אלוהים מייסר ושופט את האדם משום שעבודתו דורשת זאת, ויתרה מזאת, משום שהאדם צריך זאת. האדם צריך להתייסר ולהישפט, ורק לאחר מכן הוא יכול לזכות באהבת אלוהים. כיום, שוכנעתם לחלוטין, אך כאשר אתם נתקלים במכשול הקטן ביותר, אתם בצרות. שיעור קומתכם עדיין נמוך מאוד, ואתם עדיין צריכים לחוות ייסורים ושיפוט נוספים על מנת לרכוש ידע מעמיק יותר. כיום, אתם יראים את אלוהים במידת מה, אתם מפחדים מאלוהים, ואתם יודעים שהוא האל האמיתי, אך אינכם רוחשים כלפיו אהבה גדולה, והרבה פחות מכך הצלחתם להשיג אהבה טהורה. הידע שלכם שטחי מדי, ושיעור קומתכם עדיין אינו מספק. כשאתם באמת נתקלים בסביבה, אתם עדיין לא נושאים עדות – היווכחותכם אינה יזומה מספיק, ואין לכם מושג כיצד לנוהג לפי הדת. רוב האנשים פסיביים ועצלים, הם רק אוהבים בסתר את אלוהים בלבם, אך אין להם שיטה לנהוג לפיה, וגם מטרותיהם אינן ברורות להם די הצורך. אלה שהובאו לידי שלמות אינם בעלי אנושיות רגילה גרידא, אלא הם גם מחזיקים באמיתות אשר מעבר לאמות המידה של המצפון ואשר מעל לרף של המצפון. הם לא משתמשים במצפונם לגמול על אהבתו של אלוהים בלבד, אלא יותר מכך, הם מכירים את אלוהים, הם נוכחו לדעת שאלוהים חביב וראוי לאהבתו של האדם, ואף שיש דברים כה רבים לאהוב באלוהים, ולכן האדם אינו יכול שלא לאהוב אותו. אהבתם של אלה שהובאו לידי שלמות כלפי אלוהים, מטרתה להגשים את שאיפותיהם האישיות. אהבתם היא ספונטנית, אהבה שלא מבקשת דבר בתמורה, אהבה שאינה מלאכה. הם אוהבים את אלוהים אך בזכות הידע שיש להם אודותיו. לאנשים כאלה לא אכפת אם אלוהים מרעיף אליהם מחסדיו, והם שבעי רצון אך ורק מגרימת סיפוק לאל. הם לא מתמקחים עם אלוהים, אף לא מודדים את אהבתם לאלוהים לפי המצפון: אתה נתת לי, ובתמורה אני אוהב אותך – אם אתה לא נותן לי, אז אין לי דבר לתת לך בתמורה. אלה שהובאו לידי שלמות תמיד מאמינים שאלוהים הוא הבורא, שהוא מוציא לפועל את עבודתו עליהם, ושעליהם לשאוף לנהל חיים בעלי משמעות ולרצות את אלוהים משום שהם זכו בהזדמנות להיעשות מושלמים, עמדו בתנאים לכך והיו כשירים לכך. חווייתו של פטרוס הייתה בדיוק כך: כשהיה בשיא חולשתו, הוא התפלל לאלוהים ואמר, "אלי! בלי להתחשב בזמן או במקום, אתה יודע שאני תמיד זוכר אותך. לא משנה הזמן או המקום, אתה יודע שאני רוצה לאהוב אותך, אבל שיעור קומתי נמוך מדי, אני חלש מדי וחסר ישע, אהבתי מוגבלת מדי, וכנותי כלפיך דלה מדי. בהשוואה לאהבתך, אני פשוט לא כשיר לחיות. אני מקווה רק שחיי אינם לשווא, ולא רק שאוכל לגמול לך על אהבתך, אלא גם שאוכל להקדיש לך את כל אשר לי. אם אוכל לרצות אותך, אז בתור ברייה אזכה לשקט נפשי ולא אבקש עוד דבר. על אף שאני חלש וחסר ישע כרגע, לא אשכח את תוכחותיך, ולא אשכח את אהבתך. כעת איני עושה דבר, אלא רק גומל לך על אהבתך. אלי, אני מרגיש נורא! כיצד אוכל להשיב לך את האהבה שיש בלבי כלפיך? כיצד אוכל לעשות את כל אשר יכול אני לעשות כדי להיות מסוגל להגשים את רצונותיך ולהציע לך את כל אשר לי? אתה מכיר את חולשתם של בני האדם – כיצד אוכל להיות ראוי לאהבתך? אלי! אתה יודע ששיעור קומתי נמוך, שאהבתי דלה מדי. כיצד יכול אני לפעול כמיטב יכולתי בסביבה מהסוג הזה? אני יודע שעלי לגמול לך על אהבתך, אני יודע שעלי לתת לך את כל אשר לי, אך היום שיעור קומתי נמוך מדי. אני מבקש שתעניק לי כוח, שתעניק לי ביטחון עצמי, כך שאהיה מסוגל יותר להחזיק באהבה טהורה המוקדשת לך, ומסוגל יותר להקדיש לך את כל אשר לי – לא רק שאוכל לגמול לך על אהבתך, אלא גם אוכל לחוות יותר לעומק את הייסורים שלך, השיפוט שלך והניסיונות שלך, ואף יותר מכך, את קללותיך החמורות. הרשית לי לחזות באהבתך, ואיני מסוגל שלא לאהוב אותך, ועל אף שאני חלש וחסר ישע היום, כיצד אוכל לשכוח אותך? האהבה, הייסורים והשיפוט שלך גרמו לי להכיר אותך, עם זאת אני גם מרגיש שאיני מסוגל להגשים את אהבתך, משום שאתה כה אדיר. כיצד אני יכול להקדיש את כל אשר לי לבורא?" זו הייתה בקשתו של פטרוס, עם זאת שיעור קומתו לא היה מספק. ברגע ההוא פטרוס חש שסכין כמו ננעצת בלבו, והוא חווה ייסורים – הוא לא ידע מה לעשות בתנאים כאלה. אך הוא המשיך להתפלל: "אלי! שיעור קומתו של האדם הוא ילדותי ומצפונו רפה, והדבר היחיד שבאפשרותי להשיג הוא לגמול לך על אהבתך. היום איני יודע כיצד לספק את רצונותיך, לעשות ככל יכולתי, לתת את כל אשר לי או כיצד להקדיש את כל אשר לי לך. ללא קשר לשיפוטך, ללא קשר לייסוריך, ללא קשר למה שהענקת לי, ללא קשר למה שאתה לוקח ממני, שחרר אותי מהתלונה הקלושה ביותר נגדך. פעמים רבות כשייסרת ושפטת אותי, רטנתי לעצמי ולא הייתי מסוגל להיטהר או להגשים את רצונותיך. הגמול שלי לאהבתך נולד מתוך כפייה, וברגע זה אני אפילו שונא את עצמי עוד יותר." פטרוס התפלל בצורה זו משום שהוא ביקש לאהוב את אלוהים בצורה טהורה יותר. הוא ביקש והתחנן, ובנוסף על כך הוא הטיח האשמות כנגד עצמו והתוודה על חטאיו לאלוהים. הוא חש עצמו חייב לאלוהים, הוא חש שנאה כלפי עצמו, אך הוא גם היה עצוב ופסיבי במידה מסוימת. הוא תמיד חש כך, כאילו הוא אינו טוב מספיק בשביל רצונותיו של אלוהים, ואינו מסוגל לפעול כמיטב יכולתו. בתנאים כאלה, פטרוס עדיין עסק בחיפוש אחר אמונתו של איוב. הוא ראה מה גדולה הייתה אמונתו של איוב, שכן איוב נוכח לדעת שאלוהים העניק לו את כל אשר לו, ושזה טבעי שאלוהים ייקח ממנו את הכול, שאלוהים מעניק למי שהוא רוצה – כזה הוא טבעו הצודק של אלוהים. לאיוב לא היו תלונות, והוא עדיין המשיך להלל את אלוהים. פטרוס גם הכיר את עצמו, ובלבו הוא התפלל, "היום לא אהיה שבע רצון מלגמול לך על אהבתך באמצעות מצפוני ובאמצעות האהבה שאני משיב לך, רבה ככל שתהיה, משום שמחשבותיי מושחתות מדי ומשום שאני לא מסוגל לראות בך את הבורא. בגלל שאיני כשיר עדיין לאהוב אותך, עלי לסגל לעצמי את היכולת להקדיש לך את כל אשר לי, דבר שאעשה ברצון. עלי להכיר את כל מה שעשית, להיות חסר ברירה, עלי לחזות באהבתך ולהיות מסוגל לדבר בשבחך ולהלל את שמך הקדוש, כך שתזכה לתהילה רבה באמצעותי. אני מוכן לעמוד איתן בעדותי זו אודותיך. אלי! אהבתך כה יקרה ויפה – איך אוכל לרצות לחיות בידיו של השטן? האם לא נוצרתי על ידך? כיצד אוכל לחיות בתחום השפעתו של השטן? אני מעדיף שכל ישותי תחיה בקרב ייסוריך. אני מסרב לחיות בתחום השפעתו של השטן. אם אוכל להיעשות טהור, ואם אוכל להקדיש לך את כל-כולי, אני מוכן להקריב את גופי ונפשי לשיפוטך וייסוריך, שכן אני מתעב את השטן ומסרב לחיות תחת תחום השפעתו. באמצעות שיפוטך אותי אתה מכריז על טבעך הצודק – אני שמח ואין לי ולו תלונה קטנה אחת. אם אוכל למלא את חובתי בתור ברייה, אני מוכן שכל חיי ילוו בשיפוטך, אשר באמצעותו אלמד להכיר את טבעך הצודק ואפטור את עצמי מהשפעת השטן." פטרוס תמיד התפלל בצורה זו, תמיד ביקש בצורה זו, והוא הגיע למחוזות נעלים. לא רק שהוא הצליח לגמול לאלוהים על אהבתו, אלא חשוב יותר, הוא גם מילא את חובתו בתור ברייה. לא רק שהוא לא הואשם על ידי מצפונו, אלא הוא גם הצליח להתעלות מעל הרף של המצפון. תפילותיו המשיכו להתנשא אל אלוהים, עד כדי כך ששאיפותיו היו גדולות מתמיד ואהבתו לאלוהים הייתה גדולה מתמיד. על אף שהוא סבל כאב מייסר, הוא לא שכח לאהוב את אלוהים, והוא עדיין ניסה לסגל לעצמו את היכולת להבין את רצון אלוהים. בתפילותיו בוטאו הדברים הבאים: לא השגתי דבר, אלא רק גמלתי לך על אהבתך. לא נשאתי עדות עבורך בפני השטן, לא שחררתי את עצמי מהשפעת השטן, ואני עדיין חי בתוך הבשר. אני רוצה להשתמש באהבתי כדי להביס את השטן ולבייש אותו, וכך לספק את רצונך. אני רוצה לתת לך את כל-כולי, ולא לתת לשטן ולו דבר מעצמי, שכן השטן הוא אויבך. ככל שחיפושו התקדם בכיוון הזה, כך הוא רוגש יותר, וכך העמיק הידע שלו בנושאים הללו. בלי לשים לב, הוא גילה שהוא צריך להשתחרר מהשפעת השטן, ולהשיב את עצמו כליל לאלוהים. כאלה היו המחוזות אשר הוא העפיל אליהם. הוא התעלה על השפעת השטן, פטר את עצמו מהתענוגות וההנאות של הבשר, והיה מוכן לחוות יותר לעומק גם את הייסורים וגם את השיפוט של אלוהים. הוא אמר, "על אף שאני חי בקרב ייסוריך ובקרב שיפוטך, וללא קשר לקשיים הכרוכים בכך, אני עדיין מסרב לחיות תחת השפעת השטן, עדיין איני מוכן לסבול את הונאתו של השטן. אני סופג הנאה מחיים בקרב קללותיך, וסופג כאב מחיים בקרב ברכותיו של השטן. אני אוהב אותך על ידי כך שאני חי בקרב שיפוטך, וזה מסב לי הנאה רבה. הייסורים והשיפוט שלך צודקים וקדושים – מטרתם היא לטהר אותי, ואפילו יותר מכך, להושיע אותי. הייתי מעדיף לבלות את כל חיי בקרב שיפוטך ולהיות תחת טיפולך. אני לא מוכן לחיות תחת תחום השפעתו של השטן ולו לרגע נוסף – אני רוצה להיטהר על ידך, לסבול קשיים, ואני לא מוכן להיות מנוצל ומרומה על ידי השטן. אני, הברייה הזאת, צריך להיות בשימושך, להיות תחת שליטתך, להישפט על ידך, ולהתייסר מידך. אני אפילו צריך להיות מקולל על ידך. לבי נמלא שמחה כאשר אתה מוכן לברך אותי, משום שראיתי את אהבתך. אתה הוא הבורא, ואני הוא הברייה: אסור לי לבגוד בך ולחיות בתחום השפעתו של השטן, וכן אסור לי להיות מנוצל בידי השטן. עדיף שאהיה הסוס או השור שלך, ולא שאחיה עבור השטן. אני מעדיף לחיות בקרב ייסוריך, ללא שמחה גופנית, וזה יסב לי הנאה אפילו אם אאבד את חסדך. על אף שחסדך אינו שורה עלי, אני נהנה להתייסר ולהישפט על ידך – זוהי ברכתך העילאית, חסדך הגדול ביותר. על אף שאתה תמיד מלכותי ומלא זעם כלפיי, עדיין איני מסוגל לעזוב אותך, עדיין איני יכול לאהוב אותך מספיק. אני מעדיף לחיות בביתך. אני מעדיף שתקלל אותי, תייסר אותי ותלקה אותי, ואני מסרב לחיות בתחום השפעתו של השטן או להיחפז ולהתעסק בדברים למען הבשר בלבד, ופחות מכך אני מוכן לחיות למען הבשר." אהבתו של פטרוס הייתה אהבה טהורה. זו חוויית ההפיכה למושלם, ואלו הם המחוזות העילאיים ביותר אליהם ניתן להגיע כאשר מובאים לידי שלמות, ואין חיים יותר משמעותיים מאלו. פטרוס קיבל את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, הוא העריך את טבעו הצודק של אלוהים, ודבר בפטרוס לא היה יותר יקר ערך מזה. הוא אמר, "השטן מעניק לי הנאות חומריות, אבל איני מעריך אותן. הייסורים והשיפוט של אלוהים מוצאים אותי – זה מזכה אותי בחסד, בזה אני מוצא הנאה, ובזה אני מבורך. אלמלא השיפוט של אלוהים, לעולם לא הייתי אוהב את אלוהים, עדיין הייתי חי תחת תחום השפעתו של השטן, עדיין הייתי נשלט על ידו ונשמע לפקודותיו. אילו זה היה המצב, לעולם לא הייתי הופך לבן אדם אמיתי, משום שלא הייתי מסוגל לרצות את אלוהים ומשום שלא הייתי מקדיש את כל-כולי לאלוהים. על אף שאלוהים לא מברך אותי, מה שמותיר אותי ללא נחמה בפנים, כמו בוערת אש בתוכי, ללא שלווה וללא שמחה, ועל אף שהייסורים והמשמעת שאלוהים מטיל עלי הם לעולם חלק בלתי נפרד ממני, באמצעות הייסורים והשיפוט של אלוהים אני מסוגל לחזות בטבעו הצודק. אני סופג מזה עונג – אין דבר יותר משמעותי ובעל ערך בחיים. על אף שההגנה והדאגה של אלוהים הפכו לייסורים חסרי רחמים, לשיפוט חסר רחמים ולקללות והלקאות אכזריות, אני עדיין מוצא בדברים האלה הנאה, וזאת משום שבכוחם לטהר אותי, לשנות אותי, לקרב אותי לאלוהים, לאפשר לי לאהוב עוד יותר את אלוהים וכן לטהר עוד יותר את אהבתי לאלוהים. הדברים האלה מאפשרים לי למלא את חובתי בתור ברייה, והם מקרבים אותי אל אלוהים ומרחיקים אותי מהשפעתו של השטן, כך שלא אוכל לשרת עוד את השטן. כשלא אחיה בתחום השפעתו של השטן, וכשאוכל להקדיש לאלוהים את כל אשר לי ואת כל אשר יכול אני לעשות, מבלי לעצור בעצמי כלל וכלל – אז אהיה שבע רצון לחלוטין. הייסורים והשיפוט של אלוהים הם שהושיעו אותי, וחיי הם בלתי נפרדים מייסורים והשיפוט של אלוהים. חיי עלי האדמה נתונים בתחום השפעתו של השטן, ואלמלא הדאגה וההגנה שבייסוריו ושיפוטו של אלוהים, הייתי נותר לחיות תמיד תחת תחום השפעתו של השטן, ויתרה מזאת, לא הייתה לי ההזדמנות או האמצעים לחיות חיים בעלי משמעות. רק אם ייסוריו ושיפוטו של אלוהים לעולם לא יזנחו אותי, אהיה מסוגל להיטהר על ידי אלוהים. רק באמצעות דבריו הנוקשים של אלוהים, טבעו הצודק ושיפוטו המלכותי, זכיתי בהגנה עילאית ובברכותיו של אלוהים, וחייתי באור. להיות מסוגל להיטהר, להשתחרר מהשטן ולחיות תחת ריבונותו של אלוהים – זו הברכה העילאית בחיי היום." אלה הם המחוזות העילאיים ביותר שבהם התנסה פטרוס.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט