כשאלוהים בא אל העולם, הוא עושה רק את העבודה האלוהית. זוהי השליחות שהרוח השמימית מטילה על האל המתגלם כבשר ודם. הוא בא רק כדי ללכת לכל מקום ולדבר, להשמיע את קולו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודת האנושות. בני אדם לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית. לאורך שנות עבודתו של אלוהים בעולם, הוא תמיד השתמש בבני אדם כדי לבצע את עבודתו. אבל בני אדם אלה אינם יכולים להיחשב כאל בהתגלמותו כבשר ודם; הם יכולים להיחשב רק אנשים שאלוהים השתמש בהם. אבל אלוהים כיום יכול לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהות, לשלוח את קולה של רוח הקודש ולעבוד בשמה. בדומה לכך, כל האנשים שאלוהים השתמש בהם במרוצת הדורות זכו שרוח האל תעבוד באמצעות גופם, אם כך מדוע הם לא אלוהים? אלוהים של היום הוא רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם, וישוע היה גם הוא רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה האחרונים הם אלוהים. אם כך מה ההבדל? לאורך השנים, בני האדם שאלוהים השתמש בהם כולם בעלי חשיבה ודעת רגילים. הם יודעים כולם כיצד להתנהל ולטפל בענייני החיים. יש להם אידיאולוגיות אנושיות רגילות ויש להם כל הדברים שיש לאנשים רגילים. לרובם יש כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודה באמצעות האנשים האלה, רוח האל רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל היא זו שמביאה את כישוריהם לידי ביטוי, ומשתמשת במעלותיהם כדי לשרת את אלוהים. עם זאת, מהות האל היא נטולת אידיאולוגיה ונטולת מחשבה. היא אינה טומנת בחובה רעיונות אנושיים והיא אפילו חסרה את מה שיש לבני האדם בדרך כלל. כלומר אלוהים אפילו לא מבין את עקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של היום יורד ארצה. הוא עובד ומדבר מבלי לשלב רעיונות אנושיים או חשיבה אנושית, אלא מגלה ישירות את הכוונה המקורית של הרוח ועובד באופן ישיר בשם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל ניגשת לעבודה, והיא אינה משלבת מושגים אנושיים כלל. כלומר, האל בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהות באופן ישיר, ללא חשיבה או אידיאולוגיה אנושית, ואין לו שום הבנה של עקרונות ההתנהגות האנושית. אם הייתה עבודה אלוהית בלבד (כלומר אם היה רק אלוהים בכבודו ובעצמו מבצע את העבודה), לא הייתה עבודת האל יכולה להתבצע בעולם. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, עליו להשתמש במספר בני אדם כדי לעבוד בקרב האנושות במקביל לעבודתו האלוהית. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, לא יוכל האדם לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית ולא יוכל לסייע לה. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו ביטל ישוע את המצוות הישנות וייסד דברות חדשות. הוא גם דיבר הרבה. כל זה נעשה מתוך האלוהות. שליחיו, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן הסתמכו כולם על דבריו של ישוע כבסיס לעבודתם. כלומר אלוהים עבד לקראת התחלה חדשה באותו עידן, ופתח את עידן החסד. הוא הביא לתקופה חדשה וביטל את הישנה, והביא להגשמת הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לעשות את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו בעולם, הוא עזב את האדם. ובני אדם אחריו עבדו על פי העקרונות אשר בדבריו ופעלו על פי האמיתות שאמר. אלה היו בני אדם אשר עבדו למען ישוע. אם היה ישוע עובד לבדו, לא משנה כמה היה מדבר, לא היו בני האדם יכולים לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא עבד מתוך האלוהות ויכול היה רק לדבר את דבר האלוהות. היה זה בלתי אפשרי עבורו להסביר דברים באופן שבו היו יכולים אנשים רגילים להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זהו העיקרון שעל פיו עובד האל בהתגלמותו כבשר ודם – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולפעול על מנת להשלים את עבודת האלוהות, ולאחר מכן שימוש במספר כזה או אחר של בני אדם כלבבו של אלוהים כדי להוסיף על עבודתו של אלוהים. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי להנהיג ולהשקות את האנושות, כך שכל אדם יוכל לקבל את האמת.

אם אלוהים היה רק מתגלם כבשר ודם ועושה את עבודת האלוהות ללא שיתוף הפעולה עם מספר בני אדם כלבבו, לא יכול היה האדם להבין את רצון האל ולא יכול היה להיות בקשר עם אלוהים. על אלוהים להשתמש בבני אדם רגילים כלבבו כדי להשלים עבודה זו, כדי להשגיח על כנסיות ולהנהיג אותן, כדי שחשיבתו של האדם ומוחו של האדם יוכלו לתאר את עבודתו של אלוהים. במילים אחרות, אלוהים משתמש במספר בני אדם כלבבו כדי "לתרגם" את עבודת האלוהות, כלומר לגלות אותה, כדי להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כדי שבני האדם יוכלו כולם להבין זאת. אם אלוהים היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית של אלוהים, מכיוון שאחרי הכל, קטן הוא מספר בני האדם כלבבו של אלוהים, ויכולתו של האדם להבין היא מועטה. זו הסיבה שאלוהים בוחר בשיטה זו כשהוא עובד באמצעות התגלמותו כבשר ודם. אם הייתה רק עבודה אלוהית, לא יכול היה האדם להכיר את אלוהים או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם אינו מבין את שפתו של אלוהים. האדם מסוגל להבין שפה זו רק באמצעות בני אדם כלבבו של אלוהים המבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם העובדים בקרב האנושות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם; לא היה ניתן לשנות את טבעו של האדם. לא הייתה לעבודתו של אלוהים התחלה חדשה; היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות האל בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות ברמת הבשר והדם, ובאמצעות בני האדם הבאים בעקבותיו, העובדים וחווים על פי דבריו, יכול טבע חייהם להשתנות והם יכולים לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהות מייצג את אלוהים, בעוד מי שעובד באנושות הוא מאלה שאלוהים משתמש בהם. כלומר האל בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מן האנשים שאלוהים משתמש בהם. האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את עבודת האלוהות אבל האנשים שהאל משתמש בהם לא יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי כדי לפתוח את התקופה החדשה ולהביא את האדם להתחלה חדשה. כשאלוהים מסיים את דבריו, הדבר מסמל שעבודת האל באלוהות הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי להיכנס לחוויית החיים. באופן דומה, בשלב זה אלוהים מביא את האדם אל העידן החדש ומעניק לכולם התחלה חדשה. בזאת מסתיימת עבודתו של האל כבשר ודם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין בני האדם שאלוהים משתמש בהם