הבנת כוונתו של אלוהים יכולה לסלק תפיסות מוטעות

2020 ינואר 6

מאת צ'ן גאנג, מחוז חביי

לפי דברי האל, "עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים באים לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו, והם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ושיטות שונות לחמם את לבו של כל אדם ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה ללא עוררין" ("עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" ב'הדבר מופיע בבשר'). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שכל מה שהוא עושה שופע באהבתו וברחמיו וכן בדאגתו כלפינו. כל מעשיו של אלוהים מועילים לנו ביותר, והם מה שאנו זקוקים לו יותר מכול. כל עוד נחתור לאהבתו ונחווה אותה בכנות, נוכל לחוש בה. עם זאת, בגלל בורותי ביחס לטבעו של אלוהים ולמהותו, לעיתים קרובות חייתי במצב של אי-הבנה, חשד והתבצרות בפני האל, ולא יכולתי למסור לו את לבי. בכל פעם שהייתה חובה לבצע, תמיד ניסיתי להתחמק ממנה או לדחות אותה, וכך החמצתי אפשרויות רבות לזכות באמת. לפני זמן מה, בזמן שהתמודדתי עם נסיבות ממשיות, וכשהמשפט והתוכחה שבדברי האל העניקו לי הבנה מסוימת לגבי אופיי השטני, וכן ידע ממשי מסוים לגבי מהותו היפה והטובה של אלוהים – רק אז נפטרתי מכמה תפיסות מוטעות שהיו לי לגביו.

לאחר שהתחלתי להאמין באלוהים, בכל פעם כששמעתי או ראיתי שמישהו הועבר ממטלת הנהגה והוחלף – ולעיתים אפילו גורש כיוון שביצע יותר מדי מעשים רעים – תמיד חשתי משהו שקשה לבטאו ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי: "ישנה אחריות עצומה במילוי חובה בהנהגה. אפשר להרחיק ולהחליף מישהו בגלל שהוא לא טיפל במשהו בצורה טובה מספיק, והוא אף יכול להימצא בסיכון שיגרשו וידיחו אותו. נראה שככל שתפקידו של אדם רם יותר, כך הוא שברירי יותר. יש אמת באמירות: 'בודד בפסגה' ו'מי שמטפס גבוה יותר, נופל יותר'. אני מניח שקצת בטוח יותר למלא חובה שאינה כרוכה במשרה גבוהה יותר . כך, כל עוד איני מקודם או מודח, אהיה בסדר. כך אוכל להימנע מלעשות יותר מדי מעשים רעים שיכולים להוביל לחשיפתי ולהדחתי – דבר שיגרום לי להישאר בסופו של דבר עם אמונה, ובכל זאת ללא כלום." לאחר מכן, בכל פעם שהכנסייה רצתה לקדם אותי או להסדיר את השתתפותי בבחירות, המצאתי כל מיני תירוצים כדי להיחלץ מזה ולסרב. בהדרגה, נוצרה תהום עמוקה ביני לבין אלוהים. במהלך פגישה באפריל האחרון, המנהיג שלי שאל אותי: "אחי, הבחירות השנתיות של המחוז הקטן שלנו יתקיימו בקרוב. מה דעתך בנושא?" כששמעתי שבקרוב יתקיימו בחירות, הייתי מבולבל ולא ידעתי איך בדיוק להגיב. נזכרתי כיצד אחים ואחיות סולקו והחולפו בעבר כיוון שלא היו מסוגלים לעשות עבודה ממשית, ושעד היום לא היו מסוגלים למלא את חובותיהם. פחדתי שאם איבחר, אסבול מאותו גורל, אם בבוא העת גם אני לא אהיה מסוגל להשלים שום עבודה ממשית. מצבי באותה עת היה טוב למדי – לא רק שהייתה לי חובה למלא, אלא גם שלא הייתי צריך לדאוג מאובדן עמדתי או שאוחלף. לאחר שלקחתי דברים אלה בחשבון, מיהרתי להשיב למנהיג: "יש לי יותר מדי מגרעות בכל בחינה שהיא. אני גם נוטה להיות מתוח במהלך פגישות עם אחינו ואחיותינו. כנראה שיתאים לי קצת יותר להמשיך ולצבור ניסיון במילוי חובתי הנוכחית, כך שאיני מתכוון להתמודד בבחירות האלה.” כשהמנהיג הבין שאיני נלהב מהרעיון להיבחר, הוא שוחח איתי בנושא עוד כמה פעמים, בתקווה שאשתתף בבחירות הבאות. ובכל זאת, המשכתי לסרב בנימוס.

ערב אחד, כמה ימים לאחר מכן, חיפשתי את המנהיגים שלי כיוון שרציתי לדון איתם על משהו. הם היו שקועים בקריאת מכתב מההנהגה הבכירה יותר בנושא הבחירות. הייתי לחוץ כל כך עד שהרגשתי לבימחנק בגרוני. חשבתי לעצמי: "אני צריך לברוח ולהסתתר, אחרת הם שוב ירצו לחלוק איתי את דעתם לגבי התמודדותי בבחירות." לכן התחבאתי בשירותים ושרפתי זמן, אבל כתוצאה מכך, בזמן שגירדתי את עורי, בטעות פתחתי פצע כואב ודם ניגר לי על היד כולה. מיד ניגבתי את זה במגבת נייר והפעלתי לחץ על הפצע, אבל לאחר זמן מה מגבת הנייר הייתה ספוגה לגמרי. פתאום נתקפתי תדהמה: מה אעשה אם לא אוכל לעצור את הדם? כשידי האחת עדיין לוחצת על הפצע, צעדתי במהירות חזרה לחדר, כדי שהמנהיגים יעיפו מבט בפצע ויראו מה ניתן לעשות כדי לעצור את הדימום. אח אחד העיף מבט ואמר: "אתה מדמם די בחוזקה. זה לא ייפסק. ככל שתנגב את זה יותר, כך זה ידמם יותר!" כששמעתי את זה, נדהמתי עוד יותר: האם זה באמת חמור כל כך? איך פצע קטן יכול לדמם כל כך? אם לא אעצור את הדימום, האם הוא יימשך עד למחרת, כשאתרוקן מדם לגמרי? פתאום גאה בי גל של אימה, חרדה וחוסר אונים, ולא היה לי מושג מה לעשות. הרגשתי כאילו האוויר עומד לקפוא. באותו רגע, נוכחתי באפשרות שהמקרה הפתאומי באותו יום לא היה אקראי, ושעליי למהר ולהרהר במעשיי כדי שאכיר את עצמי טוב יותר! לאחר מכן, נרגעתי ותהיתי האם לאחרונה פגעתי באלוהים בדרך כלשהי. אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי לחשוב על דבר. ואז נזכרתי בפסקה מאמירותיו של אלוהים: "כשבני אדם פוגעים באלוהים, הדבר לא תמיד נובע ממקרה אחד או מדבר אחד שהם אומרים, אלא נובע מגישה שיש להם ומצב שהם מצויים בו. זה דבר מפחיד ביותר" ("אלוהים עצמו, הייחודי ז'" ב'הדבר מופיע בבשר'). ההכוונה שבדברי האל הביאה אותי אליו כדי שאחפש את האמת: "אלוהים! הייתי כה עיוור וטיפש. איני יכול לשער מה עשיתי כדי לפגוע בך. בבקשה, הראה לי את הדרך, גלה לי את רצונך, כדי שאוכל לזהות את התנגדותי ומרדנותי. אני רוצה להכות על חטא בפניך." לאחר שסיימתי להתפלל, הרגשתי קצת יותר שלֵו. התחלתי להרהר במעשיי ובמחשבותיי מהעבר, ותהיתי היכן סטיתי מרצון האל. לפתע נזכרתי כיצד התנהגתי ואיזו גישה הייתה לי ביחס לבחירות: המנהיגים שלי נהגו לחפש אותי כדי להביע באוזניי את דעתם על כך שעליי להשתתף בבחירות, אך אני דבקתי בתפיסותיי . כיוון שחששתי שאיחשף אם אמלא את חובתי באופן גרוע, פעם אחר פעם המצאתי טיעונים ותירוצים כדי לסרב להשתתף. הגישה שלי לא הייתה מבוססת על קבלה והכנעה, אפילו לא במקצת. ידעתי היטב שהבחירות הדמוקרטיות שקיימה הכנסייה היו הכרחיות ליישום הסדרי העבודה. זה היה חלק חשוב מעבודתה של משפחת האל, וזה כלל את רצון האל. בכל זאת, כלל לא חיפשתי את האמת. כדי להגן על עצמי, נמנעתי שוב ושוב מהבחירות וסירבתי להשתתף בהן. גישה זו שנצרתי בתוכי – גישה שהופכת את אלוהים לאויב – גרמה לי להיות נתעב ושנוא בעיניו. ויותר מכך, היא גרמה לו להרגיש פגוע ומאוכזב. העובדה שפתאום נתקלתי בבעיה מסוג זה, הייתה דרכו של אלוהים להטיל עליי משמעת. וכשהבנתי זאת, ראיתי שטבעו הצודק של אלוהים לא יסבול פגיעה מצד בני האדם, ולכן רציתי לתקן את מצבי השגוי ולהכות על חטא בפני האל. לכן דיווחתי למנהיגיי בפרוטרוט על כל מה שהרהרתי אודות עצמי, מההתחלה ועד הסוף. לאחר שהאח האזין לי, הוא שיתף איתי את גישתו ואת מה שגילה בעצמו כשהוא השתתף בבחירות. תודה לאל! האירוע הזה לימד אותי לקח, ושעה לאחר מכן הפצע שלי הפסיק לדמם. כך הבנתי שבזמן שחייתי במצב של שחיתות והתנגדות, אלוהים הראה לי את טבעו הצודק שאינו סובל פגיעה. וכשחזרתי אליו כדי לחפש את האמת, הוא חשף בפניי את פניו המחייכות, וזכיתי לטעום מטבעו מלא החיים והאמיתי של האל.

לאחר מכן, לא יכולתי שלא להרהר בכך שבכל פעם כשהכנסייה קיימה בחירות, תמיד ניסיתי להימנע מהן והמצאתי תירוצים כדי להתחמק. לא רציתי להתמודד, ופחדתי שאם איבחר לתפקיד בהנהגה ואעשה משהו נגד אלוהים, ייתכן שאודח או אסולק. מדוע המחשבות האלה לא הפסיקו להתרוצץ בראשי? בזמן שהייתי עסוק בהתמסרות הרוחנית, חיפשתי במודע את דברי האל בנושא זה, כדי שאוכל לאכול ולשתות מהם. יום אחד, קראתי את הדברים האלה של אלוהים: "יש כאלה שאומרים, 'אמונה באלוהים בפניו – כמוה כהליכה על קליפות ביצים! אלה חיים על חוד התער!' אחרים אומרים, 'אמונה באלוהים היא כמו האמרה השגורה בפי חסרי האמונה, 'שהייה במחיצת המלך כמוה כשהייה במחיצת טיגריס'. זה דבר כה נורא! אם תאמרו או תעשו דבר אחד לא נכון, תסולקו. תושלכו לגיהינום ותושמדו!' האם יש אמת באמירות כאלה? איפה נוטים להשתמש באמרה, 'שהייה במחיצת המלך כמוה כשהייה במחיצת טיגריס'? ולמה הכוונה ב'הליכה על קליפות ביצים'? ומה פירושם של 'חיים על חוד התער'? כולכם אמורים לדעת מה פירושם המילולי של הדברים האלה – הם מציינים סכנה אדירה. הדבר משול לאדם המאלף אריה או טיגריס: כל יום הוא כמו הליכה על קליפות ביצים או חיים על חוד התער – זה סוג המצב שהאימרות האלה מתייחסות אליו. אופיים הפראי של טיגריסים ואריות עלול להתפרץ בכל רגע. אלה בעלי חיים אכזריים שאין להם שום חיבה לבני אנוש, גם אם הם מעבירים שנים רבות במחיצתם. אם הם ירצו לאכול אתכם, הם יאכלו אתכם; אם הם ירצו לפגוע בכם, הם יפגעו בכם. לפיכך, האם נכון להשתמש בביטויים כאלה כדי לתאר אמונה באלוהים? האם אינכם חושבים לפעמים באופן הבא? 'אמונה באלוהים היא באמת כמו הליכה על קליפות ביצים. הכעס הזה שלו יכול להתפרץ בן רגע. הוא יכול להתפרץ בזעם בכל עת, והוא יכול להסיר אדם ממעמדו בכל עת. כל מי שאלוהים לא אוהב ייחשף ויסולק.' האם אתם חושבים כך? (לא.) נראה שיש לכם ניסיון עם העניין הזה, ואתם מבינים זאת, ולכן לא סביר שניתן יהיה לשטות בכם. זו טענה מופרכת – זה אבסורד מוחלט" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "יש האומרים: 'אל תהיה מנהיג ואל תרכוש מעמד. אנשים שרויים בסכנה ברגע שמעמדם מתחזק, ואלוהים יחשוף אותם! משעה שנחשפו, הם לא יהיו ראויים אפילו להיות מאמינים מן השורה, ולא יהיה להם עוד סיכוי להיוושע. אלוהים אינו צודק!' איזו מין התבטאות זו? במקרה הטוב, מדובר בהבנה לא נכונה של אלוהים; במקרה הגרוע, זהו חילול שמו" ("אדם זקוק לנוהג ספציפי כדי למצוא מזור לטבעו המושחת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). שורה אחר שורה, דברי האל הותירו אותי נרגש מאוד, כיוון שהם תיארו את מצבי במדויק. לא התבטאתי ממש באופן בוטה שאמונה באלוהים היא "כמו להיות בקרבת נמר" או "לחיות על חוד הסכין", אבל כשבחנתי את גישתי כלפי הבחירות בכנסייה, הבנתי שהתבצרתי לגמרי ושהייתי אפוף בתובנות שגויות. ראיתי שזה היה בדיוק המצב שבו חייתי. כשראיתי כיצד אחים ואחיות אחדים חיו בסבל ובייסורים לאחר שהודחו מתפקידי הנהגה, ושמקצתם אפילו גורשו לאחר שביצעו עוולות רבות, תמיד נרתעתי מהרעיון למלא את חובתי כמנהיג. במקום זאת, רציתי לשמור על מרחק בטוח, כיוון שנקודת המבט שלי הייתה שעם המנהיגות מגיע התפקיד, ועם התפקיד מגיע הסיכון להיחשף ולהיות מסולק. אפילו הרחקתי לכת עד כדי כך שהייתי זהיר, ביישן והססני ביותר בעת מילוי חובותיי, ומעולם לא התלהבתי מהבחירות. חששתי מאוד שאם איבחר למשרת מנהיג ואעשה טעות, יכול להיות שידיחו ויסלקו אותי כתוצאה מכך. בדמיוני, ראיתי את אלוהים באותו אופן שבו ראיתי את נציגי המפלגה הקומוניסטית הסינית שהיו בשלטון – לא העזתי להתקרב אליו יותר מדי או להתגרות בו. הנחתי שכל מי שיפגע בו, יסבול בהכרח מאסון גדול. אפילו חשבתי שאותם אחים ואחיות שהודחו וסולקו, הביאו זאת על עצמם בכך ששירתו בתפקידי הנהגה. למעשה, ראיתי ב"מנהיגים" – אנשים בעלי תפקיד מעוגן במבנה הניהולי של משפחת האל – דרך לחשוף ולסלק אנשים. רק עכשיו, באמצעות הגילויים שבדברי האל, נוכחתי לדעת שהמחשבות האלה שטיפחתי העידו על בורות מוחלטת לגבי מהותו הקדושה של אלוהים. השערות אלה שהיו לי לגבי אלוהים היו חילול קודש קיצוני! משהבנתי זאת, לא הפסקתי לפחד ולא יכולתי שלא לכרוע ברך בתפילה בפני האל: "אלוהים! למרות שהלכתי בדרכך במשך הרבה שנים, איני מכיר אותך. המסרים של האחים והאחיות שנועדו לגרום לי להשתתף בבחירות היו הזדמנויות שהענקת לי כדי להכשיר, לטהר ולשנות אותי. אבל לא רק שלא הבנתי את רצונך, למעשה דחיתי את ההזדמנויות האלה וניסיתי לחמוק מהן. התבצרתי לגמרי בדעותיי ולא הבנתי אותך. כלל לא התייחסתי אליך כאל אלוהים. השקפה זו שלי הייתה ממש כשל אדם חסר אמונה – מסוג שטני באמת! אלוהים! אלמלא חשפת אותי בדרך זו, לעולם לא הייתי מהרהר בבעיות שלי, והייתי ממשיך לחיות במצב של אנטגוניזם ואי-הבנה. אם זה היה נמשך כך, ודאי היית שונא, מתעב ודוחה אותי. אלוהים! כעת אני מוכן להכות על חטא. בבקשה, הראה לי כיצד להבין את האמת ואת רצונך..."

לאחר מכן, קראתי עוד מדברי האל: "ברגע שאנשים זוכים למעמד רם – ולא משנה מיהם – האם הם נעשים צוררי משיח? (אם הם אינם מחפשים אחר האמת, הם יהפכו לצוררי משיח, אך אם הם כן מחפשים אחרהאמת, זה לא יקרה). אם כן, זה אינו דבר מוחלט. ואם כך, האם ההולכים בדרכם של צוררי המשיח ייפלו בסופו של דבר במלכודת המעמד? זה קורה כשאנשים אינם בוחרים בדרך הנכונה. יש להם דרך טובה, אך במקום ללכת בה, הם הולכים בדרך רשעים. הדבר דומה לאופן שבו אנשים אוכלים: ישנם אנשים שאינם אוכלים מזון שיקנה לגופם בריאות ויאפשר להם חיים תקינים – אלא נוטלים סמים. בסופו של דבר, השימוש בסמים ממכר אותם והורג אותם. האין זו בחירה שאנשים עושים בעצמם?" ("אדם זקוק לנוהג ספציפי כדי למצוא מזור לטבעו המושחת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר מכן קראתי שיתוף נוסף: "מדוע כל כך הרבה אנשים נחשפים כשהם עושים שלל דברי רשע במסגרת תפקידם וכוחם? הסיבה לכך אינה משום שתפקידם פוגע בהם, אלא הבעיה היסודית היא עיקר אופיו של האדם. תפקיד בהחלט יכול לחשוף אנשים, אך אם אדם טוב לב נמצא בתפקיד בכיר, הוא לא ייבצע מעשי רשע שונים" (שיתופיהם של בכירים). דברי האל והשיתוף הזה אפשרו לי להבין כמה דברים. התברר שאותם עמיתים לעבודה ומנהיגים שהודחו וסולקו, לא פוטרו בגלל תפקידי ההנהגה שלהם, אלא כיוון שבזמן שמילאו את חובותיהם, הם כשלו שוב ושוב בחיפוש האמת או בצעידה בנתיב הנכון. לכן הם נחשפו וסולקו. לא יכולתי שלא לחשוב על אותם מנהיגים ועמיתים לעבודה סביבי שנחשפו. אח אחד היה צדקני במיוחד ולא מילא את חובתו על פי העקרונות. הוא קידם בחופשיות למילוי חובות בהנהגה אנשים מוכשרים ואיכותיים אך חסרי כל הבנה של האמת. הוא לא קיבל עצות וסיוע חוזרים ונשנים מצד אחים ואחיות, וכתוצאה מכך הפר את הסדרים בחיי הכנסייה והכשיל אחים ואחיות שניסו להיווכח בחיים. אח זה הסתמך בעיקר על דעותיו שלו, עד כדי כך שהתעלם מעצותיהם של עמיתיו. הוא התעקש לשמור את כספי הכנסייה ואת חפצי הערך שלה בבית שמצוי בסיכון ביטחוני, וכתוצאה מכך המפלגה הקומוניסטית הסינית עיקלה את הכול. היה גם מקרה עם אחות אחת שהייתה מוטרדת מאוד מהמעמד שלה, ובזמן שמילאה את חובתה כעמיתה, היא לא הייתה מוכנה לקבל ביקורת בונה מצד איש. היא אפילו התנקמה באחים ובאחיות שנתנו לה עצה, ופעמים רבות סירבה לקבל את השיתוף והסיוע מצד הממונים עליה. לבסוף היא הוזהרה, אבל היא לא הרהרה במעשיה כדי להכיר את עצמה, וודאי שלא קיבלה את האמת. היא מעולם לא הכתה על חטא או השתנתה, ובמקום זאת היא צעדה בעקשנות בנתיב של צורר המשיח... הדוגמאות הללו לכישלונות גרמו לי לראות שהכנסייה אינה מדיחה או מסלקת מישהו ללא בסיס מוצק. רק לאחר שניתחתי בזהירות את אופן התנהגותם של אלה שהודחו וסולקו לאורך הדרך, הבנתי שרובם הפגינו התנגדות חמורה בטבעם, ושהם מעולם לא ניהלו את עבודת הכנסייה בהתאם לעקרונות האמת. כולם פעלו בדיוק כפי שנעם להם, ובסופו של דבר גרמו להפרעות ולאי-סדר בעבודת הכנסייה והכשילו אחים ואחיות אחרים שניסו להיווכח בחיים. לבסוף היה צריך להדיח ולהחליף אותם. אין ספק שלפני שהם הודחו, אלוהים נתן להם הזדמנויות רבות להכות על חטא, ואחים ואחיות תמכו בהם ועזרו להם פעמים רבות, רק שהמנהיגים האלה מעולם לא הראו שום כוונה לשנות את דרכם. הם הפריעו לעבודת הכנסייה, הפרו את סדריה ועיכבו אותה באופן חמור, עד שבסופו של דבר הודחו והוחלפו. רק הם עצמם היו אשמים בכישלונם, לא כן? האין זה הפרי המריר שהם אט אט הניבו? עם זאת, לנוכח כישלונותיהם ונפילותיהם, לא הבחנתי בנתיב השגוי שבו הם צעדו ולא ראיתי בבירור את המקור להתנגדותם כלפי אלוהים. גם לא הרהרתי במעשיי לאור מה שעשו ולא השתמשתי בדוגמה שהציבו כאזהרה לעצמי. גם לא ידעתי שטבעו של אלוהים אינו סובל פגיעה, וכך לא פיתחתי את יראת האל שהייתה מונעת ממני מללכת בעקבותיהם. במקום זאת, פיתחתי אי-הבנות והתבצרות בפני האל. לקחתי את כל חוסר הצדק והטלתי אותו על אלוהים. הבנתי שאני באמת בור ועיוור, נתעב ומעורר רחמים, ושבאמת פגעתי באלוהים באופן יסודי. כמו כן, נזכרתי שכעת ישנה בכנסייה קבוצה של אנשים שלמרות שמעולם לא שירתו במשרות בכירות, הם נכשלו פעם אחר פעם בניסיונם לעסוק בחיפוש האמת. הם גרמו להפרעות ולאי-סדרים בכנסייה, ולא שירתו היטב את מטרתם. גם הם נחשפו וסולקו בידי האל. הבנה זו גרמה לי להבין עוד יותר בבירור שבזמן שאנו צועדים בדרכו של אלוהים, השאלה האם אנו נחשפים ומסולקים או לא אינה קשורה כלל לחובה שאנו ממלאים או לתפקיד שאנו מאיישים. אם איננו עוסקים בחיפוש האמת ואיננו צועדים בנתיב לשינוי טבענו, אזי אין זה משנה איזה תפקיד נאייש, כולנו עלולים להישלט בידי טבעו של השטן, ובכל רגע נתון עלולים לעשות משהו שיפגע באלוהים או שיתנגד לו, ובכך להיחשף ולהיות מגורשים. זה היה אישור מדויק של דברי האל: "מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים". אני אסיר תודה לנאורות ולהכוונה מאלוהים, שאפשרו לי לזכות במעט הבנה ואבחנה לגבי ההשקפות השגויות שהיו לי. הן גם אפשרו לי להעריך עד כמה חשוב לעסוק באמת במסגרת האמונה באלוהים והחתירה לשינוי הטבע שלנו. בה בשעה גם נוכחתי לדעת עד כמה הייתי אבסורדי ומגוחך כשחייתי לפי תפיסותיי המוטעות ודמיונותיי.

מאוחר יותר, קראתי פסקה נוספת מהשיתוף, כדלקמן: "שאלתי אח, 'האם התקדמת במהלך השנים האחרונות?' הוא אמר, 'רוב ההתקדמות שהשגתי נבעה מגירוש שחוויתי'. מדוע הוא התקדם ביותר כתוצאה מכך שגורש? הוא בהחלט התפלל בדבקות לאלוהים, ווודאי בילה לא מעט זמן בהרהור על מעשיו ובהכרה עצמית. הוא גם היה מוכן להכות על חטא, ולא רצה שאלוהים יגרש אותו. תפילה כנה לאלוהים העניקה לו מידה רבה של נאורות והארה, כמו גם הכרה עצמית. הוא למד לזהות כיצד הוא פעל והתנהג לאורך השנים, ואת הנתיב שבו הוא צעד. באמצעות למידה מחוויות שלילות אלה, הוא הבין בדיוק איך עליו להאמין באלוהים ואיך עליו לבקש את האמת. לאחר מכן, הוא הכה על חטא בכנות בפני האל, והיה מוכן לעבוד קשה כדי לבקש את האמת, להישמע למשפט ולתוכחה של אלוהים ולהיענות להסדריו. בדרך זו התחדש מסע האמונה שלו באלוהים, והוא החל באופן רשמי לפסוע בנתיב האמונה. אז אתה עשוי לשאול אם יש בגירוש שכזה יתרונות או לא, ואם זו בעצם דרך להוליך אנשים לישועה" (שיתופיהם של בכירים). באמצעות שיתוף זה, יכולתי לראות את הרחמים והישועה הכבירים שאלוהים מפגין כלפי אנשים. מקצתם גורשו בידי הכנסייה כתוצאה ממעשים רעים שביצעו, אבל כל עוד הם הכו בכנות על חטא והיו מוכנים לקבל את המשמעת והייסורים שמטיל האל ולהישמע להם, להרהר בעצמם כדי להכיר את עצמם טוב יותר ולהתחיל לעסוק בחיפוש האמת – עדיין הייתה תקווה שייוושעו. בו בזמן גם הבנתי שמשפטו הקפדני של אלוהים, דרכיו לטפל באנשים, הייסורים והמשמעת – גם הם היו אופני ישועה בשביל אנשים שבאמת היכו על חטא. מטרתם הייתה לאפשר לאנשים להרהר בעצמם בצורה טובה יותר ולהבין את אופיים השטני אשרגרם להם להתנגד לאלוהים ולראות בו אויב. מטרתם הייתה לאפשר לאנשים לתעב את עצמם באמת ולזנוח את בשרם, כדי שיוכלו לפתח יראת אל ולעלות על נתיב החיפוש אחר האמת. מבחינת אנשים שבאמת ובתמים מאמינים באלוהים ועוסקים בחיפוש האמת, לא משנה מה הם חוו – בין אם הם הודחו והוחלפו, גורשו או כל דבר אחר – דבר מזה לא היה חשיפה או סילוק, אלא זה היה לנקודות מפנה בנתיב אמונתם באלוהים! במקרה נזכרתי בפסקה מדברי האל: "כישלונות ונפילות חוזרות ונשנות הם לא דבר רע, וכך גם חשיפה. בין שעברתם טיפול, גיזום או חשיפה, עליכם לזכור בכל עת: חשיפה אין פירושה שאתם מקבלים גינוי. חשיפה היא דבר טוב – ההזדמנות הטובה ביותר עבורכם להכיר את עצמכם. היא יכולה לשנות הילוך בחוויית חייכם. בלעדיה, לא יהיו לכם ההזדמנות, המצב או ההקשר שיאפשרו לכם להבין את האמת בדבר שחיתותכם. אם תוכלו להכיר את הדברים שבקרבכם, את כל אותם היבטים הטמונים בעומקכם שקשה לזהות ומסובך לחשוף, הרי שזה יהיה דבר טוב. פיתוח היכולת להכיר את עצמכם באמת מהווה את ההזדמנות הטובה ביותר לתקן את אורחות חייכם ולהפוך לבני אדם חדשים. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר להשיג חיים חדשים. ברגע שתכירו את עצמכם באמת, תהיו מסוגלים לראות שכאשר האמת הופכת לחייו של האדם, זהו דבר מדהים, ואתם תשתוקקו לאמת ותכמהו להיווכח במציאות. זה דבר כה נהדר! אם תוכלו לנצל את ההזדמנות הזו, להרהר בעצמכם ברצינות ולהכיר את עצמכם באמת ובתמים בכל פעם שתיכשלו או תיפלו אפיים ארצה, הרי שבלב השליליות והקושי תהיו מסוגלים לקום שוב על הרגליים. ברגע שתחצו את הסף הזה, תהיו מסוגלים לצעוד קדימה ולהיווכח במציאות האמת" ("כדי להשיג את האמת, עליכם ללמוד מבני האדם, מהאירועים ומהדברים שסביבכם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). כשחשבתי על זה, זכיתי בהבנה עמוקה עוד יותר לגבי רצון האל: בין אם הוא מכה בנו, מטיל בנו משמעת או דוחה ומגרש אותנו, כל מה שהוא עושה נקבע על סמך התנהגותנו ומהותנו המושחתת. כל דבר שאלוהים עושה נועד לטהר ולשנות אנשים. עבורנו, כל הדברים האלה הם ישועות – והם מועילים ביותר. לאורך כל הדרך, הבטתי בחשש בחובת ההנהגה שלי, כיוון שהאנשים ההם נחשפו, הודחו וסולקו, והזהרתי את עצמי לעולם לא להסכים למלא חובה שכרוכה בתפקיד מסוים, וכך לא אפול או אכשל, וגם לא אעבור זיכוך מכאיב. טבעו הצודק של אלוהים כולל את המשפט, הייסורים, התוכחה והמשמעת שהוא מטיל עלינו, אך גם מכיל סובלנות, סבלנות ואהבה גדולה ביותר כלפינו. לפני כן מעולם לא ראיתי את הדברים האלה, ובמקום זאת חייתי במצב של אי-הבנה והשערות ביחס לאלוהים, שהתבססו על התפיסות והדמיונות שלי. לא הייתי מוכן להשתתף בבחירות, וודאי שלא הייתה לישאיפה למלא את חובת ההנהגה. כתוצאה מכך, החמצתי הזדמנויות רבות לזכות באמת ולהכיר את אלוהים. רק כעת ראיתי בבירור שתפישותיי הקודמות – "בודד בפסגה" ו"מי שמטפס גבוה יותר, נופל יותר" – היו תפישותיו המגוחכות של השטן, ושהן היוו מכשול גדול בדרכי לעסוק בחיפוש האמת ולהכיר את אלוהים. הודיתי לאלוהים על הנאורות וההכוונה שהעניק לי, אשר אפשרו לי להיפטר מכמה מהתפיסות המוטעות שהיו לי כלפיו. במקביל, הרגשתי עד כמה מכוער, דוחה, מתנגד ובור הייתי בפועל!

מאוחר יותר, לא יכולתי שלא להרהר ולתהות מדוע תמיד התבצרתי בפני האל ואיזה אופי משל בי וגרם לי לעשות זאת. קראתי פסקה מדברי האל שבה נאמר: "אם אתם מסוגלים לפקפק באלוהים, ואם אתם עוסקים בספקולציות ביחס אליו כאוות נפשכם, אתם בהחלט בני האדם הערמומיים ביותר שיש. אתם מעלים ספקולציות שאלוהים יכול להיות כמו האדם: חוטא ללא מחילה, בעל אופי קטנוני, לא הוגן וחסר היגיון, נטול חוש צדק, הנוטה לטקטיקות זדוניות, בוגדני וערמומי, המקבל סיפוק מרוע וחושך וכיוצא בזה. הסיבה לכך שיש לאדם מחשבות כאלה היא משום שאין לו שום ידע לגבי אלוהים, הלא כן?" ("כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה" ב'הדבר מופיע בבשר'). קראתי גם את השיתוף הבא: "כל אלה שמתבצרים בפני האל בזמן שהם הועמדו בניסיון הם בוגדניים, אנוכיים ומרושעים. הם חושבים רק על עצמם ואינם נוצרים את אלוהים בלבם. אנשים כאלה הם אלה שנאבקים באלוהים. ברגע שהם נתקלים בבעיה, הם מתבצרים בפני האל ובוחנים אותו. הם תוהים: 'למה אלוהים התכוון בזה? למה הוא אפשר לזה לקרות לי?' לאחר מכן הם מנסים להצטדק בפני האל. האם כוונותיהם של אנשים אלה הן הוגנות? האם העיסוק בחיפוש האמת פשוט לאנשים כאלה? התשובה שלילית. הם אינם אנשים נורמליים – יש להם אופי שטני, והם כלל אינם מסוגלים להסתדר עם איש" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). דברי האל ושיתוף זה חשפו את שורש הסיבה לבעיית התבצרותי בפני האל, ולהשערות שהיו לי כלפיו. כיוון שמטבעי הייתי ערמומי מדי, בכל פעם שהכנסייה התכוונה לטפח ולקדם אותי, לא רק שלא הצלחתי להבין את האהבה שהפגין כלפיי אלוהים ואת כוונתו הקפדנית, אלא שבמקום זאת, הנחתי שמילוי חובת ההנהגה יהיה מסוכן מדי. חשבתי שברגע שאאייש את התפקיד ואעשה משהו רע, אהיה בסיכון מתמיד להדחה ולסילוק. חשבתי על האופן שבו נהניתי מהשמיים ומהארץ ומכל הדברים שאלוהים ברא – ובכלל זה, מהשמש והגשם – וכן מההשקייה ומההשגחה שקיבלתי מתוך שלל אמירותיו של אלוהים. ובכל זאת, כלל לא ניסיתי ללמוד להעריך את האהבה והישועה שאלוהים מעניק לבני האדם. תמיד התבצרתי מאוד בפני האל ופגעתי בו, מתוך חשד שאלוהים קטנוני כמו בני האדם ושאין בו רחמים או אהבה כלפינו. באמת הייתי רמאי ונתעב כל כך, ולא הצגתי בחיי שום צלם אנוש. באותו רגע חשתי אשמה נוראית, ושוב נזכרתי בדברי האל: "שהיו קודם לכן אפופים ברעיונות עמומים על אלוהים ועושה את הכל למען האדם, בדממה באמצעות כנותו, נאמנותו ואהבתו. אולם לעולם אין לו כל חשש או חרטה על כל מה שהוא עושה, והוא גם לעולם לא זקוק למישהו שיגמול לו איכשהו וגם אין לו כל כוונה להשיג דבר מהאנושות אי-פעם. המטרה היחידה של כל מה שהוא אי-פעם עשה היא לקבל את אהבתה ואמונתה האמיתיות של האנושות" ("עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" ב'הדבר מופיע בבשר'). "אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל בני האנוש היקרים לו ביותר – ולא כאל הצעצועים שלו" ("עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" ב'הדבר מופיע בבשר'). "מהראשית ועד היום, רק האדם היה מסוגל לשוחח עם אלוהים. כלומר מקרב כל היצורים החיים וברואי האל, רק האדם היה מסוגל לשוחח עם אלוהים. לאדם יש אוזניים לשמוע ועיניים לראות, יש לו שפה ורעיונות משלו ורצון חופשי. יש בידיו כל הדרוש כדי לשמוע את אלוהים מדבר, להבין את רצון האל ולקבל את התפקיד שאלוהים מטיל עליו. לכן, אלוהים נותן את כל משאלותיו לאדם, ולכן ברצונו להפוך את האדם לבן לוויה שהוא בעצה אחת עמו ואשר יכול ללכת לצדו. מאז שאלוהים החל בניהול, הוא ממתין לאדם שימסור לו את לבו, שיאפשר לאלוהים לטהר ולצייד אותו, כך שאלוהים יוכל להתרצות ממנו ולאהוב אותו, ולגרום לו לירוא את אלוהים ולסור מרע. אלוהים ציפה וחיכה לתוצאה הזו מאז ומתמיד" ("עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'" ב'הדבר מופיע בבשר'). בין השורות והמילים שבאמירות האל, נגלו אהבתו ודאגתו לאנושות, כמו גם תקווה וציפייה. אלוהים מתייחס לבני אדם כפי שאם רחומה מתייחסת לילדיה – הוא אוהב כל אחד מאיתנו ודואג לנו היטב ובכנות. כדי ליצור קבוצת בני אדם שפועלת בקנה אחד עם רצונו, אלוהים התגלם כבשר ודם פעמיים. הוא סבל השפלה גדולה ושילם את המחיר האולטימטיבי בשביל להביא גאולה וישועה לאנושות. למרות ההתנגדות, המרדנות, חוסר ההבנה והתלונות שהפגנו כלפי אלוהים, הוא המשיך, בסובלנות ובסבלנות קיצוניות, לעבוד בשקט למען ישועת האנושות. אלוהים בא בקרבנו כדי להביע את האמת. הוא השקה, צייד והנחה אותנו, בתקווה שיום אחד נוכל להבין את כוונותיו הטובות להושיע אנשים. בתקווה שנוכל למסור את ליבנו לאלוהים, להישמע למשפט ולתוכחה שהטיל, להשיל מעלינו את טבענו המושחת ולהפוך לאנשים נושעים, לאנשים שיראים את אלוהים ושסרים מרע. יכולתי לראות שמהות האל היא כה יפה וטובה, ושאהבתו לאנושות היא כה אמיתית! אך מנגד, אני הייתי עיוור וטיפש, ולא היה בי אפילו קמצוץ של ידע ביחס לאל, ועוד פחות מכך הבנתי את כוונותיו הטובות. התבצרתי בפני האל ולא הבנתי אותו כהלכה. פעם אחר פעם דחיתי באכזריות את ישועתו, נמנעתי והרחקתי את עצמי מאלוהים, כאילו היה אויב, ולא הענקתי לו דבר מלבד כאב וסבל. עם זאת, אלוהים לא התמקד בהתנגדותי, בטיפשותי ובבורותי, אלא יצר עבורי במקום זאת סביבה שתוכיח אותי ושתטיל בי משמעת. הוא גם העניק לי נאורות והנחה אותי דרך דבריו, פטר אותי מהתנגדותי ומחוסר ההבנה שלי כלפיו, וכן אפשר לי למסור לו את לבי. אהבת האל גרמה להתבייש, ולא יכולתי שלא להשתטח אפיים ארצה בפני אלוהים ולומר: "אלוהים! טענתי שאני מאמין בך, אך לא הכרתי אותך ולו במעט. מכל בחינה שהיא, התבצרתי בפניך ולא הבנתי אותך כהלכה. אני באמת בוגדני מדי. פגעתי בך לחלוטין, ואיני ראוי לבוא בפניך. אלוהים! המשפט והתוכחה שהטלת עליי היום גרמו לי להבין את כוונתך להביא ישועה לאנשים ולפטור אותי, אט אט, מאי ההבנות שלי כלפיך. אלוהים! איני רוצה להחמיץ עוד הזדמנויות לזכות באמת ולהגיע לשלמות. אני רק רוצה לעסוק בחיפוש האמת ולמלא את חובתי, כדי להשיב לך על אהבתך!" לאחר שסיימתי להתפלל, חשתי בלבי קרוב לאלוהים, וכעת שאפתי לרצותו.

כעבור כמה ימים, המנהיגים שלי שוב שיתפו עימי את דעתם לגבי הבחירות הקרבות, בתקווה שאוכל ליטול בהם חלק. ידעתי שזו הזדמנות שנתן לי האל כדי שאכה על חטא, ורציתי לעשות כמיטב יכולתי כדי להוקיר אותה. לכן השבתי להם: "כן" בשמחה. כמה ימים לאחר שתיקנתי את התפיסות המוטעות שלי ונפטרתי מהתבצרותי בפני האל, והתמודדתי בבחירות, אחיי ואחיותיי בחרו בי למלא חובת הנהגה. באותו רגע הייתי נרגש מאוד, ועיניי מלאו דמעות של הכרת תודה. ידעתי בעומק לבי שזוהי האהבה שהעניק לי אלוהים. כל שרציתי לעשות הוא לעבוד קשה כדי לעסוק בחיפוש האמת ולמלא את חובתי, ולפעול באופן ממשי בשביל להשיב לאל על אהבתו.

במבט לאחור על התנסות זו, ברור לי שהנאורות וההכוונה שבדברי האל הן ששחררו אותי אט אט מהתפיסות המוטעות שהיו לי לגבי אלוהים, וגרמו לי להעריך את טבעו האדיר והאצילי. בעת שאלוהים עושה את עבודת הישועה – אין זה משנה אילו התנגדות, שחיתות או אף מרדנות הוא יחשוף בנו – כל עוד נרצה אך מעט לחזור בנו, אלוהים לא יפקיר אותנו. הוא יביא גאולה מקסימלית לכל אחד מאיתנו. למרות שדברי האל כוללים משפט וגינוי, הוא תמיד מעניק לנו את האהבה והישועה הכנות ביותר. רק כך אנו יכולים לחוש תיעוב מעמיק עוד יותר כלפי השחיתות והזדוניות שבנו, ולעבוד קשה כדי לעסוק באמת ולהשיג שינוי בטבענו. כדברי האל: "האדם לא רק צריך להאמין במהותו של אלוהים – עליו לאהוב אותה. אולם רבים מאלה שמאמינים באלוהים לא מסוגלים לגלות את 'הסוד.' בני האדם לא מעזים לאהוב את אלוהים, וגם לא מנסים לאהוב אותו. הם מעולם לא גילו שיש כל כך הרבה לאהוב באלוהים – הם מעולם לא גילו שאלוהים הוא האל שאוהב את האדם ושהוא האל שהאדם נועד לאהוב" ("בני האדם שאוהבים את אלוהים יחיו לאורו לנצח" ב'הדבר מופיע בבשר'). מהות האל היא יפה וטובה, ויש כל כך הרבה דברים לאהוב באלוהים. עלינו להעריך ולממש זאת בפועל דרך חוויותינו. מעתה ואילך, אני רוצה להקדיש זמן רב יותר לחיפוש האמת, בסביבה שאלוהים ארגן בעבורי, להבין את רצון האל, לגלות עוד מתכונותיו האהובות ולשאוף להכיר את אלוהים. כך אוכל להשיל מעליי את טבעי המושחת במהרה ולהפוך לאדם שתואם לאלוהים.

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

דבקה בחובתי

נהגתי לקנא כל כך כשראיתי אחים ואחיות מופיעים ושרים בשבח האל. חלמתי על היום שבו אוכל לשיר ולהעיד על אלוהים על הבמה. איזה כבוד זה יהיה! והיום...

לראות את טבעי האמיתי בבירור

סיאוסיאו, שיצ'ואו סיטי, מחוז ג'יאנסו בשל צרכי העבודה בכנסייה, הועברתי למקום אחר כדי למלא את חובתי. באותה תקופה, עבודת הבשורה באותו מקום...

עקרונות חיי הותירו אותי הרוסה

צ'נגקאי, עיר בנשי, מחוז ליאונינג הביטוי השגור: "אנשים נחמדים מגיעים אחרונים", הוא ביטוי שמוכר לי באופן יותר מדי אישי. בעלי ואני היינו...

כבלי התהילה והרווח

האל הכול יכול אומר, "השטן משתמש בפרסום ורווח כדי לשלוט במחשבות האדם עד שהאדם יכול לחשוב אך ורק על פרסום ורווח. בני האדם נלחמים על פרסום...