א. האמיתות בנוגע להתגלמותו של אלוהים כבשר ודם

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (יוחנן א' 1).

"הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת" (יוחנן א' 14).

"אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: 'אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים. מֵעַתָּה אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ אַף רְאִיתֶם אוֹתוֹ!'" (יוחנן י"ד6-7).

"אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: 'יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי, פִילִיפּוֹס? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב, וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב'? הַאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי? הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֵינֶנִּי אוֹמֵר אוֹתָם מֵעַצְמִי; הָאָב הַשּׁוֹכֵן בִּי, הוּא עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשָׂיו. הַאֲמִינוּ לִי שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי. וְאִם לֹא, הַאֲמִינוּ בִּגְלַל הַמַּעֲשִׂים עַצְמָם'" (יוחנן י"ד9-11 ).

"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (יוחנן י' 30).

דברי אלוהים רלוונטיים:

משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זו הדרישה המוקדמת הבסיסית ביותר. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

התגלמות כבשר ודם פירושה שרוח האל הופכת לבשר ודם, כלומר אלוהים הופך לבשר ודם. העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש שמתממשת כבשר ודם ומתבטאת כבשר ודם. אף אחד מלבד אלוהים כבשר ודם לא יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו. כלומר רק התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואף אחד מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית. במהלך ביאתו הראשונה של אלוהים בהתגלמותו, אילו לא הייתה לאלוהים האנושיות הרגילה לפני גיל עשרים ותשע – אילו מיד לאחר שהוא נולד הוא יכול היה לעשות נסים, אילו מיד לאחר שהוא למד לדבר הוא יכול היה לדבר בשפת השמיים, אילו ברגע שהוא דרך לראשונה על פני האדמה הוא יכול היה לתפוס את כל העניינים הארציים ולהבחין במחשבותיו וכוונותיו של כל אדם – ניתן היה לכנות אדם כזה אדם רגיל, ולא ניתן היה לכנות בשר ודם כאלה בשר ודם אנושיים. אם כך היה קורה עם המשיח, משמעותה ומהותה של התגלמותו של אלוהים היו הולכות לאיבוד. העובדה שיש לו אנושיות רגילה מוכיחה שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. העובדה שהוא עובר תהליך גדילה אנושי רגיל מוסיפה ומדגימה שהוא בשר ודם רגילים. יתרה מזאת, עבודתו מהווה הוכחה מספקת לכך שהוא דבר האל ורוח האל בהתגלמותם כבשר ודם.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

מי שהוא התגלמות האל יחונן גם במהותו של אלוהים, ומי שהוא התגלמות האל יחונן גם בביטויו של אלוהים. מכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יביא את העבודה שעליו לעשות, ומכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יבטא את מה שהוא ויהיה מסוגל להביא לאדם את האמת, להעניק לאדם חיים ולהראות לאדם את הדרך. בשר ודם שלא ניחנים במהותו של אלוהים הם ודאי לא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אין ספק בכך. כדי להבין אם זו התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, על האדם להכריע זאת על פי הטבע שהיא מבטאת והדברים שהיא אומרת. כלומר, יש לשפוט אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם ואם זו הדרך הנכונה רק על פי מהותו של אלוהים. אם כן, המפתח להכרעה אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים הוא שימת לב למהותו (עבודתו, דבריו, טבעו ואספקטים נוספים רבים) ולא למראה החיצוני. אם האדם בוחן רק את המראה החיצוני וכתוצאה מכך מתעלם ממהותו של אלוהים, הדבר מעיד על בערותו ובורותו של האדם.

קטע מתוך הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נקרא משיח, ולכן המשיח שיכול להעניק לבני אדם את האמת נקרא אלוהים. אין בכך שום דבר מוגזם, מפני שהוא מחזיק במהות אלוהים ובטבעו ובחוכמה בעבודתו – דברים שהאדם לא יכול להשיג. מי שמכנה את עצמו משיח אבל לא יכול לעשות את עבודתו של אלוהים הוא רמאי. המשיח הוא לא רק התגלמות אלוהים על פני האדמה, אלא הבשר והדם שאלוהים בחר כדי לבצע ולהשלים את עבודתו בקרב בני האדם. לא כל אדם יכול לתפוס את מקום הבשר והדם האלה, אלא רק מי שיכול לשאת באופן הולם את עבודתו של אלוהים על פני האדמה, לבטא את טבעו של אלוהים, לייצג את אלוהים נאמנה ולספק לאדם חיים.

קטע מתוך "רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח" ב'הדבר מופיע בבשר'

ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש מפני שקביעה זו פשוט לא קיימת והיא מפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, הוא עדיין חי באלוהיות שלו עם מעטפת חיצונית אנושית, כאשר הוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, לבני האדם הנבראים אין דבר פרט לאנושיות, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. אפילו לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. למעשה, הסוגייה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמר את העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם. חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה ואת כל פעילויותיו הגשמיות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם כבשר ודם. לולא היה לבשר והדם האלה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא היו יכולים להתגשם. על אף שיש לאלוהים בהתגלמותו שכל אנושי רגיל, עבודתו לא מהולה במחשבה אנושית. הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. בלי קשר לשאלה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו לא נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במילים אחרות, עבודתו לא נהגית בידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה לא נהגה במוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי. שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשים אותם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שאלוהים בהתגלמותו חייב לבצע, אך היא לא עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שהאלוהיות שלו צריכה לעשות – עבודה ששום בן אנוש בשר ודם לא מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל ובעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו – עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

לפני שישוע ביצע את העבודה, הוא רק חי באנושיותו הרגילה. איש לא יכול היה להבחין בכך שהוא אלוהים, ואיש לא גילה שהוא אלוהים בהתגלמותו. בני אדם הכירו אותו רק כאדם רגיל לחלוטין. אנושיותו הרגילה לחלוטין הייתה הוכחה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם ושעידן החסד הוא עידן עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ולא עידן לעבודתה של הרוח. זו הייתה הוכחה לכך שרוח האל התממשה באופן מלא כבשר ודם, ולכך שבעידן התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, גופו הגשמי יבצע את כל עבודתה של הרוח. המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא גוף בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים הופך לאדם – שרוחו מתגלמת כבשר ודם. במילים פשוטות, הדבר מתרחש כשאלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעלי אנושיות רגילה ומבטא דרכם את עבודתו האלוהית – זו משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

בפרק הזמן שבו ישוע אדוננו עבד, אנשים יכלו לראות שלאלוהים היו ביטויים אנושיים רבים. לדוגמה, הוא יכול לרקוד, להשתתף בחתונות, לשתף אנשים, לדבר עמם ולשוחח עמם. בנוסף לכך, ישוע אדוננו השלים גם עבודה רבה שייצגה את אלוהיותו, ומובן שכל עבודתו הייתה הבעה וגילוי של טבעו של אלוהים. במהלך הזמן הזה, כשאלוהיותו של אלוהים התגשמה בגוף בשר ודם שאנשים יכלו לראות ולחוש, הם לא חשו עוד שהוא מופיע ונעלם ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. להיפך, הם יכלו לנסות לתפוס את רצון האל או להבין את אלוהיותו בכל תנועה של בר האנוש, בדבריו ובעבודתו. בר האנוש בהתגלמותו הביע את אלוהיותו של אלוהים באמצעות אנושיותו, והעביר את רצונו של אלוהים עבור האנושות. ובאמצעות הבעת רצון האל וטבעו, הוא גם חשף בפני אנשים את אלוהים שלא ניתן לראות או לחוש בעולם הרוחני. מה שאנשים ראו היה אלוהים עצמו, מוחשי ובעל בשר ודם. כך, בר האנוש בהתגלמותו הפך דברים כמו זהותו של אלוהים, מעמדו, דמותו, טבעו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשיים ומואנשים. על אף שהמראה החיצוני של בר האנוש היה בעל מגבלות מסוימות מבחינת דמותו של אלוהים, מהותו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, היו מסוגלים לחלוטין לייצג את זהותו ואת מעמדו של אלוהים – פשוט היו כמה הבדלים בצורת הביטוי. בין אם מדובר באנושיותו של בר האנוש או באלוהיותו, איננו יכולים להכחיש שהוא ייצג את זהותו ומעמדו של אלוהים. עם זאת, במהלך הזמן הזה אלוהים עבד כבשר ודם, דיבר מנקודת המבט של בשר ודם ועמד לפני האנושות עם הזהות והמעמד של בר האנוש, והדבר נתן לאנשים את ההזדמנות לפגוש ולחוות את דבריו האמיתיים ועבודתו האמיתית של אלוהים בקרב האנושות. הדבר גם אפשר לאנשים להשיג תובנות על אלוהיותו ועל גדולתו מתוך ענווה, כמו גם לקבל הבנה ראשונית והגדרה ראשונית של האמיתות והממשות של אלוהים. על אף שהעבודה שביצע ישוע אדוננו, דרכי עבודתו ונקודת המבט שממנה דיבר היו שונות מישותו האמיתית של אלוהים בעולם הרוחני, הכל לגביו ייצג באמת את אלוהים עצמו שבני האדם מעולם לא ראו לפני כן – לא ניתן להכחיש זאת! כלומר בלי קשר לשאלה באיזו צורה אלוהים מופיע, מאיזו נקודת מבט הוא מדבר, או באיזו דמות הוא ניצב בפני האנושות, אלוהים אינו מייצג דבר מלבד עצמו. הוא אינו יכול לייצג שום אדם – הוא אינו יכול לייצג שום אדם מושחת. אלוהים הוא אלוהים עצמו ולא ניתן להכחיש זאת.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

על אף שהופעתו של אלוהים בהתגלמותו הייתה זהה בדיוק לזו של בן אדם, ועל אף שהוא למד ידע אנושי ודיבר בשפת בני אדם, ושלפעמים הוא אף הביע את רעיונותיו באמצעים וביטויים אנושיים, האופן שבו הוא ראה את בני האדם, את מהות הדברים היה שונה לחלוטין מהאופן שבו אנשים מושחתים רואים את האנושות ואת מהות הדברים. נקודת המבט שלו והגובה שבו הוא ניצב אינם בני השגה לאדם מושחת. זאת משום שמכיוון שאלוהים הוא האמת, הבשר שהוא עוטה מכיל גם הוא את המהות של אלוהים ומחשבותיו ושל מה שהוא מביע באמצעות אנושיותו – כולם אמת גם כן. עבור אנשים מושחתים, הדברים שהוא הביע כבשר ודם הם אספקות של האמת ושל החיים. האספקה הזו לא מיועדת לאדם אחד בלבד, אלא לאנושות כולה. עבור כל אדם מושחת, בלבו ניצבים רק אותם אנשים מעטים המקורבים אליו. רק אותם אנשים מעטים שיקרים לו, שהוא דואג להם. כאשר אסון ניצב באופק, הוא חושב ראשית על ילדיו, על אשתו, או על הוריו, ואדם נדיב יותר יחשוב לכל היותר על קרוב משפחה או חבר טוב. האם הוא יחשוב על נוספים? לעולם לא! מכיוון שאחרי הכל, בני אדם הם בני אדם, והם מסוגלים להביט בכל רק מנקודת המבט של אדם ומגובה של אדם. עם זאת, אלוהים בהתגלמותו שונה לחלוטין מאדם מושחת. בלי קשר לשאלות כמה רגיל, כמה שגרתי, וכמה נחות גופו של אלוהים בהתגלמותו, או אפילו כמה אנשים מתנשאים עליו, מחשבותיו וגישתו לאנושות הם דברים שאיש לא יוכל להחזיק או לחקות. הוא תמיד צופה באנושות מנקודת מבט אלוהית, ממרומי מעמדו כבורא העולם. הוא תמיד רואה את האנושות דרך המהות ודפוס החשיבה של אלוהים. הוא בפירוש אינו יכול לראות את האנושות מגובהו של אדם ממוצע ומנקודת המבט של אדם מושחת. כשאנשים מביטים באנושות, הם מסתכלים בראייה אנושית והם משתמשים בדברים כמו ידע אנושי וכללים והשערות אנושיים כמדד. זה בתחום שאנשים יכולים לראות בעיניהם – בתחום שאנשים מושחתים יכולים להשיג. כשאלוהים מביט באנושות, הוא מביט בראייה אלוהית ומשתמש במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כמדד. התחום הזה כולל דברים שאנשים לא יכולים לראות וזו הנקודה שבה אלוהים בהתגלמותו ובני אדם מושחתים נבדלים לחלוטין. ההבדל הזה נקבע על פי המהויות השונות של אלוהים ושל בני האדם. המהויות השונות הללו הן אלה שקובעות את זהויותיהם ועמדותיהם, כמו גם את נקודות המבט והגבהים שמהם הם רואים את הדברים.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח, והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא לא בשר ודם, אלא התגלמותה של רוח האל. יש בו גם אנושיות רגילה וגם אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו. בין אם זה האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של אלוהים בכבוד ובעצמו. מהות זו לא תפריע לעבודתו, ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו, והוא גם לעולם לא ישמיע מילים שהן נגד רצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעבוד באופן שפוגם בניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להציל את האדם, והיא למען הניהול של אלוהים עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להציל את האדם, למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שבשרו מספיק כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו; מאחר והוא מתגלם כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל, ובין אם זה המשיח, שניהם אלוהים בכבודו ובעצמו, והוא עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

מהותו של אלוהים עצמו מחזיקה בסמכות, אבל הוא מסוגל להתמסר במלואו לסמכות המושפעת ממנו. בין אם זו עבודת הרוח או עבודת הבשר, אלו לעולם לא יעמדו בקונפליקט. רוח האל היא הסמכות על פני כל הבריאה. הבשר עם מהות האל ניחן גם הוא בסמכות, אבל האל המתגלם כבשר ודם יכול לעשות את כל העבודה הנשמעת לרצון האב שבשמיים. בני אדם לא יוכלו לתפוס או להבין זאת. אלוהים בעצמו הוא הסמכות, אבל בשרו יכול להתמסר לסמכותו. זוהי המשמעות הפנימית של המילים: "המשיח נשמע לרצונו של אלוהים האב". אלוהים הוא רוח והוא יכול לבצע את עבודת הגאולה, כפי שאלוהים יכול גם להיות אדם. בכל מקרה, אלוהים בכבודו ובעצמו עושה את עבודתו; הוא לא מפריע ולא מפסיק, ובוודאי שלא מבצע עבודה סותרת, שכן מהות העבודה שנעשית על ידי הרוח ועל ידי הבשר הן זהות. בין אם זו הרוח או הבשר, שניהם עובדים כדי למלא רצון יחיד ולבצע את אותה העבודה. אף על פי שלרוח ולבשר תכונות שונות, המהות שלהם זהה; בשניהם נמצאת מהות האל בכבודו ובעצמו, וזהות האל בכבודו ובעצמו. לאלוהים עצמו אין יסודות של מרדנות; המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם כל האהבה. גם בבשר, אלוהים לא עושה דבר הממרה את פיו של אלוהים האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באלוהים אלמנטים של צדקנות וחשיבות עצמית, או כאלה של יהירות והתנשאות; אין בו אלמנטים של נוכלות. כל דבר שממרה את פיו של אלוהים בא מהשטן; השטן הוא מקור כל הכיעור והרשע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לשטן היא שהשטן השחית את האדם ועיבד אותו. השטן לא השחית את המשיח, ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות השטן. לא משנה כמה קשה היא העבודה או חלש הוא הבשר, אלוהים לא יעשה דבר שיפריע לעבודת אלוהים עצמו בעודו שוכן בבשר ודם, ובוודאי שלא יזנח את רצון אלוהים האב במרדנות. הוא מעדיף לסבול את כאב הבשר מאשר ללכת נגד רצונו של אלוהים האב, בדיוק כפי שישוע אמר בתפילה, "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה". האדם בוחר, אך המשיח לא. אף שיש לו זהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא עדיין מחפש אחר רצונו של אלוהים האב, ומקיים את מה שהוטל עליו על ידי אלוהים האב, מנקודת המבט של הבשר. דבר זה אינו בר השגה על ידי האדם. כל דבר שבא מהשטן לא יכול לקבל את מהות האל, אלא רק את מהותו של מי שממרה את פיו של אלוהים ומתנגד לו. הוא לא יכול להישמע לאלוהים בשלמות, ובוודאי שלא למלא את רצון האל בחפץ לב. כל אדם מלבד המשיח יכול לעשות דברים הנוגדים את אלוהים, ואף אחד לא יכול לקחת על עצמו באופן ישיר את העבודה שאלוהים מטיל; אף אחד לא מסוגל לראות בניהולו של אלוהים חובה המוטלת עליו. התמסרות לרצונו של אלוהים האב היא המהות של המשיח; מרדנות כלפי אלוהים היא מאפיין של השטן. שתי איכויות אלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה, וכל מי שיש לו האיכויות של השטן לא יכול להיקרא משיח. הסיבה שהאדם לא יכול לבצע את עבודת האל במקומו נובעת מכך שמהות האל לא שוכנת באדם. האדם עובד עבור אלוהים למען האינטרסים האישיים של האדם ולמען תקוותיו לעתיד, אך המשיח עובד כדי לעשות את רצונו של אלוהים האב.

קטע מתוך "מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים" ב'הדבר מופיע בבשר'

הבשר שרוח האל לובשת הוא בשרו של אלוהים עצמו. רוח האל היא עליונה, היא כול-יכולה, קדושה וצודקת. בדומה לכך, גם בשרה עליון, כול-יכול, קדוש וצודק. בשר כזה יכול לעשות רק את מה שצודק ומועיל לאנושות, את מה שקדוש, מהולל ועוצמתי. הוא אינו מסוגל לעשות דבר שמנוגד לאמת, למוסר ולצדק, לא כל שכן דבר שבוגד ברוח האל. רוח האל קדושה, ולפיכך השטן אינו מסוגל להשחית את בשרה. המהות של בשרה שונה מזו של בשר האדם. זאת מכיוון שהשטן משחית את האדם, לא את אלוהים. השטן אינו יכול בשום אופן להשחית את בשרו של אלוהים. לפיכך, על אף שהאדם והמשיח שוכנים באותו מרחב, רק האדם נכבש, מנוצל ונלכד על ידי השטן. המשיח, לעומת זאת, חסין לעולמי עד להשחתתו של השטן, מפני שהשטן לעולם לא יהיה מסוגל להתעלות לגבהים העליונים, ולעולם לא יוכל להתקרב לאלוהים. כיום, על כולכם להבין שרק האנושות, אשר הושחתה באופן זה בידי השטן, היא שבוגדת בי. בגידה לעולם לא תהיה סוגיה שנוגעת כלל וכלל למשיח.

קטע מתוך "בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)" ב'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 1. האדון ישוע בעצמו ניבא שאלוהים יתגלם כבשר ודם באחרית הימים ויופיע כבר האנוש כדי לעבוד

הבא: 2. ההבדלים בין עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין עבודתה של רוח האל?

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה