בעיניי, האדם הוא המושל בכל. נתתי לו סמכות רבה והרשיתי לו לנהל את כל הדברים על פני האדמה – את העשב שעל ההרים, את בעלי החיים שביערות ואת הדגים שבמים. אולם במקום לשמוח מכך, האדם סובל מחרדה. כל חייו הם סבל אחד גדול, וחיפזון, ושעשוע לנוכח ריקנות, ובכל חייו, אין המצאות ויצירות חדשות כלל. איש לא מסוגל להשתחרר מהחיים הנבובים האלה, איש מעולם לא מצא משמעות בחייו, ואיש לא חווה מעולם חיים אמיתיים. על אף שבני האדם כיום חיים כולם לאורי הזוהר, הם לא יודעים דבר על החיים בשמיים. אם לא אהיה רחום כלפי האדם ולא אושיע את האנושות, כל בני האדם הגיעו לחינם, חייהם על פני האדמה חסרי משמעות, והם גם יעזבו לחינם, מבלי שיהיה להם במה להתגאות. בני האדם מכל עדה, חלק בחברה, אומה ודת מודעים כולם לריקנות על פני האדמה, והם כולם מחפשים אותי ומחכים לשובי – אך מי יהיה מסוגל להכיר אותי בבואי? אני יצרתי את כל הדברים, אני בראתי את האנושות, וכיום ירדתי אל בני האדם. עם זאת, האדם מכה אותי ומתנקם בי. האם העבודה שאני עושה על האדם לא מועילה לו כלל? האם אני באמת לא מסוגל לְרַצות את האדם? מדוע האדם דוחה אותי? מדוע האדם קר ואדיש כלפיי? מדוע פני האדמה מכוסים בגוויות? האם זה באמת מצב העולם שבראתי לאדם? מדוע הענקתי לאדם שפע שאין שני לו, אך בתמורה הוא בא אליי בידיים ריקות? מדוע האדם לא אוהב אותי באמת? מדוע הם לעולם לא מתייצב בפניי? האם כל דבריי היו באמת לחינם? האם דבריי נעלמו כפי שמים מבריחים חום? מדוע האדם לא מוכן לשתף איתי פעולה? האם בואו של יומי הוא באמת רגע מותו של אדם? האם באמת ייתכן שאשמיד את האדם כשמלכותי תיוסד? מדוע איש מעולם לא תפס את כוונותיי במהלך כל תוכנית הניהול שלי? מדוע האדם מתעב אותי ודוחה אותי במקום להוקיר את האמירות שלי? אני לא מגנה אף אחד, אלא רק גורם לכל בני האדם להירגע ולעשות חשבון נפש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 25