הסצינה בכתבי הקודש, ציווי האל לאדם,

מחממת לב ונוגעת.

למרות שהתמונה מכילה רק את האל והאדם,

היחסים בין השניים כה אינטימיים

וגורמים להרגיש פליאה, פליאה והערצה.

אהבת האל השופעת מורעפת על האדם,

אדם תמים וטהור ללא משא של דאגות,

חי באושר והשגחה אלוהית.

אלוהים דואג לו, והאדם חוסה תחת כנפיו.

מעשיו של האדם, מילותיו ופועלו

קשורים באל, אין להפרידן.

כבר מהרגע הראשון, מרגע הבריאה

של המין האנושי האל אחראי עליו.

ומהי האחריות האלוהית?

הוא המגן על האדם והוא השומר עליו.

הוא מקווה שהאדם יבטח בו, יבטח ויציית לדבריו.

זה הדבר הראשון שהאל ציפה מבני האדם.

מתוך אותה תקווה, אלוהים אמר את המילים הבאות:

"מכל עץ הגן אכול תאכל,

ומעץ הדעת טוב ורע-לא תאכל ממנו,

כי ביום אכלך ממנו מות תמות."

מילים פשוטות, המעידות על רצון האל

מראות שדאגה לאדם היתה כבר בליבו.

באותן מילים פשוטות, אנו רואים מה בליבו של האל.

היש אהבה בליבו? היש מסירות ודאגה?

אהבתו של האל היא משהו שניתן להרגיש ולחוש.

אם אתם בעלי מצפון ואנושיות,

תחושו חום, עטופים בדאגה, ואהובים,

תרגישו מבורכים בשמחה.

כשאתם מרגישים זאת, כיצד תנהגו כלפי האל?

האם תדבקו בו?

האם אהבה של יראת כבוד לא תצמח בלבבכם?

האם לבכם יתקרב אליו?

מכך אנו רואים כמה חשובה אהבתו של האל לאדם.

אך אף חשוב מכך

שהאדם ירגיש ויבין את אהבתו של האל.

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'