במהלך הזמן שבו האדון ישוע עבד כבשר ודם, רוב חסידיו לא יכלו לאמת באופן מלא את זהותו ואת הדברים שהוא אמר. כשהוא עלה על הצלב, גישת מאמיניו הייתה גישה של ציפייה. כשהוא נצלב ועד שהוא נקבר, גישת האנשים אליו הייתה גישה של אכזבה. במהלך הזמן הזה, אנשים כבר החלו לעבור בלבם מספקנות להתכחשות לדברים שהאדון ישוע אמר במהלך חייו כבשר ודם. וכשהוא עלה מן הקבר והופיע לפני האנשים בזה אחר זה, מרבית האנשים שראו אותו במו עיניהם או שמעו את הידיעה על תחייתו עברו בהדרגה מהתכחשות לספקנות. כשהאדון ישוע נתן לתומא לשים את ידו בצדו, וכשהאדון ישוע בצע לחם ואכל אותו לפני ההמון לאחר תחייתו, ואחר כך אכל דג צלוי לפניהם – רק אז הם קיבלו באמת את העובדה שהאדון ישוע הוא המשיח כבשר ודם. אפשר לומר שזה היה כאילו הגוף הרוחני בעל הבשר והדם הניצב לפני אותם אנשים העיר כל אחד מהם מחלום: בר האנוש העומד לפניהם היה האחד שהתקיים מראשית הזמן. היו לו צורה, בשר ודם, והוא כבר חי ואכל עם האנושות במשך זמן רב... באותה העת, האנשים חשו שקיומו כה ממשי וכה נפלא. הם היו גם שמחים ומאושרים, ובו בזמן מלאי רגש. והופעתו המחודשת אפשרה לאנשים לראות באמת את ענוותו, לחוש בקרבתו, בכמיהתו ובחיבור שלו לאנושות. האיחוד הקצר הזה גרם לאנשים שראו את האדון ישוע להרגיש כאילו עברו חיים שלמים. לבם האבוד, המבולבל, המפוחד, החרד, הכמה וחסר התחושה מצא נחמה. הם לא היו עוד ספקנים או מאוכזבים, מכיוון שהם הרגישו שכעת יש תקווה ויש משהו לסמוך עליו. בר האנוש הניצב לפניהם יעמוד מאחוריהם לנצח – הוא יהיה מבצר כוחם ומקלטם לעולם ועד.

על אף שהאדון ישוע קם לתחייה, לבו ועבודתו לא עזבו את האנושות. הוא אמר לאנשים בהופעתו שבלי קשר לצורתו, הוא תמיד ילווה אנשים, ילך עמם ויהיה עמם בכל זמן ובכל מקום. ובכל זמן ובכל מקום הוא יספק את צורכי האנושות ויהיה לה רועה, יאפשר לבני האדם לראותו ולגעת בו, ויוודא שלעולם לא יחושו עוד חסרי ישע. האדון ישוע גם רצה שאנשים יידעו זאת: חייהם בעולם הזה אינם לבד. לאנושות ישנה דאגת האל – אלוהים עמה. אנשים יכולים תמיד להישען על אלוהים. הוא משפחתם של כל אחד מחסידיו. עם אלוהים כמשענתה, האנושות לא תהיה עוד בודדה או חסרת ישע, ובני האדם שמקבלים אותו כקורבן החטאת שלהם לא יהיו עוד כבולים בחטא. בעיניים אנושיות, החלקים האלה של עבודתו, שהאדון ישוע ביצע לאחר תחייתו, היו דברים קטנים מאוד, אך כפי שאני רואה זאת, כל דבר ודבר היה כה משמעותי, כה רב ערך, וכולם היו כה חשובים ובעלי משקל.

על אף שזמן עבודתו של האדון ישוע כבשר ודם היה מלא קשיים וסבל, באמצעות הופעתו בגופו הרוחני כבשר ודם, הוא הגשים באופן מלא ומושלם את עבודתו באותו הזמן כבשר ודם להושעת האנושות. הוא החל את כהונתו בהתגלמות כבשר ודם וסיים את כהונתו בהופעה לפני האנושות בצורתו הגשמית. הוא בישר על עידן החסד, והוא החל את עידן החסד באמצעות זהותו כמשיח. באמצעות זהותו כמשיח, הוא ביצע את העבודה בעידן החסד והוא חיזק והוביל את כל חסידיו בעידן החסד. אפשר לומר, ביחס לעבודתו של אלוהים, שהוא באמת מסיים את מה שהוא מתחיל. ישנם שלבים ותוכנית, והיא מלאה בחוכמתו של אלוהים, בכול יכולתו ובמעשיו המופלאים. היא גם מלאה באהבתו של אלוהים ובחסדו. כמובן, הנושא העיקרי לכל אורך עבודתו של אלוהים הוא דאגתו לאנושות. היא מתפשטת עם רגשות הדאגה שהוא לעולם אינו יכול להניח בצד. בפסוקים האלה של כתבי הקודש, בכל דבר ודבר שהאדון ישוע עשה לאחר תחייתו, מה שהתגלה היה תקוותיו הבלתי משתנות ודאגתו לאנושות, כמו גם דאגתו הטהורה לבני האדם והוקרתו אותם. עד עתה, דבר מזה לא השתנה – האם אתם רואים זאת? כאשר אתם רואים זאת, האין לבכם מתקרב באופן אוטומטי לאלוהים? אילו הייתם חיים בעידן ההוא, והאדון ישוע היה מופיע לפניכם לאחר תחייתו בצורה מוחשית כדי שתוכלו לראותו, ואילו הוא היה יושב לפניכם, אוכל לחם ודג ומסביר לכם את כתבי הקודש, ומשוחח אתכם, כיצד הייתם מרגישים אז? האם הייתם מרגישים שמחה? אולי אשמה? אי ההבנות וההימנעות הקודמות ביחס לאלוהים, העימותים עמו והספקות כלפיו – האם כל הללו לא היו פשוט נעלמים? האם היחסים בין אלוהים לאדם לא היו הופכים נאותים יותר?

באמצעות הפירושים לפרקים המוגבלים האלה מכתבי הקודש, האם גיליתם פגמים כלשהם בטבעו של אלוהים? האם גיליתם הפחתה כלשהי באהבתו של אלוהים? האם ראיתם רמאות או רוע בכול יכולתו של אלוהים או בחוכמתו? ודאי שלא! כעת, האם אתם יכולים לומר בוודאות שאלוהים קדוש? האם אתם יכולים לומר בבטחה שכל רגשותיו של אלוהים חושפים את מהותו ואת טבעו? אני מקווה שלאחר שקראתם הדברים האלה, מה שהבנתם מהם יסייע לכם ויביא לכם תועלת בחיפושכם אחר שינוי בטבעכם ואחר יראת אל. אני מקווה גם שהדברים האלה יישאו עבורכם פרי אשר יגדל מדי יום, כדי שבמהלך העיסוק הזה, תתקרבו עוד ועוד לאלוהים, ותתקרבו עוד ועוד לאמת המידה שאלוהים דורש, כדי שלא תשתעממו עוד מן העיסוק באמת ולא תרגישו עוד שחיפוש האמת והשינוי בטבעכם הם דברים טרחניים או מיותרים. למעשה, זו ההבעה של טבעו האמיתי של אלוהים ושל המהות הקדושה של אלוהים שמניעה אתכם להיכסף לאור ולצדק ולשאוף לעסוק באמת, לעסוק בסיפוק רצונו של אלוהים ולהפוך לאדם הנופל בנחלתו של אלוהים – להפוך לאדם אמיתי.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'