אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדרך להכיר את אלוהים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

בר האנוש הוא אדון השבת

1. (מתי י"ב 1) בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול.

2. (מתי י"ב 6-8) ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר "כי חסד חפצתי ולא-זבח", לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת.

נביט קודם בפסוק הזה: "בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול."

מדוע בחרנו בפסוק הזה? מה הקשר בינו לבין טבעו של אלוהים? בפסוק הזה, הדבר הראשון שאנחנו יודעים הוא שזה היה יום השבת, אך האדון ישוע יצא להוביל את תלמידיו בשדה הקמה. מה שיותר "שערורייתי" הוא שהם אפילו "החלו לקטוף שיבולים ולאכול." בעידן החוק, חוקיו של יהוה אלוהים אסרו על אנשים לצאת סתם או לקחת חלק בפעילויות בשבת – היו דברים רבים שהיו אסורים בשבת. הפעולה הזו מצדו של האדון ישוע הייתה תמוהה בעיני בני האדם שחיו זמן רב תחת החוק, והדבר אף עורר ביקורת. באשר לתחושת הבלבול שלהם והאופן שבו הם דיברו על מעשהו של ישוע, נניח את אלה בצד לעת עתה, ונדון ראשית בשאלה מדוע בחר האדון ישוע לעשות זאת בשבת, מכל הימים, ומה הוא רצה ללמד באמצעות המעשה הזה את האנשים שחיו תחת החוק. זהו הקשר בין הפסוק הזה לבין טבעו של אלוהים, שעליו ברצוני לדבר.

כשהאדון ישוע בא, הוא השתמש בפעולות מעשיות כדי לתקשר לאנשים: אלוהים עזב את עידן החוק והחל בעבודה חדשה, והעבודה החדשה הזו לא הצריכה שמירת שבת. כשאלוהים חרג מהמגבלות של יום השבת, זו הייתה רק טעימה מוקדמת של עבודתו החדשה. עבודתו הגדולה באמת ממשיכה להיעשות. כשהאדון ישוע החל את עבודתו, הוא כבר הותיר מאחוריו את כבלי עידן החוק והשתחרר מההגבלות של התקנות והעקרונות של העידן הזה. לא היה בו זכר לכל דבר הקשור לחוק. הוא השיל את החוק מעליו לחלוטין ולא ציית לו עוד, והוא לא דרש עוד מהאנושות לציית לחוק. אם כך, כאן אתם רואים שהאדון ישוע הלך בשדה הקמה בשבת. אלוהים לא נח, אלא יצא לעבוד. הפעולה הזו ערערה את תפיסותיהם של אנשים והעבירה להם את המסר שהוא אינו חי יותר תחת החוק ושהוא חרג מגבולות השבת והופיע בפני האנושות ובקרבה בדמות חדשה, עם דרך עבודה חדשה. הפעולה הזו בישרה לאנשים שהוא הביא עמו עבודה חדשה שהחלה עם עזיבת החוק והשבת. כשאלוהים ביצע את העבודה החדשה שלו, הוא לא נצמד עוד אל העבר והוא לא היה מעוניין עוד בתקנות של עידן החוק. הוא גם לא הושפע מעבודתו בעידן הקודם, אלא עבד כרגיל בשבת, וכשתלמידיו היו רעבים, הם יכלו לקטוף שיבולים לאכול. הדבר היה רגיל לחלוטין בעיני אלוהים. לאלוהים יש אפשרות להתחלה חדשה לחלק ניכר מהעבודה שהוא רוצה לעשות והדברים שהוא רוצה לומר. ברגע שיש לו התחלה חדשה, הוא אינו מזכיר את עבודתו הקודמת ואינו ממשיך אותה. זאת משום שלאלוהים יש העקרונות שלו בעבודתו. כשהוא רוצה להתחיל עבודה חדשה, הוא רוצה להביא את האנושות אל שלב חדש בעבודתו, ובשלה בזה עבודתו מגיעה לשלב גבוה יותר. אם אנשים ימשיכו לפעול לפי האמירות או התקנות הישנות, או ימשיכו לדבוק בהן, הוא לא ינציח או ישבח זאת. זאת מפני שהוא כבר הביא עבודה חדשה ושלב חדש בעבודתו. כשהוא יוזם עבודה חדשה, הוא מופיע בפני האנושות בדמות חדשה לחלוטין, מזווית חדשה לחלוטין, ובדרך חדשה לחלוטין, כדי שבני האדם יוכלו לראות היבטים שונים של טבעו ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זו אחת ממטרותיו בעבודתו החדשה. אלוהים לא דבק בישן ולא נצמד לשביל המוכר. כשהוא עובד ומדבר, הדבר אינו מגביל כמו שאנשים מדמיינים. באלוהים, הכל חופשי ומשוחרר ואין איסורים או הגבלות – מה שהוא מביא לאנושות הוא חירות ושחרור. הוא אל חי, אל שקיים באמת ובתמים. הוא אינו בובה או פסל חרס, והוא שונה לחלוטין מהאלילים שאנשים מקדשים ועובדים. הוא חי וחיוני ומה שדבריו ועבודתו מביאים לבני האדם זה חיים ואור, חירות ושחרור, מכיוון שהוא בעל האמת, החיים והדרך – הוא אינו מוגבל בשום צורה בעבודתו. בלי קשר למה אנשים אומרים ולאופן שבו הם רואים או מעריכים את עבודתו החדשה, הוא יבצע את עבודתו ללא נקיפות מצפון. הוא לא יחשוש מתפיסותיו של איש או מאצבעות המופנות כלפי עבודתו ודבריו, או אפילו מהתנגדותם החריפה של בני אדם מסוימים לעבודתו החדשה. איש מקרב הבריות אינו יכול להשתמש בהיגיון אנושי או דמיון, ידע או מוסריות אנושיים כדי למדוד או להגדיר את מה שאלוהים עושה, כדי להטיל ספק בעבודתו, להפריע לה או לחבל בה. אין כל הגבלה בעבודתו, ואף אדם, דבר או חפץ לא יגבילו אותה, וכוחות עוינים לא יפריעו לה. בעבודתו החדשה, הוא מלך שמנצח תמיד וכל כוח עוין וכל כפירה ודבר שקר מצד האנושות נרמסים תחת הדום רגליו. כל שלב חדש בעבודה שהוא מבצע צריך להתפתח ולהתרחב בקרב האנושות, ולהיות מבוצע ללא עיכוב בכל התבל עד שעבודתו הגדולה תושלם. אלה כול יכולתו של אלוהים, חוכמתו, סמכותו ועוצמתו. לפיכך, האדון ישוע יכול היה בצורה פתוחה לצאת ולעבוד בשבת מכיוון שבלבו לא היו חוקים, ולא היו ידע או דוקטרינה שנבעו מהאנושות. הדברים שהיו לו היו עבודתו החדשה של אלוהים ודרכו. עבודתו הייתה הדרך לשחרור האנושות, להוצאתה לחופשי, לאפשר לה להתקיים באור ולאפשר לה לחיות. ובני האדם שעובדים אלילים או אלי שקר חיים בכל יום כשהם נתונים בכבלי השטן, ומגודרים בכל מיני כללים ואיסורים – היום דבר אחד אסור, מחר אחר – אין כל חירות בחייהם. הם כמו אסירים בשלשלאות, ללא כל שמחה. מה מייצג "איסור"? הוא מייצג מגבלות, כבלים ורוע. ברגע שאדם עובד אליל, הוא עובד אל שקר, רוח רעה. האיסור נלווה לכך. אסור לכם לאכול דבר כזה או אחר, היום אסור לכם לצאת, מחר אסור לכם להדליק אש, ביום שלאחר מכן אסור לכם לעבור לבית חדש, יש לבחור בימים מסוימים לחתונות ולוויות ואף ללידה. איך נקרא הדבר? הדבר הזה נקרא איסור. זוהי כבילה של האנושות, ואלו הן שלשלאות השטן והרוחות הרעות אשר שולטות בבני האדם ומגבילות את לבם וגופם. האם האיסורים האלה קיימים אצל אלוהים? בדברכם על קדושתו של אלוהים, עליכם לחשוב קודם כל על כך: אצל אלוהים אין כל איסורים. לאלוהים יש עקרונות בדבריו ובעבודתו, אך אין איסורים, מכיוון שאלוהים עצמו הוא האמת, הדרך והחיים.

כעת, בואו נסתכל על הפסוק הבא: "ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר 'כי חסד חפצתי ולא-זבח', לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" (מתי י"ב 6-8). למה מתייחסת כאן המילה "מקדש"? במילים פשוטות, "מקדש" מתייחס לבניין גבוה ומפואר, ובעידן החוק, בית המקדש היה המקום שבו הכוהנים עבדו את אלוהים. כשהאדון ישוע אמר, "במקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש," למי מתייחסת המילה "מקום"? ברור שהמילה "מקום" מתייחס לאדון ישוע בעצמו, משום שרק הוא היה גדול מן המקדש. מה אמרו המילים הללו לאנשים? הן אמרו לאנשים לצאת מהמקדש – אלוהים כבר יצא ולא עבד בו יותר, לכן על האנשים לחפש אחר עקבותיו של אלוהים מחוץ לבית המקדש וללכת בעקבותיו בעבודתו החדשה. הרקע לאמירה הזו של האדון ישוע היה שתחת החוק, אנשים החלו לראות את בית המקדש כדבר גדול יותר מאלוהים עצמו. כלומר אנשים עבדו את בית המקדש במקום לעבוד את אלוהים. לכן האדון ישוע הזהיר אותם לא לעבוד אלילים, אלא לעבוד את אלוהים, משום שהוא עליון. לפיכך, הוא אמר: "כי חסד חפצתי ולא-זבח." ברור שבעיני האדון ישוע, מרבית האנשים תחת החוק לא עבדו יותר את יהוה, אלא פשוט ביצעו את התהליך של הקרבת קורבנות, והאדון ישוע קבע שהתהליך הזה היה עבודת אלילים. עובדי האלילים הללו היו ראו את בית המקדש כדבר גדול ונשגב יותר מאלוהים. בלבם היה רק בית המקדש, ולא אלוהים. ואילו הם איבדו את בית המקדש, הם היו כאילו מאבדים את מקום מגורם. בלי בית המקדש, לא היה להם מקום לעבוד את אלוהים ולהקריב את קורבנותיהם. מקום מגורם, לכאורה, הוא המקום שבו הם פעלו תחת נס עבודת יהוה אלוהים, מה שאפשר להם להישאר בבית המקדש ולקיים את ענייניהם שלהם. קורבנותיהם לכאורה היו רק לשם עיסוקיהם האישיים המבישים במסווה של קיום עבודתם בבית המקדש. זו הייתה הסיבה לכך שאנשים באותו הזמן ראו את בית המקדש כגדול יותר מאלוהים. מכיוון שהם השתמשו בבית המקדש ככיסוי, ושהם השתמשו בקורבנות כמסווה לרמאות כנגד אנשים וכנגד אלוהים, האדון ישוע אמר זאת כדי להזהיר אנשים...

כעת, בואו נביט במשפט האחרון בפסוק הזה מכתבי הקודש: "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת." האם ישנו צד מעשי למשפט הזה? האם אתם יכולים לראות את הצד המעשי בו? כל דבר שאלוהים אומר בא מלבו. אם כן, מדוע הוא אמר זאת? כיצד אתם מבינים זאת? אתם עשויים להבין את משמעות המשפט הזה כעת, אך בזמנו מעטים הבינו זאת, מכיוון שהאנושות זה עתה יצאה מעידן החוק. עבורם, היציאה מהשבת הייתה קשה מאוד לביצוע, שלא לדבר על הבנת השבת האמיתית.

המשפט "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" אומר לאנשים שכל הנוגע לאלוהים אינו מוחשי, ועל אף שאלוהים יכול לספק את כל צורכיכם המוחשיים, לאחר שכל צורכיכם המוחשיים מומשו, האם הסיפוק מהדברים הללו יכול להחליף את עיסוקכם באמת? הדבר בבירור אינו אפשרי! טבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, אשר שיתפנו לגביהם, שניהם אמת. לא ניתן למדוד זאת במחירם הכבד של חפצים גשמיים או בערכו של כסף, משום שזה אינו חפץ גשמי, והוא מספק את צורכי הלב של כל אחד ואחד. עבור כל אדם, הערך של האמיתות הבלתי מוחשיות האלה צריך להיות גדול מהערך של כל דבר גשמי שנושא חן בעיניו, נכון? עליכם להתעכב על האמירה הזו. הנקודה החשובה במה שאמרתי היא שמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו של אלוהים, הם הדברים החשובים ביותר לכל אדם ואדם, ולא ניתן להחליפם בחפצים חומריים. אתן לכם דוגמה: כשאתם רעבים, אתם זקוקים למזון. המזון הזה יכול להיות מזין יחסית או לוקה יחסית, אבל כל עוד תאכלו לשובע, תחושת הרעב הלא נעימה תחלוף – היא תיעלם. אתם יכולים לשבת בשלווה וגופכם ינוח. את רעבם של אנשים ניתן לפתור באמצעות מזון, אך כאשר אתם חסידים של אלוהים ואתם מרגישים שאינכם מבינים אותו, כיצד תוכלו לפתור את הריקנות שבלבכם? האם ניתן לפתור זאת באמצעות מזון? כאשר אתם הולכים בעקבות אלוהים ואינכם מבינים את רצונו, במה תוכלו להשביע את הרעב שבלבכם? במהלך חוויית הישועה שלכם באמצעות אלוהים, תוך כדי העיסוק בהשגת שינוי בטבעכם, אם אינכם מבינים את רצונו של אלוהים ואינכם יודעים מה האמת, אם אינכם מבינים את טבעו של אלוהים, האם אינכם חשים חוסר נוחות? האם אינכם חשים רעב וצמא עזים בלבכם? האם הרגשות האלה לא מונעים מכם לחוש שלווה בלבכם? אם כן, כיצד תוכלו להשביע את הרעב הזה שבלבכם – האם יש דרך לפתור זאת? יש אנשים שיוצאים לקניות, יש כאלה שמגלים את מה שעל לבם לחברים, יש כאלה שישנים כמה שרק אפשר, אחרים קוראים עוד מדברי האל, או שהם עובדים קשה יותר ומשקיעים מאמצים רבים יותר במילוי חובותיהם. האם הדברים הללו יכולים לפתור את הקשיים האמיתיים שלכם? כולכם מבינים לחלוטין נוהגים כאלה. כשאתם חשים חסרי אונים, כשאתם חשים תשוקה עזה להשיג נאורות מאלוהים, שתאפשר לכם להכיר את מציאות האמת ואת רצונו, למה אתם זקוקים ביותר? מה שאתם זקוקים לו אינו ארוחה דשנה ולא כמה מילים טובות. יותר מכך, אלה לא הנוחיות והסיפוקים החולפים של הגוף – מה שאתם זקוקים לו הוא שאלוהים יאמר לכם ישירות ובבירור מה עליכם לעשות וכיצד לעשות זאת, ושהוא יאמר לכם בבירור מה האמת. לאחר שהבנתם זאת, אפילו אם זה רק קצת, האם אינכם חשים מסופקים יותר בלבכם מאשר לאחר שאכלתם ארוחה טובה? כשלבכם מסופק, האין לבכם וכל ישותכם זוכים לשלווה אמיתית? באמצעות ההשוואה והניתוח האלה, האם אתם מבינים כעת מדוע רציתי לחלוק איתכם את המשפט הזה, "בר האנוש הוא אדון השבת"? המשמעות היא שמה שמגיע מאלוהים, מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו, גדולים מכל דבר אחר, לרבות האדם או הדבר שפעם האמנתם שהוא היקר לכם ביותר. כלומר אם אדם לא יכול לקבל דברים מפיו של אלוהים, או שהוא אינו מבין את רצון האל, הוא לא יוכל להשיג שלווה. בחווייתכם העתידית, תבינו מדוע רציתי שתראו את הפסוק הזה היום – זה חשוב מאוד. כל מה שאלוהים עושה הוא אמת וחיים. האמת של האנושות היא דבר שהיא אינה יכולה להחסיר מחייה, ואשר היא לעולם אינה יכולה להסתדר בלעדיו. אפשר גם לומר שזה הדבר הנעלה ביותר. על אף שאינכם יכולים לראותו או לגעת בו, לא ניתן להתעלם מחשיבותו עבורכם. זהו הדבר היחיד שיכול להביא שלווה ללבכם.

מתוך 'המשך של הדבר מופיע בבשר'

קודם:המחיר שאיוב הביא לידי ביטוי במהלך חייו

הבא:משל הכבשה האובדת

ייתכן שתאהב גם...