אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

79. קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים

צ'ונגשין, מחוז שאנשי

באחד השיתופים נאמר: "מנהיגי הכנסייה ועובדיה צריכים להיות בעלי לב אוהב, סבלניים, מבינים, ולהתייחס לאנשים בצורה הראויה. עליהם לנהוג בהתאם לעקרונות האמת ולהתייחס לאנשים בצורה הוגנת" (מתוך 'קטעים נבחרים מקורותיהם של הסדרי העבודה של כנסיית האל הכול יכול'). בעבר אף פעם לא התייחסתי לקטעי שיתוף שתיארו כיצד מנהיגי הכנסייה ועובדיה צריכים לנהוג בצורה מוסרית, לפעול בהתאם לעקרונות האמת ולהתייחס לאנשים בצורה הוגנת, כי תמיד ראיתי בעצמי אדם מוסרי. אני הרי לא כמו רוב החילוניים השקרנים והבוגדניים, ומאז שהפכתי למנהיגה, אף פעם לא השתקתי דעות של אחרים ולא הדרתי אף אחד מהשיח. לפיכך, התגאיתי בכנות ובהוגנות שלי. בכל פעם ששמעתי על מנהיגי שקר או עובדי כנסייה שהתייחסו לאנשים בצורה לא הוגנת, או הפלו וקידמו אנשים מועדפים תוך הרחקה והדרה של אחרים, תמיד התנשאתי מעליהם. חשבתי שמנהיגים ועובדים כאלה הם ודאי אנשים ממש לא מוסריים, ולכן אינם מתאימים לשמש כמנהיגי הכנסייה ופעיליה. רק בעקבות חוויות שעברתי לאחרונה, שחשפו בפניי את אופיי האמיתי ואפשרו לי לקבל כמה תובנות על עצמי, הבנתי שאני לא האדם הישר והכן שחשבתי. גיליתי שהיחס שלי לאנשים מבוסס על רגש ועל העדפה. ברדיפתי אחרי תועלת אישית התנהגתי בערמומיות, באנוכיות וברשעות לא פחות מאנשים אחרים. רק בזכות השיפוט והייסור של דבר האל הבנתי שהצורה הטובה, ההוגנת והצודקת ביותר להתייחס לאנשים היא לפעול בהתאם לעקרונות האמת. כמו כן, הבנתי כמה חשוב לי כמנהיגה להתייחס לאנשים בצורה הוגנת.

ביוני 2013 נסעתי למחוז אחר כדי לעזור בעבודה כנסייתית. אחת משתי המנהיגות באותו מחוז הייתה אחות מעיר הולדתי, שאקרא לה האחות א'. כבר עבדנו ביחד בעבר והיינו ביחסים מאוד טובים. אתם יכולים לדמיין כמה שמחתי לראות אותה שוב אחרי כל כך הרבה זמן, כל כך רחוק מהבית. המנהיגה השנייה, שאקרא לה האחות ב', הייתה יותר שקטה ומופנמת. היא קיבלה את הקידום בדיוק כשכולנו יצאנו כמנהיגות להתבודדות רוחנית. אירע המקרה, ואני ואותן שתי אחיות התארחנו אצל אותה המשפחה. בהתחשב בעבר המשותף שלנו, אני והאחות א' באופן טבעי חשנו קרובות יותר כבר מההתחלה. האופי שלה דומה לשלי – שתינו מאוד מוחצנות – ובאופן טבעי חיבבתי אותה והייתי נכונה מאוד לשתף עמה פעולה בכל בעיה. עם הזמן התחלתי להבין שהחברות הקרובה בינינו לא כל כך טובה לעבודה שלנו ולא מיטיבה אתנו, והתחלתי באופן מודע להתרחק, למרוד בבשר שלי. באותה תקופה הייתי מודאגת כי שתי האחיות לא הסתדרו טוב זו עם זו, לכל אחת הייתה דעה קדומה על השנייה. בכל פעם שהאחות ב' הרגישה שמשהו נעשה נגד רצונה, הקפדתי לדבר אתה ולתת לה עידוד ועצה. כמו כן, ביליתי פחות זמן עם האחות א' בכוונה, כדי שהאחות ב' לא תיעלב ולא תרגיש מודרת. אם הייתי שמה לב שהאחות א' מפגינה אנוכיות או יהירות, הייתי מתייחסת לכך ומתקנת אותה ללא היסוס. לא רציתי להגן עליה או לתת לה יחס מועדף רק בגלל שאנחנו חברות טובות. ...חשבתי שבצורה כזאת אני נותנת לאחיותיי יחס הוגן ונוהגת בהתאם לכוונת האל. לא הבנתי את עצמי, אבל אלוהים ראה בדיוק את מה שהיה בלבי. הוא עמד לחשוף את האופי השטני שלי ולשפוך אור של שיפוט על האפלה שבתוכי.

כבר בתחילת ההתבודדות, כדי להבטיח שנוכל לסיים את העבודה שלנו במהרה ולהקדיש את רוב זמננו להתפתחות רוחנית, חילקנו את העבודה בין שלושתנו שווה בשווה: האחות א' הייתה אחראית על ארגון וביצוע של כל ענייני החוץ, ואני והאחות ב' היינו אחראיות על טיפול בכל בעיה שמתעוררת בתוך הכנסיות. באחד מהפרויקטים הזנחתי את חובותיי, לא העברתי לאחותי את פרטי הפרויקט והשארתי אותה לטפל בכול לבד. גם אחרי שהיא סיימה את הפרויקט, לא בדקתי את העבודה שלה, וכתוצאה מכך היו בפרויקט כמה בעיות וקיבלנו מהמנהיגה שלנו מכתב שבו היא פירטה את הטעויות שעשינו. חשתי צער רב וחשבתי: רק הגעתי הנה, וכבר עשיתי טעות כל כך בסיסית. אני כזו לא יוצלחת, ועשיתי לעצמי בושות! מה המנהיגה תחשוב עליי עכשיו? אולי היא תגיד שאני לא מבינה את האמת ולא מסוגלת לבצע עבודה? כשחשבתי על כל זה, פתאום הרגשתי כעס גדול על אחותי. כעסתי על כך שבגללה הבכתי את עצמי. בסביבה החדשה הזו, לא הצלחתי ללמוד מהטעויות שלי ולהפיק מהן לקחים כדי להשתפר. יתרה מכך, סירבתי לקחת אחריות, וכדי להגן על המעמד ועל המוניטין שלי, פעלתי בניגוד למצפוני ועשיתי דבר שלא ייעשה – הטלתי את כל האחריות על אחותי. לא האמנתי שעשיתי מעשה רע כל כך – איזה מין אדם אני?! בשלב זה הרגשתי את התוכחה של רוח הקודש ואת רגשות האשמה על מצפוני. אך הלב שלי התקשה כשחשבתי כיצד אחותי פגעה במוניטין ובמעמד שלי. לא רק שלא הייתי כנה עם אחוותי, גם גיניתי אותה בחשאי וניסיתי לקדם את האג'נדה שלי בעת שיתוף דבר האל. גם אם לא האשמתי אותה בגלוי, ניסיתי להתחמק מאחריות ולהטיל את האשמה עליה כדי שכולם יחשבו שהטעויות שלה הן שגרמו לבעיה. אפילו שפטתי את אותה אחות מאחורי הגב, ותהיתי אם רוח הקודש אכן מכינה אותה ואם היא מסוגלת לעשות את העבודה. בסופו של דבר, קיבלתי את מה שהגיע לי: אלוהים הטיל עליי עונש ולקיתי פצעים בפה. אבל עדיין לא תיקנתי את דרכיי, והמשכתי למרוד באלוהים ולגנות את אחותי. התרחקתי מהאמת ונהגתי בחוסר צדק. לא הייתי מסוגלת להתייחס לאחותי בצורה הוגנת. הייתי ביקורתית כלפי כל מה שהיא עשתה. נדמה היה לי שהיא לא מסוגלת לעשות שום דבר כמו שצריך. התמיכה האוהבת שהפגנתי כלפיה בהתחלה נעלמה מזמן, והפגנתי כלפיה יחס קר ומקצועי. ידעתי שמשהו בגישה שלי לא תקין, אבל האופי השטני שלי לא אפשר לי להתמודד עם העובדות ולקחת אחריות על הטעויות שלי. במקום זאת, ניצלתי את המעמד שלי כדי לעשות מניפולציות ולהתנהג בנוקשות כלפי הכפופים לי, בנוסח "מה שהבוסית אמרה, כך יהיה" - דברים רעילים שמקורם לבטח בתנין הגדול האדום כאש בעצמו. הדרך שבה התייחסתי לאחותי לא הייתה שונה מהרודנות האוטוריטרית של התנין הגדול האדום כאש. פרצופו המכוער של השטן התגלה במלואו במעשיי. בהתחלה האחות ב' לא הגיבה בצורה שלילית. על אף הנזיפות, היא ניסתה לראות את כוונת האל ולפעול בצורה יוזמת. אבל אני פשוט לא יכולתי להתגבר על זה: בכל פעם שמשהו בעבודה הנוכחית שלנו הזכיר לי את אותו מקרה, הייתי חייבת להזכיר לה אותו ולנזוף בה. לאט-לאט הגישה של האחות הפכה להיות פחות יוזמת. היא חששה לפעול על דעת עצמה ולא הייתה מסוגלת לעבוד בצוות כמו שצריך. ההתנהגות שלה הכעיסה אותי מאוד, וכשהתברר ששתי האחיות מתקשות לעבוד אחת עם השנייה, הרגשתי מיואשת לגמרי. חשבתי לעצמי: הגעתי הנה כדי לעזור לשתי האחיות האלה בעבודה, אבל בכל הזמן הזה לא הצלחתי לפתור את הבעיות ביניהן. האם אני חסרת תועלת לחלוטין? המשכתי לטפל בהן והרגשתי שמוטלת עליי המון אחריות, אבל לא משנה כמה דיברתי עם שתיהן, שום דבר לא הועיל. לא הצלחתי לפתור את הבעיות ביניהן, וגרוע מכך, לשתיהן היו טענות נגדי ושתיהן התלוננו שאני עושה העדפות. לא ידעתי מה לעשות במצב הזה. כבר ניסיתי הכול, ולא נשאר לי מה עוד לעשות. חשתי שנמאס לי מהן, וחשבתי שזו בעיה שלהן כי הן לא מוכנות לנהוג על פי האמת ולעשות שינוי לטובה.

בתחושת חוסר אונים התפללתי לאלוהים וביקשתי הכוונה. במהלך התפילה, נזכרתי בקטע מתוף שיתופיהם של בכירים, שבו נאמר: "יש שתי אמרות חכמה עתיקות: 'קשוט עצמך ואח כ קשוט אחרים', 'איך יכול מי ששוגה לתקן אחרים?'. דבר על החוויה שלך. אם תדבר על החוויה שלך, גם תעזור לאחרים וגם תתקן את עצמך. תעזור לאחרים בכך שתתקן את עצמך, ובתהליך אולי תוכל לתקן גם אחרים. זוהי הדרך הטובה ביותר לעשות את העבודה. ...ככל שתהיה יותר ישר, ככל שיהיו יותר צדק והוגנות בלבך ובדבריך, כך אנשים יותר יאהבו אותך, יאהבו לשמוע אותך חולק, יסכימו עם דבריך וישמעו בקולך. יהיה עליך רק לומר מילה, ואנשים יעשו כרצונך. איש לא יתלונן, לא משנה מה תאמר, גם אם תדבר בגסות. ...אם תשמור על היושר שלך, תתייחס לכולם בצורה הוגנת ותמיד תעזור לכולם באהבה, בסופו של דבר תצליח להביא אנשים אל האמת. תצליח להביא אנשים של ממשיותו של אלוהים ואל ישועתו" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). ואז חשבתי על הקטע הזה מדבר האל: "ללא אלוהים, קשרים בין בני אדם הם בסך הכל קשרים של בשר ודם. הם לא הולמים, אלא מתענגים בתשוקה – אלה הם קשרים שאלוהים סולד מהם ושונא אותם. ...זו הוכחה נוספת לכך שאתם רגשניים ושאין לכם קשר הולם עם אלוהים כלל וכלל. אתם מנסים להוליך את אלוהים שולל ולחפות על הכיעור שלכם עצמכם. אפילו אם תוכלו לחלוק הבנה מסוימת אך כוונותיכם יהיו שגויות, כל מה שתעשו יהיה טוב רק לפי אמות מידה אנושיות. אלוהים לא יהלל אתכם – אתם פועלים לפי הבשר והדם ולא לפי העול של אלוהים. אם אתם מסוגלים להשקיט את לבכם בפני אלוהים ולקיים אינטראקציות הולמות עם כל בני האדם שאוהבים את אלוהים, רק אז אתם כשירים לשמש את אלוהים. כך, בלי קשר לאופן שבו אתם באים במגע עם הזולת, הוא לא יהיה בהתאם לתורת חיים, אלא שהוא יהיה חיים בפני אלוהים ובהתחשבות בעול שלו" ('חשוב מאוד לייסד קשר הולם עם אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'). בעזרת דבר האל והשיתוף של הבכירים, הבנתי פתאום שכדי להצליח בתפקיד של מנהיג או עובד כנסייה, צריך קודם כול להיות ישר, מסוגל לתת לאחרים יחס שוויוני, ולבנות קשר תקין עם אלוהים. בעת שיתוף עם אחרים, צריך לשתף את החוויה האישית שלנו ללא שום מניע נסתר לעזור לאחרים. דרך פעולה זו תואמת את כוונת האל ותזכה להסכמה מצד האחרים. תחת ההכוונה של רוח הקודש השקטתי את לבי וחשבתי על ההתנהגות שלי כלפי שתי האחיות: בהתחלה נתתי למנהיגה החדשה תמיכה ואהבה, אבל רק משום שלא הייתה לכך השפעה ישירה על האינטרס האישי שלי. כשאותה אחות עשתה טעות שפגעה במוניטין ובמעמד שלי, האופי האמיתי שלי נחשף, כמו אותה "מכשפה מרשעת" מדרשה 75 שמכה באלה או בפגיון ושוברת כל דבר שעומד בדרכה. על פניו נראה היה שאני רק מעירה לאחות על בעיות בעבודה שלה, אבל בפועל הוצאתי עליה את התסכול הפרטי שלי. בגלל זה דיברתי אליה בצורה גסה ועוקצנית, שגרמה לה להרגיש שאני מתנשאת מעליה ומעליבה אותה. כשראיתי את הגישה שלילית שלה לביקורת שלי, לא רק שלא הרגשתי סימפתיה כלפיה, הרגשתי כעס וסלידה. גם אני, כשרק קודמתי למלא את חובותיי, גם אני לא הבנתי הכול מיד. גם אני, מתוך חשש למוניטין ולמעמד שלי, היססתי לפעול באופן שהשפיע על ביצועיי. הגעתי למצב שהייתי בוכה בסתר, ובשלב מסוים רוח הקודש הפסיקה להכין אותי. אבל מנהיגיי ועמיתיי אף פעם לא גינו אותי, אלא התאמצו לתמוך ולעודד אותי עד שלבסוף התגברתי על הקשיים והתחזקתי. אבל כשאחותי הייתה באותו מצב, התעלמתי מהעבר שלי. לא רק שלא חלקתי אתה את החוויות שלי כדי לתמוך בה, גם הטלתי עליה את האשמה, פגעתי בה כשהייתה חלשה ושמחתי לאידה. רק אז ראיתי את הצד המרושע באנושיות שלי, והבנתי שה"תמיכה" לכאורה שנתתי לאחותי בעבר הייתה כולה צביעות וכזב. מכיוון שלבי היה מוטה, לא משנה כמה חם היה היחס שנתתי לה וכמה גדולה הייתה תחושת האחריות שלי, לא פעלתי מתוך אהבה אמיתית ולא התייחסתי אליה בצורה הוגנת. אז איך יכולתי לצפות ממנה שתסמוך עליי אחרי שהתייחסתי אליה ככה? ולגבי האחות שהייתי יותר קרובה אליה, למרות שהייתי קשוחה אתה, עדיין היה ביחסים בינינו מרכיב רגשי. הייתי לה כמו אחות גדולה. לפעמים הייתי נוזפת בה כמו שהורה נוזף בילד: דאגתי כשהיא התנהגה בצורה לא הולמת, אבל הדאגה הזאת נבעה מקשר רגשי. התנהגתי בהתאם לרצונות הבשר שלי וחשפתי את ההשחתה שלי, ולא מתוך תחושת אחריות כלפי אלוהים. ככל שהתנהגתי ככה יותר כלפי אחותי, כך העמיק קשר הבשר בינינו. זה לא עזר לאחותי ולא היטיב אתה בשום צורה. באותו רגע הבנתי את הגורם האמיתי לחוסר ההצלחה שלי בעבודה: לא היה לי קשר תקין עם אלוהים. למרות שחלקתי את דבר האל כשניסיתי לעזור לאחיות לפתור את הבעיות שלהן, עדיין טיפחתי את ההטיות שלי ופעלתי לשמירה על האינטרסים הגשמיים שלי במקום להפנות את לבי אל אלוהים ולפעול למילוי רצונו. כלפי חוץ אולי נראה כאילו נשאתי באחריות הרוחנית שלי, אבל בפועל ניסיתי לרמות את אלוהים ולהסתיר את האופי המעוות שלי. אלוהים אינו תומך במי שכוונותיהם לא נכונות, ולכן לא הצלחתי בעבודתי, אפילו להיפך. כשהשקעתי בכך מחשבה, הבנתי שאני לא צדיקה מוסרית והגונה, אלא מרשעת אנוכית ותככנית. אז נזכרתי בשיתוף נוסף של בכירים: "באיגרות המאוחרות, פאולוס המעיט מאוד בערכו של פטרוס. פעם אחת הוא אף יצא בביקורת על פטרוס מול קהל של אנשים. הוא לא ויתר. זוהי עובדה ידועה. ...ומה אמר פטרוס על פאולוס? הוא אמר: 'האח פאולוס זכה להתגלות של האל, הקשיבו לבשורתו, עדות לאלוהים. הוא זכה להתגלות האל.' לא רק שפטרוס לא העליב את פאולוס, הוא אף קרא לו אח. האם היחס של פטרוס אל פאולוס היה הוגן וצודק? הוא התייחס אליו בצורה הוגנת, והעריך אותו באופן הוגן וצודק. מדוע פטרוס ציין את נקודות החוזק של פאולוס? פטרוס היה אדם ששיפר את טבעו, שהכיר את אלוהים היטב והיה מסוגל להתייחס לאנשים בצורה הוגנת. פאולוס, לעומת זאת, התנהג בצורה אנוכית ויהירה, ולא שעה לאף אחד כחלק משיגעון הגדלות שלו" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). כאשר השוויתי את ההתנהגות שלי להתנהגות של פטרוס ופאולוס, היה נדמה לי שהייתי אפילו יותר גרועה מפאולוס בכל המובנים. כמנהיגה שהייתה צריכה לטפל בבעיות שהתעוררו בעבודה שלנו, לא לקחתי אחריות על אותן בעיות, לא הראיתי לאחיותיי כיצד לנהוג בהתאם לעקרונות האמת ולא חיפשתי את האמת יחד אתן, לא פתרתי את הבעיות שהתעוררו כדי להגן על האינטרסים של משפחת האל, וגרוע מכל, העלבתי את אחותי ופגעתי בה מתוך רדיפה אחרי תועלת אישית. לא שיפרתי את טבע האדם שלי ולו במעט. לעומת זאת, אחותי לאורך כל הדרך הייתה שקטה וצייתנית, ולא ניסתה אפילו פעם אחת להתלונן בפניי. ההתנהגות שלה הייתה שיפוט בשבילי, חשיפה של הכיעור הנורא שבי. ההתנהגות שלי הייתה תת-אנושית – לא מוסרית, ובהחלט לא ראויה למנהיגה.

כשחשבתי על כל אלה, הרגשתי רע במיוחד. עד אז תמיד חשבתי שאני אדם מוסרי ומתייחסת לאנשים בצורה הוגנת. המעשים המבישים שעשיתי גרמו לי לחרדה. אם מישהו ינסה לצייר את נפשי המכוערת, בוודאי ייצא לו ציור של מפלצת מפחידה עם שיניים חדות שדם נוטף מהן. יום אחד קראתי קטע מתוך: "לא לאהוב את האמת זה לא מוסרי, לשנוא את האמת זה רוע" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים').הרגשתי צביטה בלב, כאילו באמצעות השורה הזאת אלוהים שפט אותי. המשיח ורוח הקודש שולטים במשפחת האל שלטון של צדק והוגנות; איך יוכלו לסבול את מי שאינו דבק באמת? כל פעולה שטנית של אי צדק חייבת לעמוד במשפט הצדק של אלוהים. כשחשבתי על הרוע ועל חוסר המוסריות שלי, רגשות אשם קשים העיקו על מצפוני. הרגשתי מוקפת באפלה ובכאב ללא שום מוצא, ולא ידעתי איך אוכל לעמוד מול אחיותיי. כל שיכולתי לעשות הוא לפנות לאלוהים ולהתפלל אליו שינחה אותי: "אלי, כואב לי ואני מבולבלת. איבדתי את דרכי. אני לא יודעת איך אוכל לעמוד מול אחיותיי, ועוד פחות – איך אמשיך למלא את חובותיי. אנא, האר את עיניי בהיבט זה של האמת." כשסיימתי להתפלל, פתחתי את עיקרון 42 מתוך 162 העקרונות, "עיקרון היחס ההוגן", וקראתי את דברי האל האלה: "איזה עיקרון להתייחסות לאחרים נדרש בדבריו של אלוהים? אהוב את שאלוהים אוהב, שנא את שאלוהים שונא. כלומר האנשים שאלוהים אוהב, אלה שבאמת מבקשים את האמת ועושים את רצונו של אלוהים, הם אלו שעליך לאהוב. אלו שאינם עושים את רצונו של אלוהים, ששונאים אלוהים, שלא נשמעים לאלוהים ושאלוהים בז להם, הם אנשים שעלינו לבוז להם ולדחותם. זה מה שנדרש בדבריו של אלוהים" ('כדי לדעת את עצמך, עליך להכיר את המחשבות וההשקפות המושרשות בך' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "בכל הנוגע למצבם של אנשים, היו כאלה שהתנגדו, כאלה שהתמרדו, אחרים התלוננו, התנהגו בצורה פסולה, פעלו נגד הכנסייה או עשו דברים שפגעו במשפחתו של אלוהים. אחריתם תיקבע על פי טבעם ועל פי התמונה המלאה של התנהגותם. ...כל אדם מתנהג בצורה אחרת, ולכן יש לבחון כל אדם בצורה מקיפה על פי טבעו האישי והתנהגותו" ('איזה סוג של אנשים ייענשו' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "הקשרים האלה לא יהיו מושתתים על בשר ודם אלא על יסודות אהבתו של אלוהים. כמעט אין אינטראקציות המבוססות על הבשר והדם, אך ברוח, יש שיתוף ואהבה, נוחות ואספקה הדדית. כל זה נעשה על התשתית של לב שמְרַצה את אלוהים. הקשרים האלה לא נשמרים על סמך תורת חיים אנושית, אלא שהם נוצרים באופן טבעי מאוד באמצעות עול העבודה למען אלוהים. הם לא דורשים מאמץ אנושי – הם מונהגים באמצעות העקרונות של דבר האל. ...קשר הולם בין בני אדם מיוסד על התשתית של הענקת הלב לאלוהים. הוא לא מושג באמצעות מאמץ אנושי" ('חשוב מאוד לייסד קשר הולם עם אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'). בשיתוף של הבכירים נאמר: "עלינו להתייחס לאחינו ולאחיותינו כאל בני משפחת האל. עלינו להיות אוהבים, סבלניים ומקבלים, ללא שקרים ודעות קדומות, ולתת לכולם יחס שוויוני והוגן" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). בעזרת דבר האל והשיתוף של הבכירים הבנתי שהדרך הנכונה לתת לאנשים יחס הוגן היא לאהוב את מה שהאל אוהב ולשנוא את מה שהאל שונא. אלה שעוסקים בחיפוש האמת, אוהבים את האמת ויכולים לממש את רצון האל הם אחיי ואחיותיי, ואותם אני צריכה לאהוב. גם אם הם התנהגו בצורה לא מוסרית, התנגדו או פגעו במשפחת האל, עדיין יש להתייחס אליהם בצורה הראויה. יש לקחת בחשבון את האופי שלהם, את מכלול המעשים שלהם ואת המצב שבו פעלו. אין לשפוט אדם על סמך מקרה אחד בודד. זהו העיקרון של יחס הוגן. כמו כן, יש להתייחס לאחים ולאחיות בצורה שוויונית, ללא אפליות. בין אם אנחנו מחבבים את האח או האחות או לא, צריך לפעול על פי העיקרון הזה. רק כך נוכל לנהוג בהתאם לאמת ולרצון האל. החוויה הזאת עזרה לי להבין שלתת לאנשים יחס הוגן זה לא פשוט כמו שחשבתי. פעם חשבתי שיחס לא הוגן פירושו יחס קפדני וקשה, ושיחס חם ואוהב מהווה יחס הוגן. עכשיו, בעזרת דבר האל, הבנתי שרק על ידי הערכת מצבים בהתאם לאמת והתייחסות לאנשים על פי עקרונות האמת נוכל להתייחס לאנשים בצורה הוגנת בהתאם לטבעם האמיתי. בין אם נהיה קפדנים או חמים, אם נפעל על פי עקרונות האמת נמלא את כוונת האל. אחרת, נהיה ראויים לתיעוב מאלוהים והמעשים שלנו לא יטיבו עם אף אחד. הבנתי שכשהייתי נחמדה לאחרים מתוך האופי שלי לא נתתי להם יחס הוגן, אלא התנהגתי בהתאם לדעות, להעדפות ולהשקפות החילוניות שלי, ניסיתי רק להגן על המעמד שלי בעיני אנשים ולטפח את התדמית שלי. כמו כן, הבנתי שכדי להתייחס לאנשים בצורה הוגנת, חייבים תחילה לבנות קשר תקין עם אלוהים. כך, לא משנה אם אנחנו נותנים לאח או לאחות תמיכה אוהבת או מתייחסים להתנהגות שלהם, הפעולות שלנו מולם יתבססו על אהבת האל. הלב שלנו מופנה כלפי אלוהים ומכוון למטרה לנהוג על פי האמת ולמלא את כוונת האל ואת רצונו. הלב פתוח לאלוהים שיבחן אותו. כשהאהבה שבלב לא מנוצלת לטיפוח מערכות יחסים בין בני אדם, היא נקייה מצביעות, ממניעים נסתרים ומרגשות של הבשר. אהבה כזאת מבטאת קשר רוחני אמיתי, היכרות הדדית אוהבת. רק יחס כזה תואם לעיקרון האמת ומיטיב עם כולם.

מאוחר יותר קראתי את הקטע הבא מתוך שיתוף אחר: "התייחסות ההוגנת לאחר היא עיקרון חיוני לכל מנהיג. בגידה בעיקרון הזה הופכת אותך לאדם לא מוסרי. ...כוונותיך רעות ורמתך המוסרית נמוכה – כאן מדובר בשורש הבעיה. אנשים כאלה אינני רוצה בשירותי" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). "כיצד קובעים אם מנהיג ראוי לתפקידו? ראשית, האם דבריו מביעים צדק? שנית, האם הוא מתייחס לאנשים בצורה הוגנת? שני העקרונות האלה הם המפתח העיקרי. אם הוא מסוגל לעמוד בהם, הוא בהחלט אדם ישר שפועל בהתאם לכוונת האל. אם בנוסף לכך הוא מבין את האמת ויודע כיצד לנהוג על פיה, ניתן לדעת בוודאות שהוא יצליח בתפקידו" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). דרך קריאת הקטעים האלה הבנתי שמתן יחס הוגן לאחרים הוא עיקרון חיוני לכל מנהיג. רק אדם מוסרי ואוהב אמת יוכל לפעול מתוך כוונה נכונה, לשאת את האל בלבו, לאהוב את נבחרי האל ולתת לאנשים יחס צודק והוגן. רק אדם כזה, שכל מעשה שלו מבוסס על שאיפה לאמת, יוכל לשרת את הצדק ולזכות להערצה. אדם כזה באופן טבעי יצליח בעבודתו. לעומת זאת, מנהיגים לא מוסריים ובעלי כוונות רעות פועלים הרבה פעמים כמו פקידים בוגדניים: לא מעניינת אותם הגנה על האינטרסים של משפחת האל, או מתן יחס אוהב לנבחרי האל. הם רק גורמים נזק למשפחת האל. כמו הרשעים מחרחרי הזעם, אותם מנהיגי שקר ומשיחי שקר לא רק שלא עושים שום עבודה אמיתית, הם אף מתייחסים לאחיהם ולאחיותיהם כאל משרתים שאפשר לצעוק עליהם ולהשפיל אותם. בלי לחשוב פעמיים הם משתיקים, מטילים עונשים ואף מדירים ומרחיקים אחים ואחיות. הם מקדמים חנפנים שפלים ומדכאים כישרון אמיתי, ומביאים את הכנסייה למצב של תוהו ובוהו. תחת השליטה של כוחות החושך האלה, אחים ואחיות סובלים ונאנקים. לא רק שאינם זוכים לטיפוח ולהתפתחות רוחנית, חייהם נהרסים ולבם כואב. ככל שחשבתי על זה, כך אחז בי הפחד. הבנתי שאם מנהיג לא מתייחס לאחרים בצורה הוגנת, הנזק שנגרם הוא עצום. אם אדם רגיל מנבחרי האל לא מסוגל להתייחס לאחרים בצורה הוגנת, הדבר עלול לגרום לניכור ורגשות שליליים הדדיים, ולהשפיע על החיים ועל ההיווכחות באמת של אנשים בודדים בלבד. לעומת זאת, אם מנהיג אינו מסוגל להתייחס לאנשים בצורה הוגנת, זה גורם נזק לאנשים רבים, מפריע ישירות לעבודה של משפחת האל ופוגע באינטרסים של משפחת האל. בשיתוף אחד נאמר: "כדי להיות ראוי להנהיג את נבחרי האל או לעבוד בשבילם, יש להעניק חשיבות לפתרון הבעיות האמיתיות של נבחרי האל בהתאם לאמת של דבר האל. נדרשת יכולת למצוא פתרון צודק לכל סוגי הבעיות שהכנסייה מתמודדת עמן, לתת לאנשים יחס הוגן, ולהימנע מדיכוי נבחרי האל ומשליטה בהם. זהו המינימום שנדרש למנהיגים ולעובדים בכל דרגה בכנסייה. אם אדם עסוק בחיפוש אמיתי אחרי האמת, מעשיו יזכו בוודאות לאישור ולתמיכה של נבחרי האל. אם יש לאדם הבנה אמיתית של אמת כלשהי, הוא לא יראה את גאוותו בכל הזדמנות ולא יתהלך כמורם מעם. הוא בוודאי לא ידבר במשפטים סתומים, לא ישתלט, לא יכבול ולא יטיל אשמה על אחרים סתם, אלא יעזור לנבחרי האל בלב רגוע ואוהב. הוא ייתן עצה, יעודד ויעזור לאחרים להבין את האמת ולנהוג על פיה. הוא יחלוק את האמת בטוב לבו כדי לפתור בעיות ולהגיע לתוצאות. זו המשמעות של מנהיג או עובד כנסייה טוב. בימינו יש כמה מנהיגים ועובדי כנסייה שאין להם שמץ של הבנה של האמת. הם מנופחים מגאווה, אומרים דברים סתומים ומגוחכים, ואין בלבם מקום לאל או לנבחרי האל. הם אינם משרתים את נבחרי האל ואינם ממלאים את חובתם להשיב לאלוהים אהבה. הם פוסעים בשבילים מסוכנים וכבר עלו על דרך משיח השקר. אם לא ישנו את דרכיהם, אלוהים יוקיע אותם." "רק מי שאוהב את אלוהים באמת ייתן לנבחרי האל יחס של אהבה. זו עובדה. מי שאינו אוהב את נבחרי האל ואינו מסוגל להתייחס אליהם בצורה הוגנת ובהתאם לעקרונות האמת בוודאות אינו אוהב את אלוהים. רק מי שאוהב את אלוהים באמת מסוגל לאהוב את רעהו כמוהו. מי שאין בלבו אהבת אלוהים, אין לו יכולת לאהוב אחרים. מי שאוהב את נבחרי האל בהחלט מסוגל לאהוב את אלוהים, ואין על כך עוררין" (מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'). למקרא הקטעים האלה, לבי התייסר. הבנתי שכבר עליתי על שביל מסוכן, על דרך משיח השקר, ושאני לא מסוגלת לתת לאחיי ולאחיותיי יחס הוגן ואוהב. לא היה מדובר פה במקרה חד-פעמי של השחתה, אלא בסימן לרוע ולבוגדנות שלי. שורש הבעיה שלי היה שלא אהבתי את אלוהים בלבי. אחרי שנים של אמונה, עדיין לא הייתה לי שום הבנה של האמת, וטרם עליתי על דרך האל המובילה לשלמות. רק מי שאוהב את אלוהים יכול להבין את כוונתו ולדעת מה מדאיג אותו. רק מי שאוהב את אלוהים דואג את דאגותיו וחושב את מחשבותיו, ומנסה בכל כוחו להביא את נבחרי האל אל הדרך הנכונה. רק מי שאוהב את אלוהים יכול, כמו המשיח, לפתח לב רחום ולקבל אחרים בסבלנות, בסובלנות ובאהבה. רק מי שאוהב את אלוהים יוכל למלא את המשימה שאלוהים הטיל עליו, יחוש אי נוחות אם הוא לא שירת את משפחת האל ואי יכולת לעמוד מול האל כל עוד לא פתר את הבעיות של נבחרי האל. רק אנשים כאלה מבינים מה חסר לאחיהם ולאחיותיהם ולמה הם זקוקים, מזדהים עם הסבל של אחיהם ואחיותיהם ומשקיעים את כל כולם בניסיון לעזור. לי, לעומת זאת, לא הייתה אהבת אלוהים בלבי, ולכן לא הייתי מסוגלת לאהוב את אחיי ואחיותיי. כל מה שאהבתי הייתה התועלת האישית שלי. כל מה שעניין אותי היו המוניטין והמעמד שלי. בגלל זה התייחסתי אל אחיי ואחיותיי בקרירות. כשהאינטרסים שלי היו בסכנה, אפילו הטלתי משמעת, השתקתי, הענשתי ונקמתי באחרים כדי להוציא כעס ותסכול. הבנתי שאני זאב בעור של כבש. בעבר, הבכירים לימדו דרך שיתוף שככל שמנהיג או עובד כנסייה נמצאים במעמד רם יותר, כך עליהם להיות צנועים יותר. ככל שמשימתי של אדם גדולה יותר, כך עליו להציע את עצמו כמשרת של נבחרי האל. אבל אני, לא רק שלא הצעתי את עצמי כמשרתת, אלא כאחד מאנשי התנין הגדול האדום כאש, קיבלתי ועודדתי את מי ששירת את האינטרסים שלי והיה שותף לדעותיי, ואת כל מי שהיה נראה לי מסוכן השתקתי והדרתי. כמו מפלצת מרושעת, עקרתי כל שביב של אי-ציות ושונות. כשחשבתי איך התנהגתי באותו הזמן, חשתי בושה עמוקה. רק אז הבנתי כמה האופי שלי נורא. אם אמשיך למלא את חובותיי עם הטבע השטני הזה, פרצופי ייחשף בסוף ויוקיעו אותי על כל הרע שעשיתי.

אני מודה לאלוהים על המתנה שהוא נתן לי. לולא הגילוי הזה מאלוהים, לעולם לא הייתי חושבת על ההתנהגות שלי, ואולי אף הייתי ממשיכה במעשיי הרעים. חוויתי את האהבה ואת החמלה של אלוהים במלוא עוצמתן. אלוהים לא העניש אותי על מה שעשיתי, וזה אומר שהוא עדיין מושיע אותי. נשבעתי לחפש בלהט אחרי האמת, לזכור את חטאי העבר שלי ולהשקיע מאמצים מחודשים בהבנת האופי שלי כדי לחשוף את הצדדים שאינם תואמים לאלוהים. כשרוח הקודש מאירה ומנחה אותי ורגשות האשמה שעל מצפוני דוחפים אותי, הצלחתי סוף-סוף לשים את הגאווה שלי בצד ולשבור את כבלי ההשפעה האפלה של השטן. אני ואחיותיי דיברנו בגלוי ובתום לב, הצבענו על האלמנטים השטניים אחת של השנייה והגענו להבנה הדדית מעמיקה יותר. הרגשתי כאילו יצאתי לפתע מהחושך אל האור. חוויתי את האושר שנובע מדבקות באמת ומהשפלת השטן. הרגשתי הרבה יותר נינוחה, לבי היה קל, ורגשות האשמה לא העיקו יותר על מצפוני. כשחלקתי עם אחיותיי, אף אחת מאתנו כבר לא הרגישה לא בנוח. כולנו יכולנו להיות גלויות זו עם זו ללא עכבות. פתאום התחלתי לשיר מזמור של חוויית חיים - "כאן ועכשיו אנחנו מתכנסים": "כאן ועכשיו אנו נאספים יחד, קבוצה של אנשים שאוהבים את אלוהים. ללא דעות קדומות, קרובים יחד, אושר ושמחה ממלאים את לבנו. אתמול נפרדנו מהאשמה ומהחרטה, היום אנו מבינים זה את זה, חיים באהבת האל. ...כאן ועכשיו אנו נאספים יחד, אבל בקרוב ניפרד. אלוהים הטיל עלינו תפקיד, וניפרד זה מזה למען עבודתו של האל. כשאנו יחד, אנו צוחקים ומדברים בהנאה; כשניפרד, נעודד זה את זה. אהבת האל היא בשבילנו המקור לנאמנות עד הסוף. למען עתיד יפה יותר, נעשה כל שביכולתנו." שרתי את המזמור ודמעות חנקו את גרוני. אחרי שנפלתי קורבן להשחתה של השטן בתוך נשמתי, חשתי חרטה גדולה. העובדה שאני ואחיותיי הצלחנו היום להגיע להבנה הדדית בנוכחות אהבתו של אלוהים ולאהוב זו את זו כמו משפחה היא עדות לעבודתו של האל בתוכנו. השיפוט והייסור שהוא הטיל עלינו כבשו והושיעו אותנו מהשחיתות הגדולה שבתוכנו. כשהגעתי לקטע "אבל בקרוב ניפרד. אלוהים הטיל עלינו תפקיד, וניפרד זה מזה למען עבודתו של האל", התעצבתי ולא יכולתי להמשיך לשיר. חשתי חרטה עוד יותר עמוקה על כך שהושחתתי על ידי השטן ובכוונת זדון פגעתי באחותי, הרחקתי אותה ממני וגרמתי לה נזק חסר תקנה. כמו כן, הפרעתי לעבודה של משפחת האל. ...קיוויתי רק שהחרטה הזאת תשתרש בלבי, ושהצער יהפוך לכוח ולנחישות לתקן את עוולות העבר באמצעות מילוי חובותיי. אחרי ששיניתי את הגישה, ראיתי שיש לי הרבה מה ללמוד מאחותי. היא אדם מאוד מוסרי ויש לה תחושת אחריות על כל חובותיה. אלה נקודות החוזק שלה, התחומים שבהם היא טובה ממני. נזכרתי בקטע מתוך שיתוף: כשאנשים מאוחדים, הם יכולים להפוך עפר לזהב. נשבעתי שאפתח עם אחיותיי דף חדש, אלמד מהחוזקות שלהן ואפצה על החולשות. יחד אתן איווכח באמת ואשא בנטל האחריות על חובותינו למלא את המשימה שאלוהים הטיל עלינו. אני מאמינה שאם נהיה מאוחדות בדעותינו ובלבנו ונשלב מאמצים, שום צרה לא תוכל לעצור אותנו, ונזכה לברכה מאלוהים בכל עבודתנו.

באמצעות החוויה הזאת לא רק שהבנתי את האנושיות ואת האופי שלי באמת, אלא גם ראיתי כיצד ההתנהגות שלי מצביעה על כך שעליתי על שביל מסוכן. הבנתי עד כמה חשוב למנהיג להיות ירא אלוהים ולסור מרע, לחפש אחר האמת ולהכיר בעבודתו של אלוהים, לחיות חיים מוסריים ולהתייחס לאנשים בצורה הוגנת. אלה הדברים שקובעים את הדרך שלנו בשירות האל. בי נשבעתי שמעתה והלאה אעסוק רק בחיפוש האמת ואנהג בהתאם לאמת ולעקרונותיה, כדי שבקרוב אגיע להיות תואמת לאלוהים.

קודם:רק אהבתו של אלוהים היא אהבת אמת

הבא:רק אם תבין את האמת, תכיר את עצמך באמת

ייתכן שתאהב גם...