רק אלוהים, שיש לו הזהות של הבורא, הוא בעל הסמכות הייחודית (קטעים נבחרים)

את הסמכות עצמה ניתן להסביר כעוצמתו של אלוהים. דבר ראשון, ניתן לומר בוודאות כי הן סמכות והן עוצמה הן דברים חיוביים. אין להן קשר לדבר שלילי כלשהו והן אינן קשורות לישויות כלשהן, שנבראו או שלא נבראו. עוצמתו של אלוהים מסוגלת לברוא דברים בכול צורה שהיא, שיש להם חיים וחיוניות, והדבר נקבע על ידי חייו של אלוהים. אלוהים הוא חיים, ולפיכך הוא המקור לכול היצורים החיים. זאת ועוד, סמכותו של אלוהים יכולה לגרום לכול היצורים החיים להישמע לכול מילה של אלוהים, כלומר להתהוות בהתאם לדברים הנאמרים מפי אלוהים ולחיות ולהתרבות במצוות אלוהים, שעל פיה אלוהים שולט בכול היצורים החיים ומצווה עליהם, ולעולם לא תהיה חריגה, לנצח נצחים. אין אדם או עצם שיש לו הדברים האלה. רק לבורא יש עוצמה כזו ורק הוא נושא אותה, ולפיכך היא מכונה בשם סמכות. זוהי ייחודיות הבורא. ככזו, בין אם זו המלה "סמכות" עצמה או מהותה של סמכות זו, כול אחת מהן ניתן לקשר רק לבורא, מפני שהיא סמל לזהותו ולמהותו הייחודית של הבורא ומייצגת את זהותו ומעמדו של הבורא. מלבד הבורא, אין אדם או עצם שניתן לקשרו למלה "סמכות". זהו פירוש לסמכותו הייחודית של הבורא.

על אף שהשטן הביט באיוב בעיניים חומדות, ללא רשות מאלוהים הוא לא העז לגעת ולו בשערה אחת על גופו. על אף שהוא רע ואכזר מטבעו, לאחר שאלוהים הוציא את פקודתו אליו, לא היתה לשטן ברירה אלא להישמע למצוות אלוהים. וכך, על אף שהשטן היה אחוז טירוף כמו זאב בין כבשים כשהוא מצא את איוב, הוא לא העז לשכוח את הגבולות שנקבעו לו על ידי אלוהים, לא העז להפר את פקודות אלוהים ובכל אשר עשה, לא העז לחרוג מן העקרונות והגבולות שבדברי אלוהים – האין זו עובדה? מכך ניתן לראות שהשטן אינו מעז להפר דבר מדבריו של יהוה אלוהים. בעיני השטן, כול מלה מפי אלוהים היא פקודה, חוק שמיימי וביטוי לסמכותו של אלוהים – כי מאחורי כול מלה של אלוהים משתמע עונשו של אלוהים למי שיפר את פקודותיו ולמי שלא יישמע ויתנגד לחוקים השמיימיים. השטן יודע בבירור כי אם יפר את פקודות אלוהים, עליו לקבל את השלכות העבירה על סמכותו של אלוהים וההתנגדות לחוקים השמיימיים. ומהן ההשלכות האלה בדיוק? אין צורך לומר שהן כמובן, ענישתו על ידי אלוהים. מעשי השטן כלפי איוב לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של השחתת האדם על ידו, וכאשר השטן ביצע מעשים אלה, הגבולות שקבע אלוהים והפקודות שהוציא לשטן, לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של העקרונות שמאחורי כול דבר שהוא עושה. בנוסף לכך, תפקידו ועמדתו של השטן בעניין זה לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של תפקידו ועמדתו בעבודת הניהול של אלוהים, וציותו המוחלט של השטן לאלוהים בפיתויו של איוב לא היה אלא ייצוג בזעיר אנפין של האופן שבו השטן לא העז להביע ולו את ההתנגדות הקלה ביותר כלפי אלוהים בעבודת הניהול שלו. איזו אזהרה ייצוגים אלה בזעיר אנפין נותנים לכם? בין כול הדברים, ובהם השטן, אין אדם או דבר שיכול לעבור על החוקים והצווים השמיימיים שנקבעו על ידי הבורא ואין אדם או דבר שמעז להפר חוקים וצווים שמימיים אלה, כי אין אדם או עצם שיכול לשנות את העונש שמטיל אלוהים על כול מי שאינו נשמע להם, או לחמוק מעונש זה. רק הבורא יכול לקבוע חוקים וצווים שמיימיים, רק לבורא יש הסמכות להוציאם לפועל ורק על עוצמתו של הבורא לא יכול אדם או דבר כלשהו לעבור. זוהי סמכותו הייחודית של הבורא, סמכות זו היא עליונה בין כול הדברים, וכך בלתי אפשרי לומר כי "אלוהים הוא הגדול מכולם והשטן הוא מספר שתיים". אין עוד אלוהים מלבד הבורא, בעל הסמכות הייחודית!

האם יש לכם כעת ידע חדש על סמכותו של אלוהים? דבר ראשון, האם יש הבדל בין הסמכות של אלוהים שהוזכרה זה עתה, לבין עוצמתו של האדם? ומהו ההבדל? יש האומרים כי לא ניתן להשוות בין השתיים. נכון! על אף שבני אדם אומרים כי לא ניתן להשוות בין השתיים, במחשבותיו ובתפיסותיו של האדם, עוצמתו של האדם מבולבלת פעמים רבות עם הסמכות, כאשר השתיים מושוות לא פעם זו לזו. מה מתרחש כאן? האין בני האדם עושים טעות שבה הם מחליפים מבלי משים את האחת בשנייה? אין בין השתיים קשר ולא ניתן להשוות ביניהן, אך בני אדם בכל זאת אינם מצליחים להתאפק. כיצד יש לפתור זאת? אם באמת ברצונכם למצוא פתרון, הדרך היחידה היא להבין ולהכיר את סמכותו הייחודית של אלוהים. לאחר שתבינו ותכירו את סמכותו הייחודית של אלוהים, לא תזכירו את עוצמתו של האדם ואת סמכותו של אלוהים בנשימה אחת.

למה מתייחס המושג עוצמתו של האדם? במילים פשוטות, זוהי היכולת או המיומנות המאפשרת לטבעו המושחת, לרצונותיו ולשאיפותיו של האדם להתרחב או להתממש במידה הרבה ביותר. האם זה נחשב לסמכות? אין זה משנה עד כמה מנופחים או משתלמים שאיפותיו ורצונותיו של האדם, לא ניתן לומר כי לאדם זה יש סמכות. לכול היותר, התנפחות והצלחה אלה אינן אלא הדגמה של הלצותיו של השטן בקרב בני האדם, לכול היותר זוהי פארסה שבה עובד השטן כאב הקדום של עצמו כדי להגשים את שאיפותיו להיות אל.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א'