2. המטרה והמשמעות של כל אחד משלושת שלבי עבודתו של אלוהים

(1) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן החוק

דברי אלוהים רלוונטיים:

העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של אלוהים, וזה גם היה המקום הקדוש שבו הוא היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לעם ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר בני אדם מתאימים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל היא המקום שבו אלוהים ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה יהוה ברא את האדם; המקום הזה הפך לבסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד האנושי לעבודתו של יהוה על פני האדמה.

בזמנו, החשיבות, התכלית והשלבים של עבודתו של יהוה בישראל היו תחילת עבודתו על העולם כולו, שהתפשטה באופן הדרגתי לאומות הגויים ממרכז עבודתו, בישראל. זהו העיקרון שלפיו הוא עובד ברחבי התבל – לכונן דגם ואז להרחיב אותו עד שכל אנשי התבל יקבלו את בשורתו. בני ישראל הראשונים היו צאצאיו של נוח. בני האדם האלה זכו רק לנשימתו של יהוה, והם הבינו מספיק כדי לטפל בצרכים הבסיסיים של החיים, אך הם לא ידעו איזה מין אל הוא יהוה, לא ידעו את רצונו עבור האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ידעו כיצד עליהם לרחש כבוד לאדון כל הבריאה. באשר לשאלה אם היו כללים וחוקים שיש לשמוע להם או אם הייתה חובה שיצירים נבראים צריכים למלא למען הבורא: צאצאיו של אדם לא ידעו אף אחד מהדברים האלה. כל מה שהם ידעו היה שעל הבעל להזיע ולעמול כדי לפרנס את משפחתו ושעל האישה להישמע לבעלה ולשמר את האנושות שברא יהוה. במילים אחרות, לבני האדם האלה היו רק נשימתו של יהוה וחייו, אך הם לא ידעו כלל כיצד להישמע לחוקי האל או כיצד להשביע את רצונו של אדון כל הבריאה. בני העם הבינו כה מעט. לכן אף על פי שלא הייתה כל רמאות או ערמומיות בלבם, ואף על פי שלעתים נדירות התקנאו זה בזה או הסתכסכו זה עם זה, הם לא הכירו את יהוה, אדון הבריאה, ולא הבינו אותו. האבות האלה של האדם ידעו רק לאכול את הדברים של יהוה וליהנות מהדברים של יהוה, אך הם לא ידעו לירוא את יהוה; הם לא ידעו שיהוה הוא האחד שהם צריכים לעבוד בכריעת ברך. אם כן, איך ייתכן שהם היו נקראים ברואי אל? אם כך היה, מה באשר לדברים "יהוה הוא אדון כל הבריאה", ו"הוא ברא את האדם כדי שהאדם יגלם אותו, יהלל אותו וייצג אותו" –הם נאמרו לשווא, הלא כן? איך ייתכן שבני אדם שלא יראים את יהוה יהפכו לעדות על כבודו? איך ייתכן שהם יהפכו לביטויים של כבודו? דברי יהוה, "בראתי את האדם בצלמי", יהפכו בכך לכלי נשק בידיו של השטן, המשחית, הלא כן? הדברים האלה יהפכו לאות קין על בריאת האדם בידי יהוה, הלא כן? על מנת להשלים את השלב הזה של עבודתו, לאחר שיהוה ברא את האנושות, הוא לא הנחה את בני האדם ולא כיוון אותם מהתקופה של אדם ועד לתקופתו של נוח. רק אחרי המבול, יהוה החל להנחות באופן רשמי את בני ישראל, שהיו צאצאיהם של נוח וכן של אדם. עבודתו ואמירותיו בישראל הנחו את חייהם של כל בני האדם ברחבי ארץ ישראל והראו לאנושות שיהוה מסוגל לא רק להפיח רוח חיים באדם, כך שהאדם יקבל חיים מאלוהים, יעלה מהעפר ויהפוך לבן אנוש נברא, אלא גם לשרוף את האנושות, לקלל את האנושות ולהשתמש במטהו כדי למשול באנושות. כך בני האדם ראו שיהוה יכול לכוון את חיי האדם על פני האדמה, ולדבר ולעבוד בקרב האנושות בהתאם לשעות היום והלילה. הוא עשה את העבודה רק כדי שברואיו ידעו שהאדם נברא מאדמה שהוא אסף, ויתרה מזאת, שהוא ברא את האדם. יתר על כן, מטרתה של העבודה שהוא התחיל בישראל הייתה שעמים אחרים ואומות אחרות (שלמעשה לא היו נפרדים מישראל, אלא הסתעפו מבני ישראל, בהיותם גם הם צאצאים של אדם וחווה), יקבלו את בשורת יהוה מישראל, כך שכל הבריות בתבל יוכלו לירוא את יהוה ויהיו תמימי דעים באשר לגדולתו. אילו יהוה לא התחיל את עבודתו בישראל, ובמקום זאת, לאחר שהוא ברא את האנושות, הוא היה נותן לה לחיות ללא דאגות על פני האדמה, הרי שבמקרה הזה האדם מעולם לא היה יודע שיהוה ברא את האנושות ושהוא אדון הבריאה. זאת בשל אופיו המוחשי של האדם (אופי פירושו שהאדם לעולם לא יכול לדעת דברים שהוא לא יכול לראות, כלומר שהוא לא יודע שיהוה ברא את האנושות, ועל אחת כמה וכמה לא יודע מדוע הוא עשה זאת). אילו היה יהוה בורא את האדם ומציב אותו על פני האדמה למושא להנאתו שלו, ואז פשוט מוחה את ידיו מהאדמה ועוזב במקום להישאר בקרב האנושות כדי לכוון אותה למשך זמן מסוים, הרי שכל האנושות כולה הייתה חוזרת לאין; אפילו השמים והארץ וכל צבאם, לרבות האנושות כולה, היו חוזרים לאין ונרמסים תחת רגלי השטן. כך, רצונו של יהוה ש"על פני האדמה, כלומר בקרב בריאתו, יהיה לו מקום לעמוד בו, מקום קדוש" היה מתנפץ לרסיסים. לכן במקום זאת, לאחר שאלוהים ברא את האנושות, הוא יכול היה להישאר בקרבה, לכוון את בני האדם בחייהם ולדבר איתם על מנת להגשים את חפץ לבו ולממש את תוכניתו. מטרת עבודתו של אלוהים בישראל הייתה רק להוציא לפועל את התוכנית שהוא בנה לפני שהוא ברא את כל הדברים. לפיכך, לא הייתה סתירה בין עבודתו תחילה בקרב בני ישראל ובריאתו את כל הדברים, אלא ששני ההיבטים האלה נעשו לשם ניהולו, עבודתו וכבודו, וכן על מנת להעמיק את משמעות בריאתו את האנושות. הוא הנחה את חיי האנושות על פני האדמה במשך אלפיים שנה לאחר נוח, שבמהלכן הוא לימד את בני האנוש להבין כיצד לירוא את יהוה, אדון הבריאה כולה, כיצד לנהל את חייהם וכיצד להמשיך בחייהם, ומעל הכל, כיצד לפעול כעדים על יהוה, לשמוע לו ולירו אותו, ואפילו להלל אותו במוזיקה כמו שעשו דוד וכוהניו.

קטע מתוך "העבודה בעידן החוק" ב'הדבר מופיע בבשר'

בראשית, הכוונת האדם במהלך עידן החוק של התנ"ך הייתה כמו הכוונת חייו של ילד. האנושות הקדומה הייתה התולדה הטרייה של יהוה – אלה היו בני ישראל. הם לא הבינו כלל כיצד יש לירוא את אלוהים או כיצד יש לחיות על פני האדמה. במילים אחרות, יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אדם ואת חוה, אך הוא לא העניק להם את יכולות המחשבה כדי להבין כיצד לירוא את יהוה או כיצד לציית לחוקי יהוה על פני האדמה. ללא ההכוונה הישירה של יהוה, איש לא היה מסוגל לדעת זאת באופן ישיר, מכיוון שבראשית, לא היו לאדם יכולות מחשבה כאלה. האדם ידע רק שיהוה הוא אלוהים, אך לא היה לאדם שום מושג כיצד עליו לירוא אותו, איזו התנהגות יכולה להיחשב ליראת אל, באיזו תודעה עליו לירוא אותו, או מה עליו להעלות כקורבן מנחה כאדם ירא אל. האדם ידע רק כיצד ליהנות ממה שניתן ליהנות ממנו מבין כל הדברים שיהוה ברא, אך לא היה לו שמץ של מושג מהם החיים הראויים לברוא אל. ללא הוראות מאף אחד וללא הכוונה אישית של אף אחד, בני האדם האלה לעולם לא היו מקיימים חיים ההולמים באמת אנושות, אלא היו רק נלכדים בערמומיות בידי השטן. יהוה ברא את בני האדם, כלומר הוא ברא את אבותיהם הקדמונים של בני האדם, אדם וחוה, אך הוא לא העניק להם שום תבונה או חוכמה מעבר לכך. על אף שהם כבר חיו על פני האדמה, הם לא הבינו כמעט שום דבר. על כן, עבודתו של יהוה לברוא אנושות הושלמה רק במחציתה, והיא הייתה רחוקה משלמות. הוא רק בנה דגם של אדם מחומר והפיח בו רוח חיים אלוהית, אך בלי להעניק לאדם נכונות מספקת לירוא את אלוהים. בראשית, האדם לא רצה לירוא את אלוהים או לפחד ממנו. האדם ידע רק כיצד להאזין לדבריו של אלוהים, אך לא היה לו הידע הבסיסי לחיים על פני האדמה ולכללים הראויים לחיי אנוש. על כן, אף על פי שיהוה ברא את האיש והאישה והשלים את מיזם שבעת הימים, הוא בשום אופן לא השלים את בריאת האדם, משום שהאדם היה רק קליפה ריקה ולא הייתה בו המציאות של ההוויה האנושית. האדם רק ידע שיהוה ברא את האנושות, אך לא היה לו מושג כיצד לציית לדבריו או לחוקיו של יהוה. על כן, לאחר שנוצרה האנושות, עבודתו של יהוה הייתה רחוקה מסיום. עדיין היה עליו לכוון את בני האדם באופן מוחלט כדי שיתייצבו בפניו, על מנת שיהיו מסוגלים לחיות יחדיו על פני האדמה ולירוא אותו, ועל מנת שיהיו מסוגלים, בהכוונתו, לעלות על דרך הישר של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק כך הייתה העבודה שנעשתה בעיקרה תחת שמו של יהוה מושלמת לגמרי. כלומר רק כך הייתה העבודה של בריאת העולם בידי יהוה מסתיימת לגמרי. על כן, לאחר שיהוה ברא את האנושות, היה עליו לכוון את חיי האנושות על פני האדמה במשך כמה אלפי שנים, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לציית לצווים והחוקים שלו ולקחת חלק בכל הפעילויות של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק אז הייתה עבודתו של יהוה מושלמת לחלוטין.

קטע מתוך "חזון עבודתו של אלוהים (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

אז קראתם את התקנות והעקרונות הללו של עידן החוק, כן? האם התקנות מקיפות טווח רחב? ראשית, הן כוללות את עשרת הדיברות. אחריהן באות תקנות לבניית מזבחות וכן הלאה. אחריהן, ישנן תקנות לשמירת השבת ושלושת הרגלים, ולאחר מכן תקנות הקרבת קורבנות. ראיתם כמה סוגי קורבנות יש? יש עולות, זבחים, שלמים, חטאת וכן הלאה. אחריהם, תקנות לקורבנות כוהנים, לרבות עולות וזבחים של כוהנים ועוד סוגי קורבנות. התקנה השמינית היא לאכילת קורבנות בידי כוהנים, ולאחר מכן יש תקנות לשמירה לאורך חיי אדם. ישנן התניות להיבטים רבים בחיי האנשים, דוגמת התקנות הקובעות מה מותר ומה אסור באכילה, היטהרות נשים לאחר לידה, והיטהרות לאחר ריפוי מצרעת. בתקנות אלה, אלוהים מרחיק עד כדי התייחסות למחלות. יש אפילו כללים לשחיטת צאן ובקר וכן הלאה. אלוהים הוא זה שברא את הצאן והבקר, ועליכם לשחוט אותם כפי שאלוהים אומר לכם. ללא ספק, יש סיבה לדבריו של אלוהים. אין ספק שנכון לנהוג לפי צוויו של אלוהים, וודאי שהדבר ייטיב עם אנשים! יש גם חגים וכללים שיש לשמור, כגון השבת, פסח ועוד – אלוהים דיבר על כל אלה. בואו נתבונן באחרונות: תקנות אחרות – נר התמיד, שנת היובל, גאולת הארץ, נדרים, מעשר וכן האלה. האם הן מקיפות טווח רחב? הדבר הראשון שיש לדבר עליו הוא הנושא של קורבנות האנשים, ולאחר מכן יש תקנות לגניבה ופיצוי, ולשמירת השבת... כל אחד מתחומי החיים מעורב בכך. כלומר כשאלוהים החל בעבודה הרשמית של תוכנית הניהול שלו, הוא תיקן תקנות רבות שעל האדם לשמור. התקנות האלה נועדו לאפשר לאדם לחיות חיים רגילים של אדם על פני האדמה – חיים רגילים של אדם רגיל שהם בלתי נפרדים מאלוהים ומהנחייתו. ראשית, אמר אלוהים לאדם כיצד לבנות ולהתקין מזבחות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם כיצד להקריב קורבנות וקבע כיצד על האדם לחיות – למה עליו לשים לבו במהלך חייו, למה עליו לציית ומה מותר ואסור לו לעשות. מה שאלוהים פרש בפני האדם הקיף את הכל. באמצעות המנהגים, התקנות והעקרונות האלה, הוא תקנן את התנהגותם של האנשים, הנחה את חייהם, הנחה את הכנסתם בחוקיו של אלוהים, הנחה אותם לבוא לפני מזבח אלוהים, הנחה אותם כיצד לחיות בקרב כל הדברים שברא אלוהים עבור האדם שהיה להם סדר, קביעות ומתינות. ראשית, אלוהים עשה שימוש בתקנות ובעקרונות הפשוטים האלה כדי להציב גבולות לאדם, כדי שעל פני האדמה יהיו לאדם חיים רגילים של עבודת אל – שיהיו לו חיים רגילים של אדם. זהו התוכן המסוים של תחילת תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. התקנות והכללים מקיפים תוכן נרחב ביותר. הם הפרטים של האופן שבו אלוהים הנחה את האנושות במהלך עידן החוק. על האנשים שבאו לפני עידן החוק היה לקבל ולכבד אותם. הם תיעוד של העבודה שאלוהים עשה בעידן החוק והם הוכחה אמיתית לכך שאלוהים מוביל ומנחה את כל האנושות.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן החוק, העבודה של הכוונת האנושות נעשתה תחת השם יהוה, ושלב העבודה הראשון החל על פני האדמה. בשלב הזה, העבודה הייתה בניית בית המקדש והמזבח, ושימוש בחוק כדי לכוון את עם ישראל ולעבוד בקרבו. על ידי הכוונת עם ישראל, יהוה כונן בסיס לעבודתו על פני האדמה. מהבסיס הזה, הוא הרחיב את העבודה מעבר לישראל, כלומר, הוא החל מישראל והפיץ את עבודתו החוצה, כך שהדורות המאוחרים יותר התוודעו בהדרגה לכך שיהוה הוא אלוהים, שיהוה הוא זה שברא את השמיים והארץ וכל צבאם ושיהוה הוא זה שברא את כל הברואים. הוא הפיץ את עבודתו באמצעות עם ישראל, החוצה מעבר לכך. ארץ ישראל הייתה המקום הקדוש הראשון שבו יהוה עבד על פני האדמה, וארץ ישראל הייתה המקום הראשון שבו אלוהים בא לעבוד על פני האדמה. זו הייתה העבודה של עידן החוק.

קטע מתוך "חזון עבודתו של אלוהים (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים לַמִּצְרִים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל. אלוהים השתמש בדברות כדי להציב להם דרישות. השאלות אם בן האדם שמר את יום השבת לקודשו, אם הוא כיבד את אביו ואת אמו, אם הוא עבד לפסל או תמונה, וכן הלאה – אלה היו העקרונות לפיהם נקבע אם בן האדם חוטא או צדיק. היו ביניהם כאלה שהוכו באש יהוה, כאלה שנסקלו למוות וכאלה שקיבלו את ברכתו של יהוה, וזה נקבע לפי מידת הציות לדברות האלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו נסקלים באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו מוכים באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם היו נסקלים באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו כדי שבעודו מושל בחיי בני האדם, הם יקשיבו ויעשו את דברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים האלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, וכדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית. כך, על סמך העבודה שיהוה עשה, העידן הראשון נקרא עידן החוק. על אף שיהוה ביטא אמירות רבות ועשה עבודה רבה, הוא הנחה את בני האדם רק על דרך החיוב ולימד את בני האדם הבורים האלה כיצד להיות בני אדם, כיצד לחיות וכיצד להבין את דרכו של יהוה. על פי רוב, העבודה שהוא עשה נועדה לאפשר לבני האדם לקיים את דרכו ולהישמע לחוקיו. העבודה נעשתה על בני אדם שהיו מושחתים רק על פני השטח. עניינה של העבודה לא היה לשנות את טבע האדם או לאפשר צמיחה בחיים. עניינה היה רק שימוש בחוקים כדי להגביל את בני האדם ולשלוט בבהם. עבור בני ישראל באותה תקופה, יהוה היה לא יותר מאל בבית המקדש ואל בשמיים. הוא היה עמוד ענן ועמוד אש. כל מה שיהוה דרש מהם היה להישמע למה שכיום ידוע בתור חוקיו ודברותיו – אפשר אפילו לומר שאלה הם הכללים שלו – משום שמעשיו של יהוה לא נועדו לשנות אותם, אלא להקנות להם דברים נוספים שצריכים להיות לאדם, ולהנחות אותם במו פיו של אלוהים. זאת משום שלאחר שהאדם נברא, הוא לא ידע דבר על הדברים שצריכים להיות בידיו. על כן, יהוה העניק לבני האדם את הדברים שהם היו זקוקים להם לשם חייהם על פני האדמה. כך הוא גרם לבני האדם שהוא הוביל להתעלות על אביהם אדם ואמם חווה, משום שהדברים שיהוה נתן להם התעלו על הדברים שהוא נתן לאדם ולחווה בראשית. על כל פנים, העבודה שיהוה עשה בישראל הייתה רק להנחות את האנושות ולגרום לאנושות להכיר בבורא שלה. הוא לא כבש את בני האדם ולא שינה אותם, אלא רק הנחה אותם. זה סיכום עבודתו של יהוה בעידן החוק. זהו הרקע, הסיפור האמיתי, המהות של עבודתו בכל ארץ ישראל, וראשיתן של ששת אלפי שנות עבודתו – לשלוט באנושות בידו של יהוה. מתוך כך נבעה עבודה נוספת בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו.

קטע מתוך "העבודה בעידן החוק" ב'הדבר מופיע בבשר'

(2) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן החסד

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֺּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו" (יוחנן ג' 17).

דברי אלוהים רלוונטיים:

ישוע מייצג את כלל העבודה של עידן החסד – הוא התגלם כבשר ודם ונצלב, והוא גם חנך את עידן החסד. הוא נצלב כדי להשלים את העבודה הגואלת, כדי לסיים את עידן החוק ולהתחיל את עידן החסד, ולפיכך הוא מכונה "המפקד העליון", "קורבן החטאת", "הגואל". לפיכך, תוכן עבודתו של ישוע היה שונה מתוכן עבודתו של יהוה, על אף שעבודתם הייתה זהה באופן עקרוני. יהוה החל את עידן החוק וכונן את הבסיס, כלומר את נקודת המקור של עבודתו בעולם, ומסר את חוקיו ודברותיו. אלה היו שניים מהישגיו, שמייצגים את עידן החוק. עבודתו של ישוע בעידן החסד לא הייתה למסור חוקים, אלא לממש אותם, וכך הוא נתן את האות לעידן החסד וסיים את עידן החוק שנמשך אלפיים שנה. הוא היה החלוץ שבא כדי לפתוח את עידן החסד, אך הגאולה נותרה מוקד עבודתו. על כן, הישגיו היו כפולים: פתיחתו של עידן חדש והשלמת עבודת הגאולה באמצעות צליבתו. לאחר מכן הוא עזב. ומכאן ואילך, הסתיים עידן החוק והחל עידן החסד.

עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא בירך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע, והוא העניק לבני האדם את כל הדברים שהם יכולים ליהנות מהם להנאתם: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל מה שידע האדם היה שפע של דברים מהנים: לבו היה שלו ובטוח, רוחו זכתה לעידוד ונחמה, והוא שאב את כוחותיו מישוע המושיע. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם כבר הושחת ביד השטן, ולכן, כדי להשיג את התוצאה הרצויה, עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות, על מנת להשיג את השפעתו. בעידן החסד האנושות רק נחשפה לקורבן שלי לכפרה על חטאי האנושות – ישוע. כל מה שבני האדם ידעו היה שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שהם ראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה היחידה לכך הייתה שהם נולדו בעידן החסד. לכן, בטרם הם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מסוגי החסד הרבים שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם ויכלו גם להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק הודות לאיפוקו ולסבלנותו של ישוע, הם זכו בזכות לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לגאול את הצדיקים, כי אם את החוטאים, מה שיאפשר לחוטאים לקבל מחילה על חטאיהם". אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, קללה וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. אם כך היה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק, ועידן החוק היה מתארך לששת אלפי שנים. חטאי האדם היו רק מתרבים והופכים לחמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי בני האנוש הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות, למחול לבני האנוש על חטאיהם ולהעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הטלאים האובדים" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוט שבחיקה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ומבורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו חולל שינוי בלבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה על חטאיהם דרך איפוקו.

קטע מתוך "הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה" ב'הדבר מופיע בבשר'

אף על פי שישוע בהתגלמותו היה חסר רגשות, הוא ניחם תמיד את תלמידיו, דאג להם, סייע להם ותמך בהם. חרף העבודה שביצע והסבל שבו עמד, הוא מעולם לא הפנה אל בני האדם דרישות מוגזמות ותמיד נהג בסבלנות ואיפוק כלפי חטאיהם, עד כדי כך שבעידן החסד נקרא בחיבה "המושיע האהוב ישוע." עבור בני האדם של אותו עידן – עבור כל בני האדם – ישוע היה סמל של רחמים ואהבה. הוא מעולם לא זכר את עבירותיהם של בני האדם ולא הניח לעבירות האלה להשפיע על יחסו אליהם. כיוון שזה היה עידן שונה, הוא העניק לבני האדם לעתים קרובות מזון ומשקה בשפע, כדי שיאכלו לשובע. הוא התייחס אל כל חסידיו בחסד, ריפא את החולים, גירש שדים, החיה את המתים. כדי שבני האדם יאמינו בו ויראו שכל מעשיו נעשו מתוך רצינות וכנות, הוא אף החיה גווייה מרקיבה והוכיח שבידיו גם המתים יכולים לחזור לחיים. כך הוא סבל בשקט וביצע את עבודתו הגואלת בקרבם. גם לפני שהוא נצלב, ישוע כבר קיבל על עצמו את חטאי האנושות והפך לקורבן החטאת של בני האדם. עוד טרם צליבתו, הוא פתח את הדרך שהובילה אל הצלב כדי לגאול את בני האדם. בסופו של דבר הוא נצלב, הקריב את עצמו למען הצלב והרעיף את רחמיו, רוחב לבו וקדושתו על האנושות. עבור האנושות, הוא תמיד היה סובלני ומעולם לא חיפש נקמה, אלא מחל לבני האדם על כל חטאיהם, עודד אותם להכות על חטא, לימד אותם מה הם סבלנות, איפוק ואהבה, עודד אותם ללכת בעקבותיו ולהקריב עצמם למען הצלב. אהבתו לאחים ולאחיות עלתה על אהבתו למרים. העיקרון שבבסיס עבודתו היה ריפוי בני האדם וגירוש שדים – והכל מכוח גאולתו. בכל מקום שאליו פנה הוא נהג בכל חסידיו בחסד. הוא הפך את העניים לעשירים, גרם לפסחים ללכת, לעיוורים לראות ולחירשים לשמוע. הוא אף הזמין את השפלים ביותר והמופקרים מכל, את החוטאים, לסעוד עמו, ולא דחה אותם אלא נהג תמיד בסבלנות, ואף אמר, "אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על ההרים וילך לחפש את האובד? אמן אני אומר לכם, כאשר ימצא אותו, הוא ישמח עליו יותר מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו." הוא אהב את מאמיניו כפי שכבשה אוהבת את טלאיה. אף על פי שהיו טיפשים ובורים, והיו חוטאים בעיניו, וכן בני האדם הצנועים ביותר בחברה, הוא התייחס לחוטאים האלה – שעוררו בוז בקרב אחרים – כאל בבת עינו. כיוון שכך, הוא מסר את חייו למענם, כטלה המועלה לקורבן על המזבח. הוא הילך ביניהם כמשרתם, הניח להם להשתמש בו ולטבוח אותו, ומסר עצמו לידיהם ללא תנאי. בעיני חסידיו הוא היה ישוע המושיע האהוב, אולם כלפי הפרושים שהטיפו לעם מעמדת התנשאות, הוא לא הפגין רחמים ולא אהבה, אלא תיעוב וטינה. הוא לא הרבה לעבוד בקרב הפרושים ורק מעת לעת הטיף להם ונזף בהם. הוא לא פעל בקרבם כדי לגאול אותם ולא עשה אותות ומופתים ביניהם. הוא העניק את כל רחמיו ורוחב לבו לחסידיו וסבל למען החוטאים עד הסוף, כשמסמרו אותו לצלב, וספג כל השפלה אפשרית עד לגאולה מלאה של בני האדם. זה היה סך כל עבודתו.

ללא הגאולה של ישוע, בני האדם היו ממשיכים לחיות לעד בחטא והיו הופכים לילדי החטא ולצאצאיהם של שדים. אם כך היה, השטן היה מגיע לשכון על פני האדמה, ופני האדמה כולם היו הופכים למשכנו. אולם העבודה הגואלת הצריכה הפגנת רחמים ואהבה כלפי בני האדם – רק דרכה היו בני האדם זוכים במחילה והיו מקבלים את הזכות להיעשות שלמים וליפול בנחלתו של אלוהים. ללא שלב העבודה הזה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה יכולה להתקדם. אלמלא נצלב ישוע – אילו רק ריפא את בני האדם וגירש את השדים שאחזו בהם – הרי שבני האדם לא היו זוכים למחילה שלמה בגין חטאיהם. בשלוש השנים וחצי של עבודתו של ישוע על פני האדמה, הוא השלים רק מחצית מעבודת הגאולה. אז, כשמוסמר אל הצלב והפך דמות של בשר ודם השרוי בחטא על ידי כך שנמסר לידי השטן, עלה בידו להשלים את עבודת הצליבה ולשלוט בגורלם של בני האדם. רק לאחר שהוא נמסר לידיו של השטן, הוא גאל את האנושות. במשך שלושים ושלוש שנים וחצי הוא סבל בעולם, היה מושא ללעג ולקלס, הוכפש, ננטש ואף נותר ללא מקום שבו הוא יכול היה להניח את ראשו ולנוח. לאחר מכן, הוא נצלב, וכל הווייתו – גוף קדוש ותמים – מוסמרה אל הצלב. הוא סבל כאבים שונים ומשונים. אלה שהיו בעמדת כוח לעגו לו והלקו אותו, והחיילים אף ירקו בפניו. ובכל זאת הוא נותר דומם וסבל עד הסוף. הוא קיבל על עצמו בכניעה את רגע המוות, שבו הוא גאל את האנושות כולה. רק אז הותר לו לנוח. עבודתו של ישוע מייצגת אך ורק את עידן החסד. היא לא מייצגת את עידן החוק ולא מהווה תחליף לעבודה המתבצעת באחרית הימים. זו מהות עבודתו של ישוע בעידן החסד, העידן השני שהאנושות עברה – עידן הגאולה.

קטע מתוך "הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה" ב'הדבר מופיע בבשר'

בבואו של ישוע, גם הוא עשה חלק מעבודתו של אלוהים ואמר כמה דברים – אך מה הייתה העבודה העיקרית שהוא הגשים? הדבר העיקרי שהוא הגשים היה עבודת הצליבה. הוא התגלם בדמות בשר ודם חוטאים כדי להשלים את עבודת הצליבה ולגאול את האנושות כולה, ולמען חטאה של האנושות כולה הוא שימש כקורבן חטאת. זוהי העבודה העיקרית שהוא הגשים. בסופו של דבר, הוא העניק לבאים אחריו את נתיב הצלב כדי שהוא ינחה אותם. מטרת בואו של ישוע הייתה בעיקר להשלים את עבודת הגאולה. הוא גאל את האנושות כולה והביא לאדם את בשורת מלכות השמיים, ויתרה מכך, הוא הביא את הנתיב למלכות השמיים. כתוצאה מכך, כל הבאים אחריו אמרו, "עלינו לצעוד בנתיב הצלב ולהקריב את עצמנו למען הצלב." כמובן, בראשית ישוע עשה גם עבודה אחרת ואמר דברים כדי לגרום לאדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיו. עם זאת, כהונתו הייתה עדיין הצליבה, ושלוש השנים וחצי שבהן הוא הטיף על הדרך היו הכנה לצליבה שבאה לאחר מכן. הפעמים שבהן ישוע התפלל היו אף הן למען הצליבה. חיי האדם הרגיל שהוא ניהל ושלושים ושלוש השנים וחצי שבהן הוא חי על פני האדמה, נועדו בעיקר למען השלמת עבודת הצליבה, הן נועדו להעניק לו כוח כדי שיוכל לבצע עבודה זו, וכתוצאה מכך, אלוהים הפקיד בידיו את עבודת הצליבה.

קטע מתוך "דבר האל משיג הכל" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן החסד, ישוע היה האל שהושיע את האדם. מה שהוא היה ומה שהיה שייך לו היו חסד, אהבה, חמלה, איפוק, סבלנות, צניעות, אכפתיות וסובלנות, וחלק ניכר מהעבודה שהוא עשה היה למען גאולת האדם. טבעו היה טבע של חמלה ואהבה, ומשום שהיה רחום ואוהב, היה עליו להיצלב למען האדם, על מנת להוכיח שאלוהים אוהב לאדם כמוהו, עד כדי כך שהוא העלה את כל כולו כקורבן מנחה. במהלך עידן החסד, שמו של אלוהים היה ישוע, כלומר אלוהים היה אל שהושיע את האדם, והוא היה אל רחום ואוהב. אלוהים היה עם האדם. אהבתו, החמלה שלו והישועה שלו ליוו כל אדם ואדם. רק על ידי קבלת שמו של ישוע ונוכחותו, האדם היה מסוגל לזכות בשלווה ואושר, לקבל את ברכתו, את חסדיו העצומים והרבים ואת הישועה שלו. באמצעות הצליבה של ישוע, כל חסידיו קיבלו ישועה וחטאיהם נמחלו להם. במהלך עידן החסד, ישוע היה שמו של אלוהים. במילים אחרות, העבודה של עידן החסד נעשתה בעיקרה תחת השם ישוע. במהלך עידן החסד, אלוהים נקרא ישוע. הוא ביצע שלב של עבודה חדשה מעבר לזו של התנ"ך, ועבודתו הסתיימה בצליבה. זו הייתה כל עבודתו.

קטע מתוך "חזון עבודתו של אלוהים (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.

קטע מתוך "האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'

(3) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן המלכות

דברי אלוהים רלוונטיים:

כשישוע בא אל עולמו של האדם, הוא הביא את עידן החסד וסיים את עידן החוק. באחרית הימים, אלוהים הפך שוב לבשר ודם, וכשהוא הפך לבשר ודם הפעם, הוא סיים את עידן החסד והביא את עידן המלכות. כל מי שמקבל את התגלמותו השנייה של אלוהים יובל אל עידן המלכות ויהיה מסוגל לקבל באופן אישי את הכוונתו של אלוהים. אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם. הוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.

קטע מתוך הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, כבר התקבע באדם טבע שמתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, אין זו אלא גאולה שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא הוסר. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי בטרם ייעשה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסורים, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של אלוהים. כל העבודה שנעשית כיום נועדה לכך שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות משפט וייסורים של דבר האל, וכן זיכוך, האדם יכול להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להתייחס לשלב זה של העבודה כשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר שזו עבודת טיהור. למען האמת, זהו שלב של כיבוש, כמו גם השלב השני בעבודת הישועה. האדם נופל בנחלתו של אלוהים בזכות המשפט והייסורים של דבר האל, ובאמצעות השימוש בדבר האל כדי לזכך, לשפוט ולחשוף – כל הטומאה, התפיסות, המניעים והתקוות האישיות שבלב האדם נגלים לחלוטין. משום שעל אף שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, המשמעות היחידה של הדבר היא שאלוהים אינו זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם, כאשר האדם שחי כבשר ודם לא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את הטבע השטני המושחת שלו. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום ואז מתוודים בערב. באופן זה, גם אם קורבן החטאת יעיל לעולם עבור האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שטבעו של האדם עדיין מושחת. ...לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את האופי שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (4)" ב'הדבר מופיע בבשר'

העבודה באחרית הימים היא אמירת דברים. ניתן להשיג שינויים גדולים באדם באמצעות מילים. השינויים שנגרמו כעת בבני האדם האלו עם קבלת הדברים הללו גדולים הרבה יותר מהשינויים שחלו בבני האדם כאשר קיבלו את האותות והמופתים בעידן החסד. זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים גורשו מהאדם באמצעות הנחת הידיים והתפילה, אך הטבע המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך באשר לטיהור האדם מהטבע השטני המושחת שבו – נותר עדיין לעשות עבודה זו. האדם רק זכה בישועה ונמחל לו על חטאיו בזכות אמונתו, אך אופיו החוטא של האדם לא נעקר מן השורש ועדיין נותר בו. חטאי האדם נמחלו באמצעות אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אך אין פירוש הדבר שהאדם היה כבר נקי מחטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לעקור מן השורש את אופיו החוטא ולשנות אותו. חטאי האדם נמחלו בזכות עבודת הצליבה של אלוהים, אך האדם המשיך לחיות בטבע השטני הקודם והמושחת שלו. מכיוון שכך, יש להושיע את האדם לחלוטין מהטבע השטני המושחת שלו, כדי שאופיו החוטא של האדם ייעקר מן השורש ולא יתפתח שוב לעולם, ובכך יאפשר לטבעו של האדם להשתנות. הדבר ידרוש מהאדם להבין את נתיב הצמיחה בחיים, את דרך החיים ואת הדרך לשינוי טבעו. יתר על כן, הדבר ידרוש מהאדם לפעול בהתאם לנתיב הזה. זאת כדי שטבעו יוכל להשתנות בהדרגה וכדי שהוא יוכל לחיות בזוהרו של האור, על מנת שכל מעשיו יהיו בהתאם לרצונו של אלוהים, על מנת שהוא ישליך מעליו את טבעו השטני המושחת ועל מנת שישתחרר מהשפעתו האפלה של השטן, ובכך יחלץ לחלוטין מהחטא. רק אז האדם יזכה לישועה מלאה.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (4)" ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודת אחרית הימים היא להפריד את כל הדברים לסוגים ולהשלים את תוכנית הניהול של אלוהים, מפני שהזמן קרב, ויומו של אלוהים הגיע. אלוהים מביא את כל מי שבא אל מלכותו, כלומר את כל מי שהיה נאמן לו עד הסוף, לעידן של אלוהים עצמו. אולם לפני בוא העידן של אלוהים עצמו, העבודה שאלוהים רוצה לעשות היא לא לצפות במעשי האדם או לחקור את חיי האדם, אלא לשפוט את מרדנותו. זאת משום שאלוהים יטהר את כל מי שבא בפני כס מלכותו. כל מי שצעד בעקבות אלוהים עד היום הזה הוא מי שבא בפני כס מלכותו של אלוהים. לפיכך, כל מי שמקבל את עבודתו האחרונה של אלוהים הוא מי שאלוהים יטהר. במילים אחרות, כל מי שמקבל את עבודתו האחרונה של אלוהים הוא מי שאלוהים ישפוט אותו.

קטע מתוך "המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת" ב'הדבר מופיע בבשר'

כאשר אלוהים הופך לבשר ודם הפעם, עבודתו היא לבטא את טבעו, בעיקר באמצעות הטלת ייסורים ובאמצעות שיפוט. על בסיס הדברים האלה, הוא נותן לאדם אמת רבה יותר וחושף דרכים רבות יותר לנוהג, ובכך הוא משיג את מטרתו לכבוש את האדם ולהושיע אותו מטבעו המושחת. זה מה שעבודתו של אלוהים בעידן המלכות טומנת בחובה.

קטע מתוך הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את השיטות האלה של ההתגלות, הטיפול והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות משפט כזה אפשר לשכך את האדם ולשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים.

קטע מתוך "המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת" ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים מבצע את עבודת השפיטה והייסורים כדי שבני האדם יכירו אותו, ולשם עדותו. אילולא אלוהים היה שופט את טבעם המושחת של בני האדם, הם לא היו מכירים את טבעו הצודק של אלוהים שלא סובל שום חטא, ואף לא היו מסוגלים להפוך את ידיעתם הישנה לגבי אלוהים לידיעה חדשה. לשם עדותו וניהולו של אלוהים, הוא מציג בפומבי את כל כולו, וכך הוא מאפשר לבני האדם לזכות בידיעה לגביו ולשנות את טבעם, וכן לשאת עדות מהדהדת על אלוהים באמצעות הופעתו הפומבית של אלוהים. השינוי בטבעם של בני האדם מושג באמצעות סוגי העבודה השונים שאלוהים מבצע. ללא שינויים כאלה בטבעם של בני האדם, הם לא יוכלו לשאת עדות על אלוהים ואף לא להיות כלבבו של אלוהים. שינויים בטבעו של אדם מציינים שהוא השתחרר מאחיזתו של השטן, השתחרר מהשפעת החושך, ובאמת הפך לדוגמה ומופת לעבודתו של אלוהים, ובאמת הפך לעד של אלוהים ולאדם שהוא כלבבו של אלוהים. כיום, אלוהים המתגלם כבשר ודם ירד ארצה כדי להוציא לפועל את עבודתו על פני האדמה, והוא דורש שבני האדם ירכשו ידע לגביו, יישמעו לו, וישאו עליו עדות – שהם יכירו את עבודתו המעשית והרגילה, יישמעו לכל דבריו ועבודתו שלא עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, ויישאו עדות על כל העבודה שלו לישועת בני האדם, ועל כל המעשים שהוא עושה על מנת לכבוש את האדם. האנשים שנושאים עדות על אלוהים חייבים להכיר את אלוהים. רק עדות כזו היא מדויקת וממשית, ורק עדות כזו יכולה להמיט קלון על השטן. אלוהים משתמש באנשים שלמדו להכיר אותו על ידי כך שחוו את שפיטתו וייסוריו, את טיפולו וגיזומו את המיותר כדי שיישאו עליו עדות. הוא משתמש הן בבני האדם שהשטן השחית והן באנשים שטבעם השתנה ולכן זכו בברכתו כדי שיישאו עליו עדות. הוא לא צריך שבני האדם יהללו אותו אך ורק באמצעות מילים, ואף לא את שבחיהם ועדותם של זן השטן שהוא לא גאל. רק בני האדם שמכירים את אלוהים ורק בני האדם שטבעם השתנה כשירים לשאת עדות על אלוהים, ואלוהים לא יאפשר לבני האדם להמיט קלון על שמו בכוונה תחילה.

קטע מתוך "רק מי שמכיר את אלוהים יכול לשאת עדות על אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'

בעידן המלכות, אלוהים משתמש בדברו כדי לפתוח בעידן חדש, לשנות את אופן עבודתו, ולבצע את העבודה המיועדת לעידן כולו. זה העיקרון שלפיו אלוהים עובד בעידן הדבר. הוא הפך לבשר ודם כדי לדבר מתוך נקודות מבט שונות, וכדי לאפשר לאדם לראות באמת את אלוהים, שהוא הדבר המופיע בבשר, ואת חוכמתו ומופלאותו. העבודה הזאת נעשית כדי להגשים טוב יותר את המטרות, שהן כיבוש האדם, הפיכת האדם למושלם וסילוק האדם. זה העיקרון שלפיו אלוהים עובד בעידן הדבר. באמצעות הדבר, האדם מתוודע לעבודתו של אלוהים, לטבעו של אלוהים, למהותו של האדם ולמה שעל האדם להיווכח בו. באמצעות הדבר, מושגת כל העבודה שאלוהים רוצה לעשות בעידן הדבר. באמצעות הדבר, האדם מתגלה, מסולק ומועמד בניסיונות. האדם ראה את הדבר, שמע את הדבר וגילה את קיומו של הדבר. כתוצאה מכך, האדם מאמין בקיומו של אלוהים, האדם מאמין בכול יכולתו ובחכמתו של אלוהים, וכן בלבו של אלוהים, שמלא אהבה לאדם, וברצונו להושיע את האדם. על אף שהמילה "דבר" היא פשוטה ושגרתית, הדבר היוצא מפי האל בהתגלמותו כבשר ודם מרעיד את היקום כולו. דבר האל משנה מהיסוד את לב האדם, את תפיסותיו ואת טבעו הישן, וכן את מראהו הישן של העולם כולו. לאורך העידנים, רק אלוהים של היום עובד כך, ורק הוא מדבר כך ומושיע כך את האדם. לאחר מכן, הדבר מכוון את האדם בחייו, והדבר רועה את האדם ומקיים אותו. האדם חי בעולמו של הדבר, חי בתוך הקללות והברכות של דבר האל, ויותר מכך, הוא חי תחת המשפט והייסורים של הדבר. הדברים האלה והעבודה הזו נועדו כולם למען ישועתו של האדם, הגשמת רצונו של אלוהים ושינוי מראהו המקורי של עולם הבריאה הישנה. אלוהים ברא את העולם באמצעות הדבר, והוא מושל בבני האדם ברחבי תבל באמצעות הדבר, וכובש ומושיע אותם באמצעות הדבר. לבסוף, הוא ישתמש בדבר כדי לשים קץ לכל העולם הישן. רק אז תושלם לחלוטין תוכנית הניהול.

קטע מתוך "עידן המלכות הוא עידן הדבר" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן המלכות, אלוהים בהתגלמותו אומר דברים כדי לכבוש את כל מאמיניו. זהו "הדבר מופיע בבשר" – אלוהים בא באחרית הימים כדי לעשות את עבודתו, כלומר הוא בא להגשים את החשיבות האמיתית של הדבר המופיע בבשר. הוא רק אומר דברים, ולעתים רחוקות יש הופעה של עובדות. זוהי עצם המהות של הדבר המופיע בבשר, וכשאלוהים בהתגלמותו אומר את דבריו, זוהי הופעתו של הדבר בבשר וזה הדבר המתגלם בבשר. "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר". הדבר הזה (עבודת הופעתו של הדבר בבשר) הוא העבודה שאלוהים יגשים באחרית הימים, וזהו הפרק האחרון בכל תוכנית הניהול שלו. לכן אלוהים צריך לרדת אל פני האדמה ולבטא את דבריו בבשר. מה שנעשה היום, מה שייעשה בעתיד, מה שאלוהים יגשים, יעדו הסופי של האדם, בני האדם שיזכו בישועה, בני האדם שיושמדו, וכן הלאה – העבודה הזו שיש להשיג בסוף תוארה כולה בבירור, וכולה נועדה להגשים את החשיבות האמיתית של הדבר המופיע בבשר. הצווים המנהליים והחוקה שנקבעו בעבר, בני האדם שיושמדו, בני האדם שיבואו למנוחה – על כל הדברים הללו להתגשם. זוהי העבודה העיקרית שמגשים אלוהים בהתגלמותו באחרית הימים. הוא גורם לבני אדם להבין לאן שייכים בני האדם שאלוהים הועיד מראש ולאן שייכים אלה שאלוהים לא הועיד מראש, כיצד יסווגו עמו ובניו, מה יקרה לישראל, מה יקרה למצרים – בעתיד, כל אחד מהדברים האלו יוגשם. שלבי עבודתו של אלוהים מאיצים. אלוהים משתמש בדברו כאמצעי כדי לגלות לאדם מה ייעשה בכל עידן, מה יעשה אלוהים בהתגלמותו באחרית הימים ומה הכהונה שעליו לבצע. כל הדברים האלה נועדו להגשים את משמעותו האמיתית של הדבר המופיע בבשר.

קטע מתוך "דבר האל משיג הכל" ב'הדבר מופיע בבשר'

באחרית הימים, אלוהים משתמש בדברו בעיקר כדי להפוך את האדם למושלם. הוא לא משתמש באותות ובמופתים כדי לדכא את האדם או כדי לשכנע אותו. זה לא יכול להבהיר את עוצמתו של אלוהים. אילו אלוהים היה רק עושה אותות ומופתים, לא היה ניתן להבהיר את ממשיותו של אלוהים, ולכן לא היה ניתן להפוך את האדם למושלם. אלוהים לא הופך את האדם למושלם באמצעות אותות ומופתים, אלא נעזר בדברו כדי להשקות את האדם ולרעות אותו. לאחר מכן, האדם הופך לצייתן לגמרי ומכיר את אלוהים. זו המטרה של העבודה שהוא עושה והדברים שהוא אומר. אלוהים לא משתמש בשיטה של עשיית אותות ומופתים כדי להפוך את האדם למושלם – הוא משתמש בדבריו ובשיטות עבודה רבות ושונות כדי להפוך את האדם למושלם. בין שאלוהים מבצע זיכוך, טיפול, גיזום או אספקת דברים, הוא עושה זאת על ידי דיבור מנקודות מבט רבות ושונות, כדי להפוך את האדם למושלם ולאפשר לו להכיר טוב יותר את העבודה, החוכמה והנפלאות של אלוהים. ...אמרתי בעבר שאלוהים זוכה בקבוצה של מתגברים מהמזרח – מתגברים שיוצאים מהצרה הגדולה. מה פירושם של הדברים האלה? פירושם הוא שבני האדם האלה שנפלו בנחלתו של אלוהים הפכו לצייתנים באמת רק לאחר שהם עברו משפט וייסורים, טיפול, גיזום וזיכוכים מסוגים שונים. אמונתם של בני אדם כאלה לא מעורפלת ומופשטת, אלא אמיתית. הם לא ראו אותות ומופתים או ניסים כלשהם. הם לא מדברים על מכתבים ודוקטרינות סתומים או על תובנות עמוקות. במקום זאת, יש בידיהם מציאות, ודברי האל וידע אמיתי על ממשיותו של אלוהים. קבוצה כזו מסוגלת יותר להבהיר את עוצמתו של אלוהים, הלא כן?

קטע מתוך "דבר האל משיג הכל" ב'הדבר מופיע בבשר'

אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים בבריאה ימוינו לפי סוגם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך אופיים. זה הרגע שבו אלוהים מגלה את סופה של האנושות ואת היעד שלה. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ומשפט, לא תהיה דרך לחשוף את המרדנות והרשע שלהם. רק באמצעות ייסורים ומשפט ניתן לגלות את סופה של הבריאה כולה. האדם חושף את פרצופו האמיתי רק כשהוא עובר ייסורים ונשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, והאנושות כולה תמוין לסוגיה. באמצעות ייסורים ומשפט, יתגלה סופה של הבריאה כולה, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יתוגמלו, וכדי שכל בני האדם יחיו תחת ריבונותו של אלוהים. יש להגשים את כל העבודה הזו באמצעות ייסורים צודקים ומשפט צדק. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומשום שמרדנותו נעשתה חמורה ביותר, רק טבעו הצודק של אלוהים, אשר מורכב בבסיסו מייסורים ומשפט ומתגלה באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באדם ולהשלים אותו לגמרי. רק הטבע הזה יכול לחשוף את הרוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים.

קטע מתוך "חזון עבודתו של אלוהים (3)" ב'הדבר מופיע בבשר'

אלה שמסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת השיפוט והייסורים של אלוהים באחרית הימים – כלומר במהלך עבודת הטיהור האחרונה – יהיו אלה שיבואו למנוחה האחרונה עם אלוהים. לפיכך, בני האדם שבאו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של אלוהים רק לאחר שהם יעברו את עבודת הטיהור האחרונה שלו. בני האדם שנפלו בסופו של דבר בנחלתו של אלוהים יבואו למנוחה האחרונה. מהותה של עבודת הייסורים והשיפוט של אלוהים היא לטהר את האנושות למען יום המנוחה האחרונה. אחרת, האנושות כולה לא תהיה מסוגלת לנהוג כל אחד לפי סוגו או לבוא למנוחה. העבודה הזו היא הנתיב היחיד של האנושות לבוא למנוחה. רק עבודת הטיהור של אלוהים תטהר את האנושות מרשעותה, ורק עבודת הייסורים והשיפוט שלו תשפוך אור על דברי המרדנות בקרב האנושות, וכך תפריד את מי שניתן להושיע אותו ממי שלא ניתן להושיע אותו, ואת מי שיישאר ממי שלא יישאר. כשעבודתו של אלוהים תסתיים, בני האדם שיותר להם להישאר יטוהרו וייהנו מחיים אנושיים נהדרים יותר בפעם השנייה על פני האדמה כשהם יבואו לעולם אנושי נעלה יותר. במילים אחרות, הם יבואו ליום המנוחה של האנושות ויחיו יחד עם אלוהים. לאחר שמי שלא יכול להישאר יעבור ייסורים ושיפוט, צורתו המקורית תיחשף לגמרי. לאחר מכן, כל בני האדם האלה יושמדו, ובדומה לשטן, הם לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. האנושות בעתיד לא תכלול עוד אך אדם מהסוג הזה. בני האדם האלה לא כשירים לבוא לארץ המנוחה הסופית, והם לא כשירים לבוא ליום המנוחה שאלוהים והאדם יהיו שותפים לו, מפני שהם מושאים לענישה ופני שהם הרשעים, והם לא צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, וכן נשפטו ויוסרו. הם גם שירתו את אלוהים בעבר, אך בבוא היום האחרון, הם בכל זאת יושמדו משום רשעותם, מרדנותם והיותם בלתי ניתנים לגאולה. הם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד ובקרב האנושות בעתיד. כל הרשעים וכל אלה שלא זכו בישועה יושמדו כשהקדושים שבקרב האנושות יבואו למנוחה, בין אם הם יהיו רוחות המתים או בני אדם שעדיין חיים כבשר ודם. בלי קשר לשאלה לאיזו תקופה שייכים הרוחות והרשעים האלה ולאיזו תקופה שייכות רוחות הצדיקים ורוחות בני אדם שעושים מעשי צדק, כל הרשעים יושמדו וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה לא מוכרעת כולה על סמך עבודת אחרית הימים, אלא על סמך השאלה אם הם התנגדו לאלוהים או מרדו בו. אם בני אדם בתקופה הקודמת עשו רע, ולא ניתן היה להושיע אותם, אין ספק שהם יהיו מושא לענישה. אם בני אדם בתקופה הנוכחית עושים רע ולא ניתן להושיע אותם, גם הם בוודאות מושא לענישה. בני האדם מופרדים על פי טוב ורע ולא על פי התקופה. לאחר שבני האדם מופרדים על פי טוב ורע, בני האדם לא נענשים או מתוגמלים מיד. במקום זאת, אלוהים יבצע את העבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיסיים לבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה הוא הפריד את האנושות על פי טוב ורע מאז שהוא החל לבצע את עבודתו בקרב האנושות. הוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק עם השלמת עבודתו, במקום להפריד בין הרשעים והצדיקים עם השלמת עבודתו, ומיד להתחיל בעבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב. העבודה הסופית שלו להענשת הרע ותגמול הטוב נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את כל האנושות, כדי שהוא יוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. השלב הזה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זה השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להישאר, האנושות כולה עדיין לא תוכל לבוא למנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה למישור טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק כך אלוהים יכול לחיות בשלווה ובמנוחה.

קטע מתוך "אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה" ב'הדבר מופיע בבשר'

מכיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יגרום לאדם לעבוד אותו. מכיוון שאלוהים רוצה לשקם את תפקידו המקורי של האדם, הוא ישקם אותו לחלוטין וללא שום פשרה. שיקום סמכותו של אלוהים פירושו לגרום לאדם לעבוד אותו ולהישמע לו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לאדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו לגווע בזכות סמכותו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לכל חלק של אלוהים להישאר על כנו בקרב האנושות ללא שום התנגדות מצד האדם. המלכות שאלוהים רוצה להקים היא מלכותו. האנושות שהוא רוצה היא אנושות שעובדת אותו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם הוא לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות העובדה שהוא ברא אתת האדם תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם הוא לא ישמיד את האויבים שממרים את פיו, הוא לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם הסמלים של השלמת עבודתו ושל הישגו האדיר: השמדה מוחלטת של בני האדם שממרים את פיו והבאה למנוחה של מי שהפך למושלם.

קטע מתוך "אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה" ב'הדבר מופיע בבשר'

עם התגשמות דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכת דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם. אני נע ברחבי העולם, אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. המלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים בפניי, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה. כיום, כולכם חיים בפניי, ומחר כולכם תתקיימו במלכותי. האין זו הברכה הגדולה ביותר שהענקתי לאדם?

קטע מתוך "פרק 20" ב'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 1. המטרה של שלושת שלבי העבודה של הניהול של אלוהים את האנושות

הבא: 3. הקשר בין כל שלושת שלבי עבודתו של אלוהים

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה