אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

75. סוף סוף אני פועל מעט כמו בן אדם

שיאנג וונג מחוז סצ'ואן

אני חש ייסורים עמוקים בליבי בכל פעם שאני רואה את דבריו של אלוהים: "אנושות אכזרית, ברוטלית! המזימות והתחבולות, המאבק אחד עם השני, המרדף אחר מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי כל זה ייגמר? אלוהים דיבר מאות אלפי מילים, אך אף לא אחד התעשת. הם פועלים למען משפחותיהם, ובניהם ובנותיהם, למען הקריירה שלהם, שאיפותיהם, מעמדם, יהירותם וכספם, למען בגדים, מזון והבשר – מיהו זה שמעשיו באמת למען אלוהים? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען אלוהים, רק מתי מעט מכירים את אלוהים. כמה אנשים אינם פועלים למען האינטרסים שלהם עצמם? כמה לא מדכאים ומפלים אחרים למען שימור המעמד שלהם? לפיכך, נגזר על אלוהים גזר דין מוות בעל כורכו פעמים אין ספור; שופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של אלוהים ושוב צלבו אותו" ('על הרשעים להיענש' ב'הדבר מופיע בבשר'). אני נזכר איך נמנעתי מלחפש את האמת, איך בזמן מילוי חובתי התחריתי שוב ושוב בשותפיי לעבודה, איך למען מוניטין והטבות דיכאתי או דחיתי את האחר - איך גרמתי להפסדים שפגעו הן בחיי שלי והן בעבודה של משפחת האל. למרות שאלוהים ארגן מצבים רבים כדי להציל אותי, הייתי אדיש ולא הצלחתי כלל לקלוט את כוונתו של אלוהים. אך אלוהים המשיך לרחם עליי, להציל אותי, ורק אחרי ייסור ושיפוט חוזרים ונשנים התעוררתי והבנתי את רצונו של אלוהים להציל אותנו, ושמתי בצד את העיסוק שלי בחיפוש מוניטין ומעמד והתחלתי לפעול מעט כבן אדם.

בשנת 1999 קיבלתי על עצמי את עבודתו של אלוהים באחרית הימים. באותו הזמן, משפחתי מילאה חובה של אירוח וראיתי באיזו הצלחה חלק מהאחים והאחיות מתקשרים ומסוגלים להשתמש בדבריו של אלוהים כדי לענות על כל שאלה. כולנו רצינו להיות איתם בקשר, ותקשרנו בפתיחות איתם על כל נושא. קינאתי בהם וחשבתי: לא יהיה נפלא אם הייתי יכול להיות כמוהם יום אחד, מוקף באחים ואחיות הפותרים את בעיותיהם? ולאור כוונה זו התחלתי למלא את חובתי בכנסייה. בשנת 2007 זכיתי לרוממות ולהערכה מצד אלוהים, והוטלה עליי החובה של מנהיג מחוז. אחי ואחיותיי דיווחי לי אם מצבם של נושאי עבודתי לא היו תקינים, על הקשיים שלהם עצמם ועל מגוון נושאים במחוז. חשתי שאני במרכז העניינים, וששנות העבודה שלי נשאו פרי: כעת אני יכול לתקשר אמיתות מסוימות ולסייע לאחיי ולאחיותיי עם הקשיים שלהם. ולמרות שעומס העבודה די רב, הייתי מוכן לעבוד קשה. כדי לשמור על תפקיד זה וכדי לספק את יהירותי, התנהגתי בצורה מופתית וחיובית כשמילאת את חובתי. לא משנה איזו עבודה המנהיגים הטילו עלינו, אפילו אם עמיתיי חשו שהיא קשה או לא היו מוכנים לשתף פעולה, תמיד הגבתי כראוי. ואם היו לי קשיים, לא פציתי פה והבעתי את הסכמתי הנמרצות. שיתפתי פעולה אפילו אם היו דברים שלא הבנתי, , כדי שהמנהיגים שלי ישבחו אותי.

כדי שהמנהיגים שלי יחשבו עליי טובות, התבלטתי בקרב עמיתיי והתחלתי לתכנן כיצד להשיג את מטרותיי: היה קל מאוד לגרום להם להבחין בי, להוכיח את יכולותיי ולזכות בשבחי המנהיגים שלי על עבודת הבשורה שביצעתי. כל עוד העבודה הזאת הייתה יעילה, לא התעוררה בעיה רצינית אם העבודה האחרת שלך לא הייתה כזו - המנהיגים לא גזמו אותי ולא טיפלו בי. וכך התחלתי לעבוד: שיניתי את האופן שבו ניגשתי לעבודת הבשורה, הפסקתי להנחות בסבלנות את אחיי ואחיותיי. אם הם דיווחו על קשיים כלשהם בעובדת הבשורה, הייתי גוזם אותם ומטפל בהם. התחלתי ללחוץ על מנהיגי הכנסייה ולהטריד אותם כדי לראות תוצאות, והתרגזתי אם התוצאות היו מאכזבות: "מדוע השגת כל כך מעט אנשים? אתה רוצה להמשיך בעבודה הזו? אם לא נראה תוצאות טובות יותר בחודש הבא ניאלץ להחליף אותך!" לא חשבתי על מעמדם של אחיי ואחיותיי, ולא השתמשתי באמת כדי לפתור את הבעיות והקשיים שבהם נתקלו. רק לחצתי עליהם והטרדתי אותם במטרה לשמור על עמדתי שלי. התוצאות השתפרו במהרה, וזה שימח אותי. תוצאות טובות יותר פירושן שהייתי הכי טוב מקרב עמיתיי, והוקסמתי מעצמי. זמן מה לאחר מכן צורף אלינו אח. הוא היה נאה למראה וידע לדבר ולתקשר היטב. הוא עבר בין הכנסיות, וכל האחים והאחיות שיבחו את השיתוף שלו. זה הרגיז אותי: הם כולם שיבחו את השיתוף שלו - פירושו ודאי ששלי לא טוב! מוטב היה לולא נשלח לכאן. כשהשוויתי את עצמי אליו גיליתי שהוא באמת היה טוב ממני. אבל לא הייתי מוכן להרים ידיים. באותה עת הייתי מוטרד ממוניטין ומהטבות, ולא התעניינתי במגוון הבעיות של הכנסייה. התחלתי לדאוג ללבוש שלי, לאופן שבו דיברתי ופעלתי. בפגישות התרברבתי במכוון בחכמתי, כדי להרשים את האחים והאחיות שלי. לעיתים הייתי מזלזל באח שצורף לעבוד איתי, ובודק כיצד נתפשתי בעיני נשוא העבודה שלנו. חיי לא התנהלו כראוי ולא הצלחתי להציל את עצמי. בכל הדברים השוויתי את עצמי לאותו אח, ואיבדתי לגמרי את עבודת רוח הקודש. זמן מה לאחר מכן, הוחלפתי. כששמעתי את החדשות, זה היה כאילו תקעו לי סכין בליבי - מה בנוגע לכבוד שלי, למעמדי, לעתידי? אלוהים שפט וייסר אותי, ועדיין לא הבנתי את האופי שלי. נהפוך הוא, חשבתי כיצד מנהיגים יבחנו אותי במקומות אחרים: כיצד אתייצב מול אנשים, מה יחשבו האנשים שמכירים אותי? בעודי לכוד ברשת של השטן התחלתי לרטון, להתחרט על כך שמילאתי את חובתי כמנהיג ולחשוב שאלמלא לקחתי על עצמי את התפקיד זה לא היה קורה... ככל שחשבתי על כך יותר, סבלתי יותר. בגלל הייסור של אלוהים לא הצלחתי לישון ועלו במוחי מחשבות פרועות. בסופו של דבר הגעתי כמעט לקריסה רוחנית, וכמה פעמים חשבתי לשכב על הכביש כדי שידרסו אותי. ידעתי שבשלב זה אני במצב מסוכן, אך לא יכולתי להשתחרר ולא נותרה לי ברירה אלא להתייצב בפני אלוהים ולהתפלל: "הו אלוהים, אני חי כעת בחשיכה, כשהשטן משטה בי ואני סובל קשות. אינני רוצה להסכין עם דבר ממה שקרה לי היום, אני רוצה לברוח מהייסור ומהשיפוט שלך. אני התלוננתי עליך ובגדתי בך. הו אלוהים! אני מתחנן בפניך שתגן על ליבי, שתעניק לי את היכולת לבחון ולהבין את עצמי, שתרחם עליי". אחרי כן ראיתי את השיתוף של האדם: "יש אנשים שאלוהים נוהג בהם בחמלה מיוחדת ומרומם אותם. מקדמים אותם למנהיגים או לעמיתים, והם מקבלים משימות חשובות. אך אנשים אלו אינם מחזירים לאלוהים אהבה, הם חיים בשביל הנאות הגוף, בשביל מעמד ומוניטין, והם מבקשים להעיד על עצמם ולזכות בכבוד. האם מעשים אלה הם מעשים טובים? לא. אנשים אלו אינם מבינים כיצד לנחם את אלוהים, הם אינם מתחשבים ברצונותיו של אלוהים. הם מבקשים רק לרצות את עצמם. אלו הם אנשים הפוגעים בליבו של אלוהים, שעושים רק מעשים רעים, שגורמים כל כך הרבה נזק, יותר מדי נזק, לליבו של אלוהים. אלוהים מקדם אותם למנהיגים, לעמיתים, כדי לטפח אותם על מנת שיבואו לידי שלמות. אך הם אינם מתחשבים ברצונותיו של אלוהים, והם פועלים רק עבור עצמם. הם אינם עובדים כדי לשאת עדות לאלוהים ואינם עובדים כדי שמי שנבחרו על ידי אלוהים יוכלו להיווכח בחיים. הם עובדים כדי להעיד על עצמם, כדי להשיג את מטרותיהם, כדי לזכות במעמד בקרב מי שאלוהים בחר. אלו הם האנשים המתנגדים ביותר לאלוהים, הפוגעים ביותר בליבו של אלוהים. זו בגידה באלוהים. במושגים של האדם זו אי יכולת להעריך מה שנעשה למענם, במונחים רוחניים אנשים אלו הם אנשים מרושעים המתנגדים לאלוהים" ("המשמעות החשובה שמאחורי עשיית מעשים טובים" מתוך "שיתוף ודרשה על היווכחות בחיים" II). תקשורת זו הרגישה כמו חרב פיפיות שננעצה בליבי והותירה אותי מיוסר מאוד. היה זה החסד והרוממות מצד אלוהים שאפשרו לי להפוך למנהיג, והוא עשה זאת כדי שאוכל להיעשות למושלם. אך לא התחשבתי בכוונתו של אלוהים, ולא ידעתי כיצד לגמול לו על אהבתו. חייתי למען מעמד ומוניטין, כדי להעיד על עצמי, וטיבם של מעשים אלה היה להתנגד לאלוהים ולבגוד בו. אלוהים תיעב כל מה שעשיתי והפסיק את השירות שלי כדי להראות לי שבמשפחתו של אלוהים, אלוהים והאמת הם השולטים. ניסיתי להיזכר מה חיפשתי: חשבתי ששמירה על קשרים טובים עם המנהיגים שלי תבטיח לי את תפקידי, ולכן נכנעתי להם ועמלתי למענם והסכמתי לכל מילה שלהם. אך עם אחיי ואחיותיי הייתי קשוח וביקורתי. כמה נבזי! הייתי מוכן לעשות הכול למען מעמד. ניסיתי להשתמש באחיי ובאחיותיי כדי להשיג את מטרתי ולהתבלט. לא מילאתי את המוטל עליי בכל הנוגע לחייהם של אחיי ואחיותיי. לחצתי עוד ועוד, עד שהאנשים שלמענם עבותי חששו ממני והתחמקו ממני, ולא העזו להיחשף בפניי. ועדיין לא הבטתי לאחור כדי לבחון את עצמי. אלוהים שלח אליי את האח ההוא, ולא רק שלא הצלחתי ללמוד שיעור זה, אלא נלחמתי עוד יותר למען מוניטין והטבות, כשאני מפגין את גשמיותי וגורם לאלוהים לתעב אותי ולכך שאאבד את עבודת רוח הקודש. והחלפתי הייתה הצדק של אלוהים שהוטל עליי: השיפוט הטוב ביותר שלי, הישועה הטובה ביותר, אהבתו הגדולה של אלוהים. אחרת הייתי ממשיך בלא יודעין בדרכו של צורר המשיח. אלוהים עצר את הצעדים הלא מוסריים שלי. התחרטתי עמוקות על שכוונתי המקורית בעיסוקיי הייתה שגויה ושלא התמקדתי בפתרון אותה בעיה, וכל זה הוביל לכישלון של היום. במהלך אותה עת, כל אימת ששרתי מזמור של התנסות בכיתי והדמעות זלגו על פניי: "אחרי שפגעתי בטבעך, שקעתי באפלה וחשתי במלואו את הנזק של השטן. חשתי נטוש וחסר אונים, נאשם על ידי מצפוני, כשאני סובל סבל רב יותר ממוות, ורק אז ידעתי את האושר של מצפון שקט. כמה הזדמנויות להפוך למושלם החמצתי, כשלא הצלחתי לראות את כוונותיך הטובות. גם אם אתן את כל כולי, לא אוכל לפצות על הפגיעה בליבך. הו אלוהים, האל המעשי, כמה שאני מייחל לחזור אחורה ולהתחיל מחדש. כיצד אוכל להיות תואם לך כשליבי מסתיר תשוקות ראוותניות? כיצד לא אכשל, אם אני משתוקק לזכות ביתרונות של המעמד? מעולם לא התחשבתי ברצונותיך, הייתי אדיש והתנגדתי לך, ובו בזמן ששירתי אותך, גם התנגדתי לך ובגדתי בך. אלמלא רחמיך, לא הייתי כאן היום. לאור מה שעשיתי, המוות לא יכפר על חטאיי. נשימות אלו שאני נושם הן בזכות האיפוק שלך. הו אלוהים, האל המעשי, לא הייתי צריך לגרום לך לסבול כל כך למעני. דברי החיים שלך נגעו בליבי, התוכחות שלך העניקו לי כוח בלתי מוגבל, אפשרו לי לשוב ולהתרומם מתבוסתי, הראו לי את ערך החיים ומדוע נבראתי. כיצד אוכל להתחמק, אם כן, מבקשתך האחרונה? אני רוצה לבצע מעשה ממשי כדי לגמול לך על המחיר ששילמת. אם אביא על עצמי ברכות או צרות, כל שארצה הוא להשביע את רצונך, להתמסר לך, ללכת בעקבותיך גם אם לא אקבל דבר בתמורה!" ("בזכות רחמיו של אלוהים נולדתי מחדש" ב"לך אחרי השה" ו"שיר שירים חדשים"). זיכוך זה היה איתי במהלך יותר משנה, ולמרות הסבל של חיים ומוות שהורגש כאילו פושטים את עורי בעודי בחיים, גיליתי שכמיהתי למעמד ולהתקדמות נחלשה, וראיתי מה רב ערכו של הזיכוך הזה.

בשנת 2012, אחות אחראית על עבודה הטיל עליי ואל אחד האחים עבודה של סילוק והרחקה במקום מסוים. זמן רב לא ביצעתי עבודת בכנסייה, ולכן לא קלטתי היטב חלק מהעקרונות. חשתי שחלק מהבעיות בכנסייה ומן הנושאים הקובעים כיצד לבצע את עבודת הסילוק וההרחקה שלנו קשים במקצת. אך האח ההוא עסק בקביעות בעבודת כנסייה ופיצה על חוסר הידע שלי תוך שהוא מראה לי מה עליי ללמוד. זאת הייתה אהבתו של אלוהים – הוא לא הטיל עליי נטל כבד. האח דיווח על העבודה שלנו ודאג לרוב התקשורת כשקבע את טיב הדברים. כשנפגשנו עם מושאי העבודה שלנו, הוא הראשון שתקשר איתם ועם הזמן נדמה היה כאילו אינני קיים, ומשהו יצא מתוכי: בעבודה שלנו יחד אתה טוב יותר בשיתוף, אבל אני טוב יותר בעבודת הבשורה. ולא משנה כמה אתה טוב בשיתוף, עליך להיות מעשי. האם לא נאמר לנו שעבודת הסילוק וההרחקה אינה אמורה לפגוע בעבודת הבשורה? אתה מדבר בלי סוף ומשתחצן. עדיף שניפרד כדי שגם אני אוכל להפגין את נקודות החוזק שלי. אני לא חסר אונים. אתה אולי חושב שאני לא כל כך טוב בשיתוף, אבל אני טוב ממך בעבודה מעשית. ובכל מקרה, עבודת הבשורה היא נקודת החוזק שלי. ובשלב זה קיבלנו מכתב מהאחות האחראית על העבודה – מסיבות אופרטיביות עלינו להיפרד, וכל אחד יהיה אחראי על תחום אחד. ועל אף שהתוצאות של כל סוגי העבודה בתחום אחריותי לא היו טובות כמו בתחום של אחי, עדיין הייתי מאושר: היה לי תחום שבו יכולתי להשתמש בכישרונותיי. ולא חשוב שהתוצאות לא היו כל כך טובות – חכו עד שאעבוד על זה, עוד אוכיח עד כמה רבה יכולתי. מרגע שהופרדנו, הקדשתי עצמי לעבודה והתחלתי לארגן את הדברים, הודעתי לאחים ולאחיות מהן הסדרי העבודה ומצאתי את דברי האל שיש להעביר אליהם. והדברים אכן התחילו להשתפר. ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי: באיזו מידה מצליח אחי? האם הוא מצליח יותר ממני? וכשנפגשנו ולמדתי שעבודת הבשורה שלי טובה משלו, שהשגתי יותר אנשים, שמחתי בסתר ליבי: סוף סוף אני טוב ממך ויכול לחוש גאווה. ובדיוק כשהתחלתי להרגיש מרוצה, רוח הקודש גערה בי: "האם אתה לא גונב את כבודו של אלוהים?" ליבי צנח בקרבי. נכון, הפצת הבשורה היא חובתו ואחריותו של כל אחד מנבחרי האל, ואילו אני ראיתי בכך דרך לרכישת מוניטין ותועלת. והיה זה הודות לשיתוף הפעולה של אחיי ואחיותיי, לברכותיו של אלוהים, שהצלחנו להשיג אנשים אלו. על מה היה לי להתרברב? הסמקתי כשחשבתי על כך. הייתי בזוי כל כך. קדושתו של אלוהים לא התירה לי להכיל שחיתות שכזו, וכשהבנתי את מצבי הודיתי לאלוהים על שהחזיר אותי לעשתונותיי. לא אבקש לי עוד מוניטין ומעמד. בימים הבאים התמקדתי בקריאת דבריו של אלוהים, כשנתקלתי במצבים קיבלתי אותם ככאלו שהגיעו מאלוהים, ובהדרגה נעלם הדחף שלי לזכות במוניטין ובמעמד. רק השוויתי בין אהבתי לאלוהים לזו של עמיתיי, שאבנו כוח זה מזה ופיצינו האחד על חולשתו של האחר. זמן מה לאחר מכן קודמתי כדי למלא חובה אחרת. הופתעתי מאוד, וידעתי שזו דרכו של אלוהים לרומם אותי. הערכתי חובה זו, וביקשתי לעשות כל שביכולתי כדי להשביע את רצונו.

באוגוסט 2012 פנתה אליי האחות האחראית על העבודה והטילה עליי למלא את חובתי במקום אחר. באותה עת הסכמתי ברצון רב, אך לפני שעזבתי היא אמרה: "כדאי לשלוח את האח ההוא כדי שיעבוד איתך, מוטב כך למען העבודה של משפחת האל...". היא שאלה לדעתי ואני אמרתי: "בסדר, אני מוכן לעבוד איתו". וכשהתראינו בפגישה, הוא היה גלוי איתי: "לא הסכמתי איתם כשהם בחרו בך, השיתוף שלך פחות טוב כמו שלי!" הצהרה אגבית זו הסעירה אותי מאוד. חשבתי שהדעה המשוחדת שלי כנגד אחי היא נחלת העבר, אך כששמעתי זאת הרגשתי שוב במשהו בתוכי: חבל מאוד, לא הייתי צריך להסכים ללכת איתו. הוא מודע לכל חסרונותיי. חשבתי שכשאגיה לתפקידי החדש אהיה מוערך יותר כאדם חדש שרק הגיע! אך כעת לא ניתן לעשות דבר. חייכתי חיוך מאולץ והתנהגתי כאילו הכול כשורה, וחשבתי: אני לא טוב בשיתוף, אבל נבחרתי ראשון משום שאני טוב יותר ממך. אם אינך מאמין לי, חכה ותראה! נסענו למקום העבודה החדש שלנו והתמסרנו לביצוע החובה שלנו. תחילה, כשנפגשנו עם מושאי העבודה שלנו, התפללתי שאוכל לזנוח את הבשר, לרסן את עצמי לטובתה של שותפות הרמונית. הקשבתי בשים לב לאופן שבו הוא תיקשר עם מושאי העבודה שלנו בנוגע למעמד שלהם והתפללתי למענו, בעבודת הבשורה אני תקשרתי איתם. אחרי זמן מה, ראיתי איך הוא מתקשר באופן ברור יותר ממני. במהלך פגישות עם מושאי העבודה שלנו, לא רציתי לומר אף מילה בתחום השיתוף. ייחלתי שפגישות אלו יסתיימו מוקדם ורציתי להתרחק מהן. באותה עת היינו אחראים על אזור גדול יותר, ואני העליתי רעיון: אם נעבוד בנפרד, לא אסבול כל כך. כשהסברתי זאת לאחי הוא הסכים: "האזור גדול וזה מקשה על , כדאי שנתפצל". כשנפגשתי לבדי עם מושאי העבודה שלנו יכולתי לדבר באריכות, לתקשר ולארגן, לקחת על עצמי "נטל" כבד למענם. במהרה ראיתי תוצאות בכל היבטי העבודה שלי, בעוד שאחי לא הצליח במיוחד. לא עשיתי דבר בנוגע לכך, כאילו שזה לא היה קשור אלי. באחת הפגישות, המנהיגה שלנו גילתה שאנחנו עובדים בנפרד ודיברה איתנו על האחריות בעובדה שלנו ועל האמת של שותפות הרמונית. הייתי מוכן לקבל זאת ולא לעבוד יותר בנפרד ממנו. אבל המשכנו לעבוד בנפרד, באמתלה שכל אחד מאיתנו מכיר היטב את העבודה שלו. בחשש מהביקורת של, הלכתי לאזור של אחי כדי לתקשר עם מושאי עבודתו, אך חשתי שזה לא התחום שלי. אם אתקשר היטב, נראה שנקודות הזכות ייזקפו לאחי. לכן עשיתי את המוטל עליי כלאחר יד ואמרתי, כתירוץ, שעליי לבצע משימה אדמיניסטרטיבית והסתלקתי. אחי עדיין לא השיג תוצאות, ולמרות זאת לא האשמתי את עצמי ולא חשתי פחד - לא פחדתי מאלוהים, ואפילו התעלמתי מכמה הודעות מהמנהיגה שלנו. זה נמשך עד שדיווחנו על העבודה שלנו, ואז נדהמתי: על אף שהאזור שלי השיג אנשים רבים, המספרים היו נמוכים כשחיברו יחד את שני האזורים שלנו. רק אז התחלתי לחשוש. ניסיתי להוכיח את עצמי, להראות כמה העבודה שלי טובה, שאני טוב ממנו בעבודת הבשורה. אך עבודת הבשורה באזור זה פסקה כמעט לגמרי - והמנהיגה אמרה שבשום אופן אסור שזה יקרה. הפכתי למכשול המונע את מילוי רצונו של אלוהים. לא נותרה לי ברירה, אלא לעיין בדבריו של אלוהים כדי לחפש את שורש הבעיה שגרמה למצב זה. ראיתי את הדברים הבאים: "כל אחד מכם, כבני האדם שמשרתים, חייב להיות מסוגל להגן על האינטרסים של הכנסייה בכל הדברים שאתם עושים, במקום לדאוג לאינטרסים האישיים שלכם. לא מתקבל על הדעת לפעול לבד, כשאתם חותרים תחת עמיתכם, ועמיתכם חותר תחתכם. בני אדם המתנהגים כך לא כשירים לשרת את אלוהים! טבעו של אדם כזה הוא כל כך רע. לא נותרה בו אפילו שמץ של אנושיות. הוא השטן במאה אחוזים! הוא חיית פרא! דברים כאלה עדיין קורים ביניכם כעת, עד כדי כך שאתם מתקיפים זה את זה תוך כדי שיתוף, מחפשים אמתלות בכוונה תחילה וקוצפים וזועמים בוויכוחים על עניינים פעוטים, כשאף אחד לא מוכן להניח את עצמו בצד, וכל אחד מסתיר את מה שבלבו מהזולת וצופה בזולת בחצי עין בקפידה, על המשמר. האם טבע כזה יכול לתאום לשירות לאלוהים? האם עבודה כשלכם יכולה לקיים את האחים והאחיות? לא רק שאתם לא מסוגלים לכוון את בני האדם לעלות על מסלול חיים נכון, אלא שאתם למעשה מחדירים את הטבע המושחת שלכם באחים והאחיות. אתם פוגעים בזולת, הלא כן? המצפון שלכם כל כך רע, ורקוב עד היסוד! אתם לא נוכחים במציאות, ולא מנהיגים את האמת. יתרה מזאת, אתם חושפים ללא בושה את האופי השטני שלכם בפני הזולת. אתם לא יודעים בושה! גורלם של האחים והאחיות נתון בידיכם, אבל אתם לוקחים אותם אל הגיהינום. אתם בני אדם שהמצפון שלהם הרקיב, הלא כן? אתם לגמרי חסרי בושה!" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבריו הקשים של אלוהים חשפו את האופי האמיתי שלי והותירו אותי בוש ונכלם. בזכות הרוממות וטוב הלב של אלוהים יכולתי למלא את חובתי. אלוהים הטיל עליי להביא אליו את האחים והאחיות שלי. אך אני לא נוכחתי במציאות, לא הנהגתי את האמת, והתעלמתי מהאינטרסים של משפחת האל למען מוניטין ומעמד. נלחמתי באחי הן בצורה גלויה והן בסתר, ועבדתי לבד. זה הזמן להפיץ את הבשורה, ואלוהים מקווה שמי שאכן מחפשים אותה יחזרו במהרה אל משפחת האל. אבל השתמטתי מחובותיי ולא אהבתי את אלוהים, לא התחשבתי במשאלתו העזה ביותר, להביא את אלו המחפשים את דרך האמת אל אלוהים במקום לעזור לאחרים חיפשתי מוניטין ומעמד, אותם דברים חסרי ערך, כדי להוכיח את עצמי.. לא תקשרתי בנוגע לבעיות בעבודה שלנו, בתקווה שאחי לא ישיג אותי. קינאתי בהיבטי העבודה שבהם אחי היה חזק יותר, ואף התעלמתי מהם, והתייחסתי לעבודה כאל משחק שבו התפארתי והתרברבתי וזלזלתי באחי. הייתי רע מאוד, ללא שמץ של אנושיות. אלוהים מתאב אנשים כאלה, וכיצד אשרת את אלוהים אם לא אשתנה? אם לא אהיה נוכח במציאות, כיצד אוכל להביא אל אלוהים את אחיי ואחיותיי? בדמעות פניתי לאלוהים והתפללתי: "הו אלוהים! טעיתי, הכול קרה בשל המרדנות שלי. לא התחשבתי ברצונותיך, וכדי להוכיח את עצמי נלחמתי כנגד אחי, כדי לנצח אותו התעלמתי ממצפוני ולא מילאתי את נושאי האחריות שלי. וכעת עבודת הבשורה נפגעה ואני פשעתי בפניך. אני מבקש להתחרט ולהשתנות, לעבוד בתיאום עם אחי ולהפוך את עבודת הבשורה לפעילה יותר. אם אחתור שוב להשיג מעמד, תעניש אותי אלוהים. אני מוכן להימצא בהשגחתך, אמן!" אחרי שהתפללתי, נסעתי באוטובוס אל אחי כדי לתקשר עימו בפתיחות, להודות כיצד פעלתי במרדנות בפני אלוהים וכיצד אני מתכוון להשתפר. תקשרנו כיצד אנחנו מבינים את עצמנו. לאחר מכן פעלנו כאיש אחד עם אלוהים והתחלנו לתקן את הליקויים בעבודה שלנו, לחפש דברים שהחמצנו ושגיאות תוך כדי סיכום ההתנסויות המוצלחות שלי, ולפעול אך ורק על פי סידורי העבודה. במהרה חל שיפור בעבודת הבשורה שלנו, וזה הראה לי את טבעו הצודק של אלוהים. קדושתו של אלוהים לא מאפשרת לזוהמה או שחיתות להתקיים בתוכי. וכשהשטן הכשיל אותי ולא הצלחתי להציל את עצמי, אלוהים הוא שהושיט לי יד להושיעני ומשך אותי חזרה מסף המוות, שחרר אותי מהשפעת השטן ואפשר לי להשתנות. אני מוכן לחפש את האמת ולא לנהוג יותר במרדנות, להיות נאמן לגמרי בכל מה שאלוהים מפקיד בידי.

ראיתי שבדבריו של אלוהים נאמר: "כשאתם עובדים ביחד, לעתים נדירות מאוד מישהו מכם אומר: 'אני רוצה לשמוע אתכם משתפים איתי על ההיבט הזה של האמת, משום שהוא לא ברור לי.' או אומר: 'יש לכם יותר חוויות ממני בנושא הזה. האם אתם יכולים לכוון אותי, בבקשה? האם זאת תהיה דרך טובה לעשות זאת?' אתם, ברמות הגבוהות, שומעים אמת רבה, ומבינים הרבה על שירות. אם אתם, שמתאמים את העבודה בכנסיות, לא תלמדו זה מזה, ותקשרו כדי לפצות על הקשיים של כל אחד מכם, מהיכן תוכלו ללמוד לקחים? כשאתם נתקלים בכל דבר, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם. עליכם לשתף בזהירות בנוגע לדברים מכל סוג לפני קבלת החלטות. רק על ידי כך, תהיו אחראיים כלפי הכנסייה ולא שטחיים. לאחר שתבקרו בכל הכנסיות, עליכם להיפגש ביחד ולשתף בנוגע לכל הנושאים שגיליתם וכל הבעיות שנתקלתם בהן בעבודה, ולתקשר על הנאורות וההארה שקיבלתם – זו הנהגה הכרחית של שירות. עליכם להשיג שיתוף פעולה הרמוני למען עבודתו של אלוהים, למען הכנסייה, וכדי לדרבן את האחים והאחיות קדימה. אתם מתאמת איתו, והוא מתאם איתכם, וכל אחד מתקן את השני, וכך מגיעים לתוצאה טובה יותר בעבודה, כדי לדאוג לרצונו של אלוהים. רק זה שיתוף פעולה אמיתי, ורק לאנשים כאלה יש היווכחות אמיתית" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). בדברי האל מצאתי דרך לממש את ההיווכחות ולמדתי כיצד לשרת לצד אחרים. הבנתי את רצונותיו של אלוהים: לכל אחד יש נקודות חוזק, ואלוהים רוצה שכל אחד ישתמש בנקודות חוזק אלו בעבודה של משפחת האל כדי לחפות בכך על החולשות של כל אחד. העבודה עם האח ההוא הייתה בדיוק מה שהיה דרוש לי. הייתי חלש בתקשור האמת, ובזכות אהבתו של אלוהים צורפתי אליו כדי שנקודת החוזק הזו תפצה על החולשה שלי. אבל אני לא קלטתי את זה, וכשנמצאתי עם אחי לא ביקשתי את עזרתו כשלא הבנתי. לפעמים כשהוא תיקשר איתי לא הייתי מוכן להקשיב. התחריתי בו על מעמד ופגעתי גם בחיי שלי וגם בעבודת הבשורה. בימים הבאים מימשתי היווכחות בהיבט זה של האמת, נועצתי באחי בנושאים שלא הבנתי או שלא יכולתי לראות בבירור ואמרתי: אבקשך שתתקשר איתי לגבי היבט זה של האמת, כי אינני מבין אותו. התייעצתי איתו גם בנושא הקשיים בעבודתי: אני לא מבין זאת כראוי, תוכל לייעץ לי? מאותו רגע למדנו זה מזה והשלמנו זה את זה כשהלכנו לכנסיות, וכשנתקלנו בבעיה תקשרנו זה עם זה וחיפשנו יחדיו את דברי האל שיכלו לפתור את הבעיות של הכנסיות. הפכנו לשותפים ברוח, קיבלנו זה את זה, דאגנו זה לזה, הבנו זה את זה. לעיתים היו לנו דעות שונות, אך כל עוד הן היטיבו עם חיי אחינו ואחיותינו ועם עבודת משפחת האל, הצלחנו להסכים זה עם זה. גם אם איבדנו מעט מכבודנו, הצלחנו להניח בצד את שאיפותינו האישיות. עבדנו יחד בשמחה, וכל ההיבטים של עבודתנו השתפרו.

אני מודה לאל הכול יכול על ששינה אותי באמצעות השיפוט והייסור שלו, על כך שגרם לי לראות את הרעל והנזק של השטן. אני מחפש כעת את שראוי ונכון, וחי כבן אנוש. על אף שיש בי עדיין ישנה שחיתות רבה שעליי לטהר ועליי לעבור עדיין שיפוט וייסורי נוספי, נוכחתי שהשיפוט והייסור של אלוהים הם הישועה הכי טובה של האדם, האהבה האמיתית ביותר של אלוהים לאדם. אני רוצה להמשיך ולהתנסות בזה, אני רוצה שהשיפוט והייסור של אלוהים ילוו אותי בעוד מתקדם, עד שבסופו של דבר אהיה ראוי להיות משרתו של אלוהים.

קודם:מדוע הלכתי בדרכם של הפרושים?

הבא:רק אהבתו של אלוהים היא אהבת אמת

ייתכן שתאהב גם...