פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות

לעיון נוסף

דברי אלוהים רלוונטיים:

עוד תוכן נהדר:

עוד נושאים מיוחדים

"הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל יִוָּשַׁע, וּמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין יֶאְשַׁם" (מרקוס ט"ז 16).

"הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן" (עברים י"ב 14).

"לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ז' 21).

"וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא י"א 45).

"אֵלֶּה הֵם הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַשֶּׂה לְכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ. אֵלֶּה נִפְדּוּ מִבְּנֵי אָדָם בִּכּוּרִים לֵאלֹהִים וְלַשֶּׂה. מִרְמָה לֹא נִמְצְאָה בְּפִיהֶם, נְקִיִּים הֵם מִדֺּפִי" (ההתגלות י"ד 4-5).

עבודתו של ישוע בזמנו הייתה גאולת האנושות כולה. חטאיהם של כל מאמיניו נסלחו. כל עוד בני האדם האמינו בו, הוא היה גואל אותם; אם בני האדם האמינו בו, הם כבר לא היו חוטאים – הם שוחררו מחטאיהם. זו הייתה משמעותה של ישועה ושל הצדקה על ידי אמונה. אולם נותר בקרב המאמינים חלק מרדני שהתנגד לאלוהים, שעדיין היה צריך להסיר באיטיות...מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (2)'

היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם.

זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים הסתלקו מהאדם עם הנחת הידיים והתפילה, אך הטבע המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך העבודה המדויקת של הרחקת הטבע השטני המושחת מתוך האדם, האדם זכה בישועה ונמחל לו על חטאיו רק בזכות אמונתו, אך אופיו החוטא של האדם לא נלקח ממנו ועדיין נותר בו. חטאי האדם זכו למחילה באמצעות אלוהים בהתגלמותו, אך אין פירוש הדבר שהאדם נקי מחטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לסלק לחלוטין את אופיו החוטא ולשנות אותו מהיסוד. חטאי האדם זכו למחילה בזכות עבודת הצליבה של אלוהים, אך האדם המשיך לחיות בטבע השטני הישן והמושחת. מכיוון שכך, יש להושיע את האדם לחלוטין מהטבע השטני המושחת, כדי שאופיו החוטא של האדם יסולק לגמרי ולא יתפתח שוב לעולם, מה שיאפשר לטבעו של האדם להשתנות.

בשרו ודמו של האדם שייכים לשטן, הם מלאים בטבע מרדני, והם מזוהמים באופן מצער – הם טמאים. בני האדם חושקים מדי בהנאת הבשר והדם, יש יותר מדי התגשמויות של הבשר והדם, ולכן אלוהים מתעב את הבשר והדם במידה מסוימת. כשבני האדם משאירים מאחור את הדברים המטונפים והמושחתים של השטן, הם זוכים בישועתו של אלוהים. אולם אם הם עדיין לא מסוגלים להשיל מעליהם את הטינופת ואת השחיתות, הם עדיין יהיו בתחומו של השטן. המזימות, המרמה והעיוות של בני האדם נובעים כולם מהשטן. בכך שאלוהים מושיע אתכם, הוא מפריד אתכם מהדברים האלה. עבודתו של אלוהים לא יכולה להיות שגויה, והיא נועדה להושיע את בני האדם מהחושך. כשתאמינו במידה מסוימת, כשתוכלו להשיל מעליכם את השחיתות של הבשר והדם וכשהשחיתות הזו כבר לא תכבול אתכם, האם לא תזכו בישועה?

בסופו של דבר, ההיבטים של בני האדם שמקורם בשטן וההיבטים הללו באופיים חייבים להשתנות ולהיות תואמים לדרישות האמת. רק כך ניתן לזכות באמת לישועה. אם תנהגו כפי שנהגתם כשהייתם בעולם הדתי, כלומר פשוט תפלטו כמה דברי דוקטרינה או תצעקו סיסמאות, ואז תעשו מעט מעשים טובים, תפגינו התנהגות קצת טובה יותר ותימנעו מביצוע חטאים מסוימים, חטאים ברורים מאליהם, אין פירוש הדבר שעליתם על דרך הישר לאמונה באלוהים. רק משום שאתם מסוגלים לפעול על פי הכללים, האם זה אומר שאתם צועדים בנתיב הנכון? האם זה אומר שבחרתם נכונה? אם ההיבטים של אופייכם לא השתנו, ובסופו של יום, אתם ממשיכים להתנגד לאלוהים ולפגוע בו, זו הבעיה הגדולה ביותר. אם אתם מאמינים באלוהים מבלי לפתור את הבעיה הזאת, האם ניתן לראות בכם בני אדם שזכו בישועה?

אם אדם מסוגל לרצות את אלוהים במהלך מילוי חובתו, אם דבריו ופעולותיו מבוססים על עקרונות, ואם הוא מסוגל להיווכח בממשותם של כל היבטי האמת, אזי הוא אדם שאלוהים הביאו לידי שלמות. ניתן לומר שלעבודתו ולדבריו של אלוהים היתה השפעה מלאה על אותו אדם, שדברי האל נעשו חייו, שהוא זכה באמת ושהוא מסוגל לחיות על פי דברי האל. לאחר מכן האופי של גופו הגשמי, היינו המסד לקיומו המקורי, יזדעזע ויקרוס. לאחר שדבריו של אלוהים נעשו חייו של אדם, אדם כזה נעשה אדם חדש. אם דברי האל הופכים לחייו; אם החזון שבעבודתו של אלוהים, דרישותיו של אלוהים מבני האדם, גילוייו לבני האדם והרף לחיים אמיתיים שבו אלוהים דורש מבני האדם לעמוד הופכים כולם לחייו – אם אדם כזה חי לאור אותם דברים ואותן האמיתות – אזי דברי האל מביאים אותו לידי שלמות.

החשיבות של אמונה באלוהים היא זכייה בישועה. אם כן, מה פירושה של זכייה בישועה? "זכייה בישועה", "התנתקות מההשפעה החשוכה של השטן" – בני אדם מדברים על הנושאים האלה לעתים קרובות, אך הם לא יודעים מה פירוש הדבר לזכות בישועה. האם ישועה פירושה להיחלץ מטבע מושחת? האם ישועה פירושה לא לספר שקרים? האם ישועה פירושה להיות ישרים ולא למרוד באלוהים? מה יהיה גורלו של האדם כשהוא יזכה בישועה? הדבר קשור ברצונו של אלוהים. זכייה בישועה פירושה, בשפה פשוטה יותר, שתוכלו להמשיך לחיות, ושתקומו לתחייה. אם כך, לפני כן, אתם יכולים לדבר, אתם יכולים לנשום, אז האם אתם מתים? (הרוח מתה.) מדוע נאמר שבני אדם מתים אם רוחם מתה? מה הבסיס לאמירה הזו? לפני שבני האדם זוכים בישועה, איפה הם? (בשליטתו של השטן.) הם נתונים להשפעתו של השטן. ועל מה הם מסתמכים בחייהם? הם מסתמכים על אופיים השטני ועל טבעם המושחת. כאשר בני אדם חיים על פי טבעם השטני המושחת, בכל הווייתם – בשרם ודמם וכל היבט אחר שלהם, כגון נשמתם ומחשבותיהם – האם הם חיים או מתים? מנקודת המבט של אלוהים, הם מתים.

בלי קשר למה שאלוהים עושה ולאמצעים הוא נוקט, בלי קשר למחיר או למטרותיו, תכלית פעולותיו אינה משתנה. תכליתו היא לטבוע באדם את דבריו, את דרישותיו ואת רצונו עבור האדם. במילים אחרות, התכלית היא לטבוע באדם את כל מה שאלוהים מאמין שהוא חיובי, בהתאם לצעדיו. זאת על מנת לאפשר לאדם להבין את לבו של אלוהים ואת מהותו, ולאפשר לאדם להישמע לריבונותו והסדריו של אלוהים, ובכך לאפשר לו להשיג את יראת האל וההישמרות מרע – אשר כולם היבט יחיד בתכליתו של אלוהים בכל מעשיו. ההיבט האחר הוא שמכיוון שהשטן הוא ניגוד וכלי שרת בעבודתו של אלוהים, האדם נמסר לעתים קרובות לידי השטן. זה האמצעי שבו אלוהים עושה שימוש כדי לאפשר לאנשים לראות את הרשעות, הכיעור והשפלות של השטן לנוכח פיתויו ומתקפותיו של השטן. כך אלוהים גורם לאנשים לשנוא את השטן ולהיות מסוגלים להכיר ולזהות את מה ששלילי. התהליך הזה מאפשר להם בהדרגה להשתחרר משליטת השטן, מהאשמותיו, הפרעותיו ומתקפותיו – עד שהודות לדברי האל, להכרתם את אלוהים, לציות שלהם לאלוהים, לאמונתם באלוהים וליראתם אותו, הם גוברים על מתקפות השטן ועל האשמותיו. רק אז הם יגאלו לחלוטין מתחומו של השטן. גאולתם של אנשים, פירושה שהשטן הובס, שהם חדלים מלהיות מזון בפיו השטן – שבמקום לבלוע אותם, השטן ויתר עליהם. הסיבה לכך היא שאנשים כאלו הם ישרים, שיש להם אמונה, ציות ויראה כלפי אלוהים, ושהם מתנתקים לחלוטין מהשטן.

בכתבי הקודש נכתב: "הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע" (רומים י' 10). אנחנו מאמינים שהאדון ישוע מחל על חטאינו והפך אותנו לצדיקים באמצעות האמונה. יתר על כן, אנחנו מאמינים שאם מישהו זוכה בישועה, הוא זוכה בישועה לנצח, וכשהאדון יחזור, אדם כזה יילקח וייכנס למלכות שמיים. אם כן, מדוע אתם מעידים שעלינו לקבל את עבודת המשפט של אלוהים באחרית הימים בטרם נוכל לזכות בישועה ולהיכנס למלכות שמיים?

"כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא. וְאֵין הָעֶבֶד שׁוֹכֵן בַּבַּיִת לְעוֹלָם; הַבֵּן שׁוֹכֵן לְעוֹלָם" (יוחנן ח' 34-35).

"עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת" (יוחנן ט"ז 12-13).

"אִישׁ הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָם, אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אוֹתוֹ; כִּי לֹא בָּאתִי לִשְׁפֺּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם. מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן י"ב 47-48).

"שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17).

אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.מתוך 'רק מי שחווה את עבודתו של אלוהים מאמין באלוהים באמת'

ההתגלמות הראשונה נועדה לגאול את האדם מחטא באמצעות גופו של ישוע, כלומר ההתגלמות הושיעה את האדם מהצלב, אך הטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. ההתגלמות השנייה לא נועדה עוד לשמש כקורבן חטאת, אלא כדי להושיע לחלוטין את מי שנגאל מחטא. הדבר נעשה כדי שמי שנמחל לו יוכל להיגאל מחטאיו, להיטהר לגמרי ולהשיג שינוי בטבעו, וכך להשתחרר מהשפעת החושך של השטן ולשוב לעמוד בפני כס המלכות של אלוהים. רק כך האדם יכול להתקדש באופן מלא. אלוהים החל בעבודת הישועה בעידן החסד, לאחר שעידן החוק בא אל סופו. רק באחרית הימים, לאחר שאלוהים יטהר את האנושות לגמרי על ידי עשיית עבודת השיפוט והייסורים של האדם על מרדנותו, אלוהים יסיים את עבודת הישועה שלו ויזכה במנוחה.

חוטאים כמותכם, שזה עתה נגאלו ושלא השתנו ושאלוהים לא הפך למושלמים – האם תוכל להיות כלבבו של אלוהים? אתם, שעדיין יש לכם הזהות הישנה שלכם – נכון שישוע הושיע אתכם, ושאתם לא נחשבים לחוטאים בזכות ישועתו של אלוהים, אך זה לא מוכיח שאין בכם חטא וטומאה. איך ייתכן שתהיו קדושים אם לא השתניתם? בתוככם, אתם רדופי טומאה, אנוכיים ונבזים, אך אתם מבקשים בכל זאת לרדת יחד עם ישוע – "הייתם מתים"! החמצתם שלב באמונתכם באלוהים: רק נגאלתם, אך לא השתניתם. כדי שתהיו כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בכם באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלתם, לא תהיו מסוגלים להשיג קדושה. כך, לא תהיו זכאים לקחת חלק בברכותיו הטובות של אלוהים. זאת מכיוון שהחמצתם שלב בעבודתו של אלוהים לניהול האדם – שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. לכן, בהיותכם חוטאים שזה עתה נגאלו, אתם לא מסוגלים לרשת ישירות את הירושה של אלוהים.

העבודה באחרית הימים היא אמירת דברים. ניתן להשיג שינויים גדולים באדם בעזרת המילים הללו. השינויים שנגרמו כעת בבני האדם האלו עם קבלת הדברים הללו גדולים הרבה יותר מהשינויים שחלו בבני האדם בעידן החסד עם קבלת האותות והמופתים ההם. זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים הסתלקו מהאדם עם הנחת הידיים והתפילה, אך הטבע המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך העבודה המדויקת של הרחקת הטבע השטני המושחת מתוך האדם, האדם זכה בישועה ונמחל לו על חטאיו רק בזכות אמונתו, אך אופיו החוטא של האדם לא נלקח ממנו ועדיין נותר בו. חטאי האדם זכו למחילה באמצעות אלוהים בהתגלמותו, אך אין פירוש הדבר שהאדם נקי מחטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לסלק לחלוטין את אופיו החוטא ולשנות אותו מהיסוד. חטאי האדם זכו למחילה בזכות עבודת הצליבה של אלוהים, אך האדם המשיך לחיות בטבע השטני הישן והמושחת.

בעבודה של אחרית הימים, דבר האל נושא עוצמה רבה יותר מהופעתם של אותות ומופתים, וסמכותו של דבר האל עולה על זו של האותות והמופתים. דבר האל חושף את כל הטבע המושחת שבלב האדם. אתם לא מסוגלים לזהות אותו בכוחות עצמכם. כשהוא ייחשף בפניכם באמצעות דבר האל, תבינו זאת באופן טבעי. לא תוכלו להתכחש אליו, ואתם תשתכנעו לגמרי. האין זו סמכותו של הדבר? זו התוצאה שמשיגה עבודתו הנוכחית של דבר האל. לפיכך, לא ניתן להושיע את האדם לגמרי מחטאיו על ידי ריפוי חולים וגירוש שדים, ולא ניתן להשלים אותו באופן מלא על ידי עשיית אותות ומופתים. הסמכות לרפא חולי ולגרש שדים רק מעניקה לאדם חסד, אך בשרו של האדם עדיין שייך לשטן, והטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. במילים אחרות, מה שלא טוהר שייך עדיין לחטא ולזוהמה. רק לאחר שהאדם יטוהר באמצעות מילים, הוא יוכל ליפול בנחלתו של אלוהים ולהתקדש. כשהשדים גורשו מהאדם והוא נגאל, פירוש הדבר היה רק שהוא נחטף מידי השטן והושב לאלוהים.

באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את השיטות האלה של ההתגלות, הטיפול והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל.

באמצעות מה אלוהים הופך את האדם למושלם? באמצעות טבעו הצודק של אלוהים. טבעו של אלוהים מורכב בעיקר מצדק, חרון אף, מלכותיות, משפט וקללה, והוא הופך את אלוהים למושלם בעיקר באמצעות משפט. יש כאלה שלא מבינים, ושואלים מדוע אלוהים מסוגל להפוך את האדם למושלם רק באמצעות משפט וקללה. הם אומרים, "אילו אלוהים היה מקלל את האדם, האדם היה מת, הלא כן? אילו אלוהים היה שופט את האדם, האדם היה מורשע, הלא כן? אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין הופך למושלם?" אלה דבריהם של בני אדם שלא מכירים את עבודתו של אלוהים. מה שאלוהים מקלל הוא המרדנות של האדם, ומה שהוא שופט הוא חטאיו של האדם.

אלוהים מבצע את עבודת השפיטה והייסורים כדי שבני האדם יכירו אותו, ולשם עדותו. אילולא אלוהים היה שופט את טבעם המושחת של בני האדם, הם לא היו מכירים את טבעו הצודק של אלוהים שלא סובל שום חטא, ואף לא היו מסוגלים להפוך את ידיעתם הישנה לגבי אלוהים לידיעה חדשה. לשם עדותו וניהולו של אלוהים, הוא מציג בפומבי את כל כולו, וכך הוא מאפשר לבני האדם לזכות בידיעה לגביו ולשנות את טבעם, וכן לשאת עדות מהדהדת על אלוהים באמצעות הופעתו הפומבית של אלוהים.

אתם אומרים שאלו שמאמינים באלוהים חייבים לקבל את עבודת המשפט של אלוהים באחרית הימים, ורק אז יוכל טבעם המושחת להיטהר ורק אז הם עצמם יוכלו לזכות בישועת האל. אולם, בהתאם לדרישותיו של אלוהים, אנחנו מנהיגים צניעות וסבלנות ואנחנו אוהבים את אויבינו, נושאים את הצלב שלנו, זונחים דברים ארציים, עובדים ומפיצים את הבשורה למען אלוהים וכן הלאה. אם כן, האין אלה השינויים שלנו?

"וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא י"א 45).

"מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'עָשִׁיר אֲנִי; עָשַׁרְתִּי וְלֹא חָסֵר לִי כְּלוּם' וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה הָאֻמְלָל וְהַמִּסְכֵּן, עָנִי וְעִוֵּר וְעָרוֹם, אָנֺכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלֹא תֵּרָאֶה בֺּשֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשֺׁחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה. אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אֺהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר. לָכֵן הֱיֵה נִמְרָץ וַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה" (ההתגלות ג' 17-19).

"'כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; וְנִתַּן לָהּ לִלְבֺּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים.' ...'כְּתֺב: אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה.'" (ההתגלות י"ט 7-9).

מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לאכול ולשתות מדברו, לחוות את דברו ולהביא לידי ביטוי את דברו. רק זו אמונה באלוהים! אם אתם אומרים שאתם מאמינים באלוהים אך אתם לא יכולים לחזור על אף אחד מדבריו, או להנהיג אותם, אתם לא נחשבים למאמינים באלוהים. הדבר הוא בבחינת "חיפוש לחם כדי להשביע את רעבונכם". דיבור רק על עדות של מה בכך, עניינים חסרי תועלת ועניינים שטחיים, והיעדר כל מציאות שהיא לא נחשבים לאמונה באלוהים. כמו כן, לא תפסתם את הדרך הנכונה להאמין באלוהים. מדוע עליכם לאכול ולשתות יותר מדברי האל? האם הדבר נחשב לאמונה אם אתם לא אוכלים ושותים מדבריו, ומנסים רק לעלות השמיימה? מהו השלב הראשון למי שמאמין באלוהים? באיזו דרך אלוהים הופך את האדם למושלם? האם ייתכן שאלוהים יהפוך אתכם למושלמים מבלי שתאכלו ותשתו מדברו? האם תוכלו להיחשב לבני אדם השייכים למלכות מבלי שדבר האל יהיה המציאות שלכם? מהי בדיוק אמונה באלוהים? מאמינים באלוהים צריכים להיות בעלי התנהגות טובה כלפי חוץ, לכל הפחות, והדבר החשוב ביותר הוא שיהיה להם דבר האל. בכל מצב שהוא, אסור לכם להפנות עורך לדברו לעולם. האופן שבו אתם מכירים את אלוהים ומגשימים את רצונו יושג כולו באמצעות דברו. בעתיד, כל אומה, זרם, דת ומגזר ייכבשו באמצעות דברו. אלוהים ידבר ישירות, וכל בני האדם יחזיקו את דבר האל בידיהם. כך אלוהים יהפוך את בני האדם למושלמים. דבר האל מחלחל לכל מקום: בני אדם מדברים על דבר האל ונוהגים לפי דבר האל, תוך שהם עדיין מחזיקים בחובם את דבר האל. בפנים ובחוץ, הם ספוגים בדבר האל, ולכן אלוהים הופך אותם למושלמים. בני האדם שמגשימים את רצון האל ומסוגלים לשאת עליו עדות הם אלה שדבר האל הוא המציאות שלהם.

האמת שהאדם צריך להחזיק בה מצויה בדבר האל, וזו אמת שיכולה להועיל ולסייע לאנושות יותר מכל. זו התרופה וההזנה שגופכם זקוק להן, דבר שעוזר לאדם להשיב לעצמו את האנושיות הרגילה שלו, אמת שהאדם צריך להצטייד בה. ככל שתנהיגו יותר את דבר האל, כך חייכם יפרחו במהירות רבה יותר. וככל שתנהיגו יותר את דבר האל, כך תתבהר לכם האמת. ככל ששיעור קומתכם יגדל, כך תראו דברים ששייכים לעולם הרוחני בבהירות רבה יותר, ותהיה לכם עוצמה רבה יותר להביס את השטן. דברים רבים מהאמת שאתם לא מבינים כעת יתבהרו לכם כשתנהיגו את דבר האל. רוב בני האדם מסופקים מעצם ההבנה של הטקסט של דבר האל, והם מתמקדים בהצטיידות בדוקטרינות מבלי לחוות את עומקו של דבר האל בנוהג ולמעשה. זו דרכם של הפרושים, הלא כן? אם כן, איך ייתכן שהביטוי "דבר האל הוא חיים" יהיה נכון עבורם? רק כשהאדם מנהיג את דבר האל, חייו יכולים לפרוח באמת. הם לא יכולים לצמוח רק מהקריאה של דבר האל. אם אתם מאמינים שהבנה של דבר האל היא כל מה שצריך כדי להיות בעלי חיים ובעלי שיעור קומה, הרי שהבנתכם מעוותת. ההבנה האמיתית של דבר האל מגיעה כשמנהיגים את האמת, ועליכם להבין ש"אפשר להבין זאת רק על-ידי הנהגת האמת".

לסיכום, הליכה בדרכו של פטרוס במסגרת אמונתו של אדם פירושה הליכה בדרך של חיפוש האמת, שהיא גם הדרך שבה באמת ובתמים יכיר את עצמו וישנה את טבעו. רק באמצעות הליכה בדרכו של פטרוס אדם יימצא בדרך של הבאה לידי שלמות בידי האל. יש להבין בבירור כיצד בדיוק יש ללכת בדרכו של פטרוס וכיצד יש להנהיג את דרכו. ראשית, על אדם לשים בצד את הכוונות האישיות שלו, את העיסוקים הלא ראויים שלו, ואפילו את המשפחה ואת כל ענייני הבשר. עליו להתמסר בכול לבו, כלומר להקדיש עצמו לחלוטין לדבר אלוהים, להתמקד באכילה ושתייה של דבר אלוהים, להתמקד בחיפוש אחר האמת ובחיפוש אחר כוונותיו של אלוהים בדבריו, ולנסות לתפוס את רצון אלוהים בכל דבר. זוהי שיטת הנוהג הבסיסית והחיונית ביותר. כך עשה פטרוס לאחר שראה את ישוע, ורק על ידי נוהג כזה מקבלים את התוצאות הטובות ביותר. מסירות מכול הלב לדברי אלוהים כוללת בעיקר חיפוש אחר האמת, חיפוש אחר כוונתו של אלוהים בתוך דבריו, התמקדות בתפיסת רצון אלוהים והבנה וקבלה של אמת רבה יותר מתוך דברי אלוהים. כשקרא את דבריו, פטרוס לא התמקד בהבנת דוקטרינות ועוד פחות מכך ברכישת ידע תיאולוגי, אלא בהבנת האמת ובתפיסת רצון אלוהים, וכן בהשגת והבנת טבעו וחביבותו. פטרוס אף ניסה להבין מדברי אלוהים את מצבי השחיתות השונים של האדם, וגם את אופיו המושחת של האדם וחסרונותיו האמיתיים, ובכך השיג את כל היבטי הדרישות שדורש אלוהים מן האדם כדי שירצה אותו. היו לפטרוס כל כך הרבה נהגים נכונים לפי דברי האל. זה תאם מאוד את רצונו של אלוהים, וזו הייתה הדרך הטובה ביותר לשתף פעולה עם אלוהים במהלך התנסות בעבודתו.

אנו מקבלים את עבודת אלוהים באחרית הימים, אך כיצד עלינו לחוות את משפט וייסורי אלוהים כדי שנזכה באמת ובחיים, ניפטר מטבענו החוטא, נזכה בישועה ונבוא אל מלכות השמיים?

"הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֺּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" (ההתגלות כ"א 3-4).

"מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֶאֱכֺל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּגַן אֱלֹהִים" (ההתגלות ב' 7).

"אֵלֶּה הֵם הַבָּאִים מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה. הֵם כִּבְּסוּ אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם וְהִלְבִּינוּ אוֹתָן בְּדַם הַשֶּׂה. לָכֵן הֵם נִמְצָאִים לִפְנֵי כִּסֵּא אֱלֹהִים וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּהֵיכָלוֹ, וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא יִפְרֺשׂ מִשְׁכָּנוֹ עֲלֵיהֶם. לֹא יִרְעֲבוּ עוֹד וְלֹא יִצְמְאוּ, אַף לֹא תַּכֶּה עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל שָׁרָב, כִּי הַשֶּׂה אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַכִּסֵּא יִרְעֶה אוֹתָם וְיַנְהִיגֵם אֶל מַבּוּעֵי מַיִם חַיִּים; וֵאלֹהִים יִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם" (ההתגלות ז' 14-17).

עם התגשמות דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכת דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם. אני נע ברחבי העולם, אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. והמלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה. כיום, כולכם חיים בפניי, ומחר כולכם תתקיימו במלכותי. האין זו הברכה הגדולה ביותר שהענקתי לאדם?

חוכמתי נמצאת בכל מקום על פני האדמה, ובכל רחבי תבל. פירות חוכמתי נמצאים בקרב כל הדברים, בקרב בני האדם שופעת מלאכת המחשבת של חוכמתי. הכל ככל הדברים במלכותי, וכל בני האדם שוכנים במנוחה תחת שמיי כמו הכבשים בשדות המרעה שלי. אני נע מעל כל בני האדם וצופה בכל מקום. דבר לעולם לא נראה ישן, ואף אדם איננו כשהיה. אני נח על כס מלכותי, רכון מעל כל התבל, ואני מרוצה לגמרי, משום שכל הדברים השיגו מחדש את קדושתם. אני יכול לשכון שוב בציון לבטח, ובני האדם בעולם יכולים לחיות חיים שלווים ושבעי רצון תחת ידי המכוונת. כל העמים מנהלים את כל מה שבידי. כל העמים זכו מחדש בתבונה ובמראה המקוריים שלהם. הם כבר לא מכוסים באבק – במלכותי, הם טהורים כאבן ירקן, ופניו של כל אחד מהם הם כפנים הקדושים המצויים בלבו של האדם, משום שמלכותי הוקמה בקרב בני האדם.

באורי, בני האדם רואים שוב את האור. בדברי, בני האדם מוצאים דברים מהנים. באתי מהמזרח ושם נולדתי. כשכבודי מאיר, כל האומות מוארות, הכל נשטף באור, ודבר לא נותר בחושך. במלכות, חייהם של אנשי האל עם אלוהים הם מאושרים באופן שאין דומה לו. המים מרקדים לכבוד חייהם המבורכים של בני האדם, ההרים נהנים מהשפע של בני האדם. כל בני האדם מתאמצים, עובדים קשה ומפגינים נאמנות במלכותי. במלכות, אין עוד מרד, ואין עוד התנגדות. השמיים והארץ תלויים זה בזה, והאדם ואני קרובים ומרגישים תחושה עמוקה, דרך האושר שבחיים, כשאנחנו נשענים זה על זה... בעת הזו, אני מתחיל באופן רשמי את חיי השמימיים. השטן לא מתערב עוד, ובני האדם זוכים למנוחה. ברחבי תבל, בני האדם הנבחרים שלי חיים בכבודי, ומבורכים באופן שאין דומה לו, לא כבני אדם החיים בקרב בני אדם, אלא כבני אדם החיים עם אלוהים. כולם חוו את השחיתות של השטן וטעמו את המרירות והמתיקות של החיים. כעת, כשהם חיים באורי, איך ייתכן שהם לא יתרוננו? איך ייתכן שמישהו יוותר על רגע כה יפהפה וייתן לו לחלוף? בני אדם! שירו כעת את השירים שבלבכם ורקדו למעני! תנו ללבכם הישר לנסוק כעת והעלו אותו כקורבן מנחה למעני! הכו בתוף כעת ונגנו למעני! אני זוהר על פני התבל כולה! אני מראה לבני האדם את פניי רבי הכבוד! אני ארעים! אתעלה על התבל! אני כבר מולך בקרב בני האדם! בני האדם מהללים אותי! אני מרחף בשמי התכלת ובני האדם נעים ביחד איתי.

"אני נע מעל כל בני האדם וצופה בכל מקום. דבר לעולם לא נראה ישן, ואף אדם איננו כשהיה. אני נח על כס מלכותי, רכון מעל כל התבל..." זו התוצאה של העבודה הנוכחית של אלוהים. כל בני עמו הנבחר של אלוהים חוזרים לצורתם המקורית, ומשום כך, המלאכים, שסבלו במשך שנים כה רבות, משוחררים, בדיוק כפי שאלוהים אמר, "פניו של כל אחד מהם הוא כפנים הקדושים המצויים בלבו של האדם." משום שהמלאכים עובדים על פני האדמה ומשרתים את אלוהים על פני האדמה, ומשום שכבודו של אלוהים מתפשט בכל רחבי העולם, השמיים באים אל הארץ, והארץ עולה אל השמיים. לפיכך, האדם הוא החוליה שמקשרת את השמיים והארץ. השמיים והארץ כבר לא נפרדים, וכבר לא מופרדים, אלא מחוברים זה וזה כיחידה אחת. בכל רחבי העולם, רק אלוהים והאדם קיימים. אין כל אבק או אדמה, וכל הדברים מתחדשים, כמו שה קטן השכוב באחו ירוק מתחת לרקיע ונהנה מכל חסדו של אלוהים. ומשום בואו של הירוק הזה, רוח החיים מאירה, מכיוון שאלוהים בא אל העולם כדי לחיות לצד האדם לנצח נצחים, כפי שנאמר מפיו של אלוהים, "אני יכול לשכון שוב בציון בשלום." זה הסמל של תבוסת השטן, זה יום מנוחתו של אלוהים, וכל בני האדם יכריזו על היום הזה, יהללו אותו וינציחו אותו. הזמן שבו אלוהים נח על כס מלכותו הוא גם הזמן שבו אלוהים חותם את עבודתו על פני האדמה, וזה גם בדיוק הרגע שבו כל תעלומותיו של אלוהים מוצגות לאדם. אלוהים והאדם יהיו בהרמוניה לעד, ולעולם לא ייפרדו – אלה ההמראות היפהפיים של המלכות!

חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים יבוא למנוחה, לא תישאר עוד רשעות על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. בנוסף, האנושות תבוא למישור חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שזכתה בישועה לאחר שהשטן השחית אותה. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו משום אי-יכולתה של האנושות לבוא למנוחה, ולא משום שהוא לא יכול היה לנוח במקור. ביאה למנוחה אין פירושה שכל הדברים יפסיקו לנוע או להתפתח, ואין פירושה שאלוהים יפסיק לעבוד או שהאדם יפסיק לחיות. הסימן לביאה למנוחה הוא כזה: השטן הושמד והרשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כל הכוחות העוינים לאלוהים מפסיקים להתקיים.

אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים." כל מי שאוהב את אלוהים באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלוכה, ואלוהים לא יתנכל לאף אדם שאוהב אותו באמת. על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים, ישמשו המתגברים שבמלכות ככמרים או כחסידים, וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. עדת הכמרים תגובש כשתושלם עבודת הבשורה בתבל כולה. בבוא אותה השעה, האדם יצטרך למלא את חובתו בתחומי מלכות האל ולחיות יחד עם אלוהים במלכות. עדת הכמרים תכלול כמרים בכירים וכמרים, ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על אלוהים במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה. מרגע שייקבע מעמדו של אדם, תסתיים עבודתו של אלוהים, היות שכל אחד יסווג על פי סוגו ויושב למקומו המקורי. זהו חותם הגשמתה של עבודת האל, זוהי התוצאה הסופית של עבודת האל ושל נוהגו של האדם, והדבר המביא לכדי מימוש את החזיונות של עבודת האל ואת שיתוף הפעולה מצד האדם. בסופו של דבר, האדם ימצא מנוח במלכות האל, וגם אלוהים ישוב למקום מושבו כדי לנוח. זוהי התוצאה הסופית של ששת אלפי שנות שיתוף פעולה בין אלוהים והאדם.

כשהאדם יבוא אל היעד הנצחי, הוא לא יעבוד את הבורא, ומשום שהאדם יזכה בישועה וייווכח בנצח, הוא לא יעסוק באף מטרה, ויתרה מזאת, הוא לא יצטרך לדאוג עוד שהשטן צר עליו. זה יהיה הרגע שבו האדם ידע את מקומו וימלא את חובתו, ואפילו אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, כל אחד מהם ימלא את חובתו בעת הזו, האדם יהיה ברוא הן בזהותו והן במעמדו. לא תתקיים עוד הבחנה בין בכירים וזוטרים. בסך הכל, כל אדם ימלא תפקיד שונה. עם זאת, האדם עדיין יחיה ביעד מסודר והולם לאנושות, האדם ימלא את חובתו על מנת לעבוד את הבורא, ואנושות כזו תהיו האנושות לנצח.

כלומר הוא לוקח מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, כך שאלה נעשים לדברים שיש בתוכו. כל דברי האל יצוקים בתוכו. תהיה הווייתו של אלוהים אשר תהיה, אתם יכולים לקחת את כולה בדיוק כפי שהיא, ובכך להביא לידי ביטוי את האמת. כזהו אדם שאלוהים הופך למושלם וזוכה בו. רק אדם כזה זכאי לרשת את הברכות האלה שאלוהים מעניק:

האם אתם רוצים לדעת כיצד עלינו להאמין באלוהים כדי לזכות בחיי נצח?