כולכם מבוגרים. חלקכם בגיל העמידה, חלקכם הגעתם לגיל הזיקנה. מלא מאמין למאמין, ומתחילת האמונה באלוהים לקבלת דבר אלוהים וחוויית עבודתו של אלוהים, כמה ידע היה לכם על ריבונותו של אלוהים? אילו תובנות רכשתם על הגורל האנושי? האם יכול אדם להשיג כול דבר שירצה בחייו? כמה דברים במהלך העשורים הספורים של קיומכם הצלחתם להגשים כפי שרציתם? כמה דברים לא התרחשו כמצופה? כמה דברים הגיעו כהפתעות נעימות? לכמה דברים אנשים עדיין ממתינים שיישאו פרי – מחכים באופן לא מודע לרגע הנכון, ממתינים לרצון השמיים? כמה דברים גורמים לאנשים להרגיש חסרי אונים ומתוסכלים? כול אדם מלא תקוות באשר לגורלו, ומצפה שכול דבר בחייו יתנהל כרצונו, שלא יחסרו לו מזון או בגדים, שעושרו יגדל בצורה מרשימה. איש אינו רוצה בחיים של עוני וקיפוח, מלאי קשיים, רדופי אסונות. אך בני האדם אינם יכולים לחזות את הדברים האלה ולא לשלוט בהם. אולי בעיני אחדים, העבר אינו אלא ערבוביה של חוויות. הם אינם לומדים לעולם מהו רצון השמיים ולא אכפת להם מהו. הם חיים את חייהם ללא מחשבה, בדומה לבעלי חיים, חיים מיום ליום, מבלי שיהיה להם אכפת מהו גורל האנושות, מדוע בני אדם חיים או כיצד עליהם לחיות. אנשים אלה מגיעים לגיל זיקנה מבלי שרכשו כול הבנה על הגורל האנושי, ועד לרגע מותם, אין להם מושג מהם החיים. אנשים כאלה הם מתים, הם ישויות ללא רוח, הם חיות. על אף שהם חיים בין כול הדברים, בני אדם מפיקים הנאה מן הדרכים הרבות שבהן העולם מספק את צורכיהם החומריים, על אף שהם רואים כיצד העולם החומרי הזה מתקדם בהתמדה, לחוויה שלהם – הדברים שלבם ורוחם חשים וחווים – אין כול קשר לדברים חומריים, ואין דבר חומרי שישמש לה תחליף. זוהי הכרה עמוקה בלב האדם, דבר-מה שלא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת. הכרה זו טמונה בהבנתנו על חיי האדם והגורל האנושי ובהרגשתנו כלפיהם. והיא מובילה אותנו לא פעם לחשש, כי אדון בלתי נראה קובע את סדר כול הדברים, מתזמר הכול למען האדם. בין כול הדברים האלה, לא ניתן אלא לקבל את הסדרים והתזמורים של הגורל. יחד עם זאת, לא ניתן אלא לקבל את הדרך קדימה, שהבורא פרש לפנינו, את ריבונותו של הבורא על הגורל האנושי. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. יהיו אשר יהיו התובנה והעמדה שהאדם מחזיק בהן ביחס לגורל, איש אינו יכול לשנות את העובדה הזו.

לאן תלכו בכל יום, מה תעשו, במי או במה תפגשו, מה תאמרו, מה יקרה לכם – האם ניתן לנבא משהו מן הדברים האלה? בני אדם אינם יכולים לחזות את כול ההתרחשויות האלה, לא כול שכן לשלוט באופן התפתחותן. בחיים האירועים האלה, שלא ניתן לצפותם מראש, מתרחשים ללא הרף, והתרחשותם הינה יום-יומית. העליות והמורדות היום-יומיים והדרכים שבהן הם מתגלים או הדפוסים שבהם הם מתממשים, מהווים תזכורות תמידיות לאנושות על כך שדבר אינו מתרחש באקראי, שרצון האדם אינו יכול לשנות את מסלול ההתפתחות של הדברים האלה, ואת העובדה שהם בלתי נמנעים. כול דבר המתרחש מוסר אזהרה מן הבורא לאנושות, וכן מעביר מסר על כך שבני האדם אינם יכולים לשלוט בגורלם. יחד עם זאת, כול מאורע מהווה סתירה לשאיפתה ולרצונה הפראיים וחסרי התועלת של האנושות לקחת את גורלה בידיה. הם דומים לסטירות רבות עוצמה על לחייה של האנושות, הנוחתות בזו אחר זו והמאלצות את בני האדם לשקול מחדש את השאלה, מי שולט בגורלם בסופו של דבר. וכאשר שאיפותיהם ורצונותיהם מסוכלים ומתנפצים פעם אחר פעם, בני האדם מגיעים באופן טבעי לקבלה לא מודעת של מה שצופן בחובו הגורל וקבלה של המציאות, של רצון השמיים וריבונות הבורא. מן העליות והמורדות היום-יומיים האלה עד לגורלם של חיים אנושיים שלמים, אין דבר שאינו חושף את תכניות הבורא וריבונותו. אין דבר שאינו מעביר את המסר כי "לא ניתן לחרוג מסמכות הבורא", שאינו מעביר את האמת הנצחית כי "סמכות הבורא היא סמכות עליונה".

גורלם של האנושות והיקום שזור באופן הדוק בריבונותו של הבורא, קשור באופן שאינו ניתן להתרה לתזמורי הבורא. בסופו של דבר, לא ניתן להפרידו מסמכות הבורא. דרך חוקי כול הדברים, מגיע האדם לידי הבנה של תזמור הבורא וריבונותו. דרך כללי ההישרדות הוא תופש את שלטון הבורא. מגורלם של כול הדברים הוא מסיק מסקנות על הדרכים שבהן הבורא מפעיל עליהם את ריבונותו ושליטתו. ובמעגלי החיים של בני האדם וכול הדברים, האדם חווה באמת את התזמורים והסדרים שקובע הבורא לכול הדברים והיצורים החיים, ועֵד באמת לאופן שבו תזמורים וסדרים אלה באים במקום כול החוקים, הכללים והמוסדות הארציים, כול העוצמות והכוחות האחרים. לאור זאת מוכרחה האנושות להכיר בכך שאין ישות שנבראה, אשר יכולה להפר את ריבונותו של הבורא, שאין כוח שיכול להתערב באירועים ובדברים שנקבעו מראש על ידי הבורא, או לשנותם. על פי חוקים וכללים אלוהיים אלה, בני האדם וכול הדברים חיים ומתרבים, מדור לדור. האין זו ההתגלמות האמיתית של סמכות הבורא? על אף שהאדם רואה, בחוקים האובייקטיביים, את ריבונותו של הבורא והסדר שהוא קובע לכול האירועים והדברים, כמה בני אדם יכולים לתפוס את עיקרון ריבונותו של הבורא על היקום? כמה בני אדם יכולים באמת לדעת, לזהות ולקבל את ריבונותו של הבורא והסדר שהוא קובע לגורלם, ולהיכנע להם? לאחר שהאמין לעובדת ריבונותו של הבורא על כול הדברים, מי יאמין באמת ויכיר בכך שהבורא אף מכתיב את גורל חיי האדם? מי יכול להבין באמת את העובדה, שהגורל האנושי מונח בכף ידו של הבורא? איזו מין גישה על האנושות לאמץ כלפי ריבונותו של הבורא, כשהיא ניצבת מול העובדה שהוא שולט בגורל האנושות? זוהי החלטה שעל כול אדם העומד כעת מול העובדה הזו, לקבל למען עצמו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'