל אף שבני אדם כתבו את כל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה, הם כולם נכתבו בהשראה אלוהית, והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זה פירוש שגוי של בני האדם, והוא לא לגמרי עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה נובעות מחוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס נבעו מעבודתו של בן אדם ומנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש – פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש, הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות כשל יוחנן. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה וכנסיות אחרות. ולפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן לא השראות מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. ...אם בני האדם תופסים את האיגרות או דברים כגון דבריו של פאולוס כאמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, כל מה שניתן לומר הוא שיכולת הבחנתם לקויה. במילים בוטות יותר, אין זה אלא חילול קודש, הלא כן? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו והדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או ספר שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים?" ("לגבי כתבי הקודש (3)" ב'הדבר מופיע בבשר').

"לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ופרשנויות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם פרשנויות נכונות, אך אי-אפשר לומר שהם כולם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע של ניסיון אישי או נאורות של רוח הקודש" ("לגבי כתבי הקודש (3)" ב'הדבר מופיע בבשר').

עכשיו משקראנו את דברי האל הכול יכול, ניתן לראות שכתבי הקודש לא נמסרו במלואם בהשראת אלוהים, והם אינם כל דבריו. לגבי השאלה אילו חלקים הם דברי אלוהים ואילו הם דברי האדם, חדי העין יראו זאת מיד. כי על כל ספר בכתבי הקודש כתוב שם המחבר, וכתוב בבירור אילו חלקים מכתבי הקודש כוללים את דברי האלוהים. כיצד אם כן, מבלי להניד עפעף, רואים אנשים את דברי האדם ואת דברי השטן כאילו היו דברי האלוהים? האם הוגן לדבר בצורה הזו? אם המאמינים באלוהים טוענים כי דברי האדם שמופיעים שם הם דברי האלוהים, כיצד לדעתכם ירגיש אלוהים? האם זה הוגן כלפיו? האם לא מדובר בהשמצת אלוהים וחילול שמו? אז מהו משקל דבריהם של בני האדם בעיני אלוהים? מדוע שלא נקדיש רגע למחשבה? כיצד ניתן להשוות בין דברי בני האדם לדברי אלוהים? מהות האדם נבדלת ממהותו של אלוהים, אז המרחק גדול יותר בין דברי האדם לדבר האלוהים. אם קורה שדבריו של אדם תואמים את האמת בהארה מרוח הקודש, זהו כבר הישג גדול. אם דברי האדם אינם מונחים על ידי רוח הקודש, הייתכן כי לא יהיו אלו שקרים? אם המאמינים באלוהים אינם יכולים להבין זאת, נראה שהם פשוט בורים! כיום, עולם הדת כולו מחשיב את דברי האנשים שבכתבי הקודש כאילו היו דברי אלוהים. וזוהי ההוכחה שבכל עולם הדת אין מי שמכיר את אלוהים. רוב מנהיגי עולם הדת הם לא פחות ולא יותר מאשר פרושים צבועים. אלו שמכירים באמת את אלוהים לא היו מאמינים כי כתבי הקודש נכתבו במלואם בהשראת אלוהים, ושהם רק דבר האלוהים. הם לא היו סוגדים לכתבי הקודש ואף מתייחסים אליהם כאל אלוהים. בעולם הדת נפוצה האמונה שכתבי הקודש נכתבו רק בהשראת האל, כי הם דבר האלוהים וכי הם מייצגים את אלוהים. זוהי הסברה האבסורדית ביותר שקיימת בכל עולם הדת.

מתוך 'שאלות ותשובות קלאסיות על בשורת המלכות קטעים נבחרים'

קודם:שאלה 25: אתם מעידים שהאדון ישוע כבר חזר כאל הכול יכול, שהוא מבטא את האמת כולה שתאפשר לבני האדם לזכות בטיהור ובישועה, ושהוא עושה כעת את עבודת המשפט, החל מבית האל, אך אנחנו לא מעזים לקבל זאת. זאת משום שהכמרים והבכירים הדתיים מרבים להדריך אותנו שכל דברי האל וכל עבודתו של אלוהים מתועדים בכתבי הקודש, ושלא יכולים להיות דברי אל אחרים או עבודה אחרת של אלוהים מחוץ לכתבי הקודש, ושכל מה שמנוגד לכתבי הקודש או חורג ממסגרתם הוא כפירה. אנחנו לא מבינים את הנושא הזה – תוכלו להסביר לנו את זה?

הבא:שאלה 27: ספרי הקודש הם הקאנון של הנצרות, ואמונתם של המאמינים באלוהים התבססה על ספרי הקודש במשך אלפיים שנה. יתר על כן, רוב בני האדם בעולם הדתי מאמינים שספרי הקודש מייצגים את אלוהים, שאמונה באלוהים זהה לאמונה בספרי הקודש ולהפך, ושמי שסוטה מספרי הקודש לא יכול להיקרא מאמין. ברצוני לדעת אם אמונה באלוהים בדרך כזו עולה בקנה אחד עם רצונו של אלוהים.

פוסט בנושא דומה