אני ניצב מעל התבל יום אחר יום ומשקיף, ואני מסתתר במקום משכני בענווה כדי לחוות את החיים האנושיים, ובוחן מקרוב כל מעשה של האדם. איש מעולם לא הקדיש לי את כל כולו באמת. אף אחד מעולם לא עסק בחיפוש אחר אמת. איש מעולם לא דאג לשלומי. איש מעולם לא קיבל החלטות בפניי ועמד בחובתו. איש מעולם לא התיר לי לשכון בתוכו. איש לא הוקיר אותי כפי שהוא מוקיר את חייו שלו. איש מעולם לא ראה את במציאות המעשית את כל הווייתה של האלוהיות שלי. איש מעולם לא היה מוכן להיות בקשר עם האל המעשי עצמו. כשבני אדם נבלעים במים, אני מציל אותם מהמים העומדים ונותן להם הזדמנות לחיים חדשים. כשבני אדם מפחדים לחיות, אני גואל אותם מסף המוות ונותן להם אומץ לחיות, והם רואים בי את היסוד לקיומם. כשהאדם ממרה את פי, אני גורם לו להכיר אותי במרדנותו. לאור טבעה הישן של האנושות ולאור רחמיי, במקום להמית בני אנוש, אני מאפשר להם להכות על חטא ולפתוח דף חדש. כשבני האדם גוועים ברעב, אני חוטף אותם מידי המוות כל עוד נשמתם בהם ומונע מהם ליפול ברשתו של השטן. פעמים כה רבות, בני האדם ראו את ידיי; פעמים כה רבות, הם ראו את ארשת פניי האדיבה ואת פניי המחייכים; פעמים כה רבות, הם ראו את המלכותיות שלי ואת חרון אפי. אף על פי שהאנושות מעולם לא הכירה אותי, אני לא מנצל את חולשתה כדי לגרום לצרות מיותרות. חוויתי את מצוקות האנושות, ולכן אני מבין ללבו של האדם על חולשתו. רק בתגובה למרדנות של בני האדם ולכפיות הטובה שלהם, אני מטיל עליהם ייסורים בדרגות שונות.

אני מסתתר כשבני האדם עסוקים ומתגלה בזמן הפנאי שלהם. האנושות מדמיינת אותי ככל-יודע וכאלוהים עצמו הנענה לכל בקשה. לפיכך, רוב בני האדם פונים אליי רק כשהם זקוקים לעזרתו של אלוהים, ולא מתוך רצון להכיר אותי. כשבני האדם חולים ומיוסרים, הם מתחננים שאסייע להם במהרה. כשהם במצוקה, הם חולקים איתי את קשייהם ככל יכולתם בניסיון להיפטר מהסבל. אולם אף בן אנוש לא מסוגל לאהוב אותי כשנוח לו. אף אדם לא פנה אליי בעתות שלווה ואושר, כדי לחלוק איתי את שמחתו. כשמשפחתם הקרובה מאושרת ובריאה, בני האדם משליכים אותי הצדה או סוגרים את הדלת בעדי – הם מונעים ממני להיכנס וליהנות מהאושר המבורך של משפחתם. הדעת האנושית צרה מדי – צרה מדי אפילו כדי להכיל אל אוהב, רחום וממשי כמוני. פעמים כה רבות, בני האדם דחו אותי בזמנים של צחוק עליז; פעמים כה רבות, שימשתי לבני האדם משענת כשהם מעדו; פעמים כה רבות, בני אדם הסובלים ממחלות אילצו עליי לשמש להם רופא. כמה אכזרית היא האנושות! הם לגמרי לא הגיונית ולא מוסרית. לא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו רגשות שאמורות להיות להם. כמעט שאין להם מגע אנושי. הרהרו בעבר והשוו אותו להווה. האם מתחוללים בכם שינויים? האם העבר פחות בא לידי ביטוי בהווה, או שמא העבר עדיין לא הוחלף?

פסעתי לאורך כל ההרים והגאיות וחוויתי את העליות והמורדות של העולם. שוטטתי בקרב בני האדם וחייתי בקרב בני האדם שנים רבות, אך נדמה שאופי האנושות לא השתנה באמת. נדמה שאופיים הישן של בני האדם הכה בהם שורש ונבט בהם. הם לעולם לא מסוגלים לשנות את אופיים הישן, אלא רק לשפר במקצת את התשתית המקורית. כפי שבני האדם אומרים, המהות לא השתנתה, אך הצורה השתנתה מאוד. נדמה שכולם מנסים לשטות בי ולסנוור אותי, כדי לחמוק מידיי ולזכות בהערכתי. אני לא מתפעל מתחבולות בני האדם ואני לא שם לב אליהן. במקום לצאת מהכלים, אני מאמץ גישה של התבוננות ללא ראייה. אני מתכנן להתגמש במידת מה לאנושות ולאחר מכן לטפל בכל בני האנוש כאיש אחד. אם כל בני האנוש נעדרים הערכה עצמית ואם הם אומללים חסרי תועלת שלא מוקירים את עצמם, מדוע הם בכלל זקוקים לעוד רחמים ואהבה ממני? ללא יוצא מהכלל, בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה כובד משקלם. עליהם לעלות על מאזניים ולהישקל. האנושות לא שמה אליי לב, ולכן אני לא מתייחס אליה ברצינות. בני האנוש לא מקדישים לי תשומת לב, ולכן אני לא צריך להשקיע בהם מאמץ. זה הטוב בכל העולמות, הלא כן? זה תיאור נאמן שלכם, בני עמי, הלא כן? מי קיבל החלטות בפניי ולא השליך אותן אחר כך? מי קיבל החלטות לטווח הארוך בפניי במקום לקבל החלטות תכופות על הא ועל דא? בני האדם תמיד מקבלים החלטות בפניי בעתות שלווה, ומבטלים אותן בעתות מצוקה. לאחר מכן, הם מקבלים את אותן החלטות מחדש בפניי. האם אני עד כדי כך לא מכובד שאקבל כבדרך אגב את הפסולת שבני האדם מצאו בערמת האשפה? מעטים בני האנוש שעומדים בהחלטותיהם, מעטים הם הצנועים ומעטים הם אלה שמקריבים לי את הדברים היקרים להם מכל. כולכם כאלה, הלא כן? כבני עמי במלכות, אם לא תהיו מסוגלים למלא את חובתכם, אני אתעב ואדחה אתכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 14