מאת צ'נג האנג

בכתבי הקודש נכתב כך: "עוֹדָם מְדַבְּרִים כָּזֺאת וְהוּא אעָמַד בְּתוֹכָם. אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם", אַךְ הֵם נִבְהֲלוּ וְנִתְמַלְּאוּ פַּחַד, וְחָשְׁבוּ כִּי ארוּחַ הֵם רוֹאִים. אָמַר לָהֶם: "מַדּוּעַ נֶחֱרַדְתֶּם וּמַדּוּעַ עוֹלִים סְפֵקוֹת בִּלְבַבְכֶם? ארְאוּ אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי – שֶׁאֲנִי הוּא. מַשְּׁשׁוּנִי וּרְאוּ; הֲרֵי לְרוּחַ אֵין בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בִּי." וּבְאָמְרוֹ זֺאת הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו. מֵאַחַר שֶׁעוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מֵרֺב אשִׂמְחָה וְהָיוּ במְלֵאֵי פְּלִיאָה, אָמַר לָהֶם: "הַאִם יֵשׁ לָכֶם פֺּה אֵיזֶה אֺכֶל?" הֵם נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת אדָּג צָלוּי, וְהוּא לָקַח וְאָכַל לְעֵינֵיהֶם" (לוקס כ"ד 36-43). בכל פעם שאני קורא את הפסוקים האלה, אני מקנא בפטרוס, ביוחנן ובאחרים. כאשר ישוע עשה את עבודתו ביהודה, הוא נמצא תמיד עם תלמידיו יום ולילה, ולאחר שהוא קם לתחייה הוא דאג להם בדיוק כפי שקודם לכן. הוא הופיע בפניהם, ביאר להם את כתבי הקודש ולימד אותם את תורתו. פטרוס והאחרים היו ברי מזל על כך שאדוננו בחר בהם להיות תלמידיו, ועל כך שיכלו לשמוע את תורתו של ישוע אדוננו במו אוזניהם – הם היו כל כך מבורכים! אחר כך קראתי את דברי האל והבנתי שרצונו של ישוע אדוננו עמד למעשה בבסיס הופעתו בפני בני האדם לאחר תחייתו, וכי מעשה זה תימצת אף יותר את כול-יכולתו ואת חוכמתו של אלוהים. גיליתי באמת שהופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, היתה מלאת משמעות!

דברי האל אומרים כך: "הדבר הראשון שהאדון ישוע עשה לאחר תחייתו היה לאפשר לכולם לראות אותו, לאשר את קיומו ואת עובדת קימתו לתחייה. בנוסף, הדבר שיקם את יחסיו עם האנשים למה שהם היו כשהוא עבד כבשר ודם וכשהוא היה המשיח שהם יכלו לראות ולגעת בו. כך, תוצאה אחת היא שלאנשים לא היה כל ספק שהאדון ישוע קם לתחייה לאחר שהוא נצלב ולא היה כל ספק בעבודתו של האדון ישוע לגאול את האנושות. ותוצאה נוספת היא שעובדת הופעתו של האדון ישוע בפני אנשים לאחר תחייתו והעובדה שהוא אפשר להם לראות ולגעת בו, עיגנה את האנושות בבטחה בעידן החסד. מרגע זה ואילך, אנשים לא יכלו לחזור לעידן הקודם, עידן החוק, משום "היעלמותו" או "נטישתו" של האדון ישוע. במקום זאת, הם ימשיכו קדימה, ויהיו חסידים של הדברים שהאדון ישוע לימד ושל העבודה שהוא עשה. לפיכך, החל רשמית שלב חדש בעבודת עידן החסד, והאנשים שהיו קודם תחת החוק יצאו מהחוק מאותו זמן והלאה ונכנסו אל עידן חדש עם התחלה חדשה. אלה המשמעויות הרבות של הופעתו של האדון ישוע לפני האנושות לאחר תחייתו" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

לאחר קריאת דברי האל, הבנתי סוף סוף שיש שתי משמעויות העומדות מאחורי הופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם – הופעתו בת 40 הימים לאחר תחייתו. משמעות אחת היא שהוא בא כדי לומר לאדם שאלוהים הביא את עידן החוק לסיומו, פתח את עידן החסד, ושאלוהים יוביל את האנושות לעידן החדש. משמעות אחרת היא שאלוהים עשה זאת כדי לאפשר לאנשים לאשר שישוע אדוננו הוא התגלמותו של אלוהים עצמו כבשר ודם, ובכך לחזק את אמונתם באלוהים.

1. ישוע אדוננו קם לתחייה והופיע בפני בני האדם, כדי להוביל אותם אל העידן החדש וכדי לבסס בחוזקה את מקומם בעידן החסד.

ישוע אדוננו בישר על עידן החסד וחתם את עידן החוק. הוא ביטא את דרך התשובה: "חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם" (מתי 4:17). ועשה נסים רבים. הוא ריפא חולים, סילק שדים, גרם לנכים ללכת, השיב מאור עיניים לעיוורים וכן הלאה, כדי שאנשים יוכלו ליהנות מחסדו השופע שנבע מאלוהים. אך בני האדם שבאותה העת לא הכירו את עבודת האל, ולא הבינו באמת שישוע הוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. כאשר נצלב ישוע אדוננו, אנשים פשוט לא היו מודעים לכך שצליבתו מסמלת את סיום עבודת הגאולה של אלוהים, ולכן הם נפלו לתוך מצב של שליליות וחולשה. אנשים החלו להטיל ספק בזהותו של ישוע אדוננו, וחלקם אף חזרו למקדש והחלו לקיים את חוקי התנ"ך. בדרך זו, לפי החוק, אנשים היו עדיין בסכנת מוות על חטאיהם, ועבודתו של ישוע אדוננו לגאולת האנושות בוצעה רק חלקית. ישוע אדוננו בחן את עומק לבו של האדם והבין היטב צרכיו ואת חסרונותיו. לכן, לאחר תחייתו, הוא הופיע ודיבר קודם כול בפני תלמידיו, יצר איתם מגע אמיתי ואפשר להם לראות שהוא באמת חזר מן המתים, השלים את עבודתו לגאולת האנושות ופתח את העידן החדש. לאחר מכן, האנושות הותירה מאחור את החוק ונכנסה לעידן חדש – עידן החסד. בהדרכת עבודתו ודבריו של ישוע אדוננו, אנשים החלו לנהוג על פי תורתו. הם נשאו את הצלב והלכו אחר האל ותורתו: "לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה" (מרקוס 16:15). כך הם החלו להפיץ את בשורת מלכות השמיים ונשאו עדות לשמו של ישוע אדוננו, כדי שכל בני האדם יוכלו לקבל את הבשורה ולזכות בישועתו. כיום, בשורתו של ישוע אדוננו מופצת ברחבי העולם כולו, וזוהי לחלוטין התוצאה של הופעת ישוע בפני בני האדם לאחר תחייתו. מכאן אנו יכולים להבין עד כמה משמעותית היתה הופעתו בפני בני האדם לאחר תחייתו!

2. הופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, אפשרה לאדם לאשר שישוע היה התגלמותו של אלוהים עצמו כבשר ודם. בכך התחזקה אמונת האדם באלוהים.

דברי האל אומרים כך: "במהלך הזמן שבו האדון ישוע עבד כבשר ודם, רוב חסידיו לא יכלו לאמת באופן מלא את זהותו ואת הדברים שהוא אמר. כשהוא עלה על הצלב, גישת מאמיניו הייתה גישה של ציפייה. כשהוא נצלב ועד שהוא נקבר, גישת האנשים אליו הייתה גישה של אכזבה. במהלך הזמן הזה, אנשים כבר החלו לעבור בלבם מספקנות להתכחשות לדברים שהאדון ישוע אמר במהלך חייו כבשר ודם. וכשהוא עלה מן הקבר והופיע לפני האנשים בזה אחר זה, מרבית האנשים שראו אותו במו עיניהם או שמעו את הידיעה על תחייתו עברו בהדרגה מהתכחשות לספקנות. כשהאדון ישוע נתן לתומא לשים את ידו בצדו, וכשהאדון ישוע בצע לחם ואכל אותו לפני ההמון לאחר תחייתו, ואחר כך אכל דג צלוי לפניהם – רק אז הם קיבלו באמת את העובדה שהאדון ישוע הוא המשיח כבשר ודם. אפשר לומר שזה היה כאילו הגוף הרוחני בעל הבשר והדם הניצב לפני אותם אנשים העיר כל אחד מהם מחלום: בר האנוש העומד לפניהם היה האחד שהתקיים מראשית הזמן. היו לו צורה, בשר ודם, והוא כבר חי ואכל עם האנושות במשך זמן רב... באותה העת, האנשים חשו שקיומו כה ממשי וכה נפלא. הם היו גם שמחים ומאושרים, ובו בזמן מלאי רגש. והופעתו המחודשת אפשרה לאנשים לראות באמת את ענוותו, לחוש בקרבתו, בכמיהתו ובחיבור שלו לאנושות. האיחוד הקצר הזה גרם לאנשים שראו את האדון ישוע להרגיש כאילו עברו חיים שלמים. לבם האבוד, המבולבל, המפוחד, החרד, הכמה וחסר התחושה מצא נחמה. הם לא היו עוד ספקנים או מאוכזבים, מכיוון שהם הרגישו שכעת יש תקווה ויש משהו לסמוך עליו. בר האנוש הניצב לפניהם יעמוד מאחוריהם לנצח – הוא יהיה מבצר כוחם ומקלטם לעולם ועד" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

דבריו של אלוהים מבהירים משמעות נוספת להופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם, לאחר תחייתו. ישוע אדוננו התגלם בקרב בני האדם וביצע את עבודתו במשך שלוש וחצי שנים, ורבים קיבלו את ישועתו והלכו אחר אלוהים. עם זאת, רוב בני האדם לא הבינו באמת שישוע אדוננו היה המשיח ושהיה אלוהים עצמו. לכן, לפני צליבתו של ישוע אדוננו, הם התבוננו באירועים שלפניהם והחלו להטיל ספק בלבם. הם שאלו את עצמם: האם ישוע אדוננו הוא באמת אלוהים? אם הוא משיח והוא אלוהים עצמו, כיצד קרה שהוא נתפס על ידי השלטונות הרומיים, הולקה על ידי החיילים שלעגו לו ואז נצלב? בפרט כאשר ישוע אדוננו נצלב על הצלב, הם התאכזבו ממנו עמוקות – הם הכחישו שהוא היה התגלמותו של אלוהים עצמו, ודחו את הדברים שהוא ביטא. כך, הם האמינו שישוע ימות בדיוק כמו אדם רגיל ושלא תהיה אפשרות שהוא ישרוד. ישוע אדוננו ידע שבני האדם מחזיקים באמונה כל כך מועטה, שהם לא מכירים את אלוהים ושהם יהיו אף חלשים ומדוכאים יותר בגלל צליבתו. לכן, לאחר שישוע אדוננו חזר מן המתים, הוא יצר קשר עם תלמידיו ודיבר אליהם. הוא ביאר את כתבי הקודש ושוחח איתם, הוא סעד איתם, הוא הניח לתומא לגעת בידיו ובצד גופו וכן הלאה. מתוך הדברים שאמר ישוע אדוננו והמעשים שביצע לאחר תחייתו, אישרו תלמידיו שישוע באמת קם לתחייה. הם ידעו שהיה זה אותו אלוהים שאכל, שכן וחלק איתם את חייו בעבר. הם ידעו שהיה זה אותו אלוהים אשר הטיף להם, סיפק את צרכיהם והנחה אותם, שאהב אותם באותה דרך כבעבר, שהוא דאג להם ולא עזב אותם, שהוא היה שם איתם. ישוע אדוננו היה התגלמותו של אלוהים עצמו, האל הנצחי, תמיכתו הנצחית של האדם, מגדלו ומבצרו החזק של האדם. על אף שישוע אדוננו נצלב, הוא היה שומר המפתחות לחיים שלאחר המוות, והיה לו הכוח לחזור לחיים, כי הוא היה האל הייחודי עצמו... לאחר מכן, בני האדם לא חשו עוד אבודים או מבולבלים וכבר לא הטילו ספק בישוע אדוננו. הם היו יכולים להאמין בישוע ולהסתמך עליו מעומק לבם. זוהי לחלוטין התוצאה של הופעתו ישוע בפני תלמידיו, והעובדה שהוא דיבר איתם לאחר שחזר מן המתים.

מתוך שתי המשמעויות המיוחסות להופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, הבנתי בסופו של דבר שהוא עורר את לבבות האדם בכך שהוא הופיע בפניהם. הוא גם אפשר לנו לחוות את דאגתו של אלוהים ואת אהבתו כלפינו. דאגה ואהבה אלה אינן סתם אגדה כלשהי – הן עובדה. מכאן, אנו יכולים לראות גם שאלוהים מתייחס אלינו כאל קרובי משפחתו – הוא תמיד איתנו ומעולם לא עזב אותנו, כי אלוהים ברא אותנו כדי לזכות בנו. הוא מקווה שנשמע את דבריו, שנישמע לו, שנעבוד אותו לחלוטין ושנהיה כנפש אחת איתו. לכן, בין אם ישוע אדוננו עשה את נפלאותיו ואמר את דבריו כבשר ודם, ובין אם הוא הופיע בפני בני האדם כרוח הקודש לאחר תחייתו – הוא תמיד דאג לאנושות ובמיוחד לאלה שהלכו אחריו. זאת מכיוון שלאדם אין יכולת להתגבר על החטא, וללא הדרכתו של אלוהים וללא תמיכת האמת, לאדם אין דרך להיפטר משחיתותו ולזכות בישועת האמת מאלוהים. מתוך השקפותינו המוטעות, אנו מאמינים שאלוהים עזב אותנו לאחר שהוא השלים את עבודת הגאולה, ושלאחר מכן הוא לא שם אלינו לב עוד. אבל האמת אינה כפי שאנו מדמיינים אותה. ישוע אדוננו השלים את עבודתו לגאולת האנושות, אך הוא לא עזב את האדם. הוא עדיין איתנו, כפי שהיה קודם – דואג לנו, מטפל בנו ומדריך אותנו; ישוע אדוננו הוא העזרה והתמיכה שלנו בעת הצורך, והוא תמיד יהיה איתנו ללא קשר לאופן שבו הוא מופיע בפנינו. בדיוק כפי שאומרים דברי האל: "על אף שהאדון ישוע קם לתחייה, לבו ועבודתו לא עזבו את האנושות. הוא אמר לאנשים בהופעתו שבלי קשר לצורתו, הוא תמיד ילווה אנשים, ילך עמם ויהיה עמם בכל זמן ובכל מקום. ובכל זמן ובכל מקום הוא יספק את צורכי האנושות ויהיה לה רועה, יאפשר לבני האדם לראותו ולגעת בו, ויוודא שלעולם לא יחושו עוד חסרי ישע. האדון ישוע גם רצה שאנשים יידעו זאת: חייהם בעולם הזה אינם לבד. לאנושות ישנה דאגת האל – אלוהים עמה. אנשים יכולים תמיד להישען על אלוהים. הוא משפחתם של כל אחד מחסידיו. עם אלוהים כמשענתה, האנושות לא תהיה עוד בודדה או חסרת ישע, ובני האדם שמקבלים אותו כקורבן החטאת שלהם לא יהיו עוד כבולים בחטא" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

למעשה, כל אחד מאיתנו, המאמין בישוע אדוננו, יכול לראות שבנתיב האמונה באלוהים – בכל פעם שאנו עומדים בפני פיתויים כגון כסף, תהילה או עושר – אלוהים מגן עלינו ומאפשר לנו לסור מהם ולהתגבר עליהם. בכל פעם שאנו עומדים בפני מכשולים וכישלונות, אלוהים מנחה אותנו עם דבריו, הוא נותן לנו אמונה וכוח ומאפשר לנו להיות חזקים. כאשר אנו נתקלים בקשיים בחיינו, אלוהים תמיד עוזר לנו בעת הצורך ופותח בפנינו דרכים להתגבר על הקשיים. כאשר אנו עוברים ניסיונות וחווים סבל, דבריו של אלוהים מאירים לנו את הדרך ומנחים אותנו; הם מאפשרים לנו להבין את רצון האל כדי שנוכל להרגיש שלווה ושמחה ברוחנו... אנו יכולים להרגיש באמת שאלוהים עומד לצדנו, מדריך ומלווה אותנו בכל יום ויום, ומאפשר לנו להבין את האמת ואת רצונו...

אני כה נרגש מאהבתו של אלוהים. כעת אני גם מבין טוב יותר מדוע ישוע אדוננו הופיע בפני בני האדם במשך 40 יום לאחר תחייתו, כשהוא סועד בנוכחות תלמידיו, מבאר את כתבי הקודש ומשוחח איתם, מטיל עליהם דרישות רבות וכך הלאה. כל דבר שישוע אדוננו אמר או עשה, נמלא בתשומת הלב ובמחשבה, וכל דבריו ומעשיו היו משמעותיים להפליא. דרך קריאת דברי האל, יש לי כעת הבנה מעמיקה יותר לגבי הופעתו של ישוע בפני בני האדם לאחר תחייתו. תודה לאל!