המשך של הדבר מופיע בבשר

Recital-latest-expression
המשך של הדבר מופיע בבשר

קטגוריה אחת

Recital-utterances-of-christ-of-the-last-days
אמירותיו של המשיח של אחרית הימים (קטעים נבחרים)

זה עתה דיברנו על כל העבודה שאלוהים השלים – שורת הדברים שהוא עשה בפעם הראשונה. כל אחד מהדברים הללו רלוונטי לתוכנית הניהול של אלוהים ולרצונו של אלוהים. הם רלוונטיים גם לטבעו של אלוהים ולמהותו. אם נרצה להבין טוב יותר את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, לא נוכל לעצור בתנ"ך או בעידן החוק. עלינו להתקדם עם הצעדים שאלוהים נקט בעבודתו. אם כן, כשאלוהים חתם את עידן החוק והחל את עידן החסד, צעדינו שלנו הגיעו אל עידן החסד – עידן מלא חסד וגאולה. בעידן הזה, אלוהים שוב עשה דבר מה חשוב ביותר בפעם הראשונה. העבודה בעידן החדש הזה הייתה נקודת פתיחה חדשה עבור אלוהים והאדם כאחד. נקודת הפתיחה החדשה הזו הייתה עבודה חדשה נוספת שאלוהים עשה בפעם הראשונה. העבודה החדשה הזו הייתה משהו חסר תקדים שאלוהים ביצע, שבני האדם וכל הברואים לא יכלו להעלות על דעתם. זה דבר שכיום ידוע היטב לכל בני האדם – זו הייתה הפעם הראשונה שאלוהים הפך לבן אנוש, הפעם הראשונה שהוא החל עבודה חדשה בדמות אדם, עם זהות של אדם. העבודה החדשה הזו סימלה שאלוהים השלים את עבודתו בעידן החוק, ושהוא לא יעשה או יאמר עוד דבר כחלק מהחוק. הוא גם לא יאמר או יעשה דבר בצורת החוק או בהתאם לעקרונות או כללי החוק. כלומר כל עבודתו המבוססת על החוק נעצרה לנצח ולא תימשך, מכיוון שאלוהים רצה להתחיל עבודה חדשה ולעשות דברים חדשים, ולתוכניתו הייתה שוב נקודת פתיחה חדשה. לכן, אלוהים היה צריך להוביל את האנושות אל העידן הבא.

השאלה אם היה מדובר בחדשות משמחות או מבשרות רעות לבני האדם הייתה תלויה במהותם. ניתן לומר שאלה לא היו חדשות משמחות, אלא חדשות מבשרות רעות לאנשים מסוימים, מכיוון שכאשר אלוהים החל את עבודתו החדשה, אותם אנשים שרק צייתו לחוקים ולכללים, שרק נצמדו לדוקטרינות אך לא יראו את אלוהים, נטו לעשות שימוש בעבודתו הישנה כדי לגנות את עבודתו החדשה. עבור האנשים הללו, היו אלה חדשות מבשרות רעות. אולם עבור כל אדם שהיה תמים ופתוח, שהיה כן בפני אלוהים ומוכן לקבל את גאולתו, התגלמותו הראשונה של אלוהים הייתה בשורה משמחת ביותר. זאת משום שמאז שהיו בני אדם, זו הייתה הפעם הראשונה שאלוהים התגלה וחי בקרב האנושות בצורה שלא הייתה רוח הקודש. במקום זאת, הוא נולד מבת אנוש וחי בקרב האנשים כבר האנוש ועבד בקרבם. ה"פעם הראשונה" הזו הפרה את התפיסות של בני האדם וגם הייתה מעל לכל דמיון. בנוסף, כל חסידי האל זכו ליתרון מוחשי. לא רק שאלוהים סיים את העידן הישן, אלא שהוא גם הפסיק את שיטות עבודתו וסגנון עבודתו הישנים. הוא כבר לא התיר לשליחיו למסור את רצונו, הוא כבר לא היה נסתר בעננים, והוא כבר לא נראה ודיבר אל בני האדם בציוויים באמצעות רעם. בשונה מכל דבר אחר לפני כן, באמצעות שיטה שלא תעלה על הדמיון האנושי, שיטה שבני האדם התקשו להבין או לקבל – התגלמות כבשר ודם – הוא הפך לבר האנוש כדי לפתח את עבודת העידן ההוא. המהלך הזה הפתיע את האנושות וגרם לה לחוסר נוחות, מכיוון שאלוהים החל שוב בעבודה חדשה שהוא מעולם לא עשה לפני כן. היום, נביט בעבודה החדשה שאלוהים השיג בעידן החדש. בכל העבודה החדשה הזו, מה אנחנו יכולים להבין מטבעו של אלוהים וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו?

הדברים הבאים מתועדים בברית החדשה.

1. (מתי י"ב 1) בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול.

2. (מתי י"ב 6-8) ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר "כי חסד חפצתי ולא-זבח", לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת.

נביט קודם בפסוק הזה: "בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול."

מדוע בחרנו בפסוק הזה? מה הקשר בינו לבין טבעו של אלוהים? בפסוק הזה, הדבר הראשון שאנחנו יודעים הוא שזה היה יום השבת, אך האדון ישוע יצא להוביל את תלמידיו בשדה הקמה. מה שיותר "שערורייתי" הוא שהם אפילו "החלו לקטוף שיבולים ולאכול." בעידן החוק, חוקיו של יהוה אלוהים אסרו על אנשים לצאת סתם או לקחת חלק בפעילויות בשבת – היו דברים רבים שהיו אסורים בשבת. הפעולה הזו מצדו של האדון ישוע הייתה תמוהה בעיני בני האדם שחיו זמן רב תחת החוק, והדבר אף עורר ביקורת. באשר לתחושת הבלבול שלהם והאופן שבו הם דיברו על מעשהו של ישוע, נניח את אלה בצד לעת עתה, ונדון ראשית בשאלה מדוע בחר האדון ישוע לעשות זאת בשבת, מכל הימים, ומה הוא רצה ללמד באמצעות המעשה הזה את האנשים שחיו תחת החוק. זהו הקשר בין הפסוק הזה לבין טבעו של אלוהים, שעליו ברצוני לדבר.

כשהאדון ישוע בא, הוא השתמש בפעולות מעשיות כדי לתקשר לאנשים: אלוהים עזב את עידן החוק והחל בעבודה חדשה, והעבודה החדשה הזו לא הצריכה שמירת שבת. כשאלוהים חרג מהמגבלות של יום השבת, זו הייתה רק טעימה מוקדמת של עבודתו החדשה. עבודתו הגדולה באמת ממשיכה להיעשות. כשהאדון ישוע החל את עבודתו, הוא כבר הותיר מאחוריו את כבלי עידן החוק והשתחרר מההגבלות של התקנות והעקרונות של העידן הזה. לא היה בו זכר לכל דבר הקשור לחוק. הוא השיל את החוק מעליו לחלוטין ולא ציית לו עוד, והוא לא דרש עוד מהאנושות לציית לחוק. אם כך, כאן אתם רואים שהאדון ישוע הלך בשדה הקמה בשבת. אלוהים לא נח, אלא יצא לעבוד. הפעולה הזו ערערה את תפיסותיהם של אנשים והעבירה להם את המסר שהוא אינו חי יותר תחת החוק ושהוא חרג מגבולות השבת והופיע בפני האנושות ובקרבה בדמות חדשה, עם דרך עבודה חדשה. הפעולה הזו בישרה לאנשים שהוא הביא עמו עבודה חדשה שהחלה עם עזיבת החוק והשבת. כשאלוהים ביצע את העבודה החדשה שלו, הוא לא נצמד עוד אל העבר והוא לא היה מעוניין עוד בתקנות של עידן החוק. הוא גם לא הושפע מעבודתו בעידן הקודם, אלא עבד כרגיל בשבת, וכשתלמידיו היו רעבים, הם יכלו לקטוף שיבולים לאכול. הדבר היה רגיל לחלוטין בעיני אלוהים. לאלוהים יש אפשרות להתחלה חדשה לחלק ניכר מהעבודה שהוא רוצה לעשות והדברים שהוא רוצה לומר. ברגע שיש לו התחלה חדשה, הוא אינו מזכיר את עבודתו הקודמת ואינו ממשיך אותה. זאת משום שלאלוהים יש העקרונות שלו בעבודתו. כשהוא רוצה להתחיל עבודה חדשה, הוא רוצה להביא את האנושות אל שלב חדש בעבודתו, ובשלה בזה עבודתו מגיעה לשלב גבוה יותר. אם אנשים ימשיכו לפעול לפי האמירות או התקנות הישנות, או ימשיכו לדבוק בהן, הוא לא ינציח או ישבח זאת. זאת מפני שהוא כבר הביא עבודה חדשה ושלב חדש בעבודתו. כשהוא יוזם עבודה חדשה, הוא מופיע בפני האנושות בדמות חדשה לחלוטין, מזווית חדשה לחלוטין, ובדרך חדשה לחלוטין, כדי שבני האדם יוכלו לראות היבטים שונים של טבעו ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זו אחת ממטרותיו בעבודתו החדשה. אלוהים לא דבק בישן ולא נצמד לשביל המוכר. כשהוא עובד ומדבר, הדבר אינו מגביל כמו שאנשים מדמיינים. באלוהים, הכל חופשי ומשוחרר ואין איסורים או הגבלות – מה שהוא מביא לאנושות הוא חירות ושחרור. הוא אל חי, אל שקיים באמת ובתמים. הוא אינו בובה או פסל חרס, והוא שונה לחלוטין מהאלילים שאנשים מקדשים ועובדים. הוא חי וחיוני ומה שדבריו ועבודתו מביאים לבני האדם זה חיים ואור, חירות ושחרור, מכיוון שהוא בעל האמת, החיים והדרך – הוא אינו מוגבל בשום צורה בעבודתו. בלי קשר למה אנשים אומרים ולאופן שבו הם רואים או מעריכים את עבודתו החדשה, הוא יבצע את עבודתו ללא נקיפות מצפון. הוא לא יחשוש מתפיסותיו של איש או מאצבעות המופנות כלפי עבודתו ודבריו, או אפילו מהתנגדותם החריפה של בני אדם מסוימים לעבודתו החדשה. איש מקרב הבריות אינו יכול להשתמש בהיגיון אנושי או דמיון, ידע או מוסריות אנושיים כדי למדוד או להגדיר את מה שאלוהים עושה, כדי להטיל ספק בעבודתו, להפריע לה או לחבל בה. אין כל הגבלה בעבודתו, ואף אדם, דבר או חפץ לא יגבילו אותה, וכוחות עוינים לא יפריעו לה. בעבודתו החדשה, הוא מלך שמנצח תמיד וכל כוח עוין וכל כפירה ודבר שקר מצד האנושות נרמסים תחת הדום רגליו. כל שלב חדש בעבודה שהוא מבצע צריך להתפתח ולהתרחב בקרב האנושות, ולהיות מבוצע ללא עיכוב בכל התבל עד שעבודתו הגדולה תושלם. אלה כול יכולתו של אלוהים, חוכמתו, סמכותו ועוצמתו. לפיכך, האדון ישוע יכול היה בצורה פתוחה לצאת ולעבוד בשבת מכיוון שבלבו לא היו חוקים, ולא היו ידע או דוקטרינה שנבעו מהאנושות. הדברים שהיו לו היו עבודתו החדשה של אלוהים ודרכו. עבודתו הייתה הדרך לשחרור האנושות, להוצאתה לחופשי, לאפשר לה להתקיים באור ולאפשר לה לחיות. ובני האדם שעובדים אלילים או אלי שקר חיים בכל יום כשהם נתונים בכבלי השטן, ומגודרים בכל מיני כללים ואיסורים – היום דבר אחד אסור, מחר אחר – אין כל חירות בחייהם. הם כמו אסירים בשלשלאות, ללא כל שמחה. מה מייצג "איסור"? הוא מייצג מגבלות, כבלים ורוע. ברגע שאדם עובד אליל, הוא עובד אל שקר, רוח רעה. האיסור נלווה לכך. אסור לכם לאכול דבר כזה או אחר, היום אסור לכם לצאת, מחר אסור לכם להדליק אש, ביום שלאחר מכן אסור לכם לעבור לבית חדש, יש לבחור בימים מסוימים לחתונות ולוויות ואף ללידה. איך נקרא הדבר? הדבר הזה נקרא איסור. זוהי כבילה של האנושות, ואלו הן שלשלאות השטן והרוחות הרעות אשר שולטות בבני האדם ומגבילות את לבם וגופם. האם האיסורים האלה קיימים אצל אלוהים? בדברכם על קדושתו של אלוהים, עליכם לחשוב קודם כל על כך: אצל אלוהים אין כל איסורים. לאלוהים יש עקרונות בדבריו ובעבודתו, אך אין איסורים, מכיוון שאלוהים עצמו הוא האמת, הדרך והחיים.

כעת, בואו נסתכל על הפסוק הבא: "ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר 'כי חסד חפצתי ולא-זבח', לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" (מתי י"ב 6-8). למה מתייחסת כאן המילה "מקדש"? במילים פשוטות, "מקדש" מתייחס לבניין גבוה ומפואר, ובעידן החוק, בית המקדש היה המקום שבו הכוהנים עבדו את אלוהים. כשהאדון ישוע אמר, "במקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש," למי מתייחסת המילה "מקום"? ברור שהמילה "מקום" מתייחסת לאדון ישוע בעצמו, משום שרק הוא היה גדול מן המקדש. מה אמרו המילים הללו לאנשים? הן אמרו לאנשים לצאת מהמקדש – אלוהים כבר יצא ולא עבד בו יותר, לכן על האנשים לחפש אחר עקבותיו של אלוהים מחוץ לבית המקדש וללכת בעקבותיו בעבודתו החדשה. הרקע לאמירה הזו של האדון ישוע היה שתחת החוק, אנשים החלו לראות את בית המקדש כדבר גדול יותר מאלוהים עצמו. כלומר אנשים עבדו את בית המקדש במקום לעבוד את אלוהים. לכן האדון ישוע הזהיר אותם לא לעבוד אלילים, אלא לעבוד את אלוהים, משום שהוא עליון. לפיכך, הוא אמר: "כי חסד חפצתי ולא-זבח." ברור שבעיני האדון ישוע, מרבית האנשים תחת החוק לא עבדו יותר את יהוה, אלא פשוט ביצעו את התהליך של הקרבת קורבנות, והאדון ישוע קבע שהתהליך הזה היה עבודת אלילים. עובדי האלילים הללו היו ראו את בית המקדש כדבר גדול ונשגב יותר מאלוהים. בלבם היה רק בית המקדש, ולא אלוהים. ואילו הם איבדו את בית המקדש, הם היו כאילו מאבדים את מקום מגורם. בלי בית המקדש, לא היה להם מקום לעבוד את אלוהים ולהקריב את קורבנותיהם. מקום מגורם, לכאורה, הוא המקום שבו הם פעלו תחת נס עבודת יהוה אלוהים, מה שאפשר להם להישאר בבית המקדש ולקיים את ענייניהם שלהם. קורבנותיהם לכאורה היו רק לשם עיסוקיהם האישיים המבישים במסווה של קיום עבודתם בבית המקדש. זו הייתה הסיבה לכך שאנשים באותו הזמן ראו את בית המקדש כגדול יותר מאלוהים. מכיוון שהם השתמשו בבית המקדש ככיסוי, ושהם השתמשו בקורבנות כמסווה לרמאות כנגד אנשים וכנגד אלוהים, האדון ישוע אמר זאת כדי להזהיר אנשים. אם תיישמו את הדברים הללו ביחס להווה, הם עדיין תקפים וענייניים באותה מידה. על אף שאנשים כיום חוו עבודה שונה של אלוהים בהשוואה לאנשים בעידן החוק, מהות הטבע שלהם נותרה דומה. בהקשר של העבודה היום, אנשים עדיין עושים אותו סוג של דברים כמו "בית המקדש גדול מאלוהים". לדוגמה, אנשים רואים את מילוי חובותיהם כתפקידם. הם רואים בנשיאת עדות על אלוהים ובמאבק בתנין הגדול האדום כאש תנועות פוליטיות להגנה על זכויות אדם, על הדמוקרטיה ועל חירות. הם מנצלים את חובתם כדי להשתמש בכישוריהם לטובת הקריירות שלהם, אך מבחינתם, יראת אל והישמרות מרע הם רק פיסות דוקטרינה שעליהם לציית להן, וכן הלאה. האין ההתבטאויות האלה מצד בני האדם למעשה זהות ל"בית המקדש גדול מאלוהים"? אלא שלפני אלפיים שנה, אנשים קיימו את ענייניהם הפרטיים בבית המקדש הגשמי, אך כיום, אנשים מקיימים את ענייניהם הפרטיים במקדשים בלתי מוחשיים. אותם אנשים הנוצרים את החוקים רואים בהם דבר מה גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים מעמד רואים בו גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים את הקריירות שלהם רואים בהן גדולות מאלוהים, וכן הלאה. משום כל התבטאויותיהם אני אומר: "אנשים מהללים את אלוהים כגדול מכל בדבריהם, אך בעיניהם הכל גדול יותר מאלוהים." זאת מכיוון שברגע שבהיותם חסידים של אלוהים, נקרית הזדמנות בדרכם של אנשים להציג את כישרונותיהם שלהם, או לנהל את ענייניהם שלהם או את הקריירה שלהם, הם מתרחקים מאלוהים ושוקעים בקריירות שהם אוהבים. באשר למה שאלוהים הפקיד בידיהם ובאשר לרצונו, הדברים הללו הושלכו זה מכבר. בתרחיש הזה, מה ההבדל בין האנשים הללו לבין אלה שניהלו את עסקיהם בתוך בית המקדש לפני אלפיים שנה?

כעת, בואו נביט במשפט האחרון בפסוק הזה מכתבי הקודש: "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת." האם ישנו צד מעשי למשפט הזה? האם אתם יכולים לראות את הצד המעשי בו? כל דבר שאלוהים אומר בא מלבו. אם כן, מדוע הוא אמר זאת? כיצד אתם מבינים זאת? אתם עשויים להבין את משמעות המשפט הזה כעת, אך בזמנו מעטים הבינו זאת, מכיוון שהאנושות זה עתה יצאה מעידן החוק. עבורם, היציאה מהשבת הייתה קשה מאוד לביצוע, שלא לדבר על הבנת השבת האמיתית.

המשפט "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" אומר לאנשים שכל הנוגע לאלוהים אינו מוחשי, ועל אף שאלוהים יכול לספק את כל צורכיכם המוחשיים, לאחר שכל צורכיכם המוחשיים מומשו, האם הסיפוק מהדברים הללו יכול להחליף את עיסוקכם באמת? הדבר בבירור אינו אפשרי! טבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, אשר שיתפנו לגביהם, שניהם אמת. לא ניתן למדוד זאת במחירם הכבד של חפצים גשמיים או בערכו של כסף, משום שזה אינו חפץ גשמי, והוא מספק את צורכי הלב של כל אחד ואחד. עבור כל אדם, הערך של האמיתות הבלתי מוחשיות האלה צריך להיות גדול מהערך של כל דבר גשמי שנושא חן בעיניו, נכון? עליכם להתעכב על האמירה הזו. הנקודה החשובה במה שאמרתי היא שמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו של אלוהים, הם הדברים החשובים ביותר לכל אדם ואדם, ולא ניתן להחליפם בחפצים חומריים. אתן לכם דוגמה: כשאתם רעבים, אתם זקוקים למזון. המזון הזה יכול להיות מזין יחסית או לוקה יחסית, אבל כל עוד תאכלו לשובע, תחושת הרעב הלא נעימה תחלוף – היא תיעלם. אתם יכולים לשבת בשלווה וגופכם ינוח. את רעבם של אנשים ניתן לפתור באמצעות מזון, אך כאשר אתם חסידים של אלוהים ואתם מרגישים שאינכם מבינים אותו, כיצד תוכלו לפתור את הריקנות שבלבכם? האם ניתן לפתור זאת באמצעות מזון? כאשר אתם הולכים בעקבות אלוהים ואינכם מבינים את רצונו, במה תוכלו להשביע את הרעב שבלבכם? במהלך חוויית הישועה שלכם באמצעות אלוהים, תוך כדי העיסוק בהשגת שינוי בטבעכם, אם אינכם מבינים את רצונו של אלוהים ואינכם יודעים מה האמת, אם אינכם מבינים את טבעו של אלוהים, האם אינכם חשים חוסר נוחות? האם אינכם חשים רעב וצמא עזים בלבכם? האם הרגשות האלה לא מונעים מכם לחוש שלווה בלבכם? אם כן, כיצד תוכלו להשביע את הרעב הזה שבלבכם – האם יש דרך לפתור זאת? יש אנשים שיוצאים לקניות, יש כאלה שמגלים את מה שעל לבם לחברים, יש כאלה שישנים כמה שרק אפשר, אחרים קוראים עוד מדברי האל, או שהם עובדים קשה יותר ומשקיעים מאמצים רבים יותר במילוי חובותיהם. האם הדברים הללו יכולים לפתור את הקשיים האמיתיים שלכם? כולכם מבינים לחלוטין נוהגים כאלה. כשאתם חשים חסרי אונים, כשאתם חשים תשוקה עזה להשיג נאורות מאלוהים, שתאפשר לכם להכיר את מציאות האמת ואת רצונו, למה אתם זקוקים ביותר? מה שאתם זקוקים לו אינו ארוחה דשנה ולא כמה מילים טובות. יותר מכך, אלה לא הנוחיות והסיפוקים החולפים של הגוף – מה שאתם זקוקים לו הוא שאלוהים יאמר לכם ישירות ובבירור מה עליכם לעשות וכיצד לעשות זאת, ושהוא יאמר לכם בבירור מה האמת. לאחר שהבנתם זאת, אפילו אם זה רק קצת, האם אינכם חשים מסופקים יותר בלבכם מאשר לאחר שאכלתם ארוחה טובה? כשלבכם מסופק, האין לבכם וכל ישותכם זוכים לשלווה אמיתית? באמצעות ההשוואה והניתוח האלה, האם אתם מבינים כעת מדוע רציתי לחלוק איתכם את המשפט הזה, "בר האנוש הוא אדון השבת"? המשמעות היא שמה שמגיע מאלוהים, מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו, גדולים מכל דבר אחר, לרבות האדם או הדבר שפעם האמנתם שהוא היקר לכם ביותר. כלומר אם אדם לא יכול לקבל דברים מפיו של אלוהים, או שהוא אינו מבין את רצון האל, הוא לא יוכל להשיג שלווה. בחווייתכם העתידית, תבינו מדוע רציתי שתראו את הפסוק הזה היום – זה חשוב מאוד. כל מה שאלוהים עושה הוא אמת וחיים. האמת של האנושות היא דבר שהיא אינה יכולה להחסיר מחייה, ואשר היא לעולם אינה יכולה להסתדר בלעדיו. אפשר גם לומר שזה הדבר הנעלה ביותר. על אף שאינכם יכולים לראותו או לגעת בו, לא ניתן להתעלם מחשיבותו עבורכם. זהו הדבר היחיד שיכול להביא שלווה ללבכם.

האם הבנתכם את האמת משולבת במצבכם האישי? במציאות, עליכם לחשוב ראשית אילו אמיתות מתייחסות לאנשים, לדברים ולחפצים שנתקלתם בהם. בין האמיתות האלה תוכלו, למצוא את רצון האל ולחבר בין מה שחוויתם לבין רצונו. אם אינכם יודעים אילו היבטים של האמת מתייחסים לדברים שנתקלתם בהם, אלא שאתם הולכים ישירות לחפש אחר רצון האל, הגישה הזו עיוורת למדי, והיא אינה יכולה להשיג תוצאות. אם ברצונכם לעסוק באמת ולהבין את רצון האל, ראשית עליכם להסתכל בסוגי הדברים שנתקלתם בהם, להבין לאילו היבטים של האמת הם קשורים, ולחפש אמת בדבר האל המתייחס למה שחוויתם. לאחר מכן, חפשו את דרך הנוהג שנכונה עבורכם באותה אמת. כך תוכלו לזכות בהבנה בלתי ישירה של רצון האל. החיפוש אחר האמת ומימושה אין פירושם יישום מכני של דוקטרינה או מילוי נוסחה. האמת אינה נוסחתית וגם אינה חוק. היא אינה מתה – היא החיים, היא דבר חי, והיא הכלל שברייה חייבת לציית לו, והכלל שבן אנוש זקוק לו בחייו. זהו דבר שעליכם להבין יותר מניסיון. בלי קשר לשאלה לאיזה שלב הגעתם בחווייתכם, אתם בלתי נפרדים מדבר האל או מהאמת. הדברים שאתם מבינים מטבעו של אלוהים והדברים שאתם יודעים לגבי מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כולם מבוטאים בדברי האל. הם קשורים לאמת בקשר בלתי ניתן להתרה. טבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הם עצמם האמת. האמת היא ביטוי אמיתי של טבעו של אלוהים ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. היא הופכת את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשי וקובעת זאת במפורש. היא אומרת לכם בצורה ישירה יותר מה אלוהים אוהב, מה הוא לא אוהב, מה הוא רוצה שתעשו ומה הוא אינו מתיר לכם לעשות, אילו אנשים הוא מתעב ואילו אנשים משמחים אותו. מאחורי האמיתות שאלוהים מביע אנשים יכולים לראות את ההנאה, הכעס, הצער והאושר שלו, כמו גם את מהותו – זוהי חשיפת טבעו. מלבד ההיכרות עם מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו והבנת טבעו מדבריו, מה שחשוב ביותר הוא הצורך להשיג את ההבנה הזו באמצעות ניסיון מעשי. אם אדם מנתק עצמו מהחיים האמיתיים כדי להכיר את אלוהים, הוא לא יוכל להשיג זאת. אפילו אם ישנם אנשים שיכולים להשיג מידה מסוימת של הבנה מדבר האל, ההבנה הזו מוגבלת להשערות ומילים, ויש שונות לעומת מה שאלוהים הינו באמת.

מה שאנחנו מתקשרים לגביו כעת כולו בתחום הסיפורים המתועדים בכתבי הקודש. באמצעות הסיפורים האלו ובאמצעות ניתוח הדברים הללו שקרו, אנשים יכולים להבין את טבעו של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ואת מהשהוא הביע. זה יאפשר להם להכיר כל היבט של אלוהים בצורה רחבה יותר, עמוקה יותר, מקיפה יותר ויסודית יותר. אם כך, האם הדרך היחידה להכיר כל היבט של אלוהים היא באמצעות הסיפורים הללו? לא! זאת משום שמה שאלוהים אומר והעבודה שהוא עושה בעידן המלכות יכולים לסייע לאנשים להכיר את טבעו בצורה מלאה וטובה יותר. עם זאת, אני חושב שקצת יותר קל להכיר את טבעו של אלוהים ולהבין את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו באמצעות כמה דוגמאות או סיפורים המתועדים בכתבי הקודש ואשר אותם אנשים מכירים. אם אקח את דברי השיפוט והייסורים והאמיתות שאלוהים מבטא היום כדי לגרום לכם להכיר אותו מילה במילה, תרגישו שזה משמים ומייגע מדי ויהיו אנשים שאפילו ירגישו שדברי האל נשמעים נוסחתיים. אך אם ניקח את הסיפורים האלה מכתבי הקודש כדוגמאות שיסייעו לאנשים להכיר את טבעו של אלוהים, הדבר לא יישמע להם משעמם. אפשר לומר שבמהלך הסברת הדוגמאות האלה, הפרטים של מה שהיה בלבו של אלוהים באותו הזמן – מצב רוחו או תחושותיו, או מחשבותיו ורעיונותיו – סופרו לאנשים בשפת בני האדם. המטרה של כל זה היא לאפשר להם להעריך ולהרגיש שמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו אינו נוסחה. אין זו אגדה או דבר מה שאנשים אינם יכולים לראות או לחוש. זהו דבר שקיים באמת, שאנשים יכולים להרגיש ולהעריך. זוהי המטרה הסופית. אפשר לומר שאנשים שחיים בעידן הזה התברכו. הם יכולים לשאוב מהסיפורים מכתבי הקודש הבנה רחבה יותר של עבודתו הקודמת של אלוהים. הם יכולים לראות את טבעו מהעבודה שעשה. הם יכולים להבין את רצון האל עבור האנושות באמצעות הטבע הזה שהוא הביע. בנוסף, הם יכולים להבין את הביטויים הממשיים של קדושתו ושל דאגתו לבני האדם כדי להשיג היכרות מעמיקה ומפורטת יותר עם טבעו של אלוהים. אני מאמין שכולכם יכולים להרגיש זאת!

במסגרת העבודה שהאדון ישוע השלים בעידן החסד, אפשר לראות היבט נוסף של מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. הדבר הובע באמצעות גופו ובני האדם יכול לראות ולהעריך זאת באמצעות אנושיותו. בבר האנוש אנשים ראו כיצד אלוהים כבשר ודם הביא לידי ביטוי את אנושיותו, והם ראו את אלוהיותו של אלוהים מתבטאת כבשר ודם. שני סוגי הביטוי האלה אפשרו לאנשים לראות אל ממשי מאוד, ולקבל תפיסה שונה של אלוהים. עם זאת, בזמן שחלף בין בריאת העולם ותום עידן החוק, כלומר לפני עידן החסד, מה שבני האדם ראו, שמעו וחוו היה רק ההיבט האלוהי של אלוהים. זה היה מה שאלוהים עשה ואמר בעולם בלתי מוחשי והדברים שהביע מישותו הממשית שלא ניתן היה לראות או לגעת בה. לעתים קרובות, הדברים הללו גרמו לאנשים להרגיש שאלוהים כה גדול ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. הרושם שאלוהים נתן לאנשים בדרך כלל היה שהוא מופיע ונעלם שוב, ואנשים אפילו חשו שכל מחשבה ורעיון שלו היו כה מסתוריים וחמקמקים שאין כל דרך להגיע אליהם, לא כל שכן לנסות להבין ולהעריך אותם. עבור בני האדם, כל דבר הנוגע לאלוהים היה מרוחק מאוד – כה מרוחק עד שאנשים לא יכלו לראות או לחוש זאת. נדמה היה שהוא למעלה בשמיים ושהוא לא קיים כלל. אז עבור אנשים, הבנת לבו של אלוהים ודעתו או משהו ממחשבותיו לא הייתה בת השגה. על אף שאלוהים עשה עבודה ממשית בעידן החוק והוא גם דיבר דברים מסוימים והביע טבע מסוים שאפשרו לאנשים להעריך ולראות ידע אמיתי לגביו, אך בסופו של דבר, זו הייתה הבעה של אלוהים את מה ששייך לו ומה שהוא הינו בעולם בלתי מוחשי. מה שאנשים הבינו, מה שהם ידעו היה עדיין לגבי ההיבט האלוהי של מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. האנושות לא יכולה לקבל תפיסה ממשית מההבעה הזו של[א] מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, והרושם שלה מאלוהים היה עדיין מוגבל לתחום של "רוח שקשה להתקרב אליה, שמופיעה ונעלמת". מכיוון שאלוהים לא עשה שימוש בחפץ או דמות מסוימים בעולם המוחשי כדי להיראות לאנשים, הם עדיין לא יכלו להגדיר אותו במושגים אנושיים. בלבם ובמוחם של בני האדם, הם תמיד רצו להשתמש בשפתם שלהם כדי לקבוע אמת מידה לאלוהים, להפוך אותו למוחשי ולהאניש אותו, למשל מה גובהו, מה גודלו, כיצד הוא נראה, מה הוא אוהב במיוחד ומה אישיותו הספציפית. למעשה, אלוהים ידע בלבו שאנשים חושבים כך. צורכיהם של בני האדם היו ברורים לו מאוד, והוא גם ידע כמובן מה עליו לעשות. לכן, הוא ביצע את עבודתו בצורה שונה בעידן החסד. הדרך הזו הייתה אלוהית ומואנשת גם יחד. בפרק הזמן שבו האדון ישוע עבד, אנשים יכלו לראות שלאלוהים היו ביטויים אנושיים רבים. לדוגמה, הוא יכול לרקוד, להשתתף בחתונות, לשתף אנשים, לדבר עמם ולשוחח עמם. בנוסף לכך, האדון ישוע השלים גם עבודה רבה שייצגה את אלוהיותו, ומובן שכל עבודתו הייתה הבעה וגילוי של טבעו של אלוהים. במהלך הזמן הזה, כשאלוהיותו של אלוהים התגשמה בגוף בשר ודם שאנשים יכלו לראות ולחוש, הם לא חשו עוד שהוא מופיע ונעלם ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. להיפך, הם יכלו לנסות לתפוס את רצון האל או להבין את אלוהיותו בכל תנועה של בר האנוש, בדבריו ובעבודתו. בר האנוש בהתגלמותו הביע את אלוהיותו של אלוהים באמצעות אנושיותו, והעביר את רצונו של אלוהים עבור האנושות. ובאמצעות הבעת רצון האל וטבעו, הוא גם חשף בפני אנשים את אלוהים שלא ניתן לראות או לחוש בעולם הרוחני. מה שאנשים ראו היה אלוהים עצמו, מוחשי ובעל בשר ודם. כך, בר האנוש בהתגלמותו הפך דברים כמו זהותו של אלוהים, מעמדו, דמותו, טבעו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשיים ומואנשים. על אף שהמראה החיצוני של בר האנוש היה בעל מגבלות מסוימות מבחינת דמותו של אלוהים, מהותו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, היו מסוגלים לחלוטין לייצג את זהותו ואת מעמדו של אלוהים – פשוט היו כמה הבדלים בצורת הביטוי. בין אם מדובר באנושיותו של בר האנוש או באלוהיותו, איננו יכולים להכחיש שהוא ייצג את זהותו ומעמדו של אלוהים. עם זאת, במהלך הזמן הזה אלוהים עבד כבשר ודם, דיבר מנקודת המבט של בשר ודם ועמד לפני האנושות עם הזהות והמעמד של בר האנוש, והדבר נתן לאנשים את ההזדמנות לפגוש ולחוות את דבריו האמיתיים ועבודתו האמיתית של אלוהים בקרב האנושות. הדבר גם אפשר לאנשים להשיג תובנות על אלוהיותו ועל גדולתו מתוך ענווה, כמו גם לקבל הבנה ראשונית והגדרה ראשונית של האמיתות והממשות של אלוהים. על אף שהעבודה שביצע האדון ישוע, דרכי עבודתו ונקודת המבט שממנה דיבר היו שונות מישותו האמיתית של אלוהים בעולם הרוחני, הכל לגביו ייצג באמת את אלוהים עצמו שבני האדם מעולם לא ראו לפני כן – לא ניתן להכחיש זאת! כלומר בלי קשר לשאלה באיזו צורה אלוהים מופיע, מאיזו נקודת מבט הוא מדבר, או באיזו דמות הוא ניצב בפני האנושות, אלוהים אינו מייצג דבר מלבד עצמו. הוא אינו יכול לייצג שום אדם – הוא אינו יכול לייצג שום אדם מושחת. אלוהים הוא אלוהים עצמו ולא ניתן להכחיש זאת.

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא נכתב "ההבעה הזו של."

0תוצאת(תוצאות) חיפוש