לא רק שבני האדם המטופשים והיהירים האלה לא עשו את כל יכולתם ולא מילאו את חובתם, אלא שהם פושטים את ידיהם לחסד, כאילו שמבוקשם מגיע להם. ואם הם לא משיגים את מבוקשם, הם הופכים לחסרי אמונה עוד יותר. איך יכולים בני אדם כאלה להיחשב בני אדם שקולים? איכותכם ירודה ואתם חסרי היגיון – אתם לא מסוגלים כלל למלא את החובה שעליכם למלא במהלך עבודת הניהול. ערככם כבר ירד באופן תלול. כישלונכם לגמול לי על שהיטבתי עמכם כל כך הוא בעצמו מעשה של מרדנות קיצונית, שדי בו כדי לגנות אתכם ולהוקיע את פחדנותכם, את אוזלת ידכם, את נבזותכם, ואת אפסותכם. איך ייתכן שתהיו עדיין ראויים לפשוט את ידכם? אתם לא מסוגלים לסייע לעבודתי כהוא זה, לא מסוגלים להתמסר לאמונתכם ולא מסוגלים לשמש עדות למעני. אלה הם הכישלונות והעבירות שלכם, ובכל זאת אתם תוקפים אותי, מספרים עליי כזבים ומתלוננים שאני לא צודק. האם זה מה שמהווה את נאמנותכם? האם זה מה שמהווה את אהבתכם? איזו עוד עבודה אתם מסוגלים לעשות מעבר לזה? כיצד תרמתם לכל העבודה שנעשתה? כמה הוצאתם? העובדה שאני לא מטיל עליכם כל אשמה היא כשלעצמה מעשה של חסד רב. ובכל זאת, ללא בושה, אתם מתרצים לי תירוצים ומתלוננים עליי בחדרי חדרים. האם אין בכם אפילו שמץ קל של אנושיות? על אף שדעתו ותפיסותיו של האדם מכתימה את חובת האדם, עליכם למלא את חובתכם ולהתמסר לאמונתכם. הדופי שבעבודת האדם מעיד על איכותו, בעוד שאם האדם לא ממלא את חובתו הדבר מעיד על מרדנותו. חובתו של האדם והשאלה אם הוא מבורך או מקולל אינן קשורות זו בזו. חובה היא הדבר שהאדם אמור להגשים – זוהי חובתו המחייבת שלא צריכה להיות תלויה בפיצוי, בתנאים או בסיבות. רק כך הוא ממלא את חובתו. בן אדם מבורך נהנה מכל טוב משהוא הופך מושלם לאחר שיפוט. אדם מקולל בא על עונשו כשטבעו לא משתנה לאחר ייסורים ושיפוט, כלומר הוא לא הפך למושלם. כיציר נברא, על האדם למלא את חובתו, לעשות את מה שעליו לעשות ולעשות את מה שהוא מסוגל לעשות, בלי קשר לשאלה אם הוא יהיה מבורך או מקולל. זה המצב היסודי מאוד של האדם, כמי שמחפש אחר אלוהים. אסור לכם לעשות את חובתכם רק כדי להתברך ואסור לכם לסרב לנקוט מעשה מחשש להיות מקוללים. אומר לכם דבר אחד: אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם. רק באמצעות התהליך הזה של מילוי חובתו האדם משתנה בהדרגה, ובאמצעות תהליך זה הוא גם מפגין את נאמנותו. לכן, ככל שאתם יותר מסוגלים למלא את חובתכם, כן ירבו האמיתות שתקבלו, וכך גם הבעתכם תהפוך לאמיתית יותר. מי שרק יוצא ידי חובה במילוי חובתו ולא מחפש את האמת, יסולק בסוף, מפני שבני אדם כאלה לא ממלאים את חובתם בהנהגת האמת ולא מנהיגים את האמת במילוי חובתם. בני אדם כאלה הם אלה שלא ישתנו ואלה שיהיו מקוללים. לא רק שהבעותיהם לא טהורות, אלא שכל מה שהם מביעים אינו אלא רשעות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם