I

הסצנה המתוארת בכתבי הקודש "ציווי אלוהים על אדם"

זו תמונה מרגשת ומלבבת.

על אף שהיא כוללת רק את אלוהים ואת האדם,

האינטימיות ביניהם כל כך מעוררת קנאה.

II

אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם,

מקיפה את האדם;

האדם נאיבי ותמים, חופשי וחסר דאגה,

חי באושר תחת עינו של אלוהים;

אלוהים דואג לאדם,

והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים;

כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות

ואינו נפרד ממנו.

III

אלוהים חש אחריות לאדם מהרגע שברא אותו.

מהי האחריות הזו?

עליו להגן על האדם, להשגיח עליו.

הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם.

זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם.

IV

מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא:

"מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃

וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ

כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת".

המילים הפשוטות האלה מייצגות את כוונת האל.

הן גם מגלות שבלבו, אלוהים כבר החל לדאוג לאדם.

V

במילים הספורות והפשוטות האלה,

אנחנו רואים את לבו של אלוהים.

האם יש אהבה בלבו של אלוהים? האם יש בו דאגה?

ניתן לא רק להעריך את אהבתו ודאגתו של אלוהים

אלא גם להרגיש אותן ממש.

אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות,

הייתם מרגישים חמימות,

הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם,

הייתם מרגישים אושר.

VI

כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים?

האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים?

האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם?

האם לבכם יתקרב אל אלוהים?

אתם יכולים לראות מכך עד

כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים.

אולם עוד יותר חשוב

שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים.

מתוך: הדבר, כרך שני – על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'