וואנג קאי

אבא שלי הוא רק מורה פשוט בבית הספר היסודי, ובמהלך ילדותי התגוררנו במעונות שבית הספר סיפק לצוות. חיינו חיים פשוטים וחסכניים, כמו שעשו רוב האנשים בתקופה קשה זו. הדבר שזכור לי ביותר הוא המשחקים בשטחי בית הספר עם ילדי המורים האחרים, לאחר שעות הלימודים. אחד הילדים בא ממשפחה הרבה יותר עשירה (אמו עבדה בלשכה למימון). כששיחקנו עד שכמעט החשיך, הוא היה מכין קערה של אטריות להכנה מהירה, שולף פיסת סופגנייה מטוגנת ואוכל אותן בתאווה. אנו, שאר הילדים, פשוט עמדנו בצד והבטנו בו ברעבתנות; ניחוח נהדר נישא אלינו וגרם לנו להזיל ריר. בכל פעם שזה קרה, קיבתי המתוסכלת היתה מקרקרת בקולי קולות, מה שתמיד הביך אותי. לא ידעתי מה לעשות. באותה תקופה התמרמרתי על העובדה שבאתי ממשפחה ענייה ושלאבי אין שום כישרונות – הוא אפילו לא יכול היה להרשות לעצמו חבילת אטריות להכנה מהירה... הבטחתי לעצמי שארוויח הרבה כסף ושאנהל אורח חיים שיעורר את קנאתם של אחרים.

מאותו זמן ואילך איבדתי כל עניין בלימודים. כל שיכולתי לחשוב עליו היה מציאת עבודה והסתמכות על עבודה קשה, כדי לשפר את תנאי חיי. אבי התעקש שאלך לבית הספר התיכון, אבל אני עמדתי על שלי – לא רציתי ללמוד. לקח להוריי שבוע עד שהגיעו להסכמה. הם שלחו אותי למספרה גדולה כדי שאעבוד ואלמד את המקצוע. בשביל לרצות את הבוס ולרכוש ניסיון מעשי בטכניקות ספרות, עשיתי את כל העבודה השחורה והמייגעת ולמדתי קשה יותר מאחרים. לאחר כמה שנים, כתוצאה מעבודתי המופרזת, פיתחתי הפרעות קיבה שגרמו לי להקיא חומצת קיבה או מיצי מרה; דבר שהיה לא נוח בלשון המעטה. עם זאת, המחשבה שאהיה מסוגל ללמוד את המקצוע במספרה ולזכות בתעודת ספרות, ושכך אוכל להרוויח כסף במהרה – האיצה את רצוני להמשיך ולשאת את הסבל. ארבע שנים מאוחר יותר פתחתי מספרה משלי, והנחתי שסוף סוף הגיע הזמן שבו אגשים את חלומי ואתעשר. אבל המזל לא חייך אליי: העסק מעולם לא הצליח ולא היה שינוי מהותי באורח חיי. כשהבנתי שאני עודני רחוק מהגשמת חלומי, החלטתי לחפש דרך אחרת לעשות כסף.

כמה חודשים לאחר מכן, התחלתי לעבוד במפעל בסוג'ואו. הקיץ בדרום סין הוא חם מאוד, ולאחר שסיימתי את משמרות הלילה הייתי מותש לחלוטין. בכל זאת, בכל פעם שמנהל התחום שאל מי מוכן לעבוד שעות נוספות, תמיד הייתי הראשון להרים את היד. רצוני לעבוד קשה ולעשות כסף היה חזק כתמיד. עבדתי כך במשך שנתיים, אך יתרת הבנק שלי מעולם לא תפחה יותר מדי, ולא הייתי מוכן לבלות את שאר חיי כפלוני ממוצע. אם כן, במטרה להגשים את חלומי ולטפס בסולם החברתי, יצרתי קשר עם כמה מחבריי הוותיקים ללימודים כדי למצוא דרך להרוויח יותר כסף. לאחר פניות רבות, גיליתי שישנו בחור אחד שהיה כמה שנים מעל השנתון שלי, שעובד כסגן מנהל בחברת מימון ועושה המון כסף – מעל מיליון לשנה. התקשרתי אליו, ובעזרתו הצטרפתי לחברת המימון על בסיס משכורת חודשית של 1,200 יואן. הוא אמר לי שהוא התחיל עם 800 יואן לחודש, ושעתה הוא מרוויח 140,000 יואן לחודש! כששמעתי "140,000", חשבתי: "נפלתי על מכרה זהב! אני הולך לעבוד מאוד קשה ולהפיק את המרב מההזדמנות הזו." שאר חבריי לצוות נהגו להתלונן על משכורותיהם הנמוכות ועל כמה משעמם היה לצאת ולחלק פליירים מדי יום, בעוד שאני רק חשבתי על אורח חייו של חברי ללימודים – כמה השתוקקתי לאורח חיים כזה. חשבתי לעצמי: "כל עוד ארוויח הרבה כסף, זה שווה את זה. לא משנה כמה העבודה מפרכת או מעייפת."

לאחר שלושה חודשים, עדיין לא בוצעו הזמנות על שמי. אשתי הציעה שאעזוב וחברי ללימודים אמר שהוא יכול להבטיח לי עבודה רק לחודש אחד נוסף. הייתי להוט להשיג דריסת רגל בתעשיית המימון, לכן הכפלתי את מאמציי ושמתי לעצמי מטרה לעבוד 30 ימים בחודש במשך 14 שעות ביום. ב – 27 לחודש הרביעי שלי בחברה, קיבלתי הזמנה על שמי בסך 100,000 יואן ובונוס בשווי 1,500 יואן. הייתי מאושר, וזמן קצר אחר כך נהייתי מנהל המחלקה. לאחר מכן הכסף זרם יותר ויותר. אורח חיי נהיה עשיר יותר – הקפדתי להתלבש היטב, לאכול טוב ולהתרברב על מכוניתי ככל שיכולתי. משכורתי החודשית לעתים לא היתה גבוהה מספיק כדי לכסות את הוצאותיי, לכן ביצעתי משיכות-יתר מכרטיסי האשראי שלי. הפכתי לנובוריש טיפוסי – אחד מהמון המתעשרים החדשים.

זמן קצר לאחר מכן, חברי ללימודים המליץ לי להירשם לחברת שיווק ישיר, כדי שאלמד את כל הפרטים הקטנים על עסקים. כך נהייתי עסוק מאוד – עבדתי בחברה מבוקר עד ערב ונכחתי בשיעורים בלילה. המורה שלי נהגה לומר: "אמנות המכירה היא אמנות מכירת עצמך. אתה חייב לגרום לזרים להרגיש שהם מכירים אותך היטב, ולגרום למכרים להרגיש שהם לא מכירים אותך כלל. קח את השליטה על הדימוי שלך והשוק יהיה שלך. עליך גם ללמוד איך לתקשר עם הלקוחות שלך. עידוד ושבחים יכולים להפוך אידיוט לגאון, בעוד שעלבונות והאשמות יהפכו גאון לאידיוט. לא משנה כמה רע הלקוח שלך נראה או נשמע, עליך תמיד למצוא את הדבר שגורם לו להתבלט ולשבח אותו ככל שניתן. ברגע שהוא יתמלא בחנופה, הוא ישלם כל מחיר שתגבה בשביל המוצרים שלך..." כך למדתי בהדרגה את "אמנות" עשיית הכסף. כמו למשל להחמיא ללקוחות, לתת להם מתנות, לקחת אותם לטיולים או למסעדות בחוות חביבות מחוץ לעיר ולהתחנף אליהם. בקיצור, ידעתי בדיוק מה לומר עבור כל סוג של לקוח, איך לבדר אותם ולגרום להם לבטוח בי כדי שיקנו את המוצרים שלנו. פעם אחר פעם עבדתי כך עם לקוחותיי, והמזומנים המשיכו לזרום פנימה.

הייתי עבד לחמדנותי לעושר, ורצוני לעשות כסף הלך וגדל. במטרה להרוויח יותר כסף, לא היססתי לנקוט אמצעים נתעבים כמו גניבת לקוחות מעמיתיי. למשל, אם לקוח ניהל מערכת יחסים טובה עם אחד מעמיתיי אבל לא השקיע נכסים תחת שמי, הייתי מתחיל להתחנף אל הלקוח – נותן לו מתנות יקרות יותר, אפילו חלק מהעמלה שלי, כדי להשיג יותר מהשקעותיו. הודות ל"נדיבותי", יותר ויותר לקוחות החלו להשקיע דרכי. פעם אחת הבחנתי שלמנהל הלובי יש הרבה לקוחות עד שהוא מתקשה להתמודד עם כולם, ושהוא הניח לפקידת הקבלה לברך את לקוחותיו ולהיפרד מהם. על כן, התחלתי לפקוד את דלפק הקבלה לעתים קרובות יותר, ועשיתי כל מאמץ כדי להיות חביב אל הפקידה. מאוחר יותר גיליתי שמנהל הלובי התחלק עמה בעמלות שלו וחשבתי: "מנהל הלובי לא נותן לה הרבה, אז אוכל לשכנע אותה לחבור אליי אם אתן לה קצת יותר. הלקוחות הנוספים שהיא תשלח אליי בטח ישפרו את נתוני הביצועים שלי." אם כן, אמרתי לה: "שלחי אליי יותר לקוחות ואני אתחלק איתך בעמלות 50-50." ואכן, בעזרת העידוד הממושך שלי, היא החלה לשלוח אליי עוד ועוד מלקוחותיו של מנהל הלובי. אולם לפי חוקי החברה, אם לקוח נכנס מבלי לבקש לראות חבר מסוים בצוות המכירות, הוא מוגדר אוטומטית כ"לקוח ללא פגישה" ומופנה למנהל הלובי. מטבע הדברים, חששתי שתתגלה העסקה שלי עם פקידת הקבלה, לכן בכל פעם שלקוח ללא פגישה חתם על הזמנה בשמי, נתתי לו פרטי זיהוי של אדם אחר. למרות שאיש לא הבחין בזה, עדיין חששתי מדי יום. פחדתי שאם הדברים ייחשפו ומנהל הלובי יגלה שגזלתי ממנו את עסקיו – יפטרו אותי. בכל פעם שחשבתי על כך, רציתי להפסיק; אך לנוכח עמלות שמנות הרגשתי שכוח פנימי מושך אותי הלאה. לא יכולתי להפסיק. בן רגע נראה שהרווחתי יותר כסף. למראית עין הייתי לבוש היטב, זוהר ואלגנטי, אך בלבי חייתי בפחד מתמיד ובסערה. היו לי נדודי שינה תכופים וכאב בלתי נסבל בלבי. במהלך תקופה זו, חשבתי להתפטר ולחפש משרה בחברה שבה אוכל להרוויח כסף בבטחה. אולם אז דאגתי שלא ארוויח את אותו הכסף במקום אחר, לכן ויתרתי על הרעיון. לעתים קרובות חשבתי לעצמי: "עשיתי מספיק כסף, זכותי להיות שמח ומרוצה. אז למה חיי כה מרירים ומתישים? במה מדובר, לכל הרוחות? האם אעביר את כל חיי בהונאת אנשים, בתחרות על כל דבר, בחנופה, ובכל סוגי הצביעות? מה לעזאזל אעשה?"

באותה תקופה שבה חשתי אבוד וחסר אונים, אחד מחבריי חלק עמי את בשורת האל. הוא הקריא פסקה מדברי האל: "האנושות, אשר התנתקה מאספקת החיים של האל הכול יכול, לא יודעת מדוע היא קיימת, אך היא מפחדת מהמוות. אין תמיכה ואין עזרה, אך האנושות עדיין ממאנת לעצום עיניים והיא מתנגדת לכל. היא גוררת קיום עלוב בעולם הזה בגופים ללא הכרה של נשמה. אתם חיים כך, ללא תקווה. אחיכם חיים כך, ללא מטרה. ישנו רק האחד הקדוש האגדי שיבוא להושיע את בני האדם שנאנקים מסבל וכמהים נואשות לבואו. האמונה הזו לא יכולה להתגשם בינתיים בבני האדם שאינם בהכרה. עם זאת, בני האדם עדיין כמהים לכך כל כך. יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות. לצד זאת, נמאס לו מבני האדם מחוסרי ההכרה, משום שעליו להמתין זמן רב מדי כדי לקבל תשובות מבני האנוש. הוא מעוניין לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם. הוא רוצה לתת לכם מזון ומים ולהעיר אתכם, כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים. כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש באומללות של העולם, אל תתבלבלו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת. הוא נמצא לצדכם וצופה בכם, וממתין שתחזרו. הוא מחכה ליום שבו זיכרונכם יחזור לפתע, ושתהיו מודעים לכך שמוצאכם מאלוהים, עובדה שאיכשהו אבדה לכם איפשהו, כשנפלתם ארצה בשולי הדרך ללא הכרה, ואז מבלי דעת, פתאום היה לכם "אב". בנוסף לכך, תבינו שהאל הכול יכול צפה בכם שם וחיכה שתחזרו כל הזמן הזה" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אנחתו של האל הכול יכול).

כל מילה של אלוהים נגעה ללבי. דבריו עסקו בקול לבי ובסטטוס-קוו של האנושות ככלל. הרגשתי כמו ילד ששב אל אמו לאחר נדודים ארוכי שנים. תחושה חמימה ובלתי מוסברת עטפה את לבי. באותו רגע גיליתי את הדבר שעליו נפשי יכולה להסתמך. דרך מפגשים וקריאה בדבר האל, הבנתי שאלוהים ברא את כל הדברים שבשמיים ובארץ. כל ברוא צריך לעבוד את הבורא. למדתי גם שעבודת המשפט של אלוהים כבר התחילה החל מבית האל, ושמטרתה היא לשפוט, לייסר, לגזום, לטפל לנסות ולזכך אותנו דרך דבר האל. העבודה תטהר ותשנה את טבענו המושחת והשטני, כדי שנוכל לעבוד את אלוהים ולהישמע לו, להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי, ולהילקח אל מלכות האל. ראיתי שדבר האל הוא האמת לאמיתה, שמלמדת אותנו לשאוף אל הנתיב הנכון בחיים. ככל שקראתי את דבר האל, כך לבי נהיה יציב ובהיר יותר. הרגשתי כה מבורך על כך שאני בין נבחריו של אלוהים! במהלך שיחותיי עם האחים והאחיות, ראיתי שאין בהם שום מרמה או נצלנות. במקום זאת, הם נהגו זה בזה בטוהר וביושר. בעתות מצוקה, הם יכלו לפתוח את לבבותיהם ולעזור אלה לאלה, לעודד איש את רעהו, ולחלוק את חוויותיהם. הם גם העשירו אותי. הרגשתי משוחרר איתם. זה גרם לי לראות יותר ויותר כמה נפלאה היא האמונה באלוהים!

יום אחד, בדצמבר, הייתי צריך לקחת חופשה לחודש בגלל עניינים שצצו. ביום השני לחזרתי לעבודה, אחד מסגני המנהל ניגש לדבר איתי. לאחר שהחלפנו כמה דברי נימוס, הוא אמר: "בחודש האחרון שבו נעדרת, כל אנשי הצוות שבאחריותך פנו אליי עם הבעיות שלהם. לכן לקחתי את כל העמלות שלך מאותו חודש ותקבל רק משכורת בסיסית. עליך לפצות על הזמן האבוד ולנסות להרוויח יותר כסף החודש, כי ראש השנה הסיני מתקרב. הכי חשוב זה לעשות כסף." כששמעתי זאת, רתחתי מזעם: הוא שדד אותי מעמלות המכירה שלי! דם זרם לראשי ועמדתי להטיח את ראשי בשולחן ולהתפרץ עליו. אך אז הבנתי שאם אעשה זאת, בטח יפטרו אותי למחרת. לכן בלעתי את גאוותי, אך לא יכולתי להירגע והיה לי מצב רוח נורא כל היום. כשהגעתי הביתה וסיפרתי לאשתי על המקרה, היא אמרה: "זה לא עניין כזה גדול. אנחנו מאמינים באלוהים, לכן כשדברים כאלה קורים – אנו מתפללים לאלוהים ומתמודדים עם זה לפי דברי האל. אנו לא נותנים לכעס להשתלט. למעשה, זהו מבחן מהשטן. השטן רוצה להשתמש בכסף כדי ללכוד את לבך, ואם תיפול למלכודת הכסף שלו – הוא יענה אותך לאין שיעור. אתה לא תרצה לבוא בפני האל ולעסוק באמת, וכך תישאר בתחומו של השטן ותסבול מאכזריותו. עליך להבחין בתכסיסי השטן! בכל מקרה, לא עבדת במשך חודש – האין זה הגיוני שלא קיבלת משכורת גבוהה?" עצתה של אשתי הזכירה לי שכבר הייתי מאמין באלוהים, ועליי להפסיק לנהוג כפי שנהגתי קודם לכן. המרמה והתחרות המתמדת למען כסף, כבר הפכו מבחינתי לבלתי נעימות ולמתישות. לכן הרגעתי את עצמי והתפללתי לאלוהים: "הו אלוהים, כשכל הדברים הללו קרו היום, לא התפללתי אליך בבקשה לעזרה, אלא פשוט כעסתי והנחתי לטבעי השטני לעורר את שנאתי כלפי מישהו. אני יודע שזה לא עולה בקנה אחד עם כוונותיך. הו אלוהים, אתה יודע כמה הכסף חשוב לי. אני מתפלל שתנחה אותי ושתעניק לי גישה נכונה כלפי כסף, כדי שלא אוכל ללכת בעקבות השטן.."