כל בני האדם מבקשים לראות את ארשת פניו האמתיים של ישוע ושואפים להיות עמו. אני מאמין שאף לא אחד מהאחים והאחיות היו אומרים שאינם מוכנים לראות את ישוע או להיות עמו. לפני שתראו את ישוע, כלומר, לפני שתראו את אלוהים בהתגלמותו, יהיו לכם מחשבות רבות, למשל באשר למראהו של ישוע, לדיבורו, לאורח חייו וכן הלאה. עם זאת, כשתראו אותו באמת, מחשבותיכם ישתנו במהרה. מדוע? האם ברצונכם לדעת? בעוד שבהחלט לא ניתן להתעלם מחשיבתו של האדם, יהיה הרבה יותר בלתי נסבל לשנות את מהותו של המשיח. אתם מתייחסים אל המשיח כאל בן אלמוות, כאל חכם גדול, אך איש אינו מתייחס אליו כאל בן תמותה בעל מהות אלוהית. לפיכך, רבים מאלו הכמהים יום ולילה לראות את אלוהים הם למעשה אויבי אלוהים ואינם תואמים לו. האם אין זו עוולה מצדו של האדם? אפילו עתה אתם עדיין חושבים שאמונתכם ונאמנותכם מקנות לכם את הזכות לחזות בארשת פניו של המשיח, אך אני דוחק בכם להצטייד בדברים מוחשיים יותר! שכן בעבר, בהווה ובעתיד, רבים מאלו הבאים במגע עם המשיח כשלו; כולם ממלאים את תפקיד הפרושים. מה הסיבה לכישלונכם? הוא נובע בדיוק מכך שבמושגים שלכם ישנו אל נשגב, נערץ. אך האמת אינה על פי רצונו של האדם. לא רק שהמשיח אינו נשגב, אלא שהוא קטן במיוחד; לא רק שהוא אדם, אלא אדם רגיל; לא רק שאינו יכול לעלות השמיימה, הוא גם אינו יכול לנוע בחופשיות על פני האדמה. וכך בני אדם מתייחסים אליו כאל אדם רגיל; הם עושים כרצונם בקרבתו ומדברים אליו בהפקרות, וכל אותו הזמן ממתינים עדיין לבואו של "המשיח האמיתי". אתם מתייחסים אל המשיח שכבר בא כאל אדם רגיל ואל דבריו כאל דברי אדם רגיל. לפיכך, לא קיבלתם דבר מהמשיח, ובמקום זאת הוצאתם לאור את כיעורכם.

לפני המגע עם המשיח, אתם עשויים להאמין שהטבע שלכם השתנה לחלוטין; אתם עשויים להאמין שאתם חסידים נאמנים של המשיח ושאתם ראויים ביותר לקבל את ברכתו. זאת משום שהלכתם בדרכים רבות, עשיתם עבודה רבה, והנבתם פירות רבים. לכן אתם ודאי תהיו אנשים הזוכים בכתר בסופו של דבר. אך ישנה אמת אחת שאינכם יודעים. הטבע המושחת והמרדנות וההתנגדות של האדם נחשפים כאשר הוא רואה את המשיח, והמרדנות וההתנגדות הנחשפות במקרה כזה הן מוחלטות ושלמות יותר מאשר בכל מצב אחר. עצם היותו של המשיח בר אנוש ובעל אנושיות רגילה היא הסיבה שבני האדם אינם מכבדים או מוקירים אותו. מכיוון שאלוהים חי כבשר ודם, מרדנות האדם יוצאת כולה לאור בבירור. לכן אני אומר שביאת המשיח חשפה את כל מרדנותה של האנושות ושפכה אור על אופייה של האנושות. הדבר מכונה "פיתוי נמר במורד ההר" ו"פיתוי זאב לצאת מהמערה." האם תוכלו לומר שאתם נאמנים לאלוהים? האם אתם יכולים לומר שאתם מפגינים ציות מוחלט לאלוהים? האם אתם יכולים לומר שאינכם מרדנים? יש שיאמרו: "בכל פעם שאלוהים בורא את סביבתי, אני תמיד נשמע לו ולעולם איני מתלונן. בנוסף לכך, אין לי תפיסות לגבי אלוהים". יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי את כל העבודה שאלוהים הטיל עליי ולעולם איני מתרשל." אם כן, אני שואל אתכם: האם באפשרותכם להיות תואמים למשיח כשאתם חיים במחיצתו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אכן ראויה לשבח, אך אין לכם יציבות רבה. כשתחיו באמת עם המשיח, צדקנותכם וחשיבותכם העצמית ייחשפו לאיטן בדבריכם ובמעשיכם, וכך גם תאוותכם המוגזמת ומרדנותכם וחוסר שביעות הרצון שלכם ייחשפו מעצמם. לבסוף, גאוותנותכם תגדל אף יותר, וכשתהפכו להיות מנוגדים למשיח באותה מידה שהמים מנוגדים לאש, הרי שאופייכם יתגלה בשלמותו. באותו הזמן, לא ניתן יהיה להסתיר עוד את תפיסותיכם. תלונותיכם גם הן יתבטאו מעצמן, ואנושיותכם הנלוזה תתגלה במלואה. עם זאת, אתם ממשיכים להתכחש למרד שלכם עצמכם. ואתם מאמינים שלא קל לקבל משיח שכזה ושהוא מחמיר מדי עם האדם, ושאתם הייתם נשמעים לו לחלוטין אם הוא היה משיח שונה ונדיב יותר. אתם מאמינים שישנה סיבה למרדנות שלכם, שאתם מתמרדים נגד המשיח רק לאחר שהוא דחק אתכם לפינה. מעולם לא הבנתם שאינכם מתייחסים אל המשיח כאל אלוהים, ושאין בכוונתכם להישמע לו כלל. במקום זאת, אתם ממשיכים להתעקש שהמשיח יעבוד לפי רצונכם, ושכל עבודה שלא נעשית באופן זה מעידה, לתפיסתכם, שהוא אינו אלוהים, כי אם אדם. האם אין רבים בקרבכם אשר התמודדו עמו באופן זה? במי אתם מאמינים? ואיך תבקשו אותו?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים