מתוך דברים בנושא עשרת הדיברות של אלוהים

דברים בנושא עשרת הדיברות, כפי שנמסרו מפי יהוה אלוהים

"לא יהיה לך אלֹהים אחרים על פנָי.

לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בַּשָּׁמַיִם ממעל, ואשר בארץ מתחת – ואשר במים, מתחת לארץ. לא-תשתחוֶה להם, ולא תעבדם: כי אנֹכי יהוה אלֹהיך, אל קַנָּא – פֹּקֵד עֲוֹן אבות על-בנים ועל- שִׁלֵּשִׁים ועל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חסד, לַאֲלָפִים – לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מצותו (מִצְוֹתָי).

לא תִשָּׂא את-שם-יהוה אלֹהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר- יִשָּׂא את-שמו לשוא.

שמור את-יום השבת, לְקַדְּשׁוֹ, כאשר צִוְּךָ, יהוה אלֹהיך. ששת ימים תעבֹד, ועשית כל-מלאכתך. ויום, השביעי – שבת, ליהוה אלֹהיך: לא תעשה כל-מלאכה אתה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ ועבדך-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וכל-בהמתך, וְגֵרְךָ אשר בשעריך – למען ינוח עבדך וַאֲמָתְךָ, כמוך. וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, וַיֹּצִאֲךָ יהוה אלֹהיך משם, ביד חזקה ובזרֹע נטויה; על-כן, צִוְּךָ יהוה אלֹהיך, לעשות, את-יום השבת.

כבד את-אביך ואת-אמֶּך, כאשר צִוְּךָ יהוה אלהיך – למען יַאֲרִיכֻן ימיך, ולמען ייטב לך, על האדמה, אשר-יהוה אלֹהיך נֹתן לך.

לא תרצח.

ולא תנאף.

ולא תנֹנב.

ולא-תענה ברעך בְרֵעֲךָ שוא.

ולא תחמֹד, אשת רֵעֶךָ; ולא תִתְאַוֶּה בית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וכל, אשר לְרֵעֶךָ" (דברים ה' 7-21).

דברים בנושא מסתרי החוקים והמצוות, כפי שגילה המשיח שהופיע באחרית הימים

יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אבותיה הקדמונים של האנושות, אדם וחווה, אך הוא לא העניק להם שום תבונה או חוכמה מעבר לכך. על אף שהם כבר חיו על פני האדמה, הם לא הבינו כמעט שום דבר. על כן, עבודתו של יהוה לברוא אנושות הושלמה רק במחציתה, והיא הייתה רחוקה משלמות. הוא רק בנה דגם של אדם מחימר והפיח בו רוח חיים, אך מבלי להעניק לאדם רצון מספק לירוא את אלוהים. בראשית, האדם לא רצה לירוא אותו או לפחד ממנו. האדם ידע רק כיצד להאזין לדבריו, אך לא היה לו הידע הבסיסי שנדרש לחיים על פני האדמה, והוא לא הכיר את הכללים הראויים לחיים אנושיים. על כן, אף על פי שיהוה ברא את האיש והאישה והשלים את מיזם שבעת הימים, הוא בשום אופן לא השלים את בריאת האדם, משום שהאדם היה רק קליפה ריקה ללא המציאות של ההוויה האנושית. האדם רק ידע שישנו יהוה שברא את האנושות, אך לא היה לו מושג כיצד לציית לדבריו ולחוקיו של יהוה. על כן, לאחר שנוצרה האנושות, עבודתו של יהוה הייתה רחוקה מסיום. עדיין היה עליו לכוון את האנושות לחלוטין כדי שהיא תתייצב בפניו, על מנת שהיא תהיה מסוגלת לחיות על פני האדמה ולירוא אותו, ועל מנת שהיא תהיה מסוגלת לעלות על דרך הישר של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה, בעזרת הכוונתו. רק אז הייתה מושלמת לגמרי העבודה שנעשה בעיקרה תחת שמו של יהוה. כלומר רק אז הייתה מסתיימת לגמרי העבודה של בריאת העולם בידי יהוה. על כן, לאחר שהוא ברא את האנושות, היה עליו לכוון את חיי האנושות על פני האדמה במשך כמה אלפי שנים, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לציית לצווים והחוקים שלו ולקחת חלק בכל הפעילויות של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק אז הייתה עבודתו של יהוה מושלמת לחלוטין. ... על כן, מעשיהם של בני ישראל הפכו לדוגמה שבני אומות הגויים צריכים ללמוד ממנה, ומה שנאמר בקרב עם ישראל הפך לדברים שבני אומות הגויים צריכים להאזין להם. זאת מכיוון שעם ישראל היה הראשון שקיבל את חוקיו ודברותיו של יהוה, ולכן הוא גם היה הראשון שידע כיצד לירוא את דרכי יהוה. בני ישראל היו אבותיה הקדמונים של האנושות שיודעת את דרכי יהוה, והם היו גם הנציגים של האנושות שיהוה בחר בה.

מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)'

במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים לַמִּצְרִים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל. אלוהים השתמש בדברות כדי להציב להם דרישות. השאלות אם בן האדם שמר את יום השבת לקודשו, אם הוא כיבד את אביו ואת אמו, אם הוא עבד לפסל או תמונה, וכן הלאה – אלה היו העקרונות לפיהם נקבע אם בן האדם חוטא או צדיק. היו ביניהם כאלה שהוכו באש יהוה, כאלה שנסקלו למוות וכאלה שקיבלו את ברכתו של יהוה, וזה נקבע לפי מידת הציות לדברות האלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו נסקלים באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו מוכים באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם היו נסקלים באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו כדי שבעודו מושל בחיי בני האדם, הם יקשיבו ויעשו את דברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים האלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, וכדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית.

מתוך 'העבודה בעידן החוק'

תקנות עידן החוק

1. עשרת הדברות

2. עקרונות בניית מזבחות

3. תקנות היחס לעבדים

4. תקנות לגניבה ופיצוי

5. שמירת שנת שמיטה ושלושת הרגלים

6. תקנות יום השבת

7. תקנות הקרבת קורבנות

א. עולות

ב. זבחים

ג. שלמים

ד. חטאת

ה. אשם

ו. תקנות הקרבה בידי כוהנים (אהרון ובניו מצווים לציית)

1. עולות בידי כוהנים

2. זבחים בידי כוהנים

3. חטאת בידי כוהנים

4. אשם בידי כוהנים

5. שלמים בידי כוהנים

8. תקנות אכילת קורבנות בידי כוהנים

9. בהמות טהורות וטמאות (מותרות ואסורות באכילה)

10. תקנות טהרת נשים לאחר לידה

11. תקנות לבדיקת צרעת

12. תקנות למי שנרפא מצרעת

13. תקנות טיהור בתים נגועים

14. תקנות היטהרות משכבת זרע

15. יום הכיפורים שיש לשמור פעם בשנה

16. כללים לשחיטת בקר וצאן

17. איסור קיום נוהגים מגונים של הגויים (איסור גילוי עריות, וכן הלאה)

18. תקנות שעל כל העם לציית להן ("והייתם לי קדשים, כי קדוש אני יהוה.")

19. הוצאה להורג של בני האדם שמקריבים ילדיהם למולך

20. תקנות ענישה על חטא הניאוף

21. כללים שעל כוהנים לציית להם (כללים להתנהלותם היום-יומית, כללים לאכילת דברים קדושים, כללים להקרבת קורבנות וכן הלאה)

22. ימים טובים שיש לשמור (שבת, פסח, שבועות, יום הכיפורים וכן הלאה)

23. תקנות אחרות (נר התמיד, שנת היובל, גאולת הארץ, נדרים, מעשר וכן הלאה)

כלומר כשאלוהים החל בעבודה הרשמית של תוכנית הניהול שלו, הוא תיקן תקנות רבות שעל האדם לשמור. התקנות האלה נועדו לאפשר לאדם לחיות חיים רגילים של אדם על פני האדמה – חיים רגילים של אדם רגיל שהם בלתי נפרדים מאלוהים ומהנחייתו. ראשית, אמר אלוהים לאדם כיצד לבנות ולהתקין מזבחות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם כיצד להקריב קורבנות וקבע כיצד על האדם לחיות – למה עליו לשים לבו במהלך חייו, למה עליו לציית ומה מותר ואסור לו לעשות. מה שאלוהים פרש בפני האדם הקיף את הכל. באמצעות המנהגים, התקנות והעקרונות האלה, הוא תקנן את התנהגותם של האנשים, הנחה את חייהם, הנחה את הכנסתם בחוקיו של אלוהים, הנחה אותם לבוא לפני מזבח אלוהים, הנחה אותם כיצד לחיות בקרב כל הדברים שברא אלוהים עבור האדם שהיה להם סדר, קביעות ומתינות. ראשית, אלוהים עשה שימוש בתקנות ובעקרונות הפשוטים האלה כדי להציב גבולות לאדם, כדי שעל פני האדמה יהיו לאדם חיים רגילים של עבודת אל – שיהיו לו חיים רגילים של אדם. זהו התוכן המסוים של תחילת תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. התקנות והכללים מקיפים תוכן נרחב ביותר. הם הפרטים של האופן שבו אלוהים הנחה את האנושות במהלך עידן החוק. על האנשים שבאו לפני עידן החוק היה לקבל ולכבד אותם. הם תיעוד של העבודה שאלוהים עשה בעידן החוק והם הוכחה אמיתית לכך שאלוהים מוביל ומנחה את כל האנושות.

בלי קשר לעידן או לשלב בעבודתו, סוג האנשים שאלוהים אוהב, סוג האנשים שהוא מתעב, טבעו וכל מה ששייך לו ומה שהוא הינו לא ישתנו לעולם. על אף שהתקנות והעקרונות האלה שאלוהים קבע במהלך עבודת עידן החוק נראים פשוטים ושטחיים מאוד לבני ימינו, ועל אף שהם קלים להבנה ולהשגה, עדיין מגולמת בתוכם חוכמתו של אלוהים, וטבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זאת משום שבתוך התקנות האלה, הפשוטות לכאורה, מובעות אחריותו ודאגתו של אלוהים לאנושות והמהות המעודנת של מחשבותיו, מה שמאפשר לאדם להבין באמת את העובדה שאלוהים מושל בכל ושהכל נשלט בידו. בלי קשר לכמות הידע שהאנושות שולטת בו, או לכמות התיאוריות והתעלומות שהיא מבינה, דבר מהדברים האלה לא יוכל להחליף את תמיכתו באנושות ואת והנהגתו אותה. האנושות תהיה לעולם קשורה הדוקות להכוונתו ולעבודתו האישית של אלוהים. אלה היחסים ההדוקים בין האדם לאלוהים.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב''

דברים בנושא הצווים המנהליים ומצוות עידן המלכות, כפי שקבע המשיח שהופיע באחרית הימים

עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות

1. אסור לאדם להעצים או לרומם את עצמו. עליו לעבוד ולרומם את אלוהים.

2. עליכם לעשות כל דבר שמועיל לעבודתו של אלוהים, ואסור לכם לעשות שום דבר שפוגם בתועלת של עבודתו של אלוהים. עליכם להגן על שמו של אלוהים, על עדותו של אלוהים ועל עבודתו של אלוהים.

3. הכסף, החפצים החומריים וכל הרכוש בביתו של אלוהים הם מנחות שעל האדם להעניק. רק לכומר ולאלוהים מותר ליהנות מהמנחות האלה, משום שהמנחות של האדם נועדו להנאתו של אלוהים, אלוהים חולק את המנחות הללו עם הכומר בלבד, ואף אדם אחר לא כשיר או זכאי ליהנות מהן כהוא זה. כל המנחות של האדם (לרבות כספים ודברים שניתן ליהנות מהם באופן חומרי) ניתנות לאלוהים ולא לאדם. לפיכך, אסור לאדם ליהנות מהן – אילו האדם ייהנה מהם, הוא יגנוב את המנחות. כל מי שעושה זאת כמוהו כיהודה איש-קריות, כיוון שבנוסף להיותו בוגד, יהודה איש-קריות גם התכבד במה שהיה בקופה.

4. האדם הוא בעל טבע מושחת, ומלבד זאת הוא בעל רגשות. לכן, אסור בתכלית האיסור לגבר ואישה לעבוד ביחד בשירות האל. כל מי שיתגלה שעשה זאת יגורש, ללא יוצא מן הכלל – ואיש לא פטור מכך.

5. לא תמתחו ביקורת על אלוהים ולא תדונו כבדרך אגב בעניינים הקשורים לאלוהים. עליכם לפעול כפי שהאדם אמור לפעול ולדבר כפי שהאדם אמור לדבר ואסור לכם לחרוג מן המגבלות שלכם או לחצות את הגבולות שלכם. נצרו את לשונכם והיזהרו בצעדיכם. כל זאת ימנע מכם לעשות כל דבר שיפגע בטבעו של אלוהים.

6. עליכם לעשות את מה שעל האדם לעשות, ולמלא את ההתחייבויות שלכם, ולממש את האחריות שלכם, ולהקפיד על חובתכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לתרום לעבודתו של אלוהים. אם לא תעשו זאת, לא תהיו ראויים לאכול ולשתות את דברי האל ולא תהיו כשירים לחיות בביתו של אלוהים.

7. בכל הקשור לעבודה ולענייני הכנסייה, מלבד הציות לאלוהים, עליכם לפעול בכל עניין על פי הוראות האדם שרוח הקודש משתמשת בו. אפילו העבירה הקלה ביותר לא תתקבל. עליכם לציית באופן מוחלט ואסור לכם לנתח מה נכון ומה לא נכון – למה שנכון ולא נכון אין שום קשר אליכם. ציות מוחלט הוא הדבר היחיד שעליכם לעסוק בו.

8. בני אדם שמאמינים באלוהים צריכים לשמוע לאלוהים ולעבוד אותו. אסור לכם לרומם או להעריץ אף אדם. אינכם צריכים לתת את המקום הראשון לאלוהים, את המקום השני לאנשים שאתם מעריצים ואת המקום השלישי לעצמכם. אף אדם לא אמור לתפוס מקום בלבכם, ואסור לכם להתייחס לבני אדם – במיוחד את אלו שאתם מעריצים – כאל בעלי מעמד זהה לאלוהים וכאל שווים לו. אלוהים לא יסבול זאת.

9. המחשבות שלכם צריכות להתמקד בעבודת הכנסייה. עליכם להניח בצד את עתידם של בשרם ודמכם, להיות החלטיים בענייני משפחה, להקדיש את עצמכם בלב שלם לעבודתו של אלוהים ולשים את עבודתו של אלוהים במקום הראשון ואת חייכם במקום השני. זוהי ההגינות של איש קדוש.

10. אסור לכפות על בני משפחה שלא נמנים על שורותינו (ילדיכם, בעלך או אשתך, אחיותיכם או הוריכם, וכן הלאה) להצטרף לכנסייה. לא חסרים חברים בבית האל ואין צורך להוסיף חברים חסרי תועלת. אסור להוביל בני אדם שאינם מאמינים בשמחה אל הכנסייה. צו זה מכוון לכל בני האדם. בנושא , עליכם לבדוק, לעקוב ולהזכיר זה לזה, ואסור לאיש להפר אותו. אפילו כשבני משפחה שלא נמנים על שורותינו נכנסים לכנסייה בעל כורכם, אסור לתת להם ספרים או שם חדש. בני אדם כאלה לא שייכים לבית האל ויש לשים קץ לכניסתם לכנסייה בכל דרך אפשרית. אם באות צרות על הכנסייה משום פלישת שדים, אתם בעצמכם תגורשו או שיוטלו עליכם הגבלות. בסיכומו של עניין, כולם נושאים באחריות בעניין זה, אך אסור לכם להיות פזיזים או להשתמש בכך כדי להשיג נקמות אישיות.

מתוך 'עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות'

לא תמתחו ביקורת על עבודתו של האל המעשי. לא תתנגדו לאדם שאלוהים העיד עליו. בפני אלוהים, תישארו במקומכם ולא תהיו מופקרים. עליכם לדבר במתינות, ודבריכם ומעשיכם חייבים לתאום את הסדריו של האדם שאלוהים העיד עליו. עליכם לירוא את עדותו של אלוהים. לא תתעלמו מעבודתו של אלוהים וממוצא פיו. לא תחקו את הנימה ואת המטרות של אמירותיו של אלוהים. כלפי חוץ, לא תעשו דבר שמהווה התנגדות מובהקת לאדם שאלוהים העיד עליו. ...

... אסור לכם לרמות את האל לנגד עיניכם או להסתיר ממנו דבר. לא תאמרו דברי זוהמה או דברי יוהרה בפני אלוהים שניצב בפניכם. לא תרמו את אלוהים שלנגד עיניכם במילים טובות ונאומים נאים, כדי לזכות באמונו. לא תנהגו בזלזול בפני אלוהים. תישמעו לכל מוצא פיו של אלוהים, ולא תתנגדו, תחלקו על דבריו או תערערו עליהם. לא תפרשו כאוות נפשכם את מוצא פיו של אלוהים. תנצרו לשונכם כדי למנוע ממנה לגרום לכם ליפול טרף לתכסיסיהם הערמומיים של בני האדם הרשעים. היזהרו בצעידה, כדי לא לחרוג מהגבולות שאלוהים הציב לכם. אם תעשו כן, הדבר יגרום לכם לומר דברים שאלוהים רואה כיהירים וגאוותניים, ולכן, אלוהים יתעב אתכם. לא תחזרו בחוסר זהירות על מוצא פיו של אלוהים, פן בני אדם אחרים יקניטו אתכם והשדים ישימו אתכם ללעג. תישמעו לכל עבודתו של אלוהים של היום. אפילו אם לא תבינו אותה, לא תעבירו עליה ביקורת. מותר לכם רק לחפש ולשתף. איש לא יפר את מקומו המקורי של אלוהים. אתם רק יכולים לשרת את אלוהים של היום מעמדתו של האדם. אתם לא יכולים ללמד את אלוהים של היום מעמדתו של האדם – זו טעות לעשות זאת. אסור לאף אחד לא להחליף את האדם שאלוהים מעיד עליו. בדבריכם, במעשיכם ובמחשבותיכם העמוקות ביותר, אתם נמצאים בעמדתו של האדם. יש להקפיד על כך. זו אחריותו של האדם. אסור לשנות זאת, משום שזו תהיה הפרה של הצווים המנהליים. כולם צריכים לזכור זאת.

מתוך 'דיברות העידן החדש'

אשלח את זעמי על אומותיו, ואכריז בגלוי על הצווים המנהליים שלי בכל רחבי תבל, ואמיט ייסורים על כל מי שיפר אותם:

כשאני מפנה את פניי אל התבל כדי לשאת דברים, האנושות כולה שומעת את קולי, וכתוצאה מכך היא רואה את כל העבודות שביצעתי בכל רחבי תבל. אטיל ייסורים ואפיל ארצה כל מי שפועל בניגוד לרצוני, כלומר כל מי שמתנגד לי במעשי אדם. אקח את הכוכבים הרבים שבשמיים ואחדש אותם, והודות לי, השמש והירח יתחדשו – הרקיע כבר לא יהיה כפי שהיה. שפע הדברים על הארץ יתחדשו. הכל יושלם באמצעות דבריי. האומות הרבות שבתבל יחולקו מחדש והאומה שלי תתפוס את מקומן, כך שהאומות שעל פני האדמה ייעלמו לנצח ויהפכו לאומה שתעבוד אותי. כל אומות העולם יושמדו ויפסיקו להתקיים. מבין כל בני האנוש שבתבל, כל בני האדם השייכים לשטן יחוסלו. האש הבוערת תשטח את כל מי שעובד את השטן – כלומר, חוץ ממי שמצוי כעת בזרם, כל האחרים ייהפכו לאפר. כשאמיט ייסורים על העמים הרבים, בני האדם בעולם הדתי ישובו למלכותי במידה כזו או אחרת, לאחר שעבודותיי כבשו אותם, מפני שהם יראו את ביאת אלוהים הקדוש, הרוכב על ענן לבן. כל בני האנוש ילכו איש איש אחר סוגו, ואני אמיט עליהם ייסורים שונים בהתאם למעשיהם. כל מי שקם עליי יושמד. באשר לבני האדם שמעשיהם על פני האדמה לא היו קשורים אליי, בזכות האופן שבו הם ניקו את עצמם מאשמה, הם ימשיכו להתקיים על פני האדמה תחת פיקוחם של בניי ועמי. אתגלה לשפע העמים ולשפע האומות, אשמיע את קולי על פני האדמה ואכריז על השלמת עבודתי הגדולה שהאנושות כולה תוכל לראות במו עיניה.

מתוך 'פרק 26' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

Facebook