אלפי שנים חלפו,

האנושות עוד נהנית מהאור והאוויר שהעניק האל.

היא עודה שואפת ונושפת את הנשימה שהאל עצמו הפיח.

האנושות עוד נהנית מיצירותיו של האל, הדגים, עופות, פרחים וחרקים.

היא עודה נהנית מכל הדברים, כל הדברים שסופקו על ידי האל.

יום וליל עדיין מחליפים זה את זה בהתמדה.

וכרגיל העונות מתחלפות.

ובשמיים עפים, האווזים שעוזבים בחורף ושבים באביב.

ובמים שוחים, הדגים לעולם לא עוזבים את הנהרות, האגמים, ביתם.

במהלך ימי הקיץ, הציקאדות על האדמה שרות בשמחה ממעמקי ליבן.

במהלך ימי הסתיו,

הצרצרים שעל הדשא מזמזים ברכות לפי מקצב הרוח.

האווזים מתקבצים, שעה שהעיטים נותרים לבדם.

אריות צדים כדי לשרוד, בעוד האיילים נותרים תמיד במרעה.

כל שחי בין כל הדברים, בא והולך שוב ושוב,

מיליוני שינויים ברגע בודד.

אך דבר שלא משתנה הוא האינסטינקטים שלהם וחוקי ההישרדות.

האל מזין ומפרנס אותם.

אף אחד לא יכול לשנות את האינסטנקטים שלהם.

אף אחד לא יכול להפר את חוקי ההישרדות שלו. שלו.

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'