המלך עטור הניצחונות יושב על כס הכבוד שלו.

הוא הביא לגאולה והוביל את כל אנשיו להופיע ברוב כבוד.

הוא מחזיק את התבל בידיו,

ובחוכמתו האלוהית ובעוזו הוא בנה וחיזק את ציון.

הוא שופט במלכותיות את עולם הרשע.

הוא שופט את כל האומות ואת כל העמים,

את פני האדמה, את הימים ואת כל היצורים שחיים בהם.

הוא שופט את כל מי ששיכור מיין ההוללות.

אלוהים ישפוט אותם לבטח

ויכעס עליהם לבטח;

וכך תתגלה מלכותיותו של אלוהים,

אשר משפטו מידי ומתבצע ללא דיחוי.

אש חמתו של אלוהים תשרוף את פשעיהם הנתעבים,

ואסון גדול יומט עליהם בכל רגע כעת.

לא יהיה להם מפלט ולא מקום מסתור.

הם יבכו, יחרקו שיניים ויביאו על עצמם חורבן.

בני האל האהובים ועטורי הניצחון יישארו לבטח בציון

ולא יעזבו אותה לעולם, ולא יעזבו אותה לעולם.

ההמונים יאזינו היטב לקולו של אלוהים

וישימו לב למעשיו,

וקול התשואות שלהם לא יחדל לעולם.

האל האמיתי האחד הופיע!

סוף העולם מתרחש לפנינו.

החל השיפוט באחרית הימים.

ההמונים יאזינו היטב לקולו של אלוהים

וישימו לב למעשיו,

וקול התשואות שלהם לא יחדל לעולם.

ההמונים יאזינו היטב לקולו של אלוהים

וישימו לב למעשיו,

וקול התשואות שלהם לא יחדל לעולם.

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'