עבודתו של האדם נותרת בטווח והיא מוגבלת. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ואינו מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא ינהיג אנשים לתוך כללים. עבודתו של אדם יכולה לחול על פרק זמן מסוים או על שלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ואינם יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שמסוגל להביא לידי ביטוי את מציאות האמת חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים עם נאורות מרוח הקודש. זו לא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת וניתן לכנותו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם שמחפשים את האמת אינם זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שבני האדם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים ובגלל הערבוב בין דעתם לבין מחשבותיהם, חווייתם מהולה במידות שונות. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. טווח האמת שהאדם חווה משתנה מאדם לאדם בהתאם למצבו של כל אדם. כך, הידע על אותה אמת שמביעים אנשים שונים אינו זהה. כלומר, תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש ולא ניתן להתייחס לעבודתו של האדם כאל עבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודת ההפיכה למושלמים שרוח הקודש מבצעת. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ולעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק לבטא את הידע בשל הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שקיבל מחוויותיו האישיות. האדם אינו כשיר לתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש ואינו נהנה מהם. הוא אינו רשאי לומר שעבודתו היא העבודה של אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של האדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב שבו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא רצונה המלא של רוח הקודש. עבודתו של האדם עלולה להפוך לכפופה לכללים ושיטת עבודתו מוגבלת לטווח מצומצם ואינה יכולה להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של האדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא מוגבלת לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לשיטה אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים כלשהם, אלא משוחררת וחופשיה. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש להיות חסיד אל, הוא לא יוכל לזקק חוקים כלשהם שינחו את דרכי עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל כפופה לעקרונות, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות ותמיד יש בה התפתחויות חדשות מחוץ להישג ידו של האדם. בפרק זמן אחד יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות להנהיג בני אדם ובכך יש לבני האדם תמיד היווכחות חדשה ושינויים. אינך יכול להבחין בחוקי עבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות ורק כך חסידי האל אינם כבולים לכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם וסותרת אותן. רק חסיד אל שעוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לזכות בשינוי בטבעו ולחיות חיים חופשיים שאינם משועבדים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. עבודת האדם מציבה לו דרישות על סמך החוויה שלו ועל סמך מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם הן מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה. בחלוף הזמן, הדברים האלה הופכים לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמנהיג את העבודה של תקופה אחת, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם אדם מסוים הוא מנהיג כשיר, עליו להיות אדם שנשפט ושקיבל עליו להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם אלא סותרת את תפיסותיו. היא לא מוכתמת בגוונים דתיים מעורפלים. תוצאותיה של עבודת האל מצויות מחוץ להישג ידו של מי שאלוהים לא הפך למושלם ונשגבות מבינתו של האדם.

קל מאוד לאדם לבצע עבודה במחשבתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ועל משרותיהם בביצוע עבודתם. אנשים שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא בהכשרתם להטיף ולעבוד ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות הרבות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה טבעם של בני האדם משתנה או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, קל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, קל וחומר שהם לא גוזמים את בני האדם בשל פגמיהם או שחיתותם. רוב חסידיהם משרתים תוך שימוש בכישרונותיהם, והם מציגים רק תפיסות דתיות ותיאוריות תיאולוגיות שאין להן נגיעה למציאות ושאינן מסוגלות להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות, טיפוח אדם חסר כול לכדי בוגר סמינר כישרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהנהיג. האם אתה מסוגל להבחין בחוקים כלשהם בששת אלפי שנות העבודה של האל? בעבודה שמבצע האדם ישנם כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים ותובנות מסוימות במסגרת חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו. הם נובעים מהכוונת האל ומהרעייה הישירה של האל. לאדם יש רק את היכולת לקבל ישירות את הרעייה הזו אך לא היכולת להביע ישירות מהי האלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, היכולת שצריכה להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם האדם מאבד את היכולת לקבל את דבר האל ואת האינסטינקט האנושי, אדם זה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, אדם זה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין כבשר ודם ובין כרוח האל באופן ישיר – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות או הידע שלו עצמו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או לאחריה. זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים ואף על פי שההתבטאות של האדם מוגבלת בכללים רבים, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל מה שבן אנוש מסוגל לעשות כדי למלא את חובתו ללא כל סייג.

לאחר עבודה של שנים, האדם יסכם את החוויה של שנות עבודתו הרבות וכן את החוכמה והכללים שצבר. מי שעובד במשך זמן רב יודע כיצד לחוש בתנועת עבודתה של רוח הקודש, הוא יודע מתי רוח הקודש עובדת ומתי לא, הוא יודע איך לשתף כשהוא נושא עול והוא מודע למצב הרגיל של עבודת רוח הקודש ולמצב הרגיל של צמיחתם של בני אדם בחיים. כזה הוא בן אדם שעבד שנים ומכיר את עבודתה של רוח הקודש. מי שעבד זמן רב מדבר בביטחון וללא חיפזון. גם כשאין לו מה לומר, הוא שליו. בתוך-תוכו, הוא יכול להמשיך להתפלל כדי לבקש את עבודתה של רוח הקודש. הוא מנוסה בעבודה. אדם שעבד זמן רב, שצבר חוויות רבות ולמד לקחים רבים אוצר בתוכו דברים רבים שחוסמים את עבודתה של רוח הקודש. זהו פגם הנובע מעבודתו ארוכת-הטווח. אדם שזה עתה החל לעבוד אינו מוכתם בלקחים אנושיים או באנושיות ובפרט אינו מבין איך רוח הקודש עובדת. עם זאת, במהלך עבודתו הוא לומד בהדרגה לחוש איך רוח הקודש עובדת והוא נעשה מודע למה שעליו לעשות כדי לקבל את עבודתה של רוח הקודש, מה עליו לעשות על מנת לגעת באופן מדויק ברגישויות של אחרים ולעוד ידע מצוי כזה שמי שעובד אמור לדעת אותו. עם הזמן, הוא מכיר את החוכמה ואת הידע השגור הנוגעים לעבודה כמו את כף ידו ודומה שהוא משתמש בהם בקלות בעבודתו. עם זאת, כשרוח הקודש משנה את אופן עבודתה, הוא ממשיך לדבוק בידע הקודם שלו בנוגע לעבודה ולכללי העבודה הישנים והוא יודע מעט מאוד על הדינמיקה החדשה של העבודה. שנים של עבודה שבהן הוא היה מלא בנוכחותה ובהכוונתה של רוח הקודש מעניקות לו עוד ועוד לקחים על עבודתו ועוד יותר חוויות. דברים כאלה ממלאים אותו ביטחון עצמי שאינו גאווה. במילים אחרות, הוא מרוצה למדי מעבודתו שלו ומסופק מאוד מהידע השגור שרכש באשר לעבודתה של רוח הקודש. בפרט העובדה שרכש או הבין את הדברים שאחרים לא רכשו או הבינו מעניקה לו ביטחון עצמי רב אף יותר. נראה כי עבודתה של רוח הקודש בקרבו אינה יכולה לדעוך לעולם, בעוד שאחרים אינם כשירים ליחס מיוחד זה. רק בני אדם מסוג זה, שעבדו שנים ושיש ערך ניכר לשימוש בהם, כשירים ליהנות מכך. הדברים האלה הופכים למכשול אדיר בפני קבלתו את העבודה החדשה של רוח הקודש. אפילו אם הוא יכול לקבל את העבודה החדשה, זה לא יקרה בין לילה. אין ספק שהוא יעבור קשיים ומהמורות רבים בטרם הוא יקבל אותה. ניתן להשיב את המצב הזה לאחור רק באופן הדרגתי, לאחר טיפול בתפיסותיו הקודמות ולאחר שטבעו הקודם נשפט. בלי לעבור את השלבים האלה, הוא אינו מוותר ואינו מקבל בקלות את התורה החדשה ואת העבודה החדשה שאינן תואמות את תפיסותיו הקודמות. זה הדבר שהכי קשה לטפל בו באדם ולא קל לשנות זאת. אם הוא מסוגל, כעובד, להבין את עבודתה של רוח הקודש ובה בשעה גם לסכם את הדינמיקה שלה ואם הוא מסוגל לא להניח לחוויית עבודתו להגביל אותו ולקבל עבודה חדשה לאור העבודה הישנה, אזי הוא אדם חכם ועובד כשיר. לעיתים קרובות בני אדם הם כאלה: הם עובדים כמה שנים ללא יכולת לסכם את החוויה של עבודתם או, אחרי שסיכמו את החוויה והחוכמה שלהם בקשר לעבודתם, הם מנועים מקבלת העבודה החדשה ואינם יכולים להבין כהלכה את העבודה הישנה ואת העבודה החדשה ולטפל בהן כהלכה. קשה לטפל בבני אדם! רובכם כאלה. מי שחווה שנים של עבודת רוח הקודש מתקשה לקבל את העבודה החדשה ותמיד מלא בתפיסות שקשה לו להניח בצד, ואילו אדם שזה עתה החל לעבוד חסר את הידע השגור בנוגע לעבודה ואפילו לא יודע איך להתמודד עם העניינים הכי פשוטים. אתם ממש קשים! אלו שנמצאים בעמדות בכירות כלשהן גאים ויהירים כל כך עד ששכחו מאין באו. הם תמיד מזלזלים באנשים צעירים יותר אך אינם מסוגלים לקבל את העבודה החדשה ולהרפות מהתפיסות שצברו ושמרו לעצמם במשך השנים. אף שהצעירים הבורים האלה מסוגלים לקבל מעט מעבודתה החדשה של רוח הקודש ואף שהם חדורי התלהבות, הם תמיד מתבלבלים ואינם יודעים מה לעשות כשצצות בעיות. הם נלהבים אך בורים. יש להם רק ידע מועט על עבודתה של רוח הקודש והם אינם מסוגלים להשתמש בו בחייהם. זוהי רק דוקטרינה חסרת תועלת. יש יותר מדי בני אדם כמוכם. מהו מספרם של אלה הראויים לשימוש? מהו מספרם של אלה שיכולים להישמע לנאורות ולהארה של רוח הקודש ולהצליח להיות תואמים לרצון האל? נראה שאלו מכם שהיו חסידי האל עד עתה היו ממושמעים מאוד, אך למעשה לא ויתרתם על תפיסותיכם ואתם עדיין מחפשים בכתבי הקודש ומאמינים בערפול או משוטטים בין תפיסות. אף אחד לא מנסה לחקור בזהירות את העבודה הממשית של ימינו או להעמיק בה. אתם מקבלים את הדרך של ימינו בעזרת התפיסות הישנות שלכם. מה תוכלו להרוויח עם אמונה כזאת? אפשר לומר שחבויות בכם תפיסות רבות שלא התגלו ואתם פשוט מתאמצים להפליא להסתירן ולא לחשוף אותן בקלות. אינכם מקבלים את העבודה החדשה בכנות ואינכם מתכננים לוותר על תפיסותיכם הישנות. יש לכם תורות חיים רבות מדי והן מהותיות מדי. אינכם מוותרים על תפיסותיכם הישנות ואתם מתמודדים בחוסר רצון עם העבודה החדשה. לבכם זדוני מדי ואתם פשוט לא מפנימים את שלביה של העבודה החדשה. האם לא-יוצלחים שכמותכם יכולים לעשות את עבודת הפצת הבשורה? האם אתם מסוגלים לקחת על עצמכם את עבודת הפצתה בתבל כולה? הנוהגים האלה שלכם מונעים מכם לשנות את טבעכם ולהכיר את אלוהים. אם תמשיכו כך, אין ספק שתסולקו.

עליכם ללמוד כיצד להבחין בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתה יכול לראות בעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו . מה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה מזו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו או תורות החיים שבהן הוא מחזיק) ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. ניתן לראות אם יש לך חוויות מהחברה וכיצד אתה חי וחווה בפועל במשפחתך על פי הדברים שאתה מביע. לעומת זאת, לא ניתן לראות מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים הנוגעים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע מושחת והתנהגות מרדנית של בני האדם. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. זו ההוויה של אלוהים. אף שאלוהים אינו מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים ופלאים שהאדם מתקשה לרדת לעומקם. זו ההוויה של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא אינו מביע את ההוויה של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. אלוהים אינו נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכול. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות שאינם מבינים את המוסכמות ואת חיי האנושות. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגילה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם הווייתו, המרוממת יותר מזו של כל בשר ודם. אין לאלוהים צורך לחוות חיי חברה מסובכים, מגושמים ובזויים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע ולחשוף באופן מוחלט את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה הבזויים אינם מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם ואינם מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויות הבשר של אלוהים. זו החשיפה של רשעותו של האדם לאחר שהכיר זה מכבר את מרדנותו של האדם ותיעב את שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו של האל ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת. אין זה דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצעו. האדם אינו יכול להבין את אישיותו של אלוהים מתוך עבודתו. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא על סמך עבודתו. גם הווייתו של אלוהים אינה מאפשרת לסווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. אין זה חסר היגיון מצד האדם לעשות כן מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם אינו מסוגל לעשותה.

העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם שלו. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו שלו. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לחוויית האמת שלו. לעבודתו של אלוהים אין כללים והיא אינה כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר. בלעדיהם, הוא לא יהיה מסוגל לעבוד ולהביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. על מנת לדעת אם דבר מסוים הוא עבודתו של אלוהים עצמו או עבודתו של אדם עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו אלא רק עבודה של האדם, פשוט תדע שתורתם של בני האדם היא נעלה מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים או אורח עבודתם היציב והמנוסה הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה שאיכותם טובה והידע שלהם נשגב, אבל אינך מסוגל לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו מתקדמת במיוחד או שדמיונו וההיגיון שלו מתקדמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – תכונות כאלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד היטב, את מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת, אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבה מבינתם ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע וחשים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא נשגבה מהבינה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונותיו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים עיצב נתיב חדש ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר וכך האנושות תזכה להתקדמות חדשה ולהתחלה חדשה. מה שבני אדם חשים כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתם העמוקה ביותר היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. לבני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד יש הרגשה שלא ניתן לתארה. בני אדם בעלי ניסיון מעמיק מספיק מסוגלים להבין את האהבה לאלוהים במיוחד. הם מסוגלים להרגיש את חביבותו, שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים חשים את רוממותו ואת העובדה שהוא אינו סובל שום עבירה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא עליהם להגיע ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים מתקיים בפני עצמו ונצחי. אלוהים הוא יציר שלא נברא ורק הוא ראוי ליראה ולציות; האדם אינו כשיר לכך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו של אלוהים והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, מי שפשוט לא רואה בו אל, שלא חש כלפיו יראה בכלל ושאף שהוא חסיד אל הוא לא נכבש - הוא מרדני מעצם אופייו. אלוהים מתכוון להשיג בעבודתו מצב שבו לכל יציר נברא יהיה לב מלא יראה כלפי הבורא, יעבוד אותו ויתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית שעבודתו בכללותה נועדה להשיג. אם בני אדם שחוו עבודה כזו לא יראים את אלוהים, אפילו במקצת, ואם מרדנותם משכבר לא משתנה כלל, הרי שבני האדם האלה יסולקו. אם גישתו של בן אדם כלפי אלוהים היא הערצה בלבד או כבוד מרוחק, אך כלל לא אהבה, הרי שזו תוצאה שבה בלבו של האדם אין אהבה לאלוהים ולאדם כזה אין את התנאים להפוך למושלם. אם לא די בכמות כזו של עבודה כדי לזכות באהבתו האמיתית של בן האדם, הרי שהאדם הזה לא זכה באלוהים והוא לא באמת עוסק בחיפוש האמת. בן אדם שלא אוהב את אלוהים לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול לזכות באל, וקל וחומר שהוא לא יכול לזכות באישורו של אלוהים. אנשים שכאלו, ללא קשר לאופן שבו הם חווים את עבודת רוח הקודש וללא קשר לאופן שבו הם חווים את השיפוט, אינם יכולים לירוא את אלוהים. אלה הם אנשים שאופיים אינו ניתן לשינוי ושטבעם מרושע במידה קיצונית. כל בני האדם שאינם יראים את אלוהים יסולקו ויהיו מושא לענישה. הם ייענשו בדיוק כמו אלה שעושים מעשים מרושעים ויסבלו אפילו יותר מאלה שחטאו.