אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

89. אני מרגיש כל-כך הרבה יותר קל לאחר שהשלתי מעלי את שלשלאות המעמד

מאת ליאנג זי, מחוז אנווי

קוראים לי ליאנג זי וקיבלתי על עצמי את ישועת האל באחרית הימים לפני שש שנים. פעם, במהלך בחירות דמוקרטיות בכנסייה שלנו, נבחרתי להיות מנהיג הכנסייה וחשבתי שזה היה בו-זמנית לא צפוי וגם מרגש. חשבתי לעצמי: "נבחרתי מבין כל האחים והאחיות להיות מנהיג הכנסייה ולהיות אחראי על כל עבודת הכנסייה – זה מראה שאני טוב יותר מכולם!" בשעה שהרהרתי על כך, תחושת התנשאות החלה להתפשט בעומק לבי, התחלתי להתהלך ביהירות עם חזה נפוח וראש מורם, והייתי מלא באנרגיה באסיפות עם אחיי ואחיותיי. עם זאת, לאחר זמן מה, הבחנתי שהאחות שאיתה ביצעתי את חובתי הייתה בעלת שיעור קומה והשיתופים שלה לגבי האמת היו בהירים. הייתה לה היכולת להבין את המקור לכל בעיה שהאחים והאחיות העלו, היא יכלה לשתף אותם בדרך הפתרון והראתה להם את הדרך בה יש לנהוג. כל האחים והאחיות רצו לשמוע את השיתופים שלה, וכשהבנתי את הסיטואציה התחלתי לחוש קנאה. לא רציתי להודות שמישהו טוב ממני, ולכן לפני כל אסיפה הייתי מתכונן היטב למצבים והבעיות של האחים והאחיות, והייתי שובר את הראש בנוגע לדרך בה אוכל לשתף באופן יותר יסודי ונאור מאחותי. לאחר ששיתפתי וראיתי את כל האחים והאחיות מהנהנים בראשם לאות הסכמה, הייתי מרגיש מאוד מרוצה מעצמי ומאוד מסופק. אם הייתי רואה את האחים והאחיות מגיבים באופן צונן, הייתי מרגיש דיכאון ותסכול. מאוחר יותר, גיליתי שאח שביצעתי איתו את חובתי היה בקיא בתחום הקולנוע וטוב במחשבים. כשראיתי שהאחים והאחיות חיפשו אותו כדי לדון איתו בבעיות מקצועיות שהם נתקלו בהן בעת צילום סרטים, למרות שהייתי הממונה על הכנסייה שלנו, הרגשתי כאילו אני לא יכול להשחיל מילה – הרגשתי כמו גלגל חמישי שהושאר בחוץ. הרגשתי מאוד לא בנוח והייתי אומלל, ותהיתי לעצמי: "האחים והאחיות תמיד מבקשים לדבר איתו כשיש להם בעיה, אז האם הם חושבים שהוא טוב יותר ממני? זה היה יכול להיות מצוין אם גם לי היו מיומנויות כאלה בקולנוע, מכיוון שאז האחים והאחיות היו מבקשים לדבר איתי בכל פעם שהייתה להם בעיה". וכך, בכל יום, מצאת החמה ועד צאת הלבנה, הייתי מחפש מידע רלוונטי ולומד על הפקת סרטים. בשעה שהשקעתי את כל מרצי למען המעמד שלי, אחת אחר השנייה, החלו לצוץ בעיות בעבודתן של כול הקבוצות בכנסייה, ולא משנה כמה אסיפות או שיתופים ערכתי, דבר לא הועיל. הרגשתי שדוחק בי לחץ עצום עד שבקושי יכולתי לנשום וליבי התייסר. חשבתי לעצמי: "מה אחיי ואחיותיי יחשבו עלי? האם הם יחשבו שלמרות שאני מנהיג, איני מוכשר לעבודה זו ושאני פשוט לא מוכשר מספיק כדי לבצע מטלה זו? נראה כאילו לא אהיה מסוגל לשמור על תפקידי כמנהיג למשך זמן". ככל שחשבתי על זה יותר, כך נעשיתי שלילי יותר והרגשתי כמו כדור שיצא ממנו כל האוויר; האנרגיה שחשתי לפני כן נעלמה כליל. לבסוף, בגלל שחייתי באופן מתמיד במצב של שליליות והתעצלתי בעבודתי, איבדתי את עבודת רוח הקודש ולא השגתי שום דבר ממשי בביצוע חובתי, ולכן החליפו אותי. באותו הרגע, הרגשתי כאילו איבדתי את כל האמינות שלי ורציתי שהאדמה תבלע אותי. באותו הזמן, תהיתי: "האם האחים והאחיות שלי ידברו מאחורי גבי ויגידו שאני מנהיג שקר, שאני מחפש רק תהילה ורווח, ושאני לא עושה שום עבודה ממשית?" ככל שחשבתי על כך יותר, כך הרגשתי שיותר כאב מתפתח בליבי, כאילו קולות רבים של האשמה הדהדו באוזניי...

באותו הערב שכבתי במיטתי, התהפכתי שוב ושוב ולא הצלחתי לישון. כל שיכולתי לעשות היה להתפלל שוב ושוב, לקרוא לאלוהים שידריך אותי וינחה אותי ... לאחר מכן, ראיתי את מילותיו של האל לנגד עיני ומשמען היה: "בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברצונכם במעמד וברצונכם הראוותניים. התקוות, הרצון במעמד[א] והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא לגמרי משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, ובני האדם תמיד לא מסוגלים להתנער מהפיתויים האלה מהשטן. הם חיים בחטא אך הם לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: 'אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכל למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו חייבים להיות נעלים על הזולת, וחייב להיות לנו מעמד רם מזה של הזולת ועתיד טוב יותר מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים.' ...אתם חסידי אל כעת, ואתם מבינים במידת מה את שלב העבודה הזה. עם זאת, אתם עדיין לא מניחים בצד את רצונכם במעמד. כשמעמדכם רם, אתם מחפשים היטב, אך כשמעמדכם נמוך, אתם כבר לא מחפשים. ברכות המעמד תמיד מעסיקות את דעתכם. ...ככל שאתם מחפשים כך יותר, כך אתם קוצרים פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יטפל בו יותר. במקרה כה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לטפל בו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מכך באופן יסודי. אם תעסקו כך עד הסוף, לא תקצרו דבר. בני האדם שלא עוסקים בחיפוש חיים לא יכולים לעבור שינוי. בני האדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתם לא מתמקדים בעיסוק בהשגת שינוי אישי והיווכחות. אתם תמיד מתמקדים ברצונות ראוותניים ובדברים שמגבילים את אהבתכם לאלוהים ומונעים מכם להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בכם שינוי? האם הם יכולים להכניס אתכם אל המלכות?" ("מדוע אתם לא מוכנים להיות ניגוד?" ב'הדבר מופיע בבשר'). "יש בני אדם שתמיד מפחדים שאחרים יגזלו מהם את אור הזרקורים ויתעלו עליהם, שאחרים יזכו בהכרה בעוד שהם עצמם ייזנחו מאחור, ולכן הם דוחים ומחרימים אנשים אחרים. הם מקנאים בבני אדם שיכולותיהם עולות על שלהם, הלא כן? ההתנהגות הזו אנוכית ובזויה, הלא כן? איזה מין טבע הוא זה? טבע זדוני! הם חושבים רק על עצמם, מספקים רק את רצונותיהם שלהם, לא מגלים שום התחשבות לחובותיהם של אחרים, ומביאים בחשבון רק את האינטרסים שלהם עצמם ולא את אלו של בית האל – לבני אדם כאלה יש טבע רע, ואלוהים לא אוהב אותם. אם באמת תוכלו להתחשב בכוונתו של אלוהים, תהיו מסוגלים להתייחס לאחרים בהגינות. אם תמליצו על מישהו, והאדם הזה יפתח כישרון, ובית האל יזכה באדם כישרוני נוסף, הרי שעשיתם את מלאכתכם נאמנה, הלא כן? כך תהיו נאמנים בעת מילוי החובה הזו, הלא כן? זה מעשה טוב בפני אלוהים, ואלה המצפון וההיגיון שצריכים להיות לאדם" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל חשפו את מהותי הפנימית אשר הלכה אחר המעמד, התהילה והרווח, חשתי מורת-רוח עמוקה. מאז שהתחלתי לבצע את חובתי כמנהיג הכנסייה תמיד השקעתי את האנרגיה שלי בהתלהבות ולכן חשבתי שאני מישהו שעוסק בחיפוש האמת. אבל עכשיו, משהעובדות נחשפו בפני ועמדתי בפני השיפוט והייסורים של דברי האל, ראיתי את החילול באמונתי באלוהים. הרהרתי בכך שבכל פעם שנפגשתי עם אחיי ואחיותיי כדי לשתפם בדברי האל, לא עשיתי זאת על מנת לרומם את האל או כדי לשאת עדות לאלוהים כך שכולם יוכלו להבין את האמת שבדברי האל, להבין את רצון האל ולדעת כיצד יש לנהוג על מנת להיווכח במציאות דבריו. במקום זאת, השקעתי את כל האנרגיה שלי בחשיבה על איך להיות טוב יותר מאחותי וכיצד לגרום לאחים ולאחיות להסכים עמי ולהעריץ אותי, בניסיון לבסס את תדמיתי בלבבותיהם ולייצב עוד יותר את מעמדי. כשראיתי שאחי היה בעל יכולת גבוהה יותר ממני מבחינה מקצועית, ושהאחים והאחיות ביקשו את חברתו כדי לשתף אותו כשהיו להם בעיות, ואותי הם לא עירבו בכך, חשתי קנאה ונמנעתי ממנו. פחדתי שהוא יגנוב לי את ההצגה ויותיר אותי נטול עוצמה, לכן נאבקתי להתחמש בידע מקצועי כדי לחזק את מעמדי. כאשר לכנסייה הייתה בעיה שלא הצלחתי לפתור, לא הלכתי להתפלל בפני האל, לא סמכתי על אלוהים או פניתי אליו, ולא חיפשתי אחר האמת ביחד עם אחיי ואחיותיי כדי לפתור את הבעיה; במקום זאת העברתי כל יום כשאני שקוע במחשבות על הישגים והפסדים הקשורים למעמד שלי, פוחד כי לא עבדתי כראוי ושלא אוכל לשמור על מעמדי כמנהיג. ראיתי שלא מילאתי את חובתי כדי לבקש את האמת ולהשביע את רצון האל, ולא ביקשתי לשנות את טבעי בשעה שביצעתי את חובתי. במקום זאת, התייחסתי לחובתי כאילו היה קריירה וכלי שבו אוכל להשתמש כדי להתבלט מעל השאר וליצור לעצמי שם. כל שחשבתי עליו היה איך לגרום לאנשים להעריץ אותי ולהוכיח את עצמי, לזכות בהערכה והוקרה מכולם ולספק את השאיפה שלי והרצון להתעלות מעל כולם. כלל לא צברתי מעשים טובים בביצוע חובתי, אלא חייתי אך ורק למען התהילה, הרווח והמעמד!

לאחר מכן קראתי את דברי האל הבאים: "אני קובע את ייעודו של כל אדם לא על סמך גילו, בכירותו, מידת סבלו, ולא כל שכן על סמך המידה שבה הוא מעורר רחמים, אלא על פי החזקתו באמת. אין ברירה אחרת. עליכם להבין שכל אלה שלא ינהגו לפי רצונו של אלוהים יבואו על עונשם. זוהי עובדה שאין עליה עוררין" ("הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם" ב'הדבר מופיע בבשר'). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי את רצונו. כאשר אלוהים מחליט על ייעודו של אדם, הוא אינו קובע זאת על בסיס השאלה עד כמה גבוה או נמוך מעמדו, על בסיס מידת בכירותו, על בסיס כמה אותו אדם עבד או כמה אותו אדם סבל בעבור אלוהים. במקום זאת, אלוהים מחליט על ייעודו של אדם בהתבסס על השאלה האם הוא עוסק בחיפוש אחר האמת והשגת האמת, והאם טבע חייו השתנה. האמנתי באלוהים מספר שנים אבל לא עשיתי באמת שום מאמץ כדי לעסוק בחיפוש אחר האמת או כדי לנהוג על פי דברי האל. להפך, עסקתי באופן מתמיד בחיפוש אחר התהילה, הרווח והמעמד, וההשקפות שלי בנוגע לדבר אותו יש לחפש לא עלו בקנה אחד עם מה שאלוהים דרש. התוצאה של כל זה הייתה שלמרות שהאמנתי באלוהים במשך שנים, לא נוכחתי כלל במציאות האמת וטבע חיי לא השתנה כלל. באסיפות, לא הייתי מסוגל לדבר על שום התנסות או ידע אודות דברי האל, ולעתים קרובות פשוט הטפתי את המשמעות המילולית ודוקטרינות כדי להונות את הנוכחים. לכן איבדתי את עבודת רוח הקודש ולא השגתי דבר בביצוע תפקידי. אם הייתי ממשיך לצעוד בנתיב הלא נכון, בסופו של דבר אלוהים היה חושף אותי ונפטר ממני, והייתי מאבד את הסיכוי שלי לזכות בישועת האל. כשאני חושב על כך כעת, אני מבין שהחלפתי בתפקיד היוותה למעשה את שיפוטו המוצדק של אלוהים והייסורים המוצדקים שהוא גרם לי. אלוהים עשה זאת כדי לטפל בשאיפה וברצון שהיו בי להשיג תהילה ורווח ולטהר אותן, והוא הוביל אותי לנתיב הנכון של החיפוש אחר האמת – אלוהים הושיע אותי! באותו הרגע, נמלאתי בהכרת תודה כלפי אלוהים ולא יכולתי שלא לבוא בפניו ולהתפלל: "הו אלוהים, אני מודה לך על השיפוט והייסורים, על כך שאפשרת לי להבין שצעדתי בנתיב הלא נכון ולראות את ההשלכות המסוכנות של רדיפה אחר תהילה, רווח ומעמד. הו אלוהים, אני מייחל לפנות שוב אליך, לעזוב את התהילה, הרווח והמעמד, ולבחור לצעוד בנתיב החיפוש אחר האמת כך שאוכל לתת נחמה ללבך".

במהלך תקופה של מסירות רוחנית וחשבון נפש, המצב שלי השתפר בהדרגה ומנהיג הכנסייה ארגן תפקיד של השקיית מאמינים חדשים. הייתי ממש אסיר תודה לאלוהים על שנתן לי הזדמנות למלא את חובתי, ובשקט גמלה בלבי החלטה: "אני חייב להעריך את ההזדמנות למלא את חובתי. אני לא יכול לחזור על אותן שגיאות ולצעוד בנתיב שבו מחפשים תהילה, רווח ומעמד!" בעת מילוי חובתי לאחר מכן, בכל פעם שנתקלתי בבעיה, דנתי בה בצורה מעמיקה יותר עם האחים והאחיות שלי והייתי מקשיב להם ומאמץ את ההצעות שלהם. בכל פעם שהתחלתי לחשוף את טבעי המושחת של השתוקקות לתהילה ולרווח, הייתי מתפלל לאלוהים, ובמכוון הולך לקרוא עוד מדברי האל אשר עוסקים בשיפוט שלו של מהותו המושחתת של האדם, ולאחר מכן הייתי נוהג לפי דבריו. לאחר התנסות בכך למשך זמן מה, יכולתי לוותר במידה מסוימת על התהילה, הרווח והמעמד. עם זאת, האופי השטני שלי שהשתוקק לתהילה ולרווח, ושביקש להתעלות מעל אחרים לא היה יכול להיפתר באופן תמידי רק משום שהשגתי קצת הבנה. עדיין הייתי צריך לחוות יותר שיפוט וייסורים לפני שיכולתי לבסוף להיטהר ולהשתנות.

לאחר מספר חודשים, אלוהים שוב תיזמר לי סביבה שבה יוכל לחשוף אותי ולהציל אותי. מכיוון שיותר ויותר אנשים בחנו את עבודת האל של אחרית הימים וקיבלו אותה, והעבודה של השקיית המאמינים החדשים והתמיכה בהם נעשתה יותר ויותר עמוסה, מנהיג הכנסייה שלנו אמר שאנחנו צריכים לבחור מנהיג לקבוצה שיהיה אחראי על ארגון העבודה. ברגע ששמעתי את זה, התחלתי לשקול את האפשרויות בראשי: "אנחנו שבעה בקבוצה הזאת, ומתוכנו סביר להניח שהאח זאנג הוא הכי מתאים לעבודה. יש לו גם חוש של צדק, הוא משתף לגבי האמת באופן מעשי למדי והוא מסוגל לשמור בצורה פעילה על עבודת הכנסייה. סביר להניח שהוא ייבחר בתור מנהיג הקבוצה". אבל אז חשבתי על זה שהייתי לפני כן מנהיג בכנסייה ואני הייתי זה שתמיד ארגנתי לאח זאנג את הדברים שעליו לעשות. אם הוא ייבחר הפעם להיות מנהיג הקבוצה, תמיד אצטרך לעשות מה שהוא אומר לי, וזה יראה שהמעמד שלי נמוך משלו. ואז, איך אוכל אי פעם לעמוד מול מישהו? כשחשבתי על זה הייתי מאוד מצוברח. כשהגיע היום שבו היה עלינו לבחור את המנהיג שלנו, לא יכולתי שלא לחוש חרדה והמחשבות רצו בראשי. למי עלי להצביע? לאח זאנג? אבל כשחשבתי על איך האחים והאחיות תמיד ביקשו לדון איתו בבעיותיהם, התחלתי לחוש מעט קנאה וכבר לא רציתי להצביע עבורו. אולי עלי להצביע למען עצמי? אבל ידעתי שאין לי יכולת כמו האח זאנג, ואם שאר האחים והאחיות לא יצביעו עבורי אני לא אוכל להפוך למנהיג הקבוצה. הרגשתי ממש עצוב בשלב הזה, עד שקול זדוני נשמע בראשי: "אם אני לא יכול להיות מנהיג הכנסייה, אז גם אתה לא תוכל". וכך הצבעתי למען האח וו, שאיתו הסתדרתי בצורה טובה בדרך כלל אבל היה פחות מוכשר. בסופו של דבר האח זאנג נבחר בכל זאת להיות מנהיג הקבוצה. לא שמחתי מהתוצאה הזאת, אבל אז התפשטה בי תחושה של חוסר נוחות והרגשתי שעשיתי משהו לא לגמרי ישר. בדרכי הביתה באותו היום, הרהרתי במחשבות וברעיונות שחשפתי במהלך ההצבעה. למה לא הייתי מוכן להצביע עבור האח זאנג? פחדתי שהאח זאנג יתעלה מעלי. האם לא שקעתי שוב למצב של השתוקקות לתהילה ולרווח? הייתי מאוד מצוברח. לא רציתי להשתוקק לתהילה ולרווח, אז למה אני תמיד חוזר להרגלים הישנים שלי בכל פעם שסיטואציה כזאת צצה? התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו להפוך אותי לנאור ולהדריך אותי כך שאוכל למצוא את שורש הבעיה. כשחזרתי הביתה, ראיתי את דברי האל הבאים: "במה משתמש השטן כדי לכלוא את האדם ולשלוט בו? (פרסום ורווח.) אם כן, השטן משתמש בפרסום ורווח כדי לשלוט במחשבות האדם עד שהאדם יכול לחשוב אך ורק על פרסום ורווח. בני האדם נלחמים על פרסום ורווח, חווים מצוקות למען הפרסום והרווח, מושפלים למען הפרסום והרווח, והם יקבלו כל החלטה וקביעה למען פרסום ורווח וגם כדי לזכות בהם. כך השטן כובל את האדם בשלשלאות בלתי נראות. בני האדם נושאים את השלשלאות האלה על עצמם ואין להם הכוח או האומץ להשליכן מעליהם. לכן בני אדם מדשדשים הלאה בקושי רב, משום שהם נושאים בלא-יודעין את השלשלאות האלה. למען הפרסום והרווח האלה, האנושות דוחה את אלוהים ובוגדת בו, והיא נעשית מרושעת יותר ויותר. כך, בדרך זו, הפרסום והרווח של השטן מחריבים דור אחר דור. הביטו כעת במעשי השטן – האם מניעיו הזדוניים נתעבים? אולי כיום אתם עדיין לא יכולים לראות מבעד למניעיו הזדוניים של השטן מכיוון שאתם חושבים שאין חיים ללא פרסום ורווח. אתם חושבים שאם בני אדם מותירים את הפרסום והרווח מאחור, הם לא יכולים עוד לראות את הדרך שלפניהם, לא יכולים עוד לראות את מטרותיהם ועתידם הופך לאפל, קודר ועגמומי. אולם, אט-אט, כולכם תכירו יום אחד בכך שהפרסום והרווח הם שלשלאות אימתניות שהשטן משתמש בהן כדי לכבול את האדם. עד היום שבו תכירו בכך, אתם תתנגדו לחלוטין לשליטת השטן ותתנגדו לחלוטין לשלשלאות שהשטן מביא כדי לכבול אתכם. כשיבוא היום שבו תרצו להשליך מעליכם את כל הדברים שהשטן הטמיע בכם, תתנתקו מהשטן כליל וגם תתעבו באמת את כל מה שהשטן הביא לכם. רק אז יהיו לכם אהבה וכמיהה אמיתיות לאלוהים" ("אלוהים עצמו, הייחודי ו'" ב'הדבר מופיע בבשר').

"כיצד יתנהג אדם בעל לב ירא אל? (הוא לא סתם יעשה ככל העולה על רוחו ולא ינהג בהפקרות). אם כן, מה על בני האדם לעשות כדי להימנע מעשיית כל העולה על רוחכם? (צריך להיות להם לב שמחפש.) ייתכן שבני אדם מסוימים מרגישים שחשיבתם מוטעית – אך הם גם לא מוכנים לשמוע את ההצעות הנכונות של אחרים. הם חושבים: 'בדרך כלל אני יותר טוב ממנו. אם אקשיב להצעתו עכשיו, זה ייראה כאילו הוא נעלה עליי! לא, אני לא יכול להקשיב לו בעניין הזה. אני פשוט אעשה זאת בדרכי'. לאחר מכן, הם מוצאים סיבה או תירוץ להשאיר את האדם האחר בחוץ. אם הם רואים אדם טוב מהם, הם מדכאים אותו, מפיצים עליו שמועה או לא בוחלים באמצעים כדי להנמיך את מעמדו בעיני אחרים וכדי שאף אחד לא יהיה טוב מאף אחד אחר – זה הטבע המושחת הקרוי יהירות וצדקנות, כמו גם רמייה, הולכת שולל וחתרנות. בני אדם כאלה עושים הכל כדי להשיג את מטרותיהם. כך הם חיים אך הם חושבים שהם נפלאים וטובים. אולם האם יש להם לב ירא אל? קודם כל, בכל הנוגע לטבע הדברים האלה, בני אדם שמתנהגים כך פשוט עושים כרצונם, הלא כן? האם הם מביאים בחשבון את האינטרסים של משפחתו של אלוהים? הם חושבים רק על רגשותיהם שלהם ורוצים רק להגשים את המטרות האישיות שלהם מבלי להתחשב באובדן שנגרם לעבודתה של משפחתו של אלוהים. לא זו בלבד שבני אדם כאלה הם יהירים וצדקניים, אלא שהם גם אנוכיים ובזויים. הם לא מתחשבים כלל ועיקר בכוונתו של אלוהים. אין צל של ספק שלבני אדם כאלה אין לב ירא אל. זו הסיבה לכך שהם עושים את כל מה שהם רוצים ונוהגים בצורה מופקרת ללא שום תחושת אשמה, ללא כל חשש או דאגה ומבלי להביא בחשבון את ההשלכות. הם לא יראים את אלוהים, הם סבורים שאין דבר חשוב מהם עצמם, והם מתייחסים לכל היבט בעצמם כנעלה יותר מאלוהים ומהאמת. בלבם, אלוהים הכי פחות ראוי לציון והכי פחות חשוב. לאלוהים אין בלבם שום מעמד" ("חמשת התנאים שאנשים ממלאים לפני שהם עולים על דרך הישר לאמונה באלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח').

כשסיימתי לקרוא אבדברי האל, חשבתי שוב על כל מה שחשבתי ועשיתי בהצבעה, וחשתי בושה שלא ניתן לתאר במילים. הבנתי שהתהילה, הרווח והמעמד שאחריהם תמיד חיפשתי היו למעשה שלשלאות שבהן השתמש השטן כדי לקשור אותנו, ושהשטן משתמש בהן כדי לרמות אותנו ולהשחית אותנו! חשבתי על התקופה שבה לא האמנתי באלוהים, כשחשבתי על רעיונות והשקפות של השטן כגון "אדם מותיר מאחוריו את שמו בכל מקום שהוא שוהה בו, בדיוק כשם שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום שבו הוא עף", "בני האדם תמיד צריכים לשאוף להתעלות על בני זמנם", "ככל שתסבול יותר, תצליח יותר", "בני האדם נאבקים כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה" בתור האקסיומות בחיי וכאמירות נכונות. קיבלתי עליי את הרעיונות השטניים האלה ונשביתי בקסמם של העוצמה והמעמד. החיפוש אחר תהילה, רווח ומעמד והרצון להתעלות מעל אחרים היו שאיפותיי בחיים, ונאבקתי ונלחמתי חזק עבורם. כל עוד יכולתי לזכות בתהילה, רווח ומעמד עבור עצמי, הסכמתי לחוות כל מידה של סבל או תשישות. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, המשכתי לחיות לפי רעלי השטן במרדף שלי אחר התהילה, הרווח והמעמדוחיפשתי להתעלות מעל אחרים. הדברים האלה הפכו להיות מחיי לפני הרבה זמן, ולא אפשרו לי להתגבר על הנטייה שלי למרוד נגד אלוהים ולהתנגד לו. ידעתי היטב שהאח זאנג יועיל לעבודת הכנסייה בתור מנהיג הקבוצה, אבל קינאתי בו על כך שהוא מוכשר כל-כך ופחדתי שהוא יתעלה מעלי. לכן, על מנת לשמור על המעמד שלי ועל היוקרה שלי, חשבתי שעדיף להצביע לאדם שאינו מתאים לתפקיד מנהיג הקבוצה כך שעבודת הכנסייה תיפגע, מאשר להצביע לאח זאנג. ראיתי שסירבתי לקבל את ביקורת האל במעשיי, שלא היה בלבי ולו שמץ יראת אלוהים, שכל הזמן רק חשבתי על היוקרה שלי ועל המעמד שלי בכל פעם שנתקלתי בבעיה, ושפשוט לא הגנתי על עבודת הכנסייה – אם כך, איך ייתכן שהתנהגות כל-כך אנוכית ובזויה לא תגעיל את אלוהים ותגרום לו לתעב אותי? חשבתי על דברי האל "עבירות יובילו את האדם לגיהינום" והרגשתי שאני במצב מסוכן מאוד. אם אמשיך ככה, אהפוך להיות מישהו שאלוהים מתעב, דוחה ועוקר מהשורשו. בדיוק אז חשבתי על הפרושים שהתנגדו לישוע אדוננו. כדי להגן על המעמד והעוצמה שלהם בבית המקדש, הם כלל לא ביקשו את הופעתו של ישוע אדוננו או את האמיתות שהוא ביטא, אלא פשוט התמידו בהתנגדותם לישוע אדוננו והמשיכו לגנות אותו, עד כדי כך שהם אפילו צלבו אותו, וכתוצאה מכך סבלו את עונשו וקללתו של אלוהים. ראיתי כעת בבירור שבאמונתו של האדם באלוהים, אם הוא לא מתמקד בחיפוש אחר האמת ונוכח באמת, אלא פשוט ממשיך לרדוף אחר תהילה, רווח ומעמד, אזי הוא הולך בנתיבם של הפרושים שהתנגדו לאלוהים! כשחשבתי על הדברים האלו, לא יכולתי שלא לפחד ללכת בנתיב השגוי, והחלטתי באותו הרגע לשחרר עצמי מהאזיקים ומהנזק של התהילה, הרווח והמעמד, לצעוד בנתיב החיפוש אחר האמת, לבצע בנאמנות את חובתי ולהרוויח את שבח האל.

לאחר מכן, חזרתי לדברי האל וקראתי: "בני אדם שמסוגלים להנהיג את האמת מאפשרים לאלוהים לבדוק בקפידה את מעשיהם. כשאתם מקבלים את בדיקתו הקפדנית של אלוהים, לבכם תקין. אם אתם רק עושים דברים כדי להרשים אחרים ואינכם מאפשרים לאלוהים לבדוק את מעשיכם בקפידה, האם אלוהים מצוי בלבכם? ליבם של בני אדם כאלה אינו ירא-אל. אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם, אל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, ואל תתייחסו רק למעמד, לתדמית או למוניטין שלכם עצמכם. עליכם קודם כל להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים, לבדוק את עצמכם אם אתם חושבים על עבודתו של בית האל, ואם מילאתם את חובתכם נאמנה. אם תמיד תתחשבו בעבודתו של בית האל בלבכם ותחשבו על היווכחות האחים והאחיות בחיים, תהיו מסוגלים למלא את חובתכם נאמנה. ...בנוסף, אם תוכלו למלא את תחומי האחריות שלכם, לבצע את המחויבויות שלכם ולמלא את חובותיכם, להניח בצד את רצונותיכם האנוכיים, להניח בצד את האינטרסים והמניעים שלכם, להתחשב ברצונו של אלוהים ולהציב את האינטרסים שלו ושל ביתו מעל הכל, הרי שלאחר שתתנסו בכך במשך זמן מה, תרגישו שזו דרך טובה לחיות. אלה הם חיים פשוטים וישרים ולא חיים של בני אדם שפלים או לא-יוצלחים – חיים צודקים ומכובדים, ולא חיים של בני אדם צרי אופקים או נבזיים. אתם תרגישו כך אדם צריך לחיות ולפעול. בהדרגה, יפחת הרצון השוכן בלבכם לשרת את האינטרסים שלכם" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). מילים אלה הראו לי את המטרות שצריכות להיות לי ואת הכיוון בו עליי לפנות כדי להיות בן אדם. לבי התמלא באור, ואז ידעתי איך לנהוג בדרך שתואמת לרצון האל. לאחר מכן, נפתחתי ביוזמתי בפני האח זאנג בנוגע לאופן שבו חייתי כל הזמן במצב של השתוקקות לתהילה ורווח, ועל איך שקינאתי בו, וגם חשפתי בפניו את הכוונה הנתעבת שלי במהלך ההצבעה. לאחר שהקשיב לי, הוא לא הסתכל עלי בזלזול, אלא שיתף אותי באמיתות הנוגעות למצבי, והוא גם נפתח בפני ודיבר איתי על ההתנסויות שלו וההבנה שלו. לאחר השיתוף הזה כל ניכור שהיה בינינו נעלם, והרגשתי תחושה מדהימה של שחרור והקלה. לאחר מכן, בכל פעם שהיה לי קושי בביצוע חובתי או שנתקלתי בעניין שלא הבנתי, תמיד יזמתי שיחה עם האח זאנג, והוא תמיד היה משתף איתי בסבלנות עד שנמצאה תשובה. ככל שנהגתי יותר לפי דברי האל באופן זה, כך הרגשתי שהקשר שלי עם אלוהים ועם האחים והאחיות האחרים התחזק, והתוצאות שהשגתי במילוי חובתי השתפרו יותר ויותר. באמת התחלתי להבין שבכך שאדם מוותר על התהילה, הרווח והמעמד וחי לפי דברי האל, ובכך שאדם פונה לאלוהים וממלא את חובתו, הוא מקבל את ברכת האל, ואז יכול לחיות חיים צודקים ומכובדים עם תחושת שלום והקלה בלבו, והקשר שלו עם אלוהים ילך ויתחזק.

באוקטובר 2017 החלו שוב הבחירות השנתיות של הכנסייה, ונבחרתי כמועמד למנהיגות הכנסייה. כששמעתי את החדשות לא התרגשתי כמו בעבר, אלא תיקנתי את הלך הרוח שלי כדי לחוות את עבודת האל. ההשתתפות בבחירות לא הייתה כדי שאוכל לנסות להיות מנהיג הכנסייה, אלא כדי למלא את המחויבות שלי כחלק מהתהליך, ללמוד לבקש את האמת, ולבחור את האדם הנכון שיהיה המנהיג בהתאם לעקרונות הכנסייה בנושא בחירת מנהיגים. אם הייתי נבחר להיות המנהיג, אז פשוט הייתי רוצה למלא את חובתי כיציר נברא באופן כן ומסודר כדי להשביע את רצון האל; לא רציתי להיות כפי שהייתי בעבר, אדם שמשתוקק לתהילה ורווח וגורם לאל סבל. אם לא הייתי נבחר, לא הייתי מאשים את אלוהים אלא ממשיך לשתף פעולה עם אלוהים, למלא את חובתי כמיטב יכולתי ולהישמע לתיזמורים ולהסדרים של אלוהים. זאת מאחר שאני אחד הדברים שאלוהים ברא, וזו הייתה האחריות שלי לבצע כל מטלה שניתנה לי, ואני תמיד צריך לעשות זאת בלב שלם וככל יכולתי. כאשר הקולות נספרו והכריזו על התוצאות, גיליתי שנבחרתי להיות מנהיג הכנסייה. עם זאת, לא חשתי מאוד מרוצה מעצמי, וכבר לא הרגשתי שאני מעולה או טוב יותר משאר האחים והאחיות. להפך, הרגשתי כאילו זה תפקיד והתחייבות, והרגשתי שאלוהים הניח על כתפיי את תקוותיו. ידעתי שאני חייב לעסוק בחיפוש נמרץ אחר האמת, לשתף פעולה עם אלוהים, למלא את חובתי באופן שישביע את רצונו ולוודא שאני ראוי לאהבה ולישועה שהוא העניק לי.

דברי האל הם "בחיים האלה, אם אדם רוצה להיטהר ולשנות את טבעו, אם הוא רוצה לחיות חיים בעלי משמעות ולמלא את חובתו בתור ברייה, אזי חייב הוא לקבל על עצמו את הייסורים והשיפוט של אלוהים, ואל לו להתרחק מהמשמעת של אלוהים ומהלקאותיו, כך שיוכל להשתחרר מתמרונו והשפעתו של השטן ולחיות באורו של אלוהים. דע שהייסורים והשיפוט של אלוהים הם האור, האור של ישועת האדם, ואין ברכה, חסד או הגנה טובים יותר מזה לאדם" ("חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט" ב'הדבר מופיע בבשר').

באמצעות ההתנסויות המעשיות שלי, באמת התחלתי להבין שהשיפוט והייסורים מאלוהים הם האור שמושיע אותנו, והם מהווים את אהבתו האמיתית של אלוהים. השיפוט והייסורים, התוכחה והמשמעת של דברי האל, הן שאפשרו לי לראות בבירור את הנזק שהתהילה, הרווח והמעמד גרמו לי, והן שהעניקו לי אומץ ונחישות לעסוק בחיפוש האמת. כשהרפיתי מהתהילה, הרווח והמעמד, הרגשתי שלא ויתרתי רק על המעמד, אלא שוויתרתי גם על השלשלאות שבהן כבל אותי השטן, ובפינות העמוקות ביותר של רוחי התחלתי לחוש תחושה חדשה לגמרי של שלווה ואושר, תחושה של הקלה ושחרור. למרות שאפילו עכשיו אני עדיין יכול לחשוף את טבעי המושחת שמשתוקק לתהילה ולרווח, הוא כבר לא שולט בי וכובל אותי. דרך ההתנסויות שלי למדתי שבאמצעות הנהגת האמת, אדם יכול להיפטר מטבעו המושחת והשטני, וככל שאדם נוהג יותר לפי האמת כך הוא יכול להביא לידי ביטוי צלם אנוש ולהיות מבורך על-ידי אלוהים. באמת התחלתי להרגיש שכל דבר קטן שאלוהים עשה לי נבע ממאמץ כביר מצדו הישועה שאלוהים העניק לי היא כל-כך מעשית, והאהבה שלו כל-כך גדולה ואמיתית! מיום זה ואילך, אני רוצה לחוות אפילו יותר את השיפוט והייסורים של אלוהים, לעסוק בחיפוש האמת כך שאוכל להיפטר מטבעי המושחת והשטני בהקדם האפשרי, ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי כדי להביא נחת לליבו של אלוהים. תודה אלוהים, על שהושעת אותי!

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "הרצון ב-".

קודם:שיפוט הוא אור

הבא:לקח הציות

פוסט בנושא דומה

  • מהו טבעה של אהבת האל?

    סיצ'יו העיר סויהואה, מחוז חיילונגג'יאנג בכל פעם שאני רואה את הפסקה הבאה מדברי אלוהים, "אם תמיד הייתם נאמנים אליי ותמיד אהבתם אותי, אך תסבלו ייסורים של…

  • ישועת הלב

    מאת זנגצ'ין , ארה"ב באוקטובר 2016, בעלי ואני קיבלנו על עצמנו את ישועת האל הכול יכול, בימים האחרונים שבהם שהינו בחו"ל. לאחר מכן, התחלתי ללכת באופן קבו…

  • תלאות עוררו את אהבתי לאלוהים

    מנג יונג מחוז שאנשי אני מטבעי אדם ישר, ולכן אנשים תמיד הציקו לי. כתוצאה מכך, טעמתי את טעמו הקר של עולם האדם והרגשתי שחיי ריקים וחסרי משמעות. לאחר ש…

  • פילוסופיה שטנית מפילה בפח ומזיקה

    וו יו העיר הצ'י, פרובינציית גְוַאנְגשִׂי לפני זמן מה, הכנסייה ארגנה עבורי שהות עם משפחה מארחת למטרות עבודה. במהלך השיתוף הראשון עם האח והאחות שבמשפ…