העבודה הנעשית בהווה דחפה קדימה את עבודת עידן החסד. כלומר העבודה בכול תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים התקדמה הלאה. על אף שעידן החסד הסתיים, עבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. מדוע אני אומר שוב ושוב, כי שלב עבודה זה בנוי על יסוד עידן החסד ועידן החוק? משמעות הדבר היא כי העבודה של היום הינה המשך של העבודה שנעשתה בעידן החסד והעלאה של העבודה שנעשתה בעידן החוק. שלושת השלבים קשורים זה לזה בקשר הדוק וכל שלב מחובר לבא אחריו. מדוע אני אומר גם ששלב זה של עבודה בנוי על יסוד השלב שנעשה על ידי ישוע? לולא היה השלב הזה בנוי על יסוד העבודה שישוע עשה, צליבה אחרת הייתה צריכה להיערך בשלב זה, ועבודת הגאולה שנעשתה בשלב הקודם הייתה צריכה להתבצע מחדש. זה היה חסר משמעות. לפיכך אין זה כי העבודה הסתיימה לחלוטין, אלא כי העידן התקדם הלאה והעבודה נעשתה נעלית עוד יותר מבעבר. ניתן לומר כי שלב זה של עבודה בנוי על יסודות עידן החוק ועל סלע עבודתו של ישוע. העבודה נבנית שלב אחר שלב, ושלב זה אינו התחלה חדשה. רק שילוב שלושת שלבי העבודה יכול להיחשב לתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. שלב זה נעשה על יסודות העבודה בעידן החסד. אם שני שלבי עבודה אלה אינם קשורים זה לזה, מדוע אין צליבה בשלב הזה? מדוע איני נושא את חטאי האדם? איני בא באמצעות ההתעברות מרוח הקודש ולא אצלב כדי לשאת את חטאי האדם, אלא הנני כאן כדי לייסר את האדם ישירות. לולא ייסרתי את האדם בעקבות הצליבה, והיות שאינני בא כעת באמצעות ההתעברות מרוח הקודש, לא הייתי מוסמך לייסר את האדם. בדיוק מפני שאני וישוע אחד הם, אני בא ישירות כדי לייסר ולשפוט את האדם. שלב זה של עבודה בנוי כולו על יסוד השלב הקודם. לכן רק עבודה כזו יכולה להביא את האדם לידי ישועה, שלב אחר שלב. ישוע ואני באים מאותה רוח. על אף שבין בשרו לבשרי אין קשר, רוחנו אחת היא. על אף שהדברים שאנו עושים והעבודה שאנו נושאים בעולה אינם זהים, אנו דומים במהותנו. בשרנו קיבל צורות שונות, וזאת משום התחלפות התקופה והצורך בעבודתנו. כהונותינו אינן דומות, כך שהעבודה שאנו מקדמים והטבע שאנו מגלים לאדם, שונים הם. זוהי הסיבה לכך שהדברים שהאדם רואה ומקבל היום אינם דומים למה שראה וקיבל בעבר, וזאת משום התחלפות התקופה. על אף שבשרם שונה במינו ובצורתו, ועל אף שלא נולדו לאותה משפחה, לא כל שכן באותה תקופה, רוחם אחת היא. על אף שאין שום קשר דם או קשר פיזי בין בשרו של האחד לבשרו של האחר, אין בכך כדי להכחיש שהם התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם בשתי תקופות שונות. אמת שאינה ניתנת להכחשה היא שהם התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם, על אף שאין הם נצר לאותה שושלת ואינם דוברים שפה אנושית משותפת (האחד היה זכר שדיבר את שפת היהודים והאחר הוא נקבה המדברת רק סינית). מסיבות אלה הם עושים את העבודה שעליהם לעשות בארצות שונות וכן בתקופות שונות. למרות העובדה שהם אותה רוח עצמה, בעלי מהות זהה, אין דימיון מוחלט כלל בין המעטפות החיצוניות של בשרם. הם רק שותפים לאנושיות זהה, אך הופעתו ולידתו של בשרם אינן זהות. אין לכך השפעה על עבודתו של כול אחד מהם או על הידע שיש לאדם על אודותיהם, שהרי אחרי הכול הם אותה רוח ואיש אינו יכול להפריד ביניהם. על אף שאין ביניהם קשר דם, כול ישותם מכוונת על ידי רוחם, כך שהם מבצעים עבודה שונה בתקופות שונות, כשבשרם אינו נצר לאותה שושלת. בדומה לכך, רוח יהוה אינה אבי רוחו של ישוע, כפי שרוחו של ישוע אינה בנה של רוח יהוה. הם אותה רוח. כך גם התגלמות אלוהים בבשר ודם של ימינו וישוע. על אף שאין ביניהם קשר דם, הם אחד, וזאת מפני שרוחם אחת היא. הוא יכול לעשות את עבודת החסד והאהבה וכן את עבודת השיפוט והייסור הצודק של האדם, ועבודת הטלת הקללות על האדם. לבסוף הוא יכול לעשות את עבודת השמדת העולם והענשת הרשעים. האם הוא אינו עושה כול זאת בעצמו? האין זו כול יכולתו של אלוהים? הוא יכול הן לקבוע חוקים ומצוות לאדם והן להנחות את בני ישראל הקדומים לחיות את חייהם על פני האדמה, להנחותם לבנות את בית המקדש והמזבחות ולמשול בכול בני ישראל. בזכות סמכותו, הוא חי עמם על פני האדמה במשך אלפיים שנה. בני ישראל לא העזו להתמרד. כולם יראו את אלוהים ושמרו את המצוות. עבודה זו נעשתה כולה בזכות סמכותו וכול יכולתו. בעידן החסד, בא ישוע לגאול את כול האנושות המופקרת (ולא רק את בני ישראל). הוא הראה לאדם רחמים ואהבה. ישוע שאותו ראה האדם בעידן החסד היה מלא אהבה ואוהב תמיד, מפני שהוא בא כדי לגאול את האדם מחטא. הוא יכול היה למחול לאדם על חטאיו עד שצליבתו גאלה באמת את האדם מחטא. בעת ההיא, הופיע אלוהים בפני האדם ברחמים ואהבה. כלומר הוא נעשה לקורבן חטאת למען האדם ונצלב על חטאי האדם כדי שיסולח לו לעד. הוא היה רחום, חנון, סבלני ואוהב. וכל חסידיו של ישוע בעידן החסד שאפו אף הם להיות סבלניים ואוהבים בכול דבר. הם נשאו כול סבל ומעולם לא השיבו מלחמה גם אם הוכו, קוללו או נסקלו באבנים. אך לא כך הוא הדבר בשלב אחרון זה, כפי שעבודתם של ישוע ויהוה לא היתה דומה, על אף שרוחם היתה אחת. עבודתו של יהוה לא היתה להביא את העידן לקיצו אלא להובילו ולפתוח את חיי האנושות על פני האדמה. אולם כעת העבודה היא לכבוש את אותם בני אדם שהושחתו עמוקות באומות הגויים ולהוביל לא רק את משפחת סין אלא את התבל כולה. אתה רואה כי העבודה הזו נעשית כעת רק בסין, אך למעשה היא כבר החלה להתרחב אל מעבר לגבולותיה. מדוע זרים מחפשים את דרך האמת פעם אחר פעם? הסיבה לכך היא שרוח אלוהים כבר החלה בעבודתה והדברים מכוונים כעת לאנשי התבל כולה. זוהי כבר מחצית העבודה. רוח אלוהים עשתה עבודה כה אדירה מאז נברא העולם. אלוהים עשה עבודה שונה בעידנים השונים ובעמים שונים. אנשי כול עידן רואים את טבעו השונה, המתגלה באופן טבעי דרך העבודה השונה שהוא עושה. הוא אלוהים, המלא רחמים ואהבה. הוא קורבן החטאת למען האדם ורועה האדם, אך הוא גם שיפוט, ייסור וקללה על האדם. הוא יכול להנחות את האדם לחיים על פני האדמה במשך אלפיים שנה וכן לגאול את האנושות המושחתת מחטא. והיום הוא יכול גם לכבוש את האנושות שאינה מכירה אותו ולגרום לה להיות כפופה לריבונותו, כך שהכול יישמעו לו באופן מלא. לבסוף הוא ישרוף את כול הטמא והרשע בקרב בני האדם בתבל כולה, כדי להראות להם שהוא אינו רק אל של רחמים, אהבה, חוכמה, פליאה וקדושה, אלא עוד יותר מכך, אל השופט את האדם. כלפי הרשעים בקרב האנושות כולה, הוא שריפה, שיפוט וענישה. כלפי מי שעתיד להיעשות מושלם, הוא סבל, זיכוך וניסיון, וכן נחמה, קיום, תמיכה במלים, טיפול וגיזום. וכלפי מי שיושמד, הוא ענישה וכן תגמול.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שתי ההתגלמויות משלימות את חשיבותה של ההתגלמות