אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

49. פניו האמתיות של אדם טוב לכאורה

קמו זומאדיאן סיטי, מחוז הנאן

בתוך ראשי שלי שלי, תמיד חשבתי על עצמי כבעלת אנושיות טובה. חשבתי כך כי לעתים קרובות שכניי החמיאו לי בפני הוריי על היותי נבונה ועל האופן בו אני דואגת למשפחה שלנו, באומרם שאני בבת עינם של הוריי. לאחר שהתחתנתי, חמי וחמותי שיבחו אותי בפני שכנים על היותי אדיבה ועל כך שאני מתייחסת אליהם כבת אל הוריה. ביחידה שלי, המפקד שלי שיבח אותי על היותי ישרה ומוכשרת. ומאז שקיבלתי את השלב הזה בעבודת האל, הייתי צייתנית בכל הדברים שהכנסייה ביקשה ממני לעשות. אני אף פעם לא סותרת את דברי המנהיג, אפילו כשאני ננזפת על ידו על שלא ביצעתי עבודה טובה, ולעתים קרובות אני עוזרת לאחים ואחיות שזקוקים לעזרה. לפיכך, אני מאמינה שאני אדם הגיוני, חומל וטוב לב בעל אנושיות. מעולם לא חשבתי על עצמי במונחים בהם משתמש אלוהים כדי לחשוף אדם חסר אנושיות או אדם בעל אנושיות חלשה. בעת תיקשור דברי האל עם אחים ואחיות, על אף שאני יודעת שאני צריכה להיות מודעת לאופיי שלי, אני ממשיכה להחזיק בהשקפתי וחושבת בלבי: אפילו אם אני לא אדם בעל אנושיות טובה, אני עדיין בעלת אנושיות טובה באופן יחסי בהשוואה לאחרים. במילים אחרות, לא משנה משנה מה נאמר בדבר האל או מה אומרים אחים ואחיות, אני לא מוכנה להתנתק מהרעיון של היותי אדם בעל אנושיות טובה.

יום אחד, בשעה שאכלתי ושתיתי את דבר האל, קטע אחד תפס את תשומת לבי. אלוהים אומר: "ישנם אנשים טובים מטבעם; הם מסוגלים ליישם את האמת. אנושיותם של אחרים חלשה יותר, ומכאן שקשה להם ליישם אמת; ...האם היית אומר שזה שאינו מיישם את האמת חיפש אי פעם את האמת? הוא בשום אופן לא חיפש אותה. הוא חושב כך: 'זו דרך טובה, היא לטובתי'. בסופו של דבר, הוא עדיין פועל על פי רעיונותיו שלו. הוא אינו מחפש את האמת כי יש בלבו פגם כלשהו. לבו אינו כשורה. הוא אינו מחפש, אינו בודק ואינו מתפלל לאלוהים; הוא רק פועל בעיקשות על פי משאלותיו הוא. בלבו של אדם כזה פשוט אין כל חיבה לאמת. ...מי שאין בלבו אהבה לאמת לא יחפש אותה בזמן אמת ולא יבחן את עצמו לאחר מכן. הם לעולם אינם בודקים בקפידה האם המעשה נעשה בצורה נכונה או פסולה בסופו של דבר, ולכן הם תמיד מפרים עקרונות ופועלים בניגוד לאמת. ...אדם בעל לב מסוגל רק לשגות פעם אחת כשהוא פועל בצורה מסוימת או לכל היותר פעמיים – פעם או פעמיים, לא שלוש או ארבע פעמים, זה היגיון בריא. אם הוא מסוגל לעשות את אותה השגיאה שלוש או ארבע פעמים, הדבר מוכיח שאין בקרבו כל אהבה לאמת ושהוא אינו חפץ באמת. אדם כזה הוא בהחלט לא אדם אנושי" ('פתירת הטבע ויישום האמת' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר שקראתי את הקטע הזה של דברי האל, חוויתי לפתע הארה. מסתבר שאנושיות טובה או רעה קשורה בקשר הדוק ליישום האמת. אדם בעל אנושיות טובה יבקש להשיג את האמת וינהיג את האמת בכל, ויבחן את עצמו לאחר מכן. תמיד החשבתי את עצמי אדם בעל אנושיות טובה, אז האם אני מישהי שמבקשת להשיג ולהנהיג את האמת בכל? במחשבה לאחור, לא התפללתי או ביקשתי להשיג את האמת ביחס לדברים רבים שנקרו בדרכי. לא בחנתי או הבנתי את עצמי לאחר מכן. למרות שהודיתי בטבעי המושחת, לא פתרתי את בעיותיי באמצעות ביקוש האמת, אלא המשכתי לחזור שוב ושוב על אותה הטעות. לפעמים, אפילו אם הבנתי היבט מסוים של האמת, נדמה שלא רציתי להנהיג אותה. אני זוכרת בבירור כמה דוגמאות כאלה. פעם אחת, אני זוכרת שהרגשתי תחושת ניכור כלפי השותפה שקיבלתי. הייתי מודעת לכך שאם הבעיה לא תיפתר הדבר ישפיע על אפקטיביות העבודה, אבל בגלל גאוותי והיוהרה שלי, סירבתי להשתחרר מהאגו שלי ולקיים איתה תקשורת פתוחה. במקום זאת, בלעתי את הצפרדע והמשכתי לעבוד, ובכך גרמתי לעבודה להיות מאוד לא אפקטיבית. כשראיתי לפעמים אחים ואחיות חושפים היבט מסוים של טבעם המושחת, לא ניסיתי לתקשר איתם את האמת כדי לעזור להם להכיר את עצמם, אלא במקום זאת שפטתי אותם מאחורי גבם. לא הכיתי על חטא או ניסיתי לשנות את דרכיי אפילו לאחר ששוחחו איתי מספר פעמים, אלא התעקשתי להמשיך ללכת בדרכיי הישנות. לא התאמצתי להשיג את התוצאות הטובות ביותר בעבודתי, אלא תמיד הייתי עצלנית וערמומית. התנהלתי ברשלנות ותמיד רימיתי את אלוהים כדי לשמר את הסטטוס שלי ואת עושרי ומעמדי. לא התייחסתי לכך ברצינות ולא היו לי נקיפות מצפון. כשקרו דברים בעבודה שלי, לא חיפשתי או חקרתי אלא פשוט עשיתי מה שרציתי. אפילו כשהדבר גרם להפסדים משמעותיים לכנסייה, לא הרגשתי שאני חייבת משהו לאלוהים, וגם לא הרגשתי מבוכה בשל מעשיי המרושעים. אפילו אם אלוהים הזכיר לי באמצעות דבריו וחשף את שחיתותי באמצעות טיפול וגיזום, המשכתי להתעלם ממנו וביצעתי את אותן עבירות יותר משלוש או ארבע פעמים. האין מעשים אלה מוכיחים שבעיני אלוהים אני חסרת אנושיות ואיני אדם האוהב את האמת? למרות הכל, לא ביקשתי להכיר את עצמי על בסיס האופי שלי, אלא המשכתי לענוד את זר הדפנה של "אנושיות טובה" על ראשי. כמה חסרת בושה הייתי!

כעת, לבי מלא רגשות אשם, ובד בבד מלא בהוקרת תודה לאלוהים. איני יכולה שלא לשפוך את לבי בפני אלוהים: "אלוהים, תודה על נאורותך, שאתה מאפשר לי לדעת שאני לא אדם בעל אנושיות טובה, עוזר לי להבין שאדם בעל אנושיות אמתית הוא אדם האוהב את האמת, אדם ששומע לאלוהים ומציית לאלוהים, אדם שמוכן להנהיג את האמת ולעסוק באהבת האל. אני גם מבינה שתפיסתי את עצמי אינה מבוססת על האמת שבדברי האל, אלא מבוססת על דמיונותיי ורעיונותיי שלי, וכן על השקפותי הארציות. זה מגוחך לגמרי. אלוהים, מעתה והלאה איני רוצה לבחון את עצמי דרך השקפותיו של השטן או על פי דמיוני שלי. אני רוצה להכיר את עצמי על בסיס דבריך, ולעשות כל שביכולתי לעסוק בחיפוש אחר האמת, כדי שאוכל להפוך בקרוב לאדם בעל אמת ואנושיות ולנחם את לבך."

קודם:מה פירושו של שינוי אמיתי?

הבא:לשפוט אנשים על פי המראה זה פשוט אבסורד

ייתכן שתאהב גם...