2. עולם הדת מאמין שכל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית, ושהם כולם דברי האל. השקפה זו מוטעית

דברי אלוהים רלוונטיים:

לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה דבר בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ותובנות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם תובנות נכונות, אך עדיין אי-אפשר לומר שהם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע שנבע מניסיון אישי או מנאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו, יחזקאל ודומיהם נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש. בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה והיו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה.

קטע מתוך "לגבי כתבי הקודש (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה רומם נביאים רבים שנשאו נבואות למענו. הם נתנו הוראות לשבטים וללאומים רבים וחזו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות. יהוה העניק לאותם בני אדם שרומם את רוח הנבואה: הם היו מסוגלים לראות את החזונות מיהוה ולשמוע את קולו, וכך הוא העניק להם השראה לכתוב נבואות. העבודה שהם עשו הייתה ביטוי קולו של יהוה, ביטוי לנבואה של יהוה, ועבודתו של יהוה באותה עת הייתה פשוט לכוון את בני האדם האלה באמצעות רוח האל. הוא לא התגלם כבשר ודם, ובני האדם לא ראו את פניו כלל. לפיכך, הוא רומם נביאים רבים כדי לעשות את עבודתו, ונתן להם אורים ותומים שהם העבירו לכל שבט ולכל קהילה בעם ישראל. עבודתם הייתה לבטא דברי נבואה, ומקצתם כתבו את ההוראות שיהוה נתן להם כדי להראותן לאחרים. יהוה רומם את בני האדם האלה כדי שהם יישאו נבואות, כדי שהם יחזו את העבודה העתידית או את העבודה שנותרה להיעשות באותה עת, על מנת שבני האדם יוכלו לחזות במופלאותו ובחוכמתו של יהוה. ספרי הנבואה האלה היו שונים למדי מהספרים האחרים של כתבי הקודש. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שכתבו בני אדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כמו אל החזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, כשם שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות. יהוה נתן השראה לנביאי העת ההיא והם נשאו נבואות אחדות, אמרו דברים רבים וניבאו על עידן החסד וכן על חורבן העולם באחרית הימים – העבודה שיהוה תכנן לעשות. כל שאר הספרים מתעדים את העבודה שיהוה עשה בעם ישראל. לפיכך, כשאתם קוראים את כתבי הקודש, אתם בעיקר קוראים על מה שיהוה עשה בישראל. התנ"ך בעיקר מתעד את עבודתו של יהוה כשהוא הנחה את עם ישראל, ואת השימוש שלו במשה להוצאת בני ישראל ממצרים. הוא חילץ אותם מכבלי פרעה והביא אותם אל המדבר, ולאחר מכן הם נכנסו לכנען, וכל מה שבא לאחר מכן היה חייהם בכנען. כל השאר הוא תיעוד של עבודתו של יהוה ברחבי עם ישראל. כל מה שמתועד בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה בעם ישראל – העבודה שיהוה עשה בארץ שבה הוא ברא את אדם ואת חוה. מאז שאלוהים החל באופן רשמי להנהיג את בני האדם עלי אדמות אחרי נח, כל מה שמתועד בתנ"ך הוא העבודה בעם ישראל. ומדוע לא מתועדת כל עבודה מחוץ לעם ישראל? משום שארץ ישראל היא ערש האנושות. בראשית, לא היו ארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ויהוה לא עבד באף מקום אחר. משום כך, מה שמתועד בתנ"ך הוא רק העבודה של אלוהים בעם ישראל באותה עת. הדברים שאמרו הנביאים, ישעיהו, דניאל, ירמיהו ויחזקאל... דבריהם חוזים את עבודתו האחרת של אלוהים על פני האדמה. הם חוזים את עבודתו של יהוה אלוהים עצמו. כל זה בא מאלוהים, זו הייתה עבודתה של רוח הקודש. וחוץ מהספרים האלה של הנביאים, כל השאר הוא תיעוד של האופן שבו בני האדם חוו את עבודתו של יהוה בזמן ההוא.

קטע מתוך "לגבי כתבי הקודש (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. באופן זה, הם גם מאמינים שכל המילים בכתבי הקודש הן מילים שאלוהים דיבר, ושאלוהים אמר את כולן. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שלמרות שכל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה נכתבו על ידי בני אדם, כולם נכתבו בהשראה אלוהית והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זו תובנה שגויה של בני האדם והיא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה הן חוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס הן פרי עבודתו של בן אדם, כולן נכתבו בהשראת הנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש. פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות כשל יוחנן. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה ולכנסיות אחרות. לפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן אינן השראה מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. הן בסך הכל דברי תוכחה, נחמה ועידוד שהוא כתב לכנסיות במהלך עבודתו. הן גם מהוות תיעוד של חלק ניכר מעבודתו של פאולוס באותה עת. הן נכתבו לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, על מנת שכל האחים והאחיות בכל הכנסיות באותה עת ישמעו בעצתו ויצייתו לדרך ההכאה על חטא של ישוע אדוננו. פאולוס לא אמר בשום פנים ואופן שכל אנשי הכנסיות בהווה ובעתיד צריכים לאכול ולשתות את הדברים שכתב, והוא גם לא אמר שכל דבריו נובעים מאלוהים. בהתאם לנסיבות של כל כנסייה באותה עת, הוא בסך הכול חלק עם האחים והאחיות, הוכיח אותם ועורר בהם אמונה, והוא בסך הכול הטיף או הזכיר לבני אדם והוכיח אותם. דבריו התבססו על העול האישי שלו, והוא תמך בבני האדם באמצעות הדברים האלה. הוא עשה את עבודתו של שליח של הכנסיות באותה עת. הוא היה פועל שישוע אדוננו השתמש בו. לכן היה עליו לקבל את האחריות על כל הכנסיות ולעשות את עבודת הכנסיות, והיה עליו ללמוד את מצבם של האחים והאחיות. משום כך, הוא כתב איגרות לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו. כל הדברים המעשירים והחיוביים שהוא אמר לבני האדם היו נכונים, אך דבריו לא ייצגו את אמירותיה של רוח הקודש, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. זוהי הבנה מבישה וזהו חילול קודש עצום להתייחס לתיעוד חוויותיו של אדם ולאיגרות שכתב כאל דברים שאמרה רוח הקודש לכנסיות! הדבר נכון בייחוד בכל הנוגע לאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות, מכיוון שהאיגרות שלו נכתבו לאחים ולאחיות על פי הנסיבות והמצב של כל כנסייה באותה עת, ונכתבו כדי להוכיח את האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, כדי שהם יוכלו לקבל את חסדו של ישוע אדוננו. האיגרות שלו נועדו להלהיב את האחים והאחיות באותה עת. אפשר לומר שזה היה העול האישי שלו, וגם העול שרוח הקודש נתנה לו. אחרי הכול, הוא היה שליח שהנהיג את הכנסיות באותה עת, שכתב איגרות לכנסיות והוכיח אותן – זו הייתה האחריות שלו. זהותו הייתה בסך הכול זהות של שליח עובד, והוא בסך הכול היה שליח שאלוהים שלח. הוא לא היה נביא או חוזה. עבורו, הייתה לעבודתו שלו ולחייהם של האחים והאחיות חשיבות עליונה. לפיכך, הוא לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. דבריו לא היו דבריה של רוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה לא ניתן לומר שדבריו היו דברי האל. זאת מכיוון שפאולוס היה אך ורק ברוא אל, ובהחלט לא ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם. זהותו לא הייתה כשל ישוע. דבריו של ישוע היו דבריה של רוח הקודש. הם היו דברי האל, משום שזהותו הייתה של המשיח, בן האלוהים. איך ייתכן שפאולוס ישתווה לו? אם בני האדם רואים באיגרות או בדברים כגון דבריו של פאולוס אמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, ניתן רק לומר שיכולת ההבחנה שלהם לקויה. במילים בוטות יותר, האין זה פשוט חילול הקודש? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו ובפני הדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? אם כן, מה אתה אומר? האם ייתכן שהאיגרות שהוא כתב לכנסיות אינן נגועות בדעות שלו עצמו? איך ייתכן שהן אינן נגועות בדעות אנושיות? הוא כתב איגרות לכנסיות על סמך חוויותיו האישיות והידע שלו. לדוגמה, פאולוס כתב איגרת לכנסיות הגלטיות שכללה דעה מסוימת, ופטרוס כתב איגרת אחרת ובה השקפה אחרת. איזו מהן באה מרוח הקודש? איש אינו יכול לדעת בוודאות. לפיכך, ניתן רק לומר ששניהם נשאו עול עבור הכנסיות, אך שמכתביהם מייצגים את שיעור קומתם, את האמצעים והתמיכה שלהם לאחים ולאחיות, ואת העול שלהם עבור הכנסיות, והם מייצגים רק עבודה אנושית. הם לא נבעו בשלמותם מרוח הקודש. אם תאמר שהאיגרות של פאולוס הן דבריה של רוח הקודש, אתה מגוחך ואתה מחלל את שמו של אלוהים! האיגרות של פאולוס והאיגרות האחרות בברית החדשה שוות ערך לספרי זיכרונות של אישים רוחניים מן העבר הקרוב. הן במעמד שווה לספריו של השומר ני או לחוויותיו של לורנס, וכדומה. ההבדל הוא רק שהספרים של אישים רוחניים מהעבר הקרוב אינם כלולים בברית החדשה. עם זאת, מהותם של בני האדם האלה זהה: הם בני אדם שרוח הקודש השתמשה בהם בתקופה מסוימת והם לא יכלו לייצג את אלוהים באופן ישיר.

קטע מתוך "לגבי כתבי הקודש (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 1. כתבי הקודש הם רק תיעוד של שני שלבי עבודתו הראשונים של אלוהים, אשר היו עידן החוק ועידן החסד. הם אינם מהווים תיעוד של כלל עבודתו של אלוהים

הבא: 3. עולם הדת סבור שאמונה באלוהים היא אמונה בכתבי הקודש, ושהתרחקות מכתבי הקודש פירושה אי-אמונה באלוהים. הסיבה לכך שתובנה זו מוטעית

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה