מהרגע שבו אתם מגיעים בבכי לעולם הזה, אתם מתחילים למלא את חובתכם. אתם נכנסים לתפקידכם בתוכנית של אלוהים ובייעודו של אלוהים. אתם מתחילים את מסע החיים. בלי קשר לרקע שלכם ולמסע הצפוי לכם, איש לא יכול לברוח מהתזמור וההסדר שהותוו לו משמיים, ואיש לא שולט על גורלו, מפני שאלוהים המושל בכל הוא היחיד המסוגל לבצע עבודה כזו. מאז תחילת קיומו של האדם, אלוהים עובד בהתמדה, מנהל את התבל הזו ומכוון את השינויים והתנועות של כל הדברים. כמו כל שאר הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מאלוהים. כמו כל שאר הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור יד אלוהים. לבו ורוחו של האדם מוחזקים ביד אלוהים, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתם מאמינים בכך ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו על פי מחשבותיו של אלוהים. כך אלוהים מושל בכל.

כשהלילה מתגנב ויורד, האדם עודנו לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד החשכה מגיעה ומאין היא באה. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את אור היום, אך לב האדם מבין אפילו פחות מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה. חילופי היום והלילה האלה, החוזרים והנשנים, מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו, ומניעים אותו לאורך הזמנים, תוך שהם גם מוודאים שעבודתו ותוכניתו של אלוהים מתבצעות בכל פרק זמן ובכל זמן. האדם צעד לאורך העידנים עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל היצורים החיים, וכיצד הוא מתזמר ומכוון את כל הדברים. עובדה זאת חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום. בכל אשר לסיבה לכך – אין זה מפני שדרכי האל חמקמקות מדי, או מפני שתוכנית האל עדיין לא הוגשמה, אלא מפני שלבו ורוחו של האדם יותר מדי רחוקים מאלוהים. לפיכך, גם כשהאדם הולך בעקבות אלוהים, בלא יודעין הוא עדיין משרת את השטן. איש לא מחפש את עקבות האל או את הופעתו באופן פעיל, ואיש לא רוצה להתקיים תחת חסותו ותמיכתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם מוכנים לסמוך על ריקבונו של השטן המרושע כדי להסתגל לעולם הזה ולכללי חייה המרושעים של האנושות. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם מוקרבים לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים הופכים למקום משכן של השטן ולמגרש משחקים המתאים לו. כך מאבד האדם בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומטרתו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים והאדם מתפוגגים בהדרגה בלב האדם, ושהאדם כבר לא מחפש את אלוהים ולא מקשיב לו. עם הזמן, האדם כבר לא מבין מדוע אלוהים ברא את האדם, והוא לא מבין את דברי האל, ולא תופס את כל הדברים שנובעים מאלוהים. האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולצוויו, ולבו ורוחו של האדם מתעמעמים... אלוהים מאבד את האדם של בריאתו המקורית, והאדם מאבד את שורש ראשיתו. זהו הצער של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מהראשית ועד עכשיו, אלוהים המחיז טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן, ואיש לא יודע מי במאי הטרגדיה הזאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם