מזה שנים האל עובד כבשר ודם, מדבר ארוכות.

הוא מתחיל בניסיון לעושי השירות

ואז מדבר נבואות, ומתחיל לשפוט,

משתמש בניסיון המוות כדי לזכך

אז הוא מוביל אנשים למסלול הנכון

של אמונה באל, אומר דברים,

מספק לאנשים את כל האמת,

נלחם בהשקפותיהם השונות.

אז הוא נותן לאדם מעט תקווה,

כדי שיראה את שלפניו –

שהאל והאדם יכנסו

לייעוד טוב, יד ביד.

למרות שבני האדם הם יצירי האל

והשטן השחית את כולם,

למרות שהם מושחתים חסרי ערך

ואופיים הינו כזה,

האל לא ינהג בהם לפי מהותם

או העונש הראוי להם.

דבריו נוקשים אך לאנשים

הוא רחום וסבלן.

למרות שעבודת האל מתבצעת כמתוכנן,

היא תואמת לצרכי האדם.

היא לא נעשית כלאחר יד,

כולה נעשית בחוכמת האל

בשל האהבה, בשל אהבת האל,

בחוכמתו, ובכנות,

הוא מתייחס לכל האנשים המושחתים

ולא משתעשע בהם כלל.

הבחינו בטון דיבור האל, בהתנסחותו.

לעתים הם מביאים אי נוחות וניסיונות,

דבריו לעתים מרגיעים אנשים.

הוא מודע ומתחשב בהם.

למרות שבני האדם הם יצירי האל

והשטן השחית את כולם,

למרות שהם מושחתים חסרי ערך

ואופיים הינו כזה,

האל לא ינהג בהם לפי מהותם

או העונש הראוי להם.

דבריו נוקשים אך לאנשים

הוא רחום וסבלן.

שקלו זאת בזהירות!

אלמלא האל ריחם על כולם,

נהג בהם בסובלנות, בחן,

האם היה אומר אין ספור דברים כדי להושיעם?

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'