אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

36. אם אלוהים לא היה מושיע אותי

לינגוו, יפן

"לולא הושיעני אלוהים, הייתי נע ונד בעולם, נאבק קשות וכאוב בחטא, כל יום עגום, חסר תקוה. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין נדרס ברגליו של השטן, לכוד בחטא ובהנאותיו, בור באשר למה שיהיו חיי. לולא הושיעני אלוהים, הייתי כאן היום בלי ברכותיי, מבלי דעת למה להמשיך לחיות או מהי משמעות חיינו. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין מבולבל באמונתי, מעביר את ימיי בחלל ריק, לא אדע במי אתן אמונתי. סוף סוף הבנתי, שידי אלוהים האוהבות אוחזות בידיי בהולכנו. לעולם לא אתעה בדרכי, כי במסלול הנפלא הזה אשאר. סוף סוף הבנתי את כוונת אלוהים ורצינותו כלפי האדם. רשמים כוזבים הוסרו לחלוטין, את בשרי ואת נשמתי לאלוהים אתן" ('לולא הושיעני אלוהים' ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בכל פעם שאני שומעת את מזמור החוויה הזה, אני תמיד מתרגשת מאוד. לולא אלוהים היה מושיע אותי, כפי שמתאר המזמור, ייתכן שעדיין הייתי משוטטת בעולם ללא מטרה, מייגעת את עצמי במרדף אחר כסף, אפילו עד כדי כך שכבר מזמן הייתי מפסידה את חיי ומתה בארץ זרה...

אני ילדת שנות השמונים ונולדתי בבית חקלאי רגיל. אחי הגדול תמיד הרגיש לא טוב וחלה מאז שהיה קטן. אבי נפצע בתאונה כשהייתי בת 10 – הוא היה משותק במשך שנתיים לאחר מכן. מצבה הכלכלי של משפחתי לא היה טוב מלכתחילה, ונכנסנו עמוק לחובות בשל הטיפול באבי. חברינו וקרובי משפחתנו פחדו שלעולם לא נהיה מסוגלים להחזיר את החוב ולא הסכימו להלוות לנו כסף. חסרת אונים, אולצתי לנשור מבית הספר בגיל 16 כדי לעבוד רחוק מהבית. בלילות עמוקים ושקטים, חשבתי לעתים קרובות: בצעירותם, ילדים בגילי שיחקו בחופשיות אחרי בית הספר, בעוד שאני נאלצתי לבצע עבודות חקלאיות בשדות. כעת הם התבגרו וגם אני, והם עדיין הולכים לבית הספר, מתנהגים כמו ילדים מפונקים כלפי הוריהם, אבל אני נאלצת להתחיל לעבוד בגיל צעיר ולהתמודד עם כל מיני קשיים כדי לתמוך במשפחתי. ... באותו זמן, התלוננתי להוריי ושאלתי למה הם הולידו אותי; למה באתי אל העולם הזה רק בשביל לסבול ולעמול. אבל לא יכולתי לעשות שום דבר בנוגע לזה, ורק יכולתי לקבל את המציאות. באותו זמן, המשאלה הכי גדולה שלי היתה לעבוד קשה, להרוויח כסף, לאפשר להורים שלי לחיות בנוחות, ושאחרים לא יזלזלו בי יותר.

בהתחלה עבדתי במפעל פרטי לסגסוגת אלומיניום. מאחר שהייתי נערה עובדת, הבוס תמיד דאג לי למזון ולדיור. אחרי שנה אחת, הרגשתי שהשכר שלי היה נמוך מדי ובחרתי ללכת לעבוד בריסוס לכה במפעל לרהיטים, עבודה שאחרים לא רצו לעשות. באותו זמן, לא משנה איזה סוג עבודה עשיתי, כל עוד לא עברתי על החוק, הייתי מוכנה לעשות אותה אם הייתי מרוויחה יותר כסף. המטרה היחידה שלי היתה להפוך לאדם בעל כסף, כדי שלא אצטרך לחיות שוב חיים של אדם עני. לאחר מכן, קרובי המשפחה שלי הכירו לי חברה שהציעה לי הזדמנות לעזוב את הארץ כדי לעבוד. מעולם לא חשבתי שלאחר מספר שנים בודדות אעזוב את הארץ.

באביב 2012, משאלתי התגשמה כשהגעתי ליפן והתחלתי את חיי החדשים. עסקתי בתעשיית בניית הספינות, ובאמצעות התמחות כשוליה חתמתי על חוזה לשלוש שנים עם החברה הזו. כשהתחלתי לעבוד, משום שלא ידעתי לבשל, אכלתי אטריות להכנה מהירה במשך חודש, עד שלא יכולתי לאכול אותן בלי להרגיש שאני הולכת להקיא ונאלצתי ללמוד לבשל. אין לי מושג כמה זמן אכלתי אורז חצי מבושל. ביפן היינו זרים, אז היה קשה לעובדי החברה שלא להתייחס אלינו באופן בלתי הוגן. הם גרמו לנו לבצע הרבה משימות מלוכלכות, מעייפות ומסוכנות. במיוחד כשריססתי לכה, די פחדתי, משום שאם הגז בא במגע עם אש הוא ניצת, ואם איבדתי תשומת לב לרגע הדבר יכול היה לסכן את חיי. אבל לא משנה אם היה סבל בחיי או סכנה בעבודתי, כל עוד חשבתי על כך שאני מרוויחה יותר כסף כדי לשלוח חזרה למשפחתי, כדי להיות מסוגלת לקנות רכב ובית לאחר שאחזור הביתה, וכך ארומם את עצמי מעל אחרים ולא אחיה עוד חיים של אדם עני שאחרים מזלזלים בו – הרגשתי שהסבל שלי באותו זמן בעצם לא היה כל כך נורא. שלוש שנים מחיי חלפו בהרף עין כשעבדתי שם, ותקופת הוויזה שלי כמעט הסתיימה. לחברה היתה מדיניות לחידוש חוזים, אז כדי להרוויח יותר כסף, בחרתי לחדש את החוזה ולהמשיך לעבוד ביפן. מה שהפתיע אותי לטובה היה שזמן לא רב לאחר שחידשתי את החוזה שלי, נקרתה בדרכי בשורת מלכות האל הכול יכול.

בספטמבר 2015, חברה שהכרתי ביפן סיפרה לי על עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. כשהיא סיפרה לי על האמונה באלוהים, לא חשבתי שזה דבר מעניין והנחתי שזה פשוט סוג של אמונה. הרגשתי שאמונה באלוהים לא תהיה מסוגלת לשנות את גורלי. זמן קצר לאחר מכן, סיפרתי לחברה שלי על אופן החשיבה שלי ואז שאלתי אותה: "האם אמונה באלוהים יכולה לשנות את גורלי? אני פשוט אדם חסר מזל, סבלתי כל כך הרבה מאז שהייתי קטנה. אם היה לי כסף לא הייתי סובלת. אני חושבת שכרגע הדבר האמיתי ביותר עבורי הוא להרוויח כסף. מבחינתי, האמונה באלוהים היא דבר מרוחק." כשחברה שלי שמעה אותי מדברת כך, היא קראה לי קטע מדבר האל: "לאן תלכו בכל יום, מה תעשו, במי או במה תפגשו, מה תאמרו, מה יקרה לכם – האם ניתן לנבא משהו מן הדברים האלה? בני אדם אינם יכולים לחזות את כול ההתרחשויות האלה, לא כול שכן לשלוט באופן התפתחותן. בחיים האירועים האלה, שלא ניתן לצפותם מראש, מתרחשים ללא הרף, והתרחשותם הינה יום-יומית. העליות והמורדות היום-יומיים והדרכים שבהן הם מתגלים או הדפוסים שבהם הם מתממשים, מהווים תזכורות תמידיות לאנושות על כך שדבר אינו מתרחש באקראי, שרצון האדם אינו יכול לשנות את ההסתעפויות של הדברים האלה, ואת העובדה שהם בלתי נמנעים. כול דבר המתרחש מוסר אזהרה מן הבורא לאנושות, וכן מעביר מסר על כך שבני האדם אינם יכולים לשלוט בגורלם. יחד עם זאת, כול מאורע מהווה סתירה לשאיפתה ולרצונה הפראיים וחסרי התועלת של האנושות לקחת את גורלה בידיה. הם דומים לסטירות רבות עוצמה על לחייה של האנושות, הנוחתות בזו אחר זו והמאלצות את בני האדם לשקול מחדש את השאלה, מי שולט בגורלם בסופו של דבר. וכאשר שאיפותיהם ורצונותיהם מסוכלים ומתנפצים פעם אחר פעם, בני האדם מגיעים באופן טבעי לקבלה לא מודעת של מה שצופן בחובו הגורל וקבלה של המציאות, של רצון השמיים וריבונות הבורא. מן העליות והמורדות היום-יומיים האלה עד לגורלם של חיים אנושיים שלמים, אין דבר שאינו חושף את תכניות הבורא וריבונותו. אין דבר שאינו מעביר את המסר כי "לא ניתן לחרוג מסמכות הבורא", שאינו מעביר את האמת הנצחית כי "סמכות הבורא היא סמכות עליונה" ('אלוהים עצמו, הייחודי ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'). אחרי ששמעתי אותן, הרגשתי שהמילים האלה הן מאוד הגיוניות, ולא יכולתי שלא לחשוב שהאפשרות לחדש את החוזה שלי גם נראית כדבר שסודר בידי שמיים. הן גם גרמו לי לחשוב שהבית אליו נולדתי, החיים שלי עם משפחתי וכל מה שקרה סביבי היו דברים שלא בחרתי בהם ושלא יכולתי לצפות אותם. היתה לי תחושה שאיפשהו ישנו שליט מושל.

חברה שלי גם גרמה לי לקרוא את הקטע הזה מדבר האל: 'אלוהים עצמו, הייחודי ג'' שמדבר על שישה צמתים שאדם חייב לחצות בחייו: לידה: הצומת הראשון; התבגרות: הצומת השני; עצמאות: הצומת השלישי; נישואים: הצומת הרביעי; העמדת צאצאים: הצומת החמישי; מוות: הצומת השישי. כשקראתי את דבר האל, נדהמתי. מעולם לא דמיינתי שאלוהים דיבר באופן כה ברור על גורל האדם, העובדות הן אכן כפי שהוא תיאר אותן. בנסיבות רגילות, אדם יחווה את ששת הצמתים האלה בחייו. חשבתי כמה בני אדם ישנם על פני האדמה שסובלים, ושזו לא רק אני. אם הגורל באמת היה נתון לבחירת בני האדם והם היו שולטים בגורלם, כולם היו בוחרים לחיות בבית גדול ומפואר, והאם מישהו היה סובל מעוני או קשיים? למעשה, המשפחה שאליה נולדים בני אדם כלל לא נתונה לבחירתם, והם לא יכולים לבחור איזה מין הורים יהיו להם. אחרי שהם מתבגרים, גם השאלה איזה מין בעל או אישה יהיו להם אינה תלויה בהם. ... ככל שהרהרתי בהן יותר, כך הרגשתי יותר שהמילים האלה היו מאוד מעשיות, ואז התחלתי להאמין בלבי במה שאמר האל הכול יכול. הגורל אינו דבר שאדם יכול לשנות בעצמו. מאותו זמן, התחלתי להתעניין יותר ויותר באמונה באלוהים, והאמנתי שאלוהים קיים והאמנתי שגורלו של אדם לא נמצא תחת שליטתו. אבל משום שלא ידעתי הרבה על אלוהים, הרגשתי שאלוהים היה מאוד מרוחק ממני. יחד עם זאת, חוויה שחוויתי זמן לא רב לאחר מכן, גרמה להרגיש באמת שאלוהים נמצא בתוכי, שומר עליי ומגן עליי.

באותו יום ירד גשם, והגעתי לעבודה בזמן כרגיל. בשעה 10:00 בבוקר, עבדתי באתר העבודה כשלפתע שמעתי בום. לא ידעתי מה התרסק על הקרקע וזה גרם לי לרעד קריר של אימה. כשסובבתי את ראשי להסתכל, הייתי המומה וראיתי צינור ברזל בקוטר 40 ס"מ ובאורך 4 מטר ששוקל בערך חצי טון שנפל ממנוף. הוא התרסק על הקרקע פחות מחצי מטר מהמקום שבו עמדתי. הייתי כה מבוהלת באותו רגע שנותרתי לגמרי ללא מילים, ולקח זמן מה עד שחזרתי לעצמי מההלם. בלבי זעקתי בלי הפסקה: "תודה אלוהים! תודה אלוהים!" אם אלוהים לא היה שם שומר עליי ומגן עליי, צינור הברזל הזה היה מתרסק ישירות עליי וחיי חסרי החשיבות היו מסתיימים.

אחרי שיצאתי מהעבודה, כשדיברתי עם האחים האחיות על מה שקרה באותו יום, הם שיתפו עמי שהיתה זו הגנת האל. הם גם קראו לי מדבר האל הכול יכול: "לאורך חייכם, הלכה למעשה, כל אדם נתקל במצבים מסוכנים רבים ועמד בפיתויים רבים. זאת מכיוון שהשטן ניצב ממש לצדכם ועיניו נעוצות בכם כל העת. הוא אוהב שאסונות פוקדים אתכם, שאתם מוכים בפורענות ושהכל מתקלקל לכם, והוא אוהב שאתם נלכדים ברשתו של השטן. לעומת זאת, אלוהים מגן עליכם ללא הרף, שומר עליכם בזה אחר זה מאומללות ומאסון. זו הסיבה שאני אומר שכל מה שיש לאדם – שלום ושמחה, ברכות וביטחון אישי – נמצאים למעשה בשליטת האל, ושהוא מכוון וקובע את החיים והגורל של כל אדם" ('אלוהים עצמו, הייחודי ו'' ב'הדבר מופיע בבשר'). אחרי שקראתי את דבר האל הבנתי שבני אדם נמצאים בכל יום בתוך רשתו של השטן. בכל רגע, הם יכולים להיתקל בכל מיני פיתויים מסוכנים הנובעים מהשטן ויכולים להתרחש עליהם אסונות, מצוקות וכל מיני דברים מצערים. ללא אלוהים ששומר עליהם ומנחה אותם, בני האדם היו כבר מזמן נבלעים על ידי השטן. כשחשבתי על הסכנה עמה התמודדתי בעבודתי, כשצינור ברזל במשקל חצי טון נפל ופגע בקרקע חצי מטר בלבד ממני, אני יודעת שזה לא היה רק מזל. זה היה אלוהים ששומר ומגן עליי ושהציל אותי מהאסון הזה. במשך כל השנים האלה, אני לא יודעת לומר כמה פעמים נהניתי משמירתו והגנתו של אלוהים, אבל לכל אורך הדרך לא הכרתי את אלוהים ולא עבדתי אותו – באמת הייתי חסרת מצפון. מאותו רגע, הבנתי טוב יותר את חסד ישועתו של אלוהים. הייתי מסוגלת לחיות עד עכשיו רק בזכות ידו האוהבת של אלוהים ששמרה עליי, והודיתי לאלוהים מעומק לבי. כמו כן, החלטתי שבעתיד אעשה כל שביכולתי כדי להיות חסידת האל. בימים לאחר מכן, השתתפתי תכופות במפגשים עם אחים ואחיות, קראנו את דבר האל יחד, שיתפנו על הידע והחוויה שלנו ביחס לדברי האל, ושרנו מזמורים בשבח האל. היינו חופשיים ומשוחררים בלבנו, עזרנו האחד לשנייה וסייענו זה לזו בחיים הרוחניים. אף אחד מהם לא זלזל בי, ואף אחד גם לא בז לעניים והעריץ עשירים, והרגשתי שאני יכולה לחיות בכבוד. כשחייתי בקרב הבית הגדול, החם והמבורך של כנסיית האל הכול יכול, לאט לאט התרחשו שינויים בחיי. כבר לא סבלתי מהחרדה, הכאב והריקנות מהם סבלתי בעבר. הרגשתי הרבה יותר שמחה ושאני מגשימה את עצמי יותר מבעבר.

יום אחד, משהו קרה לעובד ותיק בחברה שלנו. הוא היה יפני והיו לו כבר יותר מעשר שנות ניסיון בחברה. הוא היה בקי הן בתחום המודעות לענייני בטיחות והן בתחום הטכנולוגי. באותו יום, במהלך עבודתו הוא נהג במשאית מנוף וביצע עבודה מסוימת בגובה של 20 מטרים מעל הקרקע. במהלך תפעול המשאית, בשל חוסר תשומת לב, הוא גרם לנזילת הדלק הנוזלי של המשאית. עובד נוסף היה באותו זמן מעליו וביצע עבודת ריתוך, ולפתע ניצוץ נפל ונחת על בגדיו. כשהדלק שנזל בא במגע עם הניצוץ, הוא מיד עלה באש ופרצה שריפה. הרבה אנשים שהיו שם פשוט בהו בריקנות בעובד הזקן הזה שנשרף בלהבות, אבל הם היו חסרי אונים לחלוטין ולא יכלו לעשות כלום. כבר היה מאוחר מידי לחפש מישהו שיציל אותו, ובתוך כמה דקות הוא נשרף למוות. כשראינו את הטרגדיה הזו מתרחשת, אנשים רבים הרגישו צער עבורו, ולא יכלו שלא לחשוב על חיינו אנו: לשם מה, אחרי הכול, בני אדם חיים? משום שדבר כזה התרחש ממש לידי, הבנתי באמת שאם אדם עזב את אלוהים ואלוהים לא שומר ומגן עליו, אז חייו אינם מוגנים בשום רגע. החיים האנושיים הם שבריריים ופגיעים כל כך אל מול אסונות. הרגשתי לעומק שלא משנה כמה רבה מומחיותו של אדם או כמה כסף יש לו, הוא לא מסוגל להיות שליט על גורלו, ועוד פחות מכך להציל את עצמו מאסונות וממוות.

אחר כך, קראתי קטע מדבר האל: "בזכות ריבונותו של אלוהים והדברים שהוא קובע מראש, נשמה בודדה שהחלה את דרכה כשהיא חסרת כול, רוכשת הורים ומשפחה, את ההזדמנות להיות חברה במין האנושי, את ההזדמנות לחוות חיים אנושיים ולראות את העולם. היא אף רוכשת את ההזדמנות לחוות את ריבונות הבורא, להכיר את נפלאות הבריאה על ידי הבורא, ויותר מכל, להכיר את סמכות הבורא ולהיות כפופה לה. אך רוב בני האדם אינם מנצלים באמת את ההזדמנות הנדירה והחולפת הזו. האדם מבזבז אנרגיה של חיים שלמים במאבק נגד הגורל, מבזבז את כול זמנו כשהוא מתרוצץ בניסיון להאכיל את משפחתו ונע הלוך ושוב בין עושר למעמד. הדברים שבני אדם מוקירים הם משפחה, כסף ותהילה. הם רואים בדברים האלה את הערכים החשובים ביותר בחיים. כול בני האדם מתלוננים על גורלם, אך בכול זאת מדחיקים את השאלות שחיוני יותר מכל לבחון ולהבין: מדוע האדם חי, כיצד על האדם לחיות, מהם ערכם ומשמעותם של החיים. כול חייהם, יהיה אשר יהיה מספר שנות החיים האלה, הם רק מתרוצצים בחיפוש אחר עושר ותהילה, עד שנעוריהם חולפים, עד ששיערם מלבין ופניהם מתכסות קמטים, עד שהם מבינים שעושר ותהילה אינם יכולים לעצור את שקיעתם לעבר הסניליות, שכסף אינו יכול למלא את הריקנות שבלב; עד שהם מבינים שאיש אינו פטור מחוק הלידה, ההזדקנות, החולי והמוות, שאיש אינו יכול להימלט ממה שטומן בחובו הגורל. רק כשהם נאלצים לעמוד מול נקודת המפנה האחרונה בחיים, הם תופסים באמת שגם אם בבעלותו רכוש בשווי מיליונים, גם אם הוא בעל פריבילגיות ומעמד גבוה, איש אינו יכול להימלט מן המוות, כול אדם ישוב למעמדו המקורי: נשמה בודדה וחסרת כול" ('אלוהים עצמו, הייחודי ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'). אחרי שסיימתי לקרוא את דברי האל, התרגשתי עמוקות. נשמותיהם של בני האדם מגיעות מאלוהים, ואלוהים ייעד אותן לבוא בקרב עולם האדם. אבל בני אדם עדיין לא רוצים להאמין באלוהים ולעבוד אותו, והם לא מוקירים את ההזדמנות לחוות את סמכות הבורא, אלא רק יודעים לחיות עבור כסף, תהילה ומשפחה. הם כולם עסוקים בהתרוצצות ממקום למקום בניסיון מאומץ להסיר מעליהם את סידור גורלם, אבל מה יכולים בני אדם להשיג באמצעות רדיפה אחר הדברים האלה? איזה מהדברים האלה – קרובי משפחה, תהילה או עושר – יכול להציל את חייהם כשהמוות אורב? הסתכלו על מותו של עמיתי לעבודה – האם זו לא הדוגמה המובהקת ביותר של העובדה הזו? כשאני חושבת על הדברים שאותם ניסיתי להשיג בעבר, האם זה לא אותו הדבר? כשנסעתי לחוץ לארץ לעבוד, הייתי מוכנה לקחת על עצמי כל עבודה מטונפת, מעייפת או מלוכלכת, רק כדי להרוויח יותר כסף, לגרום לאנשים לכבד אותי וכדי שלא אסבול את שפלות העוני. אף על פי שעברתי כל סוג של סבל, אף פעם לא חשבתי לשנות את סגנון החיים הזה. הלכתי באותה דרך כל הזמן. בלבי, לא ידעתי אם יש אלוהים, וגם לא ידעתי שגורל האדם נמצא בידי אלוהים. הסתמכתי על עצמי כדי לשנות את גורלי, וחתרתי להימלט מתזמורי וסידורי האל שנועדו להתקיים בחיי. הדרך שבה הלכתי היתה הדרך לאבדון, הלא כן? ללא ישועת האל או שמירת והגנת האל, אני חוששת שחיי הדלים היו נחטפים מזמן בידי השטן. עוד יותר מכך, כיצד היו חיי נעשים משמעותיים ומלאי הגשמה עצמית כפי שהם כעת? באותו רגע, ראיתי סוף סוף שמשמעות החיים היא לא לרדוף אחר עושר או תהילה; לא לנסות להתקדם יותר מאחרים כדי לקבל מהם כבוד` אלא היא לבוא בנוכחות האל ולקבל את ישועתו. רק כשאדם נשמע לאלוהים ועובד אותו, הוא מסוגל להשתחרר מפגיעת השטן ולחיות בשלום ובשמחה. ככל שאני חושבת כך יותר, כך אני נרגשת יותר. אני רואה שאני מסוגלת להאמין באלוהים, ושבכך אלוהים מעניק לי חסד מיוחד. איני יודעת כיצד לבטא את תחושת הכרת התודה לאלוהים הקיימת בלבי, ולפיכך למדתי את המזמור "לולא הושיעני אלוהים" כדי לשבח את אלוהים ולהודות לאל הכול יכול על שהושיע אותי!

קודם:תחרות כזו מועילה לי מאוד

ייתכן שתאהב גם...