I

האנושות, אשר התרחקה מאספקת החיים של האל הכול יכול,

לא יודעת מדוע היא קיימת, אך היא מפחדת מהמוות.

אין לבני האנוש עזרה או תמיכה,

אך הם עדיין ממאנים לעצום עיניים,

והם אוזרים אומץ כדי לתמוך בשקי

בשר שנעדרים כל תחושה בנשמתם,

בעודם גוררים קיום עלוב בעולם הזה.

אתם חיים כך, ללא תקווה, כמו שעושים אחרים, וללא מטרה.

רק האחד הקדוש האגדי יבוא להושיע את בני האדם

שנאנקים מסבל וכמהים נואשות לבואו.

עד כה, האמונה הזו לא הייתה יכולה להתגשם

בבני האדם שאינם בהכרה.

אף על פי כן, בני האדם עדיין כמהים לה כל כך.

II

יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות.

לצד זאת, הוא חש סלידה מבני האדם מחוסרי ההכרה,

משום שהיה עליו להמתין זמן רב מדי כדי

לקבל תשובה מהאנושות.

הוא רוצה לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם,

לתת לכם מים ומזון ולהעיר אתכם,

כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים.

כשאתם עייפים

וכשאתם מתחילים לחוש

במידה מסוימת באומללות הקודרת של העולם,

אל תאבדו ואל תבכו.

האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת.

III

הוא משגיח עליכם לצדכם, בהמתנה שתחזרו לאחור.

בהמתנה ליום שבו זיכרונכם יחזור לפתע:

ותבינו שמוצאכם מאלוהים,

שבזמן לא ידוע, איבדתם כיוון;

שבזמן לא ידוע, איבדתם הכרה על הדרך,

ושבזמן לא ידוע, רכשתם "אב";

כשתבינו, בנוסף, שהאל הכול יכול השגיח עליכם מאז ומתמיד,

והמתין זמן רב מאוד לשובכם.

IV

הוא צפה בכמיהה נואשת והמתין למענה, מבלי לקבל תשובה.

השגחתו והמתנתו לא יסולאו בפז,

הם נועדו ללבם ולרוחם של בני האנוש.

ייתכן שהשגחתו והמתנתו לא יודעות סוף

וייתכן שבאו אל סופן.

אולם עליכם לדעת בדיוק איפה נמצאים לבכם ורוחכם כעת.

מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של אלוהים ועבודתו, אנחתו של האל הכול יכול