אלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים (ג') חלק 3

אלוהים מאזן את הקשרים בין כל הדברים כדי לספק לאנושות סביבת הישרדות יציבה

זה עתה דיברנו על כך שאלוהים שולט בחוקים של כל הדברים, ועל כך שהוא מספק את צרכיה של האנושות כולה ומטפח אותה באמצעות חוקיו לכל הישויות ובמסגרת חוקים אלה. זהו היבט אחד. כעת, נדבר על היבט נוסף, והוא אחת הדרכים שבהן יש לאלוהים שליטה בכול. כך אלוהים איזן את הקשרים בין כל הדברים לאחר שברא אותם. גם זה נושא רחב למדי עבורכם. איזון הקשרים בין כל הדברים – האם זהו דבר שבני אדם יכולים לעשות? בני האדם עצמם אינם יכולים. בני אדם יכולים רק להרוס. הם אינם יכולים לאזן קשרים בין כל הדברים – אין להם סמכות או עוצמה כה רבה. רק לאלוהים עצמו יש עוצמה המאפשרת לעשות דבר מעין זה. מהי מטרתו של אלוהים בעשיית דבר כזה? בדיוק אותו הדבר, היא קשורה בקשר הדוק להישרדותה של האנושות. כל דבר ודבר שאלוהים רוצה לעשות הוא הכרחי – אין דבר שהוא רשאי או אינו רשאי לעשות. למען יבטיח את הישרדותה של האנושות וייתן לבני האדם סביבת הישרדות מיטיבה, עליו לעשות מספר דברים חשובים והכרחיים שיבטיחו את הישרדותם.

מתוך משמעותו המילולית של הביטוי "אלוהים מאזן בין כל הדברים", מסתמן שזהו נושא רחב מאוד. תחילה, הוא נותן לכם מושג כדי שתדעו שהאיזון בין כל הדברים הוא בדיוק שליטתו בכל הדברים. מה פירוש המילה "איזון"? קודם כל, המילה "איזון" מתייחסת לכך שלא מאפשרים לדבר-מה להיות לא מאוזן. הכול יודעים על מאזניים. כאשר משתמשים במאזניים כדי לשקול דבר-מה, מניחים אותו בצד אחד של המאזניים ובצד השני מניחים משקולות. הכמות הסופית של המשקולות קובעת את משקלו של הדבר הזה – זה נקרא איזון. כדי לאזן, על משקלם של שני הצדדים להיות זהה. אלוהים ברא דברים רבים בקרב כל הדברים – הוא ברא דברים קבועים, דברים שנעים, דברים חיים ודברים נושמים, וכן דברים שאינם נושמים. הוא ברא מספר רב של דברים – האם קל לכל הדברים האלה להשיג קשר של תלות הדדית, של תמיכה והגבלה הדדית, של קשר הדדי? יש בוודאות עיקרון בכל זה. אף שהדבר מסובך מאוד, הוא אינו קשה לאלוהים. אולם, לבני אדם קשה מאוד לחקור זאת. נדמה שזוהי מילה פשוטה מאוד – איזון. אולם, אילו בני האדם חקרו זאת, אילו היה על בני האדם ליצור איזון, אזי כל אנשי האקדמיה המבריקים היו עובדים על כך – ביולוגים, אסטרונומים, פיסיקאים, כימאים ואף היסטוריונים. מה הייתה התוצאה הסופית של המחקר הזה? תוצאתו הייתה שום דבר. הסיבה לכך היא שבריאתם של כל הדברים על ידי אלוהים היא דבר שלא ייאמן, והאנושות לעולם לא תגלה את סודותיה. כשאלוהים ברא את כל הישויות, הוא קבע ביניהן עקרונות, קבע דרכי הישרדות שונות לריסון, השלמה ותמיכה הדדיים. השיטות השונות האלה מסובכות מאוד, הן אינן פשוטות ואינן חד-כיווניות. כשבני אדם נעזרים במוחם, בידע שלהם ובתופעות שראו כדי לאשר או לחקור את העקרונות שמאחורי שליטתו של אלוהים בכל הדברים, קשה מאוד לגלות את הדברים האלה. קשה מאוד לגלות או לקבל תוצאה כלשהי. ניתן לומר שקשה מאוד לבני אדם לקבל תוצאות. קשה מאוד לשמור על איזון על ידי הסתמכות על מוחם של בני אדם והידע שלהם כדי לשלוט בכל הישויות שאלוהים ברא. מכיוון שבני אדם אינם מכירים את עקרונות הישרדותן של כל הישויות, הם אינם יודעים כיצד להבטיח איזון כזה. לפיכך, אילו היה על בני האדם לנהל את כל הישויות ולשלוט בהן, סביר מאוד להניח שהם היו הורסים את האיזון הזה. מיד לאחר שהיה נהרס, סביבת ההישרדות שלהם הייתה נהרסת, וכשדבר זה היה מתרחש, היה בא בעקבותיו משבר להישרדותם. הדבר היה מביא לאסון. כאשר האנושות חיה בתוך אסון, מה היה מונח לפניה? זו הייתה תוצאה שקשה לנחש, קשה לנבא. זוהי בדיוק הסכנה שבפניה עומד העולם בעת הנוכחית.

אם כן, כיצד מאזן אלוהים את הקשרים בין כל הדברים? דבר ראשון, יש מקומות בעולם המכוסים בקרח ושלג לאורך כל השנה, ואילו במקומות אחרים, כל ארבע העונות דומות לאביב. לעולם לא רואים שם משטח קרח או פתית שלג. אין שם חורף – מזג האוויר דומה תמיד בדיוק לאביב. זוהי דרך אחת – מנקודת המבט של האקלים הרחב יותר. הסוג השני הוא כשבני אדם רואים הרים המלאים צמחייה שופעת, שם כל מיני צמחים מכסים את הקרקע. יש שם רצועות של יערות, וכאשר הולכים בתוכם, לא רואים אפילו את השמש. בהרים אחרים, לא צומח אפילו עשב – יש שם שכבה על גבי שכבה של הרים צחיחים ופראיים. במבט מבחוץ, שניהם הרים העשויים ערימות אדמה. קבוצה אחת של הרים מלאה צמחייה שופעת, והקבוצה השנייה ריקה אף מעשב. זהו הסוג השני. בסוג השלישי, ניתן לראות ערבות אינסופיות, שדה של גלים ירוקים. ניתן גם לראות מדבר שנפרש עד האופק, שאין בו שום דבר חי, לא כל שכן מקור מים כלשהו, רק הרוח השורקת על פני החול. בסוג הרביעי, מקום אחד מכוסה בים, העשוי שטחים עצומים של מים, ואילו במקום אחר קשה למצוא מי מעיין כלשהם. בסוג החמישי, בארץ אחת גשם דק הוא דבר שכיח ומזג האוויר ערפילי ולח, ואילו בארץ אחרת ימי שמש עזה שכיחים מאוד ולא רואים ולו טיפת גשם אחת. בסוג השישי, מקום מסוג אחד הוא רמה שבה האוויר דליל וקשה לנשום, ובמקום מסוג אחר יש ביצות ועמקים המשמשים כבתי גידול לסוגים שונים של ציפורים נודדות. אלה הם סוגים שונים של אקלים, או של אקלים וסביבה, המתאימים לסביבות גיאוגרפיות שונות. כלומר, אלוהים מאזן את סביבות ההישרדות הבסיסיות של האנושות מן ההיבטים של הסביבה הרחבה יותר, מן האקלים עד לסביבה הגיאוגרפית, מן המרכיבים השונים של הקרקע עד למספר מקורות המים, כדי להשיג איזון באוויר, בטמפרטורה ובלחות של הסביבות שבהן שורדים בני אדם. בעזרת הניגודים האלה בין סביבות גיאוגרפיות שונות, יש לבני האדם אוויר יציב, והטמפרטורה והלחות תהיה יציבה בעונות שונות. הדבר מאפשר לבני אדם להמשיך לחיות כתמיד בסביבת הישרדות מסוג זה. זאת מנקודת המבט של הסביבה הרחבה יותר. קודם כל, על הסביבה הרחבה יותר להיות מאוזנת. הדבר נעשה בעזרת שימוש במיקומים גיאוגרפיים שונים ושיטות שונות, וכן בעזרת מעברים בין סוגי אקלים שונים לשם ריסון הדדי, כדי להשיג את האיזון שאלוהים רוצה ואשר דרוש לאנושות. זאת מנקודת המבט של הסביבה הרחבה יותר.

כשמתבוננים בפרטים, כגון צמחייה, כיצד ניתן להשיג איזון בכך? כלומר, כיצד ניתן לאפשר לצמחייה להמשיך לשרוד בסביבת הישרדות מאוזנת? התשובה היא, על ידי ניהול אורך החיים, שיעורי הצמיחה ושיעורי הרבייה של סוגי הצמחים השונים כדי לשמור על סביבת ההישרדות שלהם. ניקח לדוגמה את העשב הזעיר – יש נביטת האביב, פריחת הקיץ ופירות הסתיו. הפרי נושר לאדמה והעשב הזה מת. בשנה שלאחר מכן, הזרע מן הפרי נובט וממשיך על פי אותם חוקים. אורך חייו של העשב קצר מאוד – הוא חי מן האביב עד הסתיו, ואז הוא מת. כל זרע נופל לאדמה, מצמיח שורשים ונובט, פורח ומניב פירות – תהליך זה מתרחש רק במהלך האביב, הקיץ והסתיו, וגם לכל סוגי העצים יש אורך חיים משלהם ותקופות שונות של נביטה ונשיאת פרי. יש עצים שמתים כעבור 30 עד 50 שנה בלבד – יש להם אורך חיים של 30 עד 50 שנה, אך הפרי שלהם נושר לאדמה ואחר כך מצמיח שורשים, נובט, פורח ונושא פרי, וחי עוד 30 עד 50 שנה. זהו שיעור ההישנות שלו. עץ זקן מת ועץ צעיר צומח – לכן רואים תמיד עצים הגדלים ביער. אך יש להם גם מחזור ותהליך הולם משלהם של לידה ומוות. יש עצים שיכולים לחיות במשך למעלה מאלף שנה, ויש שיכולים לחיות אף שלושת אלפים שנה. זהו צמח מסוג כזה. אין זה משנה מהו סוג הצמח או כמה ארוכה תוחלת חייו, באופן כללי, אלוהים מנהל את האיזון שלו על סמך אורך חייו, יכולת הרבייה שלו, מהירות הרבייה שלו וכן מידת הרבייה שלו וקצב הרבייה שלו. הדבר מאפשר להם, החל מעשב וכלה בעצים, להיות מסוגלים להמשיך לשגשג, לצמוח בסביבה אקולוגית מאוזנת. לכן, כשאתם מביטים ביער על פני האדמה, בין אם אלה עצים או עשבים, הוא מתרבה וצומח בהתמדה על פי החוקים שלו. הוא אינו זקוק לעזרת האדם, הוא אינו זקוק לעבודה נוספת כלשהי מצד האנושות. רק תודות לכך שיש להם איזון כזה, הם יכולים לשמור על סביבת הישרדות משלהם. רק מפני שיש להם סביבת הישרדות מתאימה, יכולים היערות והערבות האלה להמשיך לשרוד על פני האדמה. קיומם מטפח דור אחר דור של בני אדם, וכן דור אחר דור של כל מיני יצורים חיים שיש להם בתי גידול ביערות ובערבות – עופות וחיות, חרקים וכל מיני מיקרואורגניזמים.

אלוהים אף שולט באיזון בין כל סוגי בעלי החיים. כיצד נשלט האיזון הזה? הדבר דומה לצמחים – הוא מנהל את האיזון ביניהם וקובע את מספרם על סמך יכולתם להתרבות, מספרם וקצב הרבייה שלהם והתפקידים שהם ממלאים בין בעלי החיים. לדוגמה, אריות אוכלים זברות, מכאן שאם מספר האריות יעלה על מספר הזברות, מה יהיה גורלן של הזברות? הן ייכחדו. ואם כמות הרבייה של הזברות תהיה פחותה בהרבה מזו של האריות, מה יהיה גורלן? גם אז הן ייכחדו. לפיכך, על מספר הזברות להיות גבוה הרבה יותר ממספר האריות. הסיבה לכך היא שהזברות אינן מתקיימות למען עצמן בלבד, הן מתקיימות גם למען האריות. ניתן לומר גם שכל זברה היא חלק מן הזברות, אך היא גם מזון לאריות. מהירות הרבייה של האריות לעולם אינה יכולה לעלות על זו של הזברות, כך שמספרם לעולם אינו יכול להיות גדול ממספר הזברות. רק כך ניתן להבטיח את מקור מזונם של האריות. על אף שהאריות הם אויביהן הטבעיים של הזברות, בני אדם לעתים קרובות רואים אותם כשהם רובצים בנחת באותו אזור. מספרן של הזברות לעולם לא יקטן והן לא ייכחדו מפני שהאריות צדים ואוכלים אותן, ומספרם של האריות לעולם לא יגדל בשל מעמדם כ"מלכים". האיזון הזה הוא דבר שאלוהים קבע לפני זמן רב. כלומר, אלוהים קבע חוקי איזון בין כל בעלי החיים, כדי שהללו יוכלו להגיע לאיזון, וזהו דבר שבני האדם יכולים לראות. האם האריות הם אויביהן הטבעיים היחידים של הזברות? גם תנינים אוכלים זברות. האם ראיתם אי-פעם תנין האוכל זברה? גם מראהו של תנין האוכל זברה הוא מראה אכזרי. נדמה שהזברות הן בעל חיים חסר ישע ממש. הן אינן עזות כאריות, וכשהן עומדות מול אריה, האויב המאיים הזה, הן יכולות רק לברוח. הן אינן יכולות אפילו להתנגד. כשאין ביכולתן לרוץ מהר יותר מן האריה, הן יכולות רק לאפשר לעצמן להיאכל על ידו. ניתן לראות זאת לעתים קרובות בעולם החי. מהו הרושם שלכם כשאתם רואים דבר כזה? האם אתם מרחמים על הזברה? האם אתם מתעבים את האריה? לזברות יש מראה כה יפה! אך האריות תמיד מביטים בהן בתאוותנות. ולמרבה טיפשותן, הזברות אינן מרחיקות לרוץ. הן רואות את האריה המחכה להן, מחכה לו במקרה בצלו של עץ. מי יודע, מתי יאכל אותן. האם הן יודעות זאת בלבן? הן יודעות, אך הן בכל זאת אינן עוזבות את חלקת האדמה הזו. זהו דבר מופלא. הדבר המופלא הזה כולל את קביעתו מראש של אלוהים, את שלטונו. אתם מרחמים על הזברה, אך אינכם יכולים להצילה, ואתם חשים כי האריה מתועב, אך אינכם יכולים להיפטר ממנו. הזברה היא מזון שאלוהים הכין לאריה, אך גם אם יאכלו אותן האריות ככל שיאכלו, הזברות לא יימחו מעל פני האדמה. מספר הצאצאים שהאריות מולידים קטן ממש, והם מתרבים לאט מאוד, לכן מספרם אינו יכול לעלות על מספר הזברות. יאכלו ככל שיאכלו, מספרם לא יהיה גדול ממספר הזברות. זהו סוג של איזון.

מהי מטרתו של אלוהים בשמירה על איזון מעין זה? היא קשורה לסביבות ההישרדות של בני האדם וכן להישרדותה של האנושות. אם זברות או טרף דומה אחר של האריה – צבאים או בעלי חיים אחרים – יתרבו לאט מדי ומספר האריות יגדל באורח חד, מול איזו מין סכנה יעמדו בני האדם? אריות האוכלים זברות הם תופעה רגילה, אך אילו אריה היה אוכל בני אדם, זו הייתה טרגדיה. הטרגדיה הזו אינה דבר שאלוהים קבע מראש, היא אינה במסגרת שלטונו, לא כל שכן מה שהוא נתן לאנושות, אלא מה שבני האדם הביאו על עצמם. כפי שאלוהים רואה זאת, לאיזון בין כל הדברים יש חשיבות מכרעת להישרדותה של האנושות. בין אם אלה צמחים או בעלי חיים, הם אינם יכולים לאבד את האיזון ההולם ביניהם. צמחים, בעלי חיים, הרים ואגמים מספקים לאנושות סביבה אקולוגית רגילה. רק כשלבני האדם יש סביבה אקולוגית כזו – סביבה מאוזנת – הישרדותם מובטחת. אילו יכולת הרבייה של עץ או עשב לא הייתה טובה כל כך או אילו מהירות הרבייה שלו הייתה איטית מאוד, מה הייתה עושה האדמה? האם האדמה הייתה מאבדת את הלחות שבה? אילו האדמה איבדה את הלחות שבה, האם זו הייתה בעיה? אילו האדמה איבדה את הצמחייה שעליה ואת הלחות שבה, היא הייתה נסחפת במהירות רבה, ובמקומה היה נוצר חול. הקרקע לא הייתה עוד בריאה ונעשית חולית, וכאשר הקרקע מידרדרת, סביבת ההישרדות של בני האדם נהרסת אף היא. יחד עם ההרס הזה, היו מתרחשים אסונות. ללא איזון אקולוגי מעין זה, ללא סביבה אקולוגית כזו, בני האדם היו סובלים לעתים קרובות מאסונות בגלל חוסר האיזון הזה בין כל הדברים. לדוגמה, חוסר איזון סביבתי המוביל לעלייה במספר הצפרדעים במקום מסוים – סביבתן האקולוגית נהרסת, כולן מתקבצות יחד, מספרן גדל באורח חד, ובני אדם אף רואים צפרדעים החוצות את הרחובות בערים ומספרים גדולים של צפרדעים בכבישים. אילו מספרים גדולים של צפרדעים היו תופסים את סביבת ההישרדות של בני האדם, כיצד היינו קוראים למצב הזה? אסון. מדוע היינו קוראים לו אסון? בעלי החיים הקטנים האלה מועילים לאנושות כשהם נותרים במקום המתאים להם. הם שומרים על איזון סביבת ההישרדות של בני האדם. ברגע שהן יהוו אסון, הם ישפיעו על הסדר בחייהם של בני האדם. כל הדברים וכל הגורמים שצפרדעים מביאות עמן יכולים להשפיע על איכות חייהם של בני אדם. גם איבריהם הגופניים יכולים להיות מותקפים – זהו אחד מסוגי האסונות. סוג נוסף של אסון, שבני אדם חווים לעתים קרובות, הוא הופעת ארבה במספרים גדולים. האין זה אסון? זהו אסון מפחיד. אין זה משנה עד כמה בני האדם בעלי יכולת – בני אדם יכולים לייצר מטוסים, תותחים ופצצות אטום – אך כאשר ארבה מסיג את גבולם של בני האדם, איזה פתרון יש להם? האם הם יכולים להשתמש נגדם בתותחים? האם הם יכולים לירות בהם בתת-מקלע? הם אינם יכולים. אם כך, האם הם יכולים לרסס קוטל חרקים כדי לסלקם? גם זה אינו קל. אם כך, מדוע באים החרקים הקטנטנים האלה? כדי לאכול דגנים. בכל מקום שאליו מגיע הארבה, היבולים מושמדים לחלוטין. הוא אוכל בפרט יבולים ודגנים. בכל מקום שבו הוא עובר, כל הדגנים פשוט נעלמים! תחת פלישת ארבה, המזון שהחקלאים נשענים עליו – דגנים לשנה שלמה – יכול להיאכל כולו כהרף עין על ידי ארבה. ומהי המשמעות של הופעת הארבה לבני האדם? אין זה רק מטרד – זהו אסון. ארבה הוא סוג של אסון, ומה באשר לעכברים? אם העכברים יתרבו במהירות רבה מדי ולא יהיו ינשופים או נצים שיאכלו אותם, הם יתרבו במהירות רבה, מהר יותר מכפי שאתם יכולים לדמיין. ואם העכברים יתפשטו באופן בלתי מרוסן, האם בני האדם יוכלו לנהל חיים טובים? הם לא יוכלו. מול מה יעמדו בני האדם, אם כן? (מתקפת מזיקים.) רק מתקפת מזיקים? העכברים יאכלו כל דבר! הם מכרסמים אפילו עץ. אם יש בבית שני עכברים, יהיה זה מטרד לכל בני הבית. לעתים הם גונבים שמן ואוכלים אותו, לעתים הם אוכלים את הדגנים ולועסים בגדים – זוהי הצרה שמביאים עמם העכברים לבני האדם. הם רק עכברים קטנטנים, אך לבני האדם אין דרך להתמודד עמם. הם אפילו מפחדים מהם. לעתים, הם מטפסים על המתקן לייבוש כלים – האם עדיין ניתן להשתמש בכלים האלה? לא ניתן להשתמש בכלים, חיטוי אינו עוזר, וגם אם תחטאו אותם, לא תרגישו בנוח, ולכן אתם פשוט זורקים אותם. את הדברים שהם אינם אוכלים, הם פשוט קורעים לגזרים וכך גורמים לבלגן מוחלט. הם לועסים בגדים, נעליים, עץ, רהיטים – הם לועסים כל דבר. אין אפילו צורך לדבר על קבוצה שלמה של עכברים – די בזוג עכברים בלבד כדי לגרום הפרעה. אילו עכברים היו הופכים לאסון, לא היה ניתן להעלות על הדעת את ההשלכות. אם כך, אם נמלים זעירות יהפכו לאסון, כיצד ייראה המצב הזה? לא יהיה ניתן להתעלם מן הנזק שהן יגרמו לאנושות. בית שמתמוטט משום שנמלים לעסו את העץ שממנו הוא עשוי, אינו דבר מוזר. לא ניתן להתעלם מכוחן. ואילו סוגים שונים של ציפורים היו הופכים לאסון, גם זה היה דבר מפחיד. כלומר, יהיו אשר יהיו סוגי בעלי החיים או היצורים החיים, ברגע שהם מאבדים את האיזון שלהם, הם גדלים, מתרבים וחיים בתחום חריג, תחום לא תקין. דבר כזה יכול לגרום לאנושות השלכות שלא ניתן לדמיין. דבר כזה היה משפיע לא רק על הישרדותם וחייהם של בני האדם, אלא אף מביא אסון על האנושות, עד כדי כך שבני האדם היו עוברים השמדה מוחלטת, נתונים לגורל של הכחדה.

כשאלוהים ברא את כל הדברים, הוא נעזר בכל מיני שיטות ודרכים כדי לאזן ביניהם, לאזן את תנאי המחיה של ההרים והאגמים, לאזן את תנאי המחייה של הצמחים וכל מיני בעלי החיים, העופות, החרקים – מטרתו הייתה לאפשר לכל סוגי היצורים החיים לחיות ולהתרבות במסגרת החוקים שהוא קבע. אין ישות שיכולה לחרוג מן החוקים האלה ולא ניתן להפר אותם. רק בתוך סביבה בסיסית מסוג זה יכולים בני האדם לשרוד ולהתרבות בביטחון, מדור לדור. אם יצור חי כלשהו יחרוג מהכמות או התחום שקבע אלוהים, או אם הוא יחרוג מקצב הצמיחה, התכיפות או המספר תחת שלטונו, סביבת ההישרדות של האנושות תסבול מדרגות שונות של הרס. ויחד עם זאת, הישרדותה של האנושות תהיה מאוימת. אם מספרם של יצורים חיים מסוג מסוים יהיה גדול מדי, הם יגזלו מבני האדם את מזונם, ישמידו את מקורות המים של בני האדם, ויהרסו את מולדתם. בצורה זו, התרבותם או מצב הישרדותם של בני האדם יושפעו מיד. לדוגמה, המים חשובים מאוד לכל הדברים. אם יהיו בעלי חיים רבים מדי – אם מספר העכברים, הנמלים, הארבה והצפרדעים יהיה גדול מדי ויהיה עליהם לשתות מים – כשיהיה מספר מוגזם של בעלי חיים, גם כמות המים שהם ישתו תגדל. ככל שכמות המים שהם ישתו תגדל, במסגרת היקף קבוע זה של מקורות מים ואזורים מימיים, מי השתייה ומקורות המים של בני האדם יפחתו, ויחסרו להם מים. אם מי השתייה של בני האדם יושמדו, יזוהמו או יפחתו במידה ניכרת מפני שמספרם של כל מיני בעלי חיים גדל, בסביבת הישרדות קשה מעין זו, הישרדותה של האנושות תהיה תחת איום חמור. אם יהיו סוג אחד או כמה סוגים של יצורים חיים שיחרגו ממספרם ההולם, האוויר, הטמפרטורה, הלחות, ואף תכולת האוויר במרחב ההישרדות של האנושות, יורעלו ויושמדו בדרגות שונות. באופן דומה, הישרדותם וגורלם של בני האדם בנסיבות אלה יהיו עדיין נתונים לאיום מצד הסביבה הזו. לפיכך, אם בני האדם יאבדו את האיזונים האלה, האוויר שהם נושמים ייהרס, המים שהם שותים יזוהמו והטמפרטורות הדרושות להם ישתנו אף הן, יושפעו בדרגות שונות. אם הדבר יתרחש, סביבות ההישרדות הטבעיות של האנושות יהיו נתונות להשפעות ואתגרים עצומים. בנסיבות כאלה שבהן סביבות ההישרדות הבסיסיות של בני האדם הושמדו, מה יהיו גורלה של האנושות והאפשרויות שיעמדו בפניה? זוהי בעיה חמורה מאוד! מכיוון שאלוהים יודע מהם כל הדברים לאנושות, מהו תפקידו של כל דבר מכל סוג שהוא ברא, מהי ההשפעה שיש לו על בני אדם, וכמה רבה התועלת שהוא מביא לאנושות – בלבו של אלוהים יש תוכנית לכל הדברים האלה והוא מנהל כל היבט והיבט בכל הדברים שברא, ולכן כל דבר ודבר שהוא עושה חשוב מאוד לבני האדם – הכול הכרחי. מכאן שאם תראו תופעה אקולוגית כלשהי בקרב כל הדברים או חוקים טבעיים כלשהם בקרב כל הדברים, לא תטילו עוד ספק בצורך שבכל דבר ודבר שנברא על ידי אלוהים. אתם לא תשתמשו עוד במילים נבערות כדי לשפוט באופן שרירותי את הסדריו של אלוהים לכל הדברים ואת הדרכים השונות שבהן הוא מספק את צורכי האנושות. כמו כן, לא תסיקו מסקנות שרירותיות על חוקיו של אלוהים לכל הדברים שברא. האין זה כך?

מהם כל הדברים האלה, שזה עתה דיברנו עליהם? חישבו על כך. לאלוהים יש כוונות משלו בכל דבר ודבר שהוא עושה. על אף שבני האדם אינם יכולים לראות את הכוונות האלה, הן תמיד קשורות במידה רבה מאוד להישרדותה של האנושות. הן קשורות אליה באופן שאינו ניתן להפרדה – לא ניתן לוותר עליהן. הסיבה לכך היא שאלוהים מעולם לא עשה דבר חסר תועלת. לכל דבר ודבר שהוא עושה, תוכניתו היא במסגרת התיאוריות והעקרונות שלה, אשר כוללים את חוכמתו. המטרה שמאחורי תוכנית וכוונה זו היא להגן על האנושות, ולעזור לאנושות למנוע אסון, הסגת גבול על ידי יצור חי כלשהו וכל סוג של נזק לבני אדם מצד כל הדברים. אם כך, על סמך מעשיו של אלוהים שאותם ראינו בנושא זה שבו אנו דנים, האם ניתן לומר שאלוהים מספק את צורכי האנושות בדרך נוספת? האם ניתן לומר שאלוהים מאכיל ורועה את האנושות בדרך זו? בהחלט ניתן לומר זאת. כעת עליכם להבין, האם יש קשר חזק בין נושא זה לבין כותרת השיתוף שלנו, "אלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים"? (כן.) יש קשר חזק, והנושא הזה הוא היבט אחד שלו. בטרם דיברו על הנושאים האלה, היה לבני האדם רק דמיון מעורפל על אלוהים, אלוהים עצמו ומעשיו – לא הייתה להם הבנה אמיתית של הדברים האלה. אולם כאשר מספרים לבני אדם על מעשיו ועל הדברים שעשה, הם יכולים להבין ולתפוש את עקרונות הדברים שאלוהים עושה ויכולים לקבל עליהם מושג ברור, נכון? (כן.) על אף שבלבו של אלוהים, התיאוריות, העקרונות והכללים שלו מסובכים מאוד כשהוא עושה דבר-מה, כשהוא ברא את כל הדברים, וכשהוא שולט בכל הדברים, אם לוקחים דבר אחד בלבד לשיתוף עמכם, האם לא תוכלו להבין בלבכם שאלה הם מעשיו של אלוהים, ושהם מוחשיים מאוד? (כן.) אם כן, במה שונה הבנתכם הנוכחית את אלוהים מבעבר? היא שונה במהותה. הדברים שהבנתם בעבר היו חלולים מדי, מעורפלים מדי, והדברים שאתם מבינים כעת כוללים כמות רבה של עדויות מוחשיות למעשיו של אלוהים, הניתנות להשוואה עם מה שיש לאלוהים ומה שאלוהים הינו. אם כן, כל הדברים שאמרתי הם חומר נהדר להבנתכם את אלוהים.

זה הכול לכינוס של היום. להתראות! ערב טוב! (להתראות, האל הכול יכול.)

9 בפברואר, 2014