בנוגע לאלו שאוהבים לרצות אנשים, לפני שהאמנתי באלוהים, תמיד הערכתי אותם מאוד. היה להם טבע עדין, הם מעולם לא כעסו על איש, כולם חיבבו אותם, והם מעולם לא העליבו אף אחד. שאפתי להיות כמוהם. כי מאז שהייתי קטנה, בית הספר והחברה לימדו אותי דברים כגון "התנהלות הרמונית היא אוצר, אורך רוח הוא מעלה," "גם אם חזית באי צדק, הכי טוב לא לומר הרבה," ו"שמור על השקט כדי להגן על עצמך ושאף רק לחמוק מאשמה". "אל תתייחס לשום דבר ברצינות תהומית," "כשהבורות היא אושר, זה טיפשי להיות חכם". "המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים". אימצתי את הרעיונות אלה כפילוסופיית חיים. לא משנה אם היה מדובר במשפחה, בחברים או במכרים בלבד, לא פגעתי ברגשותיו של איש, ותמיד הסכמתי למה שאחרים רצו. כולם החמיאו לי שאני טובה בקשרים חברתיים ושקל להסתדר איתי. חשתי גם שכדי לשרוד בחברה האפלה והמרושעת הזו יש צורך בקשרים טובים עם הסובבים אותך, כי זו הדרך היחידה ליצור לעצמך מקום. רק מאוחר יותר, לאחר שקיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, חוויתי את השיפוט והייסור בדברי האל, והבנתי חלק מהאמת, ראיתי לבסוף שעקרונות ההישרדות הללו הם פילוסופיות שטניות, רעלים שטניים, ולא עקרונות שיש לחיות לפיהם. ראיתי שבכך שחייתי כך, נעשיתי יותר ויותר מושחתת, רמאית, אנוכית ומתועבת. לא ביטאתי אנושיות תקינה. לבסוף, התחלתי לתעב את עצמי, וחזרתי בתשובה בפני אלוהים.

ב-2018, נבחרתי למנהיגת המחוז. בתחילה, לא ידעתי הרבה על עבודת הכנסייה. שותפתי, האחות ליו, ביצעה את התפקיד הזה במשך יותר משנה, והתמצאה בהיבטים השונים של עבודת הכנסייה, אז התייעצתי איתה בנוגע לבעיות ולקשיים שנתקלתי בהם, והיא עזרה לי מאוד. מאוחר יותר, שמעתי שהאחות ליו הזכירה מספר פעמים שמנהיגת הכנסייה עליה היא הייתה אחראית, האחות ג'אנג, יצאה ידי חובה במהלך מילוי תפקידה, לא ביצעה עבודה מעשית, השמיעה אמירות שטחיות ודוקטרינות במפגשים, הייתה יהירה וצדקנית, וסירבה להצעות או לעזרה של אחרים. באותו הזמן חשבתי, שכל הדברים הללו מהווים המחשה למנהיג שקר שלא מבצע עבודה מעשית, ומאחר שהאחות ליו הייתה מודעת לכך, תהיתי למה היא לא ביצעה שינויים ושחררה את האחות ג'אנג מתפקידה. רציתי לומר לה משהו, אבל נזכרתי שהתחלתי בתפקידי לא מזמן ולא הכרתי היטב את האחות ג'אנג. אם אומר משהו ישירות, האחות ליו עלולה לנזוף בי שאני פזיזה ולא מתייחסת באהבה לאחרים. בעקבות זאת, חלקתי את מחשבותיי עם האחות ליו רק בצורה עקיפה, אבל היא לא עשתה מכך עניין וביקשה ממני לעזור לאחות ג'אנג ממקום של אהבה. חשבתי, "האחות ליו ודאי מכירה את עקרונות החלפת המנהיגים, אז אם אזכיר זאת שוב, היא לא תחשוב שאני אומרת שהיא לא מבצעת עבודה מעשית? היא ודאי תחשוב שאני גורמת הרבה בעיות ושקשה להסתדר איתי. אם זה יגרום לעימות בינינו, איך נצליח לשתף פעולה בעתיד?" בשלב הזה, החלטתי לא לומר עוד דבר.

שיתפתי עם האחות ג'אנג מספר פעמים כדי לחשוף ולנתח את בעיותיה. היא לא רק סירבה לקבל זאת, אלא גם התווכחה איתי. מעט לאחר מכן, חלק מהאחים והאחיות החלו לדווח שהאחות ג'אנג לא ביצעה עבודה מעשית. ואז הבנתי שהבעיה של האחות ג'אנג היא רצינית, ושאם לא נטפל בה בזמן, היא תגרום לעיכוב בעבודת הכנסייה ובהיווכחותם בחיים של האחים והאחיות. לכן, העליתי בפני האחות ליו את עניין פיטורי האחות ג'אנג. אבל האחות ליו אמרה, "הדיווחים הללו הועברו לממונים עלינו. בואי נחכה עד שיחקרו את העניין לפני שנפטר אותה." חשבתי, "בעקבות הדיווחים, ולאחר בחינת המצב, ניתן לראות שהאחות ג'אנג לא ביצעה עבודה מעשית, יצאה רק ידי חובה, ורק השמיעה אמירות שטחיות ודוקטרינות במשך זמן רב. כבר ידוע לנו שהיא מנהיגת שקר, אז לפי העקרונות, יש לשחרר אותה מתפקידה בהקדם". "אנחנו מנהיגות המחוז, ומנהיגת שקר הופיעה בכנסייה, אבל במקום לטפל בכך בהקדם, אנחנו מעבירות זאת לממונים עלינו. האם בכך איננו מתעכבות ומאפשרות למנהיגת שקר להמשיך להזיק לאחים ולאחיות? הרי משול הדבר לעמידה לצד השטן ולהתנגדות לאלוהים!" זאת בעיה רצינית מאוד! רציתי לשוחח על כך שוב עם האחות ליו, אבל חשבתי שבפעם האחרונה שהזכרתי זאת, היא לא רצתה להחליף את האחות ג'אנג, ואמרה לי שאתייחס אליה באהבה. ראיתי שהן הסתדרו היטב, אז אם אעלה שוב את סוגיית החלפתה של האחות ג'אנג, האחות ליו תאמר אולי שאני יהירה מדי. אנשים חדשים בתפקיד צריכים להוכיח את יכולתם, אז היא לא תחשוב שאני פשוט מתרברבת? החלטתי שלא לומר דבר. הממונים עלינו חקרו לפחות את העניין ובחנו את העובדות. עוד כמה ימים לא יזיקו. ולכן, לא אמרתי דבר, אך המילים עמדו לי על קצה הלשון. כמה ימים לאחר שהממונים עלינו חקרו את העניין, הם טיפלו בנו בגלל שלא טיפלנו בהקדם במנהיגת שקר, ואמרו שהפרענו לעבודת הכנסייה ושיבשנו אותה, ושעיכבנו את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות. הם אמרו שהדבר משול לשיתוף פעולה עם השטן ושהזקנו לאחים ולאחיות. כששמעתי זאת, חשתי אומללה. הבנתי שלא הנהגתי את האמת שהכרתי היטב, ושלא יישמתי את העקרונות. הגנתי על מנהיגת שקר. חיפיתי עליה. לכן, תכף ומיד פיטרתי אותה מתפקידה. אבל לאחר מכן, חשתי מידה מועטה בלבד של חרטה ואי נוחות, ולא ניצלתי את ההזדמנות כדי לבחון את עצמי עוד. מאוחר יותר גיליתי שהאחות ליו השמיעה תמיד אמירות שטחיות ודוקטרינות במפגשים, ושהיא לא הצליחה לפתור את הבעיות והקשיים של האחים והאחיות. כשהצבעתי בפניה על חלק מבעיותיה וחולשותיה, היא סירבה לקבל זאת, וניסתה להתווכח ולהתדיין איתי. היא לא השיגה דבר בעבודה שעליה היא הייתה אחראית, וכשהממונים עלינו גזמו אותה וטיפלו בה, היא סירבה לקבל זאת. היא נעשתה שלילית והתרשלה בעבודתה, והתמלאה בתלונות ואי הבנות. באותו הזמן, רציתי לחשוף את מצבה, אבל הבנתי שבתור שותפתה, הייתי גם אני אחראית לביצוע הלא תקין של העבודה, ושאם אנתח את בעיותיה, היא תגיד שאני לא מגלה הבנה, אז לא העזתי. במקום זאת, ניסיתי רק לנחם אותה ועודדתי אותה שלא להיות שלילית. אבל לאחר מכן, הבנתי שהאחות ליו עדיין לא השתנתה ולו במעט. לא הייתה לה טיפת מודעות עצמית! אם המצב יימשך כך, זה רק יעכב את עבודת הכנסייה ויזיק לאחים ולאחיות. הבנתי שעליי לדווח על הדברים הללו לממונים עליי בהקדם האפשרי. הכנסייה ערכה במקרה סקר דעה כללי, והממונים עלינו ביקשו ממני לכתוב הערכה על האחות ליו. התכוננתי לכתוב זאת, אבל אז נזכרתי שרוב האחים והאחיות לא ידעו מי היא באמת ותמכו בה מאוד. אז, אם אסתכן ואדווח על בעיותיה של האחות ליו, האם הם יגידו שאני רוקמת מזימות ושאני רוצה להיפטר ממנה, כדי שתהיה לי שליטה מלאה בכול? מעבר לכך, היינו שותפות לתפקיד, והיא עשתה הרבה כדי לעזור לי. אם יפטרו אותה, האם היא לא תשנא אותי? התלבטתי בכך רבות, ולבסוף החלטתי שלא אזכיר את העובדה שהיא לא מבצעת עבודה מעשית או מקבלת את האמת. אבל לאחר שהגשתי את ההערכה, לא יכולתי להשקיט את חוסר המנוח שבלבי. ידעתי שאני מסתירה את העובדות ושאני מוליכה שולל את אלוהים, וחשתי קדרות רוחנית רבה. תמיד נרדמתי כשקראתי בדברי האל, ולא זכיתי להארה או לנאורות משיתופים ומפגשים. לא יכולתי לגלות מאילו בעיות סבלו אחיי ואחיותיי. העברתי כל יום ללא אנרגיה, וחשתי שאלוהים נטש אותי.

הממונים עליי בחנו מאוחר יותר את המצב, והאחות ליו פוטרה לאחר שזוהתה כמנהיגת שקר שלא ביצעה עבודה מעשית. חשתי בושה והלקאה עצמית רבה, בעיקר כשחשבתי על דברי האל, "כל אלה שנצמדים לדרך הזהב הם החתרניים ביותר. הם מנסים לא לפגוע באיש, הם יודעים לרצות את הבריות. הם מסתדרים עם מה שקורה ואף אחד לא יכול להתחקות על טיבם. אדם כזה הוא שטן חי!" ("את כבליו של טבע מושחת תוכלו להשליך מעליכם רק על ידי הנהגת האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל חשפו שחנפנים הם האנשים הכי זדוניים וערמומיים, שהם כמו שטנים חיים. הבנתי שזה מה שאני. ידעתי מזה זמן מה שהאחות ליו היא מנהיגת שקר, אבל כדי להגן על היחסים בינינו, בחרתי במקום זאת לפגוע באלוהים ולא הנהגתי את האמת. חיפיתי שוב על מנהיגת שקר, פגעתי בטבעו של אלוהים, וביצעתי עבירה. חשתי שאני גמורה, שאלוהים לא יציל מישהי כמוני. חייתי באומללות ובגישה שלילית במשך כמה ימים, ואיבדתי כל עניין בכל דבר שהוא. אבל מאוחר יותר, נזכרתי בדברי האל: "בלי קשר לעוולות שביצעתם ובלי קשר למרחק סטייתכם מדרך הישר ולעבירות שעברתם, אל תניחו לדברים האלה להפוך לעול או למטען חורג שאתם נושאים עמכם בעיסוקכם בהבנת האל – המשיכו לצעוד קדימה. בלי קשר לשאלה מתי הדבר מתרחש, לבו של אלוהים שהוא ישועת האדם לעולם לא משתנה – זהו החלק בעל הערך הרב ביותר במהות האל" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'). הרהרתי שוב ושוב בדברי האל הללו, וחשתי שכל מילה וכל משפט נשאו בחובם חמלה ותקווה עבורי. אפילו שרשעותי פגעה בטבעו של אלוהים, אלוהים עדיין השתמש בדבריו כדי לנחם אותי, לעודד אותי, ולומר לי להמשיך לנוע הלאה. חשתי הכרת תודה גדולה, ואמרתי לעצמי שעליי להפסיק להיות שלילית. בכל פעם שאיכשל, עליי להרים את עצמי מהקרשים. עליי להיות מסוגלת לבחון את עצמי, להבין את בעיותיי, לחפש את האמת ולפתור אותן.

מאוחר יותר קראתי קטע נוסף מדברי האל: "האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר לרצוני להתגשם בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם מבצעים את רצוני? שאלו את עצמכם את השאלות הללו וחשבו עליהן לעתים קרובות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). לאחר שקראתי את דברי האל, חשתי ייסורים שמפלחים את לבי. ראיתי שאני לא יותר מאשר חנפנית חלקלקה. כשנתקלתי בבעיה, עשיתי ככל יכולתי כדי להגן על עצמי, ולא לקחתי בחשבון את האינטרסים של בית האל, לא הייתה לי תחושת אחריות ולא חשתי נטל במילוי חובותיי. כשהבחנתי במנהיגות השקר היה עליי לטפל בכך מיד, אבל במקום זאת, כדי להגן על עצמי ומחשש שאפגע באחות ליו, חששתי להנהיג את האמת או לחשוף זאת ולדווח על כך. הסתרתי את האמת בכוונה תחילה, וטייחתי אותה כדי להגן עליה. התוצאה הייתה פגיעה בכל היבטי עבודת הכנסייה, ואחיי ואחיותיי לא יכלו ליהנות מחיי כנסייה ראויים. חשבתי, בית האל הפקיד בידיי חובה חשובה, אך כשהופיעו מנהיגות שקר בכנסייה, בגדתי בעקרונות האמת כדי להגן על האינטרסים שלי, ושוב ושוב עמדתי לצד השטן והגנתי עליהן. הייתי מודעת לכך שעבודת הכנסייה תסבול, אבל לא הנהגתי את האמת ולא עשיתי את הדבר הצודק. בכל פעם שהיה סיכוי שאפגע במישהו, נטשתי את עקרונות האמת. נהגתי באנוכיות, למען האינטרס שלי. האם התנהגות כזו לא מפריעה לעבודת בית האל ומשבשת אותה, או לא משולה לשיתוף פעולה עם השטן? לא העזתי להנהיג את האמת או ליישם את העקרונות. זה לא היה צודק כלל וכלל. האם הייתי ראויה להיות מנהיגת כנסייה? הייתי אנוכית, מתועבת, חלקלקה, רמאית וקטנונית! זה בעיקר כאב כשנזכרתי בדברי האל שאומרים שאלוהים מתעב את החנפנים ולא מציל אותם, ואת הדרשות שבהן נאמר שוב ושוב שבית האל מסרב בתוקף לקבל חנפנים לתפקיד מנהיגים, כי לבם רע, וביכולתם רק להזיק לבית האל ולאחיהם ואחיותיהם. בכך שגוננתי וחיפיתי על מנהיגות השקר, כבר פגעתי באלוהים ופגעתי בטבעו, אז הלכתי בפני אלוהים והתפללתי אליו: "אלוהים, פעם אחר פעם הפרתי את רצונך. ידעתי מה האמת אבל לא הנהגתי אותה, ופגעתי בכך בעבודת הכנסייה. אני מוכנה לקבל את קללותיך ואת עונשך. לא משנה איך תנהג בי בעתיד, אני מוכנה לציית ולחזור בתשובה".

לאחר שהתפללתי, התחלתי לתהות למה ניסיתי לרצות אנשים ולא יכולתי להנהיג את האמת כשקרו לי דברים. מה הדבר ששלט בי? מאוחר יותר קראתי קטע מדברי האל: "השטן משחית בני אדם באמצעות החינוך ובאמצעות השפעתם של ממשלות לאומיות ושל אנשים דגולים ומפורסמים. השקרים והשטויות שלהם הפכו לחייהם ולטבעם של בני האדם. כל אחד עבור עצמו והשד ייקח את האחרון' היא מימרה שטנית ידועה שהוחדרה בכולם והפכה לחייהם של בני האדם. קיימות אמירות נוספות דומות של פילוסופיות חיים. השטן משתמש בתרבות המסורתית המעודנת של כל אומה ואומה כדי לחנך את בני האדם וגורם לאנושות ליפול ולהיבלע בתהומות של הרס ללא תחתית, ובסופו של דבר, אלוהים משמיד את בני האדם מפני שהם משרתים את השטן ומתנגדים לאלוהים. ...ישנם עדיין רעלים שטניים רבים בחייהם של בני האדם, בהתנהלותם ובהתנהגותם. אין בהם שמץ אמת. לדוגמה, פילוסופיות החיים שלהם, הדרכים שבהן הם עושים דברים והעקרונות שלהם מלאים כולם ברעליו של התנין הגדול האדום כאש, וכולם נובעים מהשטן. אם כן, כל הדברים שזורמים בעצמותיהם ובדמם של בני האדם הם דברים של השטן. לכל הפקידים ההם, לבעלי הסמכות, ולאלה שהשיגו דבר מה – יש נתיבים וסודות משלהם איך להצליח. האין סודות כאלה מהווים ייצוג מושלם של אופיים? ...השטן השחית את האנושות לעומק. הארס של השטן זורם בדמו של כל אדם, וניתן לראות שאופיו של האדם מושחת, מרושע וראקציוני, גדוש בפילוסופיות של השטן ושקוע בהן – זהו אופי שבוגד באלוהים באופן מוחלט. זו הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לאלוהים ומתקוממים נגד אלוהים" ("כיצד יש להכיר את טבע האדם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר שקראתי את דברי האל, מצאתי את שורש הסיבה שבגינה התנהגתי כחנפנית. זה קרה כי מאז צעירותי, חונכתי בידי המפלגה הקומוניסטית של סין, והתמלאתי בכל מיני פילוסופיות, היגיון וחוקים ארציים, כגון, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "אנשים אינם קדושים; כיצד ישתחררו מפגמיהם?" "גם אם תחזה באי צדק, עדיף שלא תאמר הרבה," וגם "שמור על השקט כדי להגן על עצמך ושאף רק לחמוק מאשמה," "המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים", וכך הלאה. הדברים הללו נשתלו עמוק בלבי, וחייתי לפיהם. נעשיתי יהירה, צדקנית, אנוכית, מתועבת, רמאית וחלקלקה יותר כל הזמן. הפכתי את הדברים הללו לססמאות חיי. הסתדרתי עם אנשים בכך שבחנתי בקפידה כל מילה וכל הבעה של אחרים, וניהלתי את יחסיי איתם בזהירות. הייתי חנפנית, פסעתי בנתיב הבינוניות, לא פגעתי ברגשותיו של איש, לא העזתי לומר את האמת או לעשות את הדבר הצודק, וחייתי ללא שמץ של כבוד עצמי. כשמנהיגות שקר הופיעו בכנסייה, חששתי לפגוע באחות ליו, נטשתי את עקרונותיי, בחרתי להיות פחדנית, והרשיתי להן להזיק לאחיי ואחיותיי ולהפריע לעבודת בית האל. איך יכולתי לומר שאני אדם טוב? לבי היה שחור משחור, הייתי "נחמדה", שפחה מתועבת של השטן. לא היו בי שמץ של אומץ לב או תחושת צדק. אם הייתי מנתחת את מעשיה של האחות ליו ועוזרת לה קודם, אולי היא לא הייתה מבצעת עבירות כה רבות, ועבודת בית האל וההיווכחות בחיים של האחים והאחיות אולי לא היו נפגעים, ואולי לא הייתי פוגעת בטבעו של אלוהים. אם כך, סוף סוף ראיתי שחיים המבוססים על פילוסופיות שטניות ארציות, וריצוי אנשים, יכולים רק לפגוע באנשים או להרוס אותם, וגם להרוס אותי. העובדות שהתגלו חשפו בפניי סוף סוף שהפילוסופיות, ההיגיון והכללים השטניים הללו יכולים רק להוליך שולל ולהשחית אנשים. הם מנוגדים לדברי האל ולאמת. כשאנו חיים לפי הפילוסופיות השטניות הללו, ולא משנה כמה אנו נראים טובים, עדינים ונחמדים, אנו עדיין חלקלקים, רמאים, מתועבים ומעוררי רחמים. אם לא ננהיג את האמת, נחזור בתשובה ונשתנה, אלוהים ינטוש אותנו ויסלק אותנו.

מאוחר יותר קראתי קטע נוסף מדברי האל: "לאלוהים ישנה מהות של נאמנות, כך שתמיד ניתן לסמוך על דברו. יתר על כן, פעולותיו הן ללא רבב וללא עוררין. זו הסיבה לכך שאלוהים אוהב את אלה שנוהגים בו בכנות מוחלטת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). "העובדה שאלוהים דורש מבני האדם להיות ישרים מוכיחה שהוא ממש מתעב את הרמאים, ושהוא לא אוהב רמאים. העובדה שאלוהים אינו אוהב רמאים, משמעה שהוא סולד ממעשיהם, מטבעם ומהמניעים שלהם; במילים אחרות, אלוהים אינו אוהב את האופן שבו הם עושים דברים, ולכן אם ברצוננו להשביע את רצונו של אלוהים, תחילה עלינו לשנות את פעולותינו ואת אופן הקיום שלנו" ("הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "כשיש לכם אמונה וכשאתם מתייצבים בפני אלוהים, אך אתם עדיין חיים באותו אופן כמו בעבר, האם אמונתכם באלוהים היא בעלת משמעות? האם יש לה ערך? המטרות והעקרונות של חייכם והאופן שבו אתם חיים לא השתנו, והדבר היחיד שבו אתם מתעלים על חסרי האמונה הוא הכרתכם באלוהים. נדמה שאתם חסידי אל, אך טבע חייכם עדיין לא השתנה כהוא זה. בסופו של דבר, לא תזכו בישועה. מכיוון שכך, אלה רק אמונה נבובה ואושר נבוב" ("את כבליו של טבע מושחת תוכלו להשליך מעליכם רק על ידי הנהגת האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר שקראתי את דברי האל, ראיתי שאלוהים נאמן במהותו. אלוהים אוהב אנשים ישרים ושונא שקרנים. כשחייתי לפי הפילוסופיות השטניות, השקפותיי לגבי נושאים שונים והאופן שבו התנהגתי לא השתנו כלל. הייתי ממש ככופרת. לא משנה כמה שנים הייתי מאמינה באלוהים במצב כזה, לעולם לא הייתי זוכה באמת או בישועה מלאה. רק אלו שמנהיגים את האמת, אלו הישרים, ללא שקר בלבם, אלו עם האומץ ליישם את עקרונות האמת, אלו בעלי תחושת צדק, שעומדים לצדו של אלוהים בכל הדברים ומתחשבים ברצונו, הם אלו שהוא אוהב, והם יזכו לישועה מלאה! לאחר שהבנתי את דרישותיו של אלוהים, התפללתי אליו ונשבעתי שאחזור בתשובה, אנהיג את האמת, ואהיה אדם ישר.

כמה חודשים לאחר מכן, גיליתי ששותפי החדש, האח לי, השמיע תמיד אמירות שטחיות ודוקטרינות, והתרברב במפגשים. שיתפתי עמו בסוגיה הזו מספר פעמים, אבל לא הבחנתי בשיפור, אז סיפרתי על כך לממונים. אבל אז, הם ביקשו ממני לנתח ולחשוף את התנהגותו, והתחלתי לחשוש. התקשיתי לומר משהו, כי האח לי ביצע את חובותיו שם יותר זמן מכל אחד אחר. הוא נחשב כבכיר, והוא עזר לי בעבודתי בעבר. אם אחשוף את מצבו, מה הוא יחשוב עליי? האם רגשותיו ייפגעו? ואז, קראתי קטע מדברי האל: "אם מניעיך ונקודת ראותך הם אלו של 'אדם חביב', אתה תמיד תיפול ותיכשל בעניינים כאלה. ובכן, מה עליך לעשות במצבים אלה? כשאתה מתמודד מול דברים כאלה, עליך להתפלל לאלוהים. בקש מאלוהים שייתן לך כוחות ויאפשר לך להיצמד לעקרונות, לעשות את אשר עליך לעשות, לטפל בדברים לפי עקרונות, לעמוד על שלך ולמנוע פגיעה כלשהי בעבודת בית האל. אם אתה מסוגל לנטוש את האינטרסים העצמיים שלך, את שמך הטוב ואת עמדתך כ'אדם חביב', ואם אתה עושה את אשר עליך לעשות מכל הלב וביושר, אתה תנחיל מפלה לשטן ותזכה בהיבט הזה של האמת" ("רק כשאתה מכיר את עצמך אתה יכול לעסוק בחיפוש אחר אל האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר שקראתי קטע זה מדברי אלוהים זכיתי בצלילות פנימית והבנתי שאלוהים בוחן אותי ומעניק לי הזדמנות לחזור בתשובה. אלוהים רצה לראות איך אטפל בעניין. לא יכולתי להרשות לעצמי להגן על יחסיי עם אחרים, כמו בעבר. היה עליי לשים את עבודת הכנסייה בעדיפות עליונה, להנהיג את האמת ולעשות את הדבר הצודק. אם האח לי חיפש אחר האמת, הוא יוכל לנצל את השיתוף ואת הניתוח כדי להרהר בכך ולהבין את עצמו, מה שיעזור לו בהיווכחותו בחיים, וימנע ממנו לבצע עבירות נוספות. אז ניגשתי לאח לי, וחשפתי וניתחתי את מצבו ומעשיו בזה אחר זה באמצעות דברי האל. מה שהפתיע אותי היה שלא רק שהוא לא כעס עליי, אלא אפילו אמר לי בתחושת חרטה, "אם לא היית חושפת ומנתחת אותי כך, לא הייתי מודע לבעיותיי. אני באמת צריך להרהר בכך ולהיווכח". כששמעתי את האח לי אומר זאת, התרגשתי מאוד. חששתי שחשיפתו תגרום לו לכעוס עליי, אבל זה היה רק בדימיוני. באותו הרגע, חוויתי באמת את העובדה שהנהגת האמת והתנהגות ישרה מביאים שקט ושלווה לנפש, ומקרבים אותנו יותר לאלוהים. גם התנסיתי באמת בעובדה שהדרך היחידה להגן על עבודת בית האל היא להנהיג את האמת ולטפל בדברים בהתאם לעקרונות. זו הדרך היחידה לעזור באמת לאחים ולאחיות.

באמצעות שיפוטו וייסורו של אלוהים, השתנו חלק מהשקפותיי המוטעות, וטבעי השטני החלקלק והערמומי השתנה מעט. כעת, כשאני רואה את אחיי ואחיותיי מציגים שחיתות, או כשדברים נעשים בצורה שבוגדת בעקרונות האמת, אני כבר לא מחפה על כך, מגוננת על כך, או מנסה להגן על יחסיי עם אנשים. אני מסוגלת להנהיג את האמת בצורה מצפונית, לשתף, לעזור, לכוון, ולחשוף דברים. אפילו שלפעמים אני עדיין מהססת וחוששת לפגוע באחרים, אני יכולה להתפלל לאלוהים, לזנוח את עצמי, לנהוג בהתאם לעקרונות האמת, ולהפסיק לבסס את חיי על הפילוסופיות השטניות. כשאני נוהגת כך, אני חשה רגועה ויציבה יותר. זה משחרר מאוד. השגת שינויים אלה והזכייה בכל אלו באו כתוצאה מהשיפוט והייסור בדברי האל.