בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם (קטע נבחר)

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יישא זאת תמיד, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. ...ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: מעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח נצחים, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל רף לאופן שבו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, והסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם מצב כזה, אני קצת כועס. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לנושאים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאורה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל לחוות את טבעו האמיתי של אלוהים בחייו הממשיים, ואתם גם לא יכולים פשוט להבין מהו טבעו של אלוהים. לפיכך, אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט לא מודים שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," בני האדם יתנגדו להצהרה הזו מעומק לבם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי רחמים, אם לא תיתן לי אהבה, ואם לא תיתן לי סובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות... רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה עד אין קץ ולזכות למחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." על אף שאתם אולי לא חושבים על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאורה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בפיקוח, בדוקטרינה ובתיאוריה שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מכתבים ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב עלוב!

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו