לאחר שהאדם עבר את גיל הילדות וההתבגרות והוא מגיע בהדרגה ובאופן בלתי נמנע לבגרות, הצעד הבא הוא להיפרד לחלוטין מנעוריו, לומר שלום להוריו, ולהתמודד עם הדרך שלפניו כמבוגר עצמאי. בשלב זה^[א], עליו לעמוד מול כל בני האדם, האירועים והדברים שעל מבוגר להתמודד עמם, לעמוד מול כל החלקים בגורלו אשר יופיעו במהרה. זוהי נקודת המפנה השלישית שעל האדם לעבור.

1. לאחר שנעשה עצמאי, האדם מתחיל לחוות את ריבונותו של הבורא

אם לידתו וגדילתו של האדם הם "תקופת הכנה" למסעו בחיים, המניחה את אבן הפינה לגורלו, הרי שעצמאותו של האדם היא מונולוג הפתיחה לגורלו בחיים. אם לידתו וגדילתו של האדם הן עושר שצבר לקראת גורלו בחיים, עצמאותו היא התקופה שבה הוא מתחיל להוציא את העושר הזה או להוסיף לו. כשהאדם עוזב את הוריו ונעשה עצמאי, התנאים החברתיים שמולם הוא עומד וסוג העבודה והקריירה הפתוח בפניו, נקבעים שניהם על ידי הגורל ואין להם שום קשר להוריו. יש שבוחרים מקצוע טוב להתמחות בו בלימודיהם הגבוהים, מוצאים בסופו של דבר עבודה משביעת רצון לאחר סיום לימודיהם ועושים צעד ראשון מנצח במסע חייהם. יש שלומדים ורוכשים שליטה בכישורים רבים ושונים, אך לעולם אינם מוצאים עבודה המתאימה להם ואינם מוצאים את מקומם, וודאי שאין להם קריירה. בתחילת מסע חייהם, הם מוצאים את עצמם מתוסכלים בכול צעד שהם עושים, רדופי בעיות, האפשרויות העומדות בפניהם עגומות וחייהם אפופים אי-ודאות. יש ששוקדים על לימודיהם, אך מחמיצים אך במעט את כל ההזדמנויות שלהם לקבל השכלה גבוהה, ונדמה שנגזר גורלם שלא להשיג הצלחה לעולם, כששאיפתם הראשונה במסע חייהם נמוגה באוויר. כשהם אינם יודעים^[ב] אם הדרך שלפניהם ישרה או סלעית, הם חשים לראשונה עד כמה ייעודו של האדם מלא משתנים, ולכן מביטים על החיים בתקווה ובחרדה. יש שעל אף שאין להם השכלה טובה, כותבים ספרים ומשיגים מידה מסוימת של תהילה. יש שהם אנאלפביתים כמעט לגמרי, אך מרוויחים כסף בעסקים וכך יכולים לפרנס את עצמם... העיסוק שהאדם בוחר, הדרך שבה הוא מתפרנס: האם יש לבני האדם שליטה על השאלה, אם בחירתם טובה או לא? האם בחירתם מתאימה לרצונותיהם והחלטותיהם? רוב בני האדם היו רוצים לעבודה פחות ולהרוויח יותר, לא לעמול בשמש ובגשם, להתלבש יפה, לזהור ולנצנץ בכול מקום, להתנשא גבוה מעל אחרים, ולהביא כבוד לאבותיהם. רצונותיהם של בני האדם כה מושלמים, אך כשבני אדם עושים את צעדיהם הראשונים במסע חייהם, הם מתחילים להבין בהדרגה, עד כמה בלתי מושלם הוא ייעוד האדם, ותופסים לראשונה באמת את העובדה, כי על אף שניתן לתכנן תכניות אמיצות לעתיד, על אף שניתן לפתח פנטזיות נועזות, לאיש אין היכולת או הכוח לממש את חלומותיו, איש אינו נמצא בעמדה המאפשרת לו לשלוט בעתידו. תמיד יהיה מרחק מסוים בין חלומותיו של האדם לבין המציאות שעליו להתמודד עמה. הדברים לעולם אינם כפי שהאדם היה רוצה שיהיו, ואל מול מציאות כזו, בני האדם לעולם אינם יכולים להשיג סיפוק או שביעות רצון. יש שאף ירחיקו לכת ככול שרק ניתן לדמיין, יקדישו מאמצים גדולים ויקריבו קורבנות גדולים למען פרנסתם ועתידם, בניסיון לשנות את גורלם. אך בסופו של דבר, גם אם יוכלו לממש את חלומותיהם ורצונותיהם באמצעות עבודתם הקשה, הם לעולם לא יוכלו לשנות את גורלם, ואין זה משנה באיזו עיקשות ינסו, לעולם לא יוכלו לחרוג ממה שהקצה להם הגורל. יהיו אשר יהיו ההבדלים ביכולת, במנת המשכל ובכוח הרצון, בני האדם כולם שווים בפני הגורל, שאינו מבחין בין הגדול לקטן, בין הגבוה לנמוך, בין המרומם לנחות. על העיסוק שהאדם יעסוק בו, מה שיעשה כדי להתפרנס וכמות העושר שיצבור בחייו, לא מחליטים הוריו, כישרונותיו, מאמציו או שאיפותיו, אלא הם נקבעים מראש על ידי הבורא.

2. עזיבת ההורים והתחלת מילויו הרציני של תפקיד האדם בתיאטרון החיים

כשהאדם מגיע לבגרות, הוא מסוגל לעזוב את הוריו ולצאת לדרך משלו, ובשלב זה הוא מתחיל באמת למלא את תפקידו, הערפל מתרומם מעל משימתו בחיים וזו מתבררת בהדרגה. לכאורה, הוא שומר עדיין על קשר הדוק עם הוריו, אך כיוון שלמשימתו ולתפקיד שהוא ממלא בחייו אין כל קשר לאימו ולאביו, בפועל קשר הדוק זה מתפרק אט אט כשהאדם נעשה בהדרגה עצמאי. מנקודת מבט ביולוגית, בני האדם עדיין אינם יכולים אלא להיות תלויים בהוריהם בדרכים לא מודעות, אך מבחינה אובייקטיבית, לאחר שבגרו לגמרי, יש להם חיים נפרדים לחלוטין מהוריהם והם ימלאו את התפקידים שהם מקבלים על עצמם באופן עצמאי. מלבד לידה וגידול ילדים, אחריותם של ההורים בחיי ילדיהם היא רק לספק להם סביבה רשמית שבה יוכלו לגדול, כי לדבר מלבד קביעתו מראש של הבורא אין השפעה על הגורל האנושי. איש אינו יכול לשלוט בסוג העתיד שיהיה לאדם. הוא נקבע זמן רב מראש, וגם הוריו אינם יכולים לשנות את גורלו. ככל שהדבר נוגע לגורל, כל אדם הוא עצמאי ולכל אדם גורל משלו. כך שהוריו של איש אינם יכולים להדוף את גורלו בחיים או להפעיל ולו את ההשפעה הקלה ביותר על התפקיד שימלא בחייו. ניתן לומר כי המשפחה שבה נקבע גורלו של האדם להיוולד והסביבה שבה הוא גדל אינן אלא תנאים מוקדמים למילוי משימתו בחיים. הם אינם קובעים בשום דרך את גורלו של האדם בחיים ולא את סוג הייעוד שבמסגרתו ימלא את משימתו. וכך, הוריו של איש אינם יכולים לסייע לו להגשים את משימתו בחיים ובאופן דומה, קרובי משפחתו של איש אינם יכולים לעזור לו לקחת על עצמו את תפקידו בחיים. האופן שבו יגשים את משימתו וסוג סביבת החיים שבה יבצע את תפקידו נקבעים לחלוטין על ידי גורלו בחיים. במילים אחרות, אין תנאים אובייקטיביים אחרים שיכולים להשפיע על משימתו של אדם, אשר נקבעת מראש על ידי הבורא. כל בני האדם מתבגרים בסביבה המסוימת שבה הם גדלים, ואחר כך בהדרגה, צעד אחר צעד, הם יוצאים לדרכם בחיים ומגשימים את הייעוד שתכנן להם הבורא, כשהם נכנסים באופן טבעי ולא רצוני לים האנושות רחב הידיים ומקבלים על עצמם את תפקידם בחיים, שבו הם מתחילים לממש את תחומי אחריותם כיצירים נבראים למען הדברים שהבורא קבע מראש, למען ריבונותו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "בשלב זה".

ב. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "כשהם אינם יודעים".