עם השלמת דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכות דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם. אני נע ברחבי העולם, אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. והמלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה. כיום, כולכם חיים בפניי, ומחר כולכם תתקיימו במלכותי. האין זו הברכה הגדולה ביותר שהענקתי לאדם? משום המחיר שאתם משלמים בהווה, אתם תנחלו את ברכות העתיד ותחיו תחת כבודי. האם אתם עדיין לא רוצים לבוא במגע עם מהותה של רוחי? האם אתם עדיין רוצים להרוס את עצמכם? בני האדם מוכנים לעסוק בהבטחות שהם יכולים לראות, אפילו שהן בנות חלוף, אך איש לא מוכן לקבל את ההבטחות של מחר, אפילו שהן נצחיות. הדברים שהאדם יכול לראות הם דברים שאני אשמיד, והדברים שהאדם לא יכול לתפוס הם הדברים שאני אבצע. זהו ההבדל בין אלוהים לאדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 20