כשהירח הבהיר עולה, הלילה הרגוע מתנפץ מיד. אף על פי שהירח מרופט, רוח טובה שורה על האדם והוא יושב בשלווה לאור הירח ומתפעל מהמחזה היפהפה מתחת לאור. האדם לא יכול לתאר את רגשותיו – נדמה שהוא רוצה להיזכר בעבר, ורוצה להביט בעתיד ונהנה מההווה. חיוך עולה על פניו, ולתוך האוויר הנעים מחלחל ניחוח רענן. כשרוח קלה מתחילה לנשוב, האדם מבחין בניחוח העשיר ונדמה שהוא משתכר ממנו ולא מסוגל לקום ממקומו. זה בדיוק הזמן שבו אני בא באופן אישי אל בני האדם, והאדם קולט ביתר קלות את הריח העשיר, ולכן כל בני האדם חיים בניחוח הזה. אני בשלום עם האדם, והוא חי איתי בהרמוניה – הוא כבר לא סוטה ביחסו אליי, אני כבר לא גוזם את ליקוייו של האדם, סבר פניו של האדם כבר לא מוטרד, והמוות כבר לא מאיים על האנושות כולה. כיום, אני מתקדם ביחד עם האדם לתקופת הייסורים, זה לצד זה. אני עושה את עבודתי, כלומר, אני מכה באדם בשבטי והוא מוטח על בני האדם המרדניים. בעיני האדם, נדמה שיש לשבטי כוחות מיוחדים: הוא מכה את כל אויביי ולא ממהר לחוס עליהם, ושבטי עושה את תפקידו הטבעי בהתקפת כל מי שמתנגד אליי. כל מי שבידיי ממלא את חובתו על פי כוונתי המקורית, והוא מעולם לא קרא תיגר על רצונותיי או שינה את מהותו. כתוצאה מכך, המים ישאגו, ההרים יתמוטטו, הנהרות הגדולים יתפרקו, יתחוללו שינויים באדם, אור השמש יתעמעם, הירח יתכהה, האדם לא יחיה עוד בעתות שלום, לא יהיו עוד רגעי שלווה על פני הקרקע, השמיים לא יהיו עוד רגועים ושקטים ולא עוד יהיו סבלניים. כל הדברים יתחדשו וישחזרו את המראה המקורי שלהם. כל המשפחות על פני האדמה יתפרקו וכל האומות על פני האדמה יתפרדו לחלקים – ימי האיחוד בין בעל ורעיה יחלפו, ואם ובנה לא ייפגשו שוב, ולא תהיה עוד פגישה של אב ובת. אני אנפץ את כל מה שהיה על פני הארץ. אני לא נותן לאדם את ההזדמנות להביע את רגשותיו, משום שאין לי רגשות, ובמידת מה, התחלתי לתעב את רגשותיהם של בני האדם. הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם השליכו אותי הצדה, ושהפכתי ל"זר" בעיניהם; הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם שכחו אותי; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא מנצל את ההזדמנות לשכך את "מצפונו;" רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא תמיד מואס בייסורים שאני מטיל עליו; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא טוען שאני לא הוגן ולא צודק ואומר שאני מתעלם ברגשותיו של האדם כשאני מטפל בדברים. האם יש גם לי שאר בשר על פני האדמה? מי אי-פעם עבד כמוני יומם ולילה למען כל תוכנית הניהול שלי, מבלי לחשוב על אכילה ושינה? איך אפשר להשוות בין האדם ואלוהים? איך ייתכן שהוא יהיה תואם לאלוהים? איך ייתכן שאלוהים, שבורא, יהיה שייך לאותה קטגוריה שלה שייך האדם, שהוא ברוא? איך ייתכן שאוכל תמיד לחיות ולפעול ביחד עם האדם על פני האדמה? מי דואג ללבי? האם תפילותיו של האדם דואגות לו? פעם הסכמתי להצטרף לאדם ולצעוד איתו – ואכן, עד היום, אני דואג לאדם ומגן עליו, אך מתי יבוא היום שבו האדם יוכל להתנתק מדאגתי? על אף שהאדם מעולם לא דאג ללבי, מי יכול להמשיך לחיות בארץ ללא אור? ברכותיי הן הסיבה שהאדם חי עד היום.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 28