פטרוס הוא מודל לחיקוי שאלוהים הציג לאנושות, והוא היה אישיות ידועה לכול. מדוע אלוהים הציב אדם כה פשוט כאות ומופת, ומדוע דורות מאוחרים יותר מהללים אותו? מיותר לציין שהתשובה לשאלה קשורה קשר הדוק לאופן שבו הוא ביטא את אהבתו לאלוהים והיה נחוש לאהוב את אלוהים. כדי להבין כיצד בא לידי ביטוי לבו של פטרוס שהיה מלא אהבה לאלוהים ומה הוא חווה בפועל בחייו, עלינו לחזור לעידן החסד, כדי להביט שוב במנהגי התקופה ולראות את פטרוס של העידן ההוא.

פטרוס נולד למשפחה יהודית טיפוסית של חקלאים. הוריו פרנסו את המשפחה כולה בחקלאות, והוא היה בנם הבכור. היו לו ארבעה אחים ואחיות. מובן שזה לא החלק העיקרי של הסיפור – פטרוס הוא הדמות הראשית שלנו. כשהוא היה בן חמש, הוריו התחילו ללמד אותו לקרוא. באותה תקופה, העם היהודי היה מלומד למדי, ומתקדם מאוד בתחומים כגון חקלאות, תעשייה ומסחר. תחת השפעתה של הסביבה החברתית הזו, הוריו של פטרוס שניהם רכשו השכלה גבוהה. אף על פי שהם היו בני כפר, היה להם ידע עשיר למדי, מקביל להשכלתו של סטודנט ממוצע כיום. אין ספק שהיוולדותו של פטרוס לתנאים חברתיים מצוינים כאלה הועילה לו מאוד. הוא היה נבון מאוד, והוא ספג רעיונות חדשים במהירות רבה. לאחר שהוא התחיל ללמוד, הוא הבין דברים בקלות בשיעורים. הוריו היו גאים שיש להם בן כל כך מבריק, ולכן הם השקיעו כל מאמץ כדי לאפשר לו ללמוד, בתקווה שהוא יוכל להצטיין ולתפוס איזושהי עמדה רשמית בחברה. בלי לשים לב לכך, פטרוס פיתח עניין באלוהים. לכן, כשהוא היה בן ארבע עשרה ולמד בבית הספר התיכון, הוא מאס בתוכנית הלימודים של תרבות יוון העתיקה, ובז במיוחד לבני האדם והאירועים הבדיוניים בהיסטוריה היוונית העתיקה. מאותו רגע ואילך, פטרוס, שזה עתה נכנס לאביב נעוריו, החל לחקור את החיים האנושיים ואת העולם הרחב. מצפונו לא כפה עליו לגמול להוריו על מאמציהם, משום שהוא הבין בבירור שכל בני האדם משטים בעצמם, ושכולם מנהלים חיים חסרי משמעות, והורסים את חייהם במאבק על פרסום ועושר. התובנה שלו קשורה במידה רבה לסביבה החברתית שבה חי. ככל שבני האדם יודעים יותר, כך הקשרים הבין-אישיים והעולמות הפנימיים שלהם מורכבים יותר, ולכן הם מתקיימים יותר ויותר בחלל ריק. בנסיבות האלה, פטרוס החל לערוך ביקורים בזמנו הפנוי, חלקם הגדול אצל דמויות דתיות. בלבו הייתה תחושה מעורפלת שהדת עשויה להסביר את כל הדברים הבלתי מובנים בעולם האנושי, ולכן הוא ביקר באופן קבוע בבית תפילה שהיה קרוב לביתו והשתתף בפולחן הדתי. הוריו לא ידעו על כך, ובמהרה פטרוס, שתמיד הצטיין בהתנהגותו ובלימודיו, התחיל לשנוא את הלימודים. תחת השגחתם של הוריו, הוא בקושי סיים את לימודי התיכון. הוא שחה אל החוף מאוקיינוס הידע ולקח נשימה עמוקה: מאותו רגע והלאה, איש לא יחנך או יגביל אותו עוד.

לאחר שסיים את לימודיו, הוא התחיל לקרוא כל מיני ספרים, אך בגיל שבע עשרה עדיין לא היה לו ניסיון רב בעולם הרחב. לאחר שהשלים את לימודיו בבית הספר הוא התפרנס מעבודה חקלאית, תוך שהוא מפנה כמה שיותר מזמנו לקריאת ספרים והשתתפות בפולחן הדתי. הוריו, שהיו מלאי תקווה בנוגע לעתידו, הרבו לקלל את השמיים על "בנם המרדן". אולם אפילו זה לא יכול היה לעצור את הרעב והצמא שלו לצדק. הוא סבל לא מעט מכשולים בחוויותיו, אך היה לו לב רעבתן, ולכן הוא צמח כמו דשא אחרי הגשם. תוך זמן לא רב "התמזל מזלו" והוא נתקל בבני אדם בכירים מהעולם הדתי, ומשום שתשוקתו הייתה כה עזה, הוא החל להתרועע איתם בתדירות הולכת וגדלה, עד שהעביר כמעט את כל זמנו איתם. בעודו שקוע בשמחה ובסיפוק, הוא גילה לפתע שמבין בני האדם האלה, רובם האמינו מהשפתיים ולחוץ, אך אמונתם לא חדרה לליבם. איך יכול היה פטרוס, עם נפשו ההגונה והטהורה, לעמוד בכזו מהלומה? הוא גילה שכמעט כל בני האדם שהוא בא איתם במגע הם חיות בלבוש אדם – בעלי חיים עם פרצוף אנושי. באותה עת פטרוס היה תמים מאוד, ולכן הוא התחנן בפניהם מלבו. אולם איך יוכלו דמויות דתיות ערמומיות ונכלוליות כאלה להקשיב להפצרותיו של עלם מלא להט? בעת ההיא חש פטרוס את הריקנות האמיתית של החיים האנושיים: הוא כשל בצעד הראשון שלו על במת החיים... שנה לאחר מכן, הוא עזב את בית התפילה והתחיל את חייו העצמאיים.

המכשול הפך את פטרוס בן ה-18 להרבה יותר בוגר ומתוחכם. כל התמימות של צעירותו נעלמה כלא הייתה, והמכשול הזה דיכא ללא רחמים את כל התום והטבעיות של צעירותו. הוא החל לעבוד כדייג. לאחר מכן, אפשר היה לראות אנשים מקשיבים לו מטיף בסירת הדיג שלו. הוא דג דגים לפרנסתו והפיץ את המסר בכל מקום אליו הגיע. כל האנשים שהוא הטיף להם היו מהופנטים מהדרשות שלו, כי מה שאמר נגע בליבו של האדם הפשוט, וכולם התרגשו מאוד מכנותו. הוא הרבה ללמד את בני האדם כיצד להתייחס אל הזולת מהלב, לקרוא לאדון השמיים והארץ וכל צבאם, ולא להתעלם מהמצפון שלהם ולעשות דברים מבישים, אלא לְרַצות את האל שהם אוהבים בלבם בכל הדברים... לעתים קרובות, אנשים התרגשו מאוד למשמע הדרשות שלו. הוא עורר בכולם השראה, ולעתים קרובות הם הגיעו לכדי דמעות. בעת ההיא, כל חסידיו העריצו אותו עד מאוד. הם היו כולם חסרי כול, ובאופן טבעי, בהתחשב במצב החברה באותה תקופה, מובן שהם היו גם מעטים. הוא חווה גם רדיפה מצד הגורמים הדתיים בחברה של התקופה ההיא. זו הסיבה לכך שבמשך שנתיים הוא עבר ממקום למקום, וחי חיי בדידות. בשנתיים האלה, שבהן חווה חוויות יוצאות מן הכלל, הוא זכה לתובנות רבות ולמד הרבה דברים שלא ידע בעבר. פטרוס היה אז אדם שונה לחלוטין מהאדם שהיה בגיל 14 – נדמה שלא היה בינו לבין אותו נער שום דבר במשותף. לאורך השנתיים האלה הוא נתקל בבני אדם מכל מיני סוגים וראה כל מיני אמיתות לגבי החברה, וכתוצאה מכך הוא נפטר לאט-לאט מכל הטקסים של העולם הדתי. הוא הושפע באופן עמוק גם מהמגמה בעבודתה של רוח הקודש באותה תקופה. באותו שלב, ישוע כבר פעל מזה מספר שנים, ולכן עבודתו של פטרוס הושפעה גם כן מעבודתה של רוח הקודש באותה עת, אם כי הוא עדיין לא פגש בישוע. זו הסיבה לכך שכאשר הוא הטיף, הוא זכה בדברים רבים שדורות קודמים של קדושים מעולם לא זכו בהם. כמובן, באותו שלב הוא כבר היה מודע מעט לישוע, אך מעולם לא הזדמן לו לפגוש אותו פנים אל פנים. הוא רק קיווה וייחל לראות את הדמות השמימית הזו שנולדה לרוח הקודש.

ערב אחד, בשעת דמדומים, פטרוס דג בסירה שלו (ליד חופו של ים כינרת). על אף שאחז בחכה בידו, דעתו הייתה עסוקה בדברים אחרים. השמש השוקעת האירה את פני המים כמו אוקיינוס רחב של דם. האור השתקף בפניו הצעירים אך הרגועים והיציבים של פטרוס; הוא נראה מהורהר מאוד. באותו רגע נשבה רוח קלה, והוא חש לפתע את הבדידות של חייו ומיד חווה תחושה של אומללות. גלי הים נצנצו באור, וניכר היה שלא היה בפטרוס כל רצון לדוג באותו רגע. בעודו שקוע במחשבותיו, לפתע שמע מישהו מאחוריו אומר: "שמעון היהודי, בר-יונה, ימי חייך בודדים. האם תהיה חסיד שלי?" פטרוס המבוהל שמט את החכה שהחזיק בידו, והיא שקעה מיד לקרקעית הים. פטרוס מיהר להסתובב במקומו, וראה אדם עומד בסירתו. הוא הביט בו מכף רגל ועד ראש: שיערו, שגלש על כתפיו, היה מעט זהוב-צהוב באור השמש, ובגדיו היו אפורים. הוא היה בגובה בינוני וכל לבושו היה כשל גבר יהודי. באור המתמעט, בגדיו האפורים נראו קצת שחורים, ונדמה היה שפניו בוהקים במקצת. פטרוס ניסה לפגוש את ישוע פעמים רבות, אך הדבר מעולם לא עלה בידו. באותו רגע, הוא האמין מעמקי נשמתו שהאדם הזה הוא בוודאי האחד הקדוש שבלבו, ולכן הוא השתחווה על הסירה שלו ואמר: "האם ייתכן שאתה האדון שבא להטיף את הבשורה של מלכות השמיים? שמעתי על חוויותיך, אך מעולם לא ראיתי אותך. רציתי להיות חסיד שלך, אך לא יכולתי למצוא אותך." ישוע כבר צעד אל התא הפנימי והתיישב בשקט. הוא אמר: "קום ושב לצדי! באתי לחפש את אלה שאוהבים אותי באמת. באתי במיוחד כדי להפיץ את הבשורה של מלכות השמיים, ואני הולך לכל מקום כדי לחפש את בני האדם שהם תמימי דעים איתי. האם אתה מוכן לכך?" פטרוס השיב: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו. מכיוון שאני אוהב את האב שבשמיים, איך לא אהיה מוכן להיות חסיד שלך?" אף על פי שמילותיו של פטרוס היו גדושות בתפיסות דתיות, ישוע חייך והנהן בסיפוק. באותו רגע, מילאה אותו תחושה של אהבה אבהית לפטרוס.

פטרוס היה חסיד של ישוע במשך כמה שנים, והוא ראה דברים רבים בישוע שלא ראה באחרים. לאחר שהיה חסיד שלו במשך שנה, ישוע בחר בפטרוס כבכיר מבין שנים עשר תלמידיו. (כמובן, ישוע לא אמר זאת בפומבי, והאחרים לא היו מודעים לכך כלל.) כל מעשיו של ישוע שימשו לפטרוס אות ומופת בחייו, ופטרוס חרט את דרשותיו של ישוע על לוח לבו. הוא היה נאמן ומסור מאוד לישוע, ומעולם לא היו לו תלונות כלפיו. זו הסיבה לכך שהוא הפך לבן לוויה נאמן של ישוע בכל אשר הוא פנה. פטרוס הקפיד על תורתו של ישוע, על דיבורו העדין, על כל מה שהוא אכל, על כל מה שהוא לבש, על מחסהו ועל מסעותיו. הוא התחקה אחר ישוע בכל הדברים. הוא לא היה צדקן, אלא השליך מעליו את כל הדברים המיושנים והתחקה אחר ישוע בדבריו ובמעשיו. זה היה השלב שבו הוא הרגיש שהשמיים והארץ וכל צבאם מצויים בידיו של הכול יכול, ושבשל כך לא הייתה לו בחירה חופשית. הוא עשה כל דבר לפי האות והמופת שקבע ישוע. הוא ראה מחייו של ישוע שהוא לא צדקן במעשיו; הוא לא התרברב לגבי עצמו, אלא ריגש את בני האדם באהבה. במצבים שונים, פטרוס יכול היה לראות את טיבו של ישוע. זו הסיבה לכך שישוע הפך למודל החיקוי של פטרוס. בחוויותיו הוא הרגיש את חביבותו של ישוע יותר ויותר, ואמר דברים כגון: "חיפשתי את הכול יכול בכל רחבי תבל, וראיתי את פלאי השמיים והארץ וכל צבאם, ולכן אני חש באופן עמוק בחביבותו של הכול יכול. אולם מעולם לא הייתה לי אהבה אמיתית בלבי, ומעולם לא ראיתי את חביבותו של הכול יכול במו עיניי. היום, מצאתי חן בעיניו של הכול יכול, ואני סוף-סוף מרגיש את חביבותו של אלוהים. סוף-סוף גיליתי שלא רק בריאת כל הדברים על ידי אלוהים היא שגורמת לאנושות לאהוב אותו. בחיי היום-יום שלי, מצאתי את חביבותו האינסופית. איך ייתכן שהיא תהיה מוגבלת רק למה שניתן לראות ברגע זה?" כשהזמן חלף, נמצאו גם דברים חביבים רבים בפטרוס. הוא היה צייתן מאוד לישוע, ומובן שהוא סבל לא מעט מכשולים. כשישוע לקח אותו לאתרים שונים שבהם הוא הטיף, פטרוס תמיד הצטנע והקשיב לדרשותיו של ישוע. הוא מעולם לא הפך ליהיר בשל כל שנותיו כחסיד. לאחר שישוע סיפר לו שהסיבה לבואו היא כדי להיצלב ולהשלים את עבודתו, פטרוס היה עצוב מאוד לעתים קרובות, והוא היה בוכה לבדו בסתר. עם זאת, היום "המצער" הזה הגיע. לאחר שישוע נעצר, פטרוס בכה לבד בסירת הדיג שלו והתפלל הרבה מאוד, אך הוא ידע בלבו שזה היה רצונו של האל האב ושאיש לא יכול לשנות זאת. הוא נותר עגמומי ודומע רק בגלל אהבתו – כמובן, זו חולשה אנושית, ולכן, כשהוא ידע שישוע ייצלב, הוא שאל את ישוע: "אחרי שתעזוב, האם תחזור לחיות בקרבנו ולהשגיח עלינו? האם עדיין נהיה מסוגלים לראות אותך?" על אף שהמילים האלה היו תמימות מאוד, ועל אף שהן היו גם מלאות בתפיסות אנושיות, ישוע הכיר את טעם כאבו של פטרוס, ולכן הוא התחשב בחולשה שלו עקב אהבתו: "פטרוס, אהבתי אותך. האם אתה יודע זאת? על אף שאין היגיון במה שאתה אומר, האב הבטיח שאחרי קימתי לתחייה, אופיע בפני האנושות במשך 40 ימים. האם אתה לא מאמין שרוחי תרעיף על כולכם חסד לעתים קרובות?" פטרוס התנחם במקצת, אך עדיין הרגיש שהיה דבר אחד חסר. לכן, לאחר שישוע קם לתחייה, הוא הופיע בפניו בגלוי בפעם הראשונה, אך כדי למנוע מפטרוס לדבוק בתפיסותיו, ישוע סירב לאכול את הסעודה הנדיבה שפטרוס הכין לו ונעלם כהרף עין. באותו רגע, פטרוס הבין סוף-סוף את ישוע אדוננו באופן מעמיק, ואהב אותו אפילו יותר. לאחר קימתו לתחייה, ישוע הרבה להופיע בפני פטרוס. אחרי 40 יום, כשהוא עלה השמיימה, הוא הופיע בפני פטרוס שלוש פעמים נוספות. כל פעם שבה הוא הופיע הייתה ברגע שבו רוח הקודש עמדה להשלים את עבודתה ושעבודה חדשה עמדה להתחיל.

פטרוס התפרנס מדיג במשך כל חייו, אך הוא חי למען ההטפה. בשנותיו המאוחרות הוא כתב את איגרות פטרוס הראשונה והשנייה, ומספר מכתבים לכנסיית פילדלפיה של אותה עת. הוא ריגש מאוד את אנשי התקופה. הוא מעולם לא הרצה בפני בני אדם בזכות עצמו, אך הוא סיפק להם אספקה ראויה של חיים. הוא מעולם לא שכח את משנתו של ישוע – היא המשיכה להוות לו השראה במשך כל חייו. כשהוא היה חסיד של ישוע, הוא גמר בדעתו שבמותו הוא יגמול לאדוננו על אהבתו, והחליט להתחקות אחר ישוע בכל הדברים. ישוע הסכים לזאת, ולכן, כשהוא היה בן 53 (יותר מ-20 שנים אחרי שהוא נפרד מישוע), ישוע הופיע בפניו כדי לממש את השאיפה הזו. בשבע השנים שלאחר מכן, פטרוס העביר את חייו במאמץ להכיר את עצמו. יום אחד, בתום שבע השנים, הוא נצלב במהופך, וכך באו חייו היוצאים מן הכלל לקיצם.