בדרך זו, בני אדם רבים יכולים לדבר על ידע רב,

אך בהיותם על ערש דוויי, עיניהם מתמלאות דמעות

והם שונאים את עצמם על שבזבזו חיים שלמים

ולשווא הגיעו לשיבה טובה.

הם רק מבינים דוקטרינות,

אך הם לא יכולים להנהיג את האמת ולשאת עדות על אלוהים.

במקום זאת, הם רק מתרוצצים אנה ואנה בהתעסקות מתמדת.

ברגע שהם מגיעים לערש דוויי,

הם סוף-סוף מבינים שאין להם עדות אמיתית,

שהם לא מכירים את אלוהים כלל.

מדוע אינכם מנצלים את הרגע

ועוסקים בחיפוש האמת שאתם אוהבים?

למה לחכות למחר?

האין זה מאוחר מדי?

אם בחייכם אינכם סובלים למען האמת ולא שואפים אליה,

האם יכול להיות שאתם רוצים לחוש צער על ערש דוויי?

אם כן, למה לכם להאמין באלוהים?

למעשה, ישנם עניינים רבים שבהם,

אם האדם מקדיש ולו מעט מאמץ,

הוא יכול לממש את האמת ובכך להשביע את רצון אלוהים.

לבו של האדם תמיד רדוף שדים

ולכן הוא לא יכול לפעול למען אלוהים.

במקום זאת, הוא נודד ללא הרף אנה ואנה למען הבשר,

ובסופו של דבר אינו משיג דבר.

מהסיבות האלה סובל האדם מצרות וייסורים ללא הרף.

האין אלה עינויים של השטן?

האין זה כיליון הבשר?

אל לכם לשטות באלוהים בתשלום מס שפתיים בלבד.

במקום זאת, עליכם לנקוט פעולות של ממש.

אל תשטו בעצמכם; מה המשמעות בכך?

מה אתם יכולים להשיג מחיים למען הבשר ומעמל למען תהילה ועושר?

מדוע אינכם מנצלים את הרגע

ועוסקים בחיפוש האמת שאתם אוהבים?

למה לחכות למחר?

האין זה מאוחר מדי?

אם בחייכם אינכם סובלים למען האמת ולא שואפים אליה,

האם יכול להיות שאתם רוצים לחוש צער על ערש דוויי?

אם כן, למה לכם להאמין באלוהים?

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'