1. הסיבה לכך שישוע אדוננו קילל את הפרושים, ומהותם של הפרושים

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"אַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ אֶל יֵשׁוּעַ סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים מִירוּשָׁלַיִם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֺרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?' הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: 'מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם? הֵן הָאֱלֹהִים צִוָּה, 'כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ' וּ'מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים, "ל הָאוֹמֵר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ, 'כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ', אֵינוֹ חַיָּב לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ'; וַהֲפַרְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם. צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. וַתְּהִי יִרְאָתָם אֺתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'" (מתי ט"ו 1-9).

"אֲבָל אוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי סֹגְרִים אַתֶּם מִפְּנֵי הָאָדָם אֵת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם הֵן אַתֶּם לֹא־תָּבֹאוּ בָהּ וְאֵת הַבָּאִים לֹא תַנִּיחוּ לָבוֹא׃ וְאוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי־בֹלְעִים אַתֶּם אֶת־בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים בִּתְפִלָּה לְמַרְאֵה עֵינָיִם תַּחַת זֹאת מִשְׁפָּט גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד תִּשָׁפֵטוּ.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹבְבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְגַיֵּר אִישׁ אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְבֶן גֵּיהִנּוֹם כִּפְלַיִם מִכֶּם.

"אוֹי לָכֶם מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָאוֹמְרִים: 'הַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בִּזְהַב הַהֵיכָל חַיָּב'. כְּסִילִים וְעִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַזָּהָב אוֹ הַהֵיכָל הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַזָּהָב? וְכֵן גַּם אוֹמְרִים אַתֶּם, 'הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן שֶׁעָלָיו – חַיָּב.' עִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַקָּרְבָּן אוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַקָּרְבָּן? לָכֵן הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ נִשְׁבָּע בּוֹ וּבְכָל אֲשֶׁר עָלָיו, וְהַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל נִשְׁבָּע בּוֹ וּבַשּׁוֹכֵן בּוֹ, וְהַנִּשְׁבָּע בַּשָּׁמַיִם נִשְׁבָּע בְּכִסֵּא אֱלֹהִים וּבַיּוֹשֵׁב עָלָיו.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי נוֹתְנִים אַתֶּם מַעַשְׂרוֹת מִמִּנְתָּה וְשֶׁבֶת וְכַמּוֹן, וּמַזְנִיחִים אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים יוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹרָה – אֶת הַמִּשְׁפָּט, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה. צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים וְאֵין לַעֲזֺב אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים. מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי מְטַהֲרִים אַתֶּם אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַקְּעָרָה מִבַּחוּץ וְתוֹכָן מָלֵא גֶּזֶל וְתַאַוְתָנוּת. פָּרוּשׁ עִוֵּר, טַהֵר תְּחִלָּה אֶת תּוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה גַּם מִבַּחוּץ.

אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי בּוֹנִים אַתֶּם אֶת קִבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמְיַפִּים אֶת מַצְּבוֹת הַצַּדִּיקִים. אוֹמְרִים אַתֶּם: 'אִלּוּ חָיִינוּ בִּימֵי אֲבוֹתֵינוּ לֹא הָיִינוּ שֻׁתָּפִים עִמָּהֶם לִשְׁפֺּךְ אֶת דַּם הַנְּבִיאִים.' כָּךְ אַתֶּם מְעִידִים עַל עַצְמְכֶם שֶׁבָּנִים אַתֶּם לְרוֹצְחֵי הַנְּבִיאִים. אַף אַתֶּם מַלְּאוּ אֶת סְאַת אֲבוֹתֵיכֶם! נְחָשִׁים בְּנֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תִּמָּלְטוּ מִדִּין גֵּיהִנּוֹם? לָכֵן הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם נְבִיאִים וַחֲכָמִים וְסוֹפְרִים וּמֵהֶם תַּהַרְגוּ וְתִצְלְבוּ וּמֵהֶם תַּלְקוּ בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּכֶם וְתִרְדְּפוּם מֵעִיר לְעִיר, לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיכֶם כָּל דָּם נָקִי שֶׁנִשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ מִדַּם הֶבֶל הַצַּדִּיק עַד דַּם זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה אֲשֶׁר רְצַחְתֶּם אוֹתוֹ בֵּין הַהֵיכָל לַמִּזְבֵּחַ. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בּוֹא יָבוֹא כָּל זֶה עַל הַדּוֹר הַזֶּה" (מתי כ"ג 13-36).

דברי אלוהים רלוונטיים:

האם אתם רוצים לדעת מה היה שורש התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חיפשו אחר אמת החיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרך החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. תאמרו בוודאי, כיצד יוכלו אנשים כה טיפשים, עקשנים ובורים לזכות בחסד אלוהים? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שלא ידעו מה המטרה שאליה מכוונת העבודה של רוח הקודש, משום שלא ידעו מהי דרך האמת שעליה דיבר ישוע ויתרה על כך, משום שלא הבינו את המשיח. ומאחר שמעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היו בחברתו של המשיח, הם טעו בכך שנצמדו לשווא לשמו של המשיח ובו בזמן התנגדו בכל דרך אפשרית למהותו של המשיח. הפרושים ההם היו במהותם קשי עורף ויהירים ולא צייתו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים היה: עמוקה ככל שתהיה דרשתך, עליונה ככל שתהיה סמכותך, אינך המשיח המושיע אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפות האלה נלעגות ומגוחכות?

קטע מתוך "כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ" ב'הדבר מופיע בבשר'

הפרושים היהודים ניצלו את תורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא שאפו לתאום לישוע של אותה עת, אלא צייתו בשקדנות לתורה ככתבה וכלשונה, עד כדי כך שתלו בסופו של דבר את ישוע החף מפשע על הצלב, לאחר שהאשימו אותו שאינו מציית לחוקי התנ"ך ושאינו המשיח. מה הייתה מהותם? האין זאת שהם לא שאפו להגיע לאמת? הם דקדקו בכל מילה ומילה שבכתבי הקודש, ובאותה עת לא שמו לב כלל לרצוני ולצעדים ולשיטות של עבודתי. הם לא היו בני אדם שחיפשו את האמת, אלא בני אדם שצייתו בנוקשות למילים שבכתבי הקודש; הם לא היו בני אדם שהאמינו באלוהים, אלא בני אדם שהאמינו בכתבי הקודש. ביסודם, הם היו כלבי שמירה של כתבי הקודש. מתוך כוונה לשמור על האינטרסים של כתבי הקודש, לשמור על כבודם של כתבי הקודש ולהגן על המוניטין של כתבי הקודש, הם הרחיקו לכת עד כדי כך שתלו את ישוע הרחום על הצלב. הם עשו זאת אך ורק כדי להגן על כתבי הקודש, וכדי לשמור על מעמדה של כל מילה ומילה שבכתבי הקודש בלבבותיהם של בני האדם. זאת הסיבה שהם העדיפו לזנוח את עתידם ואת קורבן החטאת כדי לדון למוות את ישוע, שלא ציית לדוקטרינה של כתבי הקודש. האם הם לא היו משרתיה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?

קטע מתוך "עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח" ב'הדבר מופיע בבשר'

בכתבי הקודש, הערכת הפרושים את ישוע עצמו ואת הדברים שעשה הייתה: "אָמְרוּ: 'יָצָא מִדַּעְתּוֹ!' ...'בַּעַל־זְבוּל בּוֹ וּבְעֶזְרַת שַׂר הַשֵּׁדִים הוּא מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים'" (מרקוס ג' 21-22). שפיטתם של הסופרים והפרושים את ישוע אדוננו לא הייתה חזרה מכנית על דברים או דמיון חסר בסיס – זו הייתה מסקנתם לגבי ישוע אדוננו ממה שהם ראו ושמעו על מעשיו. על אף שהסקתם נעשתה לכאורה בשם הצדק ונראתה לאנשים כמבוססת היטב, היוהרה שבה הם שפטו את ישוע אדוננו הייתה קשה להכלה אפילו על ידם. האנרגיה המטורפת של שנאתם כלפי ישוע אדוננו חשפה את שאיפותיהם הפרועות ואת פניהם השטניים, כמו גם את טבעם המרושע של התנגדות לאלוהים. הדברים הללו שהם אמרו בשפיטתם את ישוע אדוננו הונעו משאיפותיהם הפרועות, מקנאה ומהטבע המכוער והמרושע של עוינותם כלפי אלוהים והאמת. הם לא חקרו את מקור פעולותיו של ישוע אדוננו ולא את מהות דבריו או מעשיו. במקום זאת, באופן עיוור, חסר סבלנות ומטורף ובזדון מכוון, הם תקפו את מעשיו והטילו בהם דופי. הם עשו זאת עד כדי הטלת דופי ללא אבחנה ברוחו, כלומר ברוח הקודש, רוחו של אלוהים. זו הייתה כוונתם כשהם אמרו, "יָצָא מִדַּעְתּוֹ", ו"בעל זבוב" ו"שַׂר הַשֵּׁדִים". כלומר הם אמרו שרוח האל היא בעל זבוב ונשיא השדים. הם הגדירו את העבודה שעשה הבשר שעטתה רוח האל כטירוף. לא רק שהם אמרו דברי כפירה נגד רוח האל וכינו אותה בעל זבוב ונשיא השדים, אלא שגם גינו את עבודתו של אלוהים. הם גינו את ישוע אדוננו המשיח ואמרו דברי כפירה נגדו. מהות התנגדותם וכפירתם נגד אלוהים הייתה זהה לחלוטין למהות השטן ולהתנגדותו וכפירתו נגד אלוהים. לא רק שהם ייצגו בני אדם מושחתים, הם גם היו התגלמות השטן. הם היו ערוץ לשטן בקרב האנושות, והם היו שותפיו ומשרתיו של השטן. מהות כפירתם והשמצתם את ישוע אדוננו המשיח הייתה מאבקם עם אלוהים על מעמד, התחרותם עם אלוהים ובחינתם הבלתי פוסקת את אלוהים. מהות התנגדותם לאלוהים וגישתם העוינת כלפיו, כמו גם דבריהם ומחשבותיהם, היו חילול קודש מובהק והם הכעיסו את רוח האל. לפיכך, אלוהים קבע שיפוט סביר של מה שהם אמרו ועשו, וקבע שמעשיהם היו חטא כפירה נגד רוח הקודש. החטא הזה היה בלתי נסלח בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שכתוב בפסוקים הבאים מכתבי הקודש: "...גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח", "...כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֺּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא".

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

מהי ההגדרה של המונח "פרושי"? זהו אדם צבוע ומזויף, המעמיד פנים בכל מעשיו ומתחזה לאדם טוב, נדיב וחיובי. האם הוא כזה באמת? אלה בני אדם צבועים, ולכן כל שמתבטא ומתגלה בהם הוא שקרי ומזויף – אין זה פרצופם האמיתי. פרצופם האמיתי נסתר בתוך לבם. הוא לא גלוי. אם בני אדם לא עוסקים בחיפוש האמת, ואם הם לא מבינים את האמת, מה קורה לידע הדתי ולתיאוריות הדתיות שהם רכשו? האם הם הופכים לדברי דוקטרינה שבני האדם מרבים להזכיר? בני האדם משתמשים בדוקטרינות האלה, הנכונות לכאורה, כדי להעמיד פנים ולהציג את עצמם באור חיובי. המקומות שאליהם הם מגיעים, הנושאים שהם מדברים עליהם, הדברים שהם אומרים והתנהגותם החיצונית נראים לאחרים תקינים וטובים. הם כולם תואמים את התפיסות והטעמים של בני האדם. בעיני אחרים הם אדוקים וצנועים. הם מאופקים, סובלניים ואוהבים כלפי אחרים. אך למעשה, הכול מזויף – הכול הוא העמדת פנים. על פני השטח הם נאמנים לאלוהים, אך מאחורי הקלעים כל שהם עושים הוא רדוד. לכאורה הם ויתרו על משפחתם ועל הקריירה שלהם, הם עובדים קשה ומשקיעים מאמצים – אך למעשה, הם מפיקים רווחים בסתר מהכנסייה וגונבים קורבנות מנחה! כל מה שהם מציגים כלפי חוץ וכל התנהגותם הם זיוף! זו הכוונה שמדובר בפרושי צבוע. מהיכן מגיעים "פרושים", אנשים כאלה? האם הם מופיעים בקרב חסרי האמונה? הם כולם מופיעים בקרב מאמינים. מדוע המאמינים האלה הופכים לכאלה? האם ייתכן שהסיבה היא שדברי האל גרמו להם להפוך לכאלה? הסיבה העיקרית לכך שהם הופכים לכאלה היא שהם בחרו לצעוד בנתיב הלא נכון. הם משתמשים בדברי האל כקרדום לחפור בו. הם מתחמשים בדברים האלה ומתייחסים אליהן כאל הון שיוכל להבטיח להם מחיה, שיוכל לאפשר להם ליצור יש מאין. הם אך ורק מטיפים דוקטרינות דתיות, ומעולם לא צעדו בדרכו של אלוהים. התנהגותם והתנהלותם הטובות לכאורה, המעט שהם ויתרו עליו ומעט המאמץ שהם השקיעו מאולצים לגמרי – כל אלה הם מצג שווא. הם מזויפים לגמרי – הכל העמדת פנים. בלבם של בני האדם האלה אין גם שמץ של יראת אל, והם לא ניחנים אפילו בטיפה של אמונת אמת באלוהים. יתרה מזאת, הם כולם חסרי אמונה. אם בני אדם לא יעסקו בחיפוש האמת, הם יצעדו בנתיב כזה, והם יהפכו לפרושים. האין זה מפחיד? ...

קטע מתוך "שישה סימנים להתקדמות בחיים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

מה היה הביטוי העיקרי של צביעותם של הפרושים? הם רק התעמקו בכתבי הקודש ולא חיפשו את האמת. כאשר הם קראו את דברי האל, הם לא התפללו או חיפשו. במקום זאת, הם למדו את דבריו של אלוהים, הם למדו את שאלוהים אמר ועשה, וכך הפכו את דבריו לסוג של תאוריה, לדוקטרינה שהם לימדו אחרים. זהו פירושה של התעמקות בדברי האל. מדוע, אם כך, עשו זאת? במה הם התעמקו? בעיניהם, אלו לא היו דברי האל, אלו לא היו מבעיו של האל, ועל אחת כמה וכמה אלו לא היו האמת, אלא סוג של למדנות. למדנות כזו, בעיניהם, צריך להעביר הלאה, צריך להפיץ, ורק כך יופצו דרכו של אלוהים והבשורות. לכך הם קראו "הטפה", והדרשות שהטיפו היו תאולוגיה.

…הפרושים התייחסו לתאולוגיה ולתאוריה שבשליטתם כאל סוג של ידע, ככלי כדי להרשיע אנשים ולקבוע אם הם צדקו או טעו. הם אפילו השתמשו בהן כנגד ישוע אדוננו - כך ישוע אדוננו הורשע. האופן שבו הם העריכו אנשים והתייחסו אליהם לא הסתמך כלל על מהותם, על צדקת או שקריות דבריהם, ועל אחת כמה וכמה על המקור או המוצא של דבריהם. הם רק הרשיעו ושפטו אנשים בהסתמך על הדברים והדוקטרינות הקשיחים שבשליטתם. וכך, למרות שהפרושים הללו ידעו שמעשיו של ישוע אדוננו לא היו חטא, ולא עברו על החוק, הם בכל זאת הרשיעו אותו, כיוון שדבריו של ישוע אדוננו נראו כסתירה לידע וללמדנות שבשליטתם, ולתאוריה התאולוגית שאותה הם הטיפו. והפרושים פשוט לא היו מוכנים לשחרר את אחיזתם במילים ובפתגמים הללו, הם נצמדו לידע הזה ולא היו מוכנים להרפות ממנו. מה הייתה התוצאה האפשרית היחידה בסוף? הם לא היו מוכנים להודות בכך שישוע אדוננו היה המשיח שבא, או שהייתה אמת בדבריו של ישוע אדוננו, על אחת כמה וכמה שמעשיו של ישוע אדוננו היו בהתאמה לאמת. הם מצאו כמה האשמות לא מבוססות כדי להרשיע את ישוע אדוננו - אבל למעשה, בליבם, האם הם ידעו מהו תוקפם של החטאים שבגינם הרשיעו אותו? הם ידעו. אז למה הם הרשיעו אותו כך? (הם לא רצו להאמין שהאל המרומם והנישא שבמחשבותיהם יכול להיות ישוע אדוננו, דמות זו של בן אדם פשוט.) הם לא היו מוכנים לקבל עובדה זו. ומה היה אופי סירובם לקבל עובדה זו? האם לא היה בו ניסיון להתווכח עם אלוהים? כוונתם הייתה, "האם אלוהים יכול לעשות זאת? אם אלוהים היה מתגלם כבשר ודם, לבטח הוא היה נולד למשפחה מכובדת. בנוסף לכך, עליו לקבל את חסותם של הסופרים והפרושים, לרכוש את הידע הזה, ולקרוא הרבה בכתבי הקודש. רק לאחר שישלוט בידע זה יוכל לקבל את התואר של "התגלמות כבשר ודם". הם האמינו, לפיכך, בראש ובראשונה, שכיוון שלא הוסמכת כך, אינך אלוהים. שני, שבלי הידע הזה, אינך יכול לעשות את עבודתו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שאינך יכול להיות אלוהים. ושלישית, שאינך יכול לעבוד מחוץ לבית המקדש - אינך בבית המקדש כעת, אתה תמיד בין חוטאים, ולכן העבודה שאתה עושה אינה חלק מעבודתו של אלוהים. מהיכן בא הבסיס להרשעתם? מכתבי הקודש, ממחשבותיו של האדם, ומהחינוך התאולוגי שהם קיבלו. כיוון שהם היו מלאים בתפיסות, דמיונות וידע, הם האמינו שהידע הזה נכון, שהוא האמת, שהוא הבסיס, ושאלוהים לא יכול לעולם להפר דברים אלו. האם הם חיפשו את האמת? הם לא חיפשו אותה. הם חיפשו את תפיסותיהם ודמיונותיהם שלהם, ואת התנסויותיהם שלהם, והם ניסו להשתמש באלו כדי להגדיר את אלוהים ולקבוע אם הוא היה צודק או שקרי. מה הייתה התוצאה הסופית של זה? הם הרשיעו את עבודתו של אלוהים וצלבו אותו על הצלב.

קטע מתוך 'חשיפת צוררי המשיח'

המילה "פרושי" שימשה בישראל כמעין תואר. מדוע עכשיו היא הפכה לתיוג? הסיבה לכך היא שהפרושים הפכו למייצגים של סוג מסוים של בני אדם. מהם המאפיינים של בני אדם מסוג זה? הם מדקלמים סיסמאות ומדברים גבוהה-גבוהה, הם מיומנים בהעמדת פנים, בשיווק עצמי ובהסתרת האני האמיתי שלהם, והם משדרים אצילות רבה, קדושה רבה וזקיפות קומה, היעדר מוחלט של משוא פנים וכבוד. עקב כך, הם אינם מנהיגים את האמת כלל ועיקר. איך הם מתנהגים? הם קוראים בכתבי הקודש, הם מטיפים, הם מלמדים אחרים לעשות טוב, לא לעשות רע, לא להתנגד לאלוהים. הם אומרים דברים נעימים לאוזן ומתנהגים כיאות בנוכחות האחרים. ובכל זאת, כאשר האחרים מפנים להם את גבם, הם גונבים זבחי קורבנות. ישוע אדוננו אמר שהם "עוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל". המשמעות היא שהתנהגותם בכללותה נראית טובה כלפי חוץ - הם מדקלמים סיסמאות בהפגנתיות, הם משמיעים תיאוריות נעלות ודבריהם נעימים לאוזן, ובכל זאת מעשיהם מבולגנים ולא מסודרים ומנוגדים לחלוטין לאלוהים. התנהגותם והופעתם החיצונית - כולן העמדת פנים, כולן תרמית. אין בלבם שמץ של אהבה לאמת, ואף לא לדברים חיוביים. האמת מחליאה אותם, כל מה שמקורו מאלוהים מחליא אותם, ודברים חיוביים מחליאים אותם. מה הם אוהבים? האם הם אוהבים הגינות וצדיקות? (לא.) איך תדעו שהם אינם אוהבים את הדברים האלה? (ישוע אדוננו בא לעשות עבודה ולהפיץ את הבשורה על מלכות השמיים, ובכל זאת הם גינו אותו). לולא הם גינו אותו, האם הייתם יכולים לדעת זאת? לפני שישוע אדוננו בא לעשות עבודה, מה יכול היה לגלות לכם שהם אינם אוהבים הגינות וצדיקות? לא הייתם מסוגלים לדעת זאת, נכון? ההתנהגות שלהם כולה העמדת פנים, והם משתמשים בהתנהגות טובה למראית עין כדי למעול באמונם של אחרים. האין זו צביעות ורמאות? האם רמאים כאלה יכולים לאהוב את האמת? מהי המטרה הסמויה של ההתנהגות הטובה הזו שלהם? חלק אחד במטרה שלהם הוא לרמות אחרים. החלק האחר הוא להונות אחרים, לקנות את לבם ולזכות בהערצתם, ובסופו של דבר, לקבל תמורה על כך. עד כמה מתוחכמות הטכניקות שלהם חייבות להיות על מנת לבצע תרמית מקיפה כל כך? ובכן, האם אנשים כאלה אוהבים הגינות וצדיקות? כמובן שלא. הם אוהבים מעמד, הם אוהבים תהילה ועושר, והם רוצים לקבל תמורה. האם הם מנהיגים את דברי ההדרכה של אלוהים לבני האדם? כלל לא. הם אינם מביאים לידי ביטוי אפילו מקצת מהם. הם פשוט מסתווים ומשווקים את עצמם כדי להערים על אנשים ולכבוש את לבם, ולבצר את המעמד של עצמם ואת המוניטין שלהם. ברגע שדברים אלה הובטחו, הם משתמשים בהם כדי להשיג הון ומקור הכנסה. האין זה בזוי? מתוך מכלול ההתנהגות שלהם ניתן לראות שהמהות שלהם איננה לאהוב את האמת, שכן הם לעולם אינם מנהיגים את האמת. מה הסימן לכך שהם אינם מנהיגים את האמת? זה היה הסימן הגדול ביותר: ישוע אדוננו בא לעשות עבודה, וכל מה שהוא אמר היה נכון, כל מה שהוא אמר היה האמת. איך הם התייחסו לכך? (הם לא קיבלו את זה.) האם הם לא קיבלו את דבריו של ישוע אדוננו מכיוון שהם האמינו שהם מוטעים, או שהם לא קיבלו אותם למרות שידעו שהם נכונים? (הם לא קיבלו אותם למרות שידעו שהם נכונים.) ומה היה יכול לגרום לכך? הם אינם אוהבים את האמת, והם מתעבים דברים חיוביים. כל מה שישוע אדוננו אמר היה נכון, ללא שום טעות, ולמרות שהם לא יכלו למצוא בדבריו של ישוע אדוננו שום פגם שישמש אותם נגדו, הם אמרו, “הרי זה בנו של הנגר". הם גמרו אומר למצוא פגמים בדבריו של ישוע אדוננו שישמשו אותם נגדו, ולא הצליחו למצוא אף אחד. הם גינו אותו, ואז הם קשרו קשר: "נגרום לכך שייצלב. זה או הוא או אנחנו". באופן זה הם נאבקו בישוע אדוננו. למרות שהם לא האמינו שישוע אדוננו הוא אל, הוא היה אדם טוב שלא הפר את החוק החילוני או את תורת משה. מדוע הם הרשיעו את ישוע אדוננו? מדוע הם התייחסו כך אל ישוע אדוננו? ניתן לראות עד כמה האנשים האלה מרושעים וזדוניים - הם רעים באופן קיצוני! הפרצוף המרושע שהפרושים חושפים לא יכול היה להיות שונה יותר ממסווה החסד שלהם. יש רבים שאינם יכולים להבחין בין ארשת פנים אמיתית למזויפת, אבל הופעתו ועבודתו של ישוע אדוננו חשפו את כולם. עד כמה טוב הפרושים מסווים את עצמם, עד כמה הם נראים טובי לב כלפי חוץ - אלמלא נחשפו העובדות, איש לא היה מסוגל לראות אותם כמות שהם.

קטע מתוך "החלק החשוב ביותר באמונה באלוהים הוא להנהיג את האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

קודם: 2. את מי אלוהים מושיע ואת מי הוא משמיד

הבא: 2. הסיבה לכך שנאמר שכמרים ובכירים דתיים צועדים כולם בדרכם של הפרושים, ומהותם של אלה

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה