אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדרך להכיר את אלוהים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

סיפור. הר גדול, נחל קטן, רוח עזה וגל עצום

היה נחל קטנטן שהתפתל הלוך ושוב ולבסוף הגיע למרגלות הר גדול. ההר חסם את דרכו של הנחל הקטנטן, ולכן הנחל ביקש מההר בקולו הקטן והחלוש, "אנא תן לי לעבור. אתה עומד בדרכי וחוסם את התקדמותי." אז שאל ההר, "לאן אתה מתקדם?" והנחל הקטן ענה לו, "אני מחפש את ביתי." ההר אמר, "בסדר, אתה מוזמן לזרום מעליי!" אך מכיוון שהנחל הקטנטן היה צעיר מדי וחלש מדי, לא הייתה לו היכולת לזרום על פני הר כה גדול. לכן לא הייתה לו ברירה אלא להמשיך לזרום למרגלות ההר...

רוח עזה נשבה ונשאה עמה חול ואבק למקום שבו ההר עמד. הרוח שאגה על ההר, "תן לי לעבור!" ההר שאל, "לאן את מתקדמת?" הרוח שאגה בחזרה, "אני רוצה לעבור לצד השני של ההר." ההר אמר, "בסדר, אם את יכולה לפרוץ דרך המרכז שלי, את יכולה לעבור!" הרוח העזה שאגה אנה ואנה, אך גם במלוא עוצמתה, היא לא הייתה יכולה לפרוץ דרך מרכז ההר. הרוח התעייפה ועצרה לנוח. לכן בצד הזה של ההר, נשבה רק רוח חלושה לפרקים, מה ששימח את בני האדם שם. זו הייתה הברכה שההר העניק לבני האדם...

בחוף הים, קצף הגלים הכה בעדינות על פני השונית. לפתע, גל עצום עלה ושאג אל ההר. "זוז!" צעק הגל העצום. ההר שאל, "לאן אתה מתקדם?" הגל העצום לא עצר והמשיך לגאות קדימה כשהוא ענה, "אני מרחיב את השטח שלי ואני רוצה למתוח קצת את זרועותיי." ההר אמר, "בסדר, אם אתה יכול לעבור מעל הפסגה שלי, אתן לך לעבור." הגל העצום נע מעט לאחור ואז גאה שוב לעבר ההר. אך חרף כל ניסיונותיו, הוא לא יכול היה לעבור מעל להר. לא הייתה לו ברירה אלא לסגת אט-אט למקומו...

במשך מאות שנים, הנחל הקטנטן טפטף בעדינות מסביב למרגלות ההר. בכך שזרם בנתיב שיצר ההר, הנחל הקטנטן הגיע בחזרה אל ביתו – הוא התחבר לנהר וזרם אל הים. תחת השגחת ההר, הנחל הקטנטן מעולם לא איבד את דרכו. הנחל הקטנטן וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.

במשך מאות שנים, הרוח העזה לא שינתה את הרגלה לשאוג על ההר. הרוח העזה השיבה מערבולות חול אדירות כשהיא "ביקרה" את ההר, בדיוק כפי שעשתה בעבר. היא איימה על ההר, אך מעולם לא פרצה דרך מרכז ההר. הרוח העזה וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.

במשך מאות שנים, גם הגל העצום לא נח והוא מעולם לא הפסיק להתרחב. הוא היה שואג וגואה שוב ושוב לעבר ההר, אך ההר מעולם לא זז אפילו סנטימטר. ההר השגיח על הים וכך היצורים שבים התרבו ושגשגו. הגל העצום וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.

זה סוף הסיפור שלי. ראשית, מה אתם יכולים לומר לי על הסיפור הזה? מה היה התוכן המרכזי? קודם כל היה הר, ומה אז? (נחל קטנטן, רוח עזה וגל עצום.) מה קרה בחלק הראשון עם הנחל הקטנטן וההר הגדול? אתם זוכרים? (הנחל הקטנטן זרם למרגלות ההר הגדול.) הנחל הקטנטן זרם למרגלות ההר הגדול – האם זה הסיפור שהתרחש ביניהם? לאן זרם הנחל? למה שנדבר על ההר הגדול והנחל הקטן? (מפני שההר הגן על הנחל, הנחל מעולם לא איבד את דרכו. הם הסתמכו זה על זה.) האם לדעתכם ההר הגן על הנחל הקטנטן, או הפריע לו בדרכו? (הגן עליו.) האם יכול להיות שהוא הפריע לו בדרכו? ההר והנחל הקטנטן היו ביחד – ההר הגן על הנחל וגם היה מכשול בדרכו. ההר הגן על הנחל כדי שהוא יוכל לזרום אל הנהר, אך הוא גם מנע ממנו לזרום לכל עבר ולגרום להצפות ואסונות לבני אדם. האם זו הנקודה המרכזית של הסיפור? (כן.) הגנת ההר על הנחל ותפקידו כמחסום המגן על בתי בני האדם. אם כך, הנחל הקטנטן מתחבר לנהר למרגלות ההר ואז זורם אל הים. האין זה הכרח עבור הנחל הקטנטן? (כן.) כשהנחל זרם אל הנהר ואז אל הים, על מה הוא הסתמך? האם הוא לא הסתמך על ההר? הוא הסתמך על ההר שיגן עליו והסתמך על ההר שישמש לו מחסום. האין זו הנקודה המרכזית? (כן.) האם אתם מבינים את חשיבות ההרים למים במקרה הזה? (כן.) האם הם חשובים? (כן.) האם יש לאלוהים תכלית בבריאת הרים גדולים כקטנים? (כן.) יש לכך תכלית, נכון? זה חלק קטן מהסיפור, ורק מנחל קטנטן והר גדול, אנחנו מסוגלים לראות את הערך והחשיבות של שני הדברים האלה בכך שאלוהים ברא אותם. אנחנו יכולים גם לראות את חוכמתו ואת תכליתו באופן שבו הוא מושל בשני הדברים האלה. הלא כן?

במה עוסק החלק השני של הסיפור? (ברוח עזה והר גדול.) האם הרוח היא דבר טוב? (כן.) לא בהכרח, מפני שלפעמים, אם הרוח חזקה מדי, היא יכולה להיות הרסנית. איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים להישאר בחוץ ברוח העזה. תלוי כמה היא חזקה, נכון? אם זה היה משב רוח קל, או אם הייתה זו רוח בדרגה 2-3, או רוח בדרגה 3-4, היא הייתה עדיין נסבלת –לכל היותר בן אדם יתקשה לפקוח עיניים. אך האם אתם הייתם מסוגלים להתמודד בכך אם הרוח הייתה נושבת חזק מספיק כדי להפוך לטורנדו? לא הייתם מסוגלים לעמוד בכך. לכן לא נכון לומר שהרוח היא תמיד דבר טוב, או שהיא תמיד דבר רע, משום שהדבר תלוי בעוצמת הרוח. אם כן, במה מועיל כאן ההר? האם הוא משמש מעין מסנן לרוח? (כן.) ההר לוקח את הרוח ומקטין אותה למה? (למשב רוח קליל.) למשב רוח קליל. רוב בני האדם יכולים לגעת בה ולהרגיש אותה בסביבה שבה הם חיים – האם הם הרגישו רוח עזה או משב רוח קל? (משב רוח קל.) האין זו אחת התכליות לכך שאלוהים ברא הרים? האין זו כוונתו? איזו חוויה תהיה לבני האדם החיים בסביבה בה הרוח העזה מעיפה חלקיקי חול ללא כל מחסום או מסנן? האם ייתכן שכשחול ואבנים עפים לכל עבר, בני אדם לא יוכלו לחיות בארץ? חלק מבני האדם עלולים להיפגע בראשם מהאבנים המתעופפות וחול עלול לעוף אל תוך עיניהם של בני אדם אחרים כך שהם לא יוכלו לראות. בני האדם עלולים להישאב אל האוויר והרוח עלולה לנשוב כל כך חזק עד שהם לא יוכלו לעמוד. בתים יהרסו ויתרחשו כל מיני אסונות. האם יש ערך לרוח העזה? (כן.) מהו הערך הזה? כשאמרתי שהיא רעה, ייתכן שבני האדם יחשבו בעקבות כך שאין לה ערך, אך האם זה נכון? האם אין ערך להפיכתה למשב רוח קל? למה זקוקים בני האדם יותר מכל כשהאוויר לח וחנוק? הם זקוקים למשב רוח קליל שינשוב עליהם ברוך, כדי לרענן ולנקות את דעתם, להרגיע את מצב רוחם ולשפר את הלך חשיבתם. לדוגמה, כולכם ישובים בחדר עם בני אדם רבים והאוויר חנוק, ומה אתם צריכים יותר מכל? (משב רוח קל.) במקומות שבהם האוויר עכור ומלא לכלוך, הדבר יכול להאט את חשיבתנו, להפחית את זרימת הדם ולטשטש את דעתנו. עם זאת, האוויר יתרענן אם תהיה לו הזדמנות לנוע ולהתמחזר, ובני אדם ירגישו הרבה יותר טוב. על אף שהנחל הקטן והרוח העזה היו יכולים להפוך לאסון, כל עוד ההר ניצב במקומו, הוא יהפוך אותם לדברים שבעצם מועילים לבני אדם, הלא כן?

במה עוסק החלק השלישי של הסיפור? (בהר הגדול והגל העצום.) ההר הגדול והגל העצום. הנוף כאן הוא של הר ליד הים ואנחנו יכולים לראות את ההר, את קצף הגלים וגם גל עצום. מהו ההר ביחס לגל במקרה הזה? (מגן ומחיצה.) הוא גם מגן וגם מחיצה, נכון? מטרת הגנתו היא למנוע מהחלק הזה של הים להיעלם, כדי שהיצורים החיים בו יוכלו לשגשג. כמחיצה, ההר מונע ממי הים – ממקווה המים הזה – לעלות על גדותיו ולגרום אסון שיפגע בבתי בני האדם ויהרוס אותם. נכון? אם כן, אנחנו יכולים לומר שההר הוא גם מחיצה וגם מגן. הדבר מראה את החשיבות של ההסתמכות ההדדית בין ההר והנחל, בין ההר והרוח העזה ובין ההר והגל העצום, ומראה את האופן שבו הם מרסנים זה את זה ותלויים זה בזה, עליהם דיברתי.

יש כלל וחוק המושלים בהישרדות הדברים הללו שאלוהים ברא. האם אתם יכולים לראות מה אלוהים עשה ממה שקרה בסיפור? האם אלוהים ברא את התבל ואז התעלם ממה שקרה לאחר מכן? האם הוא נתן להם כללים ועיצב את הדרכים שבהן הם יתפקדו ואז התעלם מהם לאחר מכן? האם זה מה שקרה? (לא.) אם כן, מה קורה כאן? (אלוהים נמצא בשליטה.) אלוהים עדיין שולט במים, ברוח ובגלים. הוא לא מאפשר להם להתפרע ולא מאפשר להם לפגוע בבתי בני האדם ולהרוס אותם, וזו הסיבה שבני האדם יכולים להמשיך לחיות ולשגשג על חלקת האדמה הזו. פירוש הדבר הוא שאלוהים כבר תכנן מראש את כללי הקיום כשהוא ברא את התבל. כשאלוהים ברא את הדברים האלה, הוא הבטיח שהם יועילו לאנושות והוא גם שלט בהם כדי שהם לא יהוו מטרד או יגרמו לאסון לאנושות. אם אלוהים לא היה מנהל אותם, האם המים לא היו זורמים לכל מקום? האם הרוח לא הייתה נושבת לכל עבר? אלמלא אלוהים ניהל אותם, שום כלל לא היה שולט בהם, והרוח הייתה מייללת והמים היו גואים וזורמים לכל מקום. אם הגל העצום היה גבוה מההר, האם האזור הזה של הים עדיין היה יכול להתקיים? הים לא יכול היה להתקיים. אם ההר לא היה גבוה כמו הגל, האזור הזה של הים לא היה קיים וההר היה מאבד את ערכו ואת חשיבותו.

בנוגע להר הגדול והנחל הקטן, מהו ההר? יצורים חיים משגשגים על ההר, ולכן יש ערך לקיומו בפני עצמו. בו בזמן, ההר חוסם את הנחל הקטן ומוודא שהוא לא יזרום לאן שירצה וימיט אסון על בני האדם. הלא כן? הודות לקיומו של ההר, הוא מאפשר לדברים חיים כמו העצים והדשא וכל הצמחים ובעלי החיים האחרים שעל ההר לשגשג, תוך שהוא גם מכוון את זרימת הנחל הקטן. ההר אוסף את מי הנחל ומכוון אותם בטבעיות מסביב למרגלותיו אל הנהר ולבסוף אל הים. הטבע הוא לא שיצר את הכללים כאן – אלוהים הוא שהסדיר אותם במיוחד בעת הבריאה. באשר להר הגדול והרוח העזה, ההר זקוק לרוח גם הוא. ההר זקוק לרוח כדי שתלטף את הדברים החיים שחיים עליו, ובו בזמן, ההר מגביל את עוצמת הרוח כך שהיא לא מתגברת יתר על המידה וממיטה הרס. במידת מה, הכלל הזה מגלם את חובתו של ההר הגדול. אם כן, האם הכלל הזה בכל הנוגע לחובת ההר נוצר מעצמו? (לא.) במקום זאת, אלוהים הוא שקבע אותו. להר הגדול יש חובה משלו וגם לרוח העזה יש חובה משלה. עכשיו, באשר להר הגדול ולגל העצום, בהיעדר ההר, האם המים היו מוצאים בעצמם כיוון לזרום בו? (לא.) המים היו גם הם מתגברים יתר על המידה וממיטים הרס. להר יש ערך משלו כהר, ולים יש ערך משלו כים. כך, בנסיבות האלה שבהן אף אחד מהם לא מפריע לאחר והם מסוגלים להתקיים ביחד באופן רגיל, הם גם מגבילים זה את זה – ההר הגדול מגביל את הים כדי שלא יעלה על גדותיו ובכך הוא מגן על בתי בני האדם, והדבר גם מאפשר לים לטפח את היצורים החיים בו. האם הנוף הזה נוצר מעצמו? (לא.) אלוהים יצר גם אותו. אנחנו רואים מהתמונות האלה שכשאלוהים ברא את התבל, הוא קבע מראש היכן יעמוד ההר, היכן יזרום הנחל, מאיזה כיוון תחל לנשוב הרוח העזה ולאן וכן מה יהיה גובהם של הגלים העצומים. כוונותיו ותכליתו של אלוהים מגולמות בכל הדברים האלה והן מעשי ידו. כעת, האם אתם מבינים שמעשיו של אלוהים נוכחים בכל?

מתוך 'המשך של הדבר מופיע בבשר'

קודם:סיפור. זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם

הבא:סביבת המחיה הבסיסית שאלוהים בורא למען האנושות – אוויר

ייתכן שתאהב גם...