אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

אמירותיו של המשיח של אחרית הימים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

מבחר מתוך עשרת קטעי דבר אלוהים על "עבודה והיווכחות"

1. מאז שבני האדם עלו על דרך הישר של החיים, נותרו דברים רבים שהם עדיין לא מבינים. הם עדיין מבולבלים לגמרי לגבי עבודתו של אלוהים, ובנוגע לשאלה כמה עבודה עליהם לעשות. מצד אחד, המצב הזה נובע מהסטייה שלהם בחווייתם ומהמגבלות ביכולתם לקבל. מצד שני, המצב נובע מכך שעבודתו של אלוהים עדיין לא הביאה בני אדם לשלב הזה. לכן, העניינים הרוחניים ביותר עדיין מעורפלים לכולם. לא רק שלא ברור לכם במה עליכם להיווכח, אלא שיתרה מכך, אתם לא מבינים את עבודתו של אלוהים. זה חשוב יותר מאשר החסרונות שלכם: זה פגם גדול שיש לכל בני האדם בעולם הדתי. בכך טמון הבסיס לכך שבני האדם לא מכירים את אלוהים, ולכן הפגם הזה הוא חיסרון, המשותף לכל מי שמחפש את אלוהים. אף אדם מעולם לא הכיר את אלוהים, ואפילו לא ראה את פניו האמיתיים. זו הסיבה שעבודתו של אלוהים הופכת למפרכת כמו הזזת הרים או ריקון הים. כמה בני אדם הקריבו את חייהם למען עבודתו של אלוהים? כמה בני אדם סולקו משום עבודתו של אלוהים? כמה התענו עד מוות למען עבודתו? כמה מתו שלא בצדק בעיניים מלאות בדמעות של אהבה לאלוהים? כמה חוו רדיפה אכזרית ולא אנושית? העובדה שהטרגדיות האלה קורות נובעת מכך שבני האדם לא מכירים את אלוהים, הלא כן? איך ייתכן שמישהו שלא מכיר את אלוהים יעז להתייצב בפניו? איך ייתכן שמישהו שמאמין באלוהים אך רודף אותו יעז להתייצב בפניו? זה לא רק ליקוי של בני האדם בעולם הדת, אלא ליקוי המשותף גם להם וגם לכם. אנשים מאמינים באלוהים מבלי להכיר אותו. זו הסיבה היחידה שהם לא יראים את אלוהים בלבם ולא מפחדים ממנו בלבם. יש אפילו כאלה שעושים לבדם את העבודה שהם רואים צורך לעשות בהוד ובהדר בתוך הזרם הזה, ועושים את עבודתו של אלוהים לפי הדרישות והרצונות המופרזים שלהם עצמם. בני אדם רבים מתנהגים בפראות, מבלי להעריך את אלוהים כלל אלא בציות לרצונם שלהם. האין אלה התגלמויות מושלמות של לבם האנוכי של בני האדם? הדברים האלה מבטאים את שפע ההונאה שבני האדם ניחנים בה, הלא כן? גם אם בני האדם חכמים באופן מדהים, איך ייתכן שהכישרונות שלהם יחליפו את עבודתו של אלוהים? בני האדם בהחלט יכולים לדאוג לעול של אלוהים, אך הם לא יכולים לנהוג באנוכיות רבה מדי. האם מעשיהם של בני האדם באמת אלוהיים? האם בני האדם יכולים להיות בטוחים באופן חיובי? כשבני האדם נושאים עדות על אלוהים וכשהם יורשים את כבודו, אלוהים חורג ממנהגו ומרומם אותם. איך ייתכן שהם ראויים לכך? עבודתו של אלוהים רק החלה, ודבריו רק החלו להיאמר. בשלב הזה, בני האדם מרוצים מעצמם. האין זה פשוט חיזור אחר השפלה? הבנתם מעטה בהרבה מהנחוץ. אפילו התיאורטיקן המוכשר ביותר או הנואם הרהוט ביותר לא יכולים לתאר את כל השפע של אלוהים – אתם תיכשלו בכך עוד יותר, הלא כן? מוטב שלא תחשבו שאתם שווים יותר מהשמיים, אלא שתעריכו את עצמכם כפחותים מבני האדם הרציונליים ששואפים לאהוב את אלוהים. זה הנתיב שבו אתם צריכים להיווכח: להבין שאתם נמוכים באופן משמעותי מהזולת. לשם מה אתם חושבים שאתם כל כך מרוממים? לשם מה אתם מעריכים את עצמכם עד כדי כך? במסע הארוך של החיים, צעדתם רק כמה צעדים ראשונים. כל מה שאתם רואים הוא זרועו של אלוהים, ולא אלוהים כולו. חובה עליכם לראות יותר מעבודתו של אלוהים ולגלות יותר ממה שעליכם להיווכח בו, מפני שהשתניתם מעט מדי.

מתוך 'עבודה והיווכחות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

2. עבודתו של אלוהים להכין את האדם[1] ולשנות את טבעו לעולם לא נפסקת, משום שבני האדם לקויים ביותר מדי בחינות ולא עומדים ברף שאלוהים מציב. לכן אפשר לומר שבעיני אלוהים, אתם תמיד תהיו תינוקות בני יומם הניחנים במעט מאוד תכונות שמשמחות אותו, משום שאתם אינכם אלא ברואים בידיו של אלוהים. כשאדם נתקף בשאננות, אלוהים מתעב אותו, הלא כן? כשנאמר כיום שאתם יכולים לְרַצות את אלוהים, הדבר נאמר מנקודת המבט המוגבלת של גופכם העשוי בשר ודם. אם באמת תועמדו להשוואה מול אלוהים, תנחלו תבוסה לעולמים בזירה הזו. בשרו ודמו של האדם מעולם לא נחל ניצחון. רק באמצעות עבודתה של רוח הקודש יכול האדם לזכות במאפיינים חיוביים. למען האמת, מתוך שפע הדברים בבריאתו של אלוהים, האדם הוא הנמוך ביותר. על אף שהאדם הוא אדון כל הדברים, הוא היחיד מביניהם שנופל קורבן לתכסיסים של השטן, והוא היחיד שנופל קורבן באינספור דרכים והופך למושחת. לאדם מעולם לא הייתה ריבונות על עצמו. רוב בני האדם חיים במקומו המצחין של השטן וסובלים את לעגו. הוא מקניט אותם באופן כזה או אחר עד שהם חיים למחצה וסובלים כל תהפוכה וכל מצוקה בעולם האנושי. לאחר שהשטן משתעשע בהם, הוא שם קץ לגורלם. כך קורה שבני האדם עוברים את כל חייהם בערפל של בלבול, מבלי ליהנות ולו פעם אחת מהדברים הטובים שאלוהים הכין למענם – במקום זאת, השטן מזיק להם ומותיר אותם כשברי כלי. כיום, הם כבר כל כך תשושים ולאים שפשוט אין להם שום נטייה לשים לב לעבודתו של אלוהים. אם לבני האדם לא תהיה שום נטייה לשים לב לעבודתו של אלוהים, ייגזר עליהם שחווייתם תיוותר לעד מקוטעת וחלקית, ושההיווכחות שלהם תהיה תמיד ריקה מתוכן. לאורך אלפי השנים מאז שאלוהים בא אל העולם, הוא השתמש במספר רב של בני אדם בעלי חזון נשגב כדי שיעשו עבודה למענו לאורך שנים רבות, אך מספר בני אדם שבאמת הכירו את עבודתו הוא זעום לבלי שעור. זו הסיבה שבני אדם רבים מספור נוקטים גישה של התנגדות לאלוהים במקביל לביצוע עבודה למענו. במקום לעשות את עבודתו, הם למעשה עושים עבודה אנושית על אף שתפקידם ניתן להם מאלוהים. האם אפשר לקרוא לזה עבודה? כיצד הם יכולים להיווכח? האנושות לקחה את חסדו של אלוהים וקברה אותו. משום כך, לאורך דורות העבר, בני האדם שעשו את עבודת האל זכו בהוכחות מועטה. הם פשוט לא מדברים על הכרת עבודתו של אלוהים, משום שהם מבינים מעט מדי על חוכמתו של אלוהים. אפשר לומר שעל אף שיש בני אדם רבים המשרתים את אלוהים, הם לא מצליחים להבין כמה הוא נשגב, וזו הסיבה שכל בני האדם האלה המליכו את עצמם כאלוהים כדי שהזולת תעבוד אותם.

מתוך 'עבודה והיווכחות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

3. כשהעבודה נדונה, האדם סבור שהעבודה היא התרוצצות אנה ואנה למען אלוהים, הטפה בכל מקום והשקעה למען אלוהים. על אף שהסברה הזו נכונה, היא יותר מדי חד-צדדית. מה שאלוהים דורש מהאדם הוא לא רק לנדוד אנה ואנה למענו, אלא בעיקר לקיים כהונה ואספקה בתוך רוחו של האדם. אחים ואחיות רבים מעולם לא חשבו על עבודה למען אלוהים אפילו לאחר שנים כה רבות של חוויות, מכיוון שהעבודה כפי שהאדם תופס אותה לא עולה בקנה אחד עם מה שאלוהים דורש. לפיכך, אין לאדם כל עניין בעבודה, וזו בדיוק הסיבה לכך שהיווכחותו של האדם היא גם חד-צדדית למדי. כולכם צריכים להתחיל להיווכח על-ידי עבודה למען אלוהים, כדי שתוכלו לחוות טוב יותר את כל ההיבטים של ההיווכחות. זה מה שעליכם להיווכח בו. העבודה מתייחסת לא להתרוצצות אנא ואנה למען אלוהים, אך היא נוגעת לשאלה אם חיי האדם ומה שהאדם מביא לידי ביטוי בחייו נועדו להנאתו של אלוהים. העבודה מתייחסת לכך שהאדם משתמש בנאמנות שלו לאלוהים ובידע שלו על אלוהים כדי להעיד על אלוהים ולכהן בקרב בני האדם. זו אחריותו של האדם, וזה מה שכל בני האדם צריכים להבין. במילים אחרות, ההיווכחות שלכם היא עבודתכם. אתם שואפים להיווכח במהלך עבודתכם למען אלוהים. חוויית אלוהים לא רק מורכבת מהיכולת לאכול ולשתות את דבר האל. חשוב מכך, עליכם להיות מסוגלים להעיד על אלוהים, לשרת את אלוהים, לכהן בקרב בני האדם ולקיים אותם. זו עבודה, וזו גם היווכחותכם. זה מה שכל אדם צריך להשיג. יש בני אדם רבים שרק מתמקדים בנדידה אנה ואנה למען אלוהים ובהטפה בכל מקום, אך מתעלמים מהחוויות האישיות שלהם ומזניחים את היווכחותם בחיי רוח. זה מה שגורם לבני האדם שמשרתים את אלוהים להפוך לכאלה שמתנגדים לאלוהים. במשך שנים כה רבות, בני האדם שמשרתים את אלוהים ומכהנים בקרב בני האדם פשוט התייחסו לעבודה ולהטפה כהיווכחות, ואף אחד מהם לא ראה בחוויות הרוחניות שלו עצמו כהיווכחות חשובה. במקום זאת, הם מפיקים תועלת מהנאורות של רוח הקודש כדי לעבוד וללמד זה את זה. כשהם מטיפים, הם חשים עול רב ומקבלים את העבודה של רוח הקודש, ובאמצעות כך, הם משחררים את קולה של רוח הקודש. באותה עת, בני האדם שעובדים מרגישים זחוחים וגאוותנים, כאילו עבודתה של רוח הקודש היא חווייתם הרוחנית. הם מרגישים שכל המילים שהם אומרים במהלך הזמן הזה נובעות מההוויה שלהם, וגם מרגישים כאילו החוויות שלהם לא ברורות כפי שהם תיארו אותן. בנוסף, אין להם שמץ של מושג מה לומר לפני שהם פוצים פה, אך כשרוח הקודש עובדת בקרבם, יוצא מפיהם שטף מתמשך ובלתי פוסק של מילים. לאחר שאתם מטיפים כך פעם אחת, אתם חשים ששיעור קומתכם בפועל לא נמוך כפי שסברתם בעבר. לאחר שרוח הקודש עובדת בקרבכם באופן דומה מספר פעמים, אתם מסיקים שכבר יש לכם שיעור קומה וסוברים בטעות שעבודתה של רוח הקודש היא ההיווכחות וההוויה שלכם. כשיש לכם חוויה כזו ללא-הרף, אתם לא מקפידים על ההיווכחות שלכם. בשלב הזה, אתם הופכים לעצלים מבלי לשים לב ולא מייחסים כל חשיבות להיווכחות שלכם. לפיכך, כשאתם מכהנים בקרב בני האדם, עליכם להבדיל בבירור בין שיעור קומתכם ועבודתה של רוח הקודש. זה יסייע טוב יותר להיווכחות שלכם ויועיל יותר לחויתכם. העובדה שהאדם מתייחס לעבודתה של רוח הקודש כאל חוויותיו שלו מהווה את תחילת הניוון של האדם. מכיוון שכן, תהיה אשר תהיה החובה שאתם ממלאים, עליכם לראות בהיווכחות שלכם לקח מרכזי.

מתוך 'עבודה והיווכחות (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

4. אתם עובדים כדי למלא את רצונו של אלוהים, כדי להביא לפני אלוהים את כל בני האדם אשר כלבבו, כדי להביא את האדם לאלוהים, וכדי להציג לאדם את עבודתה של רוח הקודש ואת הכוונתו של אלוהים, ובכך להפוך את פירות עבודתו של אלוהים למושלמים. זו הסיבה שהכרחי לתפוס את מהות העבודה. מכיוון שאלוהים משתמש בבני האדם, הם כולם ראויים לעבוד למען אלוהים, כלומר לכולם יש הזדמנות לשמש את רוח הקודש. אולם יש עובדה אחת שעליכם להבין: כשהאדם עושה את עבודתו של אלוהים, יש לאדם הזדמנות לשמש את אלוהים, אך שיעור קומתו של האדם מורכב לא רק ממה שהוא אומר ויודע. אתם יכולים רק להכיר טוב יותר את הליקויים בעבודתכם ולקבל נאורות רבה יותר מרוח הקודש, וכך תוכלו לזכות בהיווכחות טובה יותר בעבודתכם. אם האדם מתייחס להכוונתו של אלוהים כהיווכחות שלו עצמו וכאופי המולד שלו עצמו, שיעור קומתו של האדם לא יכול לגדול. רוח הקודש הופכת את האדם לנאור כשהוא במצב רגיל. ברגעים כאלה, האדם נוטה להניח בטעות שהנאורות שהוא מקבל היא שיעור קומתו הממשי, מכיוון שרוח הקודש מעניקה נאורות באופן הרגיל ביותר: תוך שימוש באופיו המולד של האדם. כשהאדם עובד ומדבר, או במהלך תפילתו הרוחנית המסורה של האדם, הוא לפתע מבין אמת מסוימת. אולם בפועל, למעשה, מה שהאדם רואה הוא רק הנאורות שרוח הקודש מקנה לו (מן הסתם, הדבר נוגע לשיתוף פעולה מצד האדם) ולא שיעור קומתו האמיתי של האדם. לאחר תקופה של חוויה שבה האדם נתקל בקשיים אמיתיים רבים, שיעור קומתו של האדם מתברר בנסיבות כאלה. רק בשלב הזה, האדם מגלה ששיעור קומתו לא רב במיוחד, ואז צצים האנוכיות, השיקולים האישיים והחמדנות של האדם. רק לאחר כמה מחזורים של חוויות כאלה, בני האדם שרוחם מתעוררת מבינים שהם לא חוו את המציאות שלהם עצמם בעבר, אלא הארה רגעית מרוח הקודש, ושהאדם רק קיבל את האור. כשרוח הקודש מעניקה לאדם את הנאורות להבין את האמת, לרוב הדבר נעשה באופן ברור, מובהק ומחוץ להקשר. כלומר רוח הקודש לא משלבת את קשייו של האדם בגלוי הזה, אלא חושפת את האמת באופן ישיר למדי. כשהאדם נתקל בקשיים בהיווכחותו, הוא משלב את הנאורות של רוח הקודש, וזה הופך לחווייתו של האדם בפועל. ...לפיכך, כשאתם מקבלים את עבודתה של רוח הקודש, עליכם להתמקד יותר בהיווכחות שלכם באותה עת, לראות בדיוק מהי העבודה של רוח הקודש ומהי ההיווכחות שלכם, וכן לשלב את עבודתה של רוח הקודש בהיווכחות שלכם, כדי שהיא תיטיב להפוך אתכם למושלמים וכדי לאפשר למהות עבודתה של רוח הקודש להתבצע בקרבכם. במהלך חווייתכם את עבודתה של רוח הקודש, אתם מתוודעים לרוח הקודש, וכן לעצמכם, ותוך כדי מקרים רבים של סבל עז, אתם מפתחים קשר רגיל עם אלוהים. הקשר בינכם לבין אלוהים מתהדק מיום ליום. לאחר מקרים רבים מספור של גיזום וזיכוך, אתם מפתחים אהבה אמיתית לאלוהים. זו הסיבה לכך שעליכם להבין שסבל, מכות וצרות אינם דבר מאיים. מה שמבהיל הוא שתהיה לכם רק עבודתה של רוח הקודש, ללא היווכחות שלכם. כשיבוא היום שבו תסתיים עבודתו של אלוהים, עמלכם יהיה לחינם. על אף שחוויתם את עבודתו של אלוהים, לא תתוודעו לרוח הקודש ולא תהיה לכם היווכחות משלכם. רוח הקודש הופכת את האדם לנאור לא על מנת לקיים את תשוקתו של האדם, אלא כדי לפלס דרך להיווכחותו של האדם, וכן כדי לאפשר לאדם להתוודע לרוח הקודש, ומתוך כך, לפתח לב מלא יראה והערצה לאלוהים.

מתוך 'עבודה והיווכחות (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

5. אלוהים הטיל דברים כה רבים על בני האנוש וכן התייחס להיווכחותם בדרכים רבות מספור. אולם מפני שאיכותם של בני האדם ירודה באופן ניכר, רבים מדברי האל לא הצליחו להכות שורש. יש מגוון סיבות לאיכות הירודה הזו, כגון השחיתות המאפיינת את החשיבה והמוסר האנושיים והיעדר חינוך ראוי; האמונות התפלות והפאודליות שכבשו באופן יסודי את לבו של האדם; אורחי חיים מסואבים ומנוונים שהחדירו רעות חולות רבות לעומקי הלב האנושי; ותפיסה שטחית של אוריינות תרבותית, כשכמעט תשעים ושמונה אחוזים מהאוכלוסייה הם חסרי אוריינות תרבותית. בנוסף, מעטים זוכים להשכלה תרבותית ברמות גבוהות יותר. לכן, הלכה למעשה, אין לבני האדם שום מושג מה הכוונה במילים "אלוהים" או "רוח האל", אלא רק מחזיקים ברושם מעורפל ולא ברור אודות אלוהים המבוסס על אמונות תפלות פאודליות. לצד זאת ניתן לציין את ההשפעות הזדוניות שאלפי שנים של "רוח נשגבת של לאומנות" הותירו בעומק לבו של הלב האנושי; וכן את החשיבה הפאודלית של בני האדם הכפותים והכבולים, שאין להם אף שמץ של חירות, אף רצון לשאוף או להתמיד ואף משאת נפש להתקדם, וכך הנותרים הם במקום זאת פסיביים ורגרסיביים, ובעלי מנטליות עמוקה של עבדות, וכן הלאה – הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם, ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, בהזעה ובביצוע מטלותיהם; וכן בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, ואיש לא יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה למדי לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום.

מתוך 'עבודה והיווכחות (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

6. במהלך היווכחותו של האדם, החיים תמיד משעממים ומלאים במרכיבים חד-גוניים של חיי הרוח, כגון תפילות מסוימות, אכילה ושתייה של דברי האל או אספות, ולכן בני האדם תמיד מרגישים שאמונה באלוהים לא מסבה כל הנאה. פעילויות רוחניות כאלה תמיד מתבצעות על בסיס הטבע האנושי המקורי שהשטן השחית. על אף שבני האדם יכולים לפעמים לקבל את הנאורות של רוח הקודש, חשיבתם, טבעם, אורח חייהם ומנהגיהם המקוריים עדיין מושרשים בהם, ולכן אופיים לא משתנה. הפעילויות הנוגעות לאמונות תפלות – שבהן בני האדם עדיין לוקחים חלק – הן מה שאלוהים שונא יותר מכול. עם זאת, בני אדם רבים בכל זאת לא מסוגלים להרפות מהן, במחשבה שאלוהים ציווה לקחת חלק בפעילויות האלה הנוגעות לאמונות תפלות, ולכן הם לא התנערו מהן לחלוטין עד היום. הדברים האלה הם ההכנות שצעירים עורכים לקראת ארוחות חתונה, נדוניות, מתנות בדמות כסף מזומן, סעודות חגיגיות, ודברים דומים שנחגגים בהם אירועים משמחים. אלה נוסחאות עתיקות שהתקבלו בירושה. כל הפעילויות חסרות המשמעות האלה הנוגעות לאמונות תפלות שמתבצעות בשם המתים וטקסי ההלוויה שלהם – אלוהים מתעב אותן אפילו עוד יותר. אלוהים אפילו מתעב את יום עבודת הקודש (כולל את השבת שנשמרת בעולם הדתי), והוא בז להקשרים החברתיים והאינטראקציות הארציות בין אדם לחברו ודוחה אותם. אפילו חג האביב וחג המולד, שכולם מכירים אותם, לא נובעים מצווים של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה הצעצועים והקישוטים (שירים, עוגה לכבוד השנה החדשה, זיקוקים, פנסים, מתנות חג מולד, מסיבות חג מולד וטקס אכילת הלחם הקדוש) לכבוד החגים האלה – האין אלה אלילים בדעתם של בני האדם? בציעת הלחם ביום ראשון, היין והמצעים החגיגיים הם אלילים אפילו מובהקים יותר. כל החגים המסורתיים הפופולאריים בסין, כגון יום העלאת ראשי הדרקונים, חג סירות הדרקון, חג אמצע הסתיו, חג הלבה, ראש השנה הסינית, והחגים בעולם הדתי, כגון פסחא, יום הטבילה, חג המולד – כל החגים הבלתי מוצדקים האלה אורגנו והועברו מדור לדור מימי קדם ועד היום בידי בני אדם רבים, והם לגמרי לא תואמים את האנושות שאלוהים ברא. הדמיון העשיר והתפיסות היצירתיות של האנושות הן מה שאפשר למסורות האלה להגיע עד היום. נדמה שהן ללא דופי, אך למעשה הן תכסיסים של השטן נגד האנושות. ככל שהשטן צר יותר על מקום מסוים, וככל שהמקום יותר מיושן ונחשל, כך המנהגים הפאודליים של המקום חזקים יותר. אלה דברים שכובלים את בני האדם באופן הדוק, ולא משאירים להם שום מרחב תנועה. רבים מהחגים בעולם הדתי נראים מקוריים ונדמה שהם יוצרים גשר אל עבודתו של אלוהים, אך הם למעשה הקשרים הנסתרים שהשטן קושר בהם את בני האדם ומונע מהם להכיר את אלוהים – הם כולם תחבולות ערמומיות של השטן. למעשה, כשאלוהים משלים כל שלב בעבודתו, פירוש הדבר שהוא כבר השמיד את הכלים והסגנון של אותה עת מבלי להותיר להם זכר. עם זאת, "מאמינים אדוקים" ממשיכים לעבוד את האובייקטים המוחשיים והחומריים האלה. בינתיים, מעבירים את מה שיש לאלוהים לפינה נידחת בדעתם ולא חושבים עליו יותר. נדמה שהם מלאים באהבה לאלוהים, אך בעצם, הם סילקו אותו מביתם לפני זמן רב והציבו את השטן על השולחן כדי לעבוד אותו. דיוקנאות של ישוע, של הצליבה, של מריה, של הטבילה של ישוע ושל הסעודה האחרונה – בני האדם מוקירים אותם כאילו היו אלוהים שבשמיים, תוך שהם זועקים שוב ושוב "אלוהים האב". האין זו בדיחה גדולה? עד עצם היום הזה, אלוהים שונא אמרות ומנהגים רבים שהאנושות מעבירה מדור לדור. הם חוסמים באופן משמעותי את התקדמותו של אלוהים, ויתר על כן, הם יוצרים עכבות עצומות להיווכחותה של האנושות. גם אם לא נתעלם מהמידה שבה השטן השחית את האנושות, קרביהם של בני האדם מלאים עד אפס מקום בדברים כמו החוקים של וויטנס לי, החויות של לורנס, הסקרים שערכה ווצ'מן ני ועבודתו של פאולוס. לאלוהים אין כל דרך לעבוד על בני האנוש, משום שיש בתוכם כל כך הרבה אינדיבידואליזם, חוקים, כללים, מערכות וכן הלאה. הדברים האלה, בנוסף על הנטיות הפאודליות והאמונות התפלות של בני האדם, לכדו וטרפו את האנושות. נדמה שהמחשבות של בני האדם הן סרט מעניין המספר מעשייה בצבע, שבה יצורי פלא רוכבים על עננים. הסרט הזה מלא בכל כך הרבה דמיון עד שהוא מדהים את בני האדם ומותיר אותם המומים וללא מילים. למען האמת, העבודה שאלוהים בא לעשות היום היא בעיקר לטפל בתכונות של בני האנוש הנובעות מאמונות תפלות, להפריך את האמונות התפלות האלה ולשנות מן הקצה אל הקצה את ההשקפה המנטליות של בני האדם. עבודתו של אלוהים היא לא מה שהאנושות העבירה מדור לדור ושימרה. זוהי עבודה שהוא עצמו יוזם ומשלים, ללא כל צורך בהמשך המורשת של איש רוח דגול כלשהו, ובלי כל צורך לרשת עבודה ייצוגית כלשהי שאלוהים עשה בתקופה אחרת כלשהי. בני האנוש לא צריכים לדאוג מדברים כאלה. יש לאלוהים סגנון חדש לדיבורו ועבודתו כיום. אם כן, מדוע שבני האדם ידאגו? אם בני האנוש יצעדו בנתיב של היום בתוך הזרם הנוכחי, תוך שהם ממשיכים את המורשת של "אבותיהם", הם לא יגיעו ליעדם. אלוהים סולד עד מאוד מהגישה הזו של ההתנהגות האנושית, בדיוק כשם שהוא מתעב את השנים, החודשים והימים בעולם האנושי.

מתוך 'עבודה והיווכחות (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

7. הדרך הטובה ביותר לשינוי הטבע האנושי הוא לשחזר את החלקים העמוקים ביותר בלבם של בני האדם שהורעלו קשות, ולאפשר לבני האדם להתחיל לשנות את החשיבה והמוסר שלהם. ראשית, בני האדם צריכים להבין שכל הטקסים הדתיים, הפעילויות הדתיות, המועדים לאורך השנים והחודשים, והחגים האלה – הם שנואים על אלוהים. עליהם להשתחרר מכבלי החשיבה הפאודלית ולבער כל זכר לנטייה העמוקה שלהם לאמונות תפלות. כל הדברים האלה כלולים בהיווכחות של האנושות. עליכם להבין מדוע אלוהים מוביל את האנושות אל מחוץ לעולם החילוני, ולהבין שוב מדוע הוא מוביל את האנושות הרחק מהכללים והתקנות. זה השער שמבעדו תיווכחו, ועל אף שהדבר לא נוגע כלל לחוויה הרוחנית שלכם, אלה המכשולים הגדולים ביותר בדרככם להיווכחות ובדרככם להכרת אלוהים. הם מהווים רשת שבני האדם נלכדים בה. בני אדם רבים קוראים את ספרי הקודש כל כך הרבה עד שהם אפילו יכולים לדקלם בעל פה כמה וכמה פסוקים מספרי הקודש. בהיווכחותם כיום, בני האדם משתמשים בספרי הקודש באופן לא מודע כאמת מידה למדוד בה את עבודתו של אלוהים, כאילו הבסיס לשלב העבודה הזה של אלוהים הוא ספרי הקודש, וכאילו ספרי הקודש הם המקור לעבודה הזו. כשעבודתו של אלוהים עולה בקנה אחד עם ספרי הקודש, בני האדם תומכים בהתלהבות בעבודתו של אלוהים ומתייחסים אליו בהערכה חדשה. כשעבודתו של אלוהים לא תואמת את ספרי הקודש, בני האדם מתמלאים בכל כך הרבה חרדה עד שהם מתחילים להזיע ומחפשים את הבסיס לעבודתו של אלוהים. אם עבודתו של אלוהים לא מוזכרת בספרי הקודש, בני האדם מתעלמים מאלוהים. אפשר לומר שבכל הנוגע לעבודתו של אלוהים כיום, רוב בני האדם מקבלים אותה בזהירות רבה, נשמעים אליה באופן סלקטיבי ומרגישים אדישות כלפי הכרתה. בכל הנוגע לדברים בעבר, הם דבקים במחצית מהם ומרפים מהשאר. האם אפשר לקרוא לזה היווכחות? בני האדם מחזיקים את הספרים של אחרים כאילו היו אוצרות, ומתייחסים אליהם כאל מפתח זהב לשער המלכות – הם לא מפגינים שום עניין במה שאלוהים דורש מהם כיום. יתרה מזאת, "מומחים חכמים" רבים מחזיקים ביד שמאלם את דברי האל וביד ימינם את "יצירות המופת" של אחרים, כאילו הם רוצים למצוא את הבסיס לדברי האל ביצירות המופת האלה, במטרה להוכיח לגמרי שדברי האל הם נכונים. והם אפילו מסבירים את דברי האל לאחרים בכך שהם משלבים אותם ביצירות המופת האלה, כאילו הם בעצמם עושים עבודה. למען האמת, יש "חוקרים מדעיים" רבים בקרב בני האנוש שמעולם לא ייחסו חשיבות רבה להישגים המדעיים החדשים של ימינו – הישגים מדעיים חסרי תקדים (כלומר עבודתו של אלוהים, דברי האל והנתיב להיווכחות בחיים). לכן, כל בני אדם "עצמאיים", "מטיפים" לכל עבר באמצעות פיהם המפיק מרגליות ומתרברבים ב"שמו הטוב של אלוהים". בינתיים, ההיווכחות שלהם עצמם נמצאת במצוקה ונדמה שהם רחוקים מעמידה בדרישותיו של אלוהים, בדיוק כשארית הבריאה. כמה קל לעשות את עבודתו של אלוהים? נדמה שבני האדם כבר גמרו בדעתם להותיר מחצית מהם ליום האתמול ולהביא מחצית מהם להיום, להעניק מחצית לשטן ולהגיש מחצית לאלוהים, כאילו זו הדרך להקל על מצפונם ולהרגיש נחמה כלשהי. העולמות הפנימיים של בני האדם הם כל כך בוגדניים עד שהם פוחדים לא רק לאבד את יום המחר אלא גם את יום האתמול, וחוששים עד מאוד לפגוע גם בשטן וגם באלוהים של היום, שנדמה שקיים אך גם לא קיים. מפני שבני האדם לא הצליחו לטפח את החשיבה והמוסר שלהם כראוי, יכולת האבחנה שלהם לקויה במיוחד, והם פשוט לא יודעים אם העבודה של היום היא עבודתו של אלוהים. ייתכן שמשום שחשיבתם הפאודלית של בני האדם ודעותיהם הקדומות הן כל כך מושרשות, הם כבר מסווגים לאותה קטגוריה אמונות תפלות, אמת, אלוהים ואלילים, מבלי שהם חשים צורך להבדיל בין הדברים האלה; ונדמה שהם לא מסוגלים להבחין ביניהם בבירור אפילו אם הם מתאמצים מאוד. זו הסיבה לכך שבני האדם עצרו במקומם והפסיקו להתקדם. כל הבעיות האלה נובעות מכך שבני האדם חסרים את החינוך האידאולוגי הנכון, מה שמקשה מאוד על היווכחותם. כתוצאה מכך, בני האדם אף פעם לא מתעניינים כלל בעבודתו של האל האמיתי, אלא דבקים בהתמדה[2] בעבודתו של האדם (למשל זו של בני האדם שהם סבורים שהם דגולים), כאילו הוטבע בהם המותג של אותה עבודה. אלה הנושאים האחרונים שהאנושות צריכה להיווכח בהם, הלא כן?

מתוך 'עבודה והיווכחות (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

8. אלוהים התגלם כבשר ודם בסין היבשתית, שעמיתנו בהונג קונג וטאיוואן קוראים לה "היבשת". כשאלוהים ירד ארצה, אף אחד בשמיים ובארץ לא ידע זאת, מכיוון שזו המשמעות האמיתית של האמירה שאלוהים חזר באופן מוסווה. הוא התגלם כבשר ודם לפני זמן רב וחי ועבד, אך איש לא ידע על כך. אפילו עד עצם היום הזה, איש לא מכיר בכך. אולי זו תישאר חידה נצחית. התגלמותו הנוכחית של אלוהים כבשר ודם היא לא דבר שבני האדם מסוגלים להיות מודעים לו. בלי קשר להיקפה הרב ולעוצמתה הרבה של עבודתה של רוח הקודש, אלוהים תמיד נשאר שקול, ולעולם לא חושף את עצמו. אפשר לומר שנדמה שהדבר הזה בעבודתו של אלוהים מתבצע במישור השמימי. על אף שהדבר ברור מאליו לכולם, איש לא מכיר בכך. כשאלוהים ישלים את עבודתו, כולם יתעוררו מחלומם הממושך ויחזרו לגישתם בעבר.[3] אני זוכר שאלוהים אמר פעם, "ההתגלמות כבשר ודם הפעם היא כמו נפילה לגוב של טיגריס." פירוש הדבר הוא שמפני שבסיבוב הזה בעבודתו של אלוהים, אלוהים מתגלם כבשר ודם ונולד במקום משכנו של התנין הגדול האדום כאש, בואו ארצה הפעם מלווה אפילו יותר בסכנות עזות. הוא יתמודד עם סכינים, רובים ואלות; הוא יתמודד עם פיתוי; הוא יתמודד עם המונים עם סבר פנים רצחני. בכל רגע, יש סכנה שהוא ייהרג. אלוהים בהחלט בא עם חרון אף. עם זאת, הוא בא על מנת לעשות את עבודת ההבאה לידי שלמות, כלומר החלק השני של עבודתו שממשיך לאחר עבודת הגאולה. למען השלב הזה בעבודתו, אלוהים הקדיש הרבה מחשבה ודאגה והוא משתמש בכל אמצעי שיעלה על הדעת כדי להימנע ממתקפות של פיתוי, והוא מסווה את עצמו בצנעה ולעולם לא מתרברב בזהותו. כשישוע הציל את האדם שלא על הצלב, הוא רק השלים עבודת גאולה. הוא לא עשה עבודה של הבא לידי שלמות. לפיכך, רק מחצית מעבודתו של אלוהים בוצעה בתקופתו, והשלמת עבודת הגאולה הייתה רק מחצית מתוכניתו המלאה. כשהעידן החדש עמד להתחיל והעידן הקודם עמד לחלוף, אלוהים האב החל להרהר בחלק השני של עבודתו והתחיל להתכונן לקראתו. בעבר, ההתגלמות הזו באחרית הימים אומנם לא נובאה, ולכן זה הניח את התשתית לסודיות המוגברת של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם בפעם הזו. עם שחר, מבלי שאיש ידע זאת, אלוהים בא אל פני האדמה והתחיל את חייו כבשר ודם. בני האדם לא היו מודעים לרגע הזה. אולי הם ישנו עמוק, אולי רבים היו ערים והמתינו בציפייה, ואולי רבים התפללו בדממה לאלוהים שבשמיים. אולם בין כל בני האדם האלה, איש לא ידע שאלוהים כבר הגיע אל פני האדמה. אלוהים עבד כך כדי לבצע את עבודתו באופן חלק יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר, והדבר נועד גם כדי להימנע מעוד פיתויים. כשהאדם יקיץ משנת האביב שלו, עבודתו של אלוהים כבר תושלם זה מכבר והוא יעזוב ויחתום את חיי הנדודים והלינה הזמנית שלו על פני האדמה. משום שעבודתו של אלוהים דורשת ממנו לנהוג ולפעול באופן אישי, ומשום שאין דרך שבה האדם יכול לעזור, אלוהים חווה כאב עצום כדי לבוא אל פני האדמה ולעשות את העבודה בעצמו. האדם לא מסוגל למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו. לפיכך, אלוהים עמד בסכנות גדולות פי כמה אלפי מונים מאשר הוא עמד בפניהן במהלך עידן חסד כדי לרדת אל האומה שבה שוכן התנין הגדול האדום כאש כדי לעשות את עבודתו, כדי להקדיש את כל מחשבותיו ודאגתו לגאולת הקבוצה הזו של בני אדם חסרי כל, לגאולת קבוצת בני האדם הזו, השקועה עמוק בבוץ. על אף שאף אחד לא יודע שאלוהים קיים, אלוהים לא מוטרד, משום שהדבר מועיל מאוד לעבודתו של אלוהים. כולם מרושעים ואכזריים, ולכן איך ייתכן שמישהו יסבול את קיומו של אלוהים? זו הסיבה שאלוהים תמיד דומם על פני האדמה. בלי קשר למידת האכזריות של האדם, אלוהים לא מקדיש לכך כל מחשבה, אלא פשוט ממשיך לעשות את העבודה שעליו לעשות כדי להגשים את המטלה האדירה ביותר שהאב שבשמיים הפקיד בידיו. מי מבינכם זיהה אי-פעם את חביבותו של אלוהים? מי מפגין יותר התחשבות כלפי העול שנושא אלוהים האב מאשר בנו? מי מסוגל להבין את רצונו של אלוהים האב? רוחו של אלוהים האב בשמיים לרוב מודאגת, ובנו בארץ מתפלל לעתים קרובות בנוגע לרצונו של אלוהים האב ודואג עד בלי די. האם מישהו מכיר את אהבתו של אלוהים האב לבנו? האם מישהו יודע כמה הבן היקיר מתגעגע לאלוהים האב? השניים קרועים בין שמיים וארץ ומביטים זה בזה בלי-הרף ממרחקים, תוך שהם עומדים זה לצד זה ברוחם. הו, האנושות! מתי תתחשבי בלבו של אלוהים? מתי תביני את כוונתו של אלוהים? האב והבן תמיד נסמכו זה על זה. אם כן, מדוע הם צריכים להיפרד, כשהאחד נשאר בשמיים שמעל והשני יורד אל הארץ שמתחת? האב אוהב את בנו והבן אוהב את אביו. אם כן, מדוע הוא מוכרח לחכות בגעגוע כה עז ובחרדה כה רבה? על אף שהם נפרדו לא מזמן, האם מישהו יודע שהאב כבר כמה בקוצר רוח במשך ימים ולילות רבים ומחכה ומצפה מזה זמן רב לשובו של בנו יקירו? הוא מביט, הוא יושב בשקט, הוא ממתין. הכל למען שובו של בנו במהירה. מתי הוא יהיה שוב עם בנו, שנודד על פני האדמה? על אף שברגע שהם יתאחדו, הם יהיו ביחד לנצח נצחים, כיצד הוא יכול לעמוד באלפי הימים והלילות בנפרד, כשהאחד בשמיים שמעל והשני בארץ שמתחת? עשרות שנים על פני האדמה הם כמו אלפי שנים בשמיים. איך ייתכן שאלוהים האב לא ידאג? כשאלוהים בא אל פני האדמה, הוא חווה את התהפוכות הרבות של העולם האנושי בדיוק כפי שהאדם חווה אותן. אלוהים עצמו הוא חף מכל פשע. אם כן, מודע שאלוהים יסבול את אותו כאב שהאדם חווה? מה הפלא שאלוהים האב מייחל בבהילות כה רבה לשובו של בנו. מי יכול להבין את לבו של אלוהים? אלוהים נותן לאדם יותר מדי. כיצד האדם יכול להשיב ללבו של אלוהים כגמולו? אולם האדם נותן לאלוהים מעט מדי. לכן, איך ייתכן שאלוהים לא יהיה מודאג?

מתוך 'עבודה והיווכחות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

9. כמעט אף אדם לא מבין את לבו המתוח של אלוהים, משום שאיכותם של בני האדם ירודה מדי ורגישותם הרוחנית עמומה למדי, ומפני שהם כולם לא מבחינים במעשיו של אלוהים או מתייחסים אליהם. לכן, אלוהים ממשיך לדאוג לגבי האדם, כאילו אופיו החייתי של האדם יכול להתפרץ בכל רגע. גם זה מוכיח שבואו של אלוהים אל פני האדמה מלווה בפיתוי רב. אולם על מנת להשלים קבוצה של בני אדם, אלוהים רב הכבוד גילה לאדם את כל כוונותיו מבלי להסתיר דבר. הוא גמר בדעתו בנחישות להשלים את קבוצת בני האדם הזו. לפיכך, כשהוא חווה מצוקות או פיתויים, הוא לא מישיר אליהם מבט ובוחר להתעלם מהם. הוא רק עושה בשקט את עבודתו שלו, באמונה יציבה שיום יבוא שבו אלוהים יזכה לכבוד והאדם יכיר את אלוהים ומתוך אמונה שלאחר שאלוהים ישלים את בני האדם, הם יבינו לגמרי את לבו של אלוהים. כרגע, ייתכן שיש בני אדם שמנסים לפתות את אלוהים ובני אדם שלא מבינים אותו או מאשימים אותו. אלוהים לא מתייחס לאף אחד מהם. כשאלוהים ירד בכבוד רב, כל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד למען האנושות, וכל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד לכך שהאנושות תוכל לשרוד. בואו של אלוהים מלווה בפיתויים, ואלוהים גם בא עם מלכותיות וחרון אף. כשאלוהים יעזוב את האדם, הוא כבר יזכה בכבוד, והוא יעזוב כשהוא רב כבוד ומאושר על חזרתו. אלוהים העובד על פני האדמה לא נעלב מדברים, גם אם בני האדם דוחים אותו בדרכים רבות. הוא פשוט עושה את עבודתו. אלוהים ברא את העולם לפני אלפי שנים. הוא חזר אל פני האדמה כדי לעשות עבודה חסרת גבולות, והוא חווה חוויה מלאה של הדחייה וההשמצה של העולם האנושי. איש לא מקבל את פניו של אלוהים בברכה. כולם פשוט מביטים בו בניכור. לאורך אלפי שנות המצוקה האלה, התנהגותו של האדם ניפצה זה מכבר את לבו של אלוהים. הוא כבר לא מתייחס למרד של בני האדם, אלא יוצר במקום זאת תוכנית נפרדת כדי לחולל שינוי באדם ולטהר אותו. הלגלוג, ההשמצה, הרדיפה, הצרה, חבלי הצליבה, חרם האדם, וכל דבר אחר שאלוהים חווה כבשר ודם – אלוהים טעם מספיק מכל אלה. אלוהים כבשר ודם סבל באופן יסודי את האומללות של העולם האנושי. רוח האל האב בשמיים כבר מזמן לא עומדת במראות האלה, ולכן אלוהים האב מטה את ראשו לאחור ועוצם את עיניו, בציפייה לשובו של בנו יקירו. כל מה שהוא רוצה הוא שכל בני האדם יקשיבו ויישמעו לו, שהם יהיו מסוגלים לחוש בושה רבה בפני בשרו ודמו, ושהם לא ימרדו בו. כל מה שהוא רוצה הוא שכל בני האדם יאמינו שאלוהים קיים. הוא הפסיק כבר מזמן להציב דרישות מחמירות יותר לאדם, משום שאלוהים שילם מחיר יקר מדי, אך האדם חי תחת גפנו ותחת תאנתו,[4] ולא מתייחס לעבודתו של אלוהים.

מתוך 'עבודה והיווכחות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

10. כיום, כולכם יודעים שאלוהים מוביל את בני האדם אל דרך הישר של החיים, שהוא מוביל את האדם לקחת עוד צעד אל תוך עידן חדש, שהוא מוביל את האדם להתעלות על התקופה החשוכה הישנה הזו, לצאת מהבשר הזה, להתרחק מהדיכוי של כוחות החושך ומהשפעתו של השטן, כדי שכל אדם ואדם יוכל לחיות בעולם של חירות. למען עתיד יפהפה, וכדי שבני האדם יוכלו להיות אמיצים יותר בצעדיהם מחר, רוח האל מתכננת הכל למען האדם, ועל מנת שהאדם יוכל לזכות בהנאה רבה יותר, אלוהים מקדיש את כל מאמציו כבשר ודם להכנת הנתיב של האדם לעתיד, מה שמזרז את בואו של היום שהאדם מצפה לו. הלוואי שכולכם הייתם מוקירים את הרגע היפהפה הזה. לא קל להתאחד עם אלוהים. על אף שמועלם לא הכרתם את אלוהים, הוא נמצא איתכם זה מכבר. הלוואי שכולם היו יכולים לזכור את הימים היפהפיים ובני החלוף האלה לנצח, ולהפוך אותם לרכוש האהוב שלהם על פני האדמה.

מתוך 'עבודה והיווכחות (5)' ב'הדבר מופיע בבשר'

11. במשך אלפי שנים, בני האדם הסינים חיו חיי עבדות, והדבר כל כך כבל את מחשבותיהם, תפיסותיהם, חייהם, שפתם, התנהגותם ומעשיהם, עד שהם נותרו ללא כל חירות. כמה אלפי שנות היסטוריה לקחו בני אדם מלאי חיים שניחנו ברוח ושחקו אותם עד שהם הפכו לדבר מה הדומה לגוויות ללא רוח חיים. רבים מהם הם אלה שחיים תחת סכין הקצבים של השטן, רבים מהם הם אלה שחיים בבתים שהם כמו מאורות של חיות פרא, רבים מהם הם אלה שאוכלים את אותו אוכל כמו פרים וסוסים, ורבים מהם הם אלה ששוכבים ללא תחושה ובאנדרלמוסיה ב"שאול". במראה החיצוני, בני האדם לא שונים מהאדם הקדמון, מקום מנוחתם הוא כמו גיהינום, ובני לווייתם המקיפים אותם הם שדים מטונפים ורוחות רעות. כלפי חוץ, נדמה שבני האנוש הם "בעלי החיים" הנעלים ביותר. למעשה, הם חיים יחד עם שדים מטונפים. מבלי שיהיה מי שידאג להם, בני האדם חיים בתוך המארב של השטן ולכודים במלתעותיו ללא יכולת להימלט. במקום לומר שאתם נאספים עם יקיריכם בביתכם החמים והנעים וחיים חיים שמחים ומספקים, צריך לומר שכל בני האנוש חיים בשאול, מתמודדים עם שדים ומתרועעים עם שדים.

מתוך 'עבודה והיווכחות (5)' ב'הדבר מופיע בבשר'

12. עבודה והיווכחות הן מעשיות מטבען והן מתייחסות לעבודה של אלוהים ולהיווכחות של האדם. העובדה שהאדם כלל לא מבין את פניו האמיתיים של אלוהים ואת עבודתו של אלוהים גרמה לקשיים רבים בהיווכחותו. עד עצם היום הזה, בני אדם רבים עדיין לא מכירים את העבודה שאלוהים מבצע באחרית הימים ואת הסיבה לכך שאלוהים סובל השפלה רבה כדי להתגלם כבשר ודם ולהתייצב לצד האדם בעתות שגשוג ויגון. האדם לא מכיר כלל את מטרת עבודתו של אלוהים, ולא את התכלית של תוכניתו של אלוהים לאחרית הימים. מסיבות שונות, בני האדם תמיד פושרים ומעורפלים[5] בנוגע להיווכחות שאלוהים דורש, מה שהסב קשיים רבים לעבודתו של אלוהים כבשר ודם. נדמה שכל בני האדם הפכו למכשולים, ועד עצם היום הזה, הם עדיין לא מבינים את הדברים בבירור. לפיכך, אדבר על העבודה שאלוהים עושה על האדם ועל כוונתו הדחופה של אלוהים, כדי שכולכם תהפכו למשרתים נאמנים של אלוהים שכמו איוב, מעדיפים למות ולא לדחות את אלוהים, אשר יסבלו כל השפלה, ואשר כמו פטרוס, יעלו את כל הווייתם לאלוהים כקורבן מנחה ויהפכו לידידים הקרובים שאלוהים יזכה בהם באחרית הימים. הלוואי שכל האחים והאחיות יעשו את כל שביכולתם כדי להעלות את כל הווייתם כקורבן מנחה לרצונו השמימי של אלוהים, יהפכו למשרתים קדושים בבית האל וייהנו מאינסוף ההבטחות שאלוהים מעניק, כדי שלבו של אלוהים האב יוכל ליהנות ממנוחה שלווה. "מימוש רצונו של אלוהים האב" צריך להיות הסיסמה של כל מי שאוהב את אלוהים. המילים האלה צריכות לשמש לאדם כמדריך להיווכחות וכמצפן שיכוון את מעשיו. זו הנחישות שצריכה להיות לאדם. לסיים באופן יסודי את עבודתו של אלוהים על פני האדמה ולשתף פעולה עם עבודתו של אלוהים כבשר ודם – זו חובתו של האדם. יום יבוא שבו עבודתו של אלוהים תסתיים, והאדם ייפרד ממנו לשלום בחזרתו המהירה לאב שבשמיים. זו החובה שעל האדם למלא, הלא כן?

מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'

13. כשאלוהים חזר לרקיע השלישי בעידן החסד, עבודתו של אלוהים לגאול את האנושות כולה למעשה עברה למערכה האחרונה שלה. כל מי שנשאר על פני האדמה היו הצלב שישוע נשא, הפשתן שישוע נעטף בו וכתר הקוצים וגלימת השני שאלוהים עטה (אלה היו האמצעים שהיהודים השתמשו בהם כדי ללעוג לו). כלומר עבודת הצליבה של ישוע גרמה למהומה למשך זמן ומה, ואז היא שככה. מאותו רגע ואילך, תלמידיו של ישוע החלו לקדם את עבודתו, לרעות את הכנסיות בכל מקום ולהשקות אותן. תוכן עבודתם היה זה: לגרום לכל בני האדם להכות על חטא, להודות בחטאיהם ולהיטבל. כל התלמידים הפיצו את סוד צליבתו של ישוע ואת מה שבאמת קרה. כולם לא יכלו שלא להשתטח ארצה בפני ישוע ולהודות בחטאיהם, ויתרה מזאת, התלמידים הפיצו את דברי ישוע ואת החוקים והדיברות שהוא ייסד בכל מקום. מאותו שלב החלה בניית הכנסיות בעידן החסד. דבריו של ישוע באותו עידן התמקדו גם בחייו של האדם וברצונו של האב שבשמיים. העובדה שהעידנים שונים היא הסיבה היחידה שהאמירות והנוהגים האלה שונים כל כך מאלה של היום. אולם המהות שלהם זהה. בשני המקרים, מדובר בעבודתה של רוח האל כבשר ודם. עבודה כזו והדברים האלה המשיכו עד עצם היום הזה, וזו הסיבה לכך שמה שעדיין משותף בכנסיות הדתיות של היום הוא עדיין זהה, ולא השתנה כלל. כשעבודתו של ישוע נחתמה, דרך הישר שישוע המשיח צעד בה החלה להשתלט על פני האדמה, אבל אלוהים התחיל לתכנן שלב נוסף בעבודתו, את ההתגלמות כבשר ודם באחרית הימים. בעיני האדם, צליבתו של אלוהים חתמה את עבודת ההתגלמות של אלוהים, גאלה את כל האנושות והתירה לו לחטוף את המפתח אל השאול. כולם חושבים שעבודתו של אלוהים הושלמה לחלוטין. למען האמת, בעיני אלוהים, רק חלק קטן מעבודתו הושלם. הוא רק גאל את האנושות. הוא לא כבש את האנושות, וקל וחומר שהוא לא שינה את כיעור השטן באדם. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "על אף שהתגלמותי כבשר ודם חוותה את חבלי המוות, זו לא הייתה המטרה המלאה של התגלמותי. ישוע הוא בני יקירי, והוא נצלב למעני, אך הוא לא חתם את עבודתי לחלוטין. הוא עשה רק חלק ממנה." לכן, אלוהים החל את הסיבוב השני של תוכניותיו כדי להמשיך את עבודת ההתגלמות. הכוונה הסופית של אלוהים היא להביא את כל בני האדם שחולצו מידי השטן לידי שלמות ולזכות בהם, וזו הסיבה לכך שאלוהים התכונן שוב להסתכן כדי להפוך לבשר ודם.

מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'

14. במקומות רבים, אלוהים ניבא שהוא יזכה בקבוצה של מתגברים בארץ סינים. במזרח העולם נופלים המתגברים בנחלתו של אלוהים, ולכן אין ספק שמקום הופעתה של התגלמותו השנייה של אלוהים הוא ארץ סינים, בדיוק בארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו. שם, אלוהים יזכה בצאצאים של התנין הגדול האדום כאש, כדי שהוא יובס ויבויש באופן יסודי. אלוהים רוצה להעיר את בני האדם האלה, הסובלים עמוקות, להעיר אותם לחלוטין, ולגרום להם לצעוד מתוך הערפל ולדחות את התנין הגדול האדום כאש. אלוהים רוצה להעיר אותם מחלומם, לגרום להם להכיר את המהות של התנין הגדול האדום כאש, לתת את כל לבם לאלוהים, להתקומם נגד הדיכוי של כוחות החושך, לעמוד זקוף במזרח העולם ולהפוך להוכחה לניצחונו של אלוהים. רק אז, אלוהים יזכה בכבוד. מהסיבה הזו בלבד, אלוהים הביא את העבודה שהסתיימה בעם ישראל אל ארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו, וכמעט אלפיים שנה לאחר שהוא עזב, חזר והתגלם כבשר ודם כדי להמשיך את העבודה של עידן החסד. לעינו הבלתי-מזוינת של האדם, אלוהים משיק עבודה חדשה כבשר ודם. אולם, מבחינת אלוהים, הוא ממשיך את העבודה של עידן החסד, אלא עם זמן הפרדה של כמה אלפי שנים, ועם שינוי במיקום העבודה ובמיזם העבודה. על אף שצלם הבשר והדם שאלוהים אימץ בעבודה של היום הוא של אדם שונה למדי מישוע, הם חולקים את אותם מהות ושורש, והם בני אותו מקור. אולי יש ביניהם הבדלים חיצוניים, אך האמת הפנימית של עבודתם זהה לחלוטין. אחרי הכל, העידנים שונים זה מזה כמו לילה ויום. איך ייתכן שעבודתו של אלוהים תישאר ללא שינוי? ואיך ייתכן שהעבודה תפריע לעצמה?

מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'

15. ישוע הופיע כיהודי, התאים את עצמו ללבוש יהודי ואכל אוכל יהודי בילדותו. זה ההיבט האנושי הרגיל שלו. אולם ההתגלמות של היום היא כאדם מאסיה, שאכל את המזון של אומת התנין הגדול האדום כאש בילדותו. הדברים האלה לא סותרים את מטרת התגלמותו של אלוהים. מקום זאת, הם משלימים זה את זה ומשלימים באופן מלא יותר את חשיבותה של התגלמות האל כבשר ודם. העובדה שההתגלמות כבשר ודם מכונה "בר האנוש" או "המשיח" אין פירושה שהמשיח של היום זהה לישוע המשיח. אחרי הכל, ההתגלמות כבשר ודם מכונה "בר האנוש" וצלמה הוא צלם של בשר ודם. כל שלב בעבודתו של אלוהים מכיל משמעות עמוקה באופן ניכר. הסיבה שרוח הקודש עיברה את אמו של ישוע הייתה שישוע נועד לגאול את החוטאים. היה עליו להיות ללא חטא. אולם רק בסוף, כשנכפה עליו לאמץ אץ דמותם של בשר ודם חוטאים, וכשהוא לקח על עצמו את החטאים של החוטאים, הוא חילץ אותם מהצלב המקולל שאלוהים השתמש בו כדי לייסר בני אדם. (הצלב הוא הכלי של אלוהים לקלל בני אדם ולהמיט עליהם ייסורים. אזכור הקללות והייסורים מתייחס באופן ספציפי לקללות והייסורים שהומטו על חוטאים.) המטרה הייתה שכל החוטאים יכו על חטא, והמטרה הייתה להשתמש בצליבה כדי לגרום להם להודות בחטאיהם. כלומר על מנת לגאול את האנושות כולה, אלוהים התגלם כבשר ודם באמצעות עיבורה של רוח הקודש ולקח על עצמו את חטאי האנושות כולה. הדרך השגרתית לתיאור זאת היא העלאת קורבן מנחה בדמות בשר ודם קדושים בתמורה לכל החוטאים, כלומר ישוע שימש כקורבן חטאת שהועלה בפני השטן כדי "להפציר" בשטן להשיב לאלוהים את כל האנושות התמימה שהוא רמס. לפיכך, לשם השלמת השלב הזה של עבודת הגאולה נדרש עיבורה של רוח הקודש. זה היה תנאי הכרחי – "אמנה" במהלך הקרב בין אלוהים והאב והשטן. זו הסיבה לכך שישוע הוענק לשטן, ורק אז נחתמה עבודת העידן. עם זאת, עבודת הגאולה של אלוהים כיום היא כבר חסרת תקדים בתפארתה, ואין לשטן סיבה להציב דרישות, ולכן התגלמותו של אלוהים לא דורשת את עיבורה של רוח הקודש, מכיוון שאלוהים קדוש ותמים מטבעו. זו הסיבה שאלוהים בהתגלמותו הפעם הוא כבר לא ישוע מעידן החסד. אולם הוא בכל זאת נועד להגשמת רצונו של אלוהים האב ולהגשמת משאלות לבו של אלוהים האב. איך ייתכן שזו תיחשב אמירה בלתי סבירה. האם אלוהים בהתגלמותו חייב לציית לכללים מסוימים?

מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'

16. האדם מבין רק כיום שמה שחסר לו אינו רק אספקה של חיי רוח וחוויה של הכרת האל, אלא מעל לכך, שינויים בטבעו. משום בורותו המוחלטת של האדם בנוגע להיסטוריה והתרבות העתיקות של האנושות, הוא לא מכיר כהוא זה את עבודתו של אלוהים. האדם מקווה שבעומק לבו, האדם יכול להתקשר לאלוהים, אך משום השחיתות הרבה של הבשר והדם האנושיים, וכן משום קהות החושים והאטימות של האדם, הוא מגיע למצב שבו הוא לא מכיר את אלוהים כהוא זה. אלוהים בא אל האדם כיום כדי לחולל שינוי במחשבותיו וברוחו של האדם, וכן בצלם האל שבלבו של האדם, שמצוי בו מזה אלפי שנים. באמצעות ההזדמנות הזו, הוא יהפוך את האדם למושלם. כלומר באמצעות הידע של האדם, אלוהים ישנה את האופן שבו האדם מכיר אותו ואת גישתו של האדם כלפיו, כך שהאופן שבו הוא מכיר את אלוהים יוכל להתחיל מדף חדש, ולבו יתחדש וישתנה בעקבות זאת. טיפול ומשמעת הם האמצעים, ואילו כיבוש וחידוש הם היעדים. כוונתו של אלוהים תמיד הייתה להפריך את האמונות התפלות של האדם לגבי האל המעורפל, ולאחרונה זה הפך לעניין בהול עבורו. אני מקווה שכל בני האדם יקדישו לכך מחשבה. שנו את אופן חווייתו של כל אדם כדי שכוונתו הבהולה של האדם תוכל להתממש בקרוב וכדי שהשלב האחרון של עבודתו של אלוהים על פני האדמה יוכל לבוא על סוף פורה. הפגינו את נאמנותכם כפי שאתם צריכים, ונחמו את לבו של אלוהים בפעם אחת האחרונה. אני מקווה שאף אחד מהאחים והאחיות לא ישתמט מהאחריות הזו או יצא ידי חובה. אלוהים מתגלם כבשר ודם הפעם בהזמנה ולאור מצבו של האדם. כלומר הוא בא כדי לספק לאדם את מה שהוא צריך. הוא יאפשר לכל אדם, בכל איכות ומכל מוצא, לראות את דבר האל ומדבר האל, לראות את קיומו והתגלמותו של אלוהים ולקבל את הפיכתו למושלם בידי אלוהים. דבר האל ישנה את המחשבות והתפיסות של האדם כדי שארשת פניו האמיתית של אלוהים תכה שורש במעמקי לבו של האדם. זה רצונו היחיד של אלוהים על פני האדמה. אלוהים לא מתייחס כלל לשאלות כמה דגול אופיו של האדם, כמה עלובה מהותו של האדם, ואיך האדם התנהג בעבר. הוא רק מקווה שהאדם יחדש לגמרי את צלם האל שיש לו בלבו ויכיר את מהותה של האנושות, ובכך הוא מקווה שהשקפתו האידאולוגית של האדם תשתנה. הוא מקווה שהאדם יהיה מסוגל להשתוקק לאלוהים מעומק נפשו ולהתקשר אל אלוהים לנצח נצחים. זה כל מה שאלוהים דורש מהאדם.

מתוך 'עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

17. הידיעה של היסטוריה ותרבות עתיקים של כמה אלפי שנים סגרו את חשיבתו, את תפיסותיו ואת השקפתו המנטלית של האדם באופן כה הדוק עד שדעתו של האדם בלתי חדירה ובלתי ניתנת לפירוק.[6] האדם חי ברמה השמונה עשר של הגיהינום, כאילו שאלוהים גירש אותם אל הצינוק, כך שהם לא יראו עוד את אור היום. חשיבה פאודלית דיכאה את האדם עד כדי כך שהאדם בקושי מצליח לנשום והוא הולך ונחנק. אין לו כוח כלל להתנגד והוא רק סובל וסובל בשקט... איש מעולם לא העז להיאבק או להגן על צדיקות ועל צדק. בני האדם פשוט חיים את חייהם, בדיוק כמו בעלי חיים, תחת התעללותם והתקפתם של אדונים פאודליים, שנה אחרי שנה, יום אחרי יום. האדם מעולם לא חשב לחפש את אלוהים כדי ליהנות מאושר על פני האדמה. נדמה שהאדם הוכה אפיים ארצה כמו עלי שלכת, קמול וחום. האדם איבד את זיכרונו ואת חייו האומללים זה מכבר בגיהינום הידוע בשם "העולם האנושי". הוא ממתין ליום האחרון, כדי שכל בני האדם יוכלו להירקב ביחד עם הגיהינום שלהם, כאילו היום האחרון שהוא מחכה לו הוא היום שבו הוא ייהנה משלווה רגועה. מוסר פאודלי הוביל את חיי האדם אל השאול, כדי שהאדם יתקשה אפילו עוד יותר להתנגד. מבחר רחב של דרכי דיכוי הורידו את האדם בהדרגה עמוק ועמוק יותר אל תוך השאול, והרחיקו אותו בהדרגה מאלוהים. כעת, אלוהים זר לגמרי לאדם, והאדם עדיין ממהר להימנע ממנו כשהם נפגשים. האדם לא נשמע לאלוהים והוא מבודד את אלוהים כאילו שהאדם מעולם לא הכיר אותו או ראה אותו מימיו. אלוהים ממתין לאורך המסע הממושך של החיים האנושיים, אך הוא מעולם לא הפנה את זעמו הבלתי נשלט כלפי האדם. הוא בסך הכל ממתין בדממה שהאדם יכה על חטא ויתחיל מחדש. אלוהים בא אל העולם האנושי לפני זמן רב וסבל את אותו סבל שסובל האדם. הוא חי עם האדם במשך שנים רבות ואיש לא גילה את קיומו. אלוהים סבל בדממה את האומללות של העולם האנושי תוך שהוא ביצע את העבודה שהוא הביא. למען רצונו של האל האב ולמען צורכי האנושות, הוא סבל וחווה כאב שהאדם מעולם לא חווה. בפני האדם, הוא שירת אותו בשקט והצטנע, למען רצונו של האל האב ולמען צורכי האנושות. הידע של האדם על תרבות עתיקה גנב מהאדם בשקט את נוכחותו של אלוהים, והפך את האדם לשר השדים ולבניו. ארבעת הספרים וחמשת קובצי הדברים הקלאסיים לקחו את החשיבה והתפיסות של האדם אל עידן אחר של מרד, וגרמו לאדם להמשיך לעבוד את בני האדם שכתבו את הספרים ואת קובצי הדברים הקלאסיים, ולהוסיף על תפיסותיו לגבי אלוהים. שר השדים גירש את אלוהים באכזריות מלבו של האדם ללא ידיעתו, בעודו משתלט על לבו של האדם בעליזות. מאותו רגע ואילך, האדם התאפיין בנפש מכוערת ומרושעת ובפנים של שר השדים. שנאת אל מילאה את חזהו של האדם והזדוניות של שר השדים התפשט באדם יום אחרי יום, עד שהאדם התכלה כליל. האדם כבר לא היה בן חורין, והוא לא היה מסוגל להתנתק מהסתבכותו עם שר השדים. לפיכך, האדם יכול היה רק להישאר במקומו ולהילכד, להיכנע לשר השדים, ולהפוך לנתין שלו. שר השדים נטע זה מכבר את זרעו של הגידול ששמו אתאיזם בלבו הצעיר של האדם, ולימד את האדם את רעיונות מופרכים, כגון "למדו מדע וטכנולוגיה, ממשו את ארבע המודרניזציות של דנג שיאופינג, אין אלוהים בעולם". יתר על כן, הוא שוב ושוב קרא, "בואו נבנה מולדת יפהפייה באמצעות עמלנו וחריצותנו," ודרש מכולם להתכונן מילדותם לשרת את מדינתם. האדם הועמד בפניו באופן לא מודע, ושר השדים ניכס את ההצלחה לעצמו ללא היסוס (והתייחס לכך שאלוהים מחזיק את האנושות בידיו). הוא מעולם לא התבייש או חש בושה. יתרה מזאת, הוא לכד את בני האדם של אלוהים ללא בושה בביתו שלו, תוך שהוא זינק כמו עכבר על השולחן וגרם לאדם לעבוד אותו כאילו היה אלוהים. הוא כזה פושע נואש! הוא קורא דברים כה שערורייתיים, כמו "אין אלוהים בעולם. הרוח נובעת מחוקי הטבע. הגשם הוא לחות שמתעבה ונופלת אל פני האדמה. רעידת אדמה היא רעידה של פני האדמה משום שינויים גאולוגיים. בצורת נובעת מיובש באוויר שנגרם מהפרעה גרעינית על פני השמש. אלה הן תופעות טבעיות. איזה חלק הוא מעשה ידיו של אלוהים?" הוא אפילו צועק[א] אמירות מבישות כגון: "האדם התפתח מקופי אדם עתיקים, והעולם של היום התקדם מחברה פרימיטיבי מלפני כמיליארד שנה. השאלה אם מדינה תשגשג או תקרוס נתונה בידי אזרחיה." מאחור, הוא גורם לאדם לתלות אותו מרגליו על הקירות ולהניח אותו על שולחנות כדי לקדש אותו ולעבוד אותו. בעודו קורא, "אין אלוהים," הוא מתייחס אל עצמו כאל אלוהים, ודוחף את אלוהים אל מחוץ לגבולות פני האדמה ללא לאות. הוא עומד במקומו של אלוהים ומתנהג כשר השדים. כמה מגוחך עד מאוד! הוא גורם לבני האדם להתמלא בשנאה ארסית. נדמה שאלוהים הוא אויבו המושבע ושאלוהים סותר אותו. הוא זומם להבריח את אלוהים תוך שהוא עצמו נשאר ללא עונש וחופשי.[7] הוא כזה שר שדים! איך ייתכן שנסבול את קיומו? הוא לא ינוח עד שהוא יפריע את עבודתו של אלוהים, יחריב אותה ויהרוס אותה,[8] כאילו הוא רוצה להתנגד לאלוהים עד הסוף, עד שאחד מהם יגווע. הוא מתנגד לאלוהים במכוון ומתקרב יותר ויותר. פרצופו הדוחה נחשף זה מכבר וכעת הוא חבול והלום[9] ובמצוקה אדירה, אך הוא לא מוותר על שנאתו לאלוהים, כאילו הוא רוצה שהוא יוכל לטרוף את אלוהים לגמרי בנגיסה אחת ולשחרר את השנאה שבלבו. איך ייתכן שנסבול זאת, את האויב השנוא הזה של אלוהים! רק השמדתו וחיסולו הגמורים יביאו את משאלת חיינו לסופה. איך ייתכן שניתן לו להמשיך להשתולל כפרא? הוא השחית את האדמה עד רמה כזו שהאדם לא מכיר את שמש השמיים ושהוא קהה חושים ועמום. האדם איבד את ההיגיון האנושי הרגיל. מדוע שלא נקריב את כל כולו כדי להרוס אותו ולשרוף אותו, על מנת להסיר את הפחד הנוכחי שלנו מסכנה ולאפשר לעבודתו של אלוהים להגיע לתפארת חסרת תקדים מוקדם יותר? חבורת הנבלים האלה הגיע אל בני האדם וגרמה למתיחות ומהומה גמורות. הם הביאו את כל בני האדם אל סף תהום, והם מתכננים בסתר לדחוף אותם מטה כדי שהם ייקרעו לגזרים וכדי שהם יוכלו לטרוף את גופותיהם. הם מקווים לשווא להפריע את תוכניתו של אלוהים ולהתחרות באלוהים בהימור קלוש.[10] זה לא קל בשום אופן! אחרי הכל, הצלב מוכן לשר השדים, שאשם בפשעים הנתעבים ביותר. אלוהים לא שייך לצלב והוא כבר השאיר אותו לשטן. אלוהים נחל ניצחון זה מכבר והוא כבר לא חש צער על חטאי האנושות. הוא יביא ישועה לאנושות כולה.

מתוך 'עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

18. מלמטה עד למעלה ומראשית ועד תכלית, הוא הפריע את עבודתו של אלוהים ופעל באופן שסותר אותו. כל הדיבור על "מורשת תרבותית עתיקה", על "ידע" רב ערך "על תרבות עתיקה", על "תורות דאואיסטיות וקונפוציאניות" ועל "קלאסיקות קונפוציאניות וטקסים פאודליים" הביא את האדם לגיהינום. מדע וטכנולוגיה מודרניים מתקדמים, כמו גם תעשייה, חקלאות ועסקים מתקדמים לא נראים בשום מקום. במקום זאת, הוא פשוט מדגיש את הטקסים הפאודליים שהפיצו "קופי האדם העתיקים" כדי להפריע את עבודתו של אלוהים, להתנגד לה ולהשמיד אותה במכוון. לא רק שהוא מייסר את האדם עד היום, אלא שהוא רוצה לטרוף[11] את האדם לגמרי. הוראת מוסר פאודלי והנחלת ידע על תרבות עתיקה זיהמו את האדם זה מכבר והפכו את בני האדם לשדים בכל מיני גדלים. יש רק בני אדם מעטים שמוכנים לקבל את אלוהים ולברך את בואו ברינה. פניו של האדם מלאים ברצח, ובכל מקום, יש מוות באוויר. בני האדם רוצים לגרש את אלוהים מהארץ הזו. עם סכינים וחרבות בידיהם, הם ניצבים בעמדות קרב ומוכנים להשמיד את אלוהים. אלילים מתפשטים בארץ השטן, שבה נאמר לאדם ללא-הרף שאין אלוהים. הארץ הזו אפופה בריח מבחיל של נייר שרוף וקטורת, והריח כה חזק עד שקשה לנשום. נדמה שדי בריח הרפש שעולה באוויר כשהנחש מתפתל ומתעקל כדי לגרום לאדם להקיא בעל כורכו. חוץ מזה, אפשר לשמוע חלושות שדים רעים מדקלמים מכתבי הקודש. נדמה שהקול בוקע מהגיהינום המרוחק, והאדם לא יכול שלא להרגיש צמרמורת לאורך עמוד השדרה. ברחבי הארץ הזו, פזורים אלילים בכל צבעי הקשת שהופכים את הארץ הזו לעולם ססגוני, ושר השדים מגחך ללא-הרף, כאילו מזימתו המרושעת מצליחה. במקביל לכך, האדם לגמרי לא מודע לכך, והאדם גם לא יודע שהשטן כבר השחית אותו עד כדי כך שהוא חסר תחושה ומובס. הוא רוצה למחות את כל כולו של אלוהים במכה אחת, לפגוע בו ולהתנקש בו, והוא מנסה לפרק את עבודתו ולהפריע אותה. איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להיות במעמד שווה לו? איך ייתכן שהוא יסבול שאלוהים "מפריע" לעבודה בקרב בני האדם? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים לחשוף את פרצופו הדוחה? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להפריע את עבודתו של השטן? איך ייתכן שהשטן הזה, הרותח מזעם, יניח לאלוהים להחזיק עוצמה על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יודה מרצונו בתבוסה? ארשת פניו הדוחה התגלתה במערומיה, ולכן אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות, ובאמת קשה לדבר על כך. זו מהותו, הלא כן? יש לו נשמה מכוערת, אך הוא עדיין מאמין שהוא יפהפה במיוחד. החבורה הזו של שותפים לפשע![12] הם באים אל קרב בני התמותה כדי להתענג על הנאות ולעורר אי סדר. הפרעתם גורמת להפכפכות בעולם ומעוררת בהלה בלב האדם, והם עיוותו את האדם כך שבני האדם דומים לחיות מכוערות באופן קשה מנשוא, והם כבר לא ניחנים בשמץ מקדושתו של האדם המקורי. הם אפילו רוצים לתפוס את השלטון על פני האדמה כעריצים. הם מסכלים את עבודתו של אלוהים כדי שהיא בקושי תוכל להתקדם, וכולאים את האדם כמו בתוך חומות של נחושת ופלדה. לאחר שהם עשו כל כך הרבה חטאים וגרמו לכל כך הרבה צרות, איך הם מצפים לדבר מלבד המתנה לייסורים? שדים ורוחות רעות משתוללים ללא רסן על פני האדמה והם סוגרים על רצונו ומאמציו הקפדניים של אלוהים והופכים אותם לבלתי חדירים. איזה חטא קטלני! איך ייתכן שאלוהים לא ידאג? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא בחמה? הם גורמים לעיכוב והתנגדות חמורים לעבודתו של אלוהים. הם מרדנים מדי! אפילו השדים האלה בכל מיני הגדלים הופכים ליהירים לאור הכוח של השטן העוצמתי יותר והם מתחילים לעשות גלים. הם מתנגדים לאמת במכוון על אף שניכר שהם מודעים אליה. בני מרד! נדמה שכעת, כשמלך הגיהינום שלהם הומלך על כס מלכות, הם נעשים זחוחים ומתייחסים לכולם בבוז. כמה בני אדם מחפשים אמת וכמה בני אדם הם חסידים של צדק? הם כולם בעלי חיים כגון חזירים וכלבים הגורמים לכנופיה של זבובים מסריחים בערימת זבל לנער את ראשם ולעורר אי-סדר.[13] הם מאמינים שמלך הגיהינום שלהם הוא מלך המלכים, מבלי להבין שהם אינם אלא זבובים על ריקבון. לא רק זאת, אלא שהם גם משמיצים את קיומו של אלוהים ומסתמכים על הוריהם החזירים והכלבים. זבובים זערוריים חושבים את הוריהם לגדולים כלווייתני שיניים.[14] הם לא מבינים שהם קטנטנים ושהוריהם הם חזירים וכלבים טמאים הגדולים מהם עצמם פי מיליארד? ללא מודעות לעליבותם שלהם, הם משתוללים על סמך הסירחון המצחין של החזירים והכלבים האלה ויש להם מחשבות שווא שהם ילדו את דורות העתיד. הם ממש חסרי כל בושה! עם כנפיים ירוקות על הגב (זה מתייחס לטענתם שהם מאמינים באלוהים), הם מתחילים להיות יהירים ולהתרברב בכל מקום ביופי ובמשיכה שלהם עצמם, בעודם משליכים בסתר את הפגמים שלהם על האדם. הם אפילו זחוחים, כאילו זוג כנפיים בצבעי הקשת יכול להסתיר את הפגמים שלהם, ולכן הם רודפים את קיומו של האל האמיתי (זה מתייחס לסוד של עולם הדת). האדם לא יודע שעל אף שכנפי הזבוב יפהפיות ושובות לב, הוא אינו אלא זבוב זערורי מלא בזוהמה ומכוסה בחיידקים. באמצעות כוחם של הוריהם החזירים והכלבים, הם משתוללים ברחבי הארץ (זה מתייחס לאנשי הדת שרודפים את אלוהים על סמך תמיכה חזקה מהמדינה, ובוגדים באלוהים האמיתי ובאמת) באכזריות מעל לכל דמיון. נדמה שרוחות הרפאים של הפרושים היהודים חזרו ביחד עם אלוהים אל אומת התנין הגדול האדום כאש, ושבו אל קנם הישן. הם התחילו שוב את עבודת הרדיפה שלהם, והם ממשיכים את עבודתם המקיפה כמה אלפי שנים. אין ספק שקבוצת בני האדם המנוונים האלה תירקב על פני האדמה בסופו של דבר! נראה שלאחר כמה אלפי שנים, הרוחות הטמאות הפכו לערמומיות ונכלוליות אף יותר. הן חושבות ללא-הרף על דרכים לערער את עבודתו של אלוהים בסתר. הן תככניות וערמומיות, והן רוצות לשחזר במולדתן את הטרגדיה של לפני אלפי שנים. הדבר כמעט מדרבן את אלוהים לזעוק בקול רם, והוא מתקשה להתאפק מלחזור לרקיע השלישי ולהשמיד אותם. כדי שהאדם יאהב את אלוהים, עליו להבין את רצונו ואת שמחתו ואת צערו, וכן את מה שהוא מתעב. הדבר הזה יקדם טוב יותר את היווכחות האדם. ככל שהיווכחות האדם תהיה מהירה יותר, כך לבו של אלוהים יתרצה עוד יותר. ככל שתשתפר יכולתו של האדם להבחין בשר השדים, כך האדם יתקרב לאלוהים, כדי שרצונו של אלוהים יוכל להתגשם.

מתוך 'עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

19. אמרתי כל כך הרבה פעמים שעבודתו של אלוהים באחרית הימים נועדה לשנות את רוחו של כל אדם ואדם – לשנות את נפשו של כל אדם ואדם – כך שישוקם לבו, שסבל טראומה קשה. כך תשוחרר נפשו, שרוע פגע בה באופן כה עמוק. הדבר נועד לעורר את רוחם של בני האדם, להפשיר את לבם הקפוא ולאפשר להם להשיב לעצמם את הנעורים. זה רצונו הגדול ביותר של אלוהים. הניחו בצד דיבורים על המידה שבה חייו וחוויותיו של האדם נשגבים ועמוקים. כשלבם של בני האדם יתעורר, כשהם יתעוררו מחלומם ויבינו היטב את הנזק שגרם התנין הגדול האדום כאש, עבודת כהונתו של אלוהים תושלם. היום שבו עבודתו של אלוהים תושלם הוא גם היום שבו האדם יתחיל באופן רשמי לצעוד בנתיב של אמונה נכונה באלוהים. במקביל לכך, כהונתו של אלוהים תגיע לסופה: עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם תיגמר לגמרי, והאדם יתחיל באופן רשמי למלא את החובה שעליו לבצע – הוא ימלא את כהונתו. אלה שלבי עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לגשש בחיפוש אחר נתיב ההיווכחות שלכם על בסיס ידיעת כל הדברים האלה. זה כל מה שעליכם להבין. היווכחותו של אלוהים תשתפר רק כשיהיו שינויים במעמקי לבו, מכיוון שעבודתו של אלוהים היא ישועתו המלאה של האדם ממקום ההתקהלות הזה לשדים – האדם שנגאל, שעדיין חי תחת כוחות החושך, ואשר מעולם לא הצליח להתעורר. הדבר נועד לכך שהאדם ישתחרר מאלפי שנות חטא ושאלוהים יאהב את האדם, יכה אפיים ארצה את התנין הגדול האדום כאש, יקים את מלכות האל ויביא נחת ללבו של אלוהים מוקדם יותר. הוא נועד לתת דרור ללא גבול לשנאה שממלאת את חזכם, להשמיד את החיידקים המעופשים האלה, לאפשר לכם לעזוב את החיים האלה שזהים לחייהם של פר או סוס, לא להיות עוד עבדים, לא להיות אסקופה נדרסת או עבד נרצע של התנין הגדול האדום כאש. אתם כבר לא תהיו שייכים לאומה הנכשלת הזו, כבר לא תהיו שייכים לתנין התנין הגדול האדום כאש והמרושע, וכבר לא תהיו עבדיו. אלוהים יקרע את קן השדים לגזרים ללא ספק, ואתם תעמדו לצדו של אלוהים – אתם שייכים לאלוהים ולא שייכים לאימפריית העבדים הזו. אלוהים מתעב את החברה החשוכה הזו זה מכבר עד לשד עצמותיו. הוא חורק בשיניו ברצון נואש לדרוס ברגלו את הנחש הישן הזה, המרושע והנתעב, כדי שהוא לעולם לא יקום שוב, ולעולם לא יתעלל שוב באדם. הוא לא יסלח לו על מעשיו בעבר, הוא לא יסבול את האופן שבו הוא הונה את האדם, והוא יתחשבן איתו על כל אחד מחטאיו לאורך העידנים. אלוהים לא יהיה רחמן כלל ועיקר כלפי ראש כנופיית הרוע[15] הזה. הוא ישמיד אותו כליל.

מתוך 'עבודה והיווכחות (8)' ב'הדבר מופיע בבשר'

20. במשך אלפי שנים, זו הייתה ארץ של זוהמה. היא מטונפת באופן בלתי נסבל ומוכה באומללות. רוחות רפאים משתוללות בה בכל פינה, משטות בבני האדם, מוליכות אותם שולל ומעלות האשמות חסרות שחר.[16] הן אכזריות וחסרות רחמים, והן דורסות את עיר הרפאים הזו ומותירות אותה גדושה בגוויות. צחנת הריקבון ממלאת את הארץ ומתפשטת באוויר, והיא מוגנת היטב.[17] מי יכול לראות את העולם מעל הרקיע? השטן כורך את גופו של האדם באופן הדוק, עוקר את שתי עיניו וחותם היטב את פיו. שר השדים השתולל במשך כמה אלפי שנים, ממש עד היום. הוא עדיין משגיח מקרוב על עיר הרפאים, כאילו הייתה "ארמון שדים" בלתי חדיר. בו-בזמן, חבורת כלבי השמירה הזו נועצת מבטים בוהקים, בפחד עמוק שאלוהים יתפוס אותם באופן לא צפוי, ימחה אותם לגמרי ויותיר אותם ללא מקום של "שלווה ואושר". איך ייתכן שתושבי עיר רפאים כזו ראו אי-פעם את אלוהים? האם הם אי-פעם נהנו מקסמו ומחביבותו של אלוהים? איזו הערכה יש להם לעניינים של העולם האנושי? מי מהם יכול להבין את רצונו הנלהב של אלוהים? אם כן, מה הפלא שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נשאר חבוי לגמרי? בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ואכזריים, איך ייתכן ששר השדים, שהורג בני אדם כהרף עין, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לאדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, הם לא מתייחסים לאלוהים כהוא זה, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל תודעה, ואין להם זכר לאדיבות, והם מפתים אנשים תמימים להיות חסרי דעת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? זכויות והעניין הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא! מי אימץ לחיקו את עבודתו של אלוהים? מי הקריב את חייו או דימם למען עבודתו של אלוהים? במשך דורות רבים, מהורים לילדים, האדם העבד הפך את אלוהים לעבד ללא גינונים מיותרים – איך ייתכן שזה לא יעורר זעם? אלפי שנות שנאה מרוכזות בלב, אלפי שנות חטאים חקוקות בלב – איך ייתכן שזה לא יעורר תיעוב? התנקמו בשם אלוהים, חסלו לגמרי את עוינותו, אל תניחו לה עוד להשתולל ללא רסן, ואל תתירו לה עוד לעורר צרות כאוות נפשה! עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם שהתעוורו ואשר עברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע הזה. מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את עמו של אלוהים? איפה החירות האמיתית, הזכויות והעניין הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החום? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות את עמו של אלוהים? מדוע להשתמש בכוח כדי להסתיר את בואו של אלוהים? מדוע לא להתיר לאלוהים לשוטט בחופשיות על פני האדמה שהוא ברא? מדוע לרדוף את אלוהים עד שאין לו מקום להניח את ראשו? איפה החום בקרב בני האדם? איפה קבלת הפנים בקרב בני האדם? מדוע לגרום לכמיהה נואשת כזו באלוהים? מדוע לגרום לאלוהים לזעוק פעם אחר פעם? מדוע לכפות על אלוהים לדאוג לבנו האהוב? מדוע החברה החשוכה הזו וכלבי השמירה העלובים שלה לא מאפשרים לאלוהים לבוא ולהתהלך בעולם שהוא ברא? מדוע האדם שחי בכאב ובסבל לא מבין? למענכם, אלוהים סבל ייסורים אדירים. בכאב אדיר, הוא העניק לכם את בנו האהוב, את בשרו ודמו – אם כן, מדוע אתם ממשיכים להעלים עין? מול כולם, אתם דוחים את בואו של אלוהים ומסרבים להיות חברים של אלוהים. מודע אתם כל כך חסרי מצפון? האם אתם מוכנים לסבול את העוולות בחברה חשוכה כזו? מדוע במקום למלא את בטנכם באלפי שנות עוינות, אתם מתמלאים בשטויות של "שר השדים"?

מתוך 'עבודה והיווכחות (8)' ב'הדבר מופיע בבשר'

21. כמה גדולים הם המכשולים לעבודתו של אלוהים? האם מישהו ידע אי-פעם? כשבני האדם כלואים בבית סוהר של אמונות תפלות עמוקות, מי מסוגל להכיר את פניו האמיתיים של אלוהים? עם ידע תרבותי נחשל שכזה, שהוא כה רדוד ומגוחך, איך ייתכן שהם יבינו את הדברים שאלוהים אומר? אפילו כשמדברים אליהם ומזינים אותם פנים אל פנים, מִפֶּה לְפֶה, איך ייתכן שהם יבינו? לפעמים נדמה שדברי האל נופלים על אוזניים ערלות: בני האדם לא מגיבים כהוא זה. הם מנערים את ראשם ולא מבינים דבר. איך ייתכן שזה לא יהיה מדאיג? "ההיסטוריה התרבותית והידע התרבותי העתיקים והרחוקים"[18] האלה טיפחו קבוצת בני אדם כה חסרת תועלת. התרבות העתיקה הזו – המורשת היקרה הזו – היא ערימת אשפה! היא הפכה זה מכבר לכתם נצחי שלא ניתן להעלותו על דל שפתיים! היא לימדה בני אדם את התכסיסים והשיטות להתנגדות אלוהים, ו"ההנחיה העדינה והמסודרת"[19] של החינוך הלאומי הפכה את בני האדם למרדנים אף יותר כלפי אלוהים. כל חלק מעבודתו של אלוהים קשה עד מאוד, וכל שלב בעבודתו של אלוהים על פני האדמה מקשה עליו מאוד. כמה קשה עבודתו של אלוהים על פני האדמה! שלבי עבודתו של אלוהים על פני האדמה כרוכים במצוקה רבה: אלוהים מתכנן בקפדנות ושוקל במדויק את חולשתו, חסרונותיו, ילדותיותו, בורותו וכל כולו של האדם. האדם הוא כמו נמר של נייר שאיש לא מעז להציק לו או להתגרות בו. לנוכח המגע הקל שבקלים, הוא נושך בחזרה, או נופל ארצה ומאבד את דרכו, ונדמה שעם אובדן הריכוז הקל שבקלים, הוא חוזר לסורו, או מתעלם מאלוהים, או רץ אל אביו החזיר ואל אמו הכלבה כדי להתענג על הדברים הטמאים של הגוף. איזו משוכה אדירה! הלכה למעשה בכל שלב בעבודתו, אלוהים עובר ניסיון, וכמעט כל שלב מביא איתו סכנה אדירה. דבריו כנים וישרים והם ללא רשעות, אך מי מוכן לקבל אותם? מי מוכן להישמע לו לגמרי? זה שובר את לבו של אלוהים. הוא עמל יומם וליל למען האדם, הוא חרד לחייו של האדם, והוא אוהד את האדם בחולשתו. הוא סבל התפתלויות רבות בדרך בכל שלב בעבודתו, למען כל דבר שהוא אומר. הוא נמצא תמיד בין הפטיש והסדן, וחושב על חולשתו, מרדנותו, ילדותיותו ופגיעותו של האדם יומם וליל... פעם אחר פעם. מי ידע זאת מעולם? במי הוא יכול לבטוח לספר לו את סודותיו? מי יהיה מסוגל להבין זאת? אלוהים מתעב בכל מאודו את חטאיו של האדם, ואת חוסר עמוד השדרה וחוסר חוט השדרה של האדם, והוא דואג בכל מאודו לפגיעות של האדם, ושוקל את הנתיב שנפרש לפני האדם. כשהוא מביט בדבריו ובמעשיו של האדם, הדבר תמיד ממלא אותו ברחמים ובכעס, והמראה הזה תמיד ממלא את לבו בכאב. אחרי הכל, האנשים התמימים הפכו למחוספסים ואדישים. מדוע אלוהים תמיד חייב להקשות עליהם? האדם החלוש נעדר כל התמדה. מדוע אלוהים תמיד חייב להחזיק כעס כה עז כלפיו? כבר אין לאדם החלש וחסר האונים כל חיות. מדוע אלוהים תמיד חייב לגעור בו על מרדנותו? מי יכול לעמוד באיומים של אלוהים שבשמיים? אחרי הכל, האדם שברירי, ומתוך מצוקה אדירה, אלוהים דחף את כעסו לעומק לבו, כדי שהאדם יוכל להרהר בעצמו לאט-לאט. אולם האדם, המצוי בצרה כזו חמורה, לא מעריך כהוא זה את רצונו של אלוהים. שר השדים הזקן רמס את האדם תחת רגליו, אך האדם כלל לא מודע לכך, והוא תמיד מציב את עצמו במנוגד לאלוהים, או שיחסו לאלוהים פושר. אלוהים אמר דברים כה רבים, אך מי התייחס אליהם אי-פעם ברצינות? האדם לא מבין את דברי האל, אך הוא נותר רגוע וללא כמיהה, והוא מעולם לא הכיר באמת את מהותו של השטן הזקן. בני האדם חיים בשאול, בגיהינום, אך הם סבורים שהם חיים ב"ארמון שעל קרקעית הים". התנין הגדול האדום כאש רודף אותם, אך הם חושבים שמדינת התנין אוהדת[20] אותם. השטן לועג להם אך הם נהנים מהאמנויות העילאית של הבשר והדם. אילו מסכנים מטונפים ועלובים הם אלה! האדם נקלע למצב מצער, אך הוא לא יודע זאת, ובחברה החשוכה הזו, הוא סובל תאונה אחר תאונה,[21] אך הוא מעולם לא היה ער לכך. מתי הוא ייפטר מאדיבותו כלפי עצמו ומטבעו המשועבד? מדוע כל כך לא אכפת לו מלבו של אלוהים? האם הוא מאשר בשקט את הדיכוי והמצוקה שהוא סובל מהם? האם הוא לא מייחל ליום שבו הוא יוכל לשנות את החושך לאור? האם הוא לא מייחל לתקן שוב את העוולות לכיוון של צדק ואמת? האם הוא מוכן להביט מבלי לנקוף אצבע בזמן שבני אדם נוטשים את האמת ומעוותים את העובדות? האם הוא מוכן להמשיך לסבול את היחס האכזרי הזה? האם הוא מוכן להיות עבד? האם הוא מוכן לרדת לטמיון בידיו של אלוהים ביחד עם כל עבדיה של המדינה הכושלת הזו? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? איפה החירות שלכם? האם אתם מוכנים להקריב את כל חייכם[22] למען התנין הגדול האדום כאש, שר השדים? האם אתם מוכנים להניח לו לענות אתכם למוות? תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובני האדם הרגילים, הסובלים צרה כזו, זועקים לשמיים ומתלוננים על פני האדמה. מתי האדם יהיה מסוגל להרים את ראשו? האדם כחוש וצנום – איך ייתכן שהוא מקבל את השטן האכזרי והעריצי הזה? מדוע הוא לא נותן את חייו לאלוהים בהקדם האפשרי? מדוע הוא עדיין מהסס כשהוא יכול לסיים את עבודתו של אלוהים? לפיכך, מאחר שהוא סובל מהתעמרות ודיכוי חסרי מטרה, הוא מעביר את כל חייו לריק. מדוע הוא כל כך ממהר להגיע וכל כך נחפז ללכת? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה?

מתוך 'עבודה והיווכחות (8)' ב'הדבר מופיע בבשר'

22. זה מכבר, "מסורות תרבותיות" ו"השקפות מנטליות" מבוססות מטילות צל על רוחו הטהורה והתמימה של האדם. הן תקפו את נפשו של האדם ללא אנושיות כהוא זה, כאילו הן נטולות כל רגש או תפיסה של "עצמי". השיטות של השדים האלה אכזריות במיוחד, ונדמה ש"חינוך" ו"טיפוח" הפכו לשיטות המסורתיות ששר השדים משתמש בהן לשחוט את האדם. באמצעות "התורה העמוקה" שלו, הוא מכסה את נפשו המכוערת לגמרי, ולובש עור של כבש כדי לזכות באמונו של האדם ואז לנצל זאת בשנתו של האדם, כדי לטרוף אותו כליל. האנושות המסכנה – איך בני האדם היו יכולים לדעת שהארץ שבה הם גדלו היא ארצו של השטן, ושזה שגידל אותם הוא למעשה אויב שפוגע בהם? אולם האדם לא מתעורר כלל. לאחר שהוא סיפק את רעבו וצימאונו, הוא מתכונן להשיב להוריו על "האדיבות" שהם הפגינו כלפיו בילדותו. כזה הוא האדם. כיום, הוא עדיין לא יודע שה"שר" שגידל אותו הוא אויבו. העולם מכוסה בעצמות המתים. השטן חוגג בשיגעון בלי הפסקה וממשיך לטרוף את בשרו ודמו של האדם ב"שאול". הוא חולק קבר עם שלדי אדם ומנסה לשווא לבלוע את שאריות הגוף המרופט של האדם. אולם האדם עדיין לא מודע לכך, והוא מעולם התייחס אל השטן כאל אויבו, אלא שהוא משרת אותו בלב שלם. בני אדם מסואבים כאלה פשוט לא מסוגלים להכיר את אלוהים. האם קל לאלוהים להתגלם כבשר ודם ולבוא אל קרב בני האדם, כדי לבצע את כל עבודת הישועה שלו? איך ייתכן שהאדם, שכבר צלל למעמקי השאול, יוכל לעמוד בדרישותיו של אלוהים? אלוהים הדיר שינה מעיניו לילות רבים כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי. איך ייתכן שמקומו של אלוהים יהיה בגיהינום? איך ייתכן שהוא יעביר את חייו בגיהינום? אולם למען כל האנושות, וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח כמה שיותר מהר, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל"גיהינום" ול"שאול", אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם. איך ייתכן שהאדם כשיר להתנגד לאלוהים? איזו סיבה יש לו להתלונן שוב על אלוהים? איך ייתכן שתהיה לו שוב עזות המצח להביט באלוהים? אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס[23] והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכל עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי. איזה משלביו לא היה למען חייו של האדם? על אף שהוא הסיר את הסיכויים העתידיים של האדם ואת גורלו, איזה מהשלבים שאלוהים ביצע לא נועד לגורלו של האדם? איזה מהם לא היה למען להישרדותו של האדם? איזה מהם לא נועד לשחרור האדם מהסבל והדיכוי של כוחות החושך האפלים כמו הלילה? איזה מהם לא הה למען האדם? מי יכול להבין את לבו של אלוהים, שהוא כלבה של אם אוהבת? מי יכול לתפוס את לבו הנלהב של אלוהים? לבו הלהוט של אלוהים וציפיותיו המשולהבות נענו בלב קר, בעיניים אדישות וחסרות רגש, בנזיפות ועלבונות חוזרים ונשנים מצד האדם, בהערות פוגעות ובעוקצנות וזלזול. הם נענו בלעגו של האדם, בדריסתו ודחייתו, בחוסר תפיסתו, באנחתו, בהתנכרותו ובהתרחקותו, ואך ורק בהונאה, מתקפות ומרירות. מילים חמות נענו בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה. אלוהים לא יכול לעשות דבר אלא לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור.[24] כל כך הרבה פעמים, אלוהים ראה את השמש והירח; כל כך הרבה פעמים, הוא הביט בכוכבים; כל כך הרבה פעמים, הוא יצא עם שחר וחזר בשעת דמדומים, והתהפך על משכבו לנוכח ייסורים האדירים פי אלף מהכאב של עזיבתו את אביו, ולנוכח התקפות האדם ו"שבירתו" את האדם, ולנוכח "טיפולו" באדם ו"גיזומו" את האדם. ענוותו וחביונו של אלוהים נענו באמונות התפלות[25] של האדם, בהשקפות הלא הוגנות של האדם וביחסו. האלמוניות, ההבלגה והסובלנות שלו נענו במבטו תאב הבצע של האדם. האדם מנסה להלום באלוהים ולהרוג אותו ללא נקיפות מצפות, והוא מנסה לרמוס את אלוהים. יחסו של האדם ביחסו לאלוהים הוא כזה של "פיקחות נדירה", ואלוהים, שהאדם מתעמר בו ובז לו, נרמס תחת רגליהם של רבבות בני אדם בעוד האדם עצמו עומד זקוף, כאילו הוא "מלך הארמון", כאילו הוא רוצה "לזכות לכוח אבסולוטי",[26] "להיות במרכז העניינים מאחורי הפרגוד", להפוך את אלוהים ל"במאי מאחורי הקלעים", המצפוני והצייתן, שלא רשאי להתנגד או לגרום לבעיות. אלוהים חייב לגלם את התפקיד של "הקיסר האחרון", עליו להיות "בובה על חוט"[27] ללא כל חירות. מעשיו של האדם בל יתוארו, ולכן איך ייתכן שהוא כשיר לבוא בדרישות כאלה ואחרות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר להציע הצעות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר לדרוש שאלוהים יאהוד את חולשתו? איך ייתכן שהוא ראוי לרחמיו של אלוהים? איך ייתכן שהוא ראוי לרוחב הלב של אלוהים פעם אחר פעם? איך ייתכן שהוא ראוי למחילתו של אלוהים פעם אחר פעם? איפה מצפונו? הוא שבר את לבו של אלוהים לפני זמן רב. הוא הותיר את לבו של אלוהים שבור לחתיכות זה מכבר. אלוהים בא אל קרב בני האדם בהתלהבות ובהתחשבות, בתקווה שהאדם ינהג בו באדיבות, ושהאדם ינהג בו ולו במעט חום. עם זאת, האדם מנחם את לבו של אלוהים לאט מאוד. כל מה שהוא קיבל הוא מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג[28] וייסורים. לבו של האדם יותר מדי תאב בצע; רצונו של האדם גדול מדי, הוא לעולם לא יודע שובע; האדם תמיד שובב ופזיז; הוא לעולם לא נותן לאלוהים חירות או חופש ביטוי, והוא לא מותיר לאלוהים ברירה אלא לנחול השפלה ולאפשר לאדם לתמרן אותו כאוות נפשו.

מתוך 'עבודה והיווכחות (9)' ב'הדבר מופיע בבשר'

23. מהבריאה עד היום, אלוהים סבל כל כך הרבה כאב, ועבר כל כך הרבה מתקפות. אולם עד היום, האדם עדיין לא מקל בדרישותיו מאלוהים. הוא עדיין בוחן את אלוהים בדקדקנות, והוא עדיין לא סובלני כלפיו כלל, ורק "מייעץ" לו, "מבקר" אותו ומטיל עליו "משמעת", כאילו הוא מפחד מאוד שאלוהים יצעד בנתיב השגוי, שאלוהים על פני האדם אכזרי וחסר היגיון, כאילו הוא משתולל או כאילו שאלוהים לא יגיע לשום הישג. זה תמיד היחס של האדם לאלוהים. איך ייתכן שזה לא יעציב את אלוהים? בכך שאלוהים התגלם כבשר ודם, הוא סבל כאב והשפלה אדירים. אם כן, גורע אף יותר לדרוש מאלוהים יקבל את תורתו של האדם. בואו אל קרב בני האדם נישל אותו מחירות, כאילו שהוא נאסר בשאול, והוא קיבל את "ניתוחו" של האדם מבלי להתנגד כהוא זה. זה דבר מביש, הלא כן? בכך שישוע בא אל קרב משפחה של אדם רגיל, הוא סבל עוולות איומות. אפילו יותר משפילה העובדה שהוא בא אל העולם המאובק הזה והצטנע באופן עמוק ולבש בשר שגרתי לגמרי. בכך שהוא הופך לבן אנוש עלוב, אלוהים המרומם לא סובל מצוקה, הלא כן? והוא עושה את כל זאת למען האנושות, הלא כן? האם היו זמנים כלשהם שבהם הוא חשב על עצמו? לאחר שהיהודים דחו אותו והמיתו אותו, ולאחר שבני האדם לעגו לו ולגלגו בו, הוא מעולם לא התלונן בפני השמיים או מחה בפני הארץ. כיום, הטרגדיה הזו בת אלפי השנים חזרה והופיעה בקרב העם הזה, הדומה לעם היהודי. הם עושים את אותם חטאים, הלא כן? מה הופך את האדם לכשיר לקבל את הבטחותיו של אלוהים? הוא מתנגד לאלוהים ואז מקבל את ברכותיו, הלא כן? מדוע האדם אף-פעם לא נשפט או מחפש את האמת? מדוע הוא אף-פעם לא מתעניין במה שאלוהים עושה? איפה צדיקותו? איפה הגינותו? האם יש לו החוצפה לייצג את אלוהים? איפה חוש הצדק שלו? כמה מהדברים שהאדם אוהב אהובים על אלוהים? האדם לא מסוגל להבדיל בין מזרח ומערב,[29] הוא תמיד מבלבל בין שחור ולבן,[30] הוא מדחיק צדק ואמת ומעלה ומרומם חוסר הגינות ורשע. הוא מבריח את האור ומדלג בחשיכה. בני האדם שמחפשים את האמת ואת הצדק מבריחים את האור במקום זאת, ובני האדם שמחפשים את אלוהים רומסים אותו מתחת לרגליהם ומרוממים את עצמם. האדם לא שונה משודד.[31] איפה ההיגיון שלו? מי יכול להבדיל בין טוב ורע? מי יכול לדגול בצדק? מי מוכן לסבול למען האמת? בני האדם אכזריים ושטניים! לאחר שהם מסמרו את אלוהים לצלב, הם מוחאים כפיים ומריעים, ומייללים בפראות ללא הפסק. הם כמו תרנגולות וכלבים; הם קושרים קשר וזוממים; הם ייסדו מלכות משלהם; ההתערבות שלהם לא הותירה אף מקום כפי שהיה. הם עוצמים עיניים ומייללים בטירוף ללא הפסקה בעודם לכודים יחדיו בלול. אווירה דלוחה מתפשטת – היא שוקקת ומלאת חיים. צצים עוד ועוד בני האדם שנוהים אחר אחרים בעיוורון, והם כולם נושאים באוויר את שמותיהם ה"מהוללים" של אבות אבותיהם. הכלבים והתרנגולות האלה דחפו את אלוהים לפינה אחורית בדעתם זה מכבר, והם מעולם לא התייחסו כהוא זה למצבו של לבו של אלוהים. מה הפלא שאלוהים אומר שהאדם הוא כמו כלב או תרנגולת – כלב נובח שגורם למאות כלבים אחרים ליילל אחריו. כך הוא הביא את עבודתו של אלוהים להווה ברעש ובצלצולים, בלתי להתייחס לטיבה של העבודה, לשאלה אם יש צדק ולשאלה אם יש לאלוהים מקום ללכת אליו, לטיב המחר, לעליבותו שלו ולסיאובו שלו. האדם מעולם לא חשב כל כך הרבה ומעולם לא דאג ליום המחר, והוא אסף לחיקו את כל הדברים המועילים והיקרים ולא הותיר לאלוהים דבר פרט לפסולת ולשאריות.[32] כמה שהאנושות אכזרית! האדם לא מותיר לאלוהים אף רגש, ולאחר שהוא טורף את כל כולו של אלוהים, הוא משליך את אלוהים הרחק מאחוריו ולא מתייחס עוד לקיומו. הוא נהנה מאלוהים, אך הוא מתנגד לאלוהים ורומס אותו תחת רגליו, תוך שהוא מודה לאלוהים ומהלל אותו בשפתיו. הוא מתפלל לאלוהים ונסמך על אלוהים, תוך שהוא גם מרמה את אלוהים. הוא "מרומם" את שמו של אלוהים, ומרים את מבטו להביט בפניו של אלוהים, אך הוא גם יושב על כס מלכותו של אלוהים בחוצפה וללא בושה ו"שופט" את "רשעותו" של אלוהים. בדבריו, הוא אומר שהוא "אסיר תודה לאלוהים", והוא מביט בדברי האל, אך בלבו הוא מטיח באלוהים דברי גינוי. הוא "סובלני" אל אלוהים, אך הוא מדכא את אלוהים, ובשפתיו הוא אומר שהדבר נעשה "למען אלוהים". בידיו, הוא מחזיק את הדברים של אלוהים, ובפיו הוא לועס את המזון שאלוהים נתן לו, אך עיניו נעוצות בקור ובחוסר רגש באלוהים, כאילו האדם רוצה לזלול את כל כולו. הוא מביט באמת אך הוא ממשיך להתנגד ואומר שהיא תכסיס של השטן. הוא מביט בצדק אך כופה עליו להפוך להכחשה עצמית. הוא מביט במעשיו של האדם, אך מתעקש שהם מה שאלוהים הינו. הוא מביט בכישרונותיו הטבעיים של האדם, אך הוא מתעקש שהם האמת. הוא מביט במעשיו של אלוהים אך מתעקש שהם יהירות ושחצנות, התרברבות וצדקנות. כשהאדם מביט באלוהים, הוא מתעקש לתייג אותו כאנושי, והוא מנסה מאוד להושיב אותו במקומו של יציר נברא שמשתף פעולה עם השטן. הוא יודע היטב שמדובר באמירותיו של אלוהים, אך הוא קורא להם רק כתבים של בן אדם. הוא יודע היטב שרוח האל התגשמה כבשר ודם, שאלוהים התגלם כבשר ודם, אך הוא רק אומר שהבשר הזה הוא צאצא של השטן. הוא יודע היטב שאלוהים צנוע ונסתר, אך הוא אומר שהשטן בויש ושאלוהים ניצח. איזה לא-יוצלח! האדם אפילו לא ראוי לשרת ככלב שמירה! הוא לא מבדיל בין שחור ולבן ואפילו מעוות שחור כך שיהיה לבן. האם כוחותיו של האדם והמצור שלו על אלוהים יכולים לשאת את יום שחרורו של אלוהים? לאחר שהאדם התנגד לאלוהים במתכוון, לא אכפת לו כלל, והוא אפילו מוכן להמית את אלוהים ולא להניח לו להתגלות. איפה הצדיקות? איפה האהבה? הוא יושב לצד אלוהים ודוחף את אלוהים אל ברכיו כדי שיתחנן למחילה, כדי שאלוהים יישמע לכל הסדריו של האדם, וכדי שהוא יקבל ללא עוררין את כל התמרונים של האדם. האדם גורם לאלוהים לפעול בהתאם למעשיו שלו בכל אשר הוא יפנה, ואחרת הוא רותח מזעם[33] ומתמלא חמה. איך ייתכן שאלוהים לא יהיה שרוי באבל תחת השפעה כזו של חושך שמעוותת שחור כך שיהיה לבן? איך ייתכן שהוא לא ידאג? מדוע נאמר שכאשר אלוהים החל בעבודתו האחרונה, הדבר היה כמו שחר של תקופה חדשה? מעשיו של האדם כה "עשירים", כך ש"המעיין הלא נגמר של מים חיים" "משקה" את ללא-הרף את השדה שהוא לבו של האדם, בעוד "מעיין המים החיים" של האדם "מתחרה" באלוהים ללא נקיפות מצפון.[34] השניים סותרים זה את זה, והמעיין מקיים את בני האדם במקום אלוהים מבלי להיענש, והאדם משתף איתו פעולה ללא כל שיקול של הסכנות שבכך. ומה התוצאה? הוא משליך את אלוהים מעליו ומרחיק אותו ממנו אל מקום שבו בני האדם לא יתייחסו אליו, משום שהוא פוחד שאלוהים ימשוך את תשומת לבם, ומשום שהוא חושש מאוד שמעיין המים החיים של אלוהים יפתה את האדם ויפיל אותו בנחלתו של אלוהים. לפיכך, לאחר שהאדם חווה שנים כה רבות של דאגות ארציות, הוא זומם וחורש רעה נגד אלוהים, ואפילו הופך את אלוהים למטרת ה"ענישה" שלו. נדמה שאלוהים הפך לקורה בין עיניו, והוא נואש לתפוס את אלוהים ולהשליך אותו לאש כדי לזכך ולנקות אותו. לנוכח חוסר הנוחות של אלוהים, האדם מכה על חטא וצוחק. הוא מתרונן ואומר שאלוהים צלל גם הוא לזיכוך, ואומר שהוא יטהר את הפגמים המטונפים של אלוהים, כאילו זה דבר רציונלי וסביר, וכאילו שאלו השיטות ההוגנות וההגיוניות של השמיים. ההתנהגות האלימה הזו של האדם נראית גם מכוונת וגם לא מודעת. האדם מגלה גם את פרצופו המכוער ואת נשמתו הדוחה והמטונפת וגם את המראה העלוב של קבצן. לאחר שהוא השתולל בכל מקום, הוא מאמץ מראה עלוב ומתחנן למחילה משמיים, כשהוא נראה כמו כלב פאג. האדם תמיד מתנהג באופן בלתי צפוי; הוא תמיד "רוכב על טיגריס כדי להפחיד את הזולת";[ב] הוא תמיד מגלם תפקיד; הוא לא מתייחס כלל ללבו של אלוהים; הוא לא משווה כלל בינו לבין מצבו שלו. הוא בסך הכל מתנגד לאלוהים בשקט, כאילו אלוהים פגע בו ושהוא צריך לא להתייחס אליו כך, וכאילו השמיים עיוורים ומקשים עליו בכוונה. לכן, האדם תמיד מבצע מזימות זדוניות ולא מקל בדרישותיו מאלוהים כהוא זה. הוא מביט הלאה בעיניים של טורף ונועץ מבטים זועמים באלוהים בכל מהלך. הוא אף-פעם לא חושב שהוא אויבו של אלוהים, והוא מקווה שיבוא יום שבו אלוהים יעלים את הערפל, יבהיר את הדברים, יושיע אותו מ"פיו של הטיגריס" ויתנקם בשמו. מדי יום, בני האדם עדיין לא חושבים שהם מגלמים תפקיד מנוגד לאלוהים שגילמו בני אדם כה רבים לאורך העידנים. איך ייתכן שהם ידעו שבכל מעשיהם, הם סטו מהדרך זה מכבר, ושכל מה שהם הבינו מוקף זה מכבר בים.

מתוך 'עבודה והיווכחות (9)' ב'הדבר מופיע בבשר'

24. אין תקדים לכך שהאנושות התקדמה כל כך. עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם מתקדמות כאיש אחד, ולפיכך, גם עבודתו של אלוהים נמצאת במעמד רם שלא היה דומה לו. היווכחותו של האדם עד כה היא פלא שהאדם מעולם לא העלה בדעתו. עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, וכתוצאה מכך, "היווכחותו" של האדם[35] גם היא הגיעה לנקודה הגבוהה ביותר שלה. אלוהים הנמיך את עצמו ככל האפשר, והוא מעולם לא מחה בפני האנושות או בפני כל הדברים שבתבל. לעומת זאת, האדם ניצב על ראשו של אלוהים ומדכא אותו בדרך לפסגה. הכל הגיע לשיאו – הגיע הרגע שבו יופיע הצדק. מדוע להניח לקדרות לכסות את הארץ ולהניח לחושך להסוות את כל בני האדם? אלוהים משקיף מזה כמה אלפי שנים – אפילו מזה רבבות שנים – וסובלנותו הגיעה זה מכבר לקצה גבול היכולת. הוא השקיף בכל מהלך של האנושות. הוא בחן את השאלה עד מתי תשתולל רשעותו של האדם, אך האדם שחושיו קהו לא מרגיש דבר. ומי אי-פעם הביט במעשיו של אלוהים? מי אי-פעם הרים את מבטו והסתכל למרחקים? מי אי-פעם הקשיב בזהירות? מי היה אי-פעם בידו של האל הכול יכול? כל בני האדם לוקים בפחדים דמיוניים.[36] מה הטעם בערימת חציר וקש? הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לענות את התגלמותו החיה של אלוהים עד מוות. על אף שהם רק ערימות של חציר וקש, בכל זאת יש דבר אחד שהם עושים "יותר טוב מכולם":[37] לענות את אלוהים למוות בעודו בחיים ואז לבכות שזה "משמח את לבם של בני האדם". איזה אוסף של חיילים חסילונים ואלופים סרטנים! באופן מפתיע, בתוך הזרם הבלתי פוסק של בני האדם, הם מתמקדים באלוהים, וצרים עליו במצור בלתי חדיר. כשקנאותם בוערת בחום הולך וגובר,[38] הם הקיפו את אלוהים בהמוניהם כך שהוא לא יוכל לזוז כלל. בידיהם הם אוחזים כלי נשק שונים, והם מביטים באלוהים כאילו היה האויב. עיניהם מלאות כעס, והם משתוקקים ל"קרוע את אלוהים לגזרים". כמה מבלבל: מדוע האדם ואלוהים הפכו לאויבים כל כך מנוגדים? האם ייתכן שיש איבה בין אלוהים החביב כל כך לבין האדם? האם ייתכן שמעשיו של אלוהים לא מועילים לאדם כלל? האם הם מזיקים לאדם? האדם לוטש עיניים באלוהים במבט יציב, בפחד עמוק שאלוהים יפרוץ את המחסום של האדם, ישוב לרקיע השלישי וישליך את האדם שוב אל הצינוק. האדם חושש מאלוהים, הוא במתח רב והוא מתפתל על הקרקע במרחק כשבידיו הוא אוחז "מקלע" המכוון אל אלוהים שבקרב בני האדם. נדמה שאם אלוהים יניד עפעף, האדם ימחה את כל כולו – את כל גופו ואת כל בגדיו – ולא ישאיר לו זכר. היחסים בין אלוהים והאדם הרוסים לבלי תיקון. האדם לא מסוגל להעלות את אלוהים על דעתו. הוא עוצם את עיניו במכוון ועושה שטויות ללא כל נכונות לראות את קיומי ולסלוח ל"משפטי". לפיכך, כשהאדם לא מצפה לכך, אני מרחף לי מכאן, ולאחר מכן לא אשווה עוד בין המרומם והשפל באדם. האנושות היא ה"חיה" העלובה ביותר, ואני לא מעוניין להתייחס אליה עוד. זה מכבר השבתי את כל חסדי בחזרה למקום שבו אני שוכן בו בשלווה. מאחר שהאדם כל כך מרדן, מדוע שהוא ייהנה עוד מחסדי רב הערך? אני לא מוכן להעניק עוד מחסדי לשווא לכוחות שעוינים אותי. ארעיף את פירותיי היקרים על עובדי האדמה של כנען שקנאים ומקבלים את שובי בברכה באמת ובתמים. אני רק רוצה שהשמיים יתקיימו לעולמים, ומעבר לכך, אני רוצה שהאדם לעולם לא יזדקן, שהשמיים והאדם יהיו לעולם במנוחה, וש"האורנים והברושים" ירוקי העד האלה תמיד ילוו את אלוהים ותמיד ילוו את השמיים בכניסה לתקופה אידיאלית יחדיו.

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

25. על אף שעבודתו של אלוהים עשירה ושופעת, היווכחותו של האדם לוקה בחסר. מתוך ה"עסק" המשותף של האדם ואלוהים, כמעט כולו הוא עבודה של אלוהים. האדם לא הוכיח כמעט כל היווכחות. האדם המרושש והעיוור אפילו משווה את חוזקו לאלוהים של היום כש"כלי נשק עתיקים" בידיו של האדם. "הקופים הפרימיטיביים" האלה בקושי מסוגלים ללכת בזקיפות, והם לא מתביישים כלל בגופם ה"עירום". מה נותן להם את הסמכות להעריך את עבודתו של אלוהים? עיניהם של רבים מהקופים האלה, בעלי ארבע הגפיים, התמלאו בזעם, והם נאבקים באלוהים עם כלי נשק עתיקים מאבן בידיהם, בניסיון ליזום "תחרות של בני האדם הקופים" שלא היה כמוה בעולם כולו, לקיים "תחרות של האחרית הימים בין בני האדם הקופים ואלוהים" שתהפוך למפורסמת ברחבי הארץ. יתרה מזאת, רבים מבני האדם הקופים העתיקים והזקופים למחצה האלה גדושים בשאננות. בפנים של שיער סבוך, הם מלאים בכוונות רצחניות, והם מרימים את רגליהם הקדמיות. הם עדיין לא התפתחו לבני אדם מודרניים, ולכן לפעמים הם עומדים בזקיפות ולפעמים הם זוחלים, כשאגלי זיעה מכסים את מצחם כמו הצטברות של טל – ניכר שהם להוטים לפעול. הם בקושי מצליחים להתאפק כשהם מביטים באדם הקוף הקדמון והעתיק, בן לווייתם, העומד על ארבע ואשר ארבעה גפיו גמלוניים ואיטיים, כשהוא בקושי מסוגל להדוף מהלומות ו כשאין לו כוח להתקיף בחזרה כהרף עין – לפני שיש זמן לראות מה קרה – "הגיבור" בזירה נופל ארצה כשגפיו באוויר. הגפיים האלה, שהיו נטועים בקרקע באופן שגוי כבר שנים רבות, התהפכו לפתע, ולאדם הקוף אין כבר כל רצון להתנגד. מרגע זה ואילך, "בני האדם הקופים העתיקים ביותר" נמחים מפני האדמה – זה בהחלט "מצער". האדם הקוף הזה בא על סופו באופן פתאומי. מדוע הוא היה צריך להיחפז מעולמו הנפלא של האדם כל כך מהר? מדוע הוא לא דן בשלב הבא ב"אסטרטגיה שלו" עם בני לווייתו? כמה חבל שהוא נפרד לשלום מהעולם מבלי להותיר מאחוריו את הסוד להשוואה של כוחו של האדם לזה של אלוהים! כמה חסר התחשבות היה האדם הקוף הזקן שהוא מת ללא לחישה, ועזב מבלי להעביר הלאה לצאצאיו את "התרבות והאמנות העתיקות". לא היה לו זמן לקרוא לבני האדם הקרובים אליו ביותר כדי לספר להם על אהבתו. הוא לא הותיר אף הודעה על לוח אבן, הוא לא הבחין בשמש ולא אמר דבר על מצוקתו שבל תתואר. כשהוא נשם את נשמתו האחרונה, הוא לא קרא לצאצאיו להתייצב לרגליי גופו הגוסס כדי להגיד להם "אל תיכנסו לזירה כדי לקרוא תיגר על אלוהים" לפני שהוא עצם את עיניו, וארבעה גפיים הזדקרו בנוקשות לנצח כלפי מעלה כמו צמרות עצים הצומחות אל על. נדמה שהוא מת מוות מר... לפתע, שאגה מתפרצת מתחת לזירה. אחד מבני האדם הקופים הזקופים למחצה רותח מזעם. כשבידו "אלת אבן" שנועדה לציד אנטילופות או צייד פראי אחר שהיא מתקדמת יותר מזו של האדם הקוף הזקן, הוא מזנק אל תוך הזירה בחמת זעם, כשבדעתו תוכנית חכמה.[39] הוא כאילו עשה דבר ראוי לשבח. באמצעות "כוחה" של אלת האבן שלו, הוא מצליח לעמוד זקוף במשך "שלוש דקות". "חוזקה" של "רגלו" השלישית כה רב! היא אפשרה לאדם הקוף זה, הגדול, המגושם, הטיפש והזקוף למחצה, לעמוד במשך שלוש דקות – מה הפלא שהאדם הקוף הזקן והמכובד[40] הוא כל כך שתלטן. "המוניטין" של כלי האבן העתיק בהחלט היה מוצדק: יש ידית של סכין, קצה וחוד, והחיסרון היחיד הוא שהקצה לא בוהק כלל – כמה שזה מצער. הביטו שוב ב"גיבור הקטן" של ימי קדם, הניצב בזירה ומתבונן בבני האדם שמתחתיו בארשת בוז, כאילו שהם חסרי אונים ונחותים ושהוא הגיבור האמיץ. בלבו, הוא מתעב בסתר את בני האדם שלרגלי הבנה. "המדינה בצרות וכל אחד מאיתנו אחראי. מדוע אתם בורחים מאחריותכם? האם ייתכן שאתם רואים שהמדינה שלכם ניצבת בפני אסון, אך אתם לא מוכנים לקחת חלק בקרב העקוב מדם? המדינה נמצאת על סף אסון – מדוע אתם לא הראשונים להביע דאגה והאחרונים ליהנות? איך אתם יכולים לעמוד מנגד בזמן שהמדינה נכשלת ואנשיה הולכים ונרקבים? האם אתם מוכנים לשאת את הבושה של שיעבוד לאומי? איזה אוסף של חסרי תועלת!" בעודו חושב זאת, מתפרצות קטטות בפני הבמה, ועיניו נרגזות עוד יותר, כאילו הן עומדות לירות[41] אש. הוא משתוקק שאלוהים ייכשל לפני הקרב ונואש להמית את אלוהים כדי לשמח את בני האדם. הוא לא יודע שאף על פי שהמוניטין של כלי האבן שלו מוצדק, הוא לעולם לא יוכל לפגוע באלוהים. לפני שיש לו זמן להגן על עצמו, לפני שיש לו זמן ליפול ארצה ולקום על רגליו, הוא מתנדנד אנה ואנה, ועיניו כבר לא "רואות". הוא מועד אל הקרקע אל "אביו הזקן" והוא לא קם שוב על רגליו. הוא אוחז את אדם הקוף העתיק והוא כבר לא זועק, לא מכיר בנחיתותו וכבר אין לו כל רצון להתנגד. שני בני האדם הקופים המסכנים האלה מתים לפני הזירה. כמה "מצער" ש"אבות האנושות" ששרדו עד ימינו אנו מתו בבורות ביום שבו שמש הצדקה הופיעה! כמה טיפשי שהם הניחו לברכה כזו אדירה לפסוח עליהם – שביום ברכתם, בני האדם הקופים שחיכו במשך אלפי שנים לקחו את הברכות לשאול כדי "ליהנות" מהן עם שר השדים! מדוע לא לשמור את הברכות האלה בעולם החיים כדי ליהנות מהן עם "בניהם ובנותיהם"? הם פשוט מחפשים צרות! איזה בזבוז הוא זה שלמען עלייה קלה במעמד, מוניטין ויוהרה, הם סובלים את "הקטילה המצערת", כשהם נאבקים להגיע ראשונים לשערי הגיהינום ולהפוך לבניו של השטן. המחיר הזה הוא כל כך לא הכרחי. כמה חבל ש"האבות העתיקים" האלה, שהיו כה "חדורים ברוח לאומית", היו יכולים "להקשות עם עצמם כל כך אך להיות כה סובלניים עם אחרים", ולנעול את עצמם בגיהינום ולנעול את "חסרי האונים הנחותים" האלה מחוץ לשעריו. איפה אפשר למצוא "נציגי אנושות" כאלה? למען "שלומם של צאצאיהם" ו"חייהם השלווים של דורות העתיד", הם לא מתירים לאלוהים להתערב, ולכן הם לא חוששים לאבד את חייהם שלהם. ללא רסן, הם מקדישים את עצמם ל"מטרה הלאומית" ונכנסים לשאול מבלי לומר מילה. איפה אפשר למצוא לאומנות כזו? הם נלחמים באלוהים ולא פוחדים לא ממוות ולא משפיכות דמים, ויתרה מזאת, הם לא דואגים מיום המחר. הם פשוט יוצאים לשדה הקרב. כמה חבל שהדבר היחיד שהם מקבלים כגמול ל"רוח המסירות" שלהם הוא צער אינסופי ונצח של הישרפות בלהבות העולם של הגיהינום!

כמה מסקרן! מדוע בני האדם תמיד דחו ותיעבו את התגלמותו של אלוהים כבשר ודם? מדוע בני האדם לעולם לא מבינים כלל את התגלמותו של אלוהים כבשר ודם? האם ייתכן שאלוהים בא בזמן הלא נכון? האם ייתכן שאלוהים בא אל המקום הלא נכון? האם ייתכן שזה קורה משום שאלוהים פעל לבדו, ללא "חתימתו" של האדם? האם ייתכן שהסיבה לכך היא שאלוהים מקבל החלטות לבדו, ללא אישור מהאדם? לפי העובדות, אלוהים הודיעה על כך מראש. אלוהים לא עשה שום דבר רע בכך שהוא התגלם כבשר ודם – האם הוא צריך לבקש רשות מהאדם? יתרה מזאת, אלוהים הזכיר לאדם לגבי זה לפני זמן רב. אולי בני האדם שכחו! הם לא אשמים, משום שהשטן משחית את האדם זמן כל כך רב שהאדם כבר לא יכול להבין דבר ממה שמתרחש מתחת לשמיים, ועל אחת כמה וכמה שהוא לא יכול להבין את מה שקורה בעולם הרוחני! כמה חבל שאבותיו של האדם, בני האדם הקופים, מתו בזירה. אך זה לא מפתיע: השמיים והארץ מעולם לא היו תואמים זה לזה, ואיך ייתכן שבני האדם הקופים, שדעתם עשויה מאבן, יבינו שאלוהים יכול להפוך שוב לבשר ודם? כמה עצוב שאדם זקן כזה שנמצא "בשנה השישים לחייו", מת ביום שבו אלוהים הופיע, ועזב את העולם ללא ברכה ביום בואה של ברכה כזו גדולה – האין זה פלא?

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

26. התגלמותו של אלוהים כבשר ודם שלחה גלי הלם ברחבי כל הדתות והגזרות, היא "הפרה" את הסדר המקורי של החוגים הדתיים וזעזעה את לבם של כל בני האדם הכמהים להופעתו של אלוהים. מי לא מעריץ אותו? מי לא משתוקק לראות את אלוהים? אלוהים נמצא בקרב בני האדם מזה שנים רבות, אך האדם מעולם לא הבין זאת. כיום, אלוהים עצמו הופיע והראה את זהותו להמונים – איך ייתכן שהדבר לא ממלא את לב האדם בעונג? פעם, אלוהים שיתף את האדם בשמחה ועצב, אך כיום הוא התאחד עם האנושות והוא מספר לה סיפורים עליה מימים עברו. לאחר שהוא יצא מארץ יהודה, בני האדם לא מצאו לו זכר. הם השתוקקו לפגוש שוב את אלוהים, מבלי לדעת שכיום הם פגשו אותו שוב והתאחדו איתו. איך ייתכן שזה לא יעורר מחשבות על יום האתמול? לפני אלפיים שנה, שמעון בר יונה, צאצאם של יהודים, ראה את ישוע המושיע ואכל איתו לאותו שולחן, ולאחר שהוא היה חסיד שלו במשך שנים רבות, הוא חש אליו חיבה עמוקה: הוא אהב אותו מעומק לבו – הוא אהב את האדון ישוע עמוקות. בני העם היהודי לא ידעו כלל שהתינוק זהוב השיער הזה, שנולד באבוס קריר, היה צלמו הראשון של אלוהים בהתגלמותו. הם חשבו שהוא היה כמוהם, ואיש לא חשב אותו לשונה – איך ייתכן שבני האדם היו מזהים את ישוע הרגיל והשגרתי הזה? בני העם היהודי חשבו אותו ליהודי בן זמנם. אף אחד לא הביט בו כבאלוהים חביב, ובני האדם רק באו אליו בדרישות בעיוורון ודרשו ממנו שייתן להם הון ושפע של חסדים, ושלום ושמחה. הם רק ידעו שכמו אדם אמיד, יש לו כל מה שאפשר לרצות. עם זאת, בני האדם מעולם לא התנהגו אליו כאל אדם אהוב. בני האדם של הימים ההם לא אהבו אותו, הם רק מחו נגדו ובאו אליו בדרישות בלתי רציונליות, והוא מעולם לא התנגד, אלא העניק לאדם ללא-הרף מחסדיו, על אף שהאדם לא הכיר אותו. הוא אך ורק העניק לאדם חום, אהבה ורחמים מבלי לומר מילה, ויתרה מזאת, הוא העניק לאדם דרכי נוהג חדשות והוביל את האדם מעבדות לחוק לחירות. האדם לא אהב אותו, אלא רק קינא בו וזיהה את "כישרונותיו יוצאי הדופן". איך ייתכן שהאנושות העיוורת הייתה יודעת איזו השפלה עצומה סבל ישוע המושיע החביב כשהוא בא אל קרב האנושות? איש לא חשב על המצוקה שלו, איש לא ידע לגבי אהבתו לאלוהים האב, ואיש לא יכול היה לדעת לגבי בדידותו. אפילו שמרים הייתה "אמו הביולוגית", איך ייתכן שהיא הייתה יודעת מה המחשבות שעברו בלבו של האדון ישוע הרחום? מי ידע לגבי הסבל הבלתי נתפס שעבר בר האנוש? לאחר שבני האדם של אותם ימים באו אליו בדרישות, הם דחקו אותו לפינה נידחת של דעתם בקרירות, והשליכו אותו החוצה. לכן הוא שוטט ברחובות, יום אחר יום, שנה אחר שנה, ונדד במשך שנים רבות עד שהוא חי שלושים ושלוש שנים קשות, חיים ארוכים וקצרים כאחד. כשבני האדם הזדקקו לו, הם הזמינו אותו לביתם בסבר פנים יפה וניסו לבוא אליו בדרישות, ולאחר שהוא נתן להם את תרומתו, הם מיד דחפו אותו החוצה מפתח ביתם. בני האדם אכלו את מוצא פיו, שתו את דמו ונהנו מהחסדים שהוא העניק להם, אך הם גם התנגדו לו, משום שהם אף-פעם לא ידעו מי העניק להם את חייהם. בסופו של דבר, הם מסמרו אותו אל הצלב, אך הוא עדיין לא פצה את פיו. אפילו כיום, הוא נשאר דומם. בני האדם אוכלים את בשרו, אוכלים את המזון שהוא מכין להם, צועדים בדרך שהוא פילס להם ושותים את דמו, אך הם עדיין מתכוונים לדחות אותו, והם למעשה מתנהגים אל אלוהים שנתן להם את חייהם כאל אויב, ובמקום זאת, הם מתייחסים לבני אדם שהם עבדים כמוהם כאל האב שבשמיים. בכך, הם מתנגדים לו במכוון, הלא כן? איך קרה שישוע מת על הצלב? האם אתם יודעים? בגד בו יהודה איש-קריות, שהיה קרוב אליו ואכל איתו, שתה איתו ונהנה איתו, הלוא כן? האם הסיבה לבגידתו של יהודה לא הייתה שישוע היה רק מורה רגיל וקטן? אם בני האדם באמת היו רואים שישוע יוצא מן הכלל, ושהוא הגיע מהשמים, איך ייתכן שהם מסמרו אותו בחיים לצלב במשך עשרים וארבע שעות, עד שלא נותרה נשימה באפו? מי יכול להכיר את אלוהים? בני האדם אך ורק נהנים מאלוהים בתאוות בצע שלא יודעת שובע, אך הם מעולם לא הכירו את אלוהים. הם קיבלו אצבע ולקחו את כל היד, והם גורמים לישוע להישמע לגמרי לפקודותיהם ולצוויהם. מי אי-פעם הפגין רחמים כלשהם כלפי בר האנוש, שאין לו מקום ללון בלילה? מי אי-פעם חשב לאחד איתו כוחות כדי להשלים את משימתו של אלוהים האב? מי אי-פעם הקדיש לו מחשבה? מי אי-פעם התחשב בקשייו? ללא אהבה כהוא זה, האדם מעקם אותו אנה ואנה. האדם לא יודע מה מקורם של אורו ושל חייו, והוא אך ורק עורך תוכנית סודית לצלוב שוב את ישוע של לפני אלפיים שנה, שחווה סבל בקרב בני האדם. האם "ישוע" באמת מעורר כזו שנאה? האם כל מעשיו נשכחו מזמן? השנאה שהתערבבה במשך אלפי שנים תתפרץ סוף-סוף. אתם, שהנכם כמו היהודים של פעם! מתי היה "ישוע" עוין אליכם, שאתם שונאים אותו כל כך? הוא עשה כל כך הרבה, דיבר כל כך הרבה – האם דבר ממעשיו ודבריו לא מועיל לכם? הוא העניק לכם את חייו מבלי לבקש דבר בתמורה. הוא נתן לכם את כל כולו – האם אתם בכל זאת רוצים לאכול אותו בחיים? הוא נתן לכם את כל כולו מבלי לשמור אף חלק לעצמו, ומבלי ליהנות אי-פעם מכבוד עולם, מחום בקרב בני האדם, מאהבה בקרב בני האדם או מכל הברכות בקרב בני האדם. בני האדם כל כך נבזים כלפיו. הוא מעולם לא נהנה מכל העושר אשר על פני האדמה. הוא מקדיש את כל לבו הישר והלהוט לאדם. הוא הקדיש את כל כולו לאנושות – ומי אי-פעם נתן לו חום? מי אי-פעם נתן לו נחמה? האדם הפעיל עליו את כל לחצו, נתן לו את כל אסונותיו, כפה עליו את החוויות המצערות ביותר שעבר האדם והאשים אותו בכל העוולות, והוא קיבל זאת בשתיקה. האם הוא אי-פעם מחה? האם הוא אי-פעם ביקש פיצוי מאיש? מי אי-פעם הפגין כלפיו סימפתיה? כבני אדם רגילים, למי מכם לא הייתה ילדות רומנטית? למי מכם לא הייתה ילדות צבעונית? למי אין החום של בני האדם היקרים לו? למי אין אהבה מצד קרוביו וחבריו? למי אין כבוד מצד הזולת? למי אין משפחה חמה? למי אין הנחמה שמעיקים לו אנשי סודו? והאם אלוהים נהנה בכל אלה מעולם? מי אי-פעם נתן לו קצת חום? מי אי-פעם נתן לו קמצוץ של נחמה? מי אי-פעם הפגין כלפיו קצת מוסר אנושי? מי היה אי-פעם סובלני כלפיו? מי אי-פעם היה איתו ברגעים קשים? מי אי-פעם עבר איתו את חייו הקשים? האדם מעולם לא הקל מדרישותיו ממנו. האדם רק בא אליו בדרישות ללא נקיפות מצפות, כאילו בבואו של אלוהים לעולמו של האדם, עליו להיות שורו או סוסו של האדם, אסירו של האדם, ועליו לתת את כל כולו לאדם. ולא, האדם לעולם לא יסלח לו, לעולם לא יקל עליו, לעולם לא יקרא לו אלוהים ולעולם לא יעריך אותו. האדם מחמיר מדי ביחסו לאלוהים, כאילו הוא גמר בדעתו לענות את אלוהים עד המוות, ושרק לאחר מכן הוא יקל מדרישותיו מאלוהים. ולא, האדם לעולם לא ינמיך את הרף שהוא מציב לאלוהים בדרישותיו. איך ייתכן שאלוהים לא יתעב את האדם הזה? האין זו הטרגדיה של ימינו? אין לאדם כל מצפון. הוא חוזר ואומר שהוא יגמול לאלוהים על אהבתו, אך הוא מנתח את אלוהים ומענה אותו למוות. זה "המתכון הסודי" שלו לאמונה באלוהים, שאותו הוא קיבל בירושה מאבותיו, הלא כן? אין שום מקום שבו לא נמצאים "היהודים הקדומים", וכיום, הם עדיין עושים את אותה עבודה – הם עדיין מבצעים את אותה עבודה של התנגדות לאלוהים – אך הם מאמינים שהם מרוממים את אלוהים. איך ייתכן שעיניו של האדם יכירו את אלוהים? איך ייתכן שהאדם הבשר והדם יתייחס לאלוהים כאל אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שהגיע מרוח האל? מי מבין בני האדם יכול להכיר אותו? איפה האמת בקרב בני האדם? איפה ישנה צדיקות אמיתית? מי מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים? מי יכול להתחרות עם אלוהים בשמיים? מה הפלא שכאשר אלוהים בא אל קרב בני האדם, איש לא הכיר את אלוהים, והאנושות דחתה אותו. איך ייתכן שהאדם יסבול את קיומו של אלוהים? איך ייתכן שהאדם יניח לאור להבריח את החושך בעולם? כל זאת המסירות המכובדת של האדם, הלא כן? זו ההיווכחות הישרה של האדם, הלא כן? ועבודתו של אלוהים מתמקדת בהיווכחות של האדם, הלא כן? הלוואי שתמזגו בין עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם, תבססו קשר טוב בין האדם ואלוהים, ותמלאו את החובה שהאדם צריך למלא כמיטב יכולתו. כך, כתוצאה מכך, עבודתו של אלוהים תבוא אל קצה והוא יסיים לזכות בכבוד!

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

1. "להכין את האדם" פירושו "להושיע את האדם".

2. המילים "דבקים בהתמדה" משמשות בלעג. הן מעידות שבני האדם עקשנים וסוררים, ושהם דבקים בדברים מיושנים ולא מוכנים להרפות מהם.

3. המילים "ויחזרו לגישתם בעבר" מתייחסות לאופן שבו התפיסות וההשקפות של בני האדם לגבי אלוהים משתנות ברגע שהם מכירים את אלוהים.

4. המילים "חי תחת גפנו ותחת תאנתו" מעידות שבני האדם לא מודאגים מעבודתו של אלוהים ושהם לא סבורים שהיא חשובה.

5. המילה "מעורפלים" מעידה שאין לבני האדם תובנה ברורה בנוגע לעבודתו של אלוהים.

6. המילים "בלתי ניתנת לפירוק" משמשות כאן באופן סטירי, כלומר שבני האדם נוקשים בידע שלהם, בתרבותם ובהשקפתם הרוחנית.

7. המילים "הוא עצמו נשאר ללא עונש וחופשי" מתייחסות לכך שהשטן משתולל ומתפרע.

8. המילים "יהרוס אותה" מתייחסות לאופן שבו התנהגותו האלימה של השטן בלתי נסבלת למראה.

9. המילים "חבול והלום" מתייחסות לפרצופו המכוער של שר השדים.

10. המילים "הימור קלוש" מהוות מטאפורה למזימות הבוגדניות והזדוניות של השטן. הן משמשות בלעג.

11. המילה "לטרוף" מתייחסת להתנהגות האלימה של שר השדים, שבוזז בני אדם במלואם.

12. "שותפים לפשע" שייכים לאותו סוג שלו שייכת "כנופיית בריונים".

13. המילים "לעורר אי-סדר" מתייחסות לאופן שבו בני האדם השטניים משתוללים, מפריעים לעבודתו של אלוהים ומתנגדים אליה.

14. המילים "לווייתני שיניים" משמשות בלעג. זו מטאפורה לאופן שבו זבובים כל כך קטנים עד שחזירים וכלבים נראים להם גדולים כלווייתנים.

15. המילים "ראש כנופיית הרוע" מתייחסות לשטן הזקן. הביטוי הזה מביע שנאה עזה.

16. המילים "מעלות האשמות חסרות שחר" מתייחסות לשיטות שבהן השטן פוגע בבני אדם.

17. המילים "מוגנת היטב" מציינות שהשיטות שבהן השטן פוגע בבני האדם אכזריות במיוחד, ושהן שולטות בבני האדם עד כדי כך שהם לא יכולים לזוז לשום כיוון.

18. המילה "הרחוקים" משמשת בלעג.

19. המילים "ההנחיה העדינה והמסודרת" משמשות בלעג.

20. המילה "אוהדת" משמשת כדי ללעוג לבני אדם שנראים כאילו הם עשויים מעץ ושאין להם מודעות עצמית.

21. המילים "סובל תאונה אחר תאונה" מציינות שבני האדם נולדו בארץ של התנין הגדול האדום כאש ושהם לא מסוגלים להרים את ראשיהם.

22. המילים "להקריב את כל חייכם" משמשות כעלבון.

23. המילה "הרס" משמשת כדי לחשוף את המרדנות של האנושות.

24. במקור, הקטע "בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה... לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור," מופיע כמשפט אחד, אך כאן הוא חולק לשניים כדי להבהיר את הדברים. המשפט הראשון מתייחס לפעולותיו של האדם, ואילו השני מציין את הסבל שאלוהים עובר, ואת העובדה שאלוהים צנוע ונסתר.

25. המילים "אמונות תפלות" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם.

26. המילים "לזכות לכוח אבסולוטי" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם. הם מרוממים את עצמם, כובלים את הזולת וגורמים לו לנהות אחריהם ולסבול למענם. הם הכוחות שעוינים לאלוהים.

27. המילים "בובה על חוט" באות ללעוג לבני האדם שלא מכירים את אלוהים.

28. המילים "מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג" משמשות כדי להדגיש את התנהגותם העלובה של בני האדם.

29. המילים "לא מסוגל להבדיל בין מזרח ומערב" מתייחסות למצב שבו בני האדם מעוותים את רצון האל והופכים אותו למשהו שטני. הדבר מתייחס באופן כללי להתנהגות שבה בני האדם דוחים את אלוהים.

30. המילים "מבלבל בין שחור ולבן" מתייחסות לבלבול בין אמת ואשליות, בין צדק ורוע.

31. המילה "שודד" משמשת כדי לציין שבני האדם חסרי היגיון ותובנה.

32. המילים "לפסולת ולשאריות" משמשות כדי לציין התנהגות שבה אנשים דוחים את אלוהים.

33. המילים "רותח מזעם" מתייחסות לפרצופו המכוער של האדם כשהוא רוגז ומתקצף.

34. המילים "ללא נקיפות מצפון" מתייחסות למצב שבו בני האדם פזיזים ולא יראים את אלוהים כהוא זה.

35. המילים "'היווכחותו' של האדם" מתייחסות כאן להתנהגותו המרדנית של האדם. במקום להתייחס להיווכחותם של בני האדם בחיים – שהיא דבר חיובי – היא מתייחסת להתנהגותם ומעשיהם השלילית. היא מתייחסת באופן רחב לכל מעשיו של האדם שמתנדים לאלוהים.

36. המילים "לוקים בפחדים דמיוניים" משמשות כדי ללעוג לחיי האנושיות הלקויים של האדם. הן מתייחסות למצב המכוער של חיי האנושות, שבו בני האדם חיים ביחד עם שדים.

37. המילים "יותר טוב מכולם" נאמרות בלעג.

38. המילים "כשקנאתם בוערת בחום הולך וגובר" נאמרות בלעג ומתייחסות למצבו המכוער של האדם.

39. מילים "כשבדעתו תוכנית חכמה" נאמרות בלעג, והן מתייחסות לאופן שבו בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה שיעור הקומה שלהם עצמם.

40. המילה "מכובד" נאמרת בלעג.

41. המילה "לירות" מתייחסת למצב המכוער של בני האדם שרותחים מזעם כשאלוהים מביס אותם. היא מתייחסת למידת התנגדותם לאלוהים.

א. בטקסט המקורי נכתב "יש כאלה שאפילו צועקים".

ב. זה ניב סיני.

קודם:כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים

הבא:קטעים נבחרים מתוך שלוש האמירות של דבר האל על 'חזון עבודתו של אלוהים'

פוסט בנושא דומה

  • דבר האל משיג הכל

    אלוהים אומר את דבריו ועושה את עבודתו בהתאם לעידנים השונים, ובעידנים שונים, הוא אומר דברים שונים. אלוהים לא מציית לכללים או חוזר על אותה עבודה, והוא לא…

  • אלוהים עצמו, הייחודי ז'

    מבט כללי על סמכותו של אלוהים, טבעו הצודק של אלוהים וקדושתו של אלוהים אחרי שסיימתם להתפלל, האם לבכם רגוע בנוכחות האל? (כן.) אם לבו של אדם יכול להירגע, …

  • פרק 6

    בענייני הרוח, עליכם לנהוג ברגישות עדינה; לדבריי עליכם להיות קשובים היטב. עליכם לשאוף למצב שבו תוכלו לראות את רוחי ואת בשרי ודמי, וכן את דבריי ואת בשרי…

  • אלוהים עצמו, הייחודי ב'

    טבעו הצודק של אלוהים עתה, לאחר שהאזנתם לשיתוף הקודם העוסק בסמכותו של אלוהים, אני בטוח שאתם מצויידים במגוון לא קטן של מילים בנושא. כמה ביכולתכם לקבל, ל…