אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על המשיח של אחרית הימים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

א. האמיתות בנוגע להתגלמותו של אלוהים כבשר ודם

2. מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (יוחנן א' 1).

"הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת" (יוחנן א' 14).

"אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים" (יוחנן י"ד 6).

"אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: 'יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי, פִילִיפּוֹס? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב, וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב'? הַאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי? הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֵינֶנִּי אוֹמֵר אוֹתָם מֵעַצְמִי; הָאָב הַשּׁוֹכֵן בִּי, הוּא עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשָׂיו. הַאֲמִינוּ לִי שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי. וְאִם לֹא, הַאֲמִינוּ בִּגְלַל הַמַּעֲשִׂים עַצְמָם'" (יוחנן י"ד 9-11).

"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (יוחנן י' 30).

דברי אלוהים רלוונטיים:

משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זו הדרישה המוקדמת הבסיסית ביותר. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

התגלמות כבשר ודם פירושה שרוח האל הופכת לבשר ודם, כלומר אלוהים הופך לבשר ודם. העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש שמתממשת כבשר ודם ומתבטאת כבשר ודם. אף אחד מלבד אלוהים כבשר ודם לא יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו. כלומר רק התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואף אחד מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא גוף בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים הופך לאדם – שרוחו מתגלמת כבשר ודם. במילים פשוטות, הדבר מתרחש כשאלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעלי אנושיות רגילה ומבטא דרכם את עבודתו האלוהית – זו משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נקרא משיח, ולכן המשיח שיכול להעניק לבני אדם את האמת נקרא אלוהים. אין בכך שום דבר מוגזם, מפני שהוא מחזיק במהות אלוהים ובטבעו של אלוהים ובחוכמה בעבודתו – דברים שהאדם לא יכול להשיג. מי שמכנה את עצמו משיח אבל לא יכול לעשות את עבודתו של אלוהים הוא רמאי. המשיח הוא לא רק התגלמות אלוהים על פני האדמה, אלא הבשר והדם שאלוהים בחר כדי לבצע ולהשלים את עבודתו בקרב בני האדם. הבשר והדם האלה לא ניתנים להחלפה על ידי כל אדם, אלא רק על ידי מי שיכול לשאת באופן הולם את עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ולבטא את טבעו של אלוהים, ולייצג את אלוהים נאמנה ולספק לאדם חיים.

מתוך 'רק המשיח של אחרית הימים יכול להראות לאדם את דרך חיי הנצח' ב'הדבר מופיע בבשר'

ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש, מפני שזו עמדה בלתי אפשרית שמפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהיותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, לבני האדם הנבראים אין דבר פרט לאנושיות, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגיה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

החיים שישוע חי על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו ודמו. סמכותו – לעשות את עבודתו ולומר את דברו, או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים כה יוצאי דופן – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שהוא ביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא בשר ודם רגילים בלבד. משום כך ומשום שהוא עדיין לא החל לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי ולא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כמו במקרה שבו האמינו שהוא בנו של יוסף. בני האדם חשבו שהוא בנו של אדם רגיל, ולא הייתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. גם כאשר הוא עשה נסים רבים במהלך ביצוע כהונתו, רוב בני האדם עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, משום שהוא היה המשיח עם מעטפת חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את חשיבותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו כבשר ודם והפך לאדם רגיל לחלוטין. העובדה שהייתה לו אנושיות רגילה לפני שהוא החל בעבודתו, הייתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגילים. בנוסף לכך, העובדה שהוא עשה לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגילים, מפני שהוא עשה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שהוא יכול היה לעשות נסים הייתה שבשרו טמן בחובו את סמכותו של אלוהים, ושהוא היה הבשר והדם שעטתה רוח האל. הייתה לו הסמכות הזו בזכות רוח האל, ופירוש הדבר לא היה שהוא לא בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, ביטוי לאלוהיות החבויה בתוך האנושיות שלו. ובלי קשר לשאלה אילו אותות הוא עשה וכיצד הוא הפגין את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגילים. עד לשלב שבו הוא קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגילים. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו – כולם היו עבודה שהוא ביצע כבשר ודם רגילים. לפני שהוא הלך אל הצלב, הוא מעולם לא יצא מתוך בשרו האנושי הרגיל, היו אשר היו מעשיו. הוא היה אלוהים עצמו, והוא עשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהוא היה התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים, והיו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא אדם רגיל, וזו הייתה הוכחה לכך שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמר את העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם. חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה ואת כל פעילויותיו הגשמיות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם כבשר ודם. לולא היה לבשר והדם האלה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא היו יכולים להתגשם. על אף שיש לאלוהים בהתגלמותו שכל אנושי רגיל, עבודתו לא מהולה במחשבה אנושית. הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. בלי קשר לשאלה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו לא נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במילים אחרות, עבודתו לא נהגית בידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה לא נהגה במוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי. שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשים אותם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שאלוהים בהתגלמותו חייב לבצע, אך היא לא עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שהאלוהיות שלו צריכה לעשות – עבודה ששום בן אנוש בשר ודם לא מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל ובעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו – עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

בפרק הזמן שבו האדון ישוע עבד, אנשים יכלו לראות שלאלוהים היו ביטויים אנושיים רבים. לדוגמה, הוא יכול לרקוד, להשתתף בחתונות, לשתף אנשים, לדבר עמם ולשוחח עמם. בנוסף לכך, האדון ישוע השלים גם עבודה רבה שייצגה את אלוהיותו, ומובן שכל עבודתו הייתה הבעה וגילוי של טבעו של אלוהים. במהלך הזמן הזה, כשאלוהיותו של אלוהים התגשמה בגוף בשר ודם שאנשים יכלו לראות ולחוש, הם לא חשו עוד שהוא מופיע ונעלם ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. להיפך, הם יכלו לנסות לתפוס את רצון האל או להבין את אלוהיותו בכל תנועה של בר האנוש, בדבריו ובעבודתו. בר האנוש בהתגלמותו הביע את אלוהיותו של אלוהים באמצעות אנושיותו, והעביר את רצונו של אלוהים עבור האנושות. ובאמצעות הבעת רצון האל וטבעו, הוא גם חשף בפני אנשים את אלוהים שלא ניתן לראות או לחוש בעולם הרוחני. מה שאנשים ראו היה אלוהים עצמו, מוחשי ובעל בשר ודם. כך, בר האנוש בהתגלמותו הפך דברים כמו זהותו של אלוהים, מעמדו, דמותו, טבעו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשיים ומואנשים. על אף שהמראה החיצוני של בר האנוש היה בעל מגבלות מסוימות מבחינת דמותו של אלוהים, מהותו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, היו מסוגלים לחלוטין לייצג את זהותו ואת מעמדו של אלוהים – פשוט היו כמה הבדלים בצורת הביטוי. בין אם מדובר באנושיותו של בר האנוש או באלוהיותו, איננו יכולים להכחיש שהוא ייצג את זהותו ומעמדו של אלוהים. עם זאת, במהלך הזמן הזה אלוהים עבד כבשר ודם, דיבר מנקודת המבט של בשר ודם ועמד לפני האנושות עם הזהות והמעמד של בר האנוש, והדבר נתן לאנשים את ההזדמנות לפגוש ולחוות את דבריו האמיתיים ועבודתו האמיתית של אלוהים בקרב האנושות. הדבר גם אפשר לאנשים להשיג תובנות על אלוהיותו ועל גדולתו מתוך ענווה, כמו גם לקבל הבנה ראשונית והגדרה ראשונית של האמיתות והממשות של אלוהים. על אף שהעבודה שביצע האדון ישוע, דרכי עבודתו ונקודת המבט שממנה דיבר היו שונות מישותו האמיתית של אלוהים בעולם הרוחני, הכל לגביו ייצג באמת את אלוהים עצמו שבני האדם מעולם לא ראו לפני כן – לא ניתן להכחיש זאת! כלומר בלי קשר לשאלה באיזו צורה אלוהים מופיע, מאיזו נקודת מבט הוא מדבר, או באיזו דמות הוא ניצב בפני האנושות, אלוהים אינו מייצג דבר מלבד עצמו. הוא אינו יכול לייצג שום אדם – הוא אינו יכול לייצג שום אדם מושחת. אלוהים הוא אלוהים עצמו ולא ניתן להכחיש זאת.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'

על אף שהופעתו של אלוהים בהתגלמותו הייתה זהה בדיוק לזו של בן אדם, ועל אף שהוא למד ידע אנושי ודיבר בשפת בני אדם, ושלפעמים הוא אף הביע את רעיונותיו באמצעים וביטויים אנושיים, האופן שבו הוא ראה את בני האדם, את מהות הדברים היה שונה לחלוטין מהאופן שבו אנשים מושחתים רואים את האנושות ואת מהות הדברים. נקודת המבט שלו והגובה שבו הוא ניצב אינם בני השגה לאדם מושחת. זאת משום שמכיוון שאלוהים הוא האמת, הבשר שהוא עוטה מכיל גם הוא את המהות של אלוהים ומחשבותיו ושל מה שהוא מביע באמצעות אנושיותו – כולם אמת גם כן. עבור אנשים מושחתים, הדברים שהוא הביע כבשר ודם הם אספקות של האמת ושל החיים. האספקה הזו לא מיועדת לאדם אחד בלבד, אלא לאנושות כולה. עבור כל אדם מושחת, בלבו ניצבים רק אותם אנשים מעטים המקורבים אליו. רק אותם אנשים מעטים שיקרים לו, שהוא דואג להם. כאשר אסון ניצב באופק, הוא חושב ראשית על ילדיו, על אשתו, או על הוריו, ואדם נדיב יותר יחשוב לכל היותר על קרוב משפחה או חבר טוב. האם הוא יחשוב על נוספים? לעולם לא! מכיוון שאחרי הכל, בני אדם הם בני אדם, והם מסוגלים להביט בכל רק מנקודת המבט של אדם ומגובה של אדם. עם זאת, אלוהים בהתגלמותו שונה לחלוטין מאדם מושחת. בלי קשר לשאלות כמה רגיל, כמה שגרתי, וכמה נחות גופו של אלוהים בהתגלמותו, או אפילו כמה אנשים מתנשאים עליו, מחשבותיו וגישתו לאנושות הם דברים שאיש לא יוכל להחזיק או לחקות. הוא תמיד צופה באנושות מנקודת מבט אלוהית, ממרומי מעמדו כבורא העולם. הוא תמיד רואה את האנושות דרך המהות ודפוס החשיבה של אלוהים. הוא בפירוש אינו יכול לראות את האנושות מגובהו של אדם ממוצע ומנקודת המבט של אדם מושחת. כשאנשים מביטים באנושות, הם מסתכלים בראייה אנושית והם משתמשים בדברים כמו ידע אנושי וכללים והשערות אנושיים כמדד. זה בתחום שאנשים יכולים לראות בעיניהם – בתחום שאנשים מושחתים יכולים להשיג. כשאלוהים מביט באנושות, הוא מביט בראייה אלוהית ומשתמש במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כמדד. התחום הזה כולל דברים שאנשים לא יכולים לראות וזו הנקודה שבה אלוהים בהתגלמותו ובני אדם מושחתים נבדלים לחלוטין. ההבדל הזה נקבע על פי המהויות השונות של אלוהים ושל בני האדם. המהויות השונות הללו הן אלה שקובעות את זהויותיהם ועמדותיהם, כמו גם את נקודות המבט והגבהים שמהם הם רואים את הדברים.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'

האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח, והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא לא בשר ודם, אלא התגלמותה של רוח האל. יש בו גם אנושיות רגילה וגם אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו. בין אם זה האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של אלוהים בכבוד ובעצמו. מהות זו לא תפריע לעבודתו, ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו, והוא גם לעולם לא ישמיע מילים שהן נגד רצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעבוד באופן שפוגם בניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להציל את האדם, והיא למען הניהול של אלוהים עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להציל את האדם, למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שבשרו מספיק כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו; מאחר והוא מתגלם כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל, ובין אם זה המשיח, שניהם אלוהים בכבודו ובעצמו, והוא עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

מהותו של אלוהים עצמו מחזיקה בסמכות, אבל הוא מסוגל להתמסר במלואו לסמכות המושפעת ממנו. בין אם זו עבודת הרוח או עבודת הבשר, אלו לעולם לא יעמדו בקונפליקט. רוח האל היא הסמכות על פני כל הבריאה. הבשר עם מהות האל ניחן גם הוא בסמכות, אבל האל המתגלם כבשר ודם יכול לעשות את כל העבודה הנשמעת לרצון האב שבשמיים. בני אדם לא יוכלו לתפוס או להבין זאת. אלוהים בעצמו הוא הסמכות, אבל בשרו יכול להתמסר לסמכותו. זוהי המשמעות הפנימית של המילים: "המשיח נשמע לרצונו של אלוהים האב". אלוהים הוא רוח והוא יכול לבצע את עבודת הגאולה, כפי שאלוהים יכול גם להיות אדם. בכל מקרה, אלוהים בכבודו ובעצמו עושה את עבודתו; הוא לא מפריע ולא מפסיק, ובוודאי שלא מבצע עבודה סותרת, שכן מהות העבודה שנעשית על ידי הרוח ועל ידי הבשר הן זהות. בין אם זו הרוח או הבשר, שניהם עובדים כדי למלא רצון יחיד ולבצע את אותה העבודה. אף על פי שלרוח ולבשר תכונות שונות, המהות שלהם זהה; בשניהם נמצאת מהות האל בכבודו ובעצמו, וזהות האל בכבודו ובעצמו. לאלוהים עצמו אין יסודות של מרדנות; המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם כל האהבה. גם בבשר, אלוהים לא עושה דבר הממרה את פיו של אלוהים האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באלוהים אלמנטים של צדקנות וחשיבות עצמית, או כאלה של יהירות והתנשאות; אין בו אלמנטים של נוכלות. כל דבר שממרה את פיו של אלוהים בא מהשטן; השטן הוא מקור כל הכיעור והרשע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לשטן היא שהשטן השחית את האדם והשפיע עליו. השטן לא השחית את המשיח, ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות השטן. לא משנה כמה קשה היא העבודה או חלש הוא הבשר, אלוהים לא יעשה דבר שיפריע לעבודת אלוהים עצמו בעודו שוכן בבשר ודם, ובוודאי שלא יזנח את רצון אלוהים האב במרדנות. הוא מעדיף לסבול את כאב הבשר מאשר ללכת נגד רצונו של אלוהים האב, בדיוק כפי שישוע אמר בתפילה, "אבי, אם אפשר, תן לכוס הזאת לעבור ממני: אך לא כרצוני, כי אם כרצונך." האדם בוחר, אך המשיח לא. אף שיש לו זהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא עדיין מחפש אחר רצונו של אלוהים האב, ומקיים את מה שהוטל עליו על ידי אלוהים האב, מנקודת המבט של הבשר. דבר זה אינו בר השגה על ידי האדם. כל דבר שבא מהשטן לא יכול לקבל את מהות האל, אלא רק את מהותו של מי שממרה את פיו של אלוהים ומתנגד לו. הוא לא יכול להישמע לאלוהים בשלמות, ובוודאי שלא למלא את רצון האל בחפץ לב. כל אדם מלבד המשיח יכול לעשות דברים הנוגדים את אלוהים, ואף אחד לא יכול לקחת על עצמו באופן ישיר את העבודה שאלוהים מטיל; אף אחד לא מסוגל לראות בניהולו של אלוהים חובה המוטלת עליו. התמסרות לרצונו של אלוהים האב היא המהות של המשיח; מרדנות כלפי אלוהים היא מאפיין של השטן. שתי איכויות אלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה, וכל מי שיש לו האיכויות של השטן לא יכול להיקרא משיח. הסיבה שהאדם לא יכול לבצע את עבודת האל במקומו נובעת מכך שמהות האל לא שוכנת באדם. האדם עובד עבור אלוהים למען האינטרסים האישיים של האדם ולמען תקוותיו לעתיד, אך המשיח עובד כדי לקיים את רצונו של אלוהים האב.

מתוך 'מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

אנושיותו של המשיח נשלטת על ידי האלוהות שלו. אף שהוא מתגלם כבשר ודם, האנושיות שלו איננה לגמרי כזו של אדם העשוי בשר ודם. יש לו אופי ייחודי משלו, וגם הוא נשלט על ידי האלוהות שלו. האלוהות שלו חסרת חולשה; החולשה של המשיח שייכת לאנושיות שלו. במידה מסוימת, חולשה זו מגבילה את אלוהותו, אלא שמגבלות כאלה הן רק בהיקף וזמן מסוים, ואינן ללא גבול. כשמגיע הזמן לבצע את עבודת האלוהות שלו, הדבר נעשה ללא קשר לאנושיות שלו. אנושיותו של המשיח מונחית כולה על ידי האלוהות שלו. פרט לחיים הרגילים של האנושיות שלו, כל הפעולות האחרות של האנושיות שלו מושפעות ומונחות על ידי האלוהות שלו. על אף שהמשיח הוא בעל אנושיות, הדבר לא פוגם בעבודת האלוהות שלו. דבר זה נובע בהכרח מן העובדה שהאנושיות של המשיח מכוונת על ידי האלוהות שלו; אף על פי שהאנושיות שלו אינה בשלה באשר להתנהלותו עם אחרים, אין זה משפיע על העבודה הרגילה של האלוהות שלו. כשאני אומר שהאנושיות שלו לא נפגמה, אני מתכוון לכך שהאנושיות של המשיח יכולה להיות מודרכת ישירות על ידי האלוהות שלו, וכי הוא ניחן בהיגיון רם יותר מזה של אדם רגיל. האנושיות שלו היא המתאימה ביותר להיות מודרכת על ידי האלוהות בעבודתו; האנושיות שלו היא המוכשרת ביותר על מנת לבטא את עבודת האלוהות, והמוכשרת ביותר להתמסר לעבודה כזו. כשאלוהים עובד בהתגלמותו כבשר ודם, הוא לעולם לא שוכח את החובות שעל אדם בשר ודם למלא; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים עם לב נאמן. הוא ניחן במהות האל והזהות שלו היא של אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא רק הגיע אל פני האדמה והפך ליציר נברא, עם קליפה חיצונית כשל יציר נברא, וכעת הוא ניחן באנושיות שלא הייתה לו לפני כן; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים בשמיים. זו ההוויה של אלוהים עצמו שהאדם לא יכול לחקות. זהותו היא אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא עובד את אלוהים מנקודת המבט של הבשר; ולכן, המילים "המשיח עובד את אלוהים שבשמיים" אינן טעות כלל. מה שהוא מבקש מן האדם הוא מה שיש בו בעצמו; הוא כבר השיג את כל מה שהוא מבקש מן האדם לפני שביקש זאת ממנו. הוא לעולם לא יבוא בדרישות כלפי אחרים בעוד שהוא עצמו אינו מחויב להן, שכן הן מהוות את הווייתו. בכל דרך שבה יבצע עבודתו, הוא לעולם לא יפעל באופן שימרה את פיו של אלוהים. לא משנה מה הוא מבקש מן האדם, לא תהיה דרישה שלא ניתנת לקיום על ידי האדם. כל מה שהוא עושה הוא מילוי רצונו של אלוהים ולמען הניהול שלו. אלוהותו של המשיח היא למעלה מכל אדם, ולכן הוא הסמכות העליונה על כל הברואים. סמכות זו היא האלוהות שלו, כלומר, הפנימיות וההוויה של אלוהים בכבודו ובעצמו, שקובעות את זהותו. לכן, לא משנה עד כמה רגילה האנושיות שלו, אין ספק שהוא ניחן בזהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו. בלי קשר לנקודת ההשקפה שהוא מדבר ממנה ולאופן שבו הוא נשמע לרצון האל, לא ניתן לומר שהוא לא אלוהים עצמו.

מתוך 'מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

אמירתו של אלוהים נמשכת, והוא משתמש בשיטות ובזוויות מבט שונות כדי להפציר בנו מה עלינו לעשות ולהביע את קול לבו. דבריו נושאים כוח חיים, ומראים לנו באיזו דרך עלינו ללכת ומאפשרים לנו להבין מהי האמת. אנחנו מתחילים להימשך לדבריו; אנחנו מתחילים להתרכז בנימה ובאופן הדיבור שלו, ובאופן לא מודע, אנחנו מתחילים להתעניין בקול העולה מלבו של האדם הבלתי-מיוחד הזה. הוא עושה למעננו מאמצים כבירים, לא אוכל ולא ישן בגללנו, בוכה למעננו, נאנח למעננו, נאנק מחולי למעננו, נושא השפלה למען ייעודנו וישועתנו ולבו מדמם ומזיל דמעות בגלל המרדנות וקהות החושים שלנו. הוויה ותכונות כמו שיש לו אין לאדם רגיל ובני אדם מושחתים לא יכולים להחזיק בהן או לזכות בהן. יש בו סבלנות וסובלנות כפי שאין לאף אדם רגיל, ובשום יציר נברא אין האהבה שיש בו. איש מלבדו לא יכול לדעת את כל מחשבותינו, או לתפוס כמוהו את אופיינו ומהותנו, או לשפוט את המרדנות והשחיתות של האנושות, או לדבר אלינו ולעבוד בקרבנו כפי שהוא עובד בשמו של האל שבשמיים. לאיש מלבדו לא יכולות להיות הסמכות, החוכמה, והאצילות של אלוהים; הוא מבטא את טבעו של אלוהים, את מה ששייך לו ומה שהינו בשלמותם. איש מלבדו לא יכול להראות לנו את הדרך ולהביא לנו את האור. איש מלבדו לא יכול לגלות לנו את התעלומות שאלוהים לא חשף בפנינו מאז הבריאה ועד היום. איש מלבדו לא יכול להושיע אותנו מהשתעבדותנו לשטן ומהטבע המושחת שלנו. הוא מייצג את אלוהים ומביע את קול לבו של אלוהים, את תוכחות האל ואת דברי משפטו של אלוהים כלפי האנושות כולה. הוא החל עידן חדש, תקופה חדשה, והביא שמיים וארץ חדשים, עבודה חדשה. והוא הביא לנו תקווה, ושם סוף לחיי הערפול שניהלנו ואפשר לנו לחזות בנתיב הישועה במלואו. הוא כבש את כל הווייתנו, וזכה בלבנו. מרגע זה והלאה, דעתנו מודעת ורוחנו כאילו קמה לתחייה: האדם הפשוט וחסר החשיבות הזה, שחי בקרבנו ומזה זמן רב נדחה על ידינו – האין זה ישוע אדוננו, הנמצא תמיד במחשבותינו, ושאליו אנחנו כמהים יומם וליל? זה הוא! זה באמת הוא! הוא האל שלנו! הוא האמת, הדרך והחיים!

מתוך 'נספח: התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו' ב'הדבר מופיע בבשר'

הבשר שרוח האל לובשת הוא בשרו של אלוהים עצמו. רוח האל היא עליונה. היא כול יכולה, קדושה וצודקת. על כן, בדומה לכך, בשרה ודמה הם גם עליונים, כול-יכולים, קדושים וצודקים. בשר ודם כאלה יכולים לעשות רק מה שצודק ומועיל לאנושות, רק את מה שקדוש, רב-כבוד ועוצמתי, ואינם מסוגלים לעשות שום דבר שמפר את האמת או את המוסר והצדק, לא כל שכן שום דבר שבוגד ברוח האל. רוח האל היא קדושה, ולפיכך השטן לא מסוגל להשחית את בשרה ודמה. בשרה ודמה ניחנים במהות שונה מזו של בשרו ודמו של האדם. זאת מכיוון שהאדם, ולא אלוהים, הוא זה שאותו השטן השחית. השטן לא יכול בשום אופן להשחית את בשרו ודמו של אלוהים. לפיכך, חרף העובדה שהאדם והמשיח שוכנים באותו מרחב, רק האדם נכבש על ידי השטן ונתון לשימושו ולכידתו. בניגוד לכך, המשיח חסין עד עולם להשחתתו של השטן, מפני שהשטן לעולם לא יהיה מסוגל לעלות לרמה הגבוהה ביותר, ולעולם לא יוכל להתקרב לאלוהים.

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים יכול להציל את האדם המושחת מהשפעתו של השטן, אך רוחו של אלוהים לא יכולה לבצע את העבודה הזאת ישירות. רק הבשר והדם שעוטה רוח האל יכולים לעשות זאת, בהתגלמותו של האל כבשר ודם. הבשר והדם האלה הם גם אנושיים וגם אלוהיים – זהו גם אדם הניחן באנושיות הרגילה וגם אלוהים האלוהי לחלוטין. לכן, גם אם הבשר והדם האלה אינם רוח האל, וגם אם הם נבדלים מאוד מרוחו, בכל זאת האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא עצמו זה שמציל את האדם, והוא גם רוח האל וגם בשר ודם. לא משנה כיצד קוראים לו – בסופו של דבר זהו עדיין אלוהים עצמו, המציל את האנושות. זאת משום שרוח האל בלתי נפרדת מן הבשר והדם, ועבודתם של הבשר והדם היא גם עבודתה של רוח האל. העניין הוא פשוט שהעבודה הזאת לא מתבצעת מתוך זהותה של רוח האל, אלא מתוך זהותם של הבשר והדם.

מתוך 'האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם' ב'הדבר מופיע בבשר'

האל המעשי עצמו שעליו מדובר היום עובד הן באנושיות והן באלוהיות. באמצעות הופעת האל המעשי, מושגים העבודה והחיים האנושיים הרגילים שלו והעבודה האלוהית לגמרי שלו. אנושיותו ואלוהיותו משתלבות זו בזו, והעבודה של שתיהן[א] מושגת באמצעות דברי האל. בין שבאנושיות ובין שבאלוהיות, הוא מבטא דברים. כשאלוהים עובד באנושיות, הוא מדבר בשפת האנושות, כדי שבני האדם יוכלו לבוא עם דבריו במגע ולהבין אותם. דבריו נאמרים בפשטות וקל להבין אותן, כך שאפשר להעביר אותם לכל בני האדם. בלי קשר לשאלה אם יש לבני אדם ידע או שמא השכלתם מועטה, כולם יכולים לקבל את דברי האל. גם עבודת האל באלוהיות מתבצעת בדברים, אבל היא מלאה באספקה ומלאת חיים, היא לא מוכתמת ברעיונות אנושיים, לא כרוכות בה העדפות אנושיות והיא חסרת מגבלות אנושיות – היא מחוץ לתחומי האנושיות הרגילה. גם אותה מבצעים הבשר והדם, אך היא ביטוי ישיר של רוח האל. אם בני האדם יקבלו רק את עבודת האל באנושיות, הם יגבילו את עצמם לטווח מסוים, ולכן יידרש זמן ממושך של התמודדות, גיזום ומשמעת כדי שיחול בהם השינוי הקל ביותר. אולם ללא עבודתה של רוח הקודש או נוכחותה, הם יחליטו תמיד לשוב לסורם. ניתן לתקן את החוליים והליקויים הללו רק באמצעות העבודה באלוהיות. רק כך ניתן להשלים את בני האדם. במקום התמודדות וגיזום ממושכים, מה שנדרש הוא אספקה חיובית, שימוש בדברים כדי לפצות על כל החסרונות, שימוש בדברים כדי לגלות את כל מצביהם של בני האדם, שימוש בדברים כדי לכוון את חייהם, את כל אמירותיהם ואת כל מעשיהם ולחשוף את כוונותיהם ומניעיהם. זו עבודתו האמיתית של האל המעשי. ולכן, בגישתכם כלפי האל המעשי עליכם גם להתמסר לאנושיותו, תוך זיהוי שלו והכרה בו, וגם לקבל את העבודה האלוהית ואת הדברים האלוהיים ולהישמע להם. הופעת האל כבשר ודם פירושה שכל עבודתה של רוח האל וכל דבריה נעשים באמצעות אנושיותו הרגילה של אלוהים ובאמצעות התגלמותו כבשר ודם. במילים אחרות, רוח האל מכוונת הן את עבודתו האנושית, והן מבצעת את עבודת האלוהיות כבשר ודם. אפשר לראות באל בהתגלמותו כבשר ודם הן את עבודת האל בקרב האנושות, והן עבודה אלוהית לחלוטין. זוהי אף חשיבות מעשית יותר של הופעת האל כבשר ודם. אם תוכלו להבין זאת בבירור, תוכלו להתחבר לכל חלקיו השונים של אלוהים, ותפסיקו לייחס חשיבות רבה מדי לעבודתו באלוהיות ולזלזל בעבודתו באנושיות. אתם תימנעו מכל גישה קיצוניות ולא תסטו מן הדרך. באופן כללי, המשמעות של האל המעשי היא שעבודתן של אנושיותו ושל אלוהיותו, כפי שרוחו מכוונת אותה, מתבטאת באמצעות בשרו ודמו, כך שבני האדם יוכלו לראות שהוא חי, מציאותי, אמיתי וממשי.

מתוך 'עליכם לדעת שהאל המעשי הוא אלוהים עצמו' ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "ושתיהן."

קודם:האדון ישוע בעצמו ניבא שאלוהים יתגלם כבשר ודם באחרית הימים ויופיע כבר האנוש כדי לעבוד

הבא:מהם ההבדלים בין עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ועבודתה של רוח האל?

פוסט בנושא דומה