דברי אלוהים רלוונטיים:

לאחר שאלוהים עשה את העבודה של עידן החוק, התנ"ך נוצר, ואז בני האדם החלו לקרוא את כתבי הקודש. לאחר שישוע הגיע, הוא עשה את העבודה של עידן החסד ותלמידיו כתבו את הברית החדשה. כך נוצרו התנ"ך והברית החדשה של כתבי הקודש, ועד היום, כל המאמינים באלוהים קוראים בכתבי הקודש. כתבי הקודש הם ספר היסטוריה. הם כוללים, כמובן, גם כמה חזונות של נביאים, והחזונות האלה אינם היסטוריה בשום אופן. כתבי הקודש כוללים כמה חלקים – אין בהם רק נבואה, רק את עבודתו של יהוה, או רק את איגרות פאולוס. עליך לדעת כמה חלקים כלולים בכתבי הקודש: התנ"ך כולל את בראשית, שמות... וישנם גם ספרי הנבואה שנכתבו על ידי הנביאים. ספרי התנ"ך נחתמים בספר מלאכי. התנ"ך מתעד את העבודה בעידן החוק, שאותה הוביל יהוה. החל מספר בראשית וכלה בספר מלאכי, זהו תיעוד מקיף של כל העבודה בעידן החוק. כלומר התנ"ך מתעד את כל מה שחוו בני האדם שיהוה הנחה בעידן החוק. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה רומם נביאים רבים שנשאו נבואות למענו. הם נתנו הוראות לשבטים וללאומים רבים וחזו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות. יהוה העניק לאותם בני אדם שרומם את רוח הנבואה: הם היו מסוגלים לראות את החזונות מיהוה ולשמוע את קולו, וכך הוא העניק להם השראה לכתוב נבואות. העבודה שהם עשו הייתה ביטוי קולו של יהוה, ביטוי לנבואה של יהוה, ועבודתו של יהוה באותה עת הייתה פשוט לכוון את בני האדם האלה באמצעות רוח האל. הוא לא התגלם כבשר ודם, ובני האדם לא ראו את פניו כלל. לפיכך, הוא רומם נביאים רבים כדי לעשות את עבודתו, ונתן להם אורים ותומים שהם העבירו לכל שבט ולכל קהילה בעם ישראל. עבודתם הייתה לבטא דברי נבואה, ומקצתם כתבו את ההוראות שיהוה נתן להם כדי להראותן לאחרים. יהוה רומם את בני האדם האלה כדי שהם יישאו נבואות, כדי שהם יחזו את העבודה העתידית או את העבודה שנותרה להיעשות באותה עת, על מנת שבני האדם יוכלו לחזות במופלאותו ובחוכמתו של יהוה. ספרי הנבואה האלה היו שונים למדי מהספרים האחרים של כתבי הקודש. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שכתבו בני אדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כמו אל החזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, כשם שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות. יהוה נתן השראה לנביאי העת ההיא והם נשאו נבואות אחדות, אמרו דברים רבים וניבאו על עידן החסד וכן על חורבן העולם באחרית הימים – העבודה שיהוה תכנן לעשות. כל שאר הספרים מתעדים את העבודה שיהוה עשה בעם ישראל. לפיכך, כשאתם קוראים את כתבי הקודש, אתם בעיקר קוראים על מה שיהוה עשה בישראל. התנ"ך בעיקר מתעד את עבודתו של יהוה כשהוא הנחה את עם ישראל, ואת השימוש שלו במשה להוצאת בני ישראל ממצרים. הוא חילץ אותם מכבלי פרעה והביא אותם אל המדבר, ולאחר מכן הם נכנסו לכנען, וכל מה שבא לאחר מכן היה חייהם בכנען. כל השאר הוא תיעוד של עבודתו של יהוה ברחבי עם ישראל. כל מה שמתועד בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה בעם ישראל – העבודה שיהוה עשה בארץ שבה הוא ברא את אדם ואת חוה. מאז שאלוהים החל באופן רשמי להנהיג את בני האדם עלי אדמות אחרי נח, כל מה שמתועד בתנ"ך הוא העבודה בעם ישראל. ומדוע לא מתועדת כל עבודה מחוץ לעם ישראל? משום שארץ ישראל היא ערש האנושות. בראשית, לא היו ארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ויהוה לא עבד באף מקום אחר. משום כך, מה שמתועד בתנ"ך הוא רק העבודה של אלוהים בעם ישראל באותה עת. הדברים שאמרו הנביאים, ישעיהו, דניאל, ירמיהו ויחזקאל... דבריהם חוזים את עבודתו האחרת של אלוהים על פני האדמה. הם חוזים את עבודתו של יהוה אלוהים עצמו. כל זה בא מאלוהים, זו הייתה עבודתה של רוח הקודש. וחוץ מהספרים האלה של הנביאים, כל השאר הוא תיעוד של האופן שבו בני האדם חוו את עבודתו של יהוה בזמן ההוא.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

אילו מין ספרים הם כתבי הקודש? התנ"ך הוא עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק. התנ"ך מתעד את כל עבודתו של יהוה במהלך עידן החוק ואת עבודת הבריאה שלו. התנ"ך כולו מתעד את העבודה שעשה יהוה, והוא נחתם בתיעוד עבודתו של יהוה בספר מלאכי. התנ"ך מתעד שתי עבודות שאלוהים עשה: האחת היא עבודת הבריאה והשנייה היא קביעת החוק. שתיהן היו עבודות שעשה יהוה. עידן החוק מייצג את העבודה תחת השם יהוה אלוהים. זהו מכלול העבודה שבוצעה בעיקר תחת השם יהוה. לפיכך, התנ"ך מתעד את עבודתו של יהוה, והברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע, עבודה שבוצעה בעיקר תחת השם ישוע. החשיבות של שמו של ישוע ושל העבודה שהוא עשה מתועדת ברובה בברית החדשה. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה בנה את בית המקדש ואת המזבח בארץ ישראל. הוא הנחה את חייהם של בני ישראל על פני האדמה, והוכיח שהם העם הנבחר שלו, קבוצת בני האדם הראשונה שהוא בחר על פני האדמה, קבוצה כלבבו, הקבוצה הראשונה שהוא הוביל באופן אישי. שנים עשר השבטים של ישראל היו נבחריו הראשונים של יהוה, ולכן הוא תמיד עבד בקרבם, עד שעבודתו של יהוה של עידן החוק הגיעה לסופה. שלב העבודה השני היה העבודה של עידן החסד של הברית החדשה, והוא התבצע בקרב היהודים, באחד משנים עשר השבטים של ישראל. הסיבה לכך שהיקף העבודה הזו היה קטן יותר היא שישוע היה אלוהים שהתגלם כבשר ודם. ישוע עבד רק ברחבי ארץ יהודה, והוא עשה עבודה רק במשך שלוש שנים וחצי. לפיכך, המתועד בברית החדשה אינו יכול לעלות על כמות העבודה המתועדת בתנ"ך.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

כתבי הקודש נקראים גם הברית הישנה והברית החדשה. האם אתם יודעים למה מתייחסת המילה "ברית"? ה"ברית" בברית הישנה נובעת מהברית שיהוה כרת עִם עַם ישראל, כשהוא הרג את המצרים והושיע את בני ישראל מידי פרעה. הראיה לברית הייתה כמובן דם השה שנמרח על משקופי הדלתות, שבאמצעותו אלוהים כרת ברית עם האדם, ברית שבה נאמר שכל מי שדם השה היה על מרכז וראש המשקוף של ביתו שייך לבני ישראל, שייך לעם הנבחר של אלוהים, ויהוה יותיר אותו בחיים (משום שיהוה עמד להרוג כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה). לברית זו יש שני רבדים של משמעות. יהוה לא יגאל אף אדם או בהמה בארץ מצרים. הוא יהרוג את כל הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבקר והצאן. לכן, ברבים מספרי הנבואה מופיעים חזונות שלפיהם יהוה ייסר את המצרים כתוצאה מהברית שלו. זהו רובד המשמעות הראשון של הברית. יהוה הרג את הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבהמה בארץ מצרים, והוא הותיר בחיים את כל בני ישראל, ופירוש הדבר שיהוה הוקיר את כל אלה שמקורם מארץ ישראל והותיר אותם בחיים. הוא רצה לעשות בהם עבודה בטווח הארוך וכרת את הברית איתם באמצעות דם השה. מאותו רגע ואילך, יהוה לא הרג את בני ישראל, והוא אמר שהם יהיו נבחריו לעולמים. הוא פתח בעבודתו עבור עידן החוק כולו בקרב שנים עשר שבטי ישראל, פרש את כל חוקיו בפני בני ישראל, ובחר מביניהם נביאים ושופטים שהיו במרכז עבודתו. יהוה כרת איתם ברית: כל עוד העידן לא ישתנה, הוא יעבוד רק בקרב הנבחרים. הברית של יהוה הייתה נצחית, מפני שנכרתה בדם ומפני שנכרתה עם העם הנבחר. חשוב מכך, הוא בחר את ההיקף והמטרה לפתיחת עבודתו לעידן כולו, ולכן בני האדם חשבו את הברית לחשובה ביותר. זה רובד המשמעות השני של הברית. למעט ספר בראשית, שהתרחש לפני כריתת הברית, כל ספרי התנ"ך האחרים מתעדים את עבודת האל בקרב בני ישראל לאחר כריתת הברית. מובן שישנם מדי פעם סיפורים על הגויים, אך ככלל, התנ"ך מתעד את עבודתו של אלוהים בעם ישראל. משום בריתו של יהוה עם בני ישראל, הספרים שנכתבו בעידן החוק מכונים "הברית הישנה". הם נקראים כך על שם בריתו של יהוה עם בני ישראל.

הברית החדשה קרויה כך על שם דמו של ישוע שנשפך על הצלב ועל שם בריתו עם כל מאמיניו. הברית של ישוע הייתה כזו: בני האדם היו רק צריכים להאמין בו, כדי שחטאיהם יימחלו בזכות דמו שנשפך, וכך הם יזכו לישועה וללידה מחודשת באמצעותו ויחדלו להיות חוטאים. בני האדם צריכים רק להאמין בו כדי לקבל את חסדו ולא לסבול בגיהינום אחרי מותם. כל הספרים שנכתבו במהלך עידן החסד באו לאחר הברית הזו, והם כולם מתעדים את העבודה והאמירות שהיא הכילה. הם אינם ממשיכים מעבר לישועה של צליבתו של ישוע אדוננו או מעבר לברית. כולם ספרים שכתבו האחים שהאמינו באדוננו ושהיו להן חוויות. לפיכך, גם הספרים האלה קרויים על שם ברית: הם קרויים הברית החדשה. שתי הבריתות האלה כוללות רק את עידן החסד ואת עידן החוק, ואין להן כל קשר לעידן הסופי.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (2)

איש לא מכיר את המציאות של כתבי הקודש: שהם אינם אלא תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים, שהם עדות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים ושהם אינם מספקים הסבר כלשהו על מטרות עבודתו של אלוהים. כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שהם מתעדים את שני השלבים בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק ועידן החסד. התנ"ך מעלה על הכתב את תולדות עם ישראל ואת תולדות עבודתו של יהוה מהבריאה ועד סוף עידן החוק. הברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע על פני האדמה בארבעת ספרי הבשורה, וכן את העבודה של פאולוס. האין זה תיעוד היסטורי? העלאת אירועי העבר כיום הופכת אותם להיסטוריה, וגם אם הם אמיתיים וממשיים מאוד, הם בכל זאת היסטוריה. והיסטוריה אינה יכולה להתייחס להווה, מכיוון שאלוהים אינו מביט לאחור על ההיסטוריה! לכן, אם אתה מבין רק את כתבי הקודש ואינך מבין דבר על העבודה שאלוהים מתכוון לעשות כיום, ואם אתה מאמין באלוהים אך אינך מחפש את העבודה של רוח הקודש, הרי שאינך מבין מה פירוש הדבר לחפש את אלוהים. אם אתה קורא את כתבי הקודש כדי ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל וכדי לחקור את ההיסטוריה של בריאת השמיים והארץ בידי אלוהים, אזי אינך מאמין באלוהים. אולם כיום, מכיוון שאתה מאמין באלוהים ועוסק בחיפוש חיים, מכיוון שאתה עוסק בחיפוש הידע על אלוהים ואינך עוסק באותיות מתות ובדוקטרינות מתות או בהבנת ההיסטוריה, עליך לחפש את רצון האל בימינו ועליך לחפש את כיוון עבודתה של רוח הקודש. לו היית ארכיאולוג, יכולת לקרוא את כתבי הקודש, אך אינך כזה. אתה נמנה על המאמינים באלוהים ומוטב שתחפש את רצון האל כיום.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (4)

כתבי הקודש הם תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים בעם ישראל, והם מתעדים רבים מהחזונות של נביאים קדומים, וכן כמה אמירות של יהוה בעבודתו באותה עת. לפיכך, בני האדם רואים בספר זה ספר קדוש (משום שאלוהים הוא קדוש וגדול). מובן שכל זה נובע מהיראה שלהם ליהוה ומההערצה שלהם את אלוהים. בני האדם מתייחסים כך לספר הזה רק משום שברואי האל מעריצים כל כך את הבורא שלהם, ויש אפילו שקוראים לספר זה ספר שמיימי. למעשה, זהו רק תיעוד אנושי. יהוה עצמו לא קרא לספר כך ויהוה לא הנחה באופן אישי את כתיבתו. במילים אחרות, מחברי הספר אינם אלוהים כי אם בני אדם. "כתבי הקודש" היא רק כותרת כבוד שהאדם נתן לספר. יהוה וישוע לא החליטו על הכותרת הזו לאחר שהם דנו על כך. היא אינה אלא רעיון אנושי. זאת משום שספר זה לא נכתב על-ידי יהוה, קל וחומר לא על-ידי ישוע. תחת זאת, מדובר בתיעוד שנמסר על-ידי נביאים, שליחים וחוזים קדומים רבים, אשר נאספו בידי דורות מאוחרים יותר ונערכו כספר של כתבים עתיקים. בני האדם מתייחסים לכתבים אלה כקדושים ביותר, כספר שכולל תעלומות עמוקות ובלתי נתפסות רבות שמחכות להיפתר על-ידי דורות העתיד. לכן, בני האדם אפילו נוטים יותר להאמין שהספר הזה הוא ספר שמיימי. עם התוספת של ארבעת ספרי הבשורה וספר ההתגלות, גישתם של בני האדם כלפי כתבי הקודש שונה ביותר מגישתם כלפי כל ספר אחר, ולכן איש אינו מעז לנתח את "הספר השמיימי" הזה, משום שהוא "מקודש" מדי.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (4)

כיום, אני מנתח כך את כתבי הקודש, ואין זה אומר שאני שונא אותם או שאני מתכחש לערכם כספרי עיון. אני מסביר ומבהיר לך את הערך המהותי של כתבי הקודש ואת מקורותיהם כדי שלא תהיה עוד בחשיכה. זאת משום שלבני האדם יש השקפות רבות בנוגע לכתבי הקודש, ורובן שגויות. לא זו בלבד שקריאה כזו של כתבי הקודש מונעת מהם לזכות במה שהם צריכים, אלא שחשוב מכך, היא פוגמת בעבודה שאני מתכוון לעשות. היא מהווה הפרעה עצומה לעבודת העתיד, ויש לה רק מגרעות, ללא יתרונות. לפיכך, אני מלמד אותך פשוט את המהות ואת הסיפור הפנימי של כתבי הקודש. אינני מבקש שלא תקרא את כתבי הקודש או שתכריז לכל עבר שהם חסרי כל ערך, אלא רק שתרכוש ידע והשקפה נכונים לגבי כתבי הקודש. אל תהייה יותר מדי חד-צדדי! על אף שכתבי הקודש הם ספר היסטוריה שכתבו בני אדם, הם גם מתעדים רבים מהעקרונות שהקדושים והנביאים הקדומים שירתו את אלוהים לפיהם, וכן את החוויות של השליחים האחרונים בשירות האל. כל אלה הם דברים שבני האדם האלה באמת ראו וידעו, והם יכולים לשמש כחומר עיון לבני האדם של העידן הנוכחי בעיסוקם בחיפוש הדרך האמיתית. לפיכך, בני האדם יכולים להשיג מקריאה בכתבי הקודש אורחות חיים רבות שלא ניתן למצוא אותן בספרים אחרים. אלה אורחות החיים של עבודתה של רוח הקודש, שאותה חוו הנביאים והשליחים בעידני העבר, ורבים מהדברים האלה יקרי-ערך ויכולים לספק את מה שבני האדם זקוקים לו. לפיכך, כל בני האדם אוהבים לקרוא את כתבי הקודש. מאחר שיש בכתבי הקודש כל כך הרבה דברים נסתרים, השקפותיהם של בני האדם בנוגע אליהם שונות מהשקפותיהם בנוגע לכתביהם של אישים רוחניים דגולים. כתבי הקודש הם תיעוד ואוסף של החוויות והידע של בני אדם ששירתו את יהוה ואת ישוע בעידן הישן ובעידן החדש, ולכן דורות מאוחרים יותר יכלו לזכות מהם בנאורות רבה, בהארה רבה ובנתיבים רבים לנוהג. הסיבה לכך שכתבי הקודש נעלים על כתביהם של כל אחד מהאישים הרוחניים הדגולים היא שכל הכתבים שאובים מכתבי הקודש, שכל החוויות של האישים האלה נובעות מכתבי הקודש וכולם מסבירים את כתבי הקודש. על כן, על אף שבני האדם יכולים לזכות בהזנה מספריהם של כל האישים הרוחניים הדגולים, הם בכל זאת עובדים את כתבי הקודש, משום שבעיניהם הם כה נעלים ועמוקים! על אף שכתבי הקודש מכנסים כמה מהספרים של דברי החיים, כגון האיגרות של פאולוס והאיגרות של פטרוס, ועל אף שהספרים האלה יכולים להזין את בני האדם ולסייע להם, הספרים האלה בכל זאת לא מעודכנים. הם בכל זאת שייכים לעידן הישן, ובלי קשר לאיכותם, הם בכל זאת מתאימים רק לתקופה אחת ואינם נצחיים. זאת משום שעבודתו של אלוהים תמיד מתפתחת, והיא אינה יכולה סתם כך להיעצר בתקופתם של פאולוס ופטרוס, או תמיד להישאר בעידן החסד, שבו ישוע נצלב. על כן, הספרים האלה ראויים רק לעידן החסד, ולא לעידן המלכות של אחרית הימים. הם יכולים לקיים רק את המאמינים של עידן החסד, ולא את הקדושים של עידן המלכות, ובלי קשר לאיכותם הגבוהה, הם בכל זאת מיושנים. כך הדבר גם לגבי עבודת הבריאה של יהוה או עבודתו בעם ישראל: אין זה משנה עד כמה אדירה הייתה העבודה הזו, היא בכל זאת התיישנה וזמנה עוד יעבור. כזו גם עבודתו של אלוהים: היא אדירה, אך בכל זאת יבוא יום שבו היא תסתיים. היא אינה יכולה תמיד להישאר בשלב של עבודת הבריאה או בשלב של הצליבה. אין זה משנה עד כמה עבודת הצליבה משכנעת ועד כמה היא הייתה יעילה בהבסת השטן, אחרי הכול, עבודה היא עבודה, והעידנים הם, אחרי הכול, עידנים. עבודה אינה יכולה תמיד להישאר על אותו בסיס, והתקופות אינן יכולות לא להשתנות לעולם, משום שהייתה הבריאה וחייבת להיות אחרית הימים. זה בלתי נמנע! לפיכך, כיום, דברי החיים בברית החדשה – איגרות השליחים וארבעת ספרי הבשורה – הפכו לספרים היסטוריים. הם כולם הפכו לספרי עיון ישנים. ואיך ייתכן שספרי העיון הישנים האלה יובילו את בני האדם לעידן החדש? אין זה משנה עד כמה ספרי העיון האלה מסוגלים לספק חיים לבני האדם, ואין זה משנה עד כמה ביכולתם להוביל בני אדם אל הצלב, הם כבר מיושנים, הלא כן? הם חסרי ערך, הלא כן? לפיכך, אני אומר שאל לך להאמין בעיוורון בספרי העיון האלה. הם ישנים מדי, והם אינם יכולים להוביל אותך אל העבודה החדשה. הם יכולים רק להיות לך למעמסה. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להוביל אותך אל העבודה החדשה ולהיווכחות חדשה, אלא שהם מובילים אותך אל כנסיות הדת הישנות. ואם זה כך, האם אינך נסוג מאמונתך באלוהים?

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (4)