רק מי שנשמע לריבונות הבורא יכול להשיג חופש אמיתי

כיוון שבני אדם אינם מכירים בתזמורי הבורא ובריבונותו של הבורא, הם עומדים תמיד מול הגורל בהתרסה, עם גישה מרדנית, ושואפים תמיד להשליך מעליהם את סמכותו של אלוהים וריבונותו ואת הדברים שצופן בחובו הגורל, בתקוות שווא לשנות את נסיבותיהם הנוכחיות ואת גורלם. אך הם אינם יכולים להצליח לעולם. הם מתוסכלים בכול אשר יפנו. המאבק הזה, אשר מתרחש בעומק נשמתו של האדם, הוא מאבק כואב. הכאב בלתי נשכח ובמשך כול הזמן, האדם מבזבז את חייו. מהו הגורם לכאב הזה? האם הסיבה היא ריבונותו של אלוהים או מפני שהאדם נולד ללא מזל? מובן שאף אחת מן האפשרויות אינה נכונה. בשורה התחתונה, הסיבה היא הדרכים שבהן בני אדם בוחרים ללכת ולחיות את חייהם. יש בני אדם שאולי לא הבינו את הדברים האלה. אך כשאתם יודעים באמת, כשאתם מגיעים להכרה אמיתית בכך שלאלוהים יש ריבונות על הגורל האנושי, כשאתם מבינים באמת שכול דבר שאלוהים תכנן והחליט למענכם הוא זכות גדולה והגנה גדולה, אתם מרגישים כיצד כאבכם נעשה בהדרגה קל יותר וכול שלמותכם נעשית רגועה, חופשית, משוחררת. אם לשפוט על פי מצבם של רוב בני האדם, על אף שברמה סובייקטיבית אין ברצונם להמשיך לחיות כפי שחיו בעבר, על אף שהם רוצים בהקלה לכאבם, מבחינה אובייקטיבית הם אינם יכולים להתמודד באמת עם ערכה ומשמעותה המעשיים של ריבונות הבורא על הגורל האנושי. הם אינם יכולים להכיר באמת בריבונותו של הבורא ולהישמע לה, לא כל שכן לדעת כיצד לבקש ולקבל את תזמורי הבורא וסידוריו. לפיכך, אם בני אדם אינם יכולים להכיר באמת בעובדה שלבורא יש ריבונות על הגורל האנושי ועל כול הדברים, אם הם אינם יכולים להיכנע באמת לריבונות הבורא, יהיה להם קשה שלא להיות מונעים על ידי המושג כי "גורל האדם הוא בידיו" ולא להיות כבולים על ידו, יהיה להם קשה לנער מעליהם את כאב מאבקם העז נגד הגורל וריבונות הבורא, ואין צורך לומר שיהיה להם גם קשה להיות משוחררים וחופשיים באמת, להיות לאנשים העובדים את אלוהים. יש דרך פשוטה ביותר להשתחרר מן המצב הזה: להיפרד לשלום מדרך החיים הקודמת, להיפרד מן המטרות הקודמות בחיים, לסכם ולנתח את אורח החיים, הפילוסופיה, העיסוקים, הרצונות והאידיאלים הקודמים, ואחר כך להשוותם לרצון אלוהים ודרישותיו מהאדם, ולבדוק אם יש בהם התואמים את רצונו ודרישותיו של אלוהים, אם איזה מהם מוביל לערכים הנכונים בחיים, מוביל את האדם להבנה רבה יותר של האמת ומאפשר לו לחיות באנושיות ובצלם אנוש. כשתחקרו שוב ושוב ותנתחו בקפידה את המטרות השונות שבני אדם חותרים אליהן בחיים ואת דרכי החיים השונות שלהם, תגלו כי אף לא אחת מהן מתאימה לכוונה המקורית שהיתה לבורא כאשר ברא את האנושות. כולן מרחיקות את בני האדם מריבונותו ודאגתו של הבורא. כולן מלכודות שהאנושות נופלת לתוכן ושמובילות אותה לגיהינום. לאחר שתבינו זאת, תהיה משימתכם להניח בצד את השקפתכם הישנה על החיים, להתרחק ממלכודות שונות, להניח לאלוהים לשלוט בחייכם ולקבוע לכם סידורים, לנסות רק להיכנע לתזמוריו של אלוהים ולהנחייתו, שלא תהיה לכם ברירה, ולהיות לאנשים העובדים את אלוהים. הדבר נשמע קל, אך קשה לעשותו. יש בני אדם שיכולים לשאת את הכאב שבכך, ואחרים לא. יש שמוכנים להישמע, ואחרים לא. למי שאינו מוכן, אין רצון ונחישות לעשות זאת. הוא מודע בבירור לריבונותו של אלוהים, יודע היטב כי אלוהים הוא שמתכנן ומסדר את הגורל האנושי, אך בכול זאת נאבק ובועט, בכול זאת אינו משלים עם הפקדת גורלו ביד אלוהים ועם הכניעה לריבונותו של אלוהים, ויתרה מכך, הוא מתנגד לתזמוריו וסידוריו של אלוהים. לכן יהיו תמיד אנשים שירצו לבדוק בעצמם, למה הם מסוגלים. הם חפצים לשנות את גורלם במו ידיהם או להשיג אושר בכוחם שלהם, לבדוק אם יוכלו לחרוג מגבולות סמכותו של אלוהים ולהתעלות על פני ריבונותו של אלוהים. העצב במצבו של האדם אינו על כך שהאדם שואף לחיים מאושרים, לא שהוא חותר לעושר ותהילה או נאבק נגד גורלו מבעד לערפל, אלא על כך שלאחר שראה את קיומו של אלוהים, לאחר שלמד את העובדה שלבורא יש ריבונות על הגורל האנושי, הוא בכול זאת אינו יכול לתקן את דרכיו, אינו יכול לחלץ את רגליו מתוך הבוץ, אלא מקשה את לבו ומתמיד בשגיאותיו. הוא מעדיף להמשיך לדשדש בבוץ, להתחרות בעיקשות בריבונותו של אלוהים, להתנגד לה עד הסוף המר, ללא כל שמץ של מוסר כליות, ורק כשהוא שוכב שבור ומדמם הוא מחליט לבסוף לוותר ולסגת. זהו הצער האמיתי על האדם. לכן אני אומר, מי שבוחר להיכנע הוא חכם ומי שבוחר להימלט הוא עקשן.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'