1. ההבדלים המהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודת של האדם

דברי אלוהים רלוונטיים:

עבודתו של אלוהים עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה, והיא גם מייצגת את עבודתו של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של אלוהים מייצגת את התנועה או המגמה של כל עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של אלוהים ואינה מובילה את התקופה או מייצגת את מגמות עבודתה של רוח הקודש בתקופה כולה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, ובכך לא נכללת כלל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים היא הפרויקט שבמסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק חובתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש, ואין כל קשר בינה לבין עבודת הניהול. בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, למרות העובדה ששתיהן עבודתה של רוח הקודש, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודתו של האדם. יתרה מזאת, היקפה של העבודה שעושה רוח הקודש על מושאי עבודה בעלי זהויות שונות משתנה מזהות לזהות. אלה הם העקרונות וההיקף של עבודתה של רוח הקודש.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה, ואלה שימשיכו את עבודתו הם בני האדם שבהם ישתמש אלוהים. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו, והיא לא מסוגלת לחרוג מהמסגרת הזאת. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא מסוגל להביא לסיום העידן הישן, ולא מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שיבצע האדם בסך הכל שייכת לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא לא מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע, ואיש מלבדו לא מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, הדברים שאני מדבר עליהם נוגעים לעבודת ההתגלמות.

קטע מתוך "האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם" ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שאלוהים משתמש בהם. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית אבל בני האדם שאלוהים משתמש בהם לא יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי כדי לפתוח את התקופה החדשה ולהביא את האדם להתחלה חדשה. כשאלוהים מסיים את דבריו, הדבר מסמל שעבודתו של אלוהים באלוהיות הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי לבוא אל חוויית החיים שלהם.

קטע מתוך "ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם" ב'הדבר מופיע בבשר'

לא ניתן לומר את דבר האל כדבר האדם, וקל וחומר שלא ניתן לומר את דבר האדם כדבר האל. אדם המשמש את אלוהים הוא לא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, והתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא לא אדם המשמש את אלוהים. יש הבדל מהותי בין השניים. אולי לאחר קריאת הדברים האלה לא תכירו בכך שהם דברי האל, ותקבלו אותם רק כדברי אדם שזכה להפוך לנאור. אם כך, הבורות עיוורה אתכם. איך ייתכן שדברי האל יכולים להיות זהים לדבריו של אדם נאור? דברי האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחים עידן חדש, מכוונים את האנושות כולה, מגלים תעלומות ומראים לאדם את הכיוון קדימה בעידן חדש. הנאורות שהאדם זוכה בה היא רק הנחיות פשוטות לנוהג או ידע. היא לא יכולה לכוון את האנושות כולה לעידן חדש או לגלות התעלומה של אלוהים עצמו. אחרי הכל, אלוהים הוא אלוהים והאדם הוא אדם. לאלוהים יש המהות של אלוהים ולאדם יש המהות של אדם. אם האדם רואה בדברים שאלוהים אומר נאורות של רוח הקודש ותו לא, ומתייחס אל דברי השליחים והנביאים כדברים שאלוהים ביטא באופן אישי, האדם טועה.

קטע מתוך הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו. לא זו בלבד שאדם זה אינו יכול לייצג את אלוהים, אלא אף עבודתו אינה יכולה לייצג את אלוהים באופן ישיר. במילים אחרות, לא ניתן לשלב באופן ישיר את ניסיונו של האדם בניהולו של אלוהים, וניסיון זה אינו יכול לייצג את ניהולו של אלוהים. כל העבודה שאלוהים עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו, והיא נוגעת לניהול הרחב. העבודה שהאדם עושה מורכבת מהתוצר של ניסיונו האישי. היא מורכבת ממציאת נתיב התנסות חדש, מעבר לזה שבו הלכו קודמיו, ומהובלת אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה אינה קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יסיימו למלא את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאלוהים עצמו או להמשיך פריט מסוים בניהולו של אלוהים עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לכשעצמם אינם מסוגלים לעשות את עבודת הניהול הגדולה יותר של אלוהים, וגם אינם יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות. לא כל שכן, הם אינם מסוגלים להשלים את כל עבודתו של אלוהים מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ואשר אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו שמבצע את כהונתו. זאת משום שהעבודה שהם עושים אינה דומה לזו שעושה אלוהים עצמו. האדם אינו יכול לעשות במקום אלוהים את העבודה שמבשרת על עידן חדש. אף אחד מלבד אלוהים עצמו אינו יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כיציר נברא, והיא נעשית כשרוח הקודש מרגשת אותו או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת אך ורק לשאלות כיצד יש לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון האל. עבודתו של אדם אינה כרוכה בניהול של אלוהים ואינה מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. לדוגמה, העבודה של העד לי ושל השומר ני נועדה להוביל את הדרך. בין שהדרך חדשה או ישנה, העבודה התבססה על העיקרון של היצמדות לספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או חדלו לפתח בעידן החסד. עבודתם שיחזרה את מה שישוע דרש בעבודתו המוקדמת מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראש, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש ולחפש נתיבים מתוך ספרי הקודש. הם לא ביצעו שום התקדמות חדשה. לפיכך, ניתן לראות בעבודתם רק מציאת דרכים חדשות בתוך ספרי הקודש, וכן נהגים טובים ומציאותיים יותר. אולם אי-אפשר למצוא בעבודתם את רצונו הנוכחי של אלוהים, לא כל שכן את העבודה החדשה שאלוהים יעשה באחרית הימים. הסיבה לכך היא שהנתיב שהם צעדו בו היה עדיין הנתיב הישן – לא הייתה התחדשות ולא התקדמות. הם המשיכו להיצמד לעובדת הצליבה של ישוע, לנוהג של בקשה מבני האדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיהם, לאמירה שמי שישרוד עד הסוף יזכה בישועה, ולאמירה שראש האישה הוא האיש, ועל האישה להישמע לבעלה. הם נצמדו אף יותר מכך לתפיסה המסורתית שאסור לאחיות להטיף, והן יכולות רק להישמע לאחרים. לו נמשכה הנהגה כזו, רוח הקודש לא הייתה מסוגלת לעולם לבצע עבודה חדשה, לשחרר בני אדם מהדוקטרינה, או להובילם אל מישור החירות והיופי. לפיכך, אלוהים עצמו הוא זה שחייב לבצע את שלב העבודה הזה לשינוי העידנים, והוא זה שחייב לדבר עליו. אף אדם אינו יכול לעשות זאת במקומו. עד כה, כל עבודתה של רוח הקודש מחוץ לזרם נעצרה לחלוטין, ובני האדם ששימשו את רוח הקודש הלכו לאיבוד. לפיכך, מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם אינה דומה לעבודה שעושה אלוהים עצמו, יש שוני הן בזהותם והן בנושאים שלמענם הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העושים את העבודה. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם כן לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה מסוימת שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם אינה יכולה לבטא את טבעו ורצונו של אלוהים בעידן החדש. הם עובדים רק כדי לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של אלוהים עצמו. לפיכך, אין זה משנה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מציגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשאלוהים עצמו מבצע עבודה, הוא אינו מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שבכוונתו לבצע. כלומר, הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודתו כפי שהתכוון לעשותה במקור ומבטא את הווייתו ואת טבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של אלוהים אינם דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של אלוהים עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשאלוהים עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת, כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות עיון ולימוד או שזהו המשך של ידע ושיטתיות של נוהג שנוסדו על גבי עבודתם של אחרים. כלומר, מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על הסדר שנקבע ו"לצעוד בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם שמשמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס אלוהים עצמו. לכן, בסיכומו של דבר, האדם הוא עדיין אדם, ואלוהים הוא עדיין אלוהים.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

במהלך עידן החסד, ישוע אמר כמה דברים וביצע שלב אחד של עבודה. היה להם הקשר, והם היו ראויים למצבם של בני האדם באותה עת. ישוע דיבר ועבד בהתאם להקשר של אותה עת. הוא גם נשא כמה נבואות. הוא התנבא שרוח האל האמיתית תבוא במהלך אחרית הימים, ושבמהלכם, רוח האל האמיתית תבצע שלב של עבודה. כלומר, מחוץ לעבודתו שלו עצמו עמד לעשות במהלך העידן ההוא, שום דבר אחר לא היה ברור לו. במילים אחרות, היו גבולות לעבודה שהביא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, הוא עשה רק את העבודה של העידן ההוא, והוא לא עשה אף עבודה אחרת שלא הייתה קשורה אליו. באותה עת, הוא לא עבד לפי תחושות או חזיונות, אלא בהתאם לזמן ההוא ולהקשר. איש לא הוביל אותו או כיוון אותו. כלל עבודתו של אלוהים הייתה מהותו, שהייתה העבודה שהייתה צריכה להתבצע בידי רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם – זו הייתה כלל העבודה שהובילה ההתגלמות. ייתכן שהחסד והשלווה של עידן החסד גרמו לחוויותיכם להכיל דברים רבים שנוגעים לרגשות או לרגישות אנושית. ישוע עבד רק על פי מה שהוא עצמו ראה ושמע. במילים אחרות, רוח האל עבדה באופן ישיר. לא היה צורך בשליחים שיופיעו בפני ישוע ויעניקו לו חלומות, או שאור גדול יאיר עליו ויאפשר לו לראות. הוא עבד בחופשיות ובאופן בלתי פורמלי, וזה היה משום שעבודתו לא התבססה על רגשות. במילים אחרות, כשהוא עבד, הוא לא גישש וניחש, אלא עשה דברים בקלות, ועבד ודיבר לפי ההשקפות שלו עצמו ומה שהוא ראה במו עיניו, וסיפק זאת מיד לכל אחד מתלמידיו שהיו חסידיו. זה ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתם של בני האדם: כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע שנבע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצבם של בני האדם.

קטע מתוך "נוהג (5)" ב'הדבר מופיע בבשר'

כשאלוהים יורד ארצה, הוא עושה רק עבודתו שבאלוהיות. זו המשיטה שהרוח השמימית הטילה על אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשהוא בא, הוא רק הולך לכל מקום כדי לבטא את האמירות שלו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודה האנושית. בני האנוש לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית. לאורך כל השנים מאז שאלוהים ירד ארצה כדי לעשות את עבודתו, הוא תמיד עשה אותה דרך בני אדם. אולם בני האדם האלה לא יכולים להיחשב כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא רק כאנשים שאלוהים משתמש בהם. אולם אלוהים של היום יכול לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהיות, לשלוח את קולה של רוח הקודש ולעבוד בשמה. בדומה לכך, כל בני האדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים זכו שרוח האל תעבוד באמצעות גופם העשוי בשר ודם. אם כך מדוע הם לא נקראים אלוהים? אולם אלוהים של היום הוא גם רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם, וישוע היה גם הוא רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה הם אלוהים. אם כך מה ההבדל? לאורך העידנים, בני האדם שאלוהים משתמש בהם כולם בעלי חשיבה והיגיון רגילים. הם יודעים כולם את עקרונות ההתנהלות האנושית. היו להם דעות אנושיות רגילות והם החזיקו בכל הדברים שצריכים להיות לבני אדם רגילים. לרובם יש כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודה בבני האדם האלה, רוח האל רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל מביאה את כישוריהם לידי ביטוי, ומשתמשת במעלותיהם כדי לשרת את אלוהים. עם זאת, מהות האל היא נטולת דעות ונטולת מחשבה, היא לא מהולה בכוונות אנושיות, ואפילו חסרה את מה שבני אדם רגילים מצוידים בו. כלומר אלוהים אפילו לא בקי בעקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של היום יורד ארצה. עבודתו ודבריו לא מהולים בכוונות אנושיות או בחשיבה אנושית, אלא שהן ביטוי ישיר של כוונות הרוח, והיא עובדת ישירות מטעם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל מדברת ישירות, כלומר האלוהות עושה את העבודה ישירות ולא משלבת כוונות אנושיות כלל. במילים אחרות, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהיות באופן ישיר, ללא חשיבה או דעות אנושיות, ואין לו שום הבנה של עקרונות ההתנהלות האנושית. אם הייתה עבודה אלוהית בלבד (כלומר אם היה רק אלוהים בכבודו ובעצמו מבצע את העבודה), עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתבצע על פני האדמה. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, עליו להשתמש במספר בני אדם כדי לעבוד באנושיות במקביל לעבודתו באלוהיות. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, האדם לא יוכל לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו, ישוע ביטל את המצוות הישנות וייסד דברות חדשים. הוא גם אמר דברים רבים. כל העבודה הזו נעשית באלוהיות. האחרים, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן, הסתמכו כולם על דבריו של ישוע כבסיס לעבודתם. כלומר אלוהים השיק את עבודתו בעידן ההוא ופתח את עידן החסד. כלומר הוא הביא לתקופה חדשה וביטל את הישנה, והביא להגשמת הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לעשות את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו על פני האדמה, הוא עזב את האדם. לאחר מכן, כלבני אדם עבדו על פי העקרונות שהתבטאו בדבריו ופעלו על פי האמיתות שהוא אמר. כל אלה היו בני אדם אשר עבדו למען ישוע. אילו ישוע היה עובד לבדו, לא משנה כמה הוא היה מדבר, בני האדם לא היו יכולים לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא עבד באלוהיות ויכול היה רק לומר דברים אלוהיים. הוא לא היה מסוגל להסביר דברים באופן שבו בני אדם רגילים היו יכולים להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זהו העיקרון שעל פיו עובד אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולעבוד על מנת להשלים את העבודה האלוהית, ולאחר מכן שימוש במספר כזה או אחר של בני אדם כלבבו של אלוהים כדי להוסיף על עבודתו. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי לעשות את עבודת הרעייה וההשקיה באנושיות, כך שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו להיווכח במציאות של האמת.

קטע מתוך "ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם" ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של האדם מייצגת את חווייתו ואת אנושיותו. הדברים שהאדם מספק והעבודה שהאדם מבצע מייצגים אותו. ראייתו של האדם, שיקוליו של האדם, הגיונו של האדם וכן דמיונו העשיר כלולים כולם בעבודתו. בפרט, חווייתו של האדם יכולה לייצג טוב יותר את עבודתו, והדברים שהאדם חווה יהיו מרכיבי עבודתו. עבודתו של האדם יכולה לבטא את חווייתו. כשבני אדם מסוימים חווים דברים באופן פסיבי, רוב שיתופם מורכב מרכיבים שליליים. אם חווייתם חיובית לפרק זמן מסוים ויש להם בפרט נתיבים בצד החיובי, שיתופם מעודד מאוד, ובני אדם יוכלו לשאוב מהם כוח חיובי. אם עובד נעשה פסיבי לפרק זמן מסוים, שיתופו תמיד יישא רכיבים שליליים. שיתוף כזה מדכא, ואחרים יהיו מדוכאים באופן לא מודע כשייחשפו לשיתופו. מצבם של החסידים משתנה על פי מצבו של המנהיג. מהותו הפנימית של עובד היא מה שהוא מבטא, ועבודתה של רוח הקודש משתנה תכופות על פי מצבו של האדם. אלוהים עובד על פי חווייתו של האדם והוא אינו כופה דברים על האדם, אלא בא אל האדם בדרישות על פי המסלול הרגיל של חווייתו. פירוש הדבר הוא ששיתופו של האדם נבדל מדבר האל. שיתופו של האדם מבטא את חווייתו וזווית מבטו האישיים ומביע את מה שהוא רואה וחווה על בסיס עבודת האל. לאחר שאלוהים עובד או מדבר, בני האדם אחראים לגלות את מה שעליהם להנהיג או להיווכח בו ואז למסור זאת לחסידיהם. לפיכך עבודתו של האדם מייצגת את היווכחותו ואת נוהגו. כמובן, עבודה זאת מתערבבת בלקחים וחוויות אנושיים, או במחשבות אנושיות. בלי קשר לאופן בו עובדת רוח הקודש, בין שהיא עובדת על בני אדם ובין שעל האל בהתגלמותו כבשר ודם, העובדים הם תמיד אלה שמבטאים את זהותם. אף על פי שרוח הקודש היא שעובדת, העבודה מושתתת על מהותו הטבעית של האדם, משום שרוח הקודש לא עובדת ללא תשתית. במילים אחרות, העבודה לא מתבצעת יש מאין, אלא נעשית תמיד בהתאם לנסיבות בפועל ומצבים אמיתיים. רק כך ניתן לחולל שינוי בטבעו של האדם ורק כך ניתן לשנות את תפיסותיו הישנות ואת רעיונותיו הישנים. מה שאדם מבטא הוא מה שהוא רואה וחווה ומה שהוא יכול לדמיין. אפילו אם מדובר בדוקטרינות או בתפיסות, חשיבתו של האדם יכולה להפנים זאת. יהיה גודלה של עבודת האדם אשר יהיה, הוא לא יכול לחרוג מהיקפה של חוויית האדם, מה שהאדם רואה או מה שהאדם יכול לדמיין או לתפוס. הדברים שאלוהים מבטא הם מהותו של אלוהים עצמו והם מחוץ להישג ידו של האדם. כלומר, הם מחוץ להישג ידה של חשיבת האדם. אלוהים מבטא את עבודתו, שהיא הובלת האנושות כולה, והדבר לא נוגע כלל לפרטי החוויה האנושית, אלא נוגע לתוכנית הניהול של אלוהים. האדם מבטא את חווייתו בעוד אלוהים מבטא את הווייתו – ההווייה הזו היא טבעו הפנימי והיא מחוץ להישג ידו של האדם. חווייתו של האדם היא הדברים שראה והידע שצבר בהתבסס על ביטוי האל את הווייתו. הראייה והידע האלה קרויים הווייתו של האדם. הם מתבטאים על יסוד טבעו הפנימי של האדם ואיכותו בפועל, ולכן הם קרויים הווייתו של האדם. האדם מסוגל לשתף את מה שהוא חווה ורואה. הוא לא מסוגל לשתף דברים שהוא לא חווה או ראה, או שהבנתם נמצאת מחוץ להישג ידו. כלומר, הוא לא יכול לשתף את הדברים שלא טמונים בחובו. אם הדברים שהאדם מבטא אינם דברים שהוא חווה, מדובר בדמיונו או בדוקטרינה. בסיכומו של עניין, אין כל אמת בדבריו. אם מעולם לא נגעתם בדברים של החברה, לא תוכלו לשתף בבירור את קשרי הגומלין המורכבים של החברה. אם אין לכם משפחה אבל אחרים מדברים על ענייני משפחה, לא תוכלו להבין את רוב דבריהם. לכן, מה שאדם משתף והעבודה שהוא עושה מייצגים את הווייתו הפנימית.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

הדיבור שלי מייצג את הווייתי, אך מה שאני אומר הוא מחוץ להישג ידו של האדם. מה שאני אומר אינו הדבר שהאדם חווה, ואינו דבר שהאדם יכול לראות; הוא גם לא דבר שהאדם יכול לגעת בו, אבל הוא מי שאני. יש כאלה שרק מכירים בכך שאני משתף את מה שחוויתי, אבל לא מבינים שזהו ביטוי ישיר של רוח האל. כמובן, הדברים שאני אומר הם הדברים שחוויתי. אני הוא זה שמבצע את עבודת הניהול מזה למעלה מששת אלפים שנה. חוויתי הכל מראשית בריאת האנושות ועד היום. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך? בכל הנוגע לאופיו של האדם, ראיתי אותו בבירור, ואני צופה בו מזה זמן רב. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך בבירור? מכיוון שראיתי בבירור את מהותו של האדם, אני כשיר לייסר את האדם ולשפוט אותו, מפני שכל בני האדם באו ממני, אך הושחתו בידי השטן. כמובן, אני כשיר גם להעריך את העבודה שעשיתי. גם אם לא התגלמותי כבשר ודם היא שמבצעת את העבודה הזאת, זוהי ההבעה הישירה של רוח האל, וזה מה ששייך לי ומה שאני. לפיכך, אני כשיר לבטא זאת ולבצע את העבודה שעליי לבצע. הדברים שהאדם אומר הם הדברים שהוא חווה. אלה הדברים שהוא ראה, הדברים שדעתו יכולה להבין והדברים שחושיו יכולים להרגיש. אלה הדברים שהאדם יכול לשתף. הדברים שאומר האל בהתגלמותו כבשר ודם הם הביטוי הישיר של רוח האל, והם מבטאים את העבודה שביצעה רוח האל. הבשר והדם לא חוו זאת ולא ראו זאת, אך הם עדיין מבטאים את הווייתו של אלוהים, משום שמהותם של הבשר והדם היא רוח האל, והיא מבטאת את עבודתה של רוח האל. אף על פי שהעבודה נמצאת מחוץ להישג ידם של הבשר והדם, זוהי העבודה שכבר מבצעת רוח האל. לאחר ההתגלמות, באמצעות הבעתם של הבשר והדם, אלוהים מאפשר לבני האדם להכיר את הווייתו של אלוהים, ומתיר לבני האדם לראות את טבעו של אלוהים ואת העבודה שהוא עשה. עבודתו של האדם מאפשרת לבני אדם להבין טוב יותר במה עליהם להיווכח, ומה עליהם להבין. עבודתו כוללת בהובלת בני אדם לכדי הבנה וחוויה של האמת. עבודתו של האדם היא לתמוך בבני אדם, ואילו עבודתו של אלוהים היא לפלס נתיבים חדשים ולפתוח תקופות חדשות עבור האנושות, ולגלות לבני אדם את מה שבני תמותה אינם יודעים, ובכך לאפשר להם להכיר את טבעו של אלוהים. עבודתו של אלוהים היא להוביל את כלל האנושות.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שמסוגל להביא לידי ביטוי את המציאות של האמת חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים תחת הנאורות של רוח הקודש, ולא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם, ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת, ושזהו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם המחפשים את האמת לא זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שהם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים, בגלל הערבוב בין דעתם ומחשבותיהם, חווייתם היא חוויה מהולה במידה כזו או אחרת. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא משוחררת וחופשייה. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמוביל את העבודה של פרק זמן מסוים, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם מישהו כשיר להובלה, עליו להיות אדם שאלוהים שפט ואשר מוכן להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם ואף סותרת את תפיסותיו. לא מעורבב בה צבע דתי מעורפל. תוצאותיה של עבודת האל נמצאות מחוץ להישג ידו של בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם ומחוץ להישג ידה של חשיבתו של האדם.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

בעבודה שמבצע האדם קיימים כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים והבנות מסוימות מתוך כל חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו; הם נובעים מהכוונת האל, הרועה אותם באופן ישיר. לאדם יש רק האיבר המקבל את הרעייה הזו אך לא האיבר המאפשר להביע ישירות את מהי אלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, האיבר שצריך להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם בן אדם מאבד את האיבר המקבל את דבר האל ומאבד את האינסטינקט האנושי, בן האדם הזה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, בן האדם הזה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין שכבשר ודם ובין שישירות כרוח האל – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות שלו עצמו או את הידע שלו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או אחריה – זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים, ואף על פי שיש כללים רבים במה מביע האדם, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל שביכולתו כדי למלא את חובתו ולא צריכים להיות לו סייגים כלל.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

יש כאלה שישאלו, "מה ההבדל בין העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין עבודתם של הנביאים והשליחים מימים עברו?" גם דוד כונה בשם אדון, וכך גם ישוע. על אף שהעבודה שעשו הייתה שונה, כינו אותם בשם זהה. אמרו לי: מדוע לא הייתה זהותם זהה? יוחנן ראה חזון שנבע גם הוא מרוח הקודש, והוא הצליח לומר את הדברים שרוח הקודש התכוונה לומר. מדוע זהותו של יוחנן שונה מזו של ישוע? הדברים שישוע אמר הצליחו לייצג את אלוהים באופן מלא ולייצג באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מה שיוחנן ראה היה חזון, והוא לא היה מסוגל לייצג באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מדוע יוחנן, פטרוס ופאולוס אמרו דברים כה רבים – כשם שעשה ישוע – אך לא הייתה להם זהות זהה לזו של ישוע? הסיבה העיקרית לכך היא שהעבודה שעשו הייתה שונה. ישוע ייצג את רוח האל, והוא היה רוח האל העובדת ישירות. הוא עשה את עבודת העידן החדש, את העבודה שאיש לא עשה לפניו. הוא פילס דרך חדשה, והוא ייצג את יהוה ואת אלוהים עצמו. לעומת זאת, פטרוס, פאולוס ודוד, יהיה כינוים אשר יהיה, ייצגו רק את זהותו של ברוא אל, והם היו שליחים של ישוע או יהוה. על כן, בלי קשר לשאלות כמה עבודה הם עשו וכמה גדולים היו הנסים שהם עשו, הם היו בכל זאת רק ברואי האל שלא מסוגלים לייצג את רוח האל. הם עבדו בשם אלוהים או לאחר שאלוהים שלח אותם. יתרה מזאת, הם עבדו בעידנים שישוע ויהוה פתחו, והעבודה שהם עשו לא הייתה נפרדת. אחרי הכל, הם היו רק ברואי האל.

קטע מתוך "בנוגע לתארים וזהות" ב'הדבר מופיע בבשר'

בעידן החסד, גם ישוע דיבר הרבה ועשה עבודה רבה. כיצד הוא נבדל מישעיהו? כיצד הוא נבדל מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מה ההבדלים ביניהם? הם היו כולם בני אדם שאמרו דברים, ולאדם דבריהם נשמעו פחות או יותר אותו דבר. הם כולם דיברו ועשו עבודה. נביאי התנ"ך התנבאו וגם ישוע היה מסוגל לעשות זאת. למה כך הדבר? ההבדל כאן מבוסס על אופייה של העבודה. כדי להבין את הסוגיה הזו, עליכם להימנע מלהתחשב באופיים של הבשר והדם ולא להתחשב בעומקם או רדידותם של דבריהם. עליכם תמיד להתייחס קודם כל לעבודתם ולהשפעות עבודתם על האדם. הנבואות שנשאו הנביאים בזמנם לא תמכו בחייו של האדם, והמסרים שקיבלו ישעיהו, דניאל ודומיהם היו רק נבואות ולא אורח החיים. לולא התגלותו הישירה של יהוה, אף אחד מהם לא היה יכול לעשות את העבודה הזאת, משום שדבר כזה איננו אפשרי עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר הרבה, אך הדברים שלו היו אורח החיים שבו האדם יכול היה למצוא נתיב לנוהג. פירוש הדבר הוא שראשית, הוא יכול היה לתמוך בחיי האדם משום שישוע הוא החיים; שנית, הוא יכול היה לשנות את חריגותיו של האדם; שלישית, עבודתו הייתה יכולה להוסיף על עבודתו של יהוה כדי להמשיך את העידן; רביעית, הוא יכול היה לתפוס את צרכיו הפנימיים של האדם ואת מה שחסר בו; חמישית, הוא יכול היה להביא לעולם עידן חדש ולחתום את העידן הישן. זו הסיבה שהוא נקרא אלוהים והמשיח – הוא לא רק שונה מישעיהו, אלא גם מכל הנביאים האחרים. ניקח את ישעיהו כדוגמה כדי להשוות בין עבודתו של ישוע ועבודתם של הנביאים. ראשית, ישעיהו לא יכול היה לתמוך בחיי האדם. שנית, הוא לא יכול היה להביא לעולם עידן חדש. הוא עבד תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי להביא לעולם עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא עצמו אמר היו נשגבים מבינתו. הוא זכה להתגלויות ישירות מרוח האל, ואחרים לא הצליחו להבין אפילו אם הקשיבו. די בנקודות המעטות האלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות בלבד, ולא יותר מהיבט של העבודה שנעשתה בשם יהוה. יחד עם זאת, הוא לא יכול היה לייצג את יהוה לגמרי. הוא היה משרתו של יהוה, כלי שרת בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק במסגרת עידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה – הוא לא עשה עבודה מעבר לעידן החוק. בניגוד לישעיהו, עבודתו של ישוע הייתה שונה. הוא חרג ממסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ונצלב כדי לגאול את האנושות כולה. כלומר הוא הוציא לפועל עבודה חדשה מעבר לעבודתו של יהוה. זו הייתה הבאת עידן חדש לעולם. תנאי נוסף הוא שישוע היה מסוגל לדבר על דברים שמחוץ להישג ידו של האדם. עבודתו היא עבודה תחת ניהולו של אלוהים והיא כללה את כלל האנושות. הוא לא עבד רק בקרב בני אדם ספורים, ועבודתו לא נועדה להוביל בני אדם ספורים. ובאשר לאופן שבו האל התגלם כבן אדם, האופן שבו רוח האל העניקה התגלויות בזמן ההוא והאופן שבו הרוח ירדה אל אדם אחד כדי לעבוד – אלה עניינים שהאדם לא מסוגל לראות או למשש. אמיתות אלה לא יכולות בשום אופן לשמש כהוכחה לכך שישוע הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. אי לכך, אפשר למצוא את ההבדלים רק בדבריו ועבודתו של אלוהים, שהם מוחשים עבור האדם. רק הם אמיתיים. זאת משום שענייניה של רוח האל לא גלויים לכם והם ידועים בבירור רק לאלוהים עצמו. אפילו האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יודע את הכול. אתם יכולים לוודא אם הוא אלוהים[א] רק על פי העבודה שהוא עשה. על פי עבודתו אפשר לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לתמוך בחייו של האדם ולהראות לאדם כיצד להיות חסיד האל. די בכך כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לכל הפחות, העבודה שהוא עושה יכולה לייצג לגמרי את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שוכנת בקרבו. מכיוון שהעבודה שעשה האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להביא לעולם עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח מישור חדש, די בתנאים המעטים האלה כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לפיכך, זה מה שמבדל אותו מישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים.

קטע מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

על אף שיוחנן גם אמר, "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא המשיכה להתפתח והייתה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן הישן לקצו, אך הוא גם הגשים את חוק התנ"ך. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, ויותר מכך, הוא בא כדי לגאול את האנושות כולה – הוא עשה את שלב העבודה הזה, ואילו יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו רבים והתלמידים שהיו לחסידיו היו רבים מאוד, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על רצונו של אלוהים. יוחנן היה נביא דגול (אליהו), אשר פרץ דרך חדשה למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. דבר זה הולם אף יותר מאחר שיוחנן גם עשה עבודה רבה למדי, ויתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם אינו חושף את מהותו, וגם אין שום דרך לאדם לדעת לבטח מהי עדותה של רוח הקודש. העבודה שעשה יוחנן והעבודה שעשה ישוע לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. על פי זאת ניתן לקבוע אם יוחנן היה או לא היה אלוהים. עבודתו של ישוע הייתה ליזום, להמשיך, לסכם ולהביא לידי מימוש. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן לא הייתה אלא יצירת התחלה. בתחילה, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא המשיך להטבלת האדם, לריפוי מחלות ולגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא גם הלך ממקום למקום, הטיף לבני האדם והפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. בהיבט זה, הוא ויוחנן היו דומים, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר אודות האופן שבו על האדם לנהוג ואודות הדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא היה יכול לבצע את העבודה הזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, הוא אלוהים עצמו, והוא מייצג ישירות את אלוהים.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

דבריהם ועבודתם של הנביאים, ודבריה ועבודתה של רוח הקודש מילאו כולם את חובתו של האדם, ביצעו את תפקידו כיציר נברא ועשו את כל מה שהאדם צריך לעשות. יחד עם זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נועדו להוציא לפועל את כהונתו של אלוהים. אף על פי שצורתו החיצונית של אלוהים הייתה צורתו של יציר נברא, עבודתו לא הייתה להוציא לפועל את תפקידו של אלוהים אלא את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס לברואים בעוד שהמונח "כהונה" מתייחס לבשרו ודמו של האל בהתגלמותו. יש הבדל מהותי בין השניים, ולא ניתן להחליף ביניהם. עבודתו של האדם היא אך ורק למלא את חובתו, בעוד שעבודתו של אלוהים היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לפיכך, אף על פי שרוח הקודש השתמשה בשליחים רבים ואף על פי שנביאים רבים היו מלאים ברוח הקודש, עבודתם ודבריהם של הנביאים והשליחים האלה היו בסך הכל ביצוע חובתם כיציר נברא. אף על פי שייתכן שנבואותיהם היו רמות יותר מאורח החיים שעליו דיבר האל בהתגלמותו, ואף על פי שאנושיותם הייתה נשגבת יותר מזו של האל בהתגלמותו, הם עדיין רק מילאו את חובתם, ולא ביצעו את כהונתם. חובתו של האדם מתייחסת לתפקידו של האדם, שהוא דבר שהאדם יכול להשיג. עם זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו מוציא לפועל נוגעת לניהולו של אלוהים, וזהו דבר שהאדם לא יכול להשיג. בין שהאל בהתגלמותו מדבר, עובד, או עושה נפלאות, הוא עושה עבודה אדירה במסגרת ניהולו, והאדם לא יכול לעשות את העבודה הזו במקומו. עבודתו של האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בכל שלב של עבודת הניהול של אלוהים. ללא הניהול של אלוהים, אילו הייתה אובדת כהונת האל בהתגלמותו, גם חובתם של היצירים הנבראים הייתה אובדת. עבודתו של אלוהים בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו האדם שממלא את חובתו עושה את מה שהוא מחויב לעשות כדי לעמוד בדרישות הבורא, ובשום אופן אי-אפשר לומר שהוא מבצע את כהונתו שלו עצמו. עבור המהות הפנימית של אלוהים, כלומר רוח האל, הניהול של אלוהים הוא עבודתו. אולם עבור האל בהתגלמותו, הלובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא ביצוע כהונתו. כל עבודה שאלוהים עושה היא ביצוע כהונתו, וכל שהאדם יכול לעשות הוא להקדיש את מיטב יכולתו במסגרת ניהולו של אלוהים ותחת הנהגתו.

קטע מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

ככלות הכול, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים זהות להתבטאויות שלהם? אלוהים ניחן בטבע המסוים שלו, ואילו לאדם יש חובות שעליו למלא. טבעו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת באמצעות העבודה המתבצעת, האם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם. אלוהים עצמו אינו צריך להסביר זאת, והאדם אינו נדרש לשאוף לשאת עדות. יתר על כן, אלוהים עצמו אינו צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. אין זה משהו שנכפה על האדם או משהו שהאדם יכול להתערב בו. ניתן לזהות את חובתו של האדם על-פי החוויות שלו, והוא אינו נדרש לבצע עבודה ניסיונית נוספת. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כאשר הוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של האדם, אזי לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה איש אינו יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך לשלוט בו. אי-אפשר לומר על שום אדם שהוא אלוהים, ועבודתו ודבריו אינם יכולים להיתפס כקדושים או כלא ניתנים לשינוי. ניתן לומר שאלוהים אנושי מפני שהוא עטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של בן אדם או חובה של בן אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים למכתביו של פאולוס, ולא ניתן לייחס מידה שווה למשפט ולייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, ישנם עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים לעבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב האנשים עושים טעויות עקרוניות בנושא זה. זאת משום שהאדם מתבונן בחיצוניות שביכולתו להשיג, ואילו אלוהים מתבונן במהות, שלא ניתן לראותה בעין פיסית של בן אדם. אם תתייחסו לדברי האל ולעבודתו כאל חובתו של אדם ממוצע ותתייחסו לעבודתו רחבת ההיקף של האדם כאל עבודתו של אלוהים העוטה בשר ודם ולא כאל החובה שהאדם ממלא, הרי שאתם טועים באופן עקרוני, הלא כן? ניתן לכתוב בקלות מכתבים וביוגרפיות של בני אדם, אולם רק על בסיס עבודתה של רוח הקודש. לעומת זאת, האדם אינו יכול להפיק בקלות את אמירותיו של אלוהים, והחוכמה והחשיבה האנושיות אינן יכולות ליצור אותן. יתרה מזאת, בני האדם אינם יכולים לחקור אותן ולהסבירן באופן יסודי. אם אין לכם כל תגובה לעניינים העקרוניים האלה, הדבר מוכיח שאמונתכם אינה אמיתית ביותר ואינה מדויקת ביותר. ניתן רק לומר שאמונתכם מעורפלת מאוד, ואף מבולבלת וחסרת עקרונות. גם אם אינכם מבינים את העניינים המהותיים הבסיסיים ביותר של אלוהים והאדם, האין אמונה כזו נטולת כל חדות עין?

קטע מתוך "איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות" ב'הדבר מופיע בבשר'

עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות ושאינם מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו של בן האדם המסוים. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות, ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לאחר שהוא חווה את האמת. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו, אלא רק עבודה של האדם, אתם פשוט תדעו שתורתם של בני האדם היא נעלה, מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים, או אורח עבודתם היציב והמנוסה, הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה, שאיכותם טובה והידע שלהם נשגב, אבל אתם לא מסוגלים לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל, וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו רמה במיוחד, או שדמיונו והגיונו רמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – התכונות האלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד ואת מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבת מבינתם, ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע, ומרגישים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא מעבר להישג ידה של התפיסה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים פתח נתיב חדש, ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר, כדי שהאנושות תזכה להתקדמות חדשה והתחלה חדשה. מה שאדם חש כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתו העמוקה ביותר של האדם היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. לבני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד הייתה הרגשה שלא ניתן לתאר. בני אדם בעלי ניסיון מעמיק מספיק מסוגלים להבין את האהבה לאלוהים במיוחד. הם מסוגלים להרגיש את חביבותו, שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים מרגישים שהוא נשגב וחסין לכל פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים מתקיים בפני עצמו ונצחי. הוא יציר שלא נברא, ורק אלוהים ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לשם כך.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "אם הוא אלוהים."

קודם: 3. אופייה והשלכותיה של הבעיה שבהכרה באל לבדו בלי להכיר באמת

הבא: 2. ההבדלים בין עבודתם של בני האדם שאלוהים משתמש בהם לבין עבודתם של מנהיגי דת?

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה