אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

המגילה שפתח השה

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו

אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, אך ביצע את כהונתו רק במשך שלוש וחצי מהשנים האלה. הן במשך הזמן שבו הוא עבד והן לפני שהוא החל בעבודתו, הוא ניחן באנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפני שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, מבלי להראות סימן כלשהו לאלוהיותו. רק לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, האלוהיות שלו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו שהוא בן אדם אמיתי, בר אנוש, בשר ודם. זאת מפני שכהונתו קרמה עור וגידים רק לאחר גיל עשרים ותשע. משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זה המעט שנדרש. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש, מפני שזו עמדה בלתי אפשרית שמפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהיותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, בני האדם הנבראים הם אנושיים בלבד, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגיה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

החיים שישוע חי על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו ודמו. סמכותו – לעשות את עבודתו של אלוהים ולומר את דבר האל, או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים כה יוצאי דופן – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שהוא ביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא בשר ודם רגילים בלבד. משום כך ומשום שהוא עדיין לא החל לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי ולא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כפי שבתחילה, היו כאלה שהאמינו שהוא בנו של יוסף. בני האדם חשבו שהוא בנו של אדם רגיל, ולא הייתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. גם כאשר הוא עשה נסים רבים במהלך ביצוע כהונתו, רוב בני האדם עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, משום שהוא היה המשיח עם מעטפת חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את חשיבותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו כבשר ודם והפך לאדם רגיל לחלוטין. העובדה שהייתה לו אנושיות רגילה לפני שהוא החל בעבודתו, הייתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגילים. בנוסף לכך, העובדה שהוא עשה לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגילים, מפני שהוא עשה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שהוא יכול היה לעשות נסים הייתה שבשרו טמן בחובו את סמכותו של אלוהים, ושהוא היה הבשר והדם שעטתה רוח האל. הייתה לו הסמכות הזו בזכות רוח האל, ופירוש הדבר לא היה שהוא לא בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, ביטוי לאלוהיות החבויה בתוך האנושיות שלו. ובלי קשר לשאלה אילו אותות הוא עשה וכיצד הוא הפגין את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגילים. עד לשלב שבו הוא קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגילים. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו – כולם היו עבודה שהוא ביצע כבשר ודם רגילים. לפני שהוא הלך אל הצלב, הוא מעולם לא יצא מתוך בשרו האנושי הרגיל, היו אשר היו מעשיו. הוא היה אלוהים עצמו, והוא עשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהוא היה התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים, והיו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא אדם רגיל, וזו הייתה הוכחה לכך שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית. תפקידו היה להשלים את עבודת ההתגלמות הראשונה של אלוהים ולהשלים את הכהונה של ההתגלמות הראשונה. חשיבותה של התגלמות כבשר ודם היא בכך שאדם רגיל מבצע את עבודתו של אלוהים עצמו. כלומר אלוהים מבצע את עבודתו האלוהית באנושיות, ועל ידי כך הוא מביס את השטן. התגלמות כבשר ודם פירושה שרוח האל הופכת לבשר ודם, כלומר אלוהים הופך לבשר ודם. העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש שמתממשת כבשר ודם ומתבטאת כבשר ודם. אף אחד מלבד אלוהים כבשר ודם לא יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו. כלומר רק התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואף אחד מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית. במהלך ביאתו הראשונה של אלוהים בהתגלמותו, אילו לא הייתה לאלוהים האנושיות הרגילה לפני גיל עשרים ותשע – אילו מיד לאחר שהוא נולד הוא יכול היה לעשות נסים, אילו מיד לאחר שהוא למד לדבר הוא יכול היה לדבר בשפת השמיים, אילו ברגע שהוא דרך לראשונה על פני האדמה הוא יכול היה לתפוס את כל העניינים הארציים ולהבחין במחשבותיו וכוונותיו של כל אדם – לא ניתן היה לכנותו אדם רגיל, ולא ניתן היה לכנות את בשרו ודמו בשר ודם אנושיים. אם כך היה קורה עם המשיח, משמעותה ומהותה של התגלמותו של אלוהים היו הולכות לאיבוד. העובדה שהייתה לו אנושיות רגילה מוכיחה שהוא היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. העובדה שהוא עבר תהליך גדילה אנושי רגיל מוסיפה ומדגימה שהוא היה בשר ודם רגילים. יתרה מזאת, עבודתו מהווה הוכחה מספקת לכך שהוא היה דבר האל ורוח האל בהתגלמותם כבשר ודם. אלוהים מתגלם כבשר ודם משום צורכי העבודה. במילים אחרות, השלב הזה של העבודה צריך להיעשות כבשר ודם, באנושיות רגילה. זהו התנאי המקדים ל"דבר המתגלם בבשר" ול"דבר המופיע בבשר", וזה והסיפור האמיתי מאחורי שתי ההתגלמויות של אלוהים. ייתכן שבני אדם מאמינים שכל חייו של ישוע לוו בנסים ונפלאות, שעד לסוף עבודתו על פני האדמה הוא לא ביטא אנושיות רגילה, שלא היו לו צרכים אנושיים רגילים, חולשות או רגשות אנושיים, שהוא לא נזקק לצורכי החיים הבסיסיים, ושלא היו לו מחשבות אנושיות רגילות. הם פשוט מדמיינים שהיה לו שכל על-אנושי ואנושיות נשגבת. הם מאמינים שמכיוון שהוא אלוהים, הוא לא אמור לחשוב ולחיות בדומה לבני אנוש רגילים, מפני שרק אדם רגיל, בן אנוש של ממש, יכול לחשוב מחשבות אנושיות רגילות ולחיות חיים אנושיים רגילים. כל אלה הן דעותיו ותפיסותיו של האדם, אשר מנוגדות לכוונות המקוריות בעבודתו של אלוהים. חשיבה אנושית רגילה מקיימת היגיון אנושי רגיל ואנושיות רגילה, אנושיות רגילה מקיימת את תפקודי הבשר והדם הרגילים, ותפקודי הבשר והדם הרגילים מאפשרים את החיים הרגילים כבשר ודם בשלמותם. רק על ידי עבודה כבשר ודם כאלה, אלוהים יכול להגשים את מטרת התגלמותו. אילו לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה רק מעטפת הבשר והדם החיצונית, אך הוא לא היה חושב מחשבות אנושיות, לבשר והדם האלה לא היה היגיון אנושי, וודאי שלא היו להם אנושיות של ממש. איך ייתכן שגוף בשר ודם כזה ללא אנושיות יגשים את הכהונה שאלוהים בהתגלמותו צריך לבצע? השכל הרגיל מקיים את כל היבטי החיים האנושיים. ללא שכל רגיל, האדם לא היה אנושי. במילים אחרות, אדם שלא חושב מחשבות רגילות הוא חולה נפש. על משיח שאין לו אנושיות אלא רק אלוהיות, לא ניתן לומר שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אם כן, כיצד ייתכן שלאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא תהיה אנושיות רגילה? האין זה חילול הקודש לומר שלמשיח אין אנושיות? כל הפעילויות שבני אנוש רגילים עוסקים בהן נשענות על תפקודו של השכל האנושי הרגיל. בלעדיו, בני אדם היו מתנהגים באופן חריג, הם אף לא היו מסוגלים להבדיל בין שחור ללבן ובין טוב לרע, ולא היו להם אתיקה ועקרונות מוסר אנושיים. בדומה לכך, אילולא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היה חושב כאדם רגיל, הוא לא היה גוף בשר ודם של ממש – בשר ודם רגילים. גוף בשר ודם כזה שלא חושב לא היה מסוגל לקחת על עצמו את העבודה האלוהית. הוא לא היה מסוגל לעסוק בפעילויות הרגילות של בשר ודם, לא כל שכן לחיות יחד עם בני אדם על פני האדמה. על כן, המשמעות של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, עצם מהותה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, הייתה הולכת לאיבוד. אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמר את העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם. חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה ואת כל פעילויותיו הגשמיות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם כבשר ודם. לולא היה לבשר והדם האלה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא היו יכולים להתגשם. על אף שיש לאלוהים בהתגלמותו שכל אנושי רגיל, עבודתו לא מהולה במחשבה אנושית. הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. בלי קשר לשאלה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו לא נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במילים אחרות, עבודתו לא נהגית בידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה לא נהגה במוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי. שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשים אותם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שאלוהים בהתגלמותו חייב לבצע, אך היא לא עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שהאלוהיות שלו צריכה לעשות – עבודה ששום בן אנוש בשר ודם לא מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל ובעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו – עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

לפני שישוע ביצע את העבודה, הוא רק חי באנושיותו הרגילה. איש לא יכול היה להבחין בכך שהוא אלוהים, ואיש לא גילה שהוא אלוהים בהתגלמותו. בני אדם הכירו אותו רק כאדם רגיל לחלוטין. אנושיותו הרגילה לחלוטין הייתה הוכחה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם ושעידן החסד הוא עידן עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ולא עידן לעבודתה של הרוח. זו הייתה הוכחה לכך שרוח האל התממשה באופן מלא כבשר ודם, ולכך שבעידן התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, גופו הגשמי יבצע את כל עבודתה של הרוח. המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא גוף בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים הופך לאדם – שרוחו מתגלמת כבשר ודם. במילים פשוטות, הדבר מתרחש כשאלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעלי אנושיות רגילה ומבטא דרכם את עבודתו האלוהית – זו משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות. במהלך התגלמותו הראשונה, היה צורך שאלוהים ירפא חולים ויגרש שדים, מפני שעבודתו הייתה גאולה. כדי לגאול את האנושות כולה, היה עליו להיות סלחן ומלא חמלה. העבודה שהוא עשה לפני שהוא נצלב הייתה ריפוי חולים וגירוש שדים, דבר שבישר על כך שהוא מושיע את האדם מחטא ומזוהמה. מכיוון שהיה זה עידן החסד, היה צורך שהוא ירפא חולים ויעשה בכך אותות ומופתים שייצגו את החסד בעידן ההוא. זאת מפני שעידן החסד התמקד בהענקת חסד, שאותו מסמלים שלום, שמחה וברכות חומריות – כולם סימנים לאמונתם של בני האדם בישוע. כלומר ריפוי חולים, גירוש שדים והענקת חסד היו יכולות אינסטינקטיביות של גוף הבשר והדם של ישוע בעידן החסד – הן היו עבודתה של רוח האל שהתממשה כבשר ודם. אולם בשעה שהוא ביצע את העבודה הזו, הוא חי כבשר ודם ולא התעלה על הבשר. בלי קשר לשאלה אילו מעשי ריפוי הוא ביצע הוא עדיין ניחן באנושיות רגילה, והוא עדיין חי חיים אנושיים רגילים. הסיבה לכך שאני אומר שבעידן התגלמותו של אלוהים, גוף הבשר והדם ביצע את כל עבודתה של הרוח, היא שבלי קשר לשאלה איזו עבודה אלוהים עשה, הוא עשה אותה כבשר ודם. אולם משום עבודתו, בני אדם לא ראו בבשרו ודמו גוף בעל מהות גשמית לחלוטין, מפני שגוף הבשר והדם שלו יכול היה לעשות נסים, וברגעים מיוחדים, הוא יכול היה לעשות מעשים שהתעלו על הבשר והדם. מובן שכל ההתרחשויות האלה חלו לאחר שהוא החל בכהונתו, כגון העובדה שהוא נבחן במשך ארבעים יום או שצורתו השתנתה על ההר. על כן, במקרה של ישוע, המשמעות של התגלמות האל כבשר ודם לא הושלמה, אלא התגשמה רק באופן חלקי. החיים שהוא חי כבשר ודם לפני שהוא החל בעבודתו היו רגילים לחלוטין בכל המובנים. לאחר שהוא החל לעבוד, הוא שמר לעצמו רק את המעטפת החיצונית של בשרו ודמו. מכיוון שעבודתו הייתה ביטוי של אלוהיות, היא חרגה מהתפקודים הרגילים של הבשר והדם. אחרי הכל, אלוהים שהתגלם כבשר ודם היה שונה מבני אדם העשויים מבשר ודם. מובן שבחיי היום-יום שלו, הוא נזקק למזון, לבוש, שינה ומחסה, כמו כל אדם אחר. הוא היה זקוק לכל הצרכים הבסיסיים הרגילים, והוא הגה וחשב כמו בן אנוש רגיל. בני האדם עדיין ראו בו אדם רגיל, אלא שהעבודה שהוא עשה הייתה על-אנושית. למעשה, בלי קשר לשאלה מה הוא עשה, הוא חי באנושיות רגילה, וכל עוד הוא ביצע את העבודה, ההיגיון שלו היה רגיל במיוחד, ומחשבותיו היו צלולות במיוחד, יותר ממחשבותיו של כל אדם רגיל אחר. לאלוהים בהתגלמותו היה צורך לחשוב ולהגות כך, מפני שהעבודה האלוהית הייתה צריכה להתבטא כבשר ודם שההיגיון שלו רגיל מאוד ושמחשבותיו צלולות מאוד – רק כך גופו העשוי בשר ודם היה יכול לבטא את העבודה האלוהית. לכל אורך שלושים ושלוש השנים וחצי שישוע חי על פני האדמה, הוא שמר על אנושיותו הרגילה, אך משום עבודתו במהלך כהונתו בת שלוש השנים וחצי, בני אדם חשבו שהוא נעלה מאוד ושהוא על-טבעי הרבה יותר מכפי שהוא היה בעבר. למעשה, אנושיותו הרגילה של ישוע נותרה ללא שינוי לפני שהוא החל בכהונתו ולאחר מכן. אנושיותו הייתה זהה לכל אורך הדרך, אך משום ההבדל בין התקופה שקדמה להתחלת כהונתו לבין התקופה שלאחר מכן, הופיעו שתי השקפות שונות בנוגע לבשרו. בלי קשר לשאלה מה בני האדם חשבו, אלוהים בהתגלמותו שמר על אנושיותו הרגילה המקורית במשך כל הזמן, מפני שמאז שאלוהים התגלם כבשר ודם, הוא חי כבשר ודם, בשר ודם שניחנו באנושיות רגילה. בין אם הוא ביצע את כהונתו ובין אם לא, לא ניתן היה למחוק את האנושיות הרגילה של בשרו ודמו, מפני שאנושיות היא המהות הבסיסית של הבשר והדם. לפני שישוע ביצע את כהונתו, גוף הבשר והדם שלו נותר רגיל לחלוטין ועסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. הוא לא נראה על-טבעי כלל וכלל, ולא הראה סימנים פלאיים כלשהם. באותה עת, הוא היה רק אדם פשוט מאוד שעבד את אלוהים, על אף שעיסוקו היה כן וישר יותר מזה של כל אדם. כך באה לידי ביטוי אנושיותו הרגילה לחלוטין. מכיוון שהוא לא עשה שום עבודה לפני שהוא החל בכהונתו, איש לא היה מודע לזהותו, ואיש לא יכול היה להבחין בכך שבשרו שונה מכל היתר, מכיוון שהוא לא עשה שום נס ולא ביצע שום דבר מעבודתו של אלוהים עצמו. אולם לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא שמר על המעטפת החיצונית של האנושיות הרגילה ועדיין חי עם היגיון אנושי רגיל. עם זאת, מכיוון שהוא החל לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו, לקחת על עצמו את כהונת המשיח ולעשות עבודה שבני תמותה, בני אדם בשר ודם, לא מסוגלים לה, בני אדם הניחו שלא הייתה לו אנושיות רגילה, ושהוא לא עשוי בשר ודם רגילים לחלוטין, אלא שהיה לו גוף בשר ודם לא שלם. משום העבודה שהוא ביצע, בני אדם אמרו שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שאין לו אנושיות רגילה. זו הבנה שגויה, מפני שבני האדם לא תפסו את החשיבות של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אי-ההבנה הזו נבעה מהעובדה שהעבודה שביטא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה העבודה האלוהית שבאה לידי ביטוי בגוף בשר ודם שניחן באנושיות רגילה. אלוהים עטה בשר ודם, הוא שכן בבשר ודם, ועבודתו באנושיותו הסתירה את הרגילות של אנושיותו. לכן, בני אדם האמינו שאלוהים לא ניחן באנושיות.

אלוהים בהתגלמותו הראשונה לא השלים את עבודת ההתגלמות. הוא השלים רק את השלב הראשון בעבודה שהיה צורך שאלוהים יעשה כבשר ודם. על כן, כדי לסיים את עבודת ההתגלמות, אלוהים שב והתגלם כבשר ודם, כשהוא מביא לידי ביטוי את כל הרגילות והמציאות של הבשר והדם, כלומר מביא לידי ביטוי את דבר האל בבשר ודם רגילים לחלוטין, וכך מסיים את העבודה שהוא לא סיים כבשר ודם. ההתגלמות השנייה כבשר ודם דומה במהותה לראשונה, אך היא ממשית ורגילה עוד יותר מהראשונה. כתוצאה מכך, הסבל שעוברת ההתגלמות השנייה כבשר ודם רב מזה של הראשונה, אך הסבל הזה הוא תוצאה של כהונתו של אלוהים כבשר ודם, והוא שונה מסבלו של האדם המושחת. הוא נובע גם מהרגילות של בשרה ודמה של ההתגלמות. מכיוון שאלוהים בהתגלמותו מבצע את כהונתו כבשר ודם רגילים ומציאותיים לחלוטין, על הבשר והדם האלה לשאת קשיים רבים. ככל שבשרו ודמו יהיו רגילים יותר, כך הוא יסבול יותר בעת ביצוע כהונתו. אלוהים עובד כבשר ודם רגילים מאוד שהם לא על-טבעיים כלל וכלל. מכיוון שגופו רגיל ושעליו לשאת על כתפיו גם את העבודה של הושועת האדם, הוא סובל במידה רבה עוד יותר מכפי שהיה סובל גוף על-טבעי – כל הסבל הזה נובע מהמציאות והרגילות של גופו. מהסבל שעברו שתי ההתגלמויות כבשר ודם בעת ביצוע כהונתן, ניתן לראות את מהותה של ההתגלמות כבשר ודם. ככל שהבשר ודם רגילים יותר, כך אלוהים נדרש לעבור קשיים גדולים יותר בעת ביצוע העבודה. ככל שהבשר ודם שמבצעים את העבודה הם ממשיים יותר, כך התפיסות שבני האדם מגבשים הן נוקשות יותר, וכן עלולות לפקוד את אלוהים בהתגלמותו סכנות רבות יותר. אולם ככל שהבשר ודם הם ממשיים יותר, וככל שהם ניחנים בצרכים ובהיגיון מלא של אדם רגיל, כך הוא מסוגל יותר לקחת על עצמו את עבודתו של אלוהים כבשר ודם. גופו של ישוע הוא זה שנצלב, בשרו ודמו שאותם הוא הקריב כקורבן חטאת. באמצעות בשר ודם עם אנושיות רגילה, הוא הביס את השטן והושיע לחלוטין את האדם מהצלב. כגוף של בשר ודם שלמים, התגלמותו השנייה של אלוהים מבצעת את עבודת הכיבוש ומביסה את השטן. רק גוף בשר ודם רגיל ומציאותי לחלוטין יכול לבצע את עבודת הכיבוש בשלמותה ולשאת עדות רבת עוצמה. כלומר העבודה של[א] כיבוש האדם מקבלת תוקף דרך המציאותיות והרגילות של אלוהים כבשר ודם ולא דרך נסים והתגלויות על-טבעיים. כהונתה של ההתגלמות הזו של אלוהים היא לדבר, ובכך לכבוש את האדם ולהפוך אותו למושלם. במילים אחרות, עבודתה של הרוח המתממשת כבשר ודם, חובתו של גוף הבשר והדם, היא לדבר, ובכך לכבוש את האדם, לחשוף אותו, להפוך אותו למושלם ולהשמיד אותו לחלוטין. על כן, בעבודת הכיבוש תוגשם עבודתו של אלוהים כבשר ודם במלואה. עבודת הגאולה ההתחלתית הייתה רק תחילתה של עבודת ההתגלמות. גוף הבשר ודם שעושה את עבודת הכיבוש ישלים את עבודת ההתגלמות כולה. מבחינת מין, התגלמות אחת היא זכר והשנייה היא נקבה. בכך הושלמה משמעות התגלמותו של אלוהים. היא מפריכה את תפיסותיו השגויות של האדם לגבי אלוהים: אלוהים יכול להיות הן זכר והן נקבה, ואלוהים בהתגלמותו הוא במהותו חסר מין. אלוהים ברא את האיש והאישה כאחד, והוא לא מבחין בין המינים. בשלב הזה בעבודה, אלוהים לא עושה אותות ומופתים, כך שהעבודה תשיג את תוצאותיה באמצעות מילים. זאת ועוד, הפעם עבודתו של אלוהים בהתגלמותו היא לא לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לכבוש את האדם על ידי דיבור. כלומר היכולת המולדת שיש להתגלמות הזו של אלוהים כבשר ודם היא לומר דברים ולכבוש את האדם, ולא לרפא חולים ולגרש שדים. עבודתו באנושיות רגילה היא לא לעשות נסים ולא לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לדבר. לכן ההתגלמות השנייה כבשר ודם נראית לבני האדם רגילה הרבה יותר מזו הראשונה. בני אדם רואים שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא לא שקר. אולם ההתגלמות הזו של אלוהים שונה מההתגלמות של ישוע, ועל אף ששתיהן התגלמויות כבשר ודם, הן לא זהות לחלוטין. לישוע הייתה אנושיות רגילה, אך הוא לווה באותות ומופתים רבים. בהתגלמות הנוכחית של אלוהים, עיני האדם לא יראו אותות ומופתים, ולא ריפוי חולים או גירוש שדים, וגם לא הליכה על המים או צום שנמשך ארבעים יום... היא לא עושה עבודה זהה לזו שעשה ישוע, לא מפני שגוף הבשר והדם שלה שונה במהותו מזה של ישוע, אלא מפני שכהונתה היא לא לרפא חולים ולגרש שדים. אלוהים בהתגלמותו לא הורס את עבודתו שלו ולא מפריע לעבודתו שלו. מכיוון שהוא כובש את האדם באמצעות דבריו הממשיים, אין צורך להכניע אותו בעזרת נסים. לכן השלב הזה הוא השלמת עבודת ההתגלמות. אלוהים בהתגלמותו כפי שאתם רואים היום הוא לחלוטין בשר ודם, ואין בו שום דבר על-טבעי. הוא נעשה חולה בדומה לאחרים, והוא זקוק למזון וללבוש בדיוק כמו אחרים, מפני שהוא לגמרי בשר ודם. אילו הפעם, אלוהים בהתגלמותו היה עושה אותות ומופתים על-טבעיים, אילו הוא היה מרפא חולים ומגרש שדים, ואילו הוא היה יכול להרוג במילה אחת, כיצד ניתן היה לבצע את עבודת הכיבוש? כיצד ניתן היה להפיץ את העבודה בקרב אומות הגויים? ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה של עידן החסד, השלב הראשון בעבודת הגאולה. עתה, לאחר שאלוהים הושיע את האדם מהצלב, הוא לא מבצע עוד את העבודה הזו. אילו באחרית הימים, הופיע "אל" זהה לישוע שהיה מרפא חולים, מגרש שדים ונצלב למען האדם, "האל" הזה, למרות היותו זהה לתיאורו של אלוהים בכתבי הקודש ועל אף שהאדם היה מקבל אותו בקלות, לא היה במהותו גוף בשר ודם שרוח האל עוטה, אלא רוח רעה. זאת מפני שעקרון עבודתו של אלוהים הוא לעולם לא לחזור על מה שהוא כבר השלים. לפיכך, עבודת התגלמותו השנייה של אלוהים שונה מעבודתה של הראשונה. באחרית הימים, אלוהים מממש את עבודת הכיבוש בבשר ודם רגילים. הוא לא מרפא חולים, והוא לא ייצלב למען האדם, אלא שהוא פשוט אומר דברים כבשר ודם וכובש את האדם כבשר ודם. רק גוף בשר ודם כזה הוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. רק גוף בשר ודם כזה יכול להשלים את עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

בין אם בשלב זה אלוהים סובל קשיים או מבצע את כהונתו, הוא עושה זאת כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות כבשר ודם, מפני שזו התגלמותו האחרונה של אלוהים. אלוהים יכול להתגלם כבשר ודם רק פעמיים. לא תיתכן פעם שלישית. ההתגלמות הראשונה הייתה בזכר, השנייה בנקבה, וכך דמותו של אלוהים כבשר ודם הושלמה במחשבתו של האדם. יתרה מזאת, שתי ההתגלמויות כבר סיימו את עבודתו של אלוהים כבשר ודם. בפעם הראשונה הייתה לאלוהים בהתגלמותו אנושיות רגילה כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. גם הפעם יש לו אנושיות רגילה, אך משמעותה של ההתגלמות הזו שונה: היא עמוקה יותר, ולעבודתה יש חשיבות עמוקה יותר. הסיבה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם פעם נוספת היא כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. כשאלוהים יסיים לגמרי את השלב הזה בעבודתו, תושלם מלוא המשמעות של ההתגלמות, כלומר עבודתו של אלוהים כבשר ודם, ולא תהיה עוד עבודה לעשות כבשר ודם. כלומר מעתה והלאה, אלוהים לא יתגלם עוד לעולם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. אלוהים עושה את עבודת ההתגלמות רק כדי להושיע את האדם ולהפוך אותו למושלם. במילים אחרות, בשום אופן אין זה רגיל שאלוהים יתגלם כבשר ודם, אלא רק למען העבודה. על ידי התגלמות כבשר ודם כדי לעבוד, הוא מראה לשטן שאלוהים הוא בשר ודם, אדם רגיל, אך הוא יכול למשול בעולם כמנצח, להביס את השטן, לגאול את האנושות ולכבוש את האנושות! מטרת עבודתו של השטן היא להשחית את האנושות, ואילו מטרת עבודתו של אלוהים היא להושיע את האנושות. השטן לוכד את האדם בתהום ללא תחתית, ואילו אלוהים מחלץ אותו ממנה. השטן גורם לכל בני האדם לעבוד אותו, ואילו אלוהים גורם להם להישמע לריבונותו שלו, מפני שהוא אדון הבריאה. כל העבודה הזו מתגשמת דרך שתי ההתגלמויות של אלוהים. גוף הבשר והדם של אלוהים הוא במהותו איחוד בין אנושיות לאלוהיות, והוא ניחן באנושיות רגילה. לפיכך, ללא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, אלוהים לא יכול היה להושיע את האנושות בהצלחה, וללא האנושיות הרגילה של בשרו, עבודתו כבשר ודם עדיין לא הייתה יכולה לנחול הצלחה. מהות התגלמותו של אלוהים היא בכך שמוכרחה להיות לה אנושיות רגילה. כל מצב אחר יהיה מנוגד לכוונתו המקורית של אלוהים בהתגלמותו.

מדוע אני אומר שמשמעותה של ההתגלמות לא הושלמה בעבודתו של ישוע? מפני שהדבר לא נהיה בשר באופן מלא. מה שישוע עשה היה רק חלק אחד מעבודתו של אלוהים כבשר ודם. הוא עשה רק את עבודת הגאולה ולא עשה את עבודת הזכייה באדם באופן מלא. לכן, אלוהים התגלם כבשר ודם פעם נוספת באחרית הימים. גם השלב הזה בעבודה נעשה כבשר ודם רגילים בידי בן אנוש רגיל לחלוטין שאנושיותו לא נעלה כלל ועיקר. במילים אחרות, אלוהים הפך לבן אנוש שלם, וזה אדם שזהותו היא זהות אלוהים – אדם שלם, גוף בשר ודם שלם, שמבצע את העבודה. בעיניים אנושיות, נראה שהוא רק בשר ודם לא נעלים כלל ועיקר – אדם רגיל מאוד שיכול לדבר בשפת השמיים, שלא מראה סימנים פלאיים כלשהם, לא עושה נסים, אך לא כל שכן חושף את סוד העניין של הדת באולמות כינוס גדולים. נדמה לבני אדם שעבודתה של ההתגלמות השנייה כבשר ודם שונה לחלוטין מזו של הראשונה, עד כדי כך שנדמה שלשתיים אין שום דבר במשותף, ולא ניתן לראות הפעם דבר מעבודתה של ההתגלמות הראשונה. על אף שעבודתה של ההתגלמות השנייה כבשר ודם שונה מזו של הראשונה, הדבר לא מוכיח שמקורן לא זהה. השאלה אם מקורן זהה תלויה באופי העבודה שעושות שתי ההתגלמויות כבשר ודם, ולא במעטפות החיצוניות שלהן. במהלך שלושת שלבי עבודתו, אלוהים התגלם פעמיים, ובשתי הפעמים עבודתו של אלוהים בהתגלמותו משיקה עידן חדש ופותחת בעבודה חדשה. ההתגלמויות משלימות זו את זו. עיניים אנושיות לא מסוגלות להבחין בכך ששתי ההתגלמויות כבשר ודם נובעות למעשה ממקור זהה. מיותר לציין שהדבר הוא מעבר ליכולתן של העין האנושית או המחשבה האנושית. אולם הן זהות במהותן, מפני שעבודתן נובעת מאותה רוח. לא ניתן לענות על השאלה אם שתי ההתגלמויות כבשר ודם באות ממקור זהה, על פי התקופה והמקום שבהם הן נולדו, או על פי גורמים דומים אחרים, אלא רק לפי העבודה האלוהית שהן מבטאות. ההתגלמות השנייה כבשר ודם לא מבצעת שום דבר מהעבודה שישוע עשה, מפני שעבודתו של אלוהים לא מצייתת למוסכמות, אלא מפלסת נתיב חדש בכל פעם. ההתגלמות השנייה כבשר ודם לא מתכוונת להעמיק או לחזק את הרושם שעשתה ההתגלמות הראשונה בדעתם של בני האדם, אלא להוסיף על כך ולהביא זאת לידי שלמות, להעמיק את הידע של האדם לגבי אלוהים, להפר את כל הכללים הקיימים בלבם של בני האדם ולמחוק את הצלמים הכוזבים של אלוהים מלבם. ניתן לומר ששום שלב בודד בעבודתו של אלוהים עצמו לא יכול להעניק לאדם ידע מלא לגביו. כל אחד מהם נותן רק חלק, ולא את השלם. על אף שאלוהים ביטא את טבעו באופן מלא, משום כושר ההבנה המוגבל של האדם, הידע שלו על אלוהים נותר עדיין לא מלא. בלתי אפשרי לבטא את טבעו של אלוהים במלואו בשפה אנושית. באיזו מידה יכול שלב בודד בעבודתו לבטא את אלוהים באופן מלא? הוא עובד כבשר ודם במסווה אנושיותו הרגילה, וניתן להכיר אותו רק על פי ביטויי האלוהיות שלו, ולא על פי המעטפת הגופנית שלו. אלוהים מתגלם כבשר ודם כדי לאפשר לאדם להכיר אותו באמצעות עבודתו המגוונת, ואין בעבודתו שני שלבים הדומים זה לזה. רק כך האדם יכול לקבל ידע מלא על עבודתו של אלוהים כבשר ודם, ללא הגבלה לפן בודד. על אף שעבודתן של שתי ההתגלמויות כבשר ודם שונה, מהותן של ההתגלמויות והמקור לעבודתן זהים. העניין הוא רק שהן קיימות כדי לבצע שני שלבים שונים של העבודה, ושהן מופיעות בשני עידנים שונים. יהיה אשר יהיה, התגלמויותיו של אלוהים כבשר ודם חולקות מהות זהה ומקור זהה – זו אמת שאיש לא יכול להכחיש.

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "העבודה של."

קודם:האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

הבא:עבודת האל ונוהגו של האדם

ייתכן שתאהב גם...