I

האל מחשיב את המאורע הזה של ניהולו את האנושות,

של הושעתו את האנושות, כחשוב יותר מכל דבר אחר.

הוא עושה את הדברים האלה לא רק באמצעות מחשבתו,

ולא רק באמצעות דבריו,

ובוודאי שהוא לא עושה אותם כלאחר יד –

הוא עושה את כל הדברים הללו עם כוונות,

תוך שיש לו תוכנית, מטרה ואמות מידה.

ניתן לראות שהמאורע הזה של עבודת האל להושעת האנושות

נושא משמעות רבה עבור האל והאדם גם יחד.

II

לא משנה כמה קשה העבודה,

לא משנה כמה גדולים המכשולים שבפניה,

לא משנה כמה חלשים בני האדם או כמה עמוקה מרדנותם,

אף אחד מהדברים האלה לא קשה עבור האל.

האל מעסיק את עצמו,

הוא משקיע מדם ליבו והוא מנהל את העבודה שברצונו לבצע.

הוא גם מסדר הכול ומחזיק בריבונות על כל

אותם האנשים שבהם הוא רוצה לבצע עבודה

ועל כל העבודה שהוא רוצה לעשות – לכל זה אין תקדים.

זו הפעם הראשונה שהאל עושה שימוש בשיטות האלה

ומשלם מחיר גבוה כל כך

עבור המיזם רחב ההיקף לניהול האנושות והושעתה.

III

בעת שהאל מבצע את כל העבודה הזו,

הוא מביע בפני בני האדם את דם ליבו ומשחרר אותו לאנושות,

טיפין טיפין וללא כל סייג, כמו גם את תכונות האל ומהותו,

את חוכמתו ואת כול יכולתו וכל היבט של צביונו.

ההבעה והשחרור של שיטות אלה הם חסרי תקדים.

כך, בכל רחבי תבל,

מלבד האנשים שהאל רוצה לנהל ולהושיע,

מעולם לא היו ברואים כה קרובים לאלוהים,

שהיה להם קשר כה אינטימי עמו.

IV

האנושות, שאותה האל רוצה לנהל ולהושיע,

חשובה מכול בליבו של האל,

והוא מעריך את האנושות הזו מעל לכל דבר אחר.

על אף שהוא שילם מחיר גבוה עבורה,

ועל אף שהוא נפגע ממנה ושהיא מורדת בו שוב ושוב,

אין לו תלונות או חרטות,

והוא בכל זאת לא עוזב אותה ולא מוותר עליה

וממשיך לבצע את עבודתו ללא הפסקה.

זאת מכיוון שהוא יודע שבמוקדם או במאוחר,

יבוא יום שבו בני האדם יתעוררו לקריאה שבדבריו,

ודבריו ייגעו ללבם,

והם יכירו בו כאדון הבריאה וישובו אליו...

מתוך: הדבר, כרך שני – אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'